אני זוכר איזה חצי גמר שנערך באצטדיון על שם מזהם העיר בחיפה. אם אני זוכר נכון זה היה מפגש בין הקבוצה הצהובה מתל אביב לבין הקבוצה מסכנין. היה שם משהו עם איזה חוץ. אני כמובן הייתי במשחק, אבל הדי השידור הגיעו גם ליושבי האצטדיון במהלך המשחק. השדר עמיחי שפיגלר לצד הפרשן שגיא כהן, נזעקו מרה על חוסר הספורטיביות שהפגינה הקבוצה הצהובה, או נכון יותר, הם הטילו אחריות כבדה על כתפי טל בן חיים, בתוספת תיאורים לא מחמיאים לאישיותו הספורטיבית. חשבתי בעקבות השידור שספורטיביות היא כנראה ערך עליון אשר פרנסי ערוץ הספורט מנסים להנחיל לקהל הספורט הישראלי, ועל כן הונחו השדרים להתיחס כך לכל מעשה של חוסר ספורטיביות. נו, אתם יודעים, המלחמה באלימות שזוכה לתשדירים כה יפים (משום מה לא זוכה לשיתוף פעולה בסגנון אחר), זה רק חלק מהנחלת הערכים הספורטיביים החשובים לעם ישראל כולו.

יודעים מה, אולי זאת לא היתה יוזמה מלמעלה, אולי זה באמת משהו שחשוב מאוד לעמיחי שפיגלר אישית.

*

כל מי שרואה שידורי כדורגל מליגת העל בישראל כבר מכיר את תופעת איתי שכטר. אני לא מדבר על צוללים אחרים, ויש מגוון רחב כזה אצלנו. אבל איתי שכטר הוא הבוטה מכולם, הוא מוסיף כיד המלך גם מעשי רמאות אחרים כמו תפיסת שוער בזמן הקרן במשחק מול קריית שמונה. איתי שכטר כנראה לוקח שיעורי משחק, או מימיקה לכל הפחות, שכן פרצוף הילד טוב ירושלים, התמיהה בכל פעם שנופל צולל לו, הוא חלק בלתי נפרד מהרפרטואר.

אתמול ראיתי את השידור במיוט, אבל את המשחק מולנו ראיתי עם פס הקול. באותו משחק איתי שכטר הצליח לסחוט כדור עונשין סמוך לרחבה באמצעות תפיסת באבין ומשיכתו לאחור לפני שפנה לצעדה לכיוון הרחבה, כאשר באבין ניסה להחזיר לעצמו את שיווי המשקל, השופט תפס את באבין ושרק לכדור עונשין. עמרי אפק הפרשן תפס את המעשה בשידור חי, אבל לא נשמעה טרוניה כלשהיא על הספורטיביות של המהלך מצידו של השדר, אחד עמיחי שפיגלר. באותו משחק זכורות לי גם צלילות אחרות של האיש והמסיכה, גם אז עמיחי מילא פיו מים.

הבנתי מחברים שאתמול עמיחי אף הביע תרעומת על כך שלא נותנים לשכטר פנדל מוצדק בגלל שחושדים בו שהוא צולל, מעניין למה השופטים החלו סוף סוף להתייחס בחשדנות לצלילותיו של שכטר, רק אתמול ספרתי לו ארבע.

*

אותו עמיחי שפיגלר מאוד כועס על טעויות שופטים שמטות משחקים כדבריו. אני לא מניח שהוא חושד בכשרים, אני בטוח שהוא לא חושב שהשופטים טועים בכוונה. אבל התרעומת ישנה, ובכל פעם הוא אף מעלה תהיה האם השופט צדק או טעה כאשר שרק או לא שרק לעבירה או יד ברחבה. הסלחנות שהוא מפגין לצלילות, לא מאפיינת אותו כאשר הוא מדבר על החלטות שופטים.

*

אני ממש לא מצליח להבין את סולם הערכים של השדר עמיחי שפיגלר. אני לא מיחס זאת לאהדת קבוצות, אני מיחס זאת דווקא לסוג של הכרות עם איתי שכטר, פמיליריות שמובילה אותו לאהוב ולסלוח למעשים השובבים והחביבים של הילד טוב ירושלים.

אבל, אני חושב שהגיע הזמן שהשדרים של אירועי ספורט אכן ילחמו על הערכים הספורטיביים. כאשר ישנו שחקן שאצלו הצלילה והרמאות היא חלק אסטרטגי ברפרטואר המשחק שלו (ובית"ר מבקיעה יותר משליש משעריה באמצעות מצבים נייחים, לכן יש שלל צלילות באזור הרחבה, זה מאוד משתלם), השדרים לא יכולים להתייחס לכך כאל מעשה נעורים שובב. מדובר בחוסר ספורטיביות בוטה שצריך לקבל יחס מחמיר לא רק מהשופטים (אי התיחסות אינה יחס בוטה, שכטר צריך לקבל צהוב בכל פעם שהוא מתחזה כפי שקבוע בחוקת המשחק) אלא גם מהשדרים. היחס של השדרים משפיע בצורה בוטה על איגוד השופטים. הגיע הזמן שהם יתיחסו ברצינות לספורטיביות של השחקנים, ילחמו בתופעות הרמאות, ויראו סוג של אינגריטי, הרי יש עוד מעשים לא ספורטיביים חוץ מחוסר יחס לצלילות והתחזויות. אני בטוח שברגע שכל השדרים בישראל יביעו מורת רוח קיצונית מכל התחזות בוטה במגרש, שחקנים יפחדו להתחזות, ושופטים יקבלו זריקת מרץ להשתמש בכרטיס הזה שנמצא בכיס חולצתם. הגיע הזמן שכולם יצטרפו למלחמה על הספורטיביות של המשחק.

מבלימה להתקפה - נצחון על אשקלון
הפסד נדיר באצטדיון על שם מזהם העיר