קדם עונה ג'איינטס

המבחן של הג'איינטס השנה. אם לא תהיינה פציעות משמעותיות, האם הג'איינטס האלה מספיק טובים כדי לתת לאוהדים עונה טובה מספיק, כדי לייצר תקוות לעונה הבאה.

עונה חדשה של פוטבול ג'איינטס לפנינו. הקיץ הזה יש לנו ג'נרל מנג'ר חדש/ישן, יהודי יקר בשם גטלמן. ברור שהצעד הכי משמעותי שהאיש עשה היה לוותר על בחירה של קוורטרבק בבחירה השניה בדראפט. אבל יש דבר משמעותי לא פחות במעשיו. בתום קיץ לוהט בניו יורק, גטלמן כמעט ולא הותיר שריד וזכר לעשר השנים של ריס במועדון.

החיתוכים היו אכזריים, כיום בג'איינטס נותרו רק עשרה שחקנים שנבחרו על ידי ריס בדראפט. כשלוקחים בחשבון עשר שנים, וכשבכל דראפט יש בין חמש לשבע בחירות, אפשר להבין עד כמה מדובר בצעד קיצוני, צעד שממחיש את החולשה הגדולה ביותר בעידן הקודם. ריס היה מאוד אבל מאוד אבל מאוד מאוד לא מוצלח בבחירות דראפט לאחר הסיבוב השני. כמובן שכמו לכל ג'נרל מנג'ר אחר, לריס היו גם נפילות בסיבובים הראשון והשני. אבל אפשר בהחלט לתת לו קרדיט על בחירות מצוינות כמו אודל ולנדון קולינס, אפילו טומלינסון והנקינס, ג'יי פי פי למרות שהאיש כבר לא אתנו. לכל מנג'ר יש גם את האיליי אפל שלו ואת הפלאוורס שלו.

אבל, עמוד השדרה של מועדון נבנה על בסיס השחקנים שנבחרים בסיבובים השלישי עד שביעי בדראפט, ושם ריס כמעט לא מצא שחקנים שהצליחו לשרוד במועדון יותר משנתיים. בא גטלמן, ופשוט ניקה מהמועדון את כל אלה שעוד נותרו. ראש וראשון להם הוא הקוורטרבק שנבחר בסיבוב השלישי בדראפט רק בעונה שעברה, דייוויס ווב. גם ג'רל אדמס הטייט אנד מלפני שנתיים שנחשב לבחירה יחסית מוצלחת של ריס בסיבובים המאוחרים, כבר לא איתנו. ביסנווטי, נחתך כבר לפני זמן רב, דאריין תומפסון בחירת סיבוב שלישי לפני שנתיים, לא איתנו.

זה הולך להיות הסיפור הגדול יותר העונה. הספיישל טימס שלנו הסריחו כמעט כל התקופה של ריס. הסיבה היא ברורה, הספישל טימס נבנים מכשרון שנבחר בסיבובים המאוחרים בדראפט. אמנם ריס כבר בחר בדייוויד ווילסון בסיבוב הראשון, רץ אחורי שהצטיין בעיקר בהחזרת כדורים, אבל אפילו בחירת הסיבוב הראשון של ריס שנועד לשחק בספישל טימס, נפצע לאחר עונת הרוקי שלו ולא המשיך במועדון. הדרך בה האסון של ריס בסיבובי הדראפט המאוחרים תשפיע על העונה הנוכחית של הכחולים הגדולים, היא בעומק שאין לקבוצה. אם נתעלם שניה מהפיל שבחדר, הקו ההתקפי של הג'איינטס, הרי שיש לג'איינטס כשרון סביר ביותר בעמדות הפתיחה לאורך ההגנה וההתקפה, וכן איליי מאנינג עדיין כלול בתוך ההגדרה הזאת. בהתקפה יש לנו שחקני כשרון שכמעט ואין לאף קבוצה אחרת בליגה. אודל בקהאם, סקון בארקלי, שפארד הוא לא רע, אינגראם כתופס היה נהדר גם אם כחוסם פחות בעמדת הטייט אנד. בהגנה לאחר שעברנו לשלושה שחקנים בקו הקדמי, וארבעה ליינבקרים, יש לנו כשרון סביר ביותר. לנדון קולינס הוא פרובולר ובשנה טובה גם ג'נקינס יכול להיות. דיימון האריסון הוא אולי שחקן הנוז תאקל הטוב ביותר בליגה נגד הריצה. לכאורה אם קו ההתקפה יתחבר בצורה סבירה, ומדובר בקו התקפה חדש לגמרי שהושקעו בו הרבה משאבים, כמובן בעמדת התאקל השמאלי, אבל גם בחירת סיבוב שני לגארד השמאלי, וגם חוזה לא קטן לאוממה בעמדת הגארד הימני, ובחירת סיבוב ראשון, נכון כושלת אבל עדיין סיבוב ראשון בדמות פלאוורס בימני, אם הקו יתחבר אנו אמורים לצפות לקבוצה שתוכל להגיע לפלייאוף ואולי לעשות שם ריצת איליי.
הבעיה היא שכל פציעה שהיא, יכולה להוריד את כל הרכבת הזאת מהמסילה. זה מה שקורה כשאין עומק. מה שאפשר את ריצת הפלייאוף של מקאדו היתה עונה כמעט ללא פציעות, עונה שלא זכינו לראות כמותה בעידן קופלין. אך לאור העונה שהגיעה אחריה, מדובר בעיקר במזל, משהו שלא ניתן לסמוך עליו.

כאשר זה המצב, הבחירה בסקון בארקלי, החוזה של אודל בקהאם ג'וניור, שני אלה נראים אפילו מובנים פחות. הרי עם עומק מפוקפק כל כך, המועדון היה לכאורה צריך לבנות את עצמו לעוד שלוש ארבע שנים, אחרי שנים של דראפטים טובים בבחירות גבוהות, אולי אז הג'איינטס היו יכולים להיות רלבנטיים. במצב כזה אולי היה נכון לבחור בקוורטרבק מוכשר בבחירה השניה בדראפט.

אבל גטלמן והג'איינטס בחרו אחרת. סקון בארקלי נחשב לכשרון של פעם בדור, אמנם בעמדה שנחשבת פחות חשובה בהתקפה של ימינו, עמדת הרץ האחורי, אבל עדיין כשרון של פעם בדור. אודל בקהאם ג'וניור השיג בשנים הראשונות שלו סטטיסטיקות העולות על אלה של כל רסיבר אחר בעונותיו הראשונות. גטלמן החליט ובצדק לדעתי, שאי אפשר להשקיע רק לטווח ארוך, ולהתעלם לחלוטין מהטווח המיידי. בטח בפוטבול, ענף ספורט בו קבוצות מסיימות עונה אחת עם ארבעה נצחונות ועונה אחר כך פתאום נותנות ריצה משמעותית לפלייאוף. ההחלטה של הג'איינטס היתה שאין בדראפט הזה ולו קוורטרבק אחד שאתה עוצם את עיניך ומדמיין אותו ברמה של בריז, ביג בן, איליי, על אחת כמה וכמה לא ברמה של פייטון, בריידי, רוג'רס. יתכן והג'איינטס טעו, אך אם הם צודקים, גם אם ימצאו בדראפט הזה קוורטרבקים נחמדים שיהיו בין העשרה הטובים ביותר בליגה במשך שנתיים שלוש, עדיין היה נכון לקחת כשרון ענק כמו בארקלי, ולנסות לרוץ עם איליי עוד שנתיים שלוש.

זה בדיוק יהיה המבחן של הג'איינטס השנה. אם לא תהיינה פציעות משמעותיות, האם הג'איינטס האלה מספיק טובים כדי לתת לאוהדים עונה טובה מספיק, כדי לייצר תקוות לעונה הבאה.

תיקו בטרנר
הפסד לג'קסונוויל

תגובות

  • ניינר / ווריור

    המזל הגדול שלכם זה הבית המעפן. עדיין, לא אתפלא אם תסיימו גם בבית העלוב הזה במקום האחרון. פציעה אחת רצינית (איליי, בקהאם, ברקלי וכו) והעסק נסגר.
    איזה כיף שמתחיל!

    הגב
    • בוזו

      בית מעפן? עד כדי כך?

      אני מבין שאתה לא מחזיק מהאיגלס (גם שנה שעברה לא החזקת מהם. נו, עדיין לקחו אליפות) אבל לקרוא לבית של אלופה, דאלאס (שהיא קבוצה עם בעיות אבל גם עם המון כשרון) וושינגטון (לא עילית אבל עם שחקנים לא רעים) בית מעפן זה קצת מוגזם.
      מצד שני - בטח כשתנצחו את אריזונה המרוסקת או את סיאטל המתפוררת תספר לנו שגארופולו משחק בבית רצחני....

      באמת כייף שמתחיל!!

      הגב
      • ג'ים

        אל תדאג זה לא יקרה, הבלון בסן פרנסיסיקו יתפוצץ עוד באוקטובר

        הגב
  • עומרי

    טווח ארוך בליגה הזו יש רק למי שמחזיק בבריידי/רודג'רס/בריס/ראסל וילסון (אולי בקרוב וונץ)

    כל השאר צריכים לבנות לעד שלוש שנים קדימה. שנה בנייה. שנה נסיקה. שנה שלישית שוט אמיתי לתואר.

    הראמס למשל עושים את זה יפה ונכון.

    ולפי קו המחשבה הזה, הצעדים של הגאיינטס בפגרה הזו טובים מאוד.

    הגב
    • 7even

      הראמס עשו את זה יפה עד שהם לקחו קבוצה מבטיחה והעמיסו אותה ב 4 טראבל מייקרס.
      לא מספיק 1 ?

      הגב
  • דן ברקאי

    טוב שחזרת אלינו גיל.

    הבעיה של גטלמן בבחירה בברקלי היא אחרת לגמרי. לא עצם הבחירה כי אם אי הקשבה לטרייד דאון מקבוצות הנואשות לקיובי. זה היה כל כך טיפשי, כי כשאתה בדראפט אתה חייב לדעת מה שאר ה gm צריכים לרוסטר שלהם ולפי זה לשחק עם הקלפים נכון. להתעמק רק בצרכי הקבוצה שלך זה אידיוטי. תשאל כל שחקן פנטזי מתחיל...

    הגב
  • רוגל

    "האם הג'איינטס האלה מספיק טובים כדי לתת לאוהדים עונה טובה מספיק, כדי לייצר תקוות לעונה הבאה." - מתי הביצועים של הג'אייניטס בעונה הקודמת היוו פקטור לתקוות שלך לגביהם בעונה הבאה? :)

    הגב
  • אסף מונד

    אני מסכים לחלוטין עם הטענה שהג'איינטס יכולים לתת עונת פלייאוף אלמלא פציעות, אבל אני קצת מסוייג מעוצמת הטענה לגבי העומק. זה לא שזה לא נכון, אבל בסופו של דבר כמעט אין קבוצת פלייאוף אחת בליגה שלא רחוקה פציעה אחת מעונה של מאזן שלילי. בתור אוהדי ג'איינטס אנחנו "מפונקים" כי אנחנו לא מכירים דבר כזה פציעה של קוורטרבק, אבל לרוב הקבוצות בליגה זה מכת מוות. גרין-ביי, נניח.
    לגבי הבחירה בבארקלי על פני השקעה בעתיד, אז בראש ובראשונה, כמו שאמרת, השקעה בעתיד בליגה הזו לא מוכיחה את עצמה. עיין ערך קליבלנד, ולא רק. פילדלפיה הימרו על כל הקופה כשהם הקריבו את העתיד לטובת הבחירה בוונץ, כולם ירדו עליהם, ובסוף זה הביא להם סופרבול. נכון שראנינג בק זה לא קיובי, אבל אם הוא באמת כישרון של פעם בדור יהיה לזה אפקט.
    והדבר הכי חשוב בעיני זה שבשורה התחתונה, כאוהד ג'איינטס, אני אתיישב השנה מול הטלוויזיה בימי ראשון ואראה שחקנים כמו בקהאם ובארקלי. אני חושד שגם אם הכל יתחבר טוב ולא יהיו פציעות המאזן הכי טוב שאנחנו יכולים לשאוף אליו זה 6:10, אבל אני גם חושב שיש סיכוי לא רע שנהנה לצפות ברוב המשחקים העונה.

    הגב
    • 7even

      מסכים לגמרי לגבי הנאה משחקנים מוכשרים שמשחקים דווקא אצלך.

      רק אל תשכח שכדי שיהיה זמן למסור את הכדורים לאודל ושהדרך תיפתח לבארקלי, צריך משהו שנקרא או-ליין.
      ואת זה אין.

      כישרון יש, אבל מה לעשות שבפוטבול כל החלקים תלויים אחד השני.
      אין את מסי שתופס כדור ועובר 5 ככה על הדרך.
      יתנו לאיליי את הזמן? אודל יראה מה הוא יודע.
      יפנו לבארקלי את המקום ? גם הוא יראה.

      אם לא כולם בבעייה.

      הגב
  • yaron

    מאז שחזרתי לארץ אני צופה פחות ופחות בפוטבול. אני יכול להאשים בזה את זעזועי המוח ובריאות השחקנים, ולמרות שיש לזה חלק נכבד בכך האמת חייבת להיאמר, יש שתי סיבות נוספות:
    1. הגברת הראשונה בבית, זאת שפעם ידעו ש"יום ראשון היום, אמא רואה פוטבול" התחילה בעצמה לחפף :-)
    2. הג'איינטס מבאסים...

    אבל מאחר ואני מבין ששינו קצת את החוקים (כמה כיף למרק את המצפון) ובנוסף מדברים כאן על כשרון של פעם בדור, נראה לי שאתן צ'אנס.

    חוץ מזה, מת על איליי :-)

    הגב
    • שי פרנסיסקו

      זה גם מה שקרה לי :)

      מתגעגע לפעמים לקום בראשון בבוקר וישר לפתוח את הרד-זון על מסך אחד בזמן שהניינרס מסריחים את המסך השני. בארה"ב מאוד קל לחלק את הסופ"ש גם, שבת למשפחה, ראשון לפוטבול וכדורגל אירופי כל היום.

      הגב
  • אלון

    אחרי שנים של אופטימיות לא מובנת יצא לך פוסט דיכאוני.

    הגב
    • אלעד כץ

      אכן. מדאיג מאוד!

      הגב
  • נתי

    סופסוף אתה בא עם ציפיות ראליות לעונה...
    בסוף דראפט זה סוג של הימור מסוים, אז אני אישית בהחלט יכול להבין שמחבבי איליי (אישית לא מעריץ גדול) יקבלו החלטה כמו שקיבלו. ההחתמה של נייט סולדר לעומת זאת בסכומים האלה, נראית לי תמוהה. מאוד.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *