אז מה היה לנו עם האיש הזה? הגיע בנו של אחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה, יש שיאמרו הגדול בהיסטוריה, שחקן עבר בינוני במועדונים גדולים, איש שכבר עבד בקפריסין, והפך קבוצה מג’עג’עת ללא כיוון, למועדון כדורגל שזכה בשלוש אליפויות רצופות, והפך לסטנדרט החדש בכדורגל הישראלי.

רבים יאמרו שאין בכך חכמה גדולה, שכן מכבי של קרויף היתה בעצם בבואה של נכונות ההשקעה הכספית של מיטש. אולם, נדמה לי שאי אפשר לקחת מג’ורדי את עבודת הנחת היסודות בתוך הביצה הגדולה והטובענית שנקראה מכבי תל אביב כדורגל. הסגל שפתח את עונת אוסקר לא היה מרשים כלל ועיקר. חסן אבו זייד היה הקשר האחורי במשחקים רבים. ערן זהבי וראדה פריצה הגיעו רק בינואר. ראדי שיחד עם קרלוס היו כנראה השחקנים המובילים ששיחקו את כל העונה, הגיע ללא כותרות וללא שם של שחקן גדול. מה שהפך אוסף שחקנים חדש באופן יחסי למועדון יציב שעבר גם מבחנים, היה נעוץ כנראה בעבודה הנכונה שג’ורדי עשה באותו זמן. הכנסת סטנדרטים מקצוענים שלא היו במכבי לפני כן. הניתוק הטוטאלי בין השחקנים ובין דעת הקהל באמצעות הקשר הבלתי אמצעי עם העיתונאים. הכנסת התחושה בשחקנים שהם חלק חשוב במשהו גדול. הבראת חדר ההלבשה החולה בצורה יוצאת דופן. כל אלה היו פרי עבודתו של ג’ורדי.

*

הבעיות התחילו לצוץ כאשר היה צורך בשלב שני. כמו שאין שום דבר מושלם, אין גם עבודה שלא זקוקה לשלבים חדשים. למזלו של ג’ורדי, המועדון שהיה אמור לאתגר את מכבי בצורה הקשה ביותר, מועדון הכדורגל מכבי חיפה, היה מועדון שסרב להכיר באתגר החדש שג’ורדי הציב לכדורגל הישראלי. במבט מפוכח, הרבה חוליים ששחר הפגין בשנים אלה, מאפיינים את ג’ורדי. חוסר הנכונות להכיר בטעויות, חוסר הרצון בליטול אחריות על כשלונות, וכתוצאה מכך גם חוסר היכולת להתמודד בצורה טובה עם תחרות, כל אלה מאפיינים את דרך פעולתו של יעקב שחר, אך גם את ג’ורדי כפי שלמדנו להכיר.

המועדון הראשון שהבין את שדה המשחק החדש שג’ורדי העביר אליו את הכדורגל הישראלי היה הפועל באר שבע. מועדון שנקודת ההתחלה שלו היתה נמוכה בהרבה מזו של מכבי חיפה בתחילת עידן ג’ורדי, אך מועדון שבהדרגה למד מטעויותיו, הכיר בנקודות הדורשות שיפור, הטמיע ערכים של מקצוענות, ובעיקר לקח החלטות אמיצות כדי להפוך קבוצת כדורגל שמשיגה את המצופה ממנה סך הכל, למועדון ששייך לצמרת הכדורגל הישראלי. המהלך המאוד אמיץ של אלונה ברקת להביא את ברק בכר דווקא אחרי שנתיים מוצלחות באופן יחסי של אלישע לוי, הוא בדיוק המהלך שג’ורדי לא היה מסוגל לו. אלונה ברקת היתה מוכנה לערער הכל כדי להפוך את הטוב למעולה. ג’ורדי חיפש איך להמשיך בדיוק באותו כיוון ולא היה מוכן לשנות דבר גם כשהדרך כבר החלה להגיע אל המחסומים.

*

כדי לעשות שינויים צריך להכיר בחוסר ההצלחה, בכישלון, בטעויות, בעיקר צריך לקחת אחריות. ג’ורדי בדיעבד נלחם על קרדיט, אך לא היה מוכן לקחת אחריות. השחרור של פאקו, שחרור שהסכמתי איתו בעת שנעשה, היה צריך לשדר את אות המצוקה הראשון. לג’ורדי נח היה עם המאמנים המתחלפים מדי שנה, שכן במקרה של הצלחה, הקרדיט יהיה שלו בצורה ברורה יותר. כאשר יוקאנוביץ’ העלה את הקבוצה ללא שום עזרה אמיתית של ג’ורדי, אלא בזכות הטקטיקה המאוד חכמה שלו, ובעיקר אחד ערן זהבי, הגיע אות המצוקה השני. ג’ורדי לא הגיע ערוך עם תכנית שתתאים את רמת הקבוצה לרמה הגבוהה מאוד שקיימת בשלב הבתים בליגת האלופות. עוז ראלי, ראדוניץ’, אלי דסה, שלומי אזולאי וראיקוביץ’, אין ברשימה זו ולו שחקן אחד שבזמנו היה אמור להקפיץ את הרמה של מכבי. המתח עם יוקאנוביץ’ משדר לנו שהמאמן הרגיש מרומה. מה שקרה לאחר מכן היה בדיוק תחילתה של השקיעה.

*

ג’ורדי למד אם זכרוני אינו מטעה אותי, מנהל עסקים. אולם ג’ורדי לא התייחס למועדון הכדורגל כאל עסק. כסף מבחינתו היה אמצעי, לא מטרה. הדרך של ג’ורדי להמנע משינויים היתה בהוצאת כספים כדי למנוע לקיחת סיכונים. את זהבי משאירים בחוזה גדול יותר, וג’ורדי היה מוכן לשלם לזהבי כל מחיר רק שלא יעזוב לסין, בלי שום חשבון לקח שמשכורת של שני מליון יורו לשחקן אחד היא משכורת שגדולה על הליגה הישראלית ביותר מארבע דרגות. יתרה מכך, הסף שג’ורדי הציב עם זהבי, משך כלפי מעלה את השכר של כל שאר הכדורגלנים בקבוצה, בלי שום קשר למשכורות בקבוצות האחרות בליגה הישראלית. כאשר ג’ורדי נדרש למצוא דרכים חדשות לבנות קבוצה בעידן של פוסט זהבי, הפתרון היה שוב בלהוציא כסף. בין אם משכורת העתק של סקריונה, על אף שהגיע חינם אין כסף, ובין אם בסכום הגדול ביותר ששולם על שחקן זר בישראל, הבאת וידאר קיארטנסון. ג’ורדי לא חשב על כך שיש צורך לבנות קבוצה אחרת, שכן הקבוצה הקודמת היתה קבוצה של ערן, ואין אף שחקן שיהיה מוכן להגיע לישראל, ויוכל בכוחות עצמו להחליף את ערן. בסופו של יום, גם אם השכר בסין מנופח באופן יחסי, ערן זהבי הוא שחקן של למעלה מתשעה מליון יורו בעונה, כלומר המחשבה להחליף את ערן אפילו בשלושה שחקנים שיחד יתנו את תרומתו, היא מחשבה שלא קולעת למציאות.

אך ג’ורדי לא מסוגל לעשות שינויים קיצוניים תוך כדי הצלחה גם אם מתונה יותר, כמו עונת ההשתפות בצ’מפיונס ליג, המקום השני וההפסד בגמר הגביע. לכן הגיע הדשדוש הבלתי נמנע. שוב מאמן חדש, שוב סגל לא מרשים, ואז מדצמבר אנו מתוודעים לחוסר הנכונות של ג’ורדי להכיר בטעויות שלו. זה לא שוטא, כך טען ג’ורדי, לכן שוטא המשיך הרבה אחרי שהיה ברור שהקבוצה לא מוציאה מעצמה את הפוטנציאל שלה. בדיעבד נראה שהבאת מרסלו וראמון יותר משהיתה אמורה להיות דרך חדשה של הבאת שחקנים זרים, נועדה להוכיח שג’ורדי צדק כל הזמן, ויש להמשיך להביא שחקנים בשטאנץ המוכר לו.

ללא נכונות לקח סיכונים, ללא נכונות לשנות גם בזמן ההצלחה, ובעיקר ללא נכונות להכיר וללמוד מטעויות, לג’ורדי לא היה סיכוי לשנות את הפאזה במועדון. לכן ג’ורדי הוא משה רבנו. האיש שהוציא את מכבי ממצרים, אך לא האיש המתאים להנחיל לה את הארץ.

פרסטי עשה טרייד על האיש הלא נכון
נצחון על נתניה