את מי אנחנו אוהדים

אם לשחקנים לא אכפת מהשמות לייקרס, ניקס, למה שלאוהדים הישראלים יהיה אכפת?

הבחירה בקבוצה אותה אדם אוהד היא בדרך כלל הכל חוץ מרציונאלית. אין לי שום הסבר רציונאלי למה אני אוהד את מכבי תל אביב כדורגל, את הניו יורק ג'יינטס, או לעזאזל למה אני נתקעתי עם הניקס. אבל היום בעיקר בNBA, יש בכלל משמעות לקבוצה?

מה שקוואי עשה זה לעשות כוחות. הליגה כולה היום, בטח מבחינת אוהדים שלא נולדו בניו יורק, או שחיים שם, היא ליגה של שחקנים שמחליטים עם מי הם ישחקו, ולפעמים גם נגד מי ישחקו. קוואי ניסה לעשות קבוצה עם דוראנט, דוראנט החליט שהוא חבר טוב של קיירי, אז קוואי החליט שהוא עושה קבוצה עם פול ג'ורג, ועושה תנועה מגונה ללברון שבכלל בחר בקוואי בכוחות. במקרה הפרטי שלי, כבר עשרים שנה שלניקס שלי אין שום רלבנטיות לכלום, אז בהתחלה אהדתי את כריס וובר והסקרמנטו קינגס, אחר כך החזקתי אצבעות נגד קובי בראיינט והלייקרס, אחר כך החזקתי אצבעות לטים דנקן ונגד לברון, ואז הגיע סטפן קרי לווריורס. אני כבר שנים אוהד שחקנים, מזל שלפחות השנאה ללייקרס תמיד תהיה רלבנטית.

*

אז אני כאוהד ישראלי שלא מגיע יום יום למדיסון סקוור גרדן, למה בעצם אני צריך להמשיך להחזיק מעצמי אוהד הניקס. זאת קבוצה שמשמשת כצעצוע של ג'יימס דולאן, אני גם לא באמת צריך לבחור קבוצה אחרת, היום אין שום משמעות לקבוצה, היום השחקנים הם הכל בNBA, ואם כך, כל פעם צריך לבחור כמה שחקנים שאנחנו מחבבים, ויאללה, יש לנו עם מי להזדהות לשנים הקרובות. כמו עם קבוצות, אפשר לבחור שחקנים שאנחנו נשמח מכשלונם, וזה משלים את חווית האהדה באופן מושלם. אם השם לייקרס או ניקס לא עושה כלום לשחקנים, למה זה צריך לעשות לנו משהו? אני מוצא שלי זה כבר ממש לא משחק תפקיד, אני אוהד את סטפן קרי והחברים, ובטח עוד כמה שנים זה יהיה דני אבדיה וחברים או משהו כזה.

פתיחת חלון וסגירת הארון על הניקס

תגובות

  • אלעדכ

    די מבאס אם לומר את האמת.
    בעיקר כשמתארגנת קבוצה שכבר יש כימייה בין השחקנים, ואתה רוצה רק להוסיף קצת, לחזק איפה שצריך ולתת להם לרוץ.
    הקליפרס של שנה שעברה למשל. אז אוקיי קוואי, אבל העברת 2 שחקני חמישייה תמורת פול ג'ורג' וזאת כבר לא אותה קבוצה.
    הסיקסרס של לפני שנתיים, כשבן סימונס ניהל 4 קלעים מסביבו (בדיוק הסיטואציה בשבילו למיקסום היכולות). שנה אחרי כל הקלעים כבר היו במקומות אחרים.
    בוסטון של השנים האחרונות...
    כל השאפל הזה בתחילת כל שנה מוציא קצת את ההנאה. באמת שלמונח "קבוצה" כבר אין משמעות.

    הגב
    • שלי

      לא מבאס אותי, להיפך, עכשיו קבוצות עם בעלים והנהלות מסריחות כמו הניקס והלייקרס ישלמו את המחיר במלואו, וקבוצות עם בעלים טובים והנהלות טובות יהנו, החכמה היא ליצור את התנאים והאווירה שהשחקנים יבחרו בקבוצה שלך כקבוצה בה יתאחדו, אין שום בעיה עם זה לדעתי.

      הגב
      • אלעדכ

        אני כאוהד רואה ערך בהמשכיות. ברור שאני נאיבי, אבל ממש לא מעניין אותי בידי מי השליטה.
        קבוצות העל גם יוצרות לחץ להצלחה מיידית. אם הקליפרס לא יזכו בשנתיים הקרובות, אתה תראה תחלופה של כל העשרה שחקנים שמקשטים את קוואי ופול ג'ורג', כולל גיבורי העונה החולפת שבכלל יצרו את הקרקע להגעה שלהם.

        הגב
  • shohat

    דברי כפירה בדה באזר.
    אף פעם לא התחברתי לאהדה מסורה. זה בסך הכל בידור והנאה, אספקיזם.
    אני מבין מסירות לקבוצה שגדלת ביציעים שלה, עם קשר מקומי.
    אבל ג'ורדן ופיפן לא יוצרים מחויבות רגשית לשיקגו של היום.
    שנה שעברה עקבתי אחרי הסלטיקס והשנה אני רוצה להיות בעד הפליקנס ודאלאס.
    שחקנים שכיף לראות, לא יותר לא פחות.
    מצחיק אותי כשישראלים כותבים בגוף ראשון - "אנחנו צריכים" וכו' - על קבוצות מארץ זרה.
    בשנים האחרונות לאהוד קבוצת אן.בי.איי (לאורך זמן) זה כמו לאהוד שחקן במשחק מונופול.

    הגב
    • Matipool

      בסך הכל בידור והנאה? גישה מאכזבת, בני. זה כל כך הרבה יותר מזה.. (מבוסס בחופשיות יתר על משפט של ביל שאנקלי שדיבר בכלל על כדורגל כעניין של חיים ומוות).
      אצלי, ליברפול זה הרבה הרבה יותר מבידור והנאה למרות שלא נולדתי במרסיסייד והיא גם סוג של אסקפיזם ובריחה מחיי היומיום האפורים.
      בכלל, היום הכל כל כך נגיש וכפר גלובאלי שאתה לא חייב לגדול בפרבר של ליברפול כדי להרגיש חלק מהקהילה של האוהדים המקומיים וחלק מהמועדון.

      הגב
  • יואב

    לא הצלחתי מעולם להתקרב באמת לאיזשהוא אירגון(שם הולם יותר מאשר קבוצה) ספורט אמריקאי.
    הדחף לראות את ג'ורדן עדיין נשאר החזק ביותר שלי.

    הגב
    • Matipool

      מייקל היה השחקן היחיד שגרם לי להיות אוהד אישי שלו בתקופת פוסט בירד כשהסלטיקס לא היו רלוונטים.
      בגדול, הקבוצה היחידה שאני אוהד באמריקה היא הסלטיקס מאז בירד. יש תקופות שיותר ויש תקופות שפחות.

      הגב
  • עמית

    אני לא מסכים עם הנאמר- לצערי. הרציונליות הזו היא נכונה, אבל אהדת קבוצה היא לא עסק רציונלי, ולא משנה כמה תנסה להתעלם ולכבות- כמו אקסית מיתולוגית שתמיד ישארו בך כמה רמצים של רגש כלפיה שלא יכבו לעולם, ככה גם אהדה לקבוצה, לא משנה מה מצבה- הרגש תמיד שם, ומי שאומר שלא, עושה לדעתי שקר בנפשו.

    ולגבי אלה שמדברים בגוף ראשון על הקבוצה שהם אוהדים- כל עוד אלו לא טרמפיסטים, קהלי הצלחות (סוג האנשים הגרוע ביותר בעיני), אין לי בעיה עם זה ככ- הם מושקעים רגשית בקבוצה, רוצים להרגיש חלק, לחלקם התוצאה או המהלך שהקבוצה עשתה יכולים להרים או להוריד את היום. זה לא רציונלי לחלוטין אבל אהדת קבוצה זה לא עסק רציונלי.

    הגב
    • shohat

      אין לי בעיה עם זה. בטח שלא מבקר. זה יותר תיאור של התחושה שלי.
      אני גרתי בשיקגו, ועוד כשג'ורדן היה mvp. לא ארגיש לשם בחיים "אנחנו".
      עולם שנחמד לבקר בו, אבל זר לי לחלוטין.
      אני מסכים שתמיד יש סנטימנט כשעוקבים אחרי ספורט. מבחינתי אבל זה לא מבחן נאמנות.

      הגב
    • אדם

      ומה קורה כשהפרנצ'ייז עובר עיר?
      בארה"ב כבר באמת שאין למושג אהדה שום תוכן כי אתה בעצם הדבר הכי רגעי שיש. חלק מהאהדה לקבוצה הוא היסטוריה והעתיד - שניהם לא קיימים באמת בספורט האמריקאי.

      הגב
      • 7even

        קיימים גם קיימים.

        הגב
      • אורן השני

        על מה אתה מדבר? מעברי עיר זה משהו מאוד מאוד נדיר

        הגב
        • אדם

          כל כך נדיר שהוא קרה לאחרונה לנטס לראמס ולצ'ארג'רס (אין לי מושג מה קורה בהוקי ובייסבול). גם הלייקרס והקליפרס הרי לא במקור מלוס אנג'לס ויש עוד לא מעט כאלו. מה מבטיח שעוד עשר שנים לא ימצאו להם בית יותר טוב?

          הגב
          • NoOne

            3 קבוצות ב 10 שנים מתוך 4 סוגי ספורט מקצוענים שבהם לפחות 30 קבוצות .
            מתוכן שתי קבוצות הפוטבול ביקשו עזרה למימון איצטדיון חדש(לגיטימי או לא זה כבר דיון אחר) והייתה על זה הצבעה של התושבים עם לממן או לא והתושבים החליטו לא לממן למרות שידעו שזה יוביל לעזיבת הקבוצות.
            התושבים בסאן דייגו וסנט לואיס החליטו שאת כספי המיסים עדיף להוציא על כבישים,ביוב,שוטרים,מכבי אש וגם זה לגיטימי מאד

            הגב
            • אדם

              אכן לגיטימי אבל מאבד את כל משמעות הפרנצ'ייז.
              ולדעתי היה גם משהו עם ניו אורלינס ושארלוט. סיאטל ואוקלהומה. ואנקובר וממפיס.
              בגדול מספיק שעוברת קבוצה אחת בעשור בשביל להבין שקיים הסיכוי שבעשור הבא כבר לא תהיה לך קבוצה.

  • S&M

    הכי כיף כך. אני גם לא בוחר שחקן ללכת איתו. כל משחק לגופו, לא מערב רגש מי מנצח. תמיד תוך כדי בוחרים צד, אבל זה נקודתי ורגעי.

    הגב
  • ארז

    בדיוק המחשבה והתחושה שלי, אבל בעיניי מבעס ממש.
    אין משמעות למועדון ולקבוצה, והדיבור על "קהילה" בהקשר הזה הפך בכלל למופרך.
    הכי עסק.

    הגב
  • 7even

    רגע רגע רגע....באירופה יש משמעות? מה קורה לך גיל?
    שחקנים הולכים ובאים חופשי חופשי בכדורגל וכדורסל. זהות של מועדונים זה משהו פאסה כבר מזמן גם באירופה. אפילו הרבה לפני ארה"ב, וזה נדיר שהאירופאים מקדימים את האמריקאים במשהו. זה באמת קורה אחת למיליון שנה.

    הרבה לפני הלברון שלנו, יום בהיר אחד(אוטוט 30 שנה!) קם לו אדם בשם ז'אן-מארק בוסמן שהחליט שהשליטה בקריירה שלו תהיה שלו ורק שלו ולא של הקבוצה. מאז? כאוס כללי.
    היורוליג למשל...הוא אוסף של אמריקאים שלא מצאו את מקומם בסגלים של ה NBA שמשחקים 5 על 5 פיקנרול ללא הפסקה משך משחק שלם. ממש מעניין אותם מה נמצא על דש חולצתם. אין זה פנר, צסק"א או בודוצ'נוסט.
    מזיז להם אתה יודע את מה...ולא שלשחקנים האירופאים יש איזה סנטימנט לקבוצה כלשהי. מי שמשלם יותר הרי זה מבורך.

    אפילו מייקל ג'ורדן דפק על השולחן של ג'רי קראוס כדי שיביאו לו איזה אחד בשם דני רודמן או שהוא עוזב.
    במקרה מדובר היה בריבאונדר אגדי ושחקן הגנה אגדי שמייקל פשוט לא הסתדר מולו כשהם היו יריבים.
    אז מייקל לא עשה את זה במעבר קבוצה, סו? לעניות דעתי, בלי רודמן, מייקל מסיים קריירה עם 3 אליפויות.

    הגב
  • איציק

    יש רק בעיה אחת, כששחקן שאתה מאד אוהב מתחבר עם שחקן שאתה ממש לא אוהב... וזה קרה, וקורה.

    הגב
  • צור שפי

    נו, ובארץ? באר שבע ובית״ר החליפו ביניהן הקיץ איזה שמונה שחקנים, אז מה? מי שאהד את הגמלים יעבור עכשיו למנורה ולהפך? ברור שלא. ואותו דבר שחקנים שעברו ממכבי להפועל ולהפך. אני אוהד ניקס כי לפני 30 שנים חייתי קצת בניו יורק, אין לזה שום קשר למי שמשחק שם, מאז ומעולם אוהדים היו יותר קשורים לקבוצות מאשר שחקנים, כלום לא השתנה.

    הגב
    • איציק

      מה עשינו לך, למה אתה רוצה להעביר אלינו חצי מלה פמילייה. יש לנו מספיק בעיות משלנו. מצא לך דוגמא טובה יותר ;)

      הגב
  • ניינר / ווריור

    אני הפסקתי לאהוד בית"ר ביום שהם החתימו את שמעון גרשון

    הגב
    • איציק

      אפשר הסבר למה?
      מה היה בגרשון שגרם לזה? היותו סמל של יריבה שנואה?

      הגב
      • ניינר / ווריור

        ברור. סמל הסמלים של היריבה הכי שנואה, מעבר לעובדה שלא סבלתי אותו בלי קשר. גם כל הנסיון להפוך אותו לירושלמי אסלי בגלל הייחוס המשפחתי של אשתו היה מגעיל בעיני. זה היה קו אדום תרתי משמע מבחינתי

        הגב
  • jhkj

    אוהד לייקרס, מתעב לברון, עדיין רוצה בהצלחת הלייקרס בכל ליבי, אין לי ממש הסבר לזה, רציונליות מעולם לא הייתה גורם באהדה שלי, לא הייתי אוהד הפועל אם כך היה.

    הגב
  • דור

    לדעתי אם אדם מתחבר למותג מסוים מבחינה רגשית, לא משנה הסיבה, ומנסה להצדיק אותו מבחינה רציונלית בצורה עיוורת - קורים דברים רעים

    הגב
  • רוני יובל

    צודק לחלוטין. הנבא הפך ממזמן לקרקס נודד של אינדבידואלים שמחליטים איפה ה"כשרון" שלהם יקבל כסף בשנה הבאה. אין שום משמעות לקבוצות. זאת הסיבה המרכזית שלמרות כל הבעיות שבו, אני מעדיף את המודל האירופאי של ליגות וקבוצות מאשר את זה שבארה"ב.

    הגב
  • Dr.van nostrand

    שאלה יפה לעונת הקיץ, מה אנחנו אוהדים בספורט מקצועני וכיצד זה בא לידי ביטוי.

    אחד הדברים שכיף בכדורגל אירופי או דרום אמריקאי זה הדבקות בסמל וביריבויות הנמשכות דורות ולא משנה אם הקבוצות אפילו משחקות במסגרות אחרות.

    פגשתי לא מעט אוהדי הפועל ימניים וגם אוהדי מכבי עם נטייה שמאלה ומבחינתם לקחת את הדרבי זה חובה קדושה. לאוהדי מכבי גם חשבון ארוך עם חיפה הירוקה ולא משנה איפה הם בטבלה ומה יכולתם העכשווית.

    מבחינתי, הבנתי שאין לי נאמנות לסמלים אלא חיבה לאינטרקציה תחרותית מעניינת ותכליתית. לאור האמור לעיל פיתחתי כמה תסביכים מבחינת הפוליטיקלי קורקט אבל זה עובד בשבילי.
    א. יש לי העדפה לראות את הפועל ת"א ומכבי חיפה באירופה ולא משנה לי מה היתה היכולת שלהם בעונה או מה כתוב על השלטים של אוהדי הפועל.

    ב. בעקרון אני לטובת נתניה, אבל כיוון שלא ממש סופרים אותנו בליגה אז מטעמים פרקטיים בית"ר ( לא אוהב פוליטיקה בספורט אבל בעד הקבוצה הירושלמית, לכן אדום בכדורסל אבל לא שונא מכבי הצהובה).
    בגביע בעד השכונה או הפועל רמת גן...
    כמו שבעד שגרנט יהיה מועמד לכל קבוצה המחפשת מנג'ר.

    ג. זה רק מתחיל כאן הפלונטר.
    בדרבי תל אביבי, בעד האדומים.
    לא אוהב את השלטים על בדיחות השואה אבל השאר כן מבדר לטעמי.
    לו הייתה בליגה, יחד עם נתניה מן הסתם הייתי בעד הפועל פ"ת גם. אבל שוב, אין לה סיכוי לשאוף למשהו עם תקציב קטן אז זה לא רלוונטי.

    ד. את התקשורת הייתי מוריד 3 ליגות ומרחיק ל 10 שנים לפחות.

    ה. יש קטע שמצד אחד מזדהה עם הכאב של אוהדי ליברפול ומאחל להם נחת, אבל מצד אחר אין לי בעיה שיחכו עוד שנה.
    לכן, במפגש החשוב באיתיחאד בתחילת ינואר הייתי בעצם בעד סיטי והשארת הדרמה והסיפור בטבלה, בין אם זה יסתיים באליפות לליברפול או לא.

    ו. בצ'מפיונס הייתי בעד סולשיאר והאמנתי בו גם כשהפסיד במשחק הראשון מול פ.ס.ז'.
    המשכתי להאמין אבל נגמר הכח.
    אחרי זה האמנתי בליברפול וקלופ והפעם כן הלך הקאמבק.
    לא האמנתי על החצי דקה האחרונה באמסטרדם ארינה אבל מאמין שזו הסיבה שאוהב את המשחק אחרי כל האכזבות והשיעמום שחוויתי ממנו לאורך השנים.

    ז. צבע המדים והסמל של המועדון הוא גורם משמעותי ביותר להישארות עם קבוצה. לייק איט אור נוט.
    ועדיין, למרות ההעדפה למדים תכולים או לבן כחול כלשהו, דרבי מילאנזי אהיה עם האדום שחור. מבחינתי קוסטה קורטה מדבר אלי יותר מזאנטי. לא יודע למה. אין לי תשובה הגיונית.

    ח. תחרות מושכת אותי יותר מהישגיות ו'סיפורים' בתקשורת. העוד אליפות לארון העמוס ממילא של באיירן הענקית והסופר עשירה (ולא אהודה עלי במיוחד) יותר ריגשה אותי ברמת התכל'ס מאשר זו של לסטר הסינדרלה.
    אבל לסטר זה סיפור עצום ואפילו משחקת בכחול, ג'יימי וארדי מטריף והשועל שלהם כובש....וראניירי, איך אפשר לא להתרגש?
    כן התרגשתי. אבל אז נגמרו משחקים מול יריבות ישירות וזה נהיה פוצ'י מוצ'י תקשורתי בשביל לשרת שאיפות גדולות יותר של האוליגרשייחי'ם שלא מעוניינים בהכנסת תחרות אמיתית לליגה ולכן יעשו הכל לפרגן ולרומם את סיפור הסינדרלה החד פעמי, רק שלא ידברו על שינוי שיטת ההכרעה בליגה.

    אז לבאיירן העונה ויובה לפני שנתיים או שלוש כשפתחו את העונה רע ועשו קאמבק, למרות הכסף והכל..זה עדיין מבחינה ספורטיבית היה יותר מעניין בעיני בשלבים האחרונים של העונה, ממרץ ואילך.

    גם באותה מידה העונה האחרונה של מכבי עניינה לא פחות מעונת האליפות של גנט ב 2015, קבוצה שברמת העקרון אני תומך שלה ובאה מעמדת האנדרדוג לכאורה.

    אהבתי את המאמן ואן האזנברוק, כמובן את רמי גרשון ואת התחרות האדירה שהיתה בעונה זו מול כמה קבוצות חזקות שכולן עם יכולת ושאיפות לא מוכמנות לאליפות.

    אבל הדיבור של הקר של איביץ' יותר משך אותי מההצגות של מאמן גנט שבכלל לא דיבר על אליפות עד שלקח אותה.
    איביץ' אמר אני רוצה עונה ללא הפסד והלך על המטרה בכל הכח ולעיני כל בלי להסתיר.
    המאמן של גנט שידר בתקשורת שגם אם קבוצה עשירה משלו תקח, זו לא אכזבה או כשלון וצריך להיות ריאליים ולהתקדם בתהליך ובלה בלה בלה.
    Now that's a turn off

    אז מבחינת הישג וסיפור ציבורי זה אולי נחשב בסופו של דבר. אבל כמו שאומרת הקופאית עם המבטא הדרומי לג'רי...it just didn't do it for me.

    ט. אטאלנטה הקבוצה שלי עד הודעה חדשה של המועדון בו מפסיקים את עבודתו של המאמן גאספריני. הנאמנות מתחילה ונגמרת שם. בינתיים נהנה משיטת המשחק אבל לא התרגשתי בכלל מהמקום השלישי והנפת גביע מקרטון שכתוב עליו מקום שלישי, הישג שיא למועדון ומקום לצ'מפיונס ועוד לפני אינטר העצומה וכו'.
    מאוד נהניתי מהמפגשים מול מילאן וטורינו בסיבוב השני ובשניהם היה הפסד.
    אלו היו מפגשים בין קבוצות עם מטרות זהות, ראש בראש. נו בולשיט. אז מפסידים לפעמים אבל באנו לנצח יריבה ישירה והיה מרגש וכיף.
    גם אם התוצאה מאכזבת, כמו בגמר הגביע.

    נגד נאפולי בחוץ היתה תוצאה נהדרת אבל לא הרגשתי שזה בכלל עניין שם מישהו שהלך עוד משחק כי העונה שלהם כבר נגמרה וגם בתיקו בסן סירו מול אינטר לא הייתה הרגשה ממשית של תחרות ישירה בין שתי הקבוצות על מיקום והיה תיקו אפס ששני הצדדים יצאו מרוצים כל אחד במסגרת המירוץ שלו. בסוף עקפו אותם בטבלה כנגד כל התחזיות והסיכויים.
    אבל זה לא היה כיף. זה קרה עובדתית ויש טבלה שמוכיחה זאת. אבל אני אומר לכם שזה לא היה מעניין.
    רוצה להתחרות איתם ישירות על המקום הזה, לא בעקיפין כי הם נרדמו.
    כי קודם כל אני אוהד של תחרות ומפגשים ישירים בספורט ורק אז תומך של קבוצה מסוימת. אבל המסגרת חשובה יותר והיא המרכז. כשהמסגרת חלשה, אז גם רמת העניין בהתאם ולא משנה כמה פוסטים יעלו וכתבות צבע יפיצו.
    בנאדם לא יכול לשקר את עצמו.
    תחרות מול טבלת רפאים זה לא ספורט.
    זה פרנסה למספרי סיפורים אולי אבל לא מה שאני מחפש.

    י. ערן זהבי מבחינתי מלך.
    אמר וצדק-מכבדים אותך באמצעות חוזה מתגמל. ככה מראים שבאמת רוצים אותך ומאמינים בך. והוא הבין נכון שכל הספורט המקצועני היום זה כסף וליינים בווינר.
    אז הוא נותן בראש איפה שמפרגנים לו ובזמן שאנשים עסוקים בטוקבקים הוא מתעסק עם לקנות את חצי מתל אביב ולמכור עוד מרצ'נדייס. זה שם המשחק האמיתי.
    ומשכך, עושה בשכל ומביא המון כבוד.

    10.7

    הגב
  • דיזידין

    אבא שלי הוא מנפגעי מעבר הדודג׳רס לקליפורניה בשנות ה-50, והלקח
    שהועבר לדורות הבאים הוא שלא אוהדים קבוצות. הן יתקעו לאוהדיהן סכין בגב
    בשביל כמה דולרים.
    אז אנחנו אוהדים שחקנים.
    למשל: אהדתי את בית"ר מהיום שאורי עלה לבוגרים ועד שעבר למכבי.
    בשנים האחרונות אהדתי את קליבלנד, מיאמי ושוב קליבלנד.
    כשזידאן אהובי שיחק בריאל הייתי בעדה, אבל כבר עשר שנים שאני מתעב אותה ואוהד ברצלונה.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *