איליי – פני השיש מסתירים לב ענק

אפשר לזלזל באיליי, רבים עושים זאת, אבל אי אפשר לקחת לו את שני הלומבארדי, וכן גם את הלב שלו אף אחד לא יקח ממנו.

הג'איינטס מגיבים השנה אחרת לחלוטין לאותה נקודה בדיוק בה נמצאו בשנה שעברה. עונה גמורה, יחס משחקים של נצחון אחד ושבעה הפסדים, דיבורים על התחלת ההכנות לתקופה של פוסט איליי, אבל בניגוד לקבוצה שמתפוררת מבפנים, הפעם הג'איינטס מוצאים משהו פנימי שמאפשר להם להראות כמו קבוצה.

שני משחקים רצופים אחרי שבוע הביי. שני משחקים בהם פתאום לאיליי מאנינג יש קצת זמן לנשום. אמנם אתמול זה היה מול הגנה חלשה בצורה יוצאת דופן, אבל אתמול הקו גם פרץ מספיק חורים לסייקון בארקלי כדי שזה יתפקד לפני הכל כמו רץ אחורי ולא רסיבר. אגב גם בשבוע שעבר הקו פרץ חורים דומים, אבל סייקון עדיין לא יודע לבחור את החורים הנכונים, בעיקר משום שזה חדש לו העניין הזה שאפשר לסמוך על הגארדים שממש יחסמו לו את השחקנים שהם אמורים לחסום. בינתיים הקוורטרבקים שנבחרו בסיבוב הראשון בדראפט של סייקון בארקלי לא נראים כמי שיצעידו קבוצות בכוחות עצמם לפלייאוף, אז אולי בכל זאת גטלמן ידע משהו כאשר לקח את הכשרון הטבעי הגדול ביותר כרץ אחורי, למרות שהתפקיד עצמו נראה פחות חשוב.

אתמול גם ראינו איליי מאנינג שלא ראינו אף פעם לפני. להשלים למעלה מתשעים וארבעה אחוז מהמסירות שלך, ולא היה מדובר רק בדאמפ אופס, זה הישג באמת מרשים, והיו שם מסירה ל41 יארד לאודל בקהאם שפגעה בול בתוך הריצה של אודל בין שני מגנים, היתה שם מסירה ארוכה לאינגראם שעשתה את הדרייב החשוב ביותר במשחק, היו שם מסירות בהן איליי יכול היה לסמוך על הקו ולקחת עוד חלקי שניה מתוך ידיעה שכן יחטוף, אבל להשלים מסירה לדאון ראשון ולא מסירה לפאנט נח יותר. בצורה ממש מצחיקה, איליי עשוי לסיים את השנה עם הרייטינג הכי גבוה שלו בקריירה, דווקא העונה. וזה בעונה מחורבנת, מראה לכם משהו על החשיבות של הרייטינג, ומראה לכם משהו חשוב יותר, הלב של איליי.

איליי של גילברייד היה הקוורטרבק שהכדורים שלו טיילו הכי הרבה זמן באוויר בממוצע למסירה בהשוואה לכל קוורטרבק אחר בליגה. זה היה איליי שכאשר הוא נכנס לפיגור, הוא מוכן למסור מסירות מסוכנות שנחטפות בקצב גבוה, אך זה גם הקוורטרבק שהביא את הקבוצה בזכות הנכונות שלו להסתכן לפלייאוף ב2011 עם אין ספור חזרות מפיגור בדרייבים אחרונים שהופכים תוצאה. איליי שוב זכה לביקורות הישנות השנה, הפעם מלורנס טיילור האגדי, על כך שהוא לא נושך ולועס את הקו שלו מול כולם, על זה שהוא לא מפגין רגשות במגרש. איליי אולי לא מפגין רגש, אבל אין לאף שחקן אחר בג'איינטס, גם לא בקבוצות הקודמות של הג'איינטס, לב גדול משל איליי. שחקן שחוטף בגיל 37 הכי הרבה סאקס בקריירה, ולא מוכן לוותר לשניה, מוכן להלחם על התפקיד שלו גם כשהמאמן שלו אומר לו שהתפקיד שלו לא מובטח, וברגע שהקו נותן לו קצת אוויר לנשום, הוא גם מראה שהוא מסוגל להיות הקוורטרבק שמעולם לא היה. זה שמשלים מסירות ב70%, זה שכמעט לא מוסר אינטרספשנס, זה שלוקח החלטות שקולות כמעט בלבד. הפעם בניגוד לשבוע שעבר, איליי לא היה צריך לקחת סיכונים מיותרים, שכן הוא דאג בעצמו ליתרון מספיק גדול. טוב לא בעצמו, זה קודם כל סייקון בארקלי, אחר כך אודל בקהאם ג'וניור ואז איליי, אבל כן לאיליי מעולם לא היתה בעיה לתת קרדיט לאחרים, כל מה שמעניין אותו זה לנצח כמה שאפשר. עונה אחרונה שלו כנראה, אלא אם בטעות ננצח יותר מדי משחקים ולא נצליח לבחור קוורטרבק טוב בדראפט הקרוב, אבל עונה שמפגינה את התכונה הכי חשובה של איליי, הלב הענק שלו.

אז ההגנה שלנו מחורבנת, הקו שלנו לא מגיע לקוורטרבקס, ההגנה כרגיל קורסת ברבע האחרון, קבוצה כזאת לא באמת יכול למלא את ההבטחה של אודל לשמונה נצחונות רצופים ופלייאוף. אבל אודל הראה שהוא מוכן לעשות מעצמו בדיחה ולהמר על משהו שאין שום סיכוי שיתקיים, הקו ההתקפי נראה כמעט סביר, והקבוצה כולה מסרבת לקרוס ולהתפורר. מכאן אפשר ללמוד שני דברים. האחד, שרמר הוא מאמן בעוד שמקאדו היה אדם שלא מסוגל להנהיג. והשני הוא שתחילת התהליך שיחזיר את הקבוצה שלנו למקום לו היא ראויה כבר החלה, יש בקבוצה הזאת אנשים שגם תחת הלחץ הכי גדול שיש, לא מוכנים לקפל הכל וללכת הביתה. עוד כמה דראפטים שבהם יבחרו שחקנים שישחקו יותר מעשרה משחקים בקריירה, וסביב השלד הזה אפשר יהיה לבנות קבוצה, וזה כבר יהיה עמוק בתוך הקריירה השניה של איליי כאבא במשרה מלאה.

נצחון בקריית שמונה
יותר מזה אנחנו לא צריכים

תגובות

  • אסף מונד

    בארקלי הוא פנומן, אודל מדהים, אבל המשחק אתמול היה בסוף הרבה יותר צמוד ממה שהוא היה צריך להיות.
    עכשיו השאלה הגדולה היא האם המשחק נגד פילי בשבוע הבא הוא באמת משחק חשוב. אם אנחנו מנצחים - וזה לא מופרך - אנחנו עם אותו מאזן כמוהם, ובפיגור של שני משחקים מאחורי וושינגטון נטול קיובי ודאלאס נטולת מאמן. אולי בכל זאת אודל יתגלה כנביא?

    הגב
    • Wentz

      ולמה שתנצחו את פילי ששולטת בכם באופו מוחלט וגם קבוצה הרבה יותר טובה.... חי בסרט.... ניצחו בקושי את טמפה וסן פראן ואתם מתחילים בפנטזיות. כמו לפני חודש נסתום לכם את הפה והפעם סופית לעונה זו.

      הגב
  • ניינר / ווריור

    בוא, ניצחתם את טמפה פאקינג ביי, לא צריך להשתגע. איליי נשאר אותו עגל פוקסיונר ואני מקווה שיישאר הק'ב הפותח שלכם עוד שנים רבות

    הגב
    • פה איתמר

      בול

      הגב
  • NoOne

    זה נחמד שיש לך סנטימנטים לאיליי , אבל שיחקו נגד ההגנה הכי גרועה בליגה , נגד קבוצה שבכל משחק כמעט מחליפה ק"ב באמצע המשחק.
    אני חושב שהיכולת של איליי הרבה יותר קרובה לבזיון שראינו בשבועות הראשונים מאשר לנצחון נגד טמפה שכל קבוצה שנה עליה 40 נקודות

    הגב
  • YG

    אז HOF או לא?

    הגב
  • 7even

    לא הייתי שופט את דארנולד עכשיו.
    באמת שבג'טס יש כלום ושום דבר.
    ואני גם לא רואה איך, אם לא בסדרה של מהלכים אדירים, שהם לא הדראפט, הם הופכים את הקבוצה הזו למשהו ראוי, או לכל הפחות מישהו ראוי למסור לו(ומישהו שיגן על ה QB).

    הג'אייטנס בחרו לא רע בדראפט, אבל ייתכן שהויתור על אחד מה QBs שם היה גדול מדי.
    כאילו...בהנחה וזה לא איזה דראפט עצום השנה, מי בדיוק הולך לשחק שם מאחרי הסנטר?
    בהנחה ולא מוותרים על שום סטאר, יש איזה טרייד ראוי שמכוונים אליו שישים מישהו בעמדת ה QB?

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *