דווקא בגלל שהיה משחק מסריח באופן כללי, אתחיל בסיקור הדברים הטובים אתמול. מהרגע שיצאתי מהבית, ועד שישבתי באצטדיון במקומי הקבוע, עברו חמישים דקות, זה לא רחוק מבלומפילד. בחזור לקח פחות אפילו. למכבי יש בלם מצוין, באבין שמו, גם אם טב"ח יורד מעט ברמתו, עדיין מרכז ההגנה שלנו הרבה יותר חזק מכפי שהתרגלנו, גם כשטב"ח מנסה לבשל לבני יהודה את ההתקפה היחידה שלהם בחצי הראשון. לדעתי המסירה של טב"ח נועדה לבשל אצל דן מורי את התודעה שחלק מתפקיד בלמי היריבה הוא להכניס קצת פלפל למשחק. בחצי השני דן מורי סיפק שלוש ארבע מסירות מעולות לגול, חבל שוידאר ושות' לא המירו אותן.

השמרנות של ג'ורדי הגיעה גם לעבודתו כמאמן. לפני המשחק חשבתי שלאור העובדה שאבוקסיס תמיד פותח מולנו עם שלושה בלמים, ג'ורדי יעשה את אותו דבר. הבעיה היא שאין לנו כרגע אפשרות לשחק שלושה בלמים התקפי בצורה טובה מספיק, בלי דסה, בלי מיכה, אין לנו כנף ימין נורמלית. השמרנות הג'ורדית הופיעה גם בהכנת המשחק. ג'ורדי חשב בעיקר על איך לא נספוג שער, האמין שיהיו לנו מספיק הזדמנויות להבקיע גם אם לא ניקח סיכונים. למען האמת, ג'ורדי צדק. עד שהבקענו את הראשון, בני יהודה לא הצליחה לנהל ולו התקפה מסוכנת אחת. הכוונה בלנהל, מאחר וטל בן חיים דאג להם למסירה אחת שבישלה התקפה מסוכנת מעט, אבל גם זאת לא הסתיימה בבעיטה למסגרת. בחצי הראשון וידאר קיבל שני כדורים ברחבה כשהוא מקדים מעט את בלם היריבה, הוא נפל בפעם השניה, בראשונה התבחבש עם הכדור. כאשר קיבל את הכדור השלישי המסוכן, בחצי השני, זה כבר הפך לשער.

ג'ורדי עלה עם שרן ודור פרץ מאחור, ובאטוקיו חופשי לפניהם. שרן ודור פרץ הם קשרים בעלי סט יכולות דומה התקפית. הם לא הקשר הדינאמי והזריז שירוץ קדימה עם הכדור כמו באטוקיו, או הגרסה הדינאמית בצורה דומה, אך היעילה הרבה פחות, אבי ריקן הקשר. רוב המסירות שלהם יהיו לצדדים או אחורה. מדי פעם ינסו למסור קדימה. ההבדל העיקרי בינהם הוא ששרן גם מסוגל לחלץ כדור מהיריבה, דור פרץ עשה זאת רק ברבע השעה האחרונה משום מה. כל עוד בני יהודה הסתגרה, הציוות הזה לא הפריע למכבי להחזיק בכדור בחצי המגרש של בני יהודה. לאחר שהבקענו את השער, בני יהודה החלו ללחוץ על שרן ודור, ואז הבעיה צצה, גם בגלל שבאטוקיו כבר היה קצת עייף מלהתרוצץ לפניהם, שרן ודור לא הצליחו להעביר את המשחק מהר לאצילי ואלירן. אבל אני עדיין ברשימת הדברים הטובים, אז ג'ורדי פתר את העניין הזה בצורה טובה מאוד כאשר העביר את שרן לעמדת המגן השמאלי, והעביר את ריקן לקישור. באותו רגע, מכבי הצליחה להעביר את כובד המשקל חזרה לחצי המגרש של בני יהודה, ויצרה התקפות מסוכנות באגפים המהירים של בלקמן ושוינפלד. פתרון טקטי יפה של ג'ורדי, שהוביל גם להתקפה המהירה הכי יפה של מכבי בזכרוני, זאת שיצרה את הגול השני. ההתקפה התחילה בחילופי מסירות מהירים בין סושיץ' לריקן בחצי שלנו, ונגמרה במסירה נהדרת של סושיץ' לבלקמן. סושיץ' הפגין מהירות יפה בהתקפה הזאת. זה הזמן להגיע לתמיהות באמת.

*

התמיהה הראשונה נוגעת ליחס של ג'ורדי לסושיץ'. לכאורה הפציעה של רודריגז היתה אמורה להוביל להרכב של שרן ובאטוקיו מאחור, עם סושיץ' לפניהם. התפקיד שנראה שיושב בצורה הטובה ביותר על סושיץ' הוא הקשר הקדמי במשולש. ג'ורדי החליט לעלות עם סט אחר של יכולות בתפקיד זה, כלומר לעלות עם באטוקיו שהוא נייד הרבה יותר, ומסתבר שגם מסוגל לספק מסירות כמו ההרמה הנפלאה לגול הראשון של וידאר. במצב כזה, אני מבין למה דור פרץ (עדיין ראוי לכינוי בור פרץ על שום חוסר יכולתו לחלץ כדורים בהגנה, והנטייה שלו להסתפק במבט מאיים על השחקן עם הכדור כאמצעי להפרעה להתקפת היריב), פתח ליד שרן מאחור. סושיץ' כבר הראה לנו שהתפקיד הזה לא יושב עליו טוב במיוחד. אבל בחצי השני באטוקיו שפך לאגר בדקה 70 בערך. ג'ורדי היה יכול להעביר את שרן למגן שמאלי, להעביר את ריקן לקישור, ולהכניס את סושיץ' במקום באטוקיו, ואז גם היו חוסכים לנו את הרבע שעה בה לא היינו במגרש, ובני יהודה עשו שם ככל העולה ברצונם. טוב שהרבע שעה הזאת לא עלתה לנו במצבים מסוכנים מדי לבני יהודה.

אלירן עטר ואצילי הפגינו משחק חלש. אצילי מאוד השתדל, הוא גם היחיד שחילץ כדורים בחצי המגרש של בני יהודה בלחץ הטוב שהפעלנו שם עד כיבוש השער הראשון. אלירן הפגין רק עצבים, ולא הצליח לייצר שום דבר משיתוף פעולה עם ריקן, בעיקר בגלל שריקן שוב הפגין את חוסר היכולת שלו לשחק כמגן שמאלי. אבל אלירן גם לא הצליח ליצר כלום בעצמו.

משחק ההתקפה שלנו היה איטי להחריד, לא כלל דאבל פאסים כלל, בפעם היחידה שבאטוקיו הצליח לעשות חילופי מסירות עם ריקן קרוב לרחבה של בני יהודה, היתה גם ההתקפה הנורמלית היחידה שלנו בחצי הראשון, בסופה וידאר נפל ברחבה במצב של גול. אני מבין את הכוויות של ג'ורדי מספיגת שערים מכלום, אבל צריך לחשוב אם זה סגנון המשחק שנרצה לקחת איתנו לכל המשחקים מול הבונקרים בהמשך.

*

בסופו של יום, צריך לדעת לקחת נקודות בצורה חלקה גם כשלא משחקים טוב, וזה מה שעשינו אתמול. ראינו שכשהקבוצה השניה מנסה לשחק כדורגל, עכשיו עם שוינפלד ובלקמן, יש לנו משחק אגפים עם מהירות ועצמה. אין לי מושג אם שוינפלד יכול לשחק תשעים דקות, אבל אני די משוכנע שבלקמן יפתח מול אסטנה בחוץ, וסביר שגם שוינפלד יקבל הרבה דקות באגף השמאלי, אלירן יוכל לקבל את המנוחה שלה הוא זקוק אחרי שני משחקים בנבחרת. בהנחה שדור מיכה, דסה ורודריגז יחזרו מתישהוא, בשאיפה לא בעוד שלושה חודשים, אולי גם נוכל לראות קצת כדורגל.

אחרון חביב, אני מקווה שג'ורדי אתמול ניסה להעביר מסר לסושיץ', ולא קיבלנו אנחנו מסר שג'ורדי פשוט ויתר עליו. סושיץ' נראה מאוד עצבני כאשר נקרא להשתלב במשחק בדקה ה89. הוא הלך לאט לכיוון הספסל, לקח לו בערך שעתיים "להבין" שקוראים לו להתחלף, והוא ממש לא הזדרז להכנס. אבל כשנכנס, ראינו את מה שראינו במשחק העליה מול אלטך. סושיץ' שומר טוב על הכדור, ואתמול גם ניהל מעולה את ההתקפה הנפלאה שהולידה את הגול של בלקמן. אז אולי דווקא יצא מתוק מעז.

ההסתדרות לכדורגל ואפסותה
ליגת שוקי ההון - נשים וסטטיסטיקות