ליגת שוקי ההון – הגיג

הגיג כלכלי מיותר של בור כלכלי

קוראי ליגת שוק ההון הותיקים מכירים היטב את התזה שלי. כזכור, אינני כלכלן, אני לא יודע כלום על תיאוריות כלכליות, אבל אני כן יודע קצת היסטוריה, וגם מבין משהו בתהליכים. בקיצור, כבר מזה זמן אני טוען שאנחנו נמצאים בגלגל כלכלי דומה לזה שהתחיל בתחילת שנות החמישים במאה הקודמת, השכר עולה יותר מהאינפלציה, הכלכלה צומחת על עבודה ופחות על אשראי, בינתיים כל מה שקורה מאז שחשפתי לכם את התזה שלי בשנת 2013 די מחזק את תחושותי.

העניין הוא שלא הצלחתי לקשר את העניין שבמקביל לעליות השכר הריאליות בעולם המפותח, ובמקביל לכך ששיעור האבטלה הולך ויורד, אין אינפלציה.

*

נדמה לי שאנחנו חבים חוב גדול לשינוי האדיר בשוק הפנסיה העולמית. עד לפני שלושים שנה, המקובל היה שהמדינה היא זאת שדואגת לפנסיה לכל האנשים. בארצות הברית זה היה כאילו ג'נרל מוטורס דואגת לפנסיה של עובדיה, אבל מאחר והם נכנסו להתחיבויות פנסיוניות שלא היה סיכוי לעמוד בהן, למעשה המדינה היא זאת ששילמה את הפנסיה התקציבית לעובדי ג'נרל מוטורס שפרשו עד לא מזמן. מאז שהמדינות המפותחות עברו לפנסיה צוברת, קרו שני דברים בכלכלה העולמית. הראשון, נוצר הר כסף אדיר, זה שברננקי וגריסנפאן לפני דברו כעל savings glut. איך אני יודע שנוצר הר כסף? זאת הסיבה שלמרות שיש צמיחה בעולם מאז שנת 2010, עדיין שיעורי הריבית על אגרות חוב ממשלתיות הם בשפל היסטורי. ריבית על הלוואה לשלושים שנה לממשלת ארצות הברית, תניב לכם תשואה נמוכה יותר מדיבידנד על מניה רגילה בבורסה האמריקאית, ועדיין יש אין סוף ביקוש לאגרות חוב ממשלתיות, גם אם התשואה שלהן שלילית כמו במדינות רבות באירופה.

בגלגל הקודם שהסתיים ב2008, הדרך הקלה ביותר לצמיחה היתה באמצעות מכשירי אשראי, וכל כן הגלגל הסתייים במשבר אשראי קולוסאלי. אני לא מדבר רק על מכשירי האשראי ונגזרות האשראי שהפילו את שוק הנדלן האמריקאי. אפילו חברות כמו ג'נרל אלקטריק צמחו כתוצאה ממכשירי אשראי, הן פשוט גייסו כסף, הלוו אותו לצרכנים שלהם, והצרכנים קנו מהם את המוצרים שלהם, כלומר ג'נרל אלקטריק צמחו כתוצאה מאשראי ולא כתוצאה מהגדלת התפוקה של עובדיהם.

מאז פיצוץ בועת האשראי, הדרך לצמיחה שוב מסתמכת על עבודה. קרנות הפנסיה הן לא דוגמה נהדרת לניהול מצוין של כסף, אך הן כן דוגמה נהדרת לקפיטליזם במיטבו. נכון, הן חייבות להשקיע גם באגרות חוב ממשלתיות, לכן שיעורי הריבית ארוכת הטווח כה נמוכים. אך כל ההשקעות בקרנות הון סיכון (מכשיר השקעה איום ונורא בעיני שכן רובן לא באמת מצליחות להרוויח כסף למשקיעים שלהן), השקעות בקרנות הפרייבט אקוויטי למינהן, השקעה בחברות סטארט אפ ישירות, כל ההשקעות האלה יוצרות מקומות עבודה כיום. למעשה הכסף של קרנות הפנסיה מחליף את הכסף המודפס של הבנק המרכזי בהרחבות הכמותיות למינהן.

הסיבה שאנחנו נמצאים בגלגל בו אין מיתון בעולם המפותח כבר למעלה מעשור, אין אינפלציה, יש צמיחה מתונה, יש צמצום פערים ועוד (כן כל הדברים הנפלאים האלה קורים למרות שאתם קוראים כל הזמן בעיתונים כמה הכל נורא בעולם וכמה העשירים דופקים את העניים), נעוצה בכך שבמקום שממשלות יקחו את הכסף שלנו ויחלקו אותו לפי מדדים של השפעה פוליטית, קרנות הפנסיה מנסות לצבור רווחי הון כתוצאה מהשקעת הכסף, ולא כח פוליטי. כלומר, כאשר הממשלה היתה אחראית על הפנסיה שלנו, היא בזבזה את הכסף ששלמנו לביטוח לאומי על הטבות פוליטיות למקורבים. כאשר קרנות הפנסיה מחלקות את הכסף שלנו, הן מייצרות מקומות עבודה. מקומות העבודה האלה מייצרים תחרות. התחרות לא מאפשרת העלאת מחירים.

בקיצור, הקפיטליזם דואג לעובדים הרבה יותר טוב מהסוציאליזם, כל מי שמתגעגע לימים של פנסיה תקציבית, מתגעגע לימים בהם גנבו את הכסף שלו כדי להעביר לאנשים וגופים שהיו חזקים פוליטית. השינוי בחסכון הפנסיוני הוא השינוי המשמעותי ביותר בין הגלגל הנוכחי ובין זה שהיה בשנים 1950-1980, הוא מאפשר צמיחה טובה יותר לאורך שנים, וגם מתונה יותר עם פחות זיגזגים. מעולם לא הייתי שורי יותר על הכלכלה העולמית, למרות כל מלחמות הסחר המטומטמות, אנחנו חיים בתקופה כלכלית מצוינת, ולמרות כל הנסיונות לדפוק לעצמנו כדור בראש באמצעות בחירת טראמפים למינהם ברחבי העולם, הכלכלה תנצח. הפופוליזם של הטראמפים למינהם תקבל תשובה בפופוליזם של הברני סנדרס בצד השני, ובסוף הכלכלה תמשיך להתבסס על התחרות, והפוליטיקאים יאזנו את ההרס אחד של השני.

עולים לרשת -פדרר מתחיל צולע והצעירים כבר טסים הביתה -אורחת:ציפי שמילוביץ
סאות׳המפטון. על עבודה ועל נסים

32 Comments

אביעד טייב 29 באוגוסט 2019

אני לא מבין גדול בכלכלה, אבל הייתי שמח להתייחסות מצב העצמאים והעסקים הקטנים בארץ אל מול שיעור האבטלה.
לי נראה שהחברות הגדלות מרוויחות הרבה יותר מבעבר על חשבון העסקים הקטנים והכסף מתנקז למעלה.

Michael 29 בספטמבר 2019

מה זה "מתנקז למעלה"? חברות מרוויחות מחלקות רווחים, בעלי מניות משקיעים את הרווחים שוב ויוצרים עוד מקומות עבודה. חוץ מזה למה זה רע להרוויח? כאילו זה מטיב עם מישהו שמישהו אחר ירוויח פחות.

אמיתי 29 באוגוסט 2019

נראה לי שמוקדם לקבוע שהקפיטליזם יידאג לעובדים לפנסיה. לא פה ולא בארהב.
מסכים שכספי הפנסיה הם גיים ג׳יינגר מבחינת השקעות אבל מטרתם הראשית היא לספק חיים בכבוד אחרי הפרישה וזה כרגע בסימן שאלה גדול- תוחלת החיים העולה ייד עם עלויות הבריאות ויוקר המחייה לא מציירים תמונה אופטימית כמו שאתה מתאר. הרבה עניים (בארץ) הם פנסיונרים.
ובקשר לכלכלה העולמית נראה לי שאתה מקל ראש באתגרים שעומדים בפניה. הפוליטיים המוניטריים אבל גם מצד חברות הטכנולוגיה הגדולות. העולם מושפע היום מציוצים של טראמפ והחלטות של גוגל יותר מכל דבר אחר ואלו לא חדשות טובות. מעט מידי שחקנים עם יותר מידי כוח. זה רחוק מהחזון הליברלי- דמוקרטי- גלובלי של תחילת שנות האלפיים.

שלי 29 באוגוסט 2019

אני מניח שטראמפ מפריע קצת, אבל זה בשוליים וזה יעבור בלי להשאיר מכה קלה בכנף, עניין של כמה חודשים. אני לא דברתי בכלל על הפנסיה של הפורשים, דברתי על השינוי בהשקעות, קרנות הפנסיה משקיעות לפי שיקולים שנועדו להבטיח רווח דומה ככל האפשר לקרנות הפנסיה האחרות, לא לפי שיקולי חלוקת כח פוליטי, למשל קרן פנסיה לא תקצה את כספי הפנסיה שלנו ללימודי תורה על חשבוננו, מלחמות מיותרות, דברים שלא יוצרים מקומות עבודה, בעוד הממשלה כן.

אמיתי 29 באוגוסט 2019

טראמפ לא בשוליים ולא לבד. זה תהליך (!!!). וזה לא עומד להיגמר בקרוב. לעניות דעתי.
בקשר לפנסיות- אחלה לעולם ההשקעות אבל לא כ בטוח שאחלה לפנסיונרים. אתה באמת חושב שאנשים בגילאי 40+ יכולים לבנות על הפנסיות שלהם שיחזיקו אותם אחרי הפרישה? אני בספק

כח הגברה 29 באוגוסט 2019

נשמע שסוף סוף המצאנו פרפטום מובילה: העובדים יחסכו לפנסיה, קרנות הפנסיה ישקיעו את הכספים בחברות שמקדמות תחרות ויוצרות מקומות עבודה, העובדים החדשים יחסכו לפנסיה, קרנות הפנסיה ישקיעו… הכלכלה תצמח לנצח, לא יהיו שחיתות, העדפת מקורבים, זליגת כספים לכיסיהם של טייקונים, בעלי הון וכוח – "ולכל אחד יש מנייה".
אבל הכסף בקרנות הפנסיה סופי (וגם מספר העובדים), ואם הוא מנפח בועה או בונה פירמידה (מה שתמיד קורה בסוף) – התוצאות תהיינה בהתאם.
המודל של פנסיה תקציבית לא היה בר קיימא. אבל מודל הפנסייה הצוברת הנוכחי הוא לא פתרון לכל בעיות העולם.

זינק 29 באוגוסט 2019

נכון.
אבל כרגע זה הרע במיעוטו ואין שום חלופה נורמלית נראית לעין.
לצערי הרב יש מעט מדי מכשירי חסכון לתמוך בפנסיה הצוברת, כתוצאה מהתערבות רגולטורית מוגזמת ומיותרת.
אבל שוב, בכל פעם שבחנו פתרונות אחרים (לדוגמא קופת בניהול אישי וכו׳) התחזיות לא בישרו טובות.

איציק 29 באוגוסט 2019

לא הבנתי כלום ועדיין יש לי שתי שאלות.
1. אם פנסיה תקציבית רעה למשק, אז למה לכל מי שעדיין יש פנסיה כזו אמרים לו בשום אופן לא לעבור לפנסיה צוברת? לפי מה שהבנתי ממך התשואה בצוברת צריכה להיות טובה בהרבה וכדאי לעבור אליה.
2. אם בקרנות הפנסיה יש הר כסף שיוצר עוד כסף אז למה טוענים שלקרנות הפנסיה לא יהיה עוד 20 שנה כסף לשלם פנסיה וצריך לעלות את גיל הפרישה? אני מודע שגם תוחלת החיים עולה, ועדיין, עם הרווחים שלהם הייתי מצפה שזה ייתן תשואה שמכסה על העליה בתוחלת החיים ועוד משאירה עודף ליום סגריר.

מתן גילור 29 באוגוסט 2019

1. בתקציבית אין תשואה. אתה מקבל 2% מהשכר הקובע לשנת עבודה, עד תקרה של 70% (35 שנים). היכוי שלך לקבל בפנסיה צוברת למעלה מ-70% מהשכר אותו הרווחת בשנות העבודה קלוש.
2. עניין של שיעורים בין דוריים ואיזונים אקטוארים. זה לא משנה כמה תשואה הם עשו לך, כי הכסף שנצבר (יהא זה 1 ש"ח או טריליון) מחולק במקדם. כשאתה חי יותר ממה שחושב במקדם הקרן מתחילה לשלם לך מההון שלה. לכאורה, זה אמור להתאזן עם אחרים שמתו מוקדם יותר.

מתן גילור 29 באוגוסט 2019

*סיכוי. קל וחמר על 35 שנות עבודה "בלבד".

איציק 29 באוגוסט 2019

זו בדיק השאלה, למה הסיכוי כה קלוש אם החברות עושות על זה המון כסף, אם הבנתי נכון את גיל.

מתן גילור 29 באוגוסט 2019

כי אתה מפריש אחוז לא מספיק גבוה מהשכר והתשואות שלהם לא מספיק גבוהות והמקדם לא מספיק נמוך כדי להביא אותך ל-70%.

זינק 29 באוגוסט 2019

איציק, המון כסף זו מילה מפוצצת מדי.
התשואות הממוצעות בין המכשירים השונים ובין המוסדיים השונים נעים סביב ה 4-5%.
זה לא מספיק כדי לפצות על העלייה הרציפה בתוחלת החיים.
תזכור שקרנות פנסיה מבצעות איזון אקטוארי (בניגוד לדוגמא לביטוחי מנהלים) אחת לתקופה, כך שלא יקרה מצב שלא יהיה כסף לשלם לעמיתים (כפי שקרה לקרנות הפנסיה כשהיו בניהול ההסתדרות).
בעיה נוספת היא בעיית הרציפות. כל התחשיבים שמבצעים לשכירים בתחזיות הפנסיה, לוקחים בחשבון הפרשה רציפה ואי משיכה של מרכיב הפיצויים. במרבית המקרים אנשים מושכים בעזיבות עבודה את המרכיב הזה וכך למעשה הם מקטינים את החסכון שלהם בכ 40% ובנוסף פוגעים מבחינת מיסוי בקצבה שלהם.

צור שפי 29 באוגוסט 2019

גם אני אינני כלכלן אבל המזמור שאתה מזמר כאן בשבחי הקפיטליזם נראה לי קצת שיטחי. העובדה היא שתוחלת החיים של גברים לבנים מהמעמד הבינוני-נמוך בארצות הברית נמצאת במגמת ירידה ושהמדינות בעלות השירותים החברתיים המפותחים ביותר, אלה של צפון אירופה, מתבססות על מודלים שאומנם שונים זה מזה אבל בכולם יש עירוב בין מרכיבים קפיטליסטיים (בעיקר גמישות תעסוקתית) יחד עם סוציאליסטיים כמו רשתות בטחון חברתי צפופות, בניגוד מוחלט לאינדיווידואליזם בארצות הברית. ברור שמודלים סוציאליסטיים כושלים כמו ונצואלה אינם דוגמה לכלום אבל הליקויים בשיטה האמריקאית רבים מאוד.

גיל שלי 29 באוגוסט 2019

ממש לא שיבחתי את השיטה האמריקאית, זאת מהפיכה שעברה על אירופה באותה תקופה בדרך מעט שונה, כל מדינות אירופה המפותחות הן חלק מהקפיטליזם

קפטן קוקי 29 באוגוסט 2019

מעניין מאוד. הלוואי שזה נכון, אבל גם אני חושב שמשהו פה נשמע אופטימי מדי.
יש לי תחושה שהרגולציה בתחום לא נמצאת במקומות הנכונים, ושבסופו של דבר הכסף ישחית גם את המנהלים הדגולים. זתומרת, הם אולי לא פוליטיקאים, אבל מתישהו יגלו שגם הם לא דואגים לטוב הכללי של החברה אלא לטוב הכללי של הפירמה ועצמם.

no propaganda 30 באוגוסט 2019

זה נכון כבר עכשיו ולכן הם לא משיגים את האחוזים הטובים ביותר אלא את אחוזים דומים לממוצע. הענין הוא שהם משיגים פחות מהמדד ולכן כשיותר ויותר אנשים יבינו את זה, הכסף יעבור למדד(כהתחרות תהיה רק על דמי הניהול) ואז אולי יתחילו לקום מנהלים אמיתיים שמנסים להכות את המדד

ניינר / ווריור 29 באוגוסט 2019

מעניין מאד, גם לאחד כמוני שאין לו שקל בקרנות פנסיה, אבל מבין עכשיו שהקרנות הללו משפיעות על מצבי הכלכלי גם אם אין לי בהן חלק

נדב 29 באוגוסט 2019

חזק

עדי אבני 30 באוגוסט 2019

אני בעיקר חושב שהמדגם של קטן ולא לוקח את כל הפרמטרים החשובים בחשבון.
קצת היסטוריה:
חוק גלאס סטיגל, מה שהוביל להפרדה בין המכשירים הפיננסיים והכפיף את הכל לשלטון רומם את הכלכלה החל משנות השלושים ועד משבר המהיות של שנות השמונים. פאקינג 50 שנה.
הביטול הסופי שלו בשנת 99 אכן יצר הר כסף חדש, ולאחר 15 שנים שהזרקת הכסף הזאת הועברה באקספרס, ויצרה הן את אי השוויון הגדול ביותר מאז הפיאודליזם והן את הבועות למיניהן (ההיי טק ב2001, הנדלן ב2008), לאחרונה קצת מהכסף הזה מחלחל למטה, לא מעט בגלל אוקויפיי וול סטריט ב-2011 (או מחאת האוהלים כפי שכונתה אצלנו) שהביאה מודעות.

יחד עם זאת, מדובר במעט מאוד ממנו (כשאי השוויון הוא עדיין ברמות שלא היו מביישות את 1890) ובייחוד- אף אחד לא מדבר על מה יהיה בעתיד.

ההורים של כולנו במובן הזה עשירים יותר מאיתנו.
לא רק בעצם העובדה שהם יכלו להניח ידים על נדלן בקלות גדולה אלא משום שאותה פנסיה צוברת משאירה אותם בחיי כבוד.

אלא שהולך ופוחת הדור.
העשירון השישי ומטה היום (או במילים אחרות אני ומשפחתי) לא יכולים באמת לדאוג לעצמו לנדלן, והפנסיה שלהם תהיה רחוקה מאוד מהפנסיה של הוריהם. אם נוסיף לזה את הפרטת הרווחה והשירותים הרפואיים, שהם נספח ברור של ביטול גלאס סטיגל, תקבל דור שיזדקן כמו אסקימוסים.

בסופו של דבר הדבר הזה יבוא לפתחם של העשירונים העליונים, בצורת משבר כלכלי וחברתי חמור.

במילים אחרות – אתה משתמש היום בכסף שעולה רשת הביטחון, אבל הנפילה מהחבל הגבוה היא בלתי נמנעת.

*הכותב לא רק שאיננו כלכלן, הוא גם אדם די עני שמפרנס בדחק את משפחתו

אמיתי 30 באוגוסט 2019

בקטנה- אסקימוסים חיים הרבה שנים לא?
לא לגמרי הבנתי את הרפרנס…

עדי אבני 31 באוגוסט 2019

הרפרנס הוא לאגדה שהאסקימוסים שולחים את המבוגרים למוות בשדות הקרח

איציק 31 באוגוסט 2019

הם לא?

no propaganda 30 באוגוסט 2019

אני חושב שאתה טיפה מרמה בהשוואה בין פנסיה תקציבית לצוברת, הרי הייתה יכול לעשות פנסיה תקציבית צוברת. במובן מסויים יש לך את זה ב4 אחוז אגח מיועדות.

צבי 30 באוגוסט 2019

האם תקציבי הממשלות והגרעונות ירדו כאחוז מהתוצר?
התשובה בהרבה מדינות (כולל ארה"ב וישראל) היא לא.

אז הממשלות לא מוציאה פחות. כלומר הן ממשיכות לקבל החלטות ולתעל משאבים בהיקפים דומים לבעבר.

בנוסף, יש המון עובדים שמכריחים אותם לחסוך, אז הם קונים אגחים במחירים שיקרסו כשהאינפלציה צריך ראש. וכשזה יקרה, נחש מי תיתן לחוסכים רשת הגנה.
הממשלה

בין יתר הגורמים להיעדר האינפלציה, יש כמיליארד איש בסין שמסבסדים לעולם המערבי את הצריכה. הם סופגים את האינפלציה, ועובדים בשבילנו בכסף קטן.
ארה"ב מעלה נכסים? הסינים הולכים לפיחות ומכסחת את החסרונות של החוסכים הסינים.
יימשך עוד הרבה זמן? אולי כן ואולי לא.

יש התפתחויות חיוביות כל הזמן, אבל לומר שהכסף מתועל יותר נכון? מה השתנה כל כך מאז 2008?
כל המשברים שונים זה מזה.
כמות האשראי כשלעצמה היא הסיפור של המשבר הספציפי ההוא. הסיפור של משברים באופן כללי, הוא תמחור אופטימי מדי של נכסים.
שיעורי היוון שלא משקפים את הסיכונים (ע"ע תשואת האג"ח ממשלתי של ארה"ב) יכולים להתפוצץ בכל רגע.
המחשבה שהמוסדיים יודעים לנתח את הסיכונים (ויותר מזה- יעיזו לפעול בהתאם לניתוח, ובניגוד לשאר השוק) ממש מתעלמת ממה שקרה ב-2008

גיל שלי 30 באוגוסט 2019

ממש אין מחשבה שהמוסדיים טובים בעבודה שלהם, לא על זה הפוסט וזרקתי מספיק רמזים על ההיפך בפוסט.

צבי 30 באוגוסט 2019

בקריאה שנייה, נכון.

אני עדיין טוען שהממשלות במערב ממשיכות להוציא ולהטות משאבים במידה דומה לבעבר בסך הכל, ואני לא מזהה תנועה מסוציאליזם לקפיטלזים

צבי 30 באוגוסט 2019

ואם זה לא מספיק, אז גם מפלצת האוטו קורקט, יימח שמה, מרימה ראש.
אני מקבל בהכנעה כל גזר דין של מי שניסה לקרוא את התגובה הקודמת שלי

Lord Anthony 30 באוגוסט 2019

לדעתי יש עוד מודל אחד במשוואה הזאת, העובדה שהמשחק הזה מכור.
בין אם בגלל שרוב הכסף בשוק הוא של קרנות הפנסייה, ובין שהמערכת בכללותה מושחתת, הלקח העיקרי מהמשבר של 2008 הוא שכל הכסף בשווקים מבוטח דה פקטו, וגם אם לתקופה קצרה יהיו הפסדים בבורסה המערכת הכלכלית מוכוונת לא רק להחזרת הצמיחה במשק אלא גם (ואולי בעיקר) להחזרת התשואות בשווקי ההון.
כבר עכשיו, עוד לפני שיש מיתון אלא רק ציפיות למיתון, אנחנו מתחילים לשמוע שוב דיבורים על הרחבה כמותית – כלומר על הזרקת כסף לשווקי ההון, ואני מרשה לעצמי להמר שככל שרמת אי הוודאות בשווקים תגבר כך גם תגבר תדירות העיסוק בהחזרת ההרחבה הכמותית.
לגבי האבטלה תרשה לי לחלוק עליך, אני לא בטוח שחלק משמעותי מהכסף בקרנות הפנסיה הולך ליצירת מקומות עבודה חדשים, מלבד במספר מגזרים מצומצם למדי. הסיבה המרכזית לירידה באבטלה, לדעתי, היא שהמעבר מכלכלת ייצור לכלכלת שירותים מייצר מספר בלתי נדלה של משרות בשכר מינימום (אפשר לראות את זה בהשוואה בין השכר הממוצע במשק שעולה לאט יותר מהשכר החציוני במשק), שכרגע יותר משתלם להעסיק בהם עובדים אנושיים מאשר מכונות, סביר להניח שהרוב המכריע של המשרות האלו יעלמו בשנים הקרובות, ככל שפתרונות הבינה המלאכותית והאטומציה של תהליכים ייעשו זולים ונגישים יותר.

לגבי האינפלציה, יכול להיות שמדובר בבעיה מתודולוגית במדידת האינפלצייה, בארץ רואים את זה מצויין כאשר ה GDP Per Capita PPP גדל יותר לאט מה GDP Per Capita הנומינלי.

שחר ע. 31 באוגוסט 2019

הפוסטים שלך על כלכלה ותגובות עליהם מרתקות, למרות שהם מצריכות קריאה חוזרת להבנה יותר טובה של הצדדים השונים

אמיתי 7 בספטמבר 2019

https://www.google.com/amp/s/www.themarker.com/amp/blogs/dror-feitelson/BLOG-1.7801755
וכאן גרף שמראה שהסטת כספי הפנסיה בישראל לא תרמה לצמיחה../:

Comments closed