אלונה ברקת זכתה לשבחים אדירים על עבודתה בהפועל באר שבע. שבחים מוצדקים למען האמת. היא נכנסה לקבוצה שנחשבה למקום בו דשא לא יצמח, שחקנים עם אפשרויות אחרות לא יגיעו אליו, ובתוך כמה שנים הפכה את באר שבע לחברה קבועה בצמרת, ואף לאלופה בשנתיים האחרונות.
העבודה שלה כללה גם החלטות אמיצות, טיפול נחרץ בעניין אלימות הקהל וגם בחירה מאוד אמיצה בברק בכר במקום אלישע לוי שזכה לא רק להישגים סבירים אלא גם לגב תקשורתי חזק. עושה רושם שהמועדון הבאר שבעי מנוהל בצורה מלכדת, והשחקנים כמו גם אנשי המקצוע האחרים במועדון, מאמינים מאוד באינטגריטי של בעליו.

*

למרות כל האמור לעיל, מסיבת העיתונאים אתמול חושפת בפנינו שיתכן וקיימת השקעה גדולה יותר במה שנמצא מעל פני השטח, והשקעה פחותה בתשתיות שמתחת לפני השטח. מסיבת העיתונאים והגב שניתנו לשיר צדק, זכו לתשבוחות רבות על ההתנהלות, אך הטיח הזה כבר לא מצליח לכסות לחלוטין את הבקיעים הניכרים בהתנהלות המועדון.

אני חושב שהמועדון הבאר שבעי מראה העדפה בולטת לאינטרס הטווח הקצר, על פני האינטרס ארוך הטווח, גם בניהול פציעות השחקנים, גם בהחתמת שחקנים, וגם בדרך ההשקעה במועדון.

*

אתחיל דווקא במשהו שכבר דיברתי עליו, השיקום של מיגל ויטור. לצערי יש לי נסיון אישי עם קרע ברצועה הצולבת. הלכתי למומחים רציניים בארצות הברית וקיבלתי הסברים מעמיקים על האופציות העומדות לפני. בהחלט ניתן להסתדר בחיים גם עם רצועה צולבת קרועה ואין שום חשיבות לשאלה אם היא קרועה לחלוטין או שיש בה קרע חלקי. ההמלצה החד משמעית לגבי המשך פעילות ספורטיבית היתה ניתוח חד וחלק. אחד הרופאים אף הדגיש שאם אני רוצה לרדוף אחרי הילדים הקטנים שלי בלי חשש לפרק לחלוטין את הברך, גם אז כדאי לנתח. נכון, ניתן לחזק בצורה ניכרת את השרירים מסביב לברך, וכך למנוע את התזוזה המקרית כתוצאה משינויי כיוון פתאומיים, או בנחיתה מקפיצה, אך ללא הרצועה הסיכון הוא שהברך לא תהיה יציבה מספיק, ואז עלול להגרם נזק ניכר לחלקים אחרים בברך. במקרה שלי לא היה שום נזק לסחוס או לרצועות האחרות, כנראה זה גם המצב אצל מיגל ויטור.

באר שבע בחרה להחזיר את ויטור למגרש ללא ניתוח בעונה שעברה, וזכתה לשבחים על ההימור שכן כזכור זכתה באליפות. אך כאן ניכרת ההעדפה של האינטרס קצר הטווח של המועדון, על פני הסיכון לקריירה של השחקן במקרה של פציעה נוספת באותה ברך. זהו גם סיכון ארוך טווח למועדון, שכן גם אם השחקן מוכן לקחת על עצמו את הסיכון לאחר שהוסבר לו המצב, עדיין במקרה של פציעה באותה ברך לא רק שהמועדון יאבד את השחקן לשנים הבאות, הוא יאבד את האמון של שאר השחקנים בשיקול הדעת של הצוות הרפואי במועדון.

*

גם אתמול ראינו את המחשבה על המידי. הועלתה האפשרות שהמבחנה השניה תהיה בסדר, אפשרות קלושה ביותר מבחינה סטטיסטית. הועלתה האפשרות שהשחקן קיבל את החומרים האסורים במסגרות אחרות, למרות שהמשחק מול מאריבור נערך שישה ימים לפני ששחקני הנבחרת נפגשו לקראת המשחק. המועדון עסק בזריקת האחריות הלאה, ולא במחשבה של כיצד העסק יטופל במידה ובאמת יקרה הצפוי, וגם המבחנה השניה תמצא עם אותם חומרים אסורים. במקרה זה המועדון כבר לא יוכל להחזיק אצבעות לקוות לטוב, לא נאמרה מילה אחת על בדק בית שיערך במועדון כדי להסיר כל עננה הרובצת מעל שיקול דעתו של שיר צדק עצמו.

*

מה שמעניין בכיסוי התקשורתי של הפועל באר שבע הוא שבארץ מספיק באמת לטפל בעטיפה הנוצצת, כדי לקבל שבחים מקיר לקיר. אין צורך לחשוב על מה שנעשה מתחת לפני השטח, שכן משום מה אין מספיק גורמים שמתעניינים בכך. הרבה יותר קל לדון בדברים הנראים בעדשת המצלמה ולא להתעסק בדברים הדורשים חקירה. זה נכון גם לכיסוי התקשורתי של מכבי תל אביב ומכבי חיפה, לעולם נקרא על הדברים הגלויים לעין, על שחקנים שלא הוזמנו לסגל, על דברים שקורים ביציע, על ג'ורדי ומקלארן, כמעט ולא יצא לנו (לא יצא לנו) לקרוא תחקיר מעמיק על משהו שקורה במועדון מבלי שהמועדון ירצה לחשוף אותו. לא נקרא על איך נקבע להביא את מרסלו וראמון, לא נדע מה השתנה בדרכי האימון של מחלקת הנוער, לעזאזל לא יביאו לנו ראיון עם טוני המפורסם. נקבל תמיד סיקור של הנעשה על פני השטח, ואת מה שהמועדון מוכן לחשוף.

לכן גם די שהמועדון יהיה נחמד לעיתונאים המסקרים אותו, כדי לזכות בסיקור חיובי ולא סקרן. הבעיה מתחילה כשהמועדון מאמין לסיקור, אני אסתכן ואומר שעושה רושם שזאת הבעיה הגדולה אף יותר של באר שבע. במקרה וגם המבחנה השניה תמצא מלוכלכת בחומרים אסורים, הבעיה של באר שבע עמוקה הרבה יותר מאשר רק לאבד את שני הבלמים המובילים שלה לפרק זמן משמעותי. המערכת כולה תעמוד למבחן הכי רציני שבו נתקלה עד היום.

השלשה של קודלין
יומן אליפות צהובה (15)