אין לי הרבה מה לכתוב על המשחק הזה. ראיתי אותו כשעין אחת במסך, ועין אחת בטלפון עוקבת אחר המשחק השביעי בין הפייסרס ללברון.

*

אתחיל דווקא בתקרית עם טיבי, נו ג’ורדי, רואה למה היה כדאי לשמור על סף אינטגריטי מסוים בבחירת שחקנים והרכבים? כאשר שחקן מרגיש שהוא נמצא מחוץ להרכב בגלל סיבות לא מקצועיות, אין שום סיבה לבוא אליו בטענות כאשר הוא מתמהמה (אולי, אני לא באמת ראיתי שטיבי מושך זמן אבל אין לי מושג) בהכנות שלו לכניסה למגרש. אבל ג’ורדי לא רק שבא בטענות, הוא נהג בהיסטריה מוחלטת, חסרת שליטה. מי היה מאמין שג’ורדי יעשה את המהפך המושלם ויתחיל לדבר עם הידיים? וזה כשאנחנו מובילים 2:0 (סליחה הובלנו רק 1:0 כשהתקרית קרתה). ההיסטריה הזאת היא המאפיין החזק ביותר של מכבי העונה. זאת מכבי שלא סומכת על עצמה, שנלחצת מהובלה, מתפרקת מפיגור, ששחקניה לא באמת סומכים על השיקולים של מאמנה, מכבי של עונת 2017/2018.

*

כולנו רואים שקו ההגנה עם ארבעה שחקנים זה לא גליק גדול, זה לא מפריע להמשיך איתו.

אין לי עוד מה לכתוב על המשחק הזה, לגבי העונה, רק שתגמר כבר.

סיכום עידן ג'ורדי 2
פרסטי עשה טרייד על האיש הלא נכון