הוא לא היה מושלם

אין שום דבר בזה שהוא מת בצבא שעושה אותו אחר, רק הדברים שלא הספיק, רק המשפחה שנשארה בלעדיו, רק החברים שנזכרים בזמנים שהיו לנו יחד איתו. המוות לא קדוש, החיים כן.

הבן שלי התקשר אלי הערב מהקו על גבול מצרים. הם צריכים לכתוב משהו על חייל שנפל. הוא לא רצה לכתוב על רונן, מה יש לכתוב על אנשים מושלמים, אולי אספר לו קצת על הדוד הסטלן שלי.

*

אז זהו שמושלם זה משעמם, ורונן היה הכל חוץ ממשעמם. לא יודע כמה מכם היו בדלעת אחרי, אבל כל הכתובות על המקצוע של טלי? זה בגלל ששמוליק צרפתי היה היחיד בצוות שהיתה לו חברה, והוא לא הפסיק לדבר עליה, אז רונן רצה לשתף גם קצת את החיזבאלונים ברשמיו.

ביום של המבדק קצונה, לא הפסקתי לצחוק עליו, יש לך עוד שנה מה אתה משחק אותה? רונן היה בשלו, מה פתאום? אני? אני טס מפה יום אחרי השלוש שנים לדרום אפריקה לעבוד עם בן דוד שלי קצת. חבל שלא עמד במילתו, אבל מה לעשות אני הכרתי אותו טוב מדי, היה ברור לי שלא יוותר על הקטע הזה של לפקד על אנשים.

*

הדגשתי ליובל, אין שום הבדל בין החיים למתים, המוות לא עושה אותם קדושים, המוות רק קוטע להם את החיים, וזהו, שום דבר אחר הוא לא עושה. הדבר האחרון שרונן חשב עליו הוא המוות, גם בשניה לפני שהמטען התפוצץ. כששר זה הקיץ האחרון שלי אתכם, זה היה כדי לקנטר את הצעירים שלהם נותר עוד שני קיצים לפחות בחרא הזה בלבנון.

רונן היה בדיוק כמו שהם עכשיו. אין שום דבר בזה שהוא מת בצבא שעושה אותו אחר, רק הדברים שלא הספיק, רק המשפחה שנשארה בלעדיו, רק החברים שנזכרים בזמנים שהיו לנו יחד איתו. המוות לא קדוש, החיים כן.

אייל הצפון - פוסט אורח ברק קסלר
יום הזכרון 2018

20 Comments

אוריה 17 באפריל 2018

תודה על השיתוף!

פרלה 17 באפריל 2018

דלעת. איזה מקום. זר לא יבין זאת. ומי שהיה לעולם לא ישכח.
כמה שלג. איזה נוף. נבטיה מתחת והבופור מצד שני. ציר בונטקס. הרחוקה והמיוערת. כדורסל של מכבי תל אביב בערבי חמישי ובאמצע כוננויות ספיגה.
גם הספר על שם המוצב הוא קריאת חובה.

ארם אבירם 17 באפריל 2018

תודה גיל!
בדלעת רק עברתי. זמנים ארוכים ביליתי בריחן, בבופור קצת ובבינת ג'בל. כמה יפה. כמה חרא.

Amir A 18 באפריל 2018

דרום לבנון מקום יפהפה. המשך טבעי של הגליל העליון, כשבעצם מדובר באותו חבל ארץ אשר באופן שרירותי בני האדם חילקו אותו עם גדר.
באמת שעם הגיל אני מבין את בני האדם פחות ופחות.

D! כאן ועכשיו 18 באפריל 2018

בול

Ollie Williams 18 באפריל 2018

+100

אמוץ כהן-פז 18 באפריל 2018

אכן, מתכתב עם משפט הסיום של גיל.

יניר 18 באפריל 2018

תודה גיל

שחר ע. 18 באפריל 2018

תודה.
פוסט מרגש ומדוייק

מאשקה 18 באפריל 2018

תודה גיל.

matipool 18 באפריל 2018

תודה, גיל.
פוסט יפה ונכון.

D! כאן ועכשיו 18 באפריל 2018

על זה כתב יהודה עמיחי הנפלא:

קולות

“אני חושב…
על הכדורים במלחמה שלא הרגו אותי,
אלא את ידידי,
שהיו טובים ממני משום שלא
המשיכו לחיות כמוני”

D! כאן ועכשיו 18 באפריל 2018

המילה קולות השתרבבה כאן בטעות, כמובן

יואב 18 באפריל 2018

תודה גיל.

גיא זהר 18 באפריל 2018

תודה

אלכס דוקורסקי 18 באפריל 2018

תודה גיל.

yaron 18 באפריל 2018

תודה.

shohat 18 באפריל 2018

מרגש ויפה.

גדי 19 באפריל 2018

גיל, אתה כותב כלכך יפה על כל נושא. כאן פשוט ניגנת לי על מיתרי הלב.

גיל שלי 20 באפריל 2018

תודה רבה רבה גדי

Comments closed