אתמול הייתי במיכה שטרית שחגג עשרים שנה למסמרים ונוצות. בוא נגיד זאת כך, האנרגיות של ברוס ספרינגסטין בהופעה לא היו שם, אבל ברי ויזהר אשדות נתנו קצת בראש, ומיכה שטרית שייט לו שם על איזה ענן, ההבדל בין אלבומים גדולים והופעות נהדרות תמיד היה שם, מיכה שטרית הוא סוג של אביתר בנאי, אלבומים גדולים, הופעות פחות.

בכל מקרה, חשבתי לכתוב סיכום על בסיס התפתחות התוצאות שראיתי תוך כדי ההופעה, אבל אני הרבה פחות מוכשר משלמה שרף, אז העדפתי לפנות לאיש כדורגל רציני בהרבה ממני, מכביסט אדוק, ואיש נפלא, יואב בראון, התמזל מזלכם, להלן הסיכום שלו.

הלב דפק בעוצמה רק מהמחשבה על הקליימקס של העונה בטרנר, שלושה מחזורים לסוף הליגה.
זה היה ממש לפני חודש וחצי. אתמול, לא רקדו להם הפרפרים בחלל הבטן במשך רוב דקות המשחק. ההפך. תחושת ההחמצה קיבלה את תוקף הרשמיות שלה כי ראיתי אתמול מכבי מאורגנת, מסודרת, יוצאת נכון כשצריך, קשוחה, לא מורידה את הראש למרות שהיה מאד קל אתמול לרחם על עצמך כאשר אתה מגיע למסיבה שהיא לא שלך.

יורדי עלה אתמול עם שרן כבלם שלישי וימני(משחק טוב ואחראי), מה שנתן לדסה המון חופש פעולה. דסה לא היה יעיל אבל היה מאד מעורב ואילץ את בש להתייחס אליו תמיד וגם להביא עזרה. גולסה ופרץ קיבלו כל הזמן עזרה מאצילי ובעיקר מיכה שחתך למרכז ונתן למכבי איזון מספרי בקישור.
לא היה משחק גדול, היה משחק שקול וקשוח כמיטב מסורת המפגשים של הקבוצות, שתיהן חיפשו לנצח והקצב היה טוב. בש על האדים האחרונים וזה מובן לגמרי ומכבי? כששום דבר גדול לא מונח על הכף(למרות הניצחון של נתניה קודם שקצת הלחיץ), היא בסדר. קבוצת כדורגל טובה בפוטנציאל, שלא היתה מחווטת עד הסוף העונה, ללא מנהיגים טבעיים אמיתיים, ולא יותר מסך הכישרון שיש בה. לעיתים רבות אפילו פחות. וכן, שלושת הבלמים (שנזנח בחלק מהפליאוף) זה היה הבסיס הנכון.

דור פרץ. כי המהפך שהילד הזה עשה בחצי עונה הוא משהו די נדיר במחוזותינו. מהשחקן המושמץ בסגל, סוג של “נסיך” עם גישה קצת פאריזיטית כשהמשחק ממש עובר לידו, הוא הפך ל-6 חזק, נייד ובעיקר אגרסיבי. שינוי אטטיוד מוחלט. ופתאום, אוגו מפחיד ודומיננטי הרבה פחות(באנדרסטייטמנט). דור פרץ הוא משל לעבר(שנותיה הגדולות של מכבי כמעט תמיד היו מורכבות מסגל ביתי וחזק), ההווה ואני מקווה שגם העתיד של מכבי- לא לפחד לתת צ’אנסים אמיתיים למי שראוי. הדשא של השכן לא ירוק יותר ולפעמים הפיתרון נמצא ממש מתחת לאף. מחלקת הנוער של מכבי היא משאב אדיר שצריך לחסוך למכבי עיסקאות יקרות בחלק מהתפקידים. צריך חזון והמשכיות ואני מקווה שהסמכויות המוגדלות לואן לייבן הן חלק מזה.

אני מאחל מכאן ברכות לאוהדי בש בבלוג. כל אליפות היא רגע בלתי נשכח וזאת היתה מיוחדת דווקא כי בש לא היתה בשיאה. חשוב לנצור את הימים והזכרונות כי הכדורגל הוא בעיקר זמני.

ראיון בדה מארקר
פרידה מג'ורדי וברק