אתמול לקחנו עוד צעד בדרך הארוכה להיות שוב מתמודדים ראויים על אליפות. זה אמנם לא היה נצחון מוחץ, אך שוב הקבוצה הראתה אופי, לא נשברה משער שוויון בתזמון מעולה מבחינת קריית שמונה, והראתה הרבה אגרסיביות במהלך המשחק כולו.

ג'ורדי מראה שהוא אכן הפנים את הבעיה האמיתית שהיתה למכבי מאז המשחק בטרנר. הבעיה בהחלט היתה בו. בטרנר ג'ורדי פחד, אין שום הגדרה אחרת. מטרנר ועד המשחק בגמר גביע הטוטו, ג'ורדי השתבלל. הוא זרק את כל הניסיונות הטקטיים שניסה בחודשים הראשונים של העונה. שיחק קבוע 4:3:3 בלי שום שינויים במהלך המשחק, וזרק כל פעם שחקן אחר לחביתה, בלי לקבל תוצאות משתנות. הקבוצה נראתה חסרת מעוף, חסרת יכולת, ובעיקר חסרת מטרה. בסמי עופר מול הפועל חיפה, מכבי לפחות הראתה אגרסיביות ולחץ גבוה, אבל גם שם הקבוצה נראתה רע מאוד.

המשחק אתמול היה המשך ישיר לדרך החדשה בה ג'ורדי הולך מאז התיקו מול מכבי פתח תקווה. בכלל, ראוי להתעכב מעט על תוצאות התיקו האיומות העונה. תיקו בבית מול מכבי חיפה של לוזון, תיקו בבית מול אשדוד, תיקו מול מכבי פתח תקווה, תיקו לאחר יתרון שני שערים באשקלון, זו היתה העונה שלנו עד שג'ורדי החליט לצאת מהקונכיה ולהתחיל לקחת סיכונים.

*

בחצי הראשון ג'ורדי עלה עם שלושה בלמים, מיכה כנף שמאל לחלוטין, תוך לקיחת סיכון ששרן יטבע לבד לגמרי באגף שמאל, כדי לייצר למכבי לחץ גבוה ומשחק התקפה שוטף. הקהל של מכבי מוצא את הנוסא החדש שלו, לאחר שהתמקדנו קודם בדור פרץ, ולאחר שהעבירו את המטלה לבאטוקיו, עכשיו הקהל קופץ על שרן. אבל בואו ננסה להבין תחילה את השיטה של ג'ורדי במשחק הזה. בצד ימין דסה משחק בתחילת המשחק נמוך יותר בצד ימין לצד טיבי. מיכה משחק הרבה יותר גבוה בצד של שרן, ריקן כמעט משחק חלוץ שלישי בצד שמאל, באטוקיו למען האמת די נעלם באמצע, ודור פרץ באמצע. מה זה אומר לכם? נכון, שרן מקבל עומס כפול. כל ההתקפות מתחילות בצד שמאל במסירות מסוכבכות יותר של שרן למיכה. בהגנה שרן משחק לבד על שני שחקנים לפחות בצד שמאל, בדרך כלל אחמד עאבד ואבו עביד, כאשר מיכה גם כשהוא מספיק לחזור להגנה, לא מצליח להסתדר עם הפיסיות של אבו עביד. כך נראה ששרן לא מחזיק הגנתית, למרות שתיקל וחילץ הרבה כדורים כבר בחצי המגרש של קריית שמונה, וגם איבד כדורים כי מה לעשות, המסירות מטיבי לבאבאין, ומבאבין לשרן, הם מסירות קלות יותר מהמסירות ששרן היה צריך להעביר למיכה כדי להתניע את ההתקפה.

אגב, לא מקרה שהגול הגיע מצד ימין, מדסה, לאחר שאת כל התחלת המשחק העברנו בהתחלת התקפות בצד שמאל של שרן ומיכה. קריית שמונה העבירה את כל הדגש ההגנתי שלה לצד של שרן ומיכה, וכך בהתקפה הראשונה בערך בה טיבי לא מסר לבאבין, אלא מסר לדסה, התחיל הגול הראשון שלנו. אגב, וידאר כשדסה נמצא זה השחקן שאנחנו התגעגענו אליו. וידאר בלי דסה ובלי מיכה בצד ימין, זה משהו אחר לגמרי.

ג'ורדי היה מוכן לקחת את הסיכונים האלה, הסיכונים הם שתי ההתקפות הטובות של קריית שמונה, הראשונה אחמד עאבד נעצר ביציאה מעולה של ראיקוביץ', השניה הגיעה לקראת סוף החצי כאשר מיכה איבד כדור בחצי שלנו, ולא הספיק לסגור את אחמד עאבד. התמורה לסיכונים היו שבע בעיטות מסוכנות לשער, בתוכן קורה של דור פרץ שממשיך לתת את משחקיו הטובים ביותר בתפקיד שלו, מצב מצוין של אבי ריקן שנוצר מהעברת עומס של באטוקיו שלא היה פעיל מספיק, מצד ימין לשמאל, הגול של וידאר, ועוד שני מצבים לא רעים של וידאר. בסך הכל חצי לא רע, שהסתיים בתוצאה לא מספקת.

*

בחצי השני ג'ורדי הגיב מצוין לנעשה בחצי הראשון. הוא החליף תפקידים בין ריקן למיכה. ריקן שיחק מקביל לקו של דסה, ופתאום לא היו יותר התקפות מסוכנות מצד שמאל. מיכה בניגוד לריקן, מסוגל להוביל כדור בעצמו, וגם ידע מתי לעבור ימינה ולייצר שם את העומס ההתקפי, כך נוצר הגול השני שלנו. לאחר מכן, דווידזאדה החליף את ריקן, ואז גם ראינו את ההקשתות הזכורות לנו מהעונה שעברה של שרן לעבר דווידזאדה, בעונה שעברה זה היה לעבר טל בן חיים. המשחק של מכבי התאזן מאוד, וההרחקה גמרה לקריית שמונה את המשחק. לאחר מכן ג'ורדי עבר ל4:3:3 שלא ייצר הרבה, אבל העביר את השליטה לחלוטין למכבי. ג'ורדי שוב חוזר לתפקד כמאמן ולא כמשבץ שחקנים מקרי, אלה חדשות טובות.

דור פרץ ממשיך לשחק לא טוב אלא טוב מאוד עד מצוין בתפקיד שלו כקשר אחורי יחיד במכבי. אולי ניתן היה לצפות ממנו למעט יותר עזרה הגנתית בצד שמאל, אבל הוא ראשון לכל כדור גובה במרכז המגרש, הוא לא מסתפק בלהיות אגרסיבי ולחסל התקפות (בלי הגלישים של אלברמן שהיו גם יוצרים חורים, אלא באמצעות פיסיות וכח בעמידה), הוא גם משחק מהר עם הכדור ומשתלב מצוין עם מיכה. השילוב שלו עם באטוקיו עדיין לא ממש קיים, וכן לא באמת חשבתם שגולסה יחזיק מעמד הרבה זמן כאשר הוא משחק שני משחקים בשבוע תשעים דקות, נכון?

לא צריך להכביר במילים על אלי דסה, אולי השחקן הטוב ביותר במכבי ביחד עם דור פרץ. הוא היה מעולה גם אתמול, גם תרם את חלקו בהגנה, והמשחק שלנו די נעלם ברגע שאיבד את האוויר בדקה ה75 בערך, אבל עדיין עשה את שלו בהגנה.

וידאר חזר להיות החלוץ שאנחנו מכירים. אבל מה שלא הכרנו עד הספסול היה משחק ההקרבה שוידאר נתן. הוא ירד הרבה להגנה להשתתף במשחק הלחץ. הוא קיבל כדורים עם הגב לבלם ושמר עליהם. התיאום שלו עם מרכז המגרש עדיין לוקה, אבל ההשקעה שלו שם.

בלקמן בצורה מאוד מפתיעה מתפתח להיות ממש מנהיג במכבי. זה ממש לא רק המספרים שלו בהבקעות. הוא פעיל מאוד, לוחץ מצוין בחצי המגרש של קריית שמונה, ומניע שחקנים בדקות החלשות.

*

בקיצור, אנחנו ממשיכים ללכת בבטחה בדרך חזרה. העובדה שלא נשברנו משער השוויון מאוד מעודדת. התגובות של ג'ורדי במחצית היו טובות. אנחנו מגיעים למספר גדול של הזדמנויות. רודריגז נתן שתי מסירות מעולות, הראשונה לעבר עטר שכנראה אוכל יותר מדי לאפות עם החבר יצחקי ונהיה מעט איטי ממה שזכרנו. השניה היתה חייבת להפוך לגול השני של וידאר, אבל וידאר היה כבר עייף אחרי תשעים דקות של מאמץ גדול. החדשות הטובות באמת הן שכרגע אין ספק, אנחנו חוזרים, אולי לאט, אולי לא דורסים, אבל זה סוג הנצחונות שהיינו צריכים כדי לחזור למסלול, וחזרנו.

אין ניימאר זה יותר מסי
אולטראס שמאל