ליגת שוקי ההון – לברון, קוואי ודוראנט לא לבד

מחקר של מרסר בשיתוף הבנק העולמי מראה שלברון עלה על משהו

דנו כאן הרבה בחוסר המחויבות של לברון לקבוצות בהן הוא משחק, כלומר הכוונה היא שלברון מחויב למורשת שלו לפני שהוא מחויב לקבוצות שאת גופיותיהן הוא לובש. ראינו את קוואי לנארד שחיפש לכפות על ארגון שעל פניו נראה כחלום לכל כדורסלן, להעביר אותו בטרייד לארגון אחר. קווין דוראנט עזב את אוקלהומה וחיפש לחזק את המורשת שלו באמצעות אליפות בגולדן סטייט, ויתכן ששנה הבאה יחפש תחנה אחרת.

*

לפני כשבועיים אנחנו בצבירן ארחנו בכירים ממרסר שהציגו בפני לקוחותינו מחקר מעניין על מחלקות משאבי אנוש בחברות גדולות, וכיצד הן רואות טרנדים חדשים בהעסקת עובדים. דבר אחד מפתיע היה שחברות מעריכות שכדי להיות תחרותיות בגיוס עובדים (כיום התחרות היא לא רק על עובדי הייטק, אלא תחרות על עובדים מיומנים בהרבה מאוד ענפים בעולם המפותח), החברות שמציגות ערכים איתם העובדים מסוגלים להזדהות, הן גם אלה שמצליחות בקלות רבה יותר לגייס עובדים כמו גם לשמר אותם. כמובן שמדובר בנוסף להצעת שכר ראויה שמתאימה לתנאי השוק, אך למשל חברות שבהן יש הגיון פנימי ושקיפות בתגמול המנכל ועד העובד האחרון חושבות שיש בכך יתרון בגיוס ושימור עובדים. חברות המספקות מוצרים ושירותים התואמים לערכים מקובלים שאיתם העובדים יכולים להזדהות, משמרות עובדים ומגייסות עובדים בקלות רבה יותר מחברות הטבק למשל, או חברות שמתעסקות בהימורים.

הדבר השני שמתאים יותר לפוסט זה, הוא הנטיה של עובדים לחפש סוגים חדשים של חיבור עם חברות. עובדים רבים ברחבי העולם לא רוצים להתחייב לחברה, מעדיפים לעבוד כנותני שירותים וללא התחייבות לחברה, על פני תעסוקה במשרה מלאה כפי שרבים רצו בעבר הלא רחוק. עובדים מחפשים את הצלחתם האישית, ופחות מדבר אליהם מושגים כמו הזדהות עם הצלחת החברה, הם מחפשים גמישות רבה יותר במשרה, גמישות מבחינת שעות עבודה, ימי חופש, ואף עבודה פר פרויקט על פני עבודה במשרה רגילה בחברה. חברות שיודעות למנף זאת מצליחות לגייס עובדים מצוינים, הגם שלא כאלה המחויבים לתמונה הגדולה של החברה.

*

ההבנה שלי היא שמה שלברון, דוראנט וקוואי הרגישו, כך גם שאר בני דורם מרגישים. חברות כמו גם קבוצות מתקשות כיום למכור את האידיאל של תרומה לקולקטיב. ההבנה של דור זה היא פשוטה. למה להם לתרום לרווחתם של בעלי מניות בחברה ספציפית, או בעלים מסוים של קבוצה, הם מעוניינים להגשים את עצמם בשביל עצמם.

יש בכך אתגר גדול לחברות ולקבוצות, החכמות שבהן ידעו לייצר אווירה שבה העובד ירגיש שותף בחברה. קחו למשל את גולדן סטייט, באופן עקרוני גולדן סטייט הצליחו לייצר תחושת שותפות אצל דריימונד גרין, קליי תומפסון וסטף קרי, וכך הן משיגות מחוייבות שלהם לקבוצה. אני מניח שאחת הסיבות המרכזיות לחוזה היפה אותו קיבל אנדרה איוגאדלה היא לא רק יכולתו (הדועכת אין מה לעשות) אלא ההבנה שכדי לגייס את הכוכבים לקבוצה, הקבוצה צריכה להראות נכונות לתגמל את מי שתרם והיה חלק מרכזי בהצלחה.

כך גם חברות. חברות שישכילו לייצר זהות אינטרסים עם העובדים שלהן, לא באמצעות אמירות ריקות כמו אנחנו משפחה, אלא בשיתוף העובדים בפירות ההצלחה של החברה, בשיתוף העובדים בקביעת הכיוון של החברה, אלה גם החברות שיצליחו לשמר את העובדים שלהן לאורך זמן רב יותר. כיום אנחנו נמצאים במצב שונה מזה שהתרגלנו אליו. בעוד שבעבר הגישה יתה למדוד תפוקות של העובד, pay for results, היום החברות מתחרות על העובדים, ולא העובדים מתחרים על הזכות לעבוד בחברות. החברות החכמות מבינות את התקופה הכלכלית השונה, כמו גם את הדור השונה, הציני יותר, זה שמבין שאי אפשר למכור לו סיפורים על משפחה והצלחה של כולם, ובסוף רק שכבת ההנהלה הבכירה נהנית מההצלחה, וכל השאר נהנים מהילה מזויפת של מקום משגשג.

נצחון על הלוזוניה
נצחון על אשדוד

תגובות

  • קשקשן בקומקום

    מסכים עם הכל על שוק העבודה - האנלוגיה לא מאוד ברורה לי.
    קוואי למשל עזב ארגון שנחשב אולי לטוב ביותר לשחקנים בליגה (מוציאים שם מהסלע, מכל סלע בערך, ובחיים לא יעשו שם טרייד על כוכב מזדקן), אנחנו גם לא יודעים אם זה בגלל שהוא חשב שהארגון לא תחרותי בשנים הקרובות, או בגלל סכסוך כלשהו.
    דוראנט עזב את OKC - ועדיין הארגון ידע להחתים את ראס ואת פול ג'ורג על חוזים ארוכי טווח, למרות שלכאורה נעשה הרבה פחות תחרותי. במילים אחרות - אותו מועדון שלא ידע לייצר אווירה כדי להשאיר את דוראנט - דווקא מתגלה ככזה שמתאים לשני כוכבי על אחרים (ושחקנים נוספים שהצטרפו)

    אגב לגבי ג"ס - הם חרגו מהקו שעליו אתה מדבר עליו עם דוראנט - יצרו שם תחושה שהוא מעל הקבוצה (ראה הסכסוך של גרין), ועדיין הוא wants to get paid.

    הגב
    • שלי

      האנלוגיה היא לרצון של השחקנים שמתעלם מהרצון של הקבוצה. למעשה אין פתרון אמיתי, אפשר לעשות הכל נכון ועדיין העובד/שחקן יחשוב קודם כל על עצמו, זה נכון לסן אנטוניו ספרס עם קוואי, זה נכון לגולדן סטייט עם דוראנט, ואגב אני לא בטוח בכלל שגולדן סטייט אכן שמו את דוראנט מעל הקבוצה, אם זה היה נכון, הם היו מנסים להעיף את דריימונד גרין בטרייד.

      הגב
      • קשקשן בקומקום

        אם זה היה מגיע לזה - הם היו עושים את זה להערכתי. זה לא שגרין ודוראנט לא יכולים לשחק יחד, אבל היחס לגרין היה מאוד חריף, גם ביחס לאירועים חמורים יותר. מעבר לזה שדוראנט אולי גם ככה לא יישאר בשנה הבאה (חסר לו כסף) אז להעיף את גרין זה הימור גדול מדי. אין לי ספק שאם לקראת החוזה הבא דוראנט יגיד "אני או הוא", הם יעיפו אותו.

        הגב
        • שלי

          אולי, אני דווקא מתרשם שההנהלה והמאמנים נתנו את המושכות בידיים של סטף, הוא זה שפתר את הסיפור, ונראה לי שהם יודעים לעשות אחד ועוד אחד, כלומר אם ינסו לזרוק את גרין כי דוראנט רוצה, זה אומר שהם מוותרים בפוטנציה על קליי וסטף

          הגב
  • אלון

    אני לא מבין למה אתה/אנחנו חושבים שהשחקן צריך לשים את טובת האירגון לפני טובתו שלו? איפה זה קורה מחוץ לספורט?
    כמה אנשים היו מוותרים על כסף בשביל מקום העבודה שלהם? כמה היו נשארים בחרא חברה אם היתה להם אופציה אחרת?

    הגב
    • קשקשן בקומקום

      מדובר לדעתי על ההבנה שלא מדובר במשחק סכום אפס (נניח במקרה דוראנט - אליפות עם OKC היתה שווה יותר למורשת שלו מאשר בג"ס), אבל שגם אי אפשר למכור בולשיט כמו פעם על "רוח המועדון" ושטויות שכאלה.
      במילים אחרות הבנה שאם תקלע 20 נקודות ולא 30 אבל תקח אליפות - זה נחשב יותר. ואם תרוויח 18 מיליון ולא 30 אבל תיקח אליפות - תפצה על זה בחשיפה שתהיה שווה פרסום נניח. בקיצור win win

      הגב
    • אדם

      זה מאוד נכון גם במקומות אחרים - בשביל להגיע למצב אופטימלי העובד חייב לוותר קצת (ולא לצפות לשכר כמו בגוגל בכל מקום) וגם החברה. אנשים עוזבים כל הזמן את גוגל למשכורות נמוכות יותר בדיוק בשביל היכולת להרוויח משהו שהוא מעבר לתועלת כלכלית אישית.

      הגב
      • Ollie Williams

        זה נכון לגמרי. ולמיטב ידיעתי בגוגל כבר הבינו ששכר גבוה מדי יכול היות חרב פיפיות, ועובדים רבים בדגש על המנהלים שמרוויחים סכומים מטורפים - פשוט עוזבים לריגושים אחרים ויוזמות פרטיות ברגע שהם מרגישים מספיק רווחה כלכלית. אחד הצעדים שנעשו למשל הוא לאפשר אחוז מסוים מהזמן לעבודה על פרויקטים אישיים.

        הגב
  • Amir A

    ברוח הפוסט הנוכחי, איזה תענוג היה השבוע לראות את קראפט-היינץ מתרסקת. עם "הנסיכים" של 3G הברזילאית, שכל מה שהם יודעים זה לקנות חברות אחרות, לחתוך איפה שאפשר ואז לחתוך איפה שכבר אי אפשר עד שכל המיץ נסחט, ואז לעבור לרכישה הבאה. רווח בשבילם מגיע לא מהשקעה בחברות אלא מציניות קפיטליסטית שהלוואי ותעבור מן העולם. בתור עובד יונילוור (שקראפט-היינץ ניסו להשתלט עליה בתחילת 2017) זה היה מתוק במיוחד. והכבוד למנכ"ל הקודם שלנו (פול פולמן) שאכל הרבה חרא ממשקיעים על העובדה שהוא נלחם עם כל מה שהיה לו כנגד ההשתלטות הזו, תוך אמירה ברורה שהערכים ש- 3G מייצגים (ולא לשכוח שוורן באפט גיבה ועדיין מגבה אותם כלכלית) לא תואמים את הערכים של יונילוור. מעניין אם כל המשקיעים האמורים שלחו לו השבוע זר פרחים עם מכתבי התנצלות.

    הגב
    • אסף the kop

      אלו ערכים יש ליונילוור ?

      הגב
      • Amir A

        יונילוור היא אחת החברות המובילות בכל הנוגע לשימור סביבה. על הרבה מהפעילויות של החברה אתה לא שומע, כי דברים כאלו בדרך כלל לא מגיעים לאוזניים של צרכנים. החברה גם שמה דגש על ראיה ארוכת טווח במקום רק לדאוג לרווח בטווח הקצר לבעלי המניות. יש עוד הרבה דוגמאות, ואם השאלה שלך היתה אמיתית ולא פרובוקטיבית אז הנה מאמר בנושא מבלומברג שהתפרסם זמן קצר אחרי נסיון ההשתלטות של קראפט-היינץ

        https://www.bloomberg.com/news/features/2017-08-31/if-unilever-can-t-make-feel-good-capitalism-work-who-can

        הגב
        • ברק ורעם

          עם כל הכבוד והערכה (ובלי לזלזל באמיר שאני לא מכיר ואני בטוח שהוא אדם נהדר - יוניליוור היא מונופול דורסני במשק הישראלי, שאת עיקר הכנסתה עושה מיבוא ומסחר-מכר בחברות שיצרו מוצר מצליח - קונים ומוכרים כשזה משתלם. לשם ההבנה כמה המונופול חזק? הוא שולט היום בתלמה, בייגל-בייגל, גלידת-שטראוס (בשותפות עם המונופול הדורסני של שטראוס), ורד הגליל, קנור, ליפטון, הלמנ'ס, בלו-בנד ועוד ועוד.

          דואגים לסביבה? יכול להיות. דוגמא לחברה ערכית שדואגת למשהו מעבר לרווחים ולתדמית שלה? לא באמת.

          הגב
  • no propaganda

    לגבי קבוצות כדורסל זה כנראה נכון כי הכח של השחקנים הוא פשוט גדול מדי.
    לגבי חברות, מצטער אבל לרב זה בולשיט מחליף בולשיט. אין שום הבדל בין אנחנו משפחה לחברה צעירה ודינמית, לבין אנחנו כאלה מגניבים(גוגל, פייסבוק), אנחנו נותנים גמישות בעבודה מהבי ת או באלאנס או כל דבר אחר. אלה פשוט דרכים שונות לשלם לעובד וכל אחד מה שזה שווה לו. כל החברות האלה יזרקו את העובדים לכלבים אם זה יהיה באינטרס שלהן.

    הגב
  • קורא

    אני מסכים שהסיכוי הכי גדול שעובד יישאר בחברה קשור להזדהות עם ערכים. אני יכול להגיד שראיתי משרה שאני עונה על כל הכישורים שלה בפיליפ מוריס ואפילו לא שקלתי לשלוח קורות חיים.

    הגב
  • yaron

    עובדים לא רוצים להתחייב לחברות מכיוון שכבר מזמן אין מחוייבות אמיתית של החברה לעובדים - קביעות
    אולי אצל הניסנקורנים עדיין יש אבל גם שם אין מחוייבות של העובדים אלא יותר החזקה של הארגון בביצים...
    בימיניו השחקנים וגם העובדים לצורך העניין, רואים בעצמם פרנצ'ייז ומחוייבים לדאוג לפרנצ'ייז בראש ובראשונה.
    הקריירה של הרבה עובדים מתחילה להזכיר קריירה של ספורטאים - יש לך 10-20 שנה לתת בראש ואח"כ מתחילה הירידה...

    הגב

    להגיב על yaron לבטל

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  • אורן השני

    מה שכתבת על החוזה לאיגודלה סותר את כל הפוסט שכתבת לפני חודשיים על החוזים שחילקה באר שבע לשחקניה.

    הגב
  • נועם

    אני לא חושב שאפשר להשוות עבודה בקבוצת ספורט מקצוענית לכל עבודה אחרת. זה סיפור אחר לגמרי.

    כדי לייצר קבוצה מנצחת, בוודאי אלופה, בוודאי ובוודאי שושלת, אתה צריך רמת מחוייבות מטורפת של (כמעט) כל השחקנים בקבוצה. זה משהו שאנחנו, כאנשים שעובדים בעבודות שגרתיות לא באמת יכולים לתפוס. אבל אפשר להתחיל ולנסות להבין.

    נסו לחשוב מה זה לשחק עם פציעה, למשל. דבר יום יומי עבור שחקן NBA. אתה נמצא במצב של מאמץ גופני אינטנסיבי בצורה שרובנו מעולם לא חווינו. ועל זה, עם כל תנועה שאתה עושה, כאבי תופת. ואתה ממשיך. התקפה, הגנה, עוד פוזשן ועוד פוזשן, ואתה ממשיך. כמה מוטיבציה צריך בשביל זה? כמה מחוייבות לקבוצה? לא עדיף פשוט לשבת בצד? הרבה שחקנים יבחרו בכך.
    או במשחק הרביעי בשבעה ימים, בסוף רצף משחקי חוץ. או במשחק 7 בסדרת פלייאוף. אתה צריך לרדוף אחרי הארדן או ווסטברוק לאורך משחק שלם. לא להרפות לרגע. כל פוזשן שלהם. לא לוותר על אף פוזשן. לרוץ לעזור ולחזור לשחקן שלך. שוב ושוב. בלי לפספס. לחסום ולרוץ בחזרה לעמדה שלך. זו רמה מטורפת של מחוייבות. אז אולי חלק מהשחקנים יחפף קצת מדי פעם. לא נורא. מה כבר יקרה? אז נפסיד את המשחק הזה. זה רק אנושי.
    ומה אם אתה לא לברון ג'יימס, אלא השחקן הרביעי או השביעי ברוטציה? כמה מחוייבות לקבוצה אתה צריך כדי לעשות את זה? מחוייבות בלתי נתפסת, זה כמה. וכדי לבנות קבוצה מנצחת - הקבוצה צריכה את זה מ(שוב, כמעט) כל שחקן. גם מההוא שרצו להעביר בטרייד לפני שבוע או לפני חודשיים. גם מההוא שהמנהיג של הקבוצה רמז שהוא לא מספיק טוב.
    עכשיו תגידו שהם מקבלים מליונים וזו בדיוק העבודה שלהם. זה נכון. אבל זה כמעט בלתי אפשרי לבצע בפועל, בוודאי לא לאורך זמן, וזה בדיוק מה שהופך קבוצה טובה לאלופה וקבוצה אלופה לשושלת.

    וזה משהו שפשוט אין לו מקבילה ב"עולם האמיתי" שלנו.

    הגב
  • ברק ורעם

    ניתוח מעניין. דוגמא מעולם הבייסבול: סן-פרנסיסקו זכתה ב-3 אליפויות בעשור האחרון, ובשנתיים האחרונות הזדקנו ומקרטעים במרכז-תחתית הליגה. התקשורת רוצה שהם יעשו טנקינג ויפטרו מהחוזים הגדולים של הותיקים בטריידים - אבל הקבוצה מתעקשת לשמר את הגרעין המזדקן ולנסות להיאבק על אליפות כל שנה -גם כשזה נראה חסר סיכוי. לא מזמן שאלו את אחד השחקנים המובילים מה דעתו על זה והוא אמר - "כל קבוצה צריכה לנסות לנצח כל עונה. מצב שבו קבוצה מנסה להפסיד בכוונה הוא לא הגיוני".
    הקבוצה משדרת שהיא מוכנה לתגמל את העובדים, שומרת להם אמונים ומנסה להגיע להישגים בכל עונה במקום לזרוק את העובדים לפח ולעשות טנקינג.
    אגב הטנקינג זו בכלל בעיה שפוגעת במחויבות - איך אפשר להיות מחויב לקבוצה כשאתה יודע שבשנייה הראשונה שלא יהיה נוח אתה תתקע עם שחקנים בינוניים בקבוצה שרוצה להפסיד בכוונה?

    הגב

להגיב על yaron לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *