חשבתי לכתוב פוסט אחרי הזכיה ההיסטורית בגמר גביע הטוטו, העניין הוא שהייתי כל כך שיכור אחרי החגיגות בפארק הירקון, והתהלוכה שהסתיימה בקפיצה למימי הבריכה בכיכר רבין, שלא עלה בידי. אתמול ראינו בשלושים הדקות האחרונות את המחיר הכבד ששילמנו על כך שהתיחסנו לגמר ברצינות, השחקנים נפלו מהרגליים אחרי משחק רביעי בתוך שבועיים, אבל כנראה שג'ורדי עשה נכון כאשר החליט להתייחס לגמר גביע הטוטו כאל אירוע שיכול לסובב את המנטליות של הקבוצה.

*

אני משוכנע שנקודת השבר העמוקה ביותר בעונה הזאת עד כה היא המשחק ההוא בטרנר. מאותו משחק מכבי שלנו היא קבוצה שלא מאמינה בעצמה, השחקנים מחפשים את ההזדמנות הראשונה להתפרק, וג'ורדי איבד את הכיוון ואת האמונה בשחקניו. לכן באמת הנצחון על באר שבע בגמר גביע הטוטו היה חשוב, זו היתה הזדמנות לפתוח דף חדש, ובמשחק אתמול בטדי ראינו ניצוצות של הדף החדש.

הנקודה החיובית הראשונה – ג'ורדי עלה בהרכב ובמערך שתאמו את השחקנים שיש לו, ולא נתפרו במיוחד כדי לענות למה שיש לבית"ר. ראינו בטרנר את השיא בתכונה של ג'ורדי, להתאים את הקבוצה שלנו למה שעומד מולנו, ראינו את זה גם בקזחסטן וגם בפראג, אבל בטרנר זה בלט כי בכר שיחק בג'ורדי. מאז המשחק בטרנר ג'ורדי ויתר על המשחקים הטקטיים, אך אתמול ראינו לראשונה את ג'ורדי מגיע למקום קשה, ובאמת מנסה לנצח את המשחק באמצעות השחקנים, ולא באמצעות טריקים טקטיים. הוא עלה בהרכב שלושה בלמים, הרכב התקפי שמשום מה בארץ עדיין נחשב להרכב הגנתי של חמישה בקו ההגנה. סוף סוף דור פרץ משחק בעמדה שלו, בדיוק כמו ששיחק בגמר גביע הטוטו, וגם כמו ששיחק בויאריאל. מסתבר שדור פרץ בעמדה שלו אכן מהווה תחליף לא רע לגרסה הטובה של גל אלברמן, זו שלא ראינו כבר שלוש שנים ויותר.

גם שרן ייני תופקד בעמדה שבה הוא לא מפריע לדור פרץ, וגם מאפשר את הגמישות הטקטית של הקבוצה. ההבנה בין שרן ומיכה איפשרה את כל משחק ההתקפה של מכבי אתמול. רבים תהו למה שרן הוא הבלם השלישי ולא טל בן חיים. אוהדים שנמצאים בנבכי הקבוצה טוענים שטל בן חיים משלם מחיר על הדלפות. אך בלי קשר לדברים מסוג זה, שרן אתמול הראה את מה שכל מי שראה את מכבי בתקופת סוזה היה צריך לדעת. במערך שלושה בלמים, לבלמים יש חלק חשוב בבניית ההתקפות, וכן יש צורך בתיאום קבוצתי טוב בינהם. אתמול ראינו את שרן בלם שמאלי, אבל מחסל התקפה של שכטר בחצי הראשון בצד ימין. ראינו את שרן מתחיל התקפות בצד שמאל. ראינו אותו עובר לעמדת המגן השמאלי כאשר מיכה עובר לאמצע. יודעים מה הכי חשוב? ראינו את טיבי במשחק מעולה בכלל שהוא לא היה צריך לחשוב כל הזמן, הוא השאיר את החשיבה לשרן, וסמך על שרן שלא יפקיר אותו. משחק ההגנה שלנו אתמול היה מעולה למרות הרכב מאוד התקפי, ביתר לא הגיעו לשום הזדמנות ממשית, וגם הגול נכבש כתוצאה מתרגילי שכטר שבינם ובין כדורגל אין דבר וחצי דבר. אלה חדשות טובות אמיתיות.

הנקודה החיובית השניה – אלי דסה. ראינו בעשרים הדקות האחרונות בויאריאל שאלי דסה באגף ימין מאפשר משחק שונה לחלוטין ממה שמכבי שיחקה עד עכשיו השנה. כאשר וידאר יחזור להרכב, הוא ימצא שצד ימין עובד בשבילו. אלי דסה בצד ימין נותן דברים שגם מיכה לא היה מסוגל לתת בכנף הימנית, יתכן ופציעתו שלו היא דווקא הפציעה המשמעותית ביותר למכבי. זה כתב אישום חמור נגד ג'ורדי, שכן ג'ורדי בנה מערכים וטקטיקות שלא מותאמות לכך שאין למכבי שחקני אגף כאשר דסה ומיכה פצועים. אתמול סוף סוף ראינו את אלירן כחלוץ, שחקן אגף הוא ממש לא. אתמול ראינו את בלקמן כחלוץ, גם בלקמן הוא לא שחקן קו קלאסי. כשיש את דסה ומיכה, וכשיהיו גם דסה גם מיכה וגם דווידזאדה, החלוצים יקבלו כדורים בתוך הרחבה, וזה משהו שיחזיר את וידאר לחיים.

הנקודה החיובית השלישית – מכבי אמנם נפלו מהרגליים בשלושים הדקות האחרונות, אבל לא התפרקו מנטלית גם אחרי הגול של בית"ר. ישנם רבים שלא אהבו את המראות של בלקמן הולך לנקודת הקרן, אבל לא זה היה העיקר. דווקא אהבתי לראות את בלקמן לוקח מנהיגות. בלקמן דיבר עם ג'ורדי, סימן לשחקנים, ובעיקר האט את קצב המשחק כדי לשמור על הכדור בחלק המגרש של בית"ר, שחקן מהסוג הזה היה חסר לנו, ובלקמן סיפק משהו שמול זניט למשל לא היה קיים אצלנו. ההגנה לא איבדה את הראש, ובית"ר גם כשהחזיקו בכדור בין הדקות ה65 ל80, לא הגיעו לשום מצב מסוכן בקרבת הרחבה שלנו. אני שוב מיחס את זה לסיבוב המנטלי שג'ורדי הצליח להביא בגמר גביע הטוטו מול ההרכב השלישי של באר שבע. ג'ורדי לא ניסה אתמול לשנות טקטיקה בדקות הלחץ של בית"ר, אלא נתן לשחקנים על המגרש לעצור את בית"ר, ועשה חילופים נכונים. גם באטוקיו במקום גולסה שכבר לא נשם לחלוטין. וכן, גם שוינפלד במקום אלירן, הבעיטות הארוכות ששוינפלד מוריד עם הראש, אפשרו למכבי לחזור לשחק עם הכדור בחלק המגרש של בית"ר. גם רודריגז במקום ריקן לא היה חילוף של שינוי טקטי, אלא חילוף של שחקן שכוחו באיום על השער, וריקן הוא שחקן הקישור המאיים ביותר על השער שיש למכבי, בשחקן שמסוגל להחזיק כדור באותה עמדה, רודריגז. בכלל אם יש משהו שג'ורדי לומד, הרי זה שרודריגז לא באמת מתאים לשחק את הקשר האחורי, שכן הוא רך מדי, לא עולה לכדורי גובה, ולא מצליח לחלץ כדורים או לקרוא קווי מסירה. רודריגז טוב בהחזקת כדור, ובמסירות, מין מדוניאנין משופר אך עם בעיטה חלשה בהרבה, בקיצור שחקן מקביל לחלוטין לסושיץ'.

*

ראינו אתמול את מה שידענו כל הזמן. ג'ורדי אולי לא מאמין בכל השחקנים שלו, אבל השחקנים שלו מוכנים לעשות הכל בשבילו. ג'ורדי צדק כשהתעקש על דור פרץ, אבל טעה כשתפקד אותו בעמדות שנועדו לא לחשוף את פרץ יותר מדי. דור פרץ מדגים את החוזקות והחולשות של ג'ורדי בצורה הטובה ביותר. ג'ורדי מבין כדורגל, וגם מבין אנשים. הוא יודע שדור פרץ הוא שחקן ששווה להלחם עליו. אבל הוא גם לא מספיק בטוח בדור פרץ, ולכן שם אותו במצבים שבהם שרן ייני היה אמור לחפות עליו, כלומר תפר לפרץ עמדות לא מאתגרות מדי, ובכך איבד אותו. כאשר ג'ורדי החליט לקפוץ למים, אז פרץ השיב לו במשחק עם בטחון ועם אגרסיביות. עכשיו שג'ורדי יתרגם את השיעור הזה לשאר הקבוצה. כל מה שג'ורדי צריך לעשות הוא לסמוך על השחקנים, לא לנסות לתפור פתרונות למצבים בהם השחקנים לא יהיו מספיק טובים כדי לתת לו את מה שהוא רוצה. אם ג'ורדי יצליח להשתחרר מהפחד, אז יש לנו עונה, ויש סיכוי להלחם על אליפות. ניצנים וסימנים לויתור על הפחד קיימים, אבל כדי לראות את זה באמת, אנחנו נצטרך כולנו להתאזר בהרבה סבלנות.

זה הטבע
אין ניימאר זה יותר מסי