האנטי גיבור בעידן הגיבורים

אם אני עושה כוחות וצריך לבחור ראשון שחקן מקרב כל השחקנים הפעילים כיום, הבחירה הראשונה שלי היא סטפן קרי. ההבדלים בין דוראנט, קוואי, הארדן, יאניס ולברון כבר לא ממש בולטים, עוד שחקן כמו סטפן קרי עדיין אין בליגה

סטפן קרי מעורר בקרב אוהדי כדורסל רבים, תחושות קשות ומרירות. חלק לא אוהבים את הפוזות שלו, אחרים לא אוהבים את מה ש"עשה" לכדורסל, יש גם כאלה שלא מעריכים את העובדה שאפשר להיות שחקן כדורסל בלי לשבור שיאי עולם בקפיצה לגובה ובריצה למרחקים קצרים, בקיצור הרבה לא ממש מחבבים אותו.

סטפן קרי הוא השחקן הזה שפעם היה נחשב לנורמה, פעם זה העידן שבו העובדה ששחקת בקבוצה אחת כל הקריירה נחשבה ליתרון, עידן בו לא היו מחזיקים למסי את העובדה שהוא תוצר של ברצלונה לא פחות משהוא יוצר של ברצלונה, כמשהו שממעיט מערכו, עידן בו דוראנט, הארדן ולברון מתחרים על תואר השחקן הטוב בעולם, והגופיה שהם לובשים הרבה פחות משנה. זה לא בהכרח משהו שאני כותב באופן חיובי או שלילי על קרי, הרי סטפן קרי במימדיו הצנועים, ביכולות הספציפיות שלו, כנראה לא היה מצליח להוביל קבוצות לאליפות בצורה דומה לזו שלברון עשה, או בצורה בה הקבוצה ביוסטון סובבת סביב הארדן. קרי מספיק חכם להבין את זה שהתרומה הגדולה ביותר שלו לקריירה של עצמו היא באמצעות "הקרבת" האגו על מזבח ההצלחה הקבוצתית, בין השאר כי אצלו בניגוד לדוראנט או להארדן או ליאניס, קבוצה שתתבסס על היכולות האישיות שלו בלבד, פשוט לא תהיה שם בשלבים המכריעים של הפלייאוף.

*

אבל, הסיפור של קרי הוא בעצם מראה לגישה שלנו. בעבר כעסנו על שחקנים כמו קובי בראיינט ששיחקו עבור המורשת שלהם, שהיו ממוקדים בכל מהלך הקריירה במקומם בשרשרת המזון ההיסטורית בכדורסל, ולא ממוקדים רק בהשגת הישגים למועדון שלהם ולאוהדיהם. היום זאת הנורמה, קובי בראיינט הוא לברון פחות משוכלל, הוא דוראנט יותר אקסצנטרי, הוא הארדן יותר פלאשי. שחקן הכדורסל ה"נורמלי" היום כבר מזמן מכיר בעובדה שהליגה הזאת היא ביזנס, הבולשיט שניסו למכור לו שהוא משחק עבור האוהדים של המועדון שלו, זה משהו ששייך לעבר. השחקנים מבינים שבעלי הקבוצות הם אלה שמרוויחים הכי הרבה מהיכולות שלהם, ואם זה המצב, אז הם מבינים לחלוטין שמבחינתם מקסום המצב האישי שלהם, הוא המשמעות היחידה שחשובה להם בקריירה.

סטפן קרי של המשחק הראשון מול יוסטון זה בדיוק השחקן הזה שפעם היה נחשב לכוכב אהוב והיום טיפה מזלזלים בו. שחקן שעלה לשחק מעט פצוע, לא איזייה תומאס במשחק 6 מול הלייקרס, אבל עדיין פצוע. שחקן שהבין שזה לא היום שלו מוקדם, והתמקד בלהזין את דוראנט, והשחקן שבניגוד גמור לתדמיתו, ולמרות ששיחק עם חמש עבירות, דווקא ניצח בקלאץ' באמצעות שני מהלכי הגנה גדולים, ומהלך התקפי אחד ענק. ראסל ווסטברוק, עוד תוצר של העידן הנוכחי, זלזל מאוד ביכולות ההגנה של סטפן קרי, שחקני הליגה פחות מחזיקים מהתרומה שלו, אבל החברים שלו לגולדן סטייט יודעים שהוא ולא דוראנט, הוא המרכז סביבו סובבת הקבוצה.

אז אולי מרביתכם לא ממש סובלים אותו, ואין בו כמובן שום דבר קדוש, אבל אני ממש מבסוט לראות שחקן שהוא יוצא לחלוטין מהנורמה בעצם שזה שהוא היה פעם הנורמה. הוא מצא את הדרך שלו לגדולה אישית, במקרה לחלוטין זה חופף לחלוטין את טובת המסגרת שלו, זה לא משהו לזכותו כמובן כי אינני אוהד גולדן סטייט, אבל זה גם לא משהו לגנותו, גם בעידן בו משום מה יש כאלה שמחזיקים מכריסטיאנו רונאלדו כדורגלן גדול יותר בגלל שלו המסגרת לא משנה בכלל.

*

נ.ב – דווקא לאור כל האמור לעיל, אם אני עושה כוחות וצריך לבחור ראשון שחקן מקרב כל השחקנים הפעילים כיום, הבחירה הראשונה שלי היא סטפן קרי. ההבדלים בין דוראנט, קוואי, הארדן, יאניס ולברון כבר לא ממש בולטים, עוד שחקן כמו סטפן קרי עדיין אין בליגה

לילה כיום יאיר
שיר של אש ושל קרח (יומן משחקי הכס, עונה 8, פרק 3)

82 Comments

אלון 29 באפריל 2019

אני לא יודע איך החלטת שהוא לא מוערך ולא אהוב. אין מישהו שלא חושב שהוא טופ 5 בעולם והוא בטח יותר אהוב מכל שאר השמות ברשימה שלך.

שלי 29 באפריל 2019

טופ חמש זה בדיוק האנדר רייטד שאני מדבר עליו

אלון 29 באפריל 2019

כל אחד מסדר את הטופ 5 איך שהוא רוצה. אני לא מבין איך אפשר להיות קונסנזוס טופ 5 ואנדרייטד. על כל סיבה שתתן למה הוא יותר טוב מדוראנט ומהארדן אפשר למצוא סיבה למה לא. הדירוגים ברמה הזאת זה בעיקר הטעם של המדרגים.

שלי 29 באפריל 2019

ענית ברצינות מלאה, סחטיין

DS 29 באפריל 2019

הנה אחת שמבחינתי לפחות, ממצה את הכל – היכולת שלו גורמת לכל השחקנים סביבו להיות יותר טובים, ולכל המערכת להיות הרבה יותר טובה בגלל אישיותו, שזה אספקט חשוב ביותר. מי מהשחקנים האחרים גורמים לשאר השחקנים להיות יותר טובים כמו סטף? אולי קוואי, אולי לברון בשנים בקליבלנד. אבל לא כמוהו. והסיפור של יש לו את קליי ודוראנט ודריימונד, קצת מזכיר לי את הביקורת על מסי כששיחק עם צ'אבי ואינייסטיה, ולא הבינו (לי זה היה ברור מהתחלה) שזה הכל הוא.

איציק 29 באפריל 2019

לברון בטח שלא, וקוואי הוא קוואי אבל לא רואה איך משפר אחרים.
יוקיץ' הוא כזה, אבל בצורה שונה לחלוטין. הוא גם לא שם עדיין מבחינת המדרג.
אולי הארדן ווסטברוק (כי סביבם, בעולמם, יש רק אותם).

DS 29 באפריל 2019

שמע, זה אולי נראה אחרת מאיך שסטף משפיע על הקבוצה שלו, אבל כל השחקנים בקליבלנד העלו את הרמה שלהם בזכות לברון, בזכות ההישגיות המטורפת שלו, והדרישה והמחוייבות שלו (כשהוא רוצה, כי ברור שכשנמאס לו, אז הכל מתפרק).

איציק 29 באפריל 2019

לא כולם העלו רמה, קווין לאב בטח שלא למשל והוא היה צריך להיות הכוכב מספר 2.
גם השחקנים האחרים לא שיפרו כלום, חלקם שיפרו מספרים כי לברון תפס תשומת לב רבה אבל ראית מה קרה כשהוא ישב על הספסל. שחקנים שמעלים רמה, מסוגלים לתפקד גם כש"המלך" נח. במקרה שלו אסור היה לו לנוח והוא שיחק מספר דקות מטורף. אולי שני לווילט (לא בדקתי, ניחוש). השונות שלהם ממשחק למשחק היתה מאד גדולה ולברון אותו לברון, אז מה, משחק אחד הוא משפיע, שני ושלישי לא משפיע, ובמשחקים ארבע, חמש ושש קצת משפיע וקצת לא?

שי 29 באפריל 2019

כל מילה

שגיא רפאל 29 באפריל 2019

"קבוצה שתתבסס על היכולות האישיות שלו בלבד, פשוט לא תהיה שם בשלבים המכריעים של הפלייאוף."

כנראה שאליפות, גמר ליגה ו-2 MVP ברציפות לא מספיקים בשביל לשכנע אותך.

שלי 29 באפריל 2019

בדיוק לזה התכוונתי, היא לא התבססה על היכולות האישיות שלו, אלא תפרה שיטה שמתאימה לו בדיוק. הם ניצחו את גמר הNBA בלי שהוא היה הMVP, זאת הנקודה שניסיתי להעביר. למען הסר ספק, אני עדיין חושב שהוא השחקן הכי טוב בליגה היום אחרי לברון, והוא קרוב יותר ללברון מאי פעם. כדי להסביר טוב יותר, אני לא רואה מצב שקבוצה של לברון היתה זוכה בפינלס, ולברון לא היה הMVP

שגיא רפאל 29 באפריל 2019

לא הבנתי מה ההבדל. קליבלנד תפרה שיטה שהתבססה על היכולות של לברון. זה שהשיטה היא אין שיטה ותנו את הכדור ללברון לא הופך את זה למשהו אחר.

אז מה אם הוא לא היה MVP הגמר. עדיין כל הההתקפה בשנתיים האלו התבססה על הגרביטי שלו ועל היכולות שלו. גם באותו גמר, הווריורס לא היו מנצחים בלי קרי.

שלי 29 באפריל 2019

ניסיתי להתעכב על הניואנסים, המשפט היה קבוצה שתתבסס על היכולות האישיות בלבד, כלומר במובחן מכל הדברים האחרים שהוא מביא לשולחן, למשל הנכונות שלו להיות סקונד בננה כשצריך

שגיא רפאל 29 באפריל 2019

בקיצור, גולדן סטייט עם 2014-2016.

אני אפסיק פה, אבל אני ממש לא מבין את ההבדל שאתה מנסה להביא לשולחן. זה שקרי ניתן לאימון, ובאו ובנו שיטה סביב היכולות האישיות שלו, לא הופך אותו לפחות משאר השחקנים שחיים בליגה על כשרון כי תנו לי את הכדור ויהיה בסדר.

שלי 29 באפריל 2019

אתה מבין שאנחנו בהסכמה מלאה, נכון?

איציק 29 באפריל 2019

ב-GS יש שיטה. בקליבלנד לא היתה שיטה. מה שאתה מספר על תנו את הכדור זה רק חלק מהסיפור.
הם פשוט נתנו ללברון להשתלט על המועדון, הוא קבע מאמנים (חברים), הכפיף את ההנהלה לחוזים בלתי הגיוניים למקורבים (ראה את החוזה ההזוי של טריסטן תומפסון), הביא למועדון את מי שבא לו וזרק את אלו שלו היו ה"מיליא" שלו. זה לא תפרה שיטה, זה התכופפה ופתחה רגלים.

שגיא רפאל 29 באפריל 2019

אין שיטה או תפרה שיטה, זה גם שיטה

איציק 29 באפריל 2019

ההבדל הוא, שכשמדובר על שיטה, מדובר על שיטת משחק (ובמקרה זה, אין שיטה זו גם שיטה יכול להיחשב לנכון). במקרה של לברון זה היה הרבה מעבר, זו היתה השתלטות כמעט מוחלטת על המועדון והפעילויות שלו גם מחוץ למגרש. המגרש היה רק מרכיב אחד, ואולי גם לא הכי חשוב בתכנית ההאדרה העצמית של לברון.

איציק 29 באפריל 2019

בניתוח שלך על סטף קרי אני מסכים עם כל מה שכתבת, כולל הנ.ב.
אני לא מבין משהו אחר. האם אתה טוען שהוא שם את הקבוצה לפני סטף כי כך הוא מצא דרך הכי נכונה מבחינתו להעצים את סטף או כי כך הוא חושב שכך נכון לשחק כדורסל? אם הראשונה היא התשובה, אז הוא לא שונה מהאחרים בתפיסתו את המשחק. נצל אותו הכי טוב להאדיר את עצמך.

שלי 29 באפריל 2019

אני לא מתיימר להבין איך הוא חושב, אני דווקא מניח שהוא פחות מרוכז בעניין האישי. העניין הוא שבאופן מקרי, ואולי גם באופן תועלתני, סגנון המשחק הקבוצתי, הוויתור על האגו, ההתמקדות במה שטוב לקבוצה, זה מה שהכי טוב גם למורשת שלו האישית, וזה ממש לא נכון לדוראנט למשל, אני לגמרי מבין למה דוראנט מחפש לעבור לקבוצה שתהיה "שלו"

איציק 29 באפריל 2019

כלומר לגבי דוראנט, קובי, ווסטברוק, לברון ועוד כמה, אתה כן מתיימר ולגביו לא.
אני מסכים שאצל כל האחרים הרצון הזה הרבה יותר בולט ומוחצן, ואיכשהו מאד הייתי רוצה לחשוב שאצלו זה אחרת, אבל בזמן האחרון אני כבר לא בטוח בזה. ועדיין, מעדיף כאלו שהתועלת האישית שלהם מסתדרת עם הצלחת הקבוצה מאשר אלו שההצלחה האישית שלהם היא מעל הקבוצה.

שלי 29 באפריל 2019

אצלם זה בולט וברור. פעם זה הפריע לי, היום אני לגמרי מבין אותם, הם רואים המון בולשיט מסביבם, ואין בהכרח סתירה בין הרצון האישי שלהם להיות ולהחשב הכי גדולים, ובין הצלחה של הקבוצה בה הם משחקים. למשל אצל דוראנט זה חי בכפיפה אחת לגמרי, גם אצל הארדן

איציק 29 באפריל 2019

לגבי הארדן היום זה נכון יותר מאשר לפני שנתיים. מבחינה זו הוא התבגר. ועדיין, אין זריקה שהוא לא ייקח גם אם זה יום איום.

גיא זהר 29 באפריל 2019

גיל, אני לא בטוח שדוראנט כרגע כל כולו במשחק (בהנחה שהוא עוזב את גס, בטח אם זה לניקס). דווקא במעבר לגס, מעבר לויתור על כסף, הוא התאים את עצמו למערכת שפחות מאדירה את האינדיבידואל.

שלי 29 באפריל 2019

אבל הוא עשה את זה מטעמים אינדיבידואליסטיים לחלוטין, חיפש את הסיטואציה הכי טובה ועם הכי הרבה סיכויים לצבור טבעות, סחטיין עליו שהוא כל כך חכם והצליח בבחירה שלו בצורה פנומנלית. לגבי כל כולו במשחק, בשלושת המשחקים האחרונים זה נראה כאילו הוא לגמרי שם, רוצה עוד טבעת לפני שהוא הולך

איציק 29 באפריל 2019

אני לא קורא את כל הכתבות ולכן לא יודע האם זה באז שדוראנט לא קשור אליו או שהוא היוצר בקשר לעזיבה בסוף עונה. בכול אופן, לגבי העונה הזו נראה שהוא מחויב ב-100% לקבוצה ומציג יכולת נפלאה שלא פוגעת בשתף של הקבוצה.

משה 29 באפריל 2019

הייתי רוצה להחליף בין ווסטברוק וקארי ולראות מה זה עושה לקבוצות שלהם. לוקח בכל יום את קארי על פני מר טריפל דאבל.

נדב ליטבק 29 באפריל 2019

אני בגיל שאני בכלל לא יודע מה היה בתקופה שלפני לברון, אז על אחת כמה וכמה הפוסט מאיר עיניים. תודה!

איציק 29 באפריל 2019

לפי מה שכתוב בספרים – לפני לברון היה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.

Amir A 29 באפריל 2019

זה בסדר. אני בגיל שאני בכלל לא יודע מה היה בתקופה שאחרי לארי בירד

jhkj 29 באפריל 2019

ההבדל בין קוואי לכל השאר זה שכל השאר סקוררים אבל קוואי כוכב התקפי טופ שלוש הגנה והיחיד ברשימה שיכול לנצח את גולדן סטייט אם רול פליירס מסביבו, אם אני בוחר מישהו זה קוואי

הקורא המתמיד 29 באפריל 2019

דווקא הדיסוננס בין הגדלים הממוצעים של השחקנים היום בליגה ובין הגודל שלו מעצים, בעיני, את ההישגים שלו. בליגה שבה דוראנט הארוך ולברון המפלץ הם הסממן, העובדה שהוא נראה אנושי, יחסית אליהם, גורמת לי, אישית, לרצות בהצלחה שלו אפילו יותר.
וכן, אני מסכים עם התפיסה שהוא צנוע יותר מהאחרים, לפחות כלפי חוץ.

נירו 29 באפריל 2019

הפוסט מזכיר קצת את הדיונים סביב מסי ורונאלדו, שאחד הוא הילד הטוב והשני הרע.
לא תמיד התמונה שמצטיירת כלפי חוץ היא גם האמיתית.
לגבי הטענות בפוסט- אני לא ממעריציו המושבעים של לברון אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא לקח פעם אחר פעם קבוצות די מוגבלות עד לגמר, לא בטוח שהוא לא הבחירה הראשונה שלי.

שלי 29 באפריל 2019

אבל דווקא כתבתי בפוסט הזה שאין פה עניין של טוב ורע. לגבי לברון, הוא היה הבחירה הראשונה שלי עד לפני שנה, השנה ההבדלים בינו לבין דוראנט לבין יאניס לבין קוואי נראים לי יחסית זניחים לעומת ההבדלים בין סטף לווסטברוק לכל אחד אחר מקביל שתחפש. ההגיון הוא שאם לא יהיה לי לברון, אז יהיה לי דוראנט למשל

ניינר / ווריור 29 באפריל 2019

לא בטוח שבנקודת הזמן הנוכחית אני לוקח אותו לפני לילארד כגארד המוביל של הקבוצה שלי. ואני מת על סטפ

גיל שלי 29 באפריל 2019

אני מנחש שהמפגש בין גולדן סטייט לפורטלנד בגמר המערב יתן לנו תשובה על זה

איציק 29 באפריל 2019

כלומר אתה מהמר ש-GS עברו את יוסטון.

קשקשן בקומקום 29 באפריל 2019

לא ייתן שום תשובה. סטף משחק ליד דוראנט קליי וגרין, אי אפשר להתרכז רק בו. על דיים כל ג"ס כולל הספסל כולל הקהל כולל המאבטחים ישמרו.
וחוץ מזה דנוור יעלו

סטףףףף 29 באפריל 2019

אנדרייטד?
סטף קארי הוא השחקן האהוב ביותר באמריקה הלבנה, כנראה בעולם הלבן כולו. האיש שהגיע כנגד לברון ג'יימס ויתר החבר'ה מהשכונה, והפך ליקיר המדיה, הלבנה כמובן. "סופסוף השחקן הטוב בעולם הוא משלנו", משפט שלא ייכתב באקלים ה-PC.
כן, הוא הבן של דל קארי, הוא "בי-רשיאל", הכל ידוע. לא – הוא לא שחור. צבע הוא גם תודעה, מוצא, שפה, רקע, דימוי. קארי הוא נסיך עם כפית זהב, בן אצולה, חובב גולף אבל לא מהניגרס שעשו כסף ולמדו לשחק אחרי הפרישה. איך אמר עליו קווין דוראנט, בווידאו הקורע ההוא? "כשראיתי אותו בפעם הראשונה במחנה אימון לילדים, אמרתי, מי הילד הלבנבן הזה (הארדן ואנתוני דיוויס נקרעים מצחוק, סטף מסמיק). באמת! נו, הצהוב! כי מאיפה שאני בא, אין לייט-סקינד כמוהו. כולם נראים כמוני".
סטף הוא פנומן וירטואוז, בהרבה מובנים הוא המסי של הכדורסל, אבל בניגוד לפרעוש – מאוד מציק לאנשים שהוא לא באמת מס' 1. זה לא פייר, הרי. אבל העובודת די מדברות בעד עצמן.
האיש כשל בפינאלס 2015, מול הרכב נטול קיירי, נטול לאב, חבורת היורוליג של בלאט עם דלבדובה, מוזגוב וטריסטן, מחוזקת בלברון ג'יימס, גררה אותם ל-6 משחקים. והמצטיין? השחקן השישי, איגואדלה.
סטף כמובן חתום על הצ'וק הגדול בהיסטוריה, 2016, קבוצת ה-9-73 שהליגה שמחה לקדם בתור הפרנצ'ייז החדש של עשירי עמק הסיליקון, נחנק אחושילינג, בדרך למהפך הגדול בהיסטוריה, מ-3-1, ובאופן סמלי, סל נצחון בגיים 7 שנקלע עליו ממש. ומי קיבל FMVP? האיש שמידיו היה אמור לקחת את תואר מס' 1.
סיפור האגדה, סטף מס' 1, התקווה הלבנה הגדולה, נגמר מייד לאחר אותם פינאלס, עם הגעתו של קווין דוראנט.שושלת גולדן סטייט היא קווין דוראנט, ואז היתר. בלעדי דוראנט לקבוצה הזו לא היה דבר. השליט החדש, שליט למורת רוחה של הקבוצה.
וזה קשה לאוהדים שלה. דוראנט מוחזק כשחקן חיזוק, פועל זר, נטע זר, "ביצ'" קרא לו דריימונד, מי שלעולם לא יהיה הפנים של עמק הסיליקון, במשכן החדש והסיליקוני בסן פרנסיסקו, אלא מה. הם אפילו כועסים שדוראנט "חטף" לסטף שלנו את ה-FMVP הנכסף! חצוף.
במילים אחרות, האהדה ל"סטףףף" שלנו היא אמוציונלית ומוטה, אולי יותר מכל שחקן אחר בליגה. אובייקטיבית – שחקן מדהים, חד פעמי, חוויה אסתטית חסרת תקדים. אבל בוודאי לא הבחירה מס' 1. אפילו לא בקבוצה שלו.

סטףףףף 29 באפריל 2019

זה הווידאו. מצחיק
https://www.youtube.com/watch?v=iRFfoUP_YMo&t=20

קשקשן בקומקום 29 באפריל 2019

לצערי, 1+

גיל שלי 29 באפריל 2019

מצחיק שאתה שוכח איך קבוצה עם סטף שחזר פצוע מנקע, קליי דריימונד ואיגי ניצחה את דוראנט ראסל ואיבקה בדרך לאותו צ'וק כמו שאתה מכנה אותו, וגם שוכח מי בדיוק היה הגורם המרכזי בקבוצה שעלתה לגמר בו איגי היה האם וי פי, אבל אחלה, כתבת בנחרצות ובזלזול תוך שילוב אלמנטים של צבע עור, אז ברור שאתה צודק

קשקשן בקומקום 29 באפריל 2019

גיל אתה לוקח את זה מעט אישית.

החזרה של ג"ס היתה בזכות מופע נדיר וחד פעמי של אחד קליי, והתעללות של השופטים, לא בזכות סטף. ו OKC באותה טה היו הפתעה בעצם זה שהדיחו את ס"א, בטח לא קבוצה שאמורה לאיים על קבוצה של 73-9. זאת היתה קבוצה שהתחברה למה שהיא היתה במהלך הפלייאוף, לא אלופה עם המאזן הטוב בהיסטוריה. וסטף היה back to back MVP –
והצ'וק היה צ'וק מהסרטים.

בכלל סטף לא הראה באף עונה (וגם לא העונה בינתיים) שהוא מעלה את הרמה בפלייאוף. זה מאכזב, אבל אפשר להודות בזה למרות שאוהבים אותו.

גיל שלי 29 באפריל 2019

מסכים שהוא לא מעלה רמה בפלייאוף, חוץ ממייקל מי כן?

אמיתי 29 באפריל 2019

אם אנלא טועה אייזאה תומס האמיתי! העלה. אבל בטוח יש עוד לא מעטים

קשקשן בקומקום 29 באפריל 2019

א. אני חושש שהוא מוריד אפילו. סתם הייתי נחמד.
ב. מלא מעלים – לברון העלה רמה כל עונה כמעט. קיירי מעלה רמה. בוסטון – כבר כמה שנים שכל הקבוצה מעלה רמה, לילארד בינתיים העלה רמה, אפשר להמשיך

קשקשן בקומקום 29 באפריל 2019

וכמה שקשה לי לומר את זה – נראה לי שגם KD. הנקניק המעצבן הזה

אלון3131 29 באפריל 2019

לברון. לא כמו שמייקל העלה רמה אבל בהחלט.
שאקיל של הלייקרס היה ישן בעונה הרגילה ומתפוצץ הפלייאוף

וזה רק כי אני צעיר מדי בשביל לארי מג'יק וקארים. לא יודע כמה הם העלו רמה בפלייאוף.

יובל 30 באפריל 2019

רג'י מילר . לא היה שחקן שמתעלה בפלייאוף כמוהו. חבל שמעולם לא יצא לו לשחק בקבוצה עם שחקנים באמת טובים מסביבו.

עסק שחור 29 באפריל 2019

איזה צוקר – רק 26 נקודות למשחק באחוזים אפקטיביים מצויינים בפלייאוף.

ונגד אוקלהומה באמת לא עשה כלום בשלושה משחקים האחרונים. רק 33 נקודות, 8 אסיסטים, 7 ריבאונדים ו 2 חטיפות ממוצע למשחק עם נקע בברך.

איציק 29 באפריל 2019

במושגים של סטף זה צ'וקר.

עסק שחור 29 באפריל 2019

אני מניח שאתה צוחק.

קשקשן בקומקום 30 באפריל 2019

הצ'וק המדובר היה נגד קליבלנד.
ומי שהציל אותם זה קליי, לא סטף. והשופטים.
ואם בפציעות עסקינן אז בוא נסכם שאת האליפות הראשונה הביאו הפציעות של קיירי ולאב, ואת השלישית הרגל של כריס פול, בטח לא הרמה של הקבוצה ובוודאי לא הרמה של סטף בסדרות האלה.

איציק 29 באפריל 2019

אל תיקח ללב, גיל.
מדובר בטרול רעיל מאוד שיצא לראשונה מהבועה של אתר הופס, שם הוא היה ידוע בכינוי סומסום לפני שהתפצל למאות זהויות שונות כי אנשים לא הסכימו עם תיאוריות הגזע שלו והאלימות שלו כלפי כל מי שלא מסכים איתו או מסכים לפרוש שטיח אדום לאהובו לברון ג'יימס.
הפתרון האמיתי הוא להתעלם מהרעל שהוא מקיא לכל עבר, לחסום ואז הוא יצרח על חופש הביטוי תוך כדי שהוא מנסה לסתום לכולם את הפה באלימות מקלדת, או פשוט למחוק כל פעם שהוא מגיב.
ליבי איתך שהאדם המגעיל הזה נפל עליך.

איציק 29 באפריל 2019

איציק, בבקשה שנה את הכינוי, אני כאן כבר הרבה זמן עם הכינוי הנ"ל.
לא היתי רוצה שיתבלבלו במקרה ויחשבו עליך דברים לא טובים.

דורי 30 באפריל 2019

אני דווקא קורא תגובה עניינית, גם אם ביקורתית מאוד. לחסום, הגזמת לגמרי

איציק ההופסייני 1 במאי 2019

שינית שם והחלטת שהתגובה שלך מאוד עניינית. ענייני סומסום רגילים.
מילא אם היית עובר לפה קבוע ולא ממשיך להציק ולהטריד את כולם בהופס.
חכו שהוא יתחיל להשתלח פה בכולם כי הם לא מסכימים איתו.

עסק שחור 29 באפריל 2019

סטף קרי הוא ״בי-רשיאל״ – חצי שחור והחצי השני גם שחור.

רון 30 באפריל 2019

הוא לא מעורב.
אפרו אמריקאי. יש בהירים יותר וכהים יותר. אין בו כלום לבן.

הברזיליאני 29 באפריל 2019

גרסא מעצבנת של טים דאנקן

רוני 29 באפריל 2019

איך השיטה שבה כולם חוסמים לקליי וסטף שלוש פעמים בכל התקפה היא הקבוצתית והשיטה שבה לברון מסדר לכולם שלשות ודאנקים היא האנוכית?

גולדן סטייט לפני דוראנט הייתה קבוצה סימפטית עם הרבה מזל ושיטת משחק יפה, שסבבה סביב קארי, מהרגע שהם גייסו את דוראנט הם לא קבוצה בכלל. במקום להתחרות, הם ויתרו מראש, צירפו את הסקורר הכי טוב בליגה ונותנים לו לנצח את כל המשחקים החשובים. רוב העונה הם ישנים, משחקים בקושי רבע אחד במשחק, מבלבלים את המוח על השיפוט ומקבלים טכניות למרות שהם הבייבי של הליגה ומקבלים שריקות מומצאות ובכל אליפות שלהם שחקן יריב חשוב נפצע בדרך. סטף קארי ומגן השיניים שלו הם הפרצוף של זה, כמה פוזות נהייה ממנו. אין שחקן שנוא יותר בעיני.
ואם יש שחקן לבחור בו זה קוואי, לא מקשקש, משחק בשני הצדדים, קולע סלים חשובים. ענק.

צביקה 29 באפריל 2019

איזה קשקוש מוחלט, את קרי צריך לשפוט במקסימום על פי קנה מידה של ריי רלן ורג'י מילר ולא יותר, לא מפתיע שאוהד הג'איינטס עושה דרמה מכלום

איציק 29 באפריל 2019

האם זה צביקה משכבר הימים אשר קיבל חופשה וברכת רב לחזור לכאן, או מישהו חדש?

גיל שלי 29 באפריל 2019

כמה אליפויות יש לרג'י מילר? כמה לריי אלן בתור הכוכב או בקיצור, אתן לריי אלן את האליפות בבוסטון. כמה mvp יש להם?

איציק 29 באפריל 2019

זה דווקא לא טיעון טוב.
בארקלי, מלון וסטוקטון, רג'י, כולם ללא אליפות שלא באשמתם במידה רבה.
יש מספיק שחקנים גדולים שלא הגיעו לקבוצות מספיק טובות או שלא נבנתה סביבם קבוצה מספיק טוב.
יש מספיק שחקנים שהיתה להם קבוצה ששווה אליפות אבל אז בא ג'ורדן וטרף את הקלפים.

קשקשן בקומקום 30 באפריל 2019

נו – לפי זה בארקלי לא שחקן ורוברט הורי הגדול בכל הזמנים.
וה MVP של סטף רק מדגיש את הפער בין הרמה בעונה הסדירה לפלייאוף

ממן 29 באפריל 2019

פוסט נהדר, מאוד מתחבר לאופי של סטף וחסרה לי מאוד מהחויבות החברתית בNBA
נכון שאינדבידואלית זו טובתם ובטח זכותם, זה עדיין מוציא קצת (הרבה) מהעוקץ הספורטיבי ומההנאה שלי מהמשחק כאוהד, לפחות מבחינתי.

ק. 29 באפריל 2019

כל מילה.
גם באופן סובייקטיבי פשוט תענוג לצפות בו ואיך שהוא חושב קורא את המשחק כל מיקרו שנייה, כשאני רואה אותו משחק, לא יכול להסיר את העיניים.
גם בלי לגעת בכדור הופך את המשחק ל4 על 3.
אמנם זה מדד שטחי יחסית אבל לא סתם הוא השחקן עם הפלוס מינוס בפלייאוף בכלל ובעונה הסדירה הטוב ביותר בפער.
זה פשוט – כשהוא על המגרש הקבוצה יותר טובה, גם אם הוא לא הכי טוב על המגרש, ואת הנקודה הזאת אני חושב שגיל ניסה להעביר.

אמיתי 29 באפריל 2019

המשפט האחרון שלך מדוייק מאד. לא בטוח שזה מה שמנצח ללוחמים משחקים העונה (דוראנט) ולא בטוח שבבחירה ההיפותטית בשחקן ראשון לקבוצה מישהו ברצינות היה מעדיף אותו (רוב הקבוצות הן לא גס).

ק. 29 באפריל 2019

דוראנט, במיוחד במשחקים האחרונים, הוא הוציא לפועל העיקרי, אבל כשדוראנט היה פצוע העונה (המספרים ממה שאני זוכר שנכתב) הם היו במאזן 16:1, כשסטף לוקח על עצמו יותר באספקת הנקודות (קרה גם שנה שעברה), וכשסטף היה בחוץ היו משהו בין מאזן חצוי ל66٪

7even 30 באפריל 2019

מסכים על כמעט כל מה שאתה אומר. קרי לא השחקן הכי טוב בליגה אבל שינה אותה לחלוטין. את הכדורסל אפשר לומר.

אבל…אתה לא חושב שהעובדה שסטף קרי מרוויח כל כל יום עבודה בערך מיליון שקל(חוזה 200 מיליון דולר ל-5 שנים), היא היא זו שגרמה לא להישאר?
אתה חושב שאם במפרץ היו מציעים לו 130 מיליון ובשארלוט 210 מיליון, הוא לא משחק עכשיו בפלייאוף המזרח ?

NoOne 30 באפריל 2019

הוא לא ג'ימי באטלר זה בטוח

אלעדכ 30 באפריל 2019

מי שכתב שהוא לא מעלה רמה בפלייאוף…
הוא חלק מקבוצת האליפות ב-3 מ-4 השנים האחרונות (מרחק דקה מ-4 מתוך 4). זאת המטרה בסופו של דבר. כנראה שהרמה שלו בפלייאוף בדיוק במינון הנכון.

איציק 30 באפריל 2019

חשבתי שהמינון הנכון זה 4 מ-4

אלעדכ 30 באפריל 2019

יש אנשים שהסטנדרט שלהם זה 100% הצלחה, וכל דבר אחר הוא כישלון.
אני בטוח שהם מתנהלים בחיי היומיום שלהם לפי אותו סטנדרט

יותם 30 באפריל 2019

זה גם אפשר להגיד על השחקן האחרון ברוטציה של גולדן סטייט

אלעדכ 30 באפריל 2019

לא, הוא בקושי משחק.
קרי שיחק אותו מספר דקות בערך והשיג בערך אותן סטטיסטיקות כמו בעונה הרגילה. והתוצאה אופטימלית – זכייה באליפות. מה עוד צריך?
רוצה לומר – מי אמר שחייבים להעלות רמה בפלייאוף? זה שמור לאנשים כמו רוברט הורי שמעבירים את העונה הרגילה בנימנום

איציק 30 באפריל 2019

סתם כהטרלה, לא להתייחס ברצינות.
יתכן שגם השחקן האחרון ברוטציה משחק בערך אותו מספר דקות ומייצר בערך אותה סטטיסטיקה ;)

קשקשן בקומקום 30 באפריל 2019

סבבה אם הרמה שלו לקחה בחשבון פציעה של 2 מ 3 השחקנים הטובים של קליבלנד ופציעה של כריס פול כשהם בפיגור 3:2 בלי יתרון ביתיות וגם בלי פתרונות אמיתיים – אז אתה צודק. אם לא – היה לו יותר מזל משכל.
ואגב אם אחרים התעלו והוא הוריד ברמה – אז זו הרמה המצופה?

אלעדכ 1 במאי 2019

אני לא חושב שהוא הוריד ברמה. במקרה הגרוע הוא לא העלה אותה.
לגבי כל ה"אם… ו…" אפשר להגיד את זה גם על האליפות שהם הפסידו לקליבלנד (אם גרין לא מורחק ובוגוט לא נפצע…). זה לא רלבנטי.
מה שהכי אפשר לזקוף לזכותו של קרי, זאת העובדה שגם במשחק "פושר" של 20+ נקודות, וניהול המשחק הרגיל של ג"ס, ושלשת קלאץ' עמוק ברבע הרביעי, אנשים עדיין מתאכזבים וטוענים שהוא לא מעלה את הרמה שלו.

יעקב נקש 30 באפריל 2019

בקיצור זה עוד סוג שחקן כמו מסי שמפריע לאוהדיו שלא כולם מהללים אותו…
קליעה כנראה הכי מרשימה שהייתה, ניהול משחק מעולה גם הוא. שורה תחתונה, לא שחקן מרגש, לא אותי ולא עוד רבים…

מאשקה 1 במאי 2019

קבוצה טובה.
קבוצה שחצנית התגובות שחקניה על הפרקט.
סטף קרי שחצן, ויש לו על מה.
שייקחו אליפות NBA , מה איכפת לי, זה מעבר לים.

Comments closed