מיגל ויטור שוב אחז בברכו, הדמעות והתחושות הקשות באצטדיון טרנר חזרו על עצמן, למעשה הפעם האחרונה קרתה במהלך אימון, כך שזה לא היה בטרנר, אבל המחזה היה מוכר. הצוות הרפואי של באר שבע החליט שמיגל ויטור יכול להסתדר גם בלי רצועות צולבות בברכיים, בעונה שעברה הם לקחו כך אליפות, העונה עושה רושם שההחלטה לוותר על ניתוחים, גובה מחיר כבד מהשחקן, אבל גם מהקבוצה. ככה זה כשמעדיפים את הטווח הקצר על פני הארוך, מרוויחים כמה חודשים בשיקום, שהופכים לנזק גדול בהרבה ולמעשה לסימן שאלה אחד גדול, האם באר שבע בכלל תהנה משירותיו של מיגל ויטור בזמן כלשהוא. אגב, כדי לחזק את רוחו של מיגל ויטור, ולהקל מעט על חששותיו לחזור ללא ניתוח וללא רצועה צולבת בשתי הברכיים, באר שבע העניקה לויטור הארכת חוזה עד ל2021, באר שבע רצתה להרוויח בצעד הזה את החודשים ינואר עד מאי 2018, בתמורה היא תקבל חוזה לא מבוטח, שחקן זר שאף קבוצה לא תרצה לקחת ממנה (אין ביקוש עצום לשחקנים בלי רצועות צולבות בברכיים), והוצאה תקציבית קבועה על שחקן שלא יוכל לתרום להם דבר.

*

כשמסתכלים עד קצה האף ולא על התמונה הכוללת, כאשר מעדיפים נצחון מיידי על פני שכלול האינטרסים העתידיים עם הנוכחיים, התוצאה המתקבלת היא זאת שנפרסה בפסקה הראשונה. אם זו היתה מדיניות סבירה, אז חסכון זהו דבר טפשי, שכן כאשר אתה חוסך כסף למחר, אתה לא משתמש בו היום, כאשר אתה משקיע בעתיד, אתה לא נהנה מעוד זוג נעליים היום, עוד חופשה, עוד טיסה. הסיבה שאנשים ממשיכים לוותר על הסיפוק המיידי בתמורה לעתיד טוב יותר, נובעת מנסיון עתיק יומין, מי שלא ידע לשלב בין ההנאות המיידיות ובין הדאגה להמשך, ימצא את עצמו עם המשך מוטל בספק.

טראמפ הכריז על מכסים בגובה 25% ביבוא פלדה לארצות הברית, ו10% על יבוא אלומניום. לנשיא מותר להטיל מכסים אם הוא מאמין שיש בכך אינטרס בטחוני לארצות הברית, אז טראמפ הסתמך על כך. רבים יאמרו, הסינים גרועים יותר, הם נוהגים בצורה בריונית בכל החברות הזרות המשקיעות בסין, הגיע הזמן שמישהו כבר יחזיר להם. אם תעשיית הפלדה בארצות הברית תעלם, הספק הסיני יוכל למנוע מהאמריקאים פלדה, ואז מי יודע איך ייצרו טנקים בארצות הברית. טוב, ברור לכם שזה בולשיט נכון?

הסינים כמעט לא מיצאים פלדה לארצות הברית. הקנדים, המקסיקנים הברזילאים והאיחוד האירופי כן. דונאלד טראמפ כבר נתן למקסיקנים ולקנדים פטור מהמכס, אך הבהיר שזהו כלי למו"מ עתידי בהסכם הסחר נפט"א. אז למה לעזאזל טראמפ הטיל מכס על משהו שלא מזיז בכלל לסינים?

בשבוע הבא בפנסילבניה יערכו בחירות למושב בקונגרס האמריקאי. פיטסבורג כידוע לכל חובבי הפוטבול הנה עיר תעשייה, בפנסילבניה מייצרים פלדה. טראמפ מיהר לקבוע את המכס הספציפי הזה כדי לעוזר למועמד הרפובליקאי לגבור על מועמד דמוקרטי יוצא מארינס. זאת כמובן הסיבה לעיתוי ההכרזה, לא להכרזה עצמה.

אם נבחן את ההכרזה עצמה, טראמפ למעשה מנסה לעזור לבעלים של חברות הפלדה בארצות הברית. אל תספרו לי סיפורים שהוא מנסה לעזור לעובדים של תעשיות אלה, שכן במלחמת סחר יתכן שהעובדים הספציפיים האלה יהנו, אך בארצות הברית יש הרבה יותר חברות שמייצרות דברים שיש בתוכם פלדה, בהשוואה ליצרני פלדה. חברות אלה יסבלו מפלדה יקרה יותר, יותר עובדים יסבלו מהמכסים מעובדים שיהנו מהם.

יש כאן דאגה לסקטור מסויים מאוד, לתוצאה מיידית, ואין כאן הסתכלות על תמונה כוללת, בדיוק כמו במקרה של באר שבע. בתמונה הכוללת, רק עשרה אחוז מהעובדים בארצות הברית הנם שכירים בחברות יצרניות. שיעור האבטלה בארצות הברית נמצא בשפל הסטורי. לאור השיעורים שלמדו בארצות הברית בעבר, אפילו תעשיית הפלדה עצמה לא באמת תהנה מהמכסים האלה. בזמנו הפנטגון האמריקאי היה מוטרד מכך ש92% ממסכי המגע בארצות הברית יוצרו ביפן, לכן הנשיא האמריקאי הטיל מכס על מסכי מגע יפניים. לאחר שנים ומליארדי דולרים שבוזבזו על יצרני מסכי מגע בארצות הברית, שיעור מסכי המגע בארצות הברית שיוצרו ביפן הגיעו ל96%.

טראמפ לא מתעניין בזוטות של מה טוב לכלכלת ארצות הברית, הוא מסוגל לראות רק דברים ספציפיים בתוך התמונה הכוללת. הוא מכיר רק עולם של משחקי כח, והוא נלהב לייצר לעצמו עוד כמה משחקים של הורדת ידיים. סיפוקים מיידים הם אינסטינקטים, חסכון נובע מרציונאל. יש סיבה שהרציונאל מנצח את האינסטינקט, למרות שזה פחות נח.

טוב נו, זה ברור שזה מסי
נצחון על פתח תקווה