יש קצת ירידות בבורסות העולם לאחרונה, נראה לי שכבר שמעתם על זה. כרגיל, כשכל העולם חושב משהו אחד, קורה ההיפך בדיוק.

כאשר טראמפ הצליח להעביר בדצמבר את התקציב החדש שכלל חיתוך רציני במס החברות, כל העולם ואשתו הניח שזהו צעד שיעודד את מחירי המניות בבורסה. הסיבה פשוטה, באבחת קיצוץ מס רווחי החברות היו צריכים לעלות, שכן חברות היו אמורות לשלם פחות מס. רווחים עולים שווה מחירי מניות גבוהים יותר, הכל יופי טופי.

אני ממש לא מאלה שיודעים לנמק עליות של מחירי מניות כמו גם ירידות. למשל בינואר 2007 מחירי מניות בבורסה בארצות הברית קרסו לאחר שמחירי מניות בסין ירדו יום אחד בשיעור כמעט דו ספרתי באחוזים. בסין הבורסה היתה מאוד תנודתית, עדיין דווקא יום אחד כזה היה הטריגר לירידות מחירים במניות האמריקאיות. התנודתיות שהיתה בינואר 2007 הגיעה לאחר שנים ארוכות בהן הדאו לא ירד ביותר מאחוז אחד ביום, כלומר לאחר שנים של יציבות מחירים יחסית. לכאורה לא היה כאן שום דבר מיוחד, וגם התנועה הזאת תוקנה בפברואר, אבל כולם זוכרים מה קרה בספטמבר 2007.

הטריגר לשינויים הפתאומיים במחירי המניות, או נכון יותר לירידות החדות בוול סטריט, הוא דווקא מובן יותר היום. לאחר העברת התקציב וקיצוצי המיסים, תשואות אגרות חוב ממשלת ארצות הברית לעשר שנים החלו לקפוץ כלפי מעלה, בעוד התשואות על הבונד הגרמני המקביל לא חוו תזוזות נכרות. הקפיצות בתשואות אגרות החוב דווקא מובנות. מאחר ובמקביל לקיצוצי המיסים לא טרחו לבטל פטורים ממס למשל על משכנתאות, כל הכלכלנים הרציניים מעריכים שהגרעון התקציבי בארצות הברית יגדל בשנים הקרובות. גרעון גדול יותר אומר הנפקת יותר הלוואת/אגרות חוב, הגדלת ההיצע, מחירי אגרות חוב נמוכים יותר שווים תשואות גבוהות יותר.

*

העניין הוא שברגע שתשואות אגרות החוב עלו, כל המסד עליו התבססו עליות מחירי המניות בארצות הברית ובעולם המפותח כולו, התערער. נכון, למרות הגדלת הצפיות לאינפלציה, עדיין אין אינפלציה, אבל יש עלייה בריבית ארכות הטווח שנשענת על מחירי אגרות החוב ארוכות הטווח. אחת הסיבות לעליות מחירי המניות היתה גם מחסור באלטרנטיבה, וגם חברות שלוו כסף כדי לקנות חזרה מניות של עצמן. עכשיו פתאום אפשר למצוא ריבית על הכסף בנכס פחות מסוכן ממניה.

כלומר, בדיוק בניגוד לציפיות, דווקא קיצוצי המיסים הובילו לירידות במחירי המניות, ולא לעליות. האם זה אומר שצפויה לנו מפולת בספטמבר השנה? אין לי מושג.

*

כלומר, כרגיל, הקונבנציה הראשונית לא בהכרח נכונה. אנשים שעושים את הטעות ומקשיבים ברצינות לפרשנים מסוגו של אבי נמני, חושבים עדיין שמעבר לשיטת שלושת הבלמים הוא מעבר הגנתי. לא יעזור שבמשחק מול באר שבע למשל, ראינו את ברק בכר עושה צעד הגנתי כאשר הוא העלה את חאתם עבד אל חמיד כקשר אחורי נוסף ונשאר עם שני בלמים, בעוד ג'ורדי עלה עם שלושה בלמים ועם מיכה בכנף ימין. כל בר דעת אמור להבין ששלושה בלמים לא שווה ערך למערך הגנתי, אבל בישראל פרשנים רבים, לא רק אבי נמני, ממשיכים להתעקש.

כמו שקיצוץ במס לא שווה ערך לעליות מחירי מניות, הגדלת מספר הבלמים לא שווה ערך לנטייה בונקריסטית, אבל כן עדיף להשאר נטועים בקונבנציות.

Redemption
נצחון בעכו