הפוסט של חיים גרם לי להתחיל לסכם את עידן יורדי טיפה לפני שרציתי. עדיין, אני כל כך לא מסכים עם חיים לגבי מה שקורה במכבי, שאני חייב לכתוב משהו.

*

בהסתכלות בדיעבד אפשר לציין שתי חוזקות עיקריות בתחילת הקדנציה של יורדי כדירקטור ספורטיבי במכבי. למען האמת עד לאחרונה חשבתי שהחזקה העיקרית שלו היתה באנליזה של הבעיות במועדון, הדיוק בתרופה של ניתוק המועדון מהביצה התקשורתית שניהלה אותו, הצורך להפסיק את ההיזון החוזר בין ההחלטות במבכי ובין התגובות בתקשורת וביציע. הוא הבין את חוסר המקצוענות בה המועדון פעל, והנחיל לכולם את הערכים המקצועיים שלפיהם יש לנהל קבוצה.

אך אולי אפילו חשוב מכך, יורדי הבין את חשיבות המאמן, הוא הבין שהמאמן הנכון, זה שיובל רק ממחשבות מקצועיות ולא מאינטרסים שניתן לכנותם בשם הכללי “מה יגידו” הוא זה שיבדיל בין המוץ לתבן. בהפשטה, ניתן להכשל בהבאת שחקן זה או אחר, סטטיסטית ברור שיהיו כשלונות בזיהוי שחקנים, אך כשלון בבחירת המאמן יוביל בהגדרה לעונה כושלת. לכן יורדי היה מוכן לשלם כל מחיר כדי להביא מאמן שהוא סומך עליו בעיניים עצומות, והיה מוכן גם להשקיע כמה שצריך בכל הצוות שמסביב למאמן.

*

על הקשיים של יורדי אכתוב בפוסטים נפרדים, כל הקשיים כולם נובעים מאופיו האולטרא שמרני, מהחשדנות האדירה בכל מי שמסביבו, ומהצורך האדיר בנאמנות אישית לו לפני כל דבר אחר. קשיים אלה הובילו לכך שכסף לא היווה שיקול, המחשבה היתה שכסף יענה את הכל, ומאחר שכסף הוא היתרון הראשון במעלה של מכבי על פני מתחרותיה, אפשר בכסף להביא את היתרונות האחרים, ובכסף אפשר לבטל את הצורך בהימורים. אך שוב, על זה בפוסט נפרד.

*

יורדי הצליח מאוד בבחירת שלושת המאמנים הראשונים של מכבי, אך עצם הצורך בבחירת מאמן חדש בכל שנה, נובע מהקשיים של יורדי שיובילו לשנים הקשות בסוף הקדנציה שלו. בסופו של יום אם למדנו משהו על יורדי, הרי זה שהאגו שלו הוא חלק בלתי נפרד מקבלת ההחלטות שלו. ליורדי כנראה מאוד חשוב לא רק להצליח, אלא גם שייחסו את ההצלחות במכבי קודם כל ליורדי. מאחר וכך, המאמן צריך להיות דמות משנית, כך היה אוסקר כשהגיע, כך היה פאולו סוזה כשהגיע. בדיעבד אני מבין שאפילו רווח ליורדי שלאחר שנה של הצלחה, המאמנים עזבו את מכבי, שכן אם מכבי זוכה בהצלחות למרות שהמאמן מתחלף סימן שהמאמן הוא משני, מי שממנה אותו הוא הדמות המרכזית.

כבר אצל פאקו האסימון היה צריך ליפול לי. אני עדיין חושב שלא נגרם נזק למכבי מכך שיוקאנוביץ’ הגיע להחליף את פאקו, אבל הסיבות שהובילו את יורדי למערכת יחסים ירודה עם פאקו, היו צריכות להדליק פעמוני אזהרה אצל כולנו, בדיעבד אני מבין שדווקא מיטש הבין זאת לפני כולם.

פאקו שם מראה בפניו של יורדי, המראה היתה שאין סיבה שחומר השחקנים במכבי לא יהיה טוב יותר מכפי שיורדי סיפק למאמנים במועדון. פאקו גם הראה שבסופו של דבר מאמן נכון יכול להוציא גם מחומר שחקנים נחות, קבוצה דומיננטית וחזקה, בעיקר אם השחקן היחיד בישראל שהוא משנה תוצאה בכוחות עצמו, נמצא אצלך בסגל. ככל שפאקו הצליח, כך המתח עם פאקו גבר. בדיעבד מסתבר שיורדי ידע להפעיל יפה מאוד את התקשורת שכל כך הורחקה מהמועדון, לא כתב/ת אחת ידעו על חוסר שביעות הרצון של יורדי מפאקו, סביר להניח שידיעות אלה לא הגיעו ממקורבי פאקו, שכן זה לא ממש זכה בתקשורת אוהדת בישראל. באותם זמנים ניתן היה לחשוב שהכתבים שלא יודעים הרבה על הנעשה במכבי פשוט ממציאים, אך בדיעבד מסתבר שהם קבלו את הידיעות מפי הסוס.

*

אם יש משהו שראינו ביחוד השנה, אך גם בשנה שעברה, הרי זה שמאמן ברמה מעל הליגה חוסך לך את הצורך בשני שחקנים דומיננטיים לפחות. הצירוף של פאקו וזהבי הספיק כדי לנצח באר שבע עם הרכב שמאוד דמה לקבוצות של באר שבע שיזכו באליפות בשנים הבאות, בעיקר משום שאת השחקנים האלה אימן אלישע לוי. בשנה הבאה הפער באיכות בעמדת המאמן נסגר באמצעות מינויו של ברק בכר לעמדת המאמן בבאר שבע, ומכבי הפסידה את האליפות למרות שזהבי נתן לה את העונה הטובה ביותר שאפשר להעלות על הדעת בישראל. יורדי הצליח באותה עונה למנות את המאמן הנכון, אבל זה היה מאמן נכון למשימה מאוד ספציפית, העליה לשלב הבתים בצ’מפיונס ליג. המאמן הזה הצליח לקחת חומר שחקנים שמוגבל יהיה תואר מחמיא לו, ולעבור איתו את פלזן ואחר כך גם את באזל.

היתרון העצום של מכבי על פני שאר הליגה היה זהבי, אך יתרון זה גושר באמצעות היתרון של באר שבע בהרבה עמדות אחרות על המגרש, ובאמצעות מינוי המאמן היחיד שהיווה כח נגדי למאמנים הטובים שיורדי הביא.

בעונה לאחר מכן פג הקסם של יורדי בהבאת מאמנים, נחשפו גם החולשות בכך שיורדי לא באמת בנה פה מערכת, ובזה אדון בפוסטים הבאים.

נצחון על בני יהודה
סיכום עידן ג'ורדי 2