קוראיי הותיקים יודעים שאני כותב על המטוטלת עד שכולכם כבר מוכנים לחנוק כל מטרונום שיקלע בטעות לטווח הראייה שלכם. אבל אני מניח שיש כאן גם כאלה שלא קוראים את הפוסטים שלי מאז 2011, אז תקציר האירועים הקודמים.

בשנת 2008 לא היה משבר כלכלי, הכלכלה העולמית החליפה את מסילת הרכבת. אם מ1980 עד ל2008 הכלכלה היתה זקוקה להון שיופנה להשקעות, וההון הזה הגיע גם כתוצאה מפגיעה בכח המיקוח של העובדים, הרי שמ2008 ההון עלה על גדותיו, היעילות בהשקעתו הפכה למוטלת בספק, והכלכלה היתה זקוקה למסילה חדשה של צמיחה. המסילה החדשה הזאת איטית בהרבה מזאת שהיתה קיימת עד 2008, אבל גם יציבה יותר, שכן היא נסמכת על הגדלת חלקם של העובדים בעוגת ההכנסות, ופחות נסמכת על אשראי המבטיח חוסר יציבות מובנית.

בערך מ2013 אנחנו רואים בכל העולם המפותח את העליה בשכר הריאלי מדי שנה, בניגוד מוחלט למה שהיה כאן עד 2008 בו השכר הריאלי היה קפוא, והעודפים בתפוקה הלכו לכיסיהם של המשקיעים, בעלי ההון.

עד כאן התקציר, ועכשיו האישוש לכך שהמגמה הזאת עדיין איתנו ולא הולכת לשום מקום. מאחר ואנחנו עדיין מושפעים מהמצב הקיצוני שהשתרר פה מאמצע העשור הראשון בשנות ה2000, השיח הכלכלי כולו עדיין מכור למושגים של המסילה הקודמת. גם היום תוכלו לקרוא על צמיחה שאיננה מחלחלת לכיסיהם של כולם, על צעירים שנשארים מאחור, על פערים מתרחבים. חמור מכך, מאחר והתחושה הזאת עדיין מלווה רבים שסבלו מאוד מהמסילה הקודמת, אנחנו עדים לתוצאות פוליטיות כגון הברקזיט ועלייתו של טרמאפ לנשיאות בארצות הברית.

אבל, כל זה לא אומר שהמסילה לא הוחלפה. הנה כתבה מהאקונומיסט האחרון

בכתבה זו נסקרים כל השינויים במסילה. שכרם של עובדי הצווארון הכחול מתקדם בקצב מהיר יותר באחוזים בהשוואה לשכרם של המנהלים. ב2015 ההכנסה החציונית של משפחה עלתה ב5.2% וב2016 בעוד 3.2% מתואם אינפלציונית. שיעור האבטלה הנמוך מוביל למחסור גדול בעובדים, ואלה מנצלים את כוחם כדי להשיג שכר גבוה יותר, אך אין עדיין אינפלציה. אם תרצו לשפץ את ביתכם בארצות הברית, תמצאו שקשה מאוד למצוא שיפוצניק, ולכן תאלצו לשלם הרבה יותר. עדיין, חברות לא מצליחות לתרגם את העליה בשכר לעובדיהם, לכדי מחירים נדרשים גבוהים יותר.

בקיצור, כן אנחנו בגולדילוקס, כלומר כלכלה אידיאלית לצמיחה חזקה, בניגוד לגולדילוקס בעשור הראשון של האלף.

*

הבעיה היא שלא תקראו על זה בעיתונים יותר מדי. יותר מדי עיתונאים מסרבים לתת לעובדות לבלבל אותם, וראינו באמצעות הברקזיט, כמה קל לשבש את התנועה על המסילה. המסילה הזאת תלויה בגורם אחד חשוב, אינפלציה נמוכה מאוד, שמובילה לעליות שכר ריאליות. בבריטניה בעקבות הברקזיט המטבע מאוד נחלש. אולם הבריטים לא הצליחו לתרגם את המטבע החלש ליצוא חזק יותר, וכך קבלו רק אינפלציה שנבעה מעליית מחירים של היבוא, שבריטניה מאוד נסמכת עליו. כך עליות השכר של העובדים הפכו להיות שכר קפוא ריאלית, ואף יורד, והצמיחה הבריטית נפגעה מאוד. אגב, מי שמאוד נהנתה מכך היא דווקא האיחוד האירופי, שם הצמיחה התחזקה מאוד מאז הברקזיט.

כלומר אנחנו למדים עוד משהו חשוב. לפעמים המומחים יודעים משהו. כל כותב בFT תיאר במדויק לפני הברקזיט את מה שיתחולל בבריטניה לאחר ההחלטה עליו, עדיין רבים פקפקו בכך. זה דומה בעיני למי שמנסה לשכנע את עצמו שהגולדן סטייט ווריורס פגיעים יותר השנה, וקיים סיכוי יותר מסביר שלא יקחו אליפות. כל מי שינתח את הסיכויים בעיניים נטולות מסכות רגשיות, יגיע למסקנה שהסיכויים של גולדן סטייט לזכות באליפות השנה, טובים יותר מכפי שהיו בשנה שעברה, וכולנו זוכרים איך נגמרה העונה הקודמת. אבל רבים מאיתנו רוצים להאמין אחרת, שיש סיכוי, שהתחרות קיימת.

זה בדיוק מה שמשבש את קריאת המצב במסילה הנוכחית. בברקזיט הרגש של תחושת הקיפוח וגם הגאווה הלאומית הוביל רבים לפקפק בנכונות של התהליכים שהמומחים הצביעו עליהם. באופן כללי, הפחד עוצם את העיניים של רבים לראות את המסילה החדשה בכלכלה העולמית, אבל המסילה הזאת קיימת ובעוז, וקיצה ממש לא נראה בעין.

מי יהודי
יומן אליפות צהובה (21) לבעוט בדלי