ליגת שוקי ההון – ללמוד לחטוף

בעסקים זה בסדר לחטוף מכות מכאיבות, אם המכה שהנחתת היא נוק אאוט.

בימי האימון שלי אצל איציק פרנקו, למדתי שיעור חשוב לחיים, אם אתה מתאגרף, מותר לחטוף אגרופים לפנים, זה חלק מהעניין. בהתחלה מאוד קשה להתרגל לרעיון, זה לא הכאב, זאת יותר תחושת הכשלון, הרי כל אגרוף שחטפת הוא סמל לכך שלא התגוננת כמו שצריך. אבל עם הזמן לומדים, אי אפשר להחטיף אם לא חוטפים.

*

בעולם ההשקעות זה מתורגם מעט אחרת. באם אתה משקיע בתיקי מניות, ההשקפה של וורן באפט למשל היא שאסור להפסיד. זה עניין של אחוזים פשוטים, אם ירדת מ100 ל80, ירדת בעשרים אחוז, אך כדי לעלות חזרה מ80 ל100 צריך לעלות ב25%, לכן צריך להמנע מהפסדים ולחתוך אותם כמה שיותר מהר.

מהנסיון שלי בהשקעות מחוץ למניות סחירות, השיעור שלי הפוך. בהשקעות צריך לדעת לחטוף, צריך להבין שלחטוף אגרופים לפנים זה חלק מהעניין, החכמה היא להמשיך לנסות לתת מכות תוך כדי שאתה חוטף. אם חטפת הרבה הפסדים קטנים, אבל נשאר עומד כדי לתת את האגרופים הגדולים, הרווחת בענק.

זה שיעור מאוד קשה, לפחות עבורי. הרי כל הפסד, כל כשלון, הוא מכה לאגו. בהפסד אני ניתחתי לא נכון את הסיטואציה, אני הפסדתי כסף, אבדתי את הבטחון ביכולת שלי להיות צודק בהמשך. אבל החכמה היא לחטוף ולהשאר אדיש. בסופו של יום, עולם ההשקעות מחוץ לבורסה דומה יותר לחבטות להום ראן, לזריקות לשלוש, וכיוצא באלה. זה בסדר לפספס את רוב המכות, אם בהצלחה שלך חבטת להום ראן. הדרך האמיתית להרוויח כסף בעולם זה היא לדעת להכשל ולהמשיך, אך גם לדעת שכשאתה חושב שאתה צודק, להשקיע מספיק כדי שאם אכן זאת ההצלחה, שזה יהיה הום ראן, אחרת האחוזים ינצחו אותך.

הדרך להצלחה היא שמותר להצליח רק באחת מארבע השקעות, אבל ההפסדים חייבים להיות מכאיבים ולא הורסים, בעוד שההצלחה צריכה להיות נוק אאוט.

תיקו בהונגריה
הכסף מועיל לכדורגל

תגובות

  • Amir A

    טוב שהחזרת את הטור הזה. נושא מרתק, התנהלות כלכלית. אבל בדרך כלל הניתוחים מנותקים מרוב בני האדם (או שמראש לא מכוונים אליהם). רוצה לומר, לכמה אנשים אתה חושב שיש את היכולת בכלל להשקיע בשוק ההון (ואני לא מדבר על קרנות פנסיה וכדומה, אלא על השקעה ישירה)? את הזמן להתעסק ולהבין בזה? לחילופין, קראתי השבוע טור באיזה עיתון כלכלי שנתן עצות לסטודנטים איך לסגור מהר את הלוואות הסטודנטים שלהם. העצה הראשונה? תחזירו יותר כסף מהתשלום החודשי הנדרש (הדוגמא הספציפית היתה שאם במקום החזר של $150 לחודש תשלמו $700 לחודש אז במקום לסגור את ההלוואה אחרי 10 שנים תסגרו אותה אחרי 3). התחשק לי לתפוס את מי שכתב את זה בגרון, לנער אותו, ולשאול אותו אם הוא אידיוט? בעצם אין מה לשאול. הוא אכן אידיוט, וכך כל מי שחושב שלאנשים צעירים תהיה האפשרות הכלכלית לשים בצד $700 ככה, בקטנה.
    בקיצור, כתבים כלכליים (ולא רק) חושבים שהם כותבים ומייעצים לכולם, אבל הם רלוונטים רק לקבוצה קטנה, זו שדומה להם. למרבית בני האדם הם לא רלוונטים (או שמרבית בני האדם לא רלוונטים להם).

    הגב
    • שלי

      בטורים שלי אני לא מייעץ לאף אחד, רק משתף בנסיון שלי במידה וזה מעניין מישהו. מסכים לגמרי שמעט אנשים יכולים בכלל לפנות לעצמם זמן להשקיע בשוקי ההון, ופחות יכולים להצליח בזה. מה שכתבתי בטור הזה הוא שיש הבדל בהשקעה במניות לבין השקעה בעסקים, הבדל שלא הבנתי בעצמי עד שפתאום נחתה עלי ההבנה.

      הגב
      • no propaganda

        אני לא כל כך מסכים איתך. לדעתי, אחוז סביר מהאוכלוסיה יכול להשקיע במניות. זמן הוא אכן בעיה אבל זה נכון להרבה דברים ולא ספציפי לבורסה.

        הגב
        • Amir A

          אני לא יודע איך זה בישראל, אבל כאן למרבית המשפחות אין כסף פנוי לשחק איתו בבורסה.

          הגב
          • no propaganda

            כשאתה כותב לשחק בבורסה, זה נשמע כמו הימורים. זה לא, אלא אם כן אין לך מושג מה אתה עושה.
            לא מאמין שלאף אחד אין חיסכון, בכל זאת מדינה סופר עשירה

            הגב
            • Amir A

              תראה את הנתונים שהבאתי למטה. ל-70% מהמשפחות יש חסכון של כמה מאות דולרים מסכנים וזהו.

            • no propaganda

              השאלה היא למה? כי לא מרוויחים מספיק או כי מבזבזים יותר מדי?
              בארה"ב יש מן אתוס של לקנות את הבית הכי יקר שאתה יכול ובכלל לחיוץ על קצה היכולת הכלכלית שלך, בישראל זה לא ממש ככה.
              שוב, אין לי מושג מה נכון, רק אומר שבמדינה שנחשבת יותר עשירה מישראל, לא הגיוני שלכל כך הרבה אנשים חסר כסף. נראה יותר כמו התנהלות כלכךית לא נכונה

            • Amir A

              כי לא מרוויחים מספיק. כשההכנסה החציונית למשפחה היא $59,000 לא נשאר לך הרבה ביד אחר כך. הדימוי של האמריקאים החיים כמו מלכים בטירות ענק עם רכבי שטח ופאר בחניה, גם אם הם עובדים בעבודות דחק, הוא סטריאוטיפ שצריך לקבור.

            • אמיתי

              אמיר. אני חולק עלייך. האמריקאים חיים בתרבות של צריכה מוגברת והכל על אשראי. זוהי לא גזרת גורל.

            • Amir A

              נכון שהכלכלה כאן היא כלכלה של אשראי. ונכון שיש תחומים שבהם האמריקאים מוציאים סכומים גבוהים ללא הצדקה (רכישת רכבים היא הדוגמא הכי טובה שאני יכול למצוא). אבל מהחיים כאן, לדעתי הסטריאוטיפ שיש לגבי האמריקאים כבזבזנים כרוניים נראה לי מוגזם.

            • אמיתי

              איך ייתכן שבמדינה כמו ישראל בה נטל המיסים גבוהה מבאמריקה אנשים חוסכים הרבה יותר? זהו רק עניין תרבותי חינוכי. אני לא טוען שקל לשנות את זה. אולי אפילו מאד קשה. אבל זו לא בעיה אינהרטית אמריקאית

      • Amir A

        זה ברור. פשוט החזרת את הטור הזה בדיוק בזמן שאני חם על הנושא לאור כמה נתונים שהתפרסמו כאן בזמן האחרון:
        1. ל-35% מהמשפחות בארה"ב אין בכלל חשבון חסכון לעת צרה. ל-34% נוספים יש פחות מ-$1,000 בחסכונות.
        2. החציון לחסכונות פנסיה בארה"ב הוא משהו כמו $5,000. אם מוציאים את אלו שאין להם בכלל חסכונות פנסיה מקבלים חציון של $60,000.
        3. 36% מהפנסיונרים מסתמכים על הביטוח הלאומי כדי לכסות 90% מהכנסתם. 65% מסתמכים עליו לכסות לפחות חצי מהכנסתם. מדובר על סכום של קליפות גרעינים. משהו כמו $16,000 לשנה.
        4. ל-60% ממשפחות הפנסיונרים יש עדיין משכנתא, והשווי הממוצע של משכנתא בגילאים אלו הוא קצת יותר מ-$100,000. איך לעזאזל אנשים לא מבינים שלגרור משכנתא לתוך הפנסיה, כאשר אין הכנסה חדשה, זה גזר דין מוות כלכלי?

        בקיצורו של דבר, הרבה דיונים בכלכלה סובבים סביב הנושא של פערים בחברה וכדומה. נראה לי שיש כאן שני צדדים. מצד אחד קובעי המדיניות ואלו שמסקרים אותם, שלרוב לא מגיעים מהצד העני של המשוואה, לא מבינים על מה לעזאזל הם בכלל מדברים. אין להם מושג קלוש על החיים מהצד השני של המשוואה והעצות שלהם שוות לקליפת שום ביום טוב. כנ"ל גם השינויים שהם דוחפים אליהם (וזכור לטוב אחד המועמדים בבחירות האחרונות כאן שאמר שאם ביטוח בריאות כל כך חשוב למשפחות אז שישלמו לו במקום לקנות טלפון חדש. המחיר של טלפון חדש מכסה בערך שבועיים של ביטוח בריאות כאן). מצד שני, יש את הטמבלים בצד העני של המשוואה, שהולכים ולוקחים משכנתא חדשה בגיל 50 בלי להבין שהם יצטרכו לשלם עליה גם בגיל 70, כאשר אין להם מספיק חסכונות לפנסיה, והביטוח הלאומי אולי יכסה את פרוסת הלחם עם גבינה רזה ומלפפון מאתמול שהם יזכו לאכול לארוחת צהריים.

        הגב
        • שלי

          העניין של המשכנתא זה גם נובע מההשקפה שלהיות בעלים של נכס זה משהו שיקדם אותך כלכלית, ההנחה שאנשים מסוגלים לדעת למנף נכסים כאלה נטועה בתוך הפערים שאתה מדבר עליהם, זאת בעיה סופר אקוטית.

          הגב
          • Amir A

            גיל, המושגים שאתה מדבר עליהם לא רלוונטים למרבית האוכלוסיה (למנף נכסים וכדומה). רוב לוקחי המשכנתאות לא עושים את זה מתוך מחשבה להשכיר את הנכס בסכום גבוה יותר מתשלומי המשכנתא. רובם עושים את זה כדי לקנות בית שיהיה שלהם, ושלא תהיה להם אי הוודאות האם המשכיר יחתום איתם על חוזה בשנה הבאה.

            הגב
            • שלי

              זה הפער שכתבתי

    • אלון3131

      אחלה עצה נתן להם.
      היה יכול גם להגיד להם לשלם בעצמם מראש על האוניברסיטה ואז בכלל לא יהיה הלוואה להחזיר!

      הגב
      • שלי

        זאת היתה עצה מטומטמת, אם אתה יכול לקחת הלוואה בריבית מצחיקה ובלי לתת ערבויות, אתה חייב לקחת את ההלוואה, חוץ מעניין הערבות, זאת בדיוק הסיבה שלקחתי משכנתא על הבית שלי, מציעים לי כסף כמעט בחינם, למה לא לקחת?

        הגב
        • Amir A

          הריבית כאן על הלוואת סטודנט שלוקחים ההורים היא 7%. על הלוואת סטודנט שלוקחים הסטודנטים עצמם היא 4.7%. כסף בחינם זה לא.

          הגב
          • שלי

            אם כך, אז ברור שלא כדאי, למרות ש4.7% להלוואה כזאת זה משהו שצריך לחשוב עליו, בסביבת אינפלציה של 2% זאת ריבית מאוד נמוכה אם אתה לא נדרש לבטוחות

            הגב
            • Amir A

              העניין הוא שאין כאן שאלה האם כדאי או לא. פשוט אין ברירה. הנה קצת מספרים של עבדך הנאמן:
              1. שני ילדים בקולג'
              2. עלות שנה אחת לשני הילדים (כולל מגורים ומזון): $56,000
              3. למזלי הילדים עדיין מכוסים על ידי ביטוח הבריאות מהעבודה. אם הייתי צריך לשלם להם גם ביטוח בריאות עלות שנה אחת היתה $68,000.
              4. מלגות הצטיינות וכדומה שהילדים קיבלו: $18,700.
              5. בקיצור, אני צריך להביא $37,300. זה כמובן בנוסף לחיים השוטפים בבית, כולל משכתנא ושאר ירקות. בלי הלוואות אין שום אפשרות עלי אדמות לעשות את זה, גם אם אתה שייך למעמד הבינוני פלוס.
              6. הילדים שלי הולכים ליוקון. האוניברסיטה של המדינה. שניהם התקבלו לאוניברסיטאות עילית, רק שהחשבון שם היה $68,000 לשנה לאחד, ולא לשניהם. על זה בכלל אין מה לדבר.

            • no propaganda

              אמיר,

              יש לי 3 ילדות בגיל גן, גן אפילו זול ל3 בנות זה 7500 שקל לחודש, שזה 90000 בשנה, משהו כמו 25,000 דולר.
              כן זה פחות אבל מצד שני, היה לי הרבה פחות זמן לחסוך מראש. מסתדרים, מי שלא מסתדר לוקח הלוואות, כל מקום והבעיות שלו, אני ממש מתקשה להאמין שהמצב בארה"ב פחות טוב מאשר בישראל.

            • Amir A

              המצב לא פחות טוב. השכר בעקרון גבוה יותר אבל יש דברים בשוטף שהם יקרים הרבה יותר. לדוגמא סלולרי, היכן שהחשבון שלי על 5 טלפונים הוא $260 לחודש. או בריאות. וכמובן שיש דברים שזולים הרבה יותר. מה שאני מנסה לומר זה שלא צריכה להיות אשליה לאנשים שבארה"ב כולם חיים כמו מלכים ואחרינו המבול. האמריקאי הממוצע מרגיש חנוק פחות או יותר כמו הישראלי הממוצע.

          • matipool

            אמיר - כמה משקל לגבי החיים שאחרי הלימודים יש לעובדה שהם הולכים ליוקון במקום לאחת מאותן אוניברסיטאות עילית שהם התקבלו אליהן? זה בטח מתסכל ברמות שהם התקבלו למקומות כאלה ובגלל עלויות הם לא לומדים שם.

            הגב
  • יניב

    תודה גיל.
    לפחות אצלי, הבעיה עם כל המכות המכאיבות שלא הורסות, היא שהכאב שחווים בגללן הרבה יותר גדול ממה שהן באמת.
    קשה להתרומם ולהתקדם לנוק אאוט אפילו אם בטוחים שבסוף הוא יגיע.

    הגב
    • שלי

      זה בדיוק החלק הקשה, זה מה שניסיתי לכתוב כאן

      הגב
      • יניב

        אז יש איזה "טריק" שמאפשר לחטוף ולהישאר אדיש?

        הגב
        • שלי

          הטריק שלי היה לחטוף הרבה

          הגב
  • no propaganda

    מעולה שחזרת עם הנושאים הכלכליים!
    אני חושב שיש הרבה אסטרטגיות השקעה, אישית אני מעדיף את זאת של באפט כלומר להיות צודק ב7 מ10. להיות צודק 1 מ4 אבל בנוק אאוט נראיץ לי אסטרטגיה עם שונות גבוהה ודורשת כיסים עמוקים

    הגב
    • שלי

      אני אתך בהשקעות במניות, כלומר עם באפט. אבל זה הרבה יותר קשה בהשקעה בעסקים, רוב ההשקעות שלך בעסקים לא סחירים יהיו השקעות פחות מוצלחות, זה מה שניסיתי לכתוב פה. עסק לפני שהוא עסק סחיר, הסיכוי הוא שמדובר בעסק לא בשל, או כזה שהצלחתו היתה קשורה לאדם האחר שתפעל אותו לפני שקנית את העסק, או שמדובר בהשקעה בשלבים ממש ראשוניים, לכן הסבירות לפגוע ב7 מתוך 10 השקעות מסוג זה היא סבירות נמוכה.

      הגב
      • no propaganda

        כנראה שפיספסתי את הפואנטה. בכל מקרה לא התעסקתי בהשקעה בעסקים יותר מדי אבל מה שאתה אומר נשמע מאוד הגיוני

        הגב
  • אוהד הצלחות

    זה פחות או יותר המודל של הון סיכון, לא?
    להשקיע בחברות שידוע שרובן יפשטו את הרגל, אבל מתוך תקווה ליפול על האחת (או יותר) שתיתן תשואה של (עשרות) אלפי אחוזים.

    הגב
    • שלי

      המודל התיאורטי של הון סיכון, אצל רבים המודל המעשי הוא לעשות כסף לשותפים מדמי הניהול

      הגב
      • גל

        לתחושתי ( הלא מבוססת ) הון סיכון עובדים בשני מסלולים :
        1) דמי ניהול למנהלים ( אפס סיכון ) - הצלחה מובטחת
        2) יחס של 5% במקרה הטוב ( כלומר עסק מצליח צריך להחזיר X100 ) עבור המשקיעים

        הגב
  • Fluttershy

    כסף מבחינתי זה חרא. שונא את ההתעסקות בזה. ביום שישי אמא שלי העבירה לי סכום כסף מכובד - 230 אלף ש"ח, מחשבון שהיא פתחה בשבילי כשעלינו לארץ בשנת 90. לא יודע למה דווקא עכשיו היא החליטה להעביר את הכסף, לא התעמקתי. ומה אתם חושבים שעשיתי עם הכסף, חיפשתי איזו דרך טובה להשקיע אותו? לא. סגרתי אותו בבנק. הלכתי לבנק בשביל זה? לא. מה, אני אלך עד הבנק בשביל לבדוק איך להשקיע? למה מה קרה? סגרתי אותו באינטרנט - היו שם 3 אופציות, בחרתי אחת מהן, אפילו לא בטוח אם זאת האופציה הכי טובה. אז עוד 16 חודש יתווספו לי אלף שקלים על מה שסגרתי, לא הרבה בכלל אבל מה אכפת לי. מבחינתי בנק זה מקום יותר בטוח ויותר נוח לשמור כסף מאשר מתחת לבלטות, אני אפילו לא חושב על הריבית. הרעיון שכסף עושה כסף מגעיל אותי.

    הגב
    • גל

      נו באמת, והאחיין שלי בן השמונה חושב שבנות זה מגעיל

      הגב
      • Fluttershy

        גם אני חושב את זה במידה מסוימת... ואני בן 38.

        הגב
        • שלי

          38 זה עדיין ילד

          הגב
          • Fluttershy

            לרוב לא, במקרה שלי כן. הכינוי שלי הוא של דמות מ"מיי ליטל פוני", שזאת סדרה מצוירת לילדות קטנות. וזה לא שיש לי ילדה, אין לי, אפילו אישה לא ידעתי. אני הייתי רואה את הסדרה הזאת לפני כמה שנים, זה מין קטע כזה של גיקים. אז אולי הדיעה שלי היא ילדותית ונאיבית, אבל זה לא הופך אותה, לדעתי, ללא לגיטימית.

            הגב
  • shadow

    אחלה פוסט.

    הגב
  • XTS

    היי גיל, פוסט מצויין.
    שאלה לגבי הדיון האם אדם ממוצע יכול להשקיע בשוק ההון- (לגבי ישראל-לא יודע מה המצב בארה"ב/מדינה אחרת) לדעתי מבחינת כסף, המון אנשים יכולים לשים 20 אלף בצד- אפילו אם ייקחו שלוש ארבע שנים לחסוך סכום כזה. ואז יש את הפקטור של זמן והבנה של שוקי ההון- בן אדם לא חייב להיות אנליסט מבריק בשביל להשקיע- כל אחד יכול להשקיע בקרן מחקה פאסיבית על מדד מסוים( s&p או כל אחד אחר) ובמינמום זמן והבנה יקבל את תשואת השוק. במילא להתעלות על תשואת השוק באופן קבוע כמעט בלתי אפשרית.
    אתה לא חושב שזה ריאלי לרוב האנשים במדינה?

    הגב
    • yaron

      אחת השיטות הפשוטות והמפורסמות להשקעה ארוכת טווח היא פשוט לקנות את המדדים או תעודת סל כל חודש בסכום קבוע.

      הגב
      • XTS

        נכון, לזה התכוונתי.
        לדעתי זו השיטה הכי יעילה- גם לסוחר שיודע מה הוא עושה.

        הגב
  • תמיר

    תודה גיל על פוסט מעניין.

    איך היית ממליץ לאנשים עם הון באזור ה 100 אשח להשקיע בעסקים בישראל? זה לא שיש זירה לדבר הזה.

    אשמח לתשובה.

    הגב
    • שלי

      100 אלף שח זה סכום קצת קטן מדי כדי להפוך למשקיע, אפשר לנסות להתחיל עסק עם הסכום הזה, אבל להשקיע אותו בעסק זה מעט מדי.

      הגב
  • פה איתמר

    גיל,
    מה דעתך בהקשר של הפוסט למלחמות ודיפלומטיה?

    הגב
    • שלי

      שאלה מעניינת, אבל אישית הייתי מתרגם את זה גם לדיפלומטיה ולמלחמות, כלומר לספוג מכות מכאיבות ולנסות לתת נוק אאוט זאת עלות נמוכה יותר מהתשה במלחמה, וגם בדיפלומטיה.

      הגב
  • זינק

    אנלוגיה יפה לעולם האגרוף.
    לעניות דעתי בהשקעה בעסקים צריך כיסים עמוקים יותר. הסיכון בהרבה מקרים אינו מוגדר והרבה יותר קשה לסמן גבולות גיזרה. צריך שתשאר עם הון מספיק להתאוששות. באנלוגיה לאגרוף אל תעלה במשקל נוצה מול מתאגרף במשקל כבד ותנסה ללמוד לחטוף.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *