ראשית ארצה לפתוח בברכות חמות לאוהדי חיפה שעדיין קוראים את הפוסטים שלי. אתמול עליתם עם ההרכב הנכון, עם מאמן חדש ביציע בחוזה לשנה וחצי, והשארתם טעם לעונה מחורבנת. שאפו וברכות, ניצחתם את היריבה השנואה עליכם, וכל מה שאכתוב להלן לא קשור לכך בכלום.

*

אני שונא את המונח תארים, טמון בו שקר מעצבן. לא כל התארים נולדו שווים. אולי מחזיקת גביע ליגת האלופות זה תואר שמתחרה באליפות, אולי, אבל שאר התארים לא קרובים לאליפות. אליפות עומדת לבדה, אין שום סיבה לחשוב שגביע הטוטו זה משהו קרוב, וגם גביע זה בסופו של יום סוג של מדליית ארד. אליפות יש רק אחת.

לאור האמירה לעיל ציפיתי מג'ורדי לעלות למשחק אתמול עם הרכב שתואם את סדר העדיפויות הברור של מועדון בריא שיודע מה חשוב, וכן גם מה פחות חשוב. דור פרץ עם צהובים? שינוח מול חיפה. אלי דסה עם עומסים? תחזיר אותו במשחק מול בני יהודה, אם אתה חייב, תן לו עוד פעם עשרים וחמש דקות. גולסה ומיכה משחקים כל משחק מאז שחזרו מהפציעה, הזדמנות נהדרת לתת להם לנוח. אה, גם טננבאום יכול לקבל דקות משחק, לא יקרה שום אסון לבחון אותו במשחק אמיתי כדי לראות מה יש לך בידיים לקראת שנה הבאה.

אני מניח שג'ורדי מאוד פחד על המומנטום שנבנה בזהירות לאחר הנצחון במפעל לא חשוב אחר, גמר גביע הטוטו. ההנחה שאם אפשר לבנות מומנטום בגביע הטוטו אז ניתן להפסיד אותו בגביע, לא מקובלת עלי. אני בטוח שגם ג'ורדי יודע שאם היינו מנצחים את מכבי פתח תקווה למשל בגמר גביע הטוטו, שום מומנטום לא היה נבנה. לא זכורות לי ההשפעות הנפלאות של הנצחון בחצי גמר גביע הטוטו על קריית שמונה למשל. אבל, כידוע ג'ורדי הוא איך נגדיר זאת בעדינות, שמרן וחששן, אז עלינו אתמול למשחק הפחות חשוב בתקופה הקרובה, עם ההרכב החזק ביותר שיש לנו להציע כרגע, גם אכלנו דגים מסריחים וגם גורשנו בבושת פנים מהעיר.

*

אין טעם להתייחס יותר מדי למשחק עצמו. חיפה עלתה עם אמצע חזק כפי שמתן גילור מתחנן מזה תקופה. חיפה שיחקה אגרסיבי מאוד, וגם התרכזה יפה בהגנה. אנחנו גילינו לתדהמתנו שכאשר הקבוצה היריבה מתאימה את הסגנון שלה לסגנון שלושת הבלמים שלנו, אז החיים יותר קשים. אגב, בניגוד לבית"ר למשל, גם קריית שמונה עשתה התאמות והקשתה עלינו את החיים. זה דווקא שיעור מצויין כי תהיו בטוחים שגם יוסי אבוקסיס וגם ברק בכר יעלו עם תשובות מוכנות למערך החדש שלנו. מה שהרבה פחות מצוין הוא שגם יוסי אבוקסיס וגם ברק בכר לא יזדקקו לתשובות לאלי דסה. דסה הוא פחות או יותר הגיים צ'יינג'ר הכי גדול שלנו במשחק ההתקפה, כשהוא בצד ימין ומיכה בשמאל, הרבה יותר קשה לסגור את האמצע. דווידזאדה בשמאל לא באמת מפחיד מישהו ביכולות ההתקפה שלו, ואז הכניסות של מיכה מצד ימין לאמצע פחות מוצלחות, וגם הרבה יותר קל לסגור את בלקמן ווידאר באמצע. ג'ורדי עכשיו יצטרך לחזור לשולחן השרטוטים ולתכנן משהו שמתאים למה שיש, אני מאוד מקווה שהוא לא יחכה שדסה יחזור. הנטיה לבנות תכנית משחק לקבוצה שג'ורדי רוצה שתהיה לו היא נטיה שעדיף מאוד היה להפטר ממנה, כולי תקווה שכך קרה.

*

לעניין הסטירה הקשה שחטפנו אתמול, יש יתרונות לסטירה לא רק חסרונות. לאחר שישה נצחונות ליגה רצופים בתוספת שני נצחונות במפעלי גביע, יתכן והקבוצה נהיתה קצת רגועה מדי. אתמול לא ראינו קבוצה אגרסיבית ולוחצת כמו שראינו במשחקים הטובים יותר שלנו לאחרונה. ראיקוביץ' נראה מעט פחות מרוכז אתמול, כפי שקרה גם במשחק הקודם באצטדיון הזה. הפאניקה של כולם למעלה לאחר ספיגת השער הראשון גם יכולה ללמד אותנו משהו. המבחן הגדול מגיע כבר ביום ראשון. ג'ורדי הוא זה שעומד למבחן. האם יצליח להשתמש במשחק הזה כסטירה מעוררת, או שמא הקבוצה תחזור להיות פחדנית? האם ימצא פתרון אמיתי לכך שאופיר דווידזאדה בשמאל זה הרבה פחות מדסה בימין, או שימשיך לשחק באותה צורה? יום ראשון הקרוב מול בני יהודה במושבה זה זמן מצוין לראות כמה ג'ורדי של ינואר שונה מג'ורדי של נובמבר, ובהתאמה נוכל לראות האם יש לנו קבוצה אחרת, או שמא מדובר באותה תופעה של רנסנס זמני שחווינו בינואר שעבר, רנסנס שנגמר במינוי של ליטו. למען האמת, אני אופטימי, אבל חובת ההוכחה היא על ג'ורדי.

צוללים קדימה
תיקו במושבה