בסוף זה מתחיל באינטגריטי

ברגע שאין לך אינטגריטי, אין לך את היכולת לעצור את כדור השלג במדרון. השאלה היחידה שמגיעה בשלב הזה היא כמה מהר המדרון יגיע.

גיא לוזון כבר איבד את משרתו כמאמן בית"ר, מוריניו עדיין זוכה לארכה וממשיך בתפקיד משמיד הערך של מנצ'סטר יונייטד. שניהם התחילו את הקריירה שלהם הרבה יותר טובה מכפי שהם מתפקדים בשנים האחרונות. שלא תחשבו לשניה שאני משווה באיכות שלהם, אבל גיא לוזון נחשב מאמן מוערך במכבי פתח תקווה וגם בבני יהודה, הוא כמעט זכה באליפות בבלגיה. על ההצלחה של מוריניו אין צורך לפרט, אבל בימים אלה אני משוכנע שכולם זוכרים שפעם הוא היה מאמן מצליח.

בדרך כלל אנחנו קוראים על מאמנים מצליחים שהם גאונים טקטיים, נדמה לי שיש מאמנים מצליחים רבים אשר אינם כאלה, ועדיין משום מה זה נחשב לתכונה חשובה מאוד למאמן. בסוף היום שום טקטיקה בעולם לא תצליח בלי שהשחקנים יאמינו בה, ובלי שהם יצליחו ליישם אותה בלי להשקיע יותר מדי מחשבה בדרך. מוריניו בזמנו נחשב לגאון טקטי, אני מניח שגאונות טקטית זה משהו שלא אמור ללכת לאיבוד, אז איך זה שהוא לא מאוד מצליח בשנים האחרונות?

*

תכונה מוערכת פחות אצל מאמנים, אך לדעתי לפחות מדובר בתכונה חשובה הרבה יותר, היא תכונת המנהיגות. בסופו של יום המאמן צריך להצליח לגרום לשחקנים להפקיד את החששות שלהם מפני אי הצלחה אצל השומר בכניסה לאצטדיון, להשאיר את האגו שלהם במקום שלא ישפיע מדי על הדרך בה הם משחקים, ולדעת לא להכנע לחשש מהפסד כאשר הם נמצאים במצב קשה. כדי שמאמן יצליח בכל אלה, הוא צריך דבר אחד חשוב, המאמן חייב שהשחקנים שלו יאמינו לו. ברגע ששחקנים לא מאמינים למאמן, המאמן הזה כבר לא יכול להנהיג אותם לשום מקום. שלא תבינו לא נכון, לא חסרות דוגמאות לקבוצות שמצליחות למרות שאין להן מנהיג בעמדת המאמן. בית"ר בעונה שעברה למשל הצליחה באופן יחסי ונדמה לי שלא נמצא אדם אחד בארץ שיחשיב את בן זקן למנהיג, ויודעים מה, גם אם נניח שהמאמן בכלל היה אלי טביב, גם הוא לא יחשב ביד בן אנוש כלשהוא למנהיג. הדאלאס קאובויס לקחו אליפות בלי מאמן, כלומר עם בארי סוויצר. חבורת שחקנים יכולה לייצר לעצמה מנהיגים בתוכה, אך הסיכויים להצלחה גדולים יותר, והיכולת להשיג הישגים מעבר לסך הכולל של הכשרון טמונה ביכולת של המאמן להנהיג.

אם יש דבר אחד שגם מוריניו וגם גיא לוזון איבדו, הרי זה האינטגריטי שלהם. הם איבדו את היכולת לגרום לשחקנים להאמין למה שהם אומרים. בראיונות עבר למשל, מהראן ראדי ייחס לגיא לוזון את התואר גבר. כלומר, ראדי האמין לו כאשר שיחק בבני יהודה. אני מנחש שהיו שחקנים רבים נוספים שעשו זאת. איפה היתה נקודת השבר? אין לי מושג אמיתי, אבל כאשר גיא לוזון הצליח להגיע לבלגיה בזכות סוכן מסוים, ולאחר מכן הרכב הנבחרת הצעירה שלו הושפע משיקולים כאלה ואחרים, אך שיקולים שהצליחו לגרום לו להעדיף שחקן כמו זגורי על פני שחקן כמו דור מיכה, כנראה שגם שחקנים רבים לא רק אוהדי מכבי, התחילו לחשוב שהשיקולים של גיא לוזון לא מתחילים ונגמרים בשאלה מה יביא לו את הסיכויים הגדולים ביותר לנצח. גם מוריניו הצליח לאבד את האמון שפעם היה מנת חלקו. אני מנחש שהגורם לאיבוד האמון זהה אצל שניהם, בנקודה מסוימת בקריירה של מוריניו וגיא לוזון, השחקנים בתת ההכרה שלהם החליטו שמאמנים אלה מתעניינים יותר מדי בהצלחה האישית שלהם, ומשום מה לא מקשרים את ההצלחה האישית שלהם עם נצחונות והפסדים של הקבוצות אותן הם מאמנים.

זהו האינגטגריטי שכל מאמן זקוק לו. השחקנים חייבים להאמין שהדבר היחיד שמעניין את המאמן שלהם הוא להשיג כמה שיותר נקודות במגרש, אין לו שיקול אחר. בלי אמונה זאת, לא יהיה שחקן שלא יפקפק במאמן. ברגע שהפקפוקים נכנסים, יתכן ועדיין תהיה הצלחה, שכן לפעמים כאשר שחקנים מוכשרים במיוחד אינם נתקלים במכשול קשה במיוחד, הם מצליחים ליצור לעצמם ובכוחות פנימיים משלהם מומנטום שמוביל להצלחה המתבססת על סך הכישרון שלהם. הבעיה היא שכמעט כל קבוצה מגיעה לנקודה בעונה בה הספק מתחיל לכרסם. כאשר אין מאמן שמסוגל לגרום לשחקנים להסיר את הספקות, כל שחקן ינהג עם הספק בדרך שונה, ואז המסגרת הקבוצתית תתפרק. ברגע שאין לך אינטגריטי, אין לך את היכולת לעצור את כדור השלג במדרון. השאלה היחידה שמגיעה בשלב הזה היא כמה מהר המדרון יגיע.

נצחון על חדרה
הפסד באטלנטה

תגובות

  • יניר

    זה עניין של מנהיגות שרלוונטית לכל סוג של מנהיג- מנהל חברה, מפקד בצבא ומאמן ספורט. השחקנים כמו העובדים בחברה כמו החיילים בצבא לכאורה יודעים את מלאכתם ולא צריכים מנהיג שיוביל אותם, אבל בלי מנהיג אמיתי התפקוד הכולל של הארגון יהיה נמוך. יצא לי לעבוד עם דב לאוטמן והתחושה הייתה ש14,000 עובדי דלתא עובדים קודם כל כדי שיהיה מרוצה ואחר כך עבור השכר, הקידום והענין. אין שחקן אחד שמוכן לשחק עבור גיא לוזון בטח אחרי הזובור שעשה לערן לוי

    הגב
  • יואב

    למוריניו היה אינטגריטי לחלק. היו לו עודפים. ספיגת האש אליו היתה ממאפייניו הבולטים. הוא בפאזה פחות מוצלחת בקאריירה שלו עכשיו, זה נכון. אני חושב שהסיבה היא כדורגלנית. אין לו כל כך תשובות ופפ יושב לו בראש עוד מהימים בספרד. זה פשוט פחות עובד היום, העניין הזה של קבוצה מגיבה שתיהיה בטופ העולמי. כל שרשרת הארועים הקצת מביכים בהם הוא מעורב הם תוצאה של בילבול אמיתי שלו, של אדם שנחשף ללא תשובות, נניח נתקע עם האוטו וממשיך ללחוץ על הגז ומתחפר עוד יותר בחול.

    אני מסכים שהכי חשוב זה האינטגריטי ויכולת המנהיגות. גם אם אתה גאון טקטי, איכות העברת החומר והביטחון שיש בך, יקבעו את איכות הביצוע ואולי את מידת ההצלחה.
    גיא לוזון לא שייך לתגובה שלי בשום צורה(((:

    הגב
    • שלי

      זה בדיוק העניין, למוריניו היה, הוא איבד את האינטגריטי ברגע שעלה סימן שאלה על היכולות שלו, כנראה גם לגיא לוזון היה מתישהוא אינטגריטי

      הגב
      • יואב

        לוזון הוא עוד מאמן ישראלי מאד בינוני ואפילו לא מעניין אישיותית. אין לי מושג את מי הוא אמור לסחוף כשהוא מופיע למשחק עם חולצה של פוטרה מאדרה. מוריניו גם היום הוא הצגה שכולם מחכים לה, ובבמות הגדולות והחשובות של הכדורגל. הם רק טכנית עוסקים באותו מקצוע(:

        הגב
    • השמן

      מוריניו איבד את האינטגריטי בריאל מדריד. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא הציג את עצמו כגדול יותר מאתוס המועדון - עניין קאסייאס.
      אחר כך בצ'לסי, ובוודאי ביונייטד (הוא כל כך כל כך שונה מפרגוסון באיך שהוא מתנהל במצבים קשים) זה פשוט נמשך בקצב מואץ

      הגב
  • צור שפי

    מוריניו הוא מאמן כדורגל. ללוזון יש שם משפחה.

    הגב
    • צור שפי

      או עדיף (שם) משפחה

      הגב
  • צבי

    לוזון הוא מאמן פח מארץ הפחים. ואם לא שם המשפחה שלו גם לא היינו שומעים עליו, בטח לא בהקשר של כדורגל.
    מוריניו בשלב מסוים בקריירה קיבל את מה שנקרא god complex. שיגעון גדלות מורחב וקיצוני שנבע מרצף ההצלחות שלו וגרם לו לחשוב שהוא יותר גדול מהמשחק עצמו. ובאופן ישיר השפיע על קבלת ההחלטות שלו והגישה לשחקנים בפרט והעולם כולו בכלל.

    הגב
    • יואב

      נכון צבי.

      הגב
  • טרנטה

    לוזון אינו קשור לענף ומטיפונת היכרות אישית מדובר באחד האנשים הדוחים ביותר. לא גאון ולא מנהיג. סתם ערסאוות. חבל שפוטר כל כך מהר. אחרי שכמעט הצליח להוריד את חיפה ליגה ותרם את חלקו לירידת הפועל, אני די משוכנע שהפעם הוא היה מצליח להוריד את ביט"ר ללאומית.
    מוריניו מעולם לא היה עילוי טקטי. היה לו טריק אחד וזה להיות חזק פיזית יותר מהיריב, להגן בטירוף עם כל השחקנים כולל החלוצים ולצאת למתפרצות מהירות. היו שנים שזה עבד לו יפה (צ'לסי בקדנציה הראשונה עם אסיין ודרוגבה, אינטר) והיו שנים שפחות. נכון להיום הוא נראה מאד מיושן ולא עושה רושם שהוא התפתח. ככה גם נראית יונייטד.
    מבחינת המנהיגות אני נוטה להסכים. אמנם תמיד תיעבתי אותו אבל הערכתי את העבודה שעשה בפורטו, צ'לסי ואינטר. רתם את הכוכבים הכי גדולים לאג'נדה המכוערת שלו. אבל כפי שנאמר - הוא איבד את זה לגמרי. לדעתי ברצלונה (פחות פפ) היתה מי שהטריפה אותו. הוא לא הצליח בריאל (ולא. לקחת אליפות אחת שם זו לא הצלחה) וזה הטריף אותו עד למחוזות האצבע בעין של טיטו וכו' ומשם הקריירה שלו בנפילה. במקרה שלו נראה שמדובר במשבר אישי (הבנתי שהמשפחה לא עברה איתו למנצ'סטר למשל) ככה שיכול להיות שהוא יצליח שוב, אבל בהרגשה שלי הוא גמור.

    הגב
  • yaron

    מבכים לגמרי. השחקנים לא חייבים אפילו לאהוב את המאמן כל עוד הם יודעים שהדבר היחידי שמעניין אותו זאת הצלחת הקבוצה.

    מחזיר אותי לאכזבה הקשה היחידה שלי מג'ורדי (אכזבות קטנות היו יותר) שלדעתי איבד את זה כשמינה את ליטו.
    עד אותו הרגע וגם כשעלה על הקווים השחקנים לגמרי האמינו בו, ברגע שמינה את ליטו משיקולים אישיים לדעתי הוא איבד את האינטגריטי.
    כולם נתנו לו צ'אנס בעונה אחרי אבל זה כבר לא היה זה.

    הגב
    • בלייק

      אבל "דובר" אז שליטו הגיע כהנחתה מעל הראש שלו על ידי גולדהאר ואנגלידיס, לא?

      הגב
      • yaron

        ממש לא. אולי ההחלטה שזה יהיה ליטו ולא מישהו אחר, אבל ההחלטה שהוא "לא רוצה לאמן" היתה נטו שלו. זאת גם היתה החלטה שמעמידה את האינטרסים/תוכניות/רצונות של קרויף מעל לאלה של הקבוצה.
        אני לא אומר שאם קרויף היה ממשיך מכבי היתה זוכה באליפות (לב"ש היתה עונה אדירה) אבל אני בטוח שהיינו נלחמים עד הסוף ולא מרימים דגל לבן.

        הגב
  • איציק

    לא מבין במושג מנהיגות באופן שאתה מדבר עליו. מבחינתי, המאמן הכי כריזמטי לא יצליח אם הוא לא מבין בכדורגל/כדורסל/כדורמים, לא משנה מה. חלק גדול מהסיבה ששחקנים נותנים אמון במאמן זה כשהם סומכים עליו שהוא מבין את מה שהוא עושה, שהוא מקצוען. אחרי זה באים כל שאר הדברים. לא רואה את אוברדוביץ' מצליח בברצלונה או מדריד בכדורגל למרות כל האינטגריטי שלו (לא שהוא ינסה להתבזות בזה). עם כל זה שהוא גאון כדורסל, בכדורגל הוא כנראה לא מהמבינים הגדולים.
    בנוסף, עניין של חדר הלבשה הוא גם עניין של גאוגרפיה (תרבות בקיצור). נסה את אותו האוברדוביץ' לשים בליקרס או בגולדן סטייטס. אני מניח שהידע שלו בכדורסל לא פחות טוב מרוב מאמני ה-NBA, והוא בטח מאמין בדרך שלו והצלחת הקבוצה זה בראש מעייניו. רק מה, מעבר לים לא יספרו אותו ואת הדרישה לנהל את הכוכבים, למה מי הוא. ראינו בקטנה מה קרה לבלאט, אובראדוביץ' זה מקרה יותר קיצוני של שליטה. אז מה שהולך במקום אחד, לא בטוח שיצליח בתרבות אחרת. זה גם עובד הפוך, לא בטוח שאם תביא את פיל ג'קסון או פט ריילי למכבי היא תראה יותר טוב מאשר עם ספחייה למרות שכנראה הקרדיט שלהם טוב יותר.
    מוריניו מבחינה זו רחוק מלגמור את הסוס. לדעתי דווקא לקיחת נבחרת פורטוגל יכולה להיות מקפצה רצינית לחזור לבמה מרכזית עם אמון שיוחזר אליו.
    לוזון כמובן יכול לעשות אותו דבר דרך נבחרת ישראל... משהו השתבש לי... סליחה.

    הגב
    • Srtest - ארטסט

      קח את אוברדוביץ' שים בניקס הם פי 2 יותר טובים כן תרבות לא תרבות.

      הגב
      • איציק

        אני לא בטוח שאוברדוביץ' מגיע לינואר, אבל אולי יש משהו בדבריך כי אין בניקס כוכבים גדולים, ואלו שיש הם תורכי ולאטבי. נסה לשים אותו באוקלהומה או מינסוטה.

        הגב
        • Srtest - ארטסט

          כל מקום. לא יודע לגבי השווי של הביזנס או עסקי מכירות חולצות.

          הגב
          • איציק

            לדעתי אין כל ביסוס לטענה שלך.
            נשאר חלוקים

            הגב
            • Srtest - ארטסט

              מהו מספר דו-ספרתי של תארים אירופיים ותארים וקבוצות-על בכל מקום שהוא הלך אליו. אז מה אם סטיב קר לקח ממנו כל מיני דברים בהפיכה של ג"ס למה שהיא.

            • איציק

              אוברדוביץ' סיפר בעבר שהיו לו הזדמנויות להגיע ל-NBA אך הוא בחר שלא בגלל אופי הליגה שמושתתת על כוכבים ולמאמנים אין את יכולת השליטה והכבוד שהשחקנים רוכשים להם. לכן בחר להישאר באירופה. זו בדיוק הסיבה למה הוא לא יכל להצליח שם. לא כי הוא לא טוב, אלה כי יש חוסר התאמה בין הגישות. מבחינת יכולת אני חושב שהוא והפופ שווים, אבל אין לו את הכבוד שלו זוכה פופ, ולא כל קבוצה היא סאן-אנטוניו.

            • Srtest - ארטסט

              אוברדוביץ' כבר היה (באופן יחסי) למטה והוא בנה עוד מעצמה בטורקיה ולאו דווקא עם הכסף הכי גדול. יכול להיות שמה שאתה מתכוון אליו הוא שיש לא מעט מועדונים באמריקה בליגה הטובה בעולם שהם לא מקצועניים.

            • איציק

              שוב אתה לא בכיוון. הטענה לא לאוברדוביץ' שלדעתי הוא מאמן ענק בכול קנה מידה, וגם לא לליגת ה-NBA אשר מוכוונת כוכבים כי זה מה שהקהל דורש. פשוט יש חוסר התאמה בין אופן האימון לאופי הליגה. לכן מאמן טוב ככול שיהיה יכול להגיע למקום טוב ועדיין לא להתאים.

  • ניינר / ווריור

    עושה רושם ששרמר הוא גולם יותר גדול מקאדו ואתה מתעסק בזוטות?

    הגב
  • ran

    השוואה היא בעייתית ,בזמן שמורינו הוא פיגורה, לוזון בחור די מפוחד שסובל מחוסר בטחון ומסתיר את אישיותו בעזרת הצגות על הקווים והצהרות חסרות בסיס.
    ההצלחה (היחסית או אפילו אי התרסקות) של לוזון היתה במקומות בהם ניהל סגל צעיר מאד (בני יהודה, נבחרת צעירה וליאז בעונה 1) או נהנה מגב מאיים (הלוזוניה).
    ברגע שנדרש ליכולות אימון ולהתמודד מול שחקנים בוגרים, הוא תמיד קרס.
    הוא לא יודע לארגן את משחק הגנה והשיטה שלו מתבססת על כולם תוקפים וכולם מגנים, רק שזו יכולה לעבוד במקרים פרטיים בלבד. כאשר הוא נאלץ לבנות סגל (ראה מכבי חיפה, צ'רלטון וליאז בעונה השנייה), או לבצע התאמות לסגל הקיים (חיפה בעונה ראשונה, ביתר והפועל ת"א) תמיד זה נראה כאילו אין לו מושג.
    בקריירה שלו התרחשה אנומליה לא מייצגת -כמעט הזכייה באליפות בלגיה והדרך שבה מביטים על האירוע הנקודתי הזה היא למעשה הדרך שיש לשפוט את הקריירה שלו: אם נחשוב על מאמן זר שהגיע לליגה חדשה לו והיה פסע מזכייה, מדובר בעילוי. אבל במידה ונבחן את המקרה שמאמן קיבל סגל צעיר יוצא דופן באיכותו ביחס למתחרים, נהנה שאלופה הניצחית נחלשה באופן לא פרופורציוני ביחס לשנים עברו ועדיין פספס את האליפות אחרי שהוליך כל השנה, הדברים נמדדים טיפה אחרת.

    גם בחיפה וגם בביתר הסגל שקבל לא היו גרועים, אולי פגומים, אבל בטח לא גרועים.

    מורינו הוא סיפור אחר, בחור מבריק שהשיטה שהביאה לו הישגים פשוט התיישנה ושוכללה ע"י מאמנים אחרים. אם ידע לצאת מהמצב הוא המאמן הגדול בהיסטוריה, גם אם יכשל מעתה, יזכר כאחד הגדולים.

    הגב
  • ניר

    ההצלחה בארגון דומה מאוד להצלחה בקבוצה והיא קורית כאשר יש זהות אינטרסים בין העובד והמנכ"ל והארגון, או המאמן והשחקן והקבוצה. כשעובד יודע שמה שטוב לו טוב לארגון הכל בסדר, שחקני מנצ'סטר יונייטד חושבים שמה שטוב להם הוא לא מה שטוב לקבוצה ולארגון, למשל, שחקן מוצב בעמדה שהיא לא טובה לו ובטקטיקה שלא טובה לו ולא טובה לקבוצה, ולכן אין דרך שזה יעבוד. אותו שחקן יודע שערכו בשוק יירד מאחר ולא משנה כמו הוא טוב, הוא בתפקיד שאינו מתאים לו בארגון, הוא היה מנהל כוח אדם ועכשיו שמו אותו לנהל את הגיזברות.

    אני אתן דוגמה, עבדתי קשה בארגון מסויים, הצלחתי, והאמנתי שאתוגמל על ההצלחה הזו. זהות האינטרסים שלי ושל הבוס שלי היתה דומה. בנקודה מסויימת לא היתה זהות אינטרסים, ובאותה נקודה גם פחות האמנתי באינטגריטי של המנהל שלי, ותוך חודשיים עברתי לעבודה שבה אני מרוויח יותר ומרוצה יותר. האם זה היה יכול להימנע? בהחלט, עם חוכמה של המנהל שלי, כפי שהסיטואציה ביונייטד יכולה להימנע עם חוכמה של מאמן.

    הגב
  • yaron

    גיל, אני מציע שתוסיף כמה פסקאות לפוסט.
    ניר קלינגר (ובית"ר וכץ) קבע סטנדרטים חדשים

    הגב
    • איציק

      אברשה בוא הביתה היה לפני קלינגר, כך שאין סטנדרט חדש, רק שימור המורשת.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *