אדם סמית' עדיין צודק (בכדורסל)

אדם סמית' עדיין צודק, עדיף להתמחות. כדורסל זה לא תחרות פנטזי.

אני מבין את האנשים שמבקרים את דוראנט על בחירתו לפני שנתיים. מבין אך לא מקבל. לעולם לא אבין אנשים המבקרים את גולדן סטייט או את סטף קרי על כך שרצו לגייס את דוראנט לשורותיהם. עדיף בעיניהם קובי בראיינט שפרק שושלת בהתהוות כדי להחשב בעל הבית היחיד, על פני סטף קרי שהיה מוכן לוותר על מעמד בכיר ואף לפעול לגיוסו של דוראנט, כדי להבטיח לקבוצתו סיכוי טוב יותר לאליפויות? באיזה עולם זה נקודה רעה נגדו? וגולדן סטייט היו אמורים לתת חוזה באותו גודל להאריסון בארנס במקום לדוראנט? למה בדיוק? הם לא אמורים לעשות כל שביכולתם כדי להציב את הסגל החזק ביותר שהם מסוגלים? איזה עוד אחריות קיימת למנהלים של גולדן סטייט? אילו לא היו מנסים להביא את דוראנט, הו אז אכן היתה סיבה טובה לבוא בטענות.

*

אני זוכר את הביקורת האדירה (והמוצדקת עד מאוד) שהיתה בזמנו על קובי בראיינט על כך שפעל כדי להעיף את שאק מהקבוצה. אילו אני אוהד הלייקרס (חס וחלילה), הייתי מאוד כועס על קובי שהצעיד את הלייקרס במדבר לכמה שנים עד שהבין וביקש מפיל ג'קסון לחזור, כלומר זה היה מעיב מאוד על אהדתי לקובי בראיינט. פתאום אני קורא היום אנשים שחושבים שבראיינט נהג נכון, לכן כולנו יודעים איזה שחקן הוא, ומבקרים את סטפן קרי, עולם הפוך.

אגב, מי שאחראי לעולם ההפוך הזה הוא אחד, דייוויד סטרן. בסוף שנות השבעים נפגשו פורטנלד טרייל בלייזרס והסיקסרס לסדרת גמר מרתקת, אף אחד לא חשב שמדובר בסדרה בין הדוקטור לביל וולטון. תחשבו מתי אוהדי מכבי פוקס התעסקו בשאלה למי אליפות היורוליג שייכת, לאנתוני פארקר או לשאראס, אני לא זוכר דיון כזה. סטרן היה גאון שיווקי, וניצל את היתרון האדיר של הכדורסל על הפוטבול בכך שהכוכבים משחקים בגופיה, וניתן להתחבר אליהם באופן אישי. מאז המשחקים היו בין בירד למג'יק, בין מייקל לשאר העולם (וההיסטוריה) ועוד ועוד. פתאום כולם מדברים על מורשות אישיות שניה אחרי הגמר. מעניין מתי הליגה תחזיר אותנו לדבר על הקבוצות, הקבוצות כבר הבינו שזו הדרך הטובה יותר לשחק כדורסל, עכשיו נשאר רק שאנחנו האוהדים נבין זאת.

*

בשנות השמונים חלוקת התפקידים בקבוצה היתה ברורה. בלייקרס למשל, מג'יק היה רכז, ביירון סקוט צלף מרחוק, ג'יימס וורת'י ניצל את המהירות והאתלטיות האדירה שלו כדי לייצר סלים באחד על אחד, קארים חפר בלואו פוסט וקלע מאזור האותיות, קורט רמביס הלך מכות וניסה לקחת ריבאונדים במקרים הנדירים בהם קארים פספס.

גם בשיקאגו בולס למשל היתה חלוקה ברורה של התמחויות. רודמן התעסק בחסימות ובריבאונד התקפה, פיפן היה זה שהוביל את הכדור להתקפה, רון הארפר שמר וקלע, מייקל היה מייקל, ופעם היה לונגלי פעם היה מישהו אחר, לא קריטי.

לכאורה היום הכדורסל הלך למקום אחר, חמישה שחקנים כמעט באותו גובה, כמעט כולם יכולים לעשות הכל. אבל, שימו לב מי הן הקבוצות המצליחות. יוסטון רוקטס לדוגמה אתגרה את גולדן סטייט לא באמצעות הבאת יותר סופרסטארים מכפי שיש לגולדן סטייט. כריס פול לא היה עולה חמישייה בווריורס. הארדן לא טוב יותר מדוראנט בשום סרט למרות שהוא שחקן מעולה. פי ג'יי טאקר שחקן מאוד נחמד, אבל נדמה לי שגולדן סטייט לא תזרוק מחר את דריימונד גרין כדי להביא אותו במקומו. אריזה אולי יגיע לווריורס שנה הבאה כשחקן כנף שיעלה מהספסל. קאפלה היה יכול לעלות חמישיה בגולדן סטייט במקום מקגי או קוואן לוני או בל, אבל הוא היחיד.

עדיין ברוקטס, כמו בגולדן סטייט, יש חלוקת תפקידים ברורה. הסיבה שהרוקטס הצליחו לאתגר את הווריורס בצורה כפי שהם אתגרו אותם לא נעוצה בכשרון היוצא דופן של שחקניה, אלא בשיטת משחק הבנויה על היתרונות של השחקנים, וגם שיטה שנועדה ספציפית לפרק את גולדן סטייט. כשיוסטון הצליחה לפרק את המשחק הקבוצתי של גולדן סטייט, והפכה אותה לקבוצה של בידודים, פי ג'יי טאקר הועיל לרוקטס יותר מכפי שדריימונד גרין הועיל לווריורס. פי ג'יי חיכה לשלשות מהפינה, והלך חזק לריבאונד התקפה, ושמר מעולה באחד על אחד עם חילופים אוטומטיים. ברגע שדריימונד לא היה מעורב בניהול משחק ההתקפה, גם ההגנה שלו היתה פחות טובה, וגם בריבאונד תרם הרבה פחות מטאקר למשל. זה לא שפי ג'יי הוא שחקן טוב יותר מדריימונד, אבל כשהרוקטס הוציאו את הווריורס מהמשחק שלה, הוא הועיל יותר לרוקטס מכפי שדריימונד הועיל לווריורס, עד שהווריורס הצליחו לחזור לצורת המשחק המועדפת עליהם.

כלומר, כדורסל הוא עדיין לא תחרות פנטזי. שיטת משחק שבה לכל אחד יש תפקיד (גם בווריורס זה כך, קליי קולע בלי לכדרר, סטף יעדיף לתת לדריימונד גרין לנהל את ההתקפה, והוא יתרוצץ מסביב כדי להגיע לקליעה, דוראנט במצב הקלאסי קודם ימסור את הכדור, ורק כשהכדור מגיע אליו לקראת סוף שעון הוא ילך באחד על אחד), היא שיטה עדיפה בהרבה על קבוצה שתנסה לפרק את המשחק לחמישה שחקנים שמשחקים אחד על אחד. למרות העידן החדש, ההתמחויות עדיין חשובות, גם אם הן שונות לגמרי ולקורט רמביס אין מה לחפש בכדורסל המודרני, גם אם קארים היה צריך לקלוע שלשות היום, גם אם לארי ננס בחיים לא היה יכול לשחק סמול פורוורד, גם וורת'י לא, בלי לדעת לקלוע לשלוש. עדיין קבוצות צריכות הגדרות כדי להוציא יותר מסך הכשרון שלהן, וקבוצות בהן אין הגדרות ברורות, מוציאות פחות מסך הכשרון.

כמו בכלכלה, גם בכדורסל, עדיף קבוצה שבה כל אחד תורם בשדה מעט אחר, על פני מדינה/חברה/שחקן שמנסה לעשות הכל. אפשר לראות את זה בנתוני ההגנה המדהימים של סטף קרי מול לברון בסדרת הגמר, וגם מול הארדן בסדרה מול יוסטון. זה לא שסטף הוא שומר אחד על אחד טוב כמו גרי פייטון, אבל כשהוא יודע מה התפקיד שלו בהגנה, וכשהוא יודע שאם יעשה את התפקיד שלו בהגנה אין בכך כדי למנוע ממנו לתפקד בהתקפה. סטף נקלע לשמור על לברון ב54 פוזשנס בסדרת הגמר. לברון קלע עליו 12 נקודות, ואחוז הקליעה של הקאבס בפוזשנס האלה היה 36%. לברון שהיה צריך לעשות הכל, לקח חופש בהגנה, והווריורס קלעו עליו בקלות. כדורסל זה לא תחרות פנטזי, הקבוצות מבינות זאת, מתישהוא גם אנחנו האוהדים נבין זאת גם.

שאלת אלפא
קצב כיבוש של 90 שערים למשחק

תגובות

  • no propaganda

    לא יודע מי מבקר את הווריורב או את סטף, נראה לי תמוהה. יש שמבקרים את דוראנט, יש להם קייס מסויים אבל בסה"כ, מי שאשם בזה זה לברון ומה שהוא עשה במיאמי, מאותו רגע כבר אין טאבו על הדברים האלה.

    הוויריורס מנצחים בגלל הסטאר פאואר שלהם ולא משום סיבה אחרת, אני ממש לא בטוח מה יקרה אם תשים מולם קבוצה עם לברון, הארדן, קאזינס וראסל שישחקו רק בידודים.

    הגב
    • שלי

      תרשה לי לנחש, הקבוצה הזאת הולכת מכות בינה לבין עצמה איפה שהוא באמצע הרבע השני, אין שום דרך בעולם בה לברון וראסל ישחקו ביחד, תוסיף את הארדן, פיצוץ

      הגב
      • no propaganda

        אתה מנסה להתחמק :)
        בוא נוציא ותבחר כל כוכב בידודים אחר, כל מה שאני מבקש שאי אפשר יהיה לעשות דאבל אפ על אף שחקן

        הגב
        • שלי

          תראה, מיאמי של לברון, ווייד בוש וריי אלן זה לא מאוד רחוק ממה שאתה רוצה, ואת ריי אלן אני עוזב הרבה אחרי שעזבתי את ראסל כדי לעשות דאבל אפ, הם עדיין התקשו לנצח

          הגב
          • no propaganda

            1. התקשו אבל ניצחו
            2. אלן כבר בכל זאת היה מבוגר, לא מישהו של 40 דקות למשחק, אלן צעיר יותר וזה היה נראה אחרת.

            הגב
        • no propaganda

          נוציא את ראסל*

          הגב
    • אלעדכ

      אני מסכים איתך בזה - הווריורס בעידן דוראנט לא מגרדת את רמות הכיף שהיו הווריורס שלפני דוראנט. למרות שעם דוראנט הם כנראה יותר דומיננטיים. אבל כ*קבוצה* הם היו יותר *קבוצה* לפני שהוא הגיע. אז יש מצב שהזכייה שלהם השנה דווקא סותרת את התאוריה של גיל.

      הגב
    • גל א

      יש קבוצה כזאת(או עם פוטנציאל לכזאת): נבחרת ארה"ב בכדורסל. ואפילו הם מתמסרים מדי פעם.

      הגב
      • איציק

        ממש לא, כשהם שיחקו בידודים ולבד ראש בקיר הם קיבלו בראש משחורצי ופפלוקאס. הם נתנו אליפות מבישה. דווקא כשהם שיחקו כקבוצה שניצלה את היכולות האישיות המדהימות שלה הם לקחו.

        הגב
        • shadow

          פעמיים הפסידו. גם אולפיאדה וגם אליפות העולם. אחד הכתמים הגדולים בהיסטוריה של כל מי שהיה שותף לביזיונות האלה

          הגב
  • עומרי

    כשהלך לרוקטס, הם שרפו את הווריורס בהתקפה, בעיקר בזכות אריק גורדון שנראה בסדרה הזו כמו בוננזה מטורפת ביחס לשכר שלו (קצת יותר מרבע מסטף)
    בהגנה לתחושתי זה היה יותר הווריורס שחיבלו בעצמם אבל עכשיו מקבל את טענתך שהמפתח היה נעוץ בטאקר ששיגע את גרין. סטף היה חושך מצרים והדגים שהרצפה שלו נמוכה מדי בשביל מעמדו הנוכחי בליגה. דוראנט היה אנמי כהרגלו במצבים כאלו. רק קליי דה מן הציל את הסדרה והעונה.

    החולשה של הווריורס מול הרוקטס היא גם מפתח לביקורת נגד לברון על הסוויפ הזה. יכלו להוציא 2 משחקים.

    הגב
  • אמיתי

    אקח את זה ברשותך לכדורגל ולמונדיאל- מרגיש שהעניין עם לברון והווריירס מוצה פה-
    קראתי שהחברה שעושה את משחקי הפיפא עשתה סימולצייה בעזרת הנתונים שיש לה על כל שחקן ויצא שצרפת תהיה האלופה. זאת אומרת שאם לוקחים כישרון ויכולת אינדיבידואלית בלבד צרפת בראש. אחרי שראיתי אותם משחקים אתמול ובאופן כללי ברור לי שנבחרות קצת פחות מוכשרות על הנייר כמו גרמניה וספרד הן יותר פייבוריטיות. בגלל הקבוצתיות סגנון המשחק וזה שכל שחקן (באופן כללי) יודע את תפקידו בכוח. קשה לכמת את הדברים האלו למספרים ולסטטיסטיקות. זה הקסם של ספורט קבוצתי

    הגב
    • no propaganda

      לא צריך את פיפא בשביל זה. ברור שלצרפת יש את הקבוצה הכי טובה על הנייר אבל בכלל לא ברור שהם יזכו כי הם משחקים די רע.
      לגבי ספרד וגרמניה אני קצת סקפטי. שתיהן נראות מעולות על הנייר אבל איכשהו לא מרגישות כמו זוכות. לדעתי זה בין ברזיל לצרפת עם סיכוי מסויים לארגנטינה.

      הגב
      • אמיתי

        פיפא השימוש בסטטיסטיקה ועשיית לחזות הכל זה סמל התקופה. קידוש האינדיוודואליזם בספורט. לדעתי זה בין גרמניה בפרד וברזיל. לא התעמקתי בהגרלות אבל אלו שלוש נבחרות שיש להן צורת משחק ספציפית ושחקנים שמשחקים אותה שנים. ומסורת. אלו שני יתרונות גדולים שבעצם שלובים זה בזה.

        הגב
        • אמיתי

          אגב לדעתי גם בלגיה באותו מצב של צרפת- הרבה כישרון ומעט קבוצה אבל אותם פחות ראיתי במוקדמות

          הגב
          • no propaganda

            אין מה להשוות בין הכשרון של צרפת לזה של בלגיה

            הגב
  • קורא

    בעיניי כל אחד עשה את מה שמצופה ממנו, אבל כאןהד נייטרלי, זה הרבה פחות כיף לדעת שהביאו את דוראנט. ובינינו, ספורטאי גדול הוא זה שנהנה מהתחרות, לא שרוכש את התחרות כדי לייצר עליונות משמעותית.

    הגב
  • ק.

    פוסט מעולה.
    קליבלנד לפרקים נראו מאומנים, גם אם הביצוע לא תמיד היה להיט. הבעיה שיש שם מקבל החלטות אחד בזמן משחק ולא אמון בכל מי שעל המגרש, כפי שהיה בווריורס

    הגב
  • אוסקר

    הטענות הן לא נגד גולדן סטייט, אלא נגד דוראנט. היית מקבל את זה שדאנקן היה עוזב את הספרס כדי לעבור ללייקרס בתחילת המילניום?
    וגם בקליבלנד יש תפקידים מוגדרים, לא ברור לך מה טריסטן תומפסון אמור לעשות? קורבר? ג׳יי אר? הם פשוט פחות מוכשרים ממי שבצד השני וההגנה הקבוצתית של קליבלנד לא טובה מספיק. והחטיאו המון שלשות פנויות. ולמרות כל זאת היו קרובים מאוד בשני משחקים.
    ובצד השני קליי יודע לקלוע גם בתנועה וגם ללכת לסל, כנ״ל קארי ודוראנט כמובן. בקיצור, שים את הכשרון של הווריורס בכל קבוצה והם ינצחו.

    הגב
    • איציק

      מה התפקיד של היל או גרין? כשנותנים להם כדור לכדרר, מכדררים. כשנותנים להם כדור קצת לפני ה-24, זורקים. זה לא תפקיד. ננס גם ללא תפקיד מוגדר, מסתובב רץ, מנסה לקחת ריבאונד, לפעמים מנסה לזרוק, לא משהו מסודר. למי שיש תפקיד מוגדר זה סמית, והוא עשה אותו נהדר במשחק הראשון, תומפסון, וללאב. גם לקורבר יש תפקיד אבל בגמר GS דפקו לו אותו לחלוטין, לקחו אותו כפרויקט שלא יתחמם. וכן, מה התפקיד של המלך?

      הגב
  • קלבדוס

    משחק בידודים ניצח גם ניצח, ולא מזמן. 2016, הקבוצה הפחות מוכשרת ביי פאר, אבל עם שני שחקני הבידוד הטובים בליגה שהתעלו לשיא, מנצחת את קבוצת הז'וגו בוניטו בעלת המאזן הטוב בהיסטוריה.

    הגב
  • קלבדוס

    נ.ב. ואתה צודק לגמרי גולדן סטייט ודוראנט. האופי הפחדני והמחורבן שלו, והרצון שלהם להתחזק ולעזאזל התחרות, לא צריכים לשמש נגדם. אלא כלפי הליגה, שהתירה את הפירצה הזו בחוקים שלה. ושנה אח"כ, כשהאסון לתחרות היה כבר ברור, לא ידעה לסתום אותם. אולי אפילו, לא רצתה לתקן את העיוות.

    הגב
  • איציק

    ההחלפה של בארנס בדוראנט ברגע שהתאפשר היה מאסט מבחינת GS. בארנס במידה רבה אחראי לטבעת שיש ללברון. הוא היה זה אותו השאירו חופשי פעם אחר פעם והוא עשה הארדן. אם היה קולע קצת, אז אולי עדיין היה ב-GS עם הרבה טבעות ודוראנט לא היה מגיע. מבחינת דוראנט, אם מדברים על מורשת, אז הוא לא מדבר עליה, למה שאנחנו נדון בזה. אולי הוא נהינה לשחק בקבוצה כייפית וקיבינימט המורשת; אולי הוא רוצה לאסוף טבעות וזה מה שחשוב לו. יש כאלו שלא אוהבים זאת ואפשר להבין זאת, אבל... כפי שכתבתי, אם לברון יחבור לפופ, קוואי ואולדריג' יישארו, אז GS יכולה לשכוח מאליפויות בעתיד הקרוב.

    הגב
  • פרננדו

    הביקורת באה כי הליגה נהרסה.
    ללא הרחקה של דריימונד זה 4 אליפויות רצוף ובטח יהיו עוד 2-3. מצעמם.

    ספציפית קרי ודורנט פשוט מנצחים אבל זה פחות מרשים מאשר אם רק אחד היה שם.
    כלומר אם מחר לברון מצטרף אליהם והם עושים 81-1 עם אליפות, זה מרגש? זה אותה אליפות כמו נגיד של הפיסטונס של בילאפס? התשובה כמובן היא לא.

    הגב
    • אלון

      למה. 1-81 דווקא יעשה הרבה עניין כי זה יחזיר אותנו לימים שההפסד השנתי של מכבי היה פותח את החדשות. געגועים לאייטיז.

      הגב
  • shadow

    פוסט מצויין. מרמור הוא אף פעם לא דרך טובה לשפוט מציאות. אנשים ממשיכים להמציא נרטיב חסר כל ביסוס. האם ג'ורדן "הרס" את הליגה כשלקח שש אליפויות בשמונה שנים? האם הלייקרס "הרסה" את הליגה כשדרסה כל מה שזז? האם ביל ראסל "הרס" את הליגה כשלקח אליפויות בערך כל הקריירה? האם פתחו בדה באזר סדנת בכי?
    הליגה מצויינת. אני אוהד נייטרלי שחושב שדוראנט עשה מהלך מעולה ושגולדן קבוצה מהנה ביותר. למרות כל מה שרבים חושבים אני לא רואה את גולדן לוקחת יותר מעוד אליפות אחת.

    הגב
  • קשקשן בקומקום

    מסכים לחלוטין עם החלק השני.
    לא מבין את ההתחלה - נגועה אפילו (במחילה) במעט דמגוגיה. זהו? יש או להביא את השחקן הכי טוב של היריבה שהכי איתגרה אותך כמו שג"ס עשו או להעיף את השותף שלך לאליפות כי אתה רוצה לקחת לבד כמו קובי? אין באמצע? אין תחרותיות בריאה? אין להשתפר? אין להתגבר על אתגר? זה הכל "אגו"?

    אין להגיד (אם אני השחנים, לא ההנהלה - לגבי ההנהלה אתה צודק) - "לא רוצים, אנחנו הכי טובים, ושנה הבאה נשתפר ונוכיח את זה"?

    אתה רואה את מייקל אחרי שעף מול הפיסטונס מצרף את מג'יק? אני לא. יש קו דק בין תחרותיות לאגו. אגו נחשב כמובן רע ותחרותיות טוב. ג"ס ויתרו על התחרותיות. ודוראנט? בכלל ויתר. וחבל. כנראה שעוד כמה שנים וכמה אליפויות כולם ישכחו אבל העובדה היא פשוטה - ג"ס צירפו את השחקן הפנוי הכי טוב בליגה בערך בעשור, חוץ מלברון, אל קבוצה שהשיגה את המאזן הטוב בהיסטוריה ושנה קודם לקחה אליפות, ועוד לפני שהצטרף היתה מועמדת מספר אחת. כל השאר - סיפורים. בשכונה היו אומרים - "לא פייר"

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *