התמונה באדיבות האתר הרשמי של מכבי תל אביב
ההשוואה בין המשחק הזה מול אשקלון למשחק בסיבוב הקודם מדגישה את הפערים בין הקבוצה שהיתה לנו אז, לזאת שיש לנו היום. אתמול עלינו למשחק בלי שני שחקנים חשובים במערך, בלקמן ובאבין. גם אצילי עדיין מתאושש מהפציעה, אז לכאורה גם אתמול מכבי חסרה שחקנים חשובים לא פחות מה"פצועים" של הסיבוב הקודם. בעקבות החלפת הצדדים במערך שלושת הבלמים, שרן עלה בצד ימין, וטיבי בצד שמאל, אה שכחתי שחקן חשוב נוסף שלא הגיע אתמול, שרן. מכבי לא שיחקה בצורה האופטימלית בה תרגלה במחזורים האחרונים, מיכה ושרן בשמאל, טיבי הרבה יותר טוב בימין מאשר בשמאל. הוספנו לכך אתמול תרגול חשוב של יציאה מפיגור, ועדיין גם בעשר הדקות בהן הקבוצה פיגרה במשחק, התחושה היתה מתי נעלה ליתרון, לא אם. כלומר כמעט אצל כולם, איה ישבה לידי וקיללה נמרצות את כל העולם וחברתו, בעיקר את שרן, עד שהשווינו.

*

אני יכול להבין את הסיבות שהובילו להחלפת הצדדים בין שרן וטיבי. הרעיון הוא ששרן עולה עם מיכה באותו אגף, כך שמיכה יכול להכנס לאמצע, ושרן אמור מדי פעם להשלים את צד ימין בהתקפה, ואז יש לנו קצת איזון עם שחקן הכנף בצד השני. במשחק הזה שרן שיחק תפקיד מיוחד, תחנה אחרונה בשוק הכרמל. בחצי הראשון כמעט כל כדור שהגיע לשרן, נמסר לאשקלון. המזל היה ששרן לא מסר להם מסירות מפתח, אל מסירות פשוטות שלא הובילו ליצירת יתרון מספרי על מכבי, ואשקלון לא הצליחה לפתח התקפות בעקבות מסירות אלה. הנקודה היא שגם מכבי לא הצליחה לפתח התקפות בצד ימין בגלל המשחק המוזר ששרן חווה. הגול הגיע מצד שמאל בפעם הראשונה בהיסטוריה בה אלירן הצליח למסור לדווידזאדה בצורה שלא תכריח את דווידזאדה להחזיר לו את הכדור. מאחר וכל האצטדיון, כולל שחקני אשקלון, כולל אלירן, ציפו שאלירן יבעט לשער במצב כזה, אופיר דווידזאדה היה ריק לגמרי, והפגין יכולת סיום משובחת מול השער. שער זה סיכם את עשר הדקות הטובות היחידות שמכבי שיחקו בחצי הראשון.

בחצי השני נראינו הרבה יותר טוב. גם לפני החילופים שהובילו חזרה למערך הרגיל והטוב, והחזירו את שחקן ההתקפה החשוב ביותר שלנו, דסה, שיחקנו קצת כדורגל. שרן תיבל מסירות לשחקנים בצהוב בין שלל המסירות שעדיין נמשכו לשחקני אשקלון. ברק יצחקי הצליח להיות מעורב בהתקפה גם לפני השער היפה שכבש. צד ימין שלנו חזר בעקבות כך לתחיה. מיכה שיחק הרבה יותר על הקו בהשוואה לשאיפה שלו לחזור לאמצע בחצי הראשון, וגולסה ירד אחורה לפתח את המשחק במקום לחכות ליד הרחבה כמו שעשה בחצי הראשון. כך נמנעו המחזות המוכרים של ההגבהות המתוחכמות של טיבי שמסתיימות בדרך כלל בספרינט של דווידזאדה שלא מצליח להדביק את הכדור לפני שזה חוצה את קו הרוחב ולעיתים את קו האורך.

ההצבה של ברק יצחקי בהרכב אכן התאימה למשחק בו החזקנו בכדור 79% מהזמן, שכן לא היה צורך בלחץ גדול מדי על היריבה, קשה ללחוץ יריב שלא מעוניין בכדור בשום פנים ואופן. ברק בחצי השני כבש שער, יצר שתי התקפות יפות כאשר עבר לצד ימין קרוב לרחבה, ואלירן הצליח לגנוב לו שער נוסף, כאשר נגח בכדור שניה לפני שברק הגיע אליו, משחק הראש של ברק טוב בהרבה, לכן הכדור לא הגיע לרשת. מישהו פה זוכר את הפעם האחרונה שאלירן כבש עם הראש?

*

המרענן הרשמי של הקבוצה המשיך, גם אחרי שעלינו ליתרון בדקה ה65, מכבי לא חזרה אחורה כמו שנהגה לעשות עד תחילת הסיבוב השני. המשכנו בלחץ כבד על השער של אשקלון, דסה נכנס ונזכרנו שאנחנו מסוגלים לשחק מהר בנגיעה אחת בכדור, מיכה איזן טוב בצד שמאל, וגולסה בתפקיד הקשר האחורי במקום דור פרץ, שיחק קרוב הרבה יותר לרחבה של אשקלון. זה אמנם הוביל לשתי התקפות מסוכנות של אשקלון, אבל המחיר היה שווה. מעניין למה ג'ורדי לא מוכן לבצע חילוף לפני הדקה ה65, אולי מדובר בטקס דתי כלשהוא.

*

לסיכום, עושה רושם שמכבי מכופפים את הברכיים, וחיזקו מספיק את שריר הרגליים. הקבוצה שיש לנו עכשיו גם כשהיא לא משחק מבריק, וגם כאשר שחקנים חשובים חסרים, בטוחה בעצמה מספיק כדי לא להלחץ משער מקרי שנכבש בתחילת המשחק. היא ממשיכה לשחק עד שריקת הסיום. האווירה ביציעים השתנתה לחלוטין, גם האוהדי לא נלחצו יתר על המידה מהפיגור המוקדם. נצחנו שישה משחקים מתוך שישה כדי לפתוח את הסיבוב, נצחנו שתיים מתוך חמש היריבות הצפויות שלנו בפלייאוף העליון, אנחנו כבשנו שלושה שערים בפעם הרביעית ברציפות, כל זה בשלל הרכבים שונים. בשלב הזה בסיבוב הראשון כבר הספקנו לאבד שבע נקודות, כך שבהחלט רואים בצורה ברורה מאוד את ההבדלים.

עוד משהו קטן, בשלב הזה בסיבוב הראשון דובר רבות על כך שרק אצילי, בלקמן ווידאר כובשים שערים אצלנו. אתמול הצטרף גם אופיר דווידזאדה לרשימה ארוכה בהרבה של כובשי שערים בליגה במדים הצהובים. בקיצור, יש לנו את בני יהודה ביום ראשון, ושבוע אחר כך המשחק שהוא הצומת האמיתי להמשך העונה. עד עכשיו בצומת בטרנר פנינו לתקופה המחורבנת ביותר שלנו העונה, בצומת של גמר גביע הטוטו פנינו לתקופה החזקה ביותר שלנו, ובעוד שני משחקים נדע אם לא רק כופפנו את הברכיים, אלא גם הושטנו יד לכיוון הרצפה שם נמצאת האליפות. כל הסימנים מעודדים מאוד.

אין שחור ולבן
צוללים קדימה