שאלת אלפא

דווקא הנכונות של דוראנט להיות בכסא הנווט מרשימה אותי במיוחד

כשלברון וכריס בוש הצטרפו לקבוצה של דוויין ווייד במיאמי, רבים שאלו את עצמם מי יהיה השחקן המוביל בקבוצה. ברור שכבר אז לברון נחשב לשחקן הטוב בליגה, אך ווייד היה זה שלקח כבר טבעת בעברו כשחקן המוביל בקבוצה, והוכיח את יכולתו להעמיס קבוצה על הכתפיים להישגים מרשימים. לברון דווקא בגלל הוורסטיליות האדירה שלו יכול היה להפוך להיות מין פיפן משודרג לווייד, כך אני חשבתי, וכך חשבו רבים אחרים בליגה.

בשנה הראשונה של הציוות הזה, באמת ההיררכיה הקבוצתית לא היתה ברורה, ורבים חשבו שהכשלון המונומנטלי מול דאלאס בגמר הפלייאוף נבע בעיקר מכך. הקבוצה לא הצליחה למצוא נקודת שיווי משקל בין השניים, לא היה ברור מי לוקח על עצמו את העניינים כשהקבוצה נתקלת במשוכה קשה, ונשאר טעם מר מאוד בסוף העונה הראשונה.

איפה שהוא בסדרה מול אינדיאנה בעונה לאחר מכן, התמונה התבהרה קצת, לברון נחשב בבירור לשחקן המוביל של הקבוצה, ווייד כמו קיירי אחריו, הסתפק בתפקיד השוליה המחוזקת, קרי זה שמדי פעם מוריד את העומס מלברון, ויכול לקחת בעצמו כמה משחקים חשובים כשממש צריך. מרגע שהתבהרה ההיררכיה, מיאמי לקחו שני תארים, ואז הקבוצה הגיעה לסוף דרכה.

*

הצורך הזה בהיררכיה ברורה הינו צורך ותיק בליגה. מעטות הקבוצות בהן היו שני שחקנים מובילים באותה מידה, שהצליחו לזכות באליפויות. בוסטון היתה של לארי. בלייקרס אמנם שיחק אחד השחקנים הטובים ביותר בהיסטוריה, זה שעדיין אוחז בקריירה המרשימה מכולם, אך כשמג'יק התבגר מעט, זו היתה הקבוצה שלו, רק אחר כך של קארים בגיל מבוגר יותר. דטרויט היתה של איזייה, שיקאגו של מייקל, יוסטון של אקים, הספרס של דנקן, שוב הלייקרס אם סימן שאלה, אך לטעמי ברור שמדובר היה בקבוצה של שאק, רק לאחר מכן קובי. בקיצור, כל הקבוצות שזכו באליפויות היתה בהן היררכיה ברורה.

*

גולדן סטייט של סטף ודוראנט זה סיפור ייחודי. החקירה שמיאמי היתה זקוקה לה בזמנו, לא היתה שם כאשר דוראנט הצטרף. דוראנט השתלב בקבוצה בלי שמישהו היה צריך לשאול את עצמו, היי לעזאזל מה ההיררכיה בקבוצה הזאת. השנה אנחנו רואים החלפת שחקן מוביל תוך כדי הסדרה, גולדן סטייט יכולה להיות הקבוצה של דוראנט (למגינת לבם של אוהדים רבים שכן אז הקבוצה משחקת פחות מרשים) ומשחק לאחר מכן הקבוצה של סטף. דוראנט על אף הרצון האדיר שלו להחשב לשחקן ברמות הגבוהות ביותר, וכולנו אני מקווה זוכרים שדוראנט לא התבייש להעיד על עצמו שלדעתו הגיע כבר לרמה של לברון אחרי סדרת הגמר בעונה שעברה, מוכן להשמע למשמעת הקבוצתית, לוותר על הכדור ועל ההובלה של הקבוצה, ולמצוא את הנקודות בהן הקבוצה צריכה אותו.

סטף באופן מודע לחלוטין לקח צעד אחורה מיד כשדוראנט הגיע, הסטטיסטיקות שלו כאשר הוא משחק בלי דוראנט נוגעות בשמיים, אך בפלייאוף הוא מצא לעצמו את הדרך להתבלט גם כאשר דוראנט היה על המגרש במשחקים קריטיים, למרות שחזר מפציעה. באופן מודע לחלוטין, בדומה אולי רק לדטרויט נטולת הכוכבים לחלוטין (הקבוצה בראשות צ'ונסי בילאפס שלקחה אליפות, כנראה הקבוצה היחידה בעשורים האחרונים שלקחה אליפות בלי אף הול אוף פיימר בהרכב), גולדן סטייט משחקת ללא שום היררכיה ברורה.

יש רבים שיראו בכך נקודה שחורה ברזומה של דוראנט, אך לטעמי זאת אחת החוזקות המרשימות ביותר במשחק שלו.

מדריך לאוהד מכבי למונדיאל
אדם סמית' עדיין צודק (בכדורסל)

תגובות

  • dmc

    פוסט מצוין. משום מה פיתחנו הרגל לחפש את המגרעות, איפה יש חורים בשחקן/קבוצה בהשוואה לאיקס. כיף לקרוא מישהו שרואה את זה אחרת

    הגב
  • אלון3131

    אני חושב שאנחנו מתמודדים פה עם מצב תקדימי לכדורסל המודרני.
    אם כל הכבוד לדווין וויד, כבר ב2012 אני לא חושב שהוא היה טופ 5 בליגה, הייתה שאלה של למצוא קצת את הדינמיקה המשותפת שלקחה קצת זמן, אבל בוספו של דבר לולא קריסה נוראית מול דאלאס שמזכירה קצת את הקריסה של גולדן ב2016, מדובר ב3 אליפויות רצופות.

    הנקודה שלי היא שלא היה מצב ששניים משלושת(אולי ארבעת) השחקנים הכי טובים בליגה משחקים ביחד. מג'יק וקארים אולי עונים לקטגוריה הזאת אבל לא נראה לי שהם היו טופ 5 בליגה במקביל, אולי תקופה מאוד קצרה.
    שאקיל וקובי? אולי. אני לא בטוח שקובי הצעיר הוא טופ 5 בליגה שהיה בה את שאקיל דאנקן וגארנט בשיאם, וגם אם כן הוא היה בפער מאוד גדול משאקיל שהיה הטוב בליגה.

    היכולת של קרי ודוראנט לשחק ביחד היא מופלאה, אבל הרבה יותר מהיכולת לשתף פעולה זה פשוט היכולת שלהם. מדובר בכדורסלן השני והשלישי הטובים בליגה, ומהטובים בדור הנוכחי. שמשתלבים יחד עם עוד שחקנים מעולים לקבוצה בלתי מנוצחת כמעט.

    הגב
    • שלי

      להערכתי קארים ומג'יק כנראה כן היו שניים מתוך חמשת השחקנים הטובים בליגה במקביל, ולא לשנה אחת כנראה. אבל אני מסכים אתך באופן עקרוני, למרות שרבים טוענים (לא אני, ממש לא) שמייקל וסקוטי היו שניים מתוך חמשת השחקנים הטובים בליגה, ואני כן סבור שווייד היה בין חמשת השחקנים הטובים בליגה כשלברון הצטרף למיאמי

      הגב
      • אלון3131

        לא שזה קשור לדיון או לנכונות הטענה, אבל סתם כיף להתווכח.

        קיץ 2010 היו לך את לברון ג'יימס, קובי בראיינט, דירק נוביצקי ולדעתי גם דוויט האוורד(מצחיק לחשוב על זה עכשיו אבל 2009-2010 הוא היה דומיננטי בטירוף), קווין דוראנט כבר היה שחקן של 30 נקודות למשחק. וויד היה שם איפשהו עם החבורה אבל לא הצליח לעבור סיבוב עם מיאמי במזרח.

        הגב
        • שלי

          זכור מה קובי עשה עם לאמר אודום וקארון באטלר (לא הגיע לפלייאוף) לעומת מה שווייד עשה איתם שנה קודם, וואלה לא בטוח שיש הבדל מאוד גדול בין קובי לווייד, ובטח שלא הייתי שם מעליו את האוורד, או את נוביצקי למרות הגמר, היה גם גמר בו ווייד ניצח את נוביצקי להזכירך

          הגב
          • אלון3131

            אני לא מדבר על היסטורית, שמה דוויט האוורד בכלל לא בדיון. מדבר נקודתית על העונה הזאת.

            אגב אני ממש לא מאוהדיו של קובי, אבל היסטורית אי אפשר לשים את דווין וויד מעליו.
            אגב מספר 2, אל תתחיל לדבר על גמר 2006, אם כל הכבוד לוויד(והוא נתן שם סדרה ג'ורדנית), השיפוט שם היה יותר ממזעזע והכריע את הסדרה לטובת מיאמי.

            הגב
            • שלי

              גם אני לא מדבר היסטורית, פשוט ב2010 לא נראה לי שווייד היה שחקן פחות טוב מכפי שהיה כרוקי או ב2006, הירידה התחילה באזור 2013

      • matipool

        יש קייס לטוענים שמייקל ופיפן היו שניים מהחמישה הטובים בליגה במקביל אבל רק בקדנציה השנייה של מייקל. בטוח שלא בקדנציה הראשונה.

        הגב
        • משה

          פיפן סחב את שיקגו שאחרי ג׳ורדן לחצי גמר מזרח והפסיד במשחק שביעי לניקס (שהיו הניקס הכי טובים שאני זוכר אי פעם ונוצחו רק בגמר על ידי יוסטון מצויינת). אני לא יודע אם היה בין החמישה בליגה שהיו בה אולאג׳ואן, בארקלי, מלון, מילר ואחרים אבל הוא היה שחקן אדיר בעיני.

          הגב
          • matipool

            משה - שחקן אדיר גם בעיניי. כנראה טופ 5 של סמול פורווורד בכל הזמנים בסיכום קריירה אבל עדיין לא היה טופ 5 בליגה ב-3 אליפויות הראשונות. צריך גם לזכור שבעונת הפרישה השנייה (זו שמייקל חזר בה), שיקגו התקשתה מאד עד לחזרתו של מייקל וללא חזרתו של מייקל,ייתכן ולא הייתה מגיעה לפלייאוף.

            הגב
            • משה

              מתי - נכון אבל צריך לזכור שהעונה המדוברת מעבר לחסרון של מייקל הייתה עונת מעבר בין צוות מסייע של ארמסטרונג-גרנט-קארטרייט-פקסון לצוות המסייע של לונגלי-קר-קוקוץ׳ ועדיין בלי רודמן. באיזשהו מקום מייקל נהנה מכך שהשתפשפו בלעדיו וייתכן שבאמת זה היה גדול על פיפן להרים קבוצה חדשה.

      • רון

        מכיוון שכדורסל הוא משחק קבוצתי הייתי מסתכל על זה כעל שתי קבוצות איכות נפרדות.
        לברון אין ספק הוא השחקן המוכשר בליגה אבל בסוף הוא נשאר לבד עם חבורת פועלים
        סטף ודוראנט הם שני השחקנים הקבוצתיים הטובים בליגה היכולת של האחד לוותר על האגו על מנת לתת לשני להיכנס לקבוצה והיכולת של השני להיכנס בטבעיות לתוך מערכת עובדת מבלי לקלקל אותה שמים אותם שם.
        ובשורה התחתונה בסוף סופרים טבעות ושם ככל הנראה הם עוד לא אמרו את המילה האחרונה.

        הגב
    • טל 12

      המעבר של דוראנט (והחבירה לקארי) הזכיר לי את המעבר של מוזס מאלון בזמנו מיוסטון לפילדלפיה של ד"ר ג'יי. איחד בין שחקנים שלקחו את ה MVP של העונה הסדירה. מאלון היה מעולה בסדרת הגמר של 83 ופילי לקחו בסוויפ את הסדרה הזו מול הלייקס אחרי שהפסידו להם פעמיים ב 80 ו 82.

      הגב
  • אלעדכ

    ההתאמה של דוראנט היא מושלמת לג"ס.
    לצורך העניין, אם לברון (בודאות שחקן טוב מדוראנט) היה מצטרף לג"ס במקומו, זה היה גורע מהם ולא בהכרח מוסיף. דוראנט עושה את מה שהם עושים, רק ברמה הגבוהה ביותר.
    עכשיו כשסיימתי עם התשבוחות, תרשה לי להתבאס שנית מכך שהוא בחר לעבור לג"ס. חוץ מהסדרה מול יוסטון, זה פלייאוף שני ברציפות שהם מטיילים להנאתם לזכייה (ותוך כדי משחק שהוא לא תמיד נעים לצפייה או מצטיין באופן יוצא דופן). נבואות הזעם על הפגיעה בעניין התממשו

    הגב
  • Amir A

    בעולם רווי טסטוסטרון כמו ה-NBA העובדה שהווריירס מחזיקים שושלת בועטת כבר כמה שנים בלי הירארכיה ברורה, כאשר בליינאפ יש להם כמה וכמה שחקנים שיכולים לטעון לכתר מנהיג של קבוצה צריכה להיזקף לזכותו של קר.

    הגב
    • שלי

      לא רק לקר, גם לשחקנים של קר

      הגב
    • איציק

      זו קבוצה רווית טסטוסטרון קולקטיבי. כל פעם הוא מתחלק אחרת בין השחקנים. אפילו זאזא מקבל קצת לפעמים.

      הגב
  • דורפן

    אנשים נורא עסוקים בשאלת האלפא ושאלת המורשת. זה חילוק מהעיוות התרבותי ספורטיבי של ימינו. אם אתם אוהדי קבוצה אתם רוצים שחקן שחושב על המורשת? על ההיררכיה? על התארים האישיים שלו? רק בעולם הפנטזי ליג זה הופך לסוג של יתרון.

    הגב
    • אלעדכ

      אני לא חושב שהספורטאים עצמם נקיים מזה לגמרי. אני די בטוח למשל שהלייקרס של שאקובי הייתה לוקחת עוד כמה תארים אם הם לא היו עסוקים בזה כל הזמן. זה לא רק עניין של דיוני אוהדים

      הגב
      • אורן השני

        זה קל לבוא מהצד ולחשוב שבמקום קובי היית חושב "אז מה אם יגידו שזו הקבוצה של שאק, העיקר נקח כמה שיותר אליפויות"

        הגב
        • אלעד כ

          זה בדיוק מה שאני אומר. מאבקי האגו האלו קיימים

          הגב
          • אורן השני

            סבבה, חשבתי ב"נקיים" התכוונת לנקיים מאשמה. בכל אופן אני חושב שמאבקי האגו לגיטימיים ברובם, ככה זה שחקנים תחרותיים.

            הגב
    • יוני

      רוב האוהדים לא אוהדים של הקבוצה והם רוצים תחרות ולא מונופול, לכן זה מבאס תתחת שדוראנט עבר לשם ושבר את השוק.

      הגב
  • אלון

    להשוות את וויד לנוביצקי זה יותר מביך מלחשוב שלברון אחרי 2 MVP רצופים בא להיות השולייה של וויד.
    וויד פיספס פליאופים או עף סיבוב ראשון בלי שאקיל שהיה סנטר של 20 ו 10 באליפות הגניבה של 2006.
    ESPN דירוגו את השחקנים הכי טובים בהיסטוריה לא מזמן. נוביצקי היה מקום 10 או 11 וויד היה בעשיריה השלישית שזה עדיין הרבה יותר ממה שהוא באמת.

    הגב
  • איציק

    למרות מה שכתב המגיב מעלי (אלון) בטעות חמורה, וויד בגדולתו, לפני הפציעות, היה שחקן אדיר, ובטח לא נפל מנוביצקי, והרבה יותר גבוה מעשירייה שלישית. אחרי הפציעה הוא היה שחקן נפלא, אך כנראה עשיריה שלישית היה המקום הריאלי. אם ממשקלים את שתי התקופות הוא בהחלט בעשיריה השנייה. אחרי הערת אגב זו, נגיע לעיקר. העיקר הוא כזה... כשלברון הגיע למיאמי היה ברור שלברון נחשב לטוב מוויד, אבל מעבר לחברות שלהם, לברון רחש המון כבוד לוויד גם כשחקן, גם כאחד שלקח טבעת וגם כמנהיג. לכן, היו מקרים בהם, להבדיל מקיירי בהם לברון נתן לו להשתלט, וויד פשוט השתלט על המשחק של מיאמי. כלומר הוא לא היה הרובין של האלפא הרגיל, הוא היה הבטא, שלוקח על עצמו מיוזמתו את תפקיד האלפא. הוא גם מיוזמתו ויתר על תפקיד האלפא לטובת לברון כי הבין שזה מה שצריך בשביל טבעת. לגבי ההשתלבות של דוראנט, אכן, יש לו את היכולת להשתלב במשחק של GS כאשר האלפא יכול להתחלף אפילו תוך כדי משחק. מה שכן, לפעמים הצורך בלהיות אלפא משתלט עליו מקבלים את מה שהתקבל במשחק 1 בסדרה (וזו לא הפעם היחידה). הוא כנראה מודע לנזק שזה גורם (ואם לא, כנראה יש מי שמידע אותו בצורה הנכונה) ואת התיקון ראינו במשחקים 2 ו-3.

    הגב
    • אלון

      פציעות זה חלק מהסיפור. גם גרנט היל ודרק רוז לפני הפציעות לא נפלו מאף אחד. וויד לא ניצח סדרת פלייאוף בלי שאק או לברון ואף פעם לא היה בדיון ל MVP וכמעט באף שלב בקריירה לא היה טופ 5 בליגה.
      את הדירוגים עשו אנשים ב ESPN שאני מניח ומקווה שיודעים ורואים קצת יותר מאיתנו.

      הגב
      • איציק

        ואנשים אלו מוטים לאופנות ופופולריות. וגם נזכור שהיה בטופ של הטופ מ-2003 עד 2009 (היה רוקי השנה של 2003/4 שזה אומר שכבר בשנתו הראשונה היה כוכב לא קטן). ב-2009 היה ה-MVP של הגמר בתצוגה אדירה, וגם כנראה סיבה לא מבוטלת להגעה לגמר. אז להשוות אותו לגרנט היל או רוז זה אפילו לא קרוב. מרגע שהתחילו הפציעות הוא עדיין נתן עונות טובות הרבה יותר ממה שרוז או היל נתנו. אני ממש אוהב את ההוכחות האלו, "אבל הם אומרים והם חכמים יותר ויודעים יותר אז כנראה זה ככה." זה ממש מוכיח דברים. זה יותר חזק מהוכחה מתמטית או מודל פיזיקלי שנבדק אלפי פעמים, אלו ESPN. לא מזלזל בהם, אבל יש לך עיניים, יכולת חשיבה עצמית, ואתה במקום זה אומר ESPN. עצוב משהו. זה כמו לומר שווסטברוק אחד הגדולים כי "שמעון אמר."

        הגב
        • אלון

          הוא לא היה רוקי השנה. לברון היה. הוא החמיץ פליאופים או עף בסיבוב הראשון עד שלברון הגיע. לא הגיע לפלייאוף בעונה אחרי שלברון עזב.
          אף אחד לא טוען שהוא לא שחקן גדול אבל שמשווים אותו או את ההשיגים האישיים שלו לנוביצקי אז הוא הרבה מאחור. אלא אם אתה סופר הופעות אולסטאר.

          הגב
          • איציק

            נכון, הם באו מאותו דראפט ולברון לקח. טעות שלי. קצת לא ברור לי על מה אתה מלין. כתבת שנוביצקי נבחר במקום 10-11 של הגדולים (ובשום מקום לא כתבתי שאני לא מסכים, למרות שבספירה על אצבעות זה נראה לי גבולי.), ואני טוען שוויד בעשירייה השנייה. העשירייה השנייה מתחילה ממקום 11. אם נוביצקי 10, אז הוא בעשירייה הראשונה וברור שעשירייה ראשונה נמצאת לפני השנייה. אם נוביצקי במקום 11, אז וויד לא יכול להיות הראשון בעשירייה השנייה ושוב נוביצקי לפניו. לגבי הישגים, שלוש טבעות שמתוכן באחת היה MVP לא נראה לי שזה פחות ממה שיש לנוביצקי. לכן הישגים זה לא חזות הכל, אחרת פקסון וקאר הרבה לפני בארקלי וסטוקטון. יש להם כמובן חשיבות אבל זה לא תנאי הכרחי להגדרת גדולה.

            הגב
            • אלון

              השגים אישים נוביצקי לוקח. יש לו MVP.
              30k נקודות. 4 פעמים חמישייה ראשונה, 12 פעמים באחת החמישיות. רצף פליאופים ארוך מאוד. זה עוד בלי לדבר על זה שהוא שינה את המשחק.

            • איציק

              נראה לי שהרבה שחקנים היו בשמחה מותרים על כמה שיאים אישיים בשביל עוד כמה טבעות. אבל אני לא רוצה להתווכח על זה כי אני חושב שנוביצקי שחקן ענק, ויש לו רק טבעת אחת כי שיחק רוב הזמן בדאלס שלא באמת הייתה סביבו רוב הזמן קבוצה שמועמדת לאליפות, ואפילו את זו שהשיג היה בתצוגה יוצאת מין הכלל עם עזרה מאד גדולה של גיימס טרי לזיכרוני. כך שאם טרי זה הסקנד בסט שלך ובצד שני יש לברון, וויד ובוש זה אומר משהו.

  • יוני (המקורי, מפעם)

    גם פיפן/ג'ורדן ב-96 וגם שאקובי ב2002-2004 היו טופ 5 במירוץ ה-MVP. וייד לא היה טופ 5 עם לברון. מג'יק וקארים גם 3 שנים של טופ 5 משותף.

    קבוצה אחת עם ריכוז כזה של כישרון מדכאת את החשק לקום לצפות. במיוחד לאור דלות הכישרון אצל היריבה.

    הגב
    • איציק

      חבל שדבר כזה מדכא לך את החשק... אני קם כדי לראות וליהנות מהביצועים. זה לא הארלם גלובטרוטרס, זה כדורסל במיטבו מבחינות רבות. לומר שבצד השני אין התנגדות זה לגמד את GS. אני די בטוח שאם יוסטון היו עולים התוצאה לא הייתה 3-0. פשוט צריך לפתוח את המרקע ולצפות. ואפשר גם ליהנות ממה שעושה לברון וגם לאב, למרות שהם בסוף יתכן ויפסידו את הסדרה, ואולי מהר מהצפוי. כמו שרבים קמו לראות את בולט, פלפס, פדרר למרות שהתוצאה היתה ידוע מראש, כך גם קמים לראות את GS (למרות שפה התוצאה פחות ידועה).

      הגב
    • יוני

      גם בירד ומקהייל היו טופ 5 שנה אחת. מבחינת כישרון כולל, לא בטוח שלבוסטון היה פחות מהלייקרס, בטח לא בפער כמו היום.

      הגב
      • איציק

        מקהייל היה שנתיים השחקן השישי, ומשם נבחר פעם לאול-סטאר. שחקן אהוב עלי מאד. אני אפילו חושב שאולי הוא היה בין חמשת הטובים מעמדת השחקן השישי. לגבי הטענה שלבוסטון יש פחות מלליקרס, אולי יש לזה אחיזה בשנות ה-80. מוזר שאתה חושב ככה גם עכשיו.

        הגב
        • יוני

          לא משנה מה אתה חושב אבל הוא נבחר למקום הרביעי בMVP שנה אחת.

          הגב
          • איציק

            למי בדיוק זה לא משנה? לי זה דווקא מאד משנה מה אני חושב. היום ניתן להסתכל על זה מפרספקטיבה של זמן. אני לא בטוח שהוא היה בחמישייה, גם קשה לי למדוד זאת, אבל הוא היה כל-כך משמעותי שזה לא חשוב אם תגיד שהוא רביעי, חמישי או שביעי. בכול מקרה אני לא בטוח שניתן ברוב המקרים להיכנס לרזולוציות כאלו. בהרבה מקרים, הראשון לפעמים השני, ונדיר שגם שלישי מובהקים. האחרים הרבה פחות.

            הגב
        • יוסי

          מקהייל נבחר שבע פעמים לאול סטאר.

          הגב
  • אמיתי

    כנראה אני מפספס משהו - שחקן טופ 3 עובר מרצונו ולפי בקשתו לקבוצה טופ 1 והמתחרה הגדולה שלו ולא יוצא ליכלוך והם משחקים פחות יפה ועדיין מנצחים מחזק את המורשת שלו במקום שהוא ינצח אותם? באיזה עולם? דוראנט איבד את הסיכוי להחשב גדול באמת כספורטאי וכדורסלן. כקלע או סקוררמהוא בהחלט שם

    הגב
    • דיזידין

      תודה

      הגב
    • איציק

      ואם היה נשאר וסובל עם ווסטברוק, מסיים את הקריירה מתוסכל גם מזה שאין לו טבעת וגם ממי שהוא שיחק איתו זה יותר טוב? אם היה עובר כמו לברון לקבוצה בינונית ומביא איתו את לברון וקרי, מפרק שתי קבוצות של גמר NBA וסוגר את הליגה לחלוטין, זה היה יותר בסדר (לא שזה סצנאריו סביר אבל כאילוסטרציה)? ציפיתה שיעבור לקבוצה אחרת, שהיא בינונית שלא ברורות הפרספקטיבות שלה? לא ברור לי מה היה נחשב לבסדר מבחינתך כדי שאפשר יהיה לדון בקשר לגדולתו כספורטאי או לפחות כדורסלן?

      הגב
      • אמיתי

        השימוש בכל מיני תרחישים היפוטתים בכל מיני נושאים ועי כל מיני מגיבים לא מעלה את הרמה. זה לרוב לא טיעון רציני. עכשיו אני מתייחס לפוסט- ולטענה של גיל. מכל האפשרויות שהיו לו דוראנט בחר בכזו שלדעתי לא עושה טוב למורשת שלו. אפילו שהוא מסתדר עם קרי..
        דווקא מה שקראתי היום, שהוא תרם עשרה מיליון דולר במילגות, עושה טוב למורשת שלו לטעמי

        הגב
        • איציק

          אתה שוב מתחיל לבזות את הדיון עם הערות לא לעניין, מציע לך להפסיק עם מנהג בזוי זה. כל אופציה אחרת היא היפותטית כי זו האופציה היחידה אותה הוא בחר, ואולי אף היחידה שהוא שקל. לכן אם זו האופציה הכי גרוע, זה אומר שיש לך בראש אופציות היפותטיות שאתה מודד מולן (או שאתה מכיר אופציות אותן הוא שקל). מה שאתה קורא היפותטי, אלו תרחישים סבירים במידה ולא היה בוחר באופציה שבחר. אז או שתתייחס ברצינות, או שאל תגיב. עדיף על תשובה לא ראויה שהגבת.

          הגב
          • אמיתי

            חחח. תגיד. מה עובר עלייך? אתה סתם נכנס באין כניסה..אני מתייחס ל*מה שקרה* ולפוסט של גיל. לא כתבתי בשום מקום הכי גרוע..נשמע הגיוני ,כמו שציינתי בתגובה המקורית, *לא * להצטרף ליריבה הישירה והכי גדולה שלך. ספורטיויות וזה. אתה מגיב לי. מציע לי מה לכתוב ומתי לענות ועוד כותב לי לא ראוי? זה הזוי..אגב. תבדוק את המשמעות של היפוטתי. יכול לעזור לך. היפוטתית כמובן

            הגב
            • איציק

              אתה מנסה לקרוא את מה שאתה כותב? אם הגיוני "לא" להצטרף ליריבה הישירה והכי גדולה שלך. זה אומר שמבחינתו היו אופציות הגיוניות יותר (לדעתך). שאלתי בסך הכל איזה אופציות היו לדעתך הגיוניות יותר מבחינתו ולמה. הבאתי דוגמא של אופציות אפשריות. אתה לא אוהב אותן, אתה מוזמן לתת אופציות משלך, רק כמו שאני מבקש מהסטודנטים, נמק הצעתך. במקום זה אתה מתחיל להתפלצף ולספר סיפורים. אתה לא חייב לענות, לא חייב לתת דוגמאות, לא חייב לנמק כלום. לא ברורה לי ההתנהגות הבזויה שלך. חבל שאתה עושה זאת. אולי זה מרגשי נחיתות...

            • אמיתי

              איציק. אתה מפספס. אין לי צורך לנמק כלום כי לא אני טענתי טענה אלא גיל. אני תוקף את הטענה שלו. זה לא חשוב מה היה הגיוני מבחינתו לעשות אלא מה עשה. על זה הדיון. ואני מתפלסף..

            • איציק

              אתה מיתמם. אתה ענית לגיל, אני שאלתי או העליתי טענה על מה שאתה כתבת. עזוב את גיל, זה אני מולך. נניח שאתה צודק בתגובתך לגיל, מעניינת אותי דעתך אלו אופציות טובות יותר היו לא. אין לך כל חובה לענות אם אינך רוצה. לי מותר להתעניין בדעתך. ככה זה הולך פה.

            • אמיתי

              איציק. לא מיתמם ולא ערדליים..אתה לא העלית טענה לדברים שלי- אתה העלית תרחיש לא קשור. שדוראנט יעשה מה שבא לו. כולל לעבור לגס. אין לי בעיה עם זה. (ולכן גם אין לי צורך-סיבה-עניין להציע לו מה כן לעשות). רק טוען שזה לא מועיל למורשת שלו. סה טו.
              נ.ב. בתור מי שכל הזמן הטרידה אותו הרדיפה של לברון אחרי המורשת אתה נישמע טיפלה יותר סלחן במקרה דוראנט.
              נ.ב.2 לא חייבים להתווכח על כ ל ד ב ר. פעם הבאה פשוט תכתוב אמיתי צודק ותחסוך תגובות. גם ככה קשה פה עם המערכת

            • איציק

              אתה שוב מדבר שטויות כהרגלך. לא יודע אם אתה צודק או לא. כתבת שזו לא הבחירה הכי טובה למורשת. נתתי שני תרחישים מאוד לא היפותטיים להישאר, או לעבור לקבוצה שאולי אין לה סיכוי להתמודד על תואר. אתה כותב שהבחירה שלו לא טובה. אני פשוט רוציתי (לשון עבר, אבל זה עבר) לדעת איזו בחירה הייתה טובה יותר לדעתך. אתה לא חייב לענות, אבל לא מבין מה אתה מתחמק. כנראה אין לך דעה מה טוב יותר ואתה סתם כותב. לגבי נ.ב.1: אני לא מגן על המורשת שלו בשיט כי הוא לא מעלה את הנושא (להבדיל מלברון ולכן הדיון לגביו לא תאורטי אלה עקרוני). אני לא יודע האם זה מעניין אותו או לא. אולי מעניין אותו ליהנות מכדורסל עם חברה נחמדים, אולי לספור טבעות ושתלך לעזאזל המורשת. אולי המורשת מעניינת אותו אבל הוא לא מדבר על זה. אז אני לא סלחן, זה פשוט לא הדיון. כשיודיע שהמורשת מעניינת זה יהיה רלוונטי. אם אתה רוצה דיון תאורטי והיפותטי לו דוראנט היה מעניין במורשת, אפשר לדון גם על זה. אני לא מתחמק מדיונים אלו. לגבי נ.ב. 2: עניתי, אין לי מושג האם אתה צודק או לא, פשוט רציתי לדעת את דעתך, ואתה מתחמק. אז זהו, לא רוצה לדעת את דעתך יותר כי פשוט לא רוצה לריב.

    • BRT

      חסכת לי תגובה,
      בדיוק מילה במילה.
      + מיליון !

      הגב
  • רותם

    לא חושב שיש משהו ייחודי בגולדן סטייט כשהיא עם דוראנט.
    זו רק עוד צורה של גלאקטיקוס.
    הם לא המציאו כלום כשמדובר להחתים את מכונת הכדורסל שקוראים לה דוראנט ולשלב אותה בצורה סימפטית בתוך קבוצה שכבר אלופה היסטורית.
    לא משנה אם זה בספרד בישראל או באוקלנד.

    כל קבוצה בכל סיטואציה היא אנדרדוג מולה.
    מה שהופך את העסק לדי משעמם...

    כמו שאמר מאיר רבנו אריאל..
    "כל דבר רע נגמר בסוף"

    הגב
  • קלבדוס

    דוראנט הוא לא הנווט. הוא מס' 1. זה סיפור פשוט בשורה התחתונה: גולדן סטייט של ה-73-9 קרסה היסטורית בגמר, גרין התקשר מהחניה בזעקות "קווין תציל אותנו", דוראנט הגיע, 2 אליפויות , 2 FMVP לדוראנט. אין יותר מס' 1 מזה. אפשר להבין את הסנטימנט לקארי - הוא בי-רשיאל ולא שחור, נסיך מבית אצולת NBA ולא גטו-בוי, מושך הקהל הלבן מס' 1 בליגה ובעולם, מתוק, קוסם, קלע וירטואוז, צמח מהדראפט וחרף פציעה ולא עבר בהחלטה מאוד שנויה במחלוקת, ובכלל, סטף היה ועודנו הפרצוף של גולדן סטייט/ סן פרנסיסקו. לכן מאוד קשה להכיר בעובדה שהפרצוף נדחק למס' 2. כל הדיבורים האלה, "אין היררכיה ברורה", או "סטף פותח הגנות, בלעדיו כל זה לא אפשרי" - הם רק נסיון להתחמק מההכרה במעמדו של דוראנט כמס' 1. אבל העובדות מדברות כך, לפחות מקצועית. ובהינתן שקארי כבר חצה את גיל 30, הפער בינו לבין KD עוד רק יגדל.

    הגב
    • דיזידין

      לדעתי אתה טועה. בטח בראייה היסטורית.
      קרי הוא לא רק הפנים של הווריורס, הוא הפנים של השינוי שעבר המשחק בשנים האחרונות.
      קרי הביא בשורה למשחק, משהו חדש, דורנט הוא מכונת קליעה.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *