כשהבעלים מחובר מדי לעבר

החיבור העמוק של מארה להיסטוריה של המועדון, סימא את עיניו. הטעות שלו בחיבור הובילה לצעד שהיה צריך להנקט מזמן.

ג'ון מארה הוא הדור השנה לאובססיה המשפחתית שקרויה הניו יורק ג'איינטס. אביו וולינגטון מארה היה הבעלים, וג'ון ירש את הבעלות במועדון בצוותא עם טיש. הוא היה שם בכל ארבעים השנים האחרונות, מאז שג'ורג' יאנג מונה לג'נרל מנג'ר והרים את המועדון מעשור שבו היינו כל כך גרועים, שאפילו הג'טס היו קבוצה טובה יותר. ג'ורג' יאנג בחר בלורנס טיילור בדראפט, ומאז הניו יורק ג'איינטס נחשבים לאחד המועדונים היציבים והמוערכים בליגה. לכל מועדון יש עליות וירידות, אבל ארבעה גביעים בארבעים שנה זה משהו רציני, אחת ההגנות החזקות בהיסטוריה של המשחק בהנהגת לורנס טיילור והארי קרסון, ובעצם להמציא את המרדף אחר הקוורטרבק, זה כבר להטביע את ההשפעה של הג'איינטס על הפוטבול.

*

מתוך ארבעה גביעי לומברדי, איליי מאנינג הביא שניים. פיל סימס אמנם ניצח באחד הסופרבולים המושלמים בהיסטוריה את דנבר, אבל לורנס טיילור וחבריו הם שהביאו את השניים הראשונים. איליי מעולם לא היה הקוורטרבק הכי טוב בליגה, אבל מרגע שנכנס להרכב באמצע שנת הרוקי שלו, הג'איינטס התרוממו מתקופה שחונה שבאה לאחר הדור של לורנס טיילור הגדול, והפכו שוב לגורם רציני בNFC איסט. מי שהביא את איליי מאנינג היה ארני אקורסי, שהחליף את ג'ורג' יאנג. מי שהחליף את אקורסי היה ג'רי ריס, סקאוט מוערך במועדון שעבד וצמח במועדון מאז 1994. מארה מאוד גאה ביציבות של הג'איינטס, בהמשכיות, ויותר מהכל בזהות של הקבוצה.

אבל, כל הגאווה הזאת שיבשה על מארה את שיקול דעתו. איליי וקופלין הם תור הזהב הבא של המועדון הזה, לאחר לורנס טיילור ופארסלס, אבל תור הזהב הזה נמצא בדעיכה כבר למעלה מארבע שנים. משהו בצורת העבודה במועדון, בסדר העדיפויות המקובע, בתבנית הנוקשה של הבחירה, משהו מכל זה כבר לא עובד. ג'רי ריס נכשל כבר למעלה משבע שנים בדראפט, בטח כאשר מדובר בסיבוב השלישי ומטה, אך גם בחירות סיבוב ראשון כמו פלאוורס, אפל, ווילסון, התפוצצו לריס בפרצוף. המועדון אצל ריס מעדיף כשרון על צורך בסיבובים הראשונים, אבל העדיפות הזאת לא מוכחת כמוצלחת באופן יוצא דופן, כאשר הקבוצה נכשלת בהבאת כשרונות על, וזאת למרות פגיעה אולי משולשת, באודל בקהאם ג'וניור, לנדון קולינס ואולי גם אינגראם. הלחם והחמאה, עמוד השדרה של כל מועדון נמצא דווקא בבחירות הנמוכות שמתבשלות לאט ונותנות שחקנים בעמדות חשובות, במחירים זולים שמשאירים מקום מתחת לתקרת השכר, וממלאים את הספיישל טימס. את זה אין לג'איינטס כבר שנים.

*

אבל למרות סימני הדעיכה הכה חזקים, מארה בחר בשינויים מדרגה ראשונה. ב2015 אמנם נאלץ לעשות את הצעד הברור מאליו, ולשחרר את טום קופלין אולי המאמן הגדול בתולדות המועדון, כן יותר גדול מפארסלס, אבל באותה החלטה גם נתן צ'אנס נוסף לריס לאחר שנים של כשלונות. גם המחליף של טום קופלין הובא מתוך המועדון, בן מקאדו שעבד כמתאם התקפה מתחת לקופלין בשנתיים לפני שמונה כמאמן ראשי. לאחר שנה אחת של התעלות, הג'איינטס נכנסו לספירלה איומה השנה, אך היוצא דופן היתה דווקא העונה שעברה, העונה הנוכחית היא המשך ישיר לכל מה שראינו מהג'איינטס מאז 2013.

קבוצה מאוד דקה, נטולת אפשרות להתמודד עם פציעות, קבוצה שקו ההתקפה שלה נטש אותה, ולא הצליחה למצוא מחליפים בקו שהוא החשוב ביותר בפוטבול, אפילו יותר מקו ההגנה הקדמי. איליי נהיה מקוורטרבק שלוקח סיכונים ומתפקד מעולה תחת לחץ, לקוורטרבק שמסתכל על הזמן על המגנים שבאים להרוג אותו, ולא על הרסיברים והראוטים שלהם. אמנם אודל בקהאם ג'וניור הסווה במעט את הדעיכה בהתקפה, אבל הכל היה ברור, רק הרגש הסתיר לנו.

והרגש הזה הסתיר גם למארה. היה ברור שהוא חייב לפטר את ריס ומקאדו בתום העונה. אבל מארה אפילו לא הצליח להביא את עצמו לכפות על ריס ומקאדו לבחון את דייויס ווב, שנשאר קוורטרבק שלישי ולא קיבל חזרות באימונים, למרות שכל בר דעת ידע שג'ינו סמית' הוא לא העתיד של הקבוצה. מארה ניסה להמשיך את מסורת היציבות של המועדון ולאחר ההפסד הנורא לניינרס, הצהיר שהחלטות כמו תמיד ילקחו רק בסוף העונה, זאת כאשר ברור לכל אחד שמקאדו איבד לחלוטין את חדר ההלבשה, וגם לא ברור כלל שעתיד המועדון נמצא בשיקולים שלו ושל ריס, אלא הרצון להוכיח שהם נפלו עם שחקנים ספציפיים, בעוד התכנית היתה טובה.

*

אבל כשבעלים מחובר רגשית, הרגש הוא זה שגם מניע את ההחלטות החשובות בסוף היום. הטראומה הגדולה ביותר של מארה היא 1977, שנה בה אוהדי הג'איינטס הפסיקו להגיע למשחקים מהיאוש. לאחר שביקש לבחון את הקוורטרבקים האחרים, בן מקאדו החליט שג'ינו סמית' יהיה הראשון שיבחן, בחירה טבעית שכן דיוויס ווב בכלל לא תרגל את התרגילים של הקבוצה. הדרך בה מקאדו קפץ על ההזדמנות להוכחה שבעצם איליי הוא שאחראי על כשלון הקבוצה, הביאה לתנועת נגד אדירה של אוהדי הקבוצה, ושחקני העבר שלה. לכולם ברור שעתיד המועדון כבר לא שייך לאיליי, אך עדיין יש דרך בה דברים צריכים להעשות.

מארה ידע מה יקרה ביום ראשון ב1300 שעון ניו יורק במשחק מול הקאובויס, אם ישאיר את מקאדו וריס. הוא חשש מהמראות של סוף שנות השבעים. אוהדים שמגיעים לעשות מנגל בחניה, ושורפים שם גם את כרטיסי המשחק. אוהדים התארגנו לשכור מטוס שיטוס מעל האצטדיון עם השלט, תפטר לעזאזל את מקאדו. אחרים כבר שכרו את לוחות המודעות בדרך לאצטדיון עם שלטים דומים. אלה שהיו נכנסים למגרש היו מכבדים את מקאדו, ריס ומארה בקריאות בוז שכמותן לא נשמעו שנים, ובניו יורק יודעים להביע אי שביעות רצון.

למעשה הדרך המטופשת בה הצעד המתבקש נעשה, הכריחה את מארה לעשות את מה שהיה אמור לעשות מזמן. מארה היה חייב להתנתק מהמסורת האדירה של הקבוצה, ולעשות איפוס מחדש של המועדון. הנקיון הכללי מתחיל בפיטורים המתבקשים של מאמן שלא מבין שהחלק החשוב ביותר בתפקיד שלו הוא להוביל אנשים, וג'נרל מנג'ר שנשאר מקובע בדרך שלו, גם כשזו הובילה לאבדון. אבל זאת רק ההתחלה, מארה חייב להשמיד הכל, ולהתחיל את הכל מהתחלה. הדבר הכי קל עכשיו הוא להביא אנשים שהיו בעבר במועדון, גטלמן למשל, שהיו ג'נרל מנג'ר מוצלח בקרולינה. מארק רוס שהיה שותף מלא להחלטות ריס בבחירות הדראפט, צריך ללכת לדרך חדשה, לאחר שהג'נרל מנג'ר החדש יחליט. הנטייה הטבעית של מארה היא להיות מחובר למה שהצליח בעבר, אבל למזלו הוא היה מחובר רגשית יותר לג'רי ריס, מאשר לאיליי, זאת בזמן שהאוהדים הרגישו הפוך.

כך נכפה על מארה להתחיל לצעוד בדרך שבה לא בחר.

לפעמים, לעיתים רחוקות, כשגם הבעלים הוא אוהד, האוהדים יודעים טוב יותר מהאוהד הגדול ביותר, את מה שהמועדון צריך.

*

עכשיו רק נשאר בעלים אחר שדווקא עושה רושם שאינו מחובר רגשית יתר על המידה, לעשות את הצעד הנכון גם הוא, בבקשה מיטש.

יומן אליפות צהובה? (23)
יומן אליפות צהובה (24) - נו שויין

תגובות

  • אהוד

    אחלה פוסט

    רק מזכיר לך גיל שהרעפת מלא מחמאות על העבודה של ריס לקראת עונה שעברה (ובמהלכה), ועל איך שהוא ויתר על עונה בעצם כדי שיהיה לו המון כסף פנוי לפרי אייג'נסי. אחרי שחזרו לפלייאוף לראשונה מ-2011, קשה להגיע להחלטה של לפטר מאמן וGM דווקא עכשיו

    הגב
    • גיל שלי

      אני בהחלט התנהגתי כאוהד, זכרתי לריס את אחמד ברדשאו וקווין בוס והלומברדיס, ולא רציתי לפקוח עיניים

      הגב
  • השמן

    אין לך מה לדאוג לגבי מיטש, לדעתי.
    ארבעת המשחקים הקרובים קשים מידי מכדי שקבוצה כל כך מתה לא תתבזה בהם. ג'ורדי ילך בעצמו עד כריסמס

    הגב
  • היסטוריה לעניים

    וברמת התכלס- שלושת המוסקיטרים (רוזן דארנולד
    וג' קסון) לא אטרקטיבים לדעתי. הייתי מזדיין בסבלנות. או נשאר עם איליי או מביא קווטרבק חופשי מהסוג שיעצבן את הגינגי מהבית הלבן.

    הגב
    • גיל שלי

      המומחים דווקא די מחזיקים מדארנולד ורוזן, גם ממייבייקר וג'קסון, לי אישית אין מושג, אבל אי אפשר שלא לנצל את ההזדמנות לבחור גבוה, אם הקוורטרבק לא יצלח, אז לצערי יהיו עוד הרבה בחירות גבוהות

      הגב
  • אסף מונד

    מה שאני מאוד אוהב בכל הסיפור הזה של השבוע וחצי האחרונים הוא שהוא דוגמא בריאה למושג "כניעה לרצון האוהדים". מצד אחד לא לתת להמון להכתיב את ההתנהלות, ומצד שני כן לכבד את העובדה שבלי ההמון הזה אין קבוצה.
    אני גם לא מייחס משמעות מיוחדת לרצף של איליי, בטווח הארוך. כך שאני לא חושב שנעשה נזק בלתי הפיך. אם כבר, הסטטיסטיקה המינורית הזו הוקרבה לטובת מהלך גדול ונחוץ יותר, שאחרת היה נדחה.
    אבל זה העבר, ועכשיו השאלה היא העתיד. ובאופן ספציפי: האם המאמן הבא יגיע כדי לבנות את הקבוצה סביב איליי, או כדי לבנות כבר מהעונה הבאה קבוצה ללא איליי?
    אני חושב שיש קונצנזוס מסוים בקרב פרשני הפוטבול - לפחות אלו שאני נחשפתי אליהם - שגם אם הדרך של מקאדו הייתה מזעזעת ולא ראויה, הרעיון שצריך לבנות קבוצה ללא איליי החל מהשנה הבאה הוא נכון, ואולי אפילו התקבל באיחור של שנה או שנתיים. אישית, אני לא רואה את זה, ואני לחלוטין חושב שאפשר לבנות קבוצה מנצחת סביב איליי, אפילו אם זה רק לשנתיים. גם אם זה אומר לא לנצל בחירת דראפט גבוהה מאוד על קוורטרבק שיכול להיות פרנצ'ייז.

    הגב
    • גיל שלי

      אפשר לתת לאיליי לפתוח את העונה הבאה ולתת לרוקי שיבחר זמן להתבשל, אבל חייבים לקחת קוורטרבק בסיבוב הראשון, זה הדבר הטוב היחיד שיצא לנו מהעונה הזאת, אולי עוד איליי שיוציא עוד תקופה נהדרת

      הגב
      • אסף מונד

        יש דיבור על איזה ראנינג-בק מטורף מהמכללות, לא? לא עדיף ללכת על מישהו כזה, כל עוד יש את איליי?

        הגב
        • אורן השני

          רואים השנה שאיליי לא יכול להושיע בסגל הזה, גם אם נתחשב באימון הכושל והפציעות. לא מאמין שבזמן שנשאר לו לפתוח בליגה הקבוצה הזו תהיה מנצחת

          הגב
          • אסף מונד

            אני לא בטוח שאפשר לקחת הרבה מסקנות מקצועיות מהעונה הזו, בהתחשב בכל הבלאגן הלא מקצועי שאפף את ההתנהלות שלה

            הגב
        • גיל שלי

          עוד לא ראיתי ראנינג בק שלוקח קבוצה על הגב ללומברדי, קווטרבק זה תפקיד חשוב יותר בהרבה, ואיליי גם אם יחווה רנסנס מפתיע, יהיה בן 38 בעונה הבאה

          הגב
          • ק.

            רנינג בק טוב ככל שיהיה, עדיין צריך קו התקפה טוב כדי לפרוח, ואת זה אתם צריכים לפתור לפני (לא לפני ק"ב )

            הגב
          • טל טלילו

            לא ראית?
            על אמט סמית' שמעת?

            הגב
  • Eyal

    אני לא מצליח להבין למה מה שהוא עשה נתפס כדבר טוב? אני לא חושב שהג'איינטס נתנו עונה טובה כמו שנה שעברה כבר המון שנים (בשנים של האליפויות הם סיימו עם מאזן 8-8). זה קצת מרגיש לי שהוא עשה את המהלך הכי לא נכון שהוא יכל לעשות בתור בעלים. היה ברור שהיה צריך למצוא לאיליי מחליף, איך שלא היו עושים את זה המצב היה לא נעים לאף אחד. מקאדו סה"כ ניסה לעזור לקבוצה בזמני מעבר, במיוחד עכשיו שכל הקבוצה בנויה על סופרסטארים שהם לא שחקני בית (או שחקני בית יחסית פרימדונות דוגמאת אודל בקהאם). אני מאוד מקווה שאני טועה אבל עכשיו יותר מכל זמן אחר זה הזמן להיצמד לשיטה שלך ולא להתחיל מחדש (במיוחד שלשלושת הקבוצות האחרות בבית יש ק"ב צעיר, טוב יותר וכמות גדולה של שחקני בית).
    רוצה לומר שזה מה שמצחיק בשיטה - היא אמורה להתחיל לעבוד כאשר דברים לא עובדים ולגרום לדברים לחזור לעבוד מהר. שנה שעברה הייתה שנה טובה אחרי הרבה שנים, אז עכשיו אתה מראה לשחקנים ולאוהדים שאין דין ואין דיין, שאין דרך ואין מורשת. חבל

    הגב
  • מעיין אוהד מכבי

    מהפכה כוללת לאו דווקא תיטיב עם הג'איינטס.

    הבעיות של הקבוצה הזאת ידועות וברורות לכל מי שעיניו בראשו. זה מתחיל ממנהיגות, או היעדר מנהיגות, שמאפשרת לשחקנים לעשות מה שהם רוצים (אפשר לאבד חדר הלבשה אבל ההתנהלות של השחקנים העונה הייתה מביכה).
    הדבר הבא הוא, כמו שכתבת, הנטייה להפוך כל שחקן לכוכב ולהתקמד בהם במקום בחיזוק הסגל והשחקנים המשלימים.
    הבסיס של הג'איינטס הרבה יותר טוב ממה שנראה העונה (אזכיר שוב שבעוונותיי חשבתי שהבית שלנו שלכם להפסיד אותו העונה). יש הגנה טובה שיכולה להיות אפילו טובה מאוד אם יתמקדו בהשארת השלד (לרבות בחירה וזיהוי של השחקנים שאפשר ללכת איתם לקרב) ויחזקו במקומות הנכונים, וגם בהתקפה יש המון איכות (אודל, שפארד, אינגראם וגם דארקווה המפתיע), אבל אין אופנסיב ליין בכלל.

    לגבי העמדה החשובה ביותר, אם איליי יעזוב וקיובי שיהיה הבחירה השנייה או השלישית בדראפט (רוזן או דרנולד) יקבל את המפתחות אז אתם תמשיכו להיראות לא טוב. איליי הוא הדבר הכי מערכתי בליגה בערך, ואני חושב שמן הראוי שהוא יישאר במערכת ויחנוך קיובי צעיר, גם במחיר של הקרבת העונה הבאה.

    למזלנו (כאוהד איגלס) אני סקפטי מאוד לגבי האפשרות שאיליי לא יעזוב ושהג'איינטס יעשו הרבה מהלכים חכמים בפגרה. כמו שכתבת, הרגש משחק תפקיד מכריע מדי. סביר להניח שייתנו חוזה גדול לאיזה אופנסיב ליינמן מבטיח או מזדקן ולאיזה ליינבקר שיגיע על תקן פלסטר וישווקו את בחירת הדראפט הגבוהה בתור "היורש" במקום ללכת על בנייה הדרגתית.

    הגב
  • אריאל גרייזס

    לא מבין בכלל איך אפשר לחשוב שקופלין גדול מפארסלס. כשקופלין הגיע הג'איינטס היו כח בליגה, זכו בסופרבול כמה שנים קודם. גם ההישגים שלו יפים אבל היו לו המון שנים שחונות. הוא לא הפך את הג'איינטס לאימפריה אלא לכזאת שמבליחה מדי פעם.
    פארסלס, לעומת זאת, אמנם לא היה הראשון לשנות את הג'איינטס אבל הוא בהחלט זה שהפך אותם לאימפריה. זה לא רק שתי האליפויות זה גם שהקבוצה הזאת היתה, יחד עם הניינרס והרד סקינס, למעצמת פוטבול בשנות השמונים. האיש שינה לגמרי את המועדון. בטח לא משהו שאפשר להגיד על קופלין.

    לגבי ריס וכל בחירות הדראפט המאוחרות שהזכרת - אני יותר ויותר חושב שאין כזה דבר באמת דראפט רע או טוב - גם בליצ'ק נכשל עם לא מעט בחירות דראפט, כולל בסיבובים גבוהים. השאלה היא רק מה אתה עושה עם מה שבחרת. פה נכנס הצוות המקצועי לתמונה. אם בחרת את פלאורס ואתה לא מצליח להוציא ממנו כלום אז או שהצוות המקצועי שלך חרא או שאתה אידיוט שאתה ממשיך לפתוח איתו. אופנסיב ליין זה 90% אימון נכון. הג'איינטס כמערכת פשוט לא טובה. האיפוס שצריך לעשות הוא נכון לגמרי, הם רק לא צריכים לחשוב שהם ילחצו על כפתור האיפוס, יביאו ק"ב סיבוב ראשון והכל יסתדר. הם צריכים לבנות מחדש מאפס. זה יהיה המבחן הגדול של מארה - לבחור GM שמבין את זה, שזה יקח זמן.

    הגב
    • Rbi

      כשמאמן ההגנה שלך זה בליצ'ק כנראה שגם רקס ראיין היה מצליח. פארסל אוברייטד

      הגב
      • אריאל גרייזס

        גם לדעת לבחור את הצוות שלך זה הצלחה של מאמן

        הגב
    • מעיין אוהד מכבי

      מסכים לגבי זה שהג'איינטס צפויים לחשוב שהם ילחצו על כפתור האיפוס ושק"ב בבחירה גבוהה יפתור את כל הבעיות.

      לא מסכים לגבי אופנסיב ליינמן. אמנם אפשר בהחלט לשדרג שחקנים באמצעות אימון אבל יש חשיבות אדירה להערכת כישרון (גם מבחינת היכולת להשתדרג) ולזה שיהיה משהו לעבוד איתו.
      בהחלט יש מאמנים אדירים בכל הנוגע לפיתוח כשרונות כמו ביליצ'ק וריד, אבל לטעמי יש לחלוטין מושג כזה דראפט טוב (ואפשר למדוד את זה רק כמה שנים לאחר מכן).

      למשל, הדראפט הנוכחי של הסיינטס הוא כבר דראפט טוב כי הם קיבלו ממנו שחקנים שתורמים להם השנה ושדרגו את התפקוד של החוליות שלהם (לאטימור האדיר, קמארה, הסייפטי הנוסף שבחרו וגם האופנסיב תאקל).
      ברור שאם כל הרביעייה הזאת בסופו של דבר תתרום רק למשך עונה או שתיים (למשל בגלל פציעות או סופמור סלאמפ וכו') אז ההערכה של מחזור הדראפט הנוכחי שלהם תרד.

      המדדים לדראפט מוצלח מבחינתי הם:
      1. תרומה לקבוצה (כולל הבחנה בין שחקנים מובילים למשלימים)
      2. כמה שחקנים נשארו בסגל (ובליגה) בשנים שאחרי הדראפט

      למשל, דראפט שהגיע בו שחקן אחד שהפך לחוליה סופר משמעותית בקבוצה, לאו דווקא נתפס אצלי כיותר מוצלח מדראפט בו הגיעו ארבעה שחקנים שתרמו כעומק לסגל וספיישל טימרס.

      הגב
    • רוני

      בוודאי שיש דבר כזה דראפט טוב ורע. זה שלכולם יש גם טובים וגם רעים, מראה שזה קשה לבחור נכון ויש הרבה אי ודאות. והנה גם אחד כמו ריס שפגע בינגו עם אודל בקהאם, פספס עם פלאוורס. צוות אימון טוב יכול להוציא יותר מהבחירה אבל לא הכל ניתן לתקן על ידי אימון (מהירות, אתלטיות, מוטיבציה, אינטלגנציה וכו׳) .

      הגב
    • מיקיג'

      מסכים לגמרי, פארסלס הוא ענק הענקים. כבוד לקופלין אבל לא מתקרב אפילו.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *