אתחיל בהבהרה. לברון שחקן ענק, טיעון מאוד רציני למקום שני היסטורי, בוודאות בין החמישה הכי טובים ששיחקו כאן.

*

אחת הטענות הרווחות בתחילת הנסיון לטעון שלברון עם קייס לאתגר את מייקל היא שלברון נאבק מול קבוצות היסטוריות ממש, ומייקל לא נאלץ להתמודד עם רמה כזאת.

יש משהו שאני לא כל כך מבין. אין סביב לברון למרות שהוא היה עם דוויין ווייד וכריס בוש קרוב לשיאם, אחר כך עם קיירי וקווין לאב, איך סביב לברון לא נתפרה פעם אחת קבוצה היסטורית ממש? אין חולק שלברון במשך כל התקופה היה השחקן הכי טוב בליגה, למרות שהוא הכי טוב בליגה קבוצות עם טים דנקן לעת זקנתו מוקף בקוואיי לנארד שנה שניה, מאנו ופארקר, בזמן שהוא משחק עם ווייד ובוש, הספרס האלה קבוצה היסטורית ומיאמי לא. למה?

נניח שמינסוטה היו אומרים לגולדן סטייט עזבו קליי ודריימונד, תנו לנו את דריימונד תמורת קווין לאב, נראה לכם שגולדן סטייט מסרבים? אני אומר לכם שבאותה שניה הטרייד מתרחש. אם כך, למה קבוצה שכוללת את לברון, קיירי, קווין לאב, תומפסון שלא צריך כדור, ג’יי אר סמית’ בלי אגו, למה קבוצה כזאת לא הופכת לקבוצה היסטורית בעוד שגולדן סטייט של סטף, דריימונד, קליי ונניח גם איגי, הופכת לקבוצה עם טיעון רציני להיותה הטבה בהיסטוריה?

אם לברון בוחר את השחקנים שמשחקים לידו, והוא באמת כזה טוב, למה לעזאזל הקבוצות שלו אף פעם לא מהוות יותר מסך הכשרון שטמון בהן, בעוד הספרס וגולדן סטייט כן? יודעים מה, למה קבוצה שלו, ווייד וכריס בוש נגררה לשבעה משחקים מול אינדיאנה בלי כשרון בכלל? אולי זה קשור לסגנון המשחק שלו? אולי לידו סקוטי פיפן היה נראה כמו עוד שחקן? אולי לידו דניס רודמן היה גרסה משונמכת של תומפסון? אתם לא חושבים שזה מוזר שהבולס 96 הם עם קייס טוב להיותם הקבוצה הטובה בהיסטוריה, בעוד שלא תמצאו קבוצה אחת של לברון עם קייס להיותה אחת מעשר הקבוצות הטובות בהיסטוריה? לי זה כן מוזר.

נצחון על נתניה
ראיון בדה מארקר