שיא ישראלי לטסמה מוגס! (ואיך זה קשור אליכם)

תשכחו לכמה שעות מלברון ואנטוני הרחוקים, הניחו מעט לדיונים על מחליפו של פרגוסון, השקיטו את ברבורי עונת המלפפונים של ליגת הכדורגל המקומית. לכל אלה לא יהיה חסר הרי זמן. יש כאן ספורטאי אמיתי. ישראלי. נושק לקריטריון לאליפות העולם. שהדרך שלו היא הספורט כפי שהוא אמור להיראות. תנו לו את היום שלו. קבלו את מוגס טסמה, הפרש הבודד, שיאן ישראל.

 

mugas

(התמונה באדיבות איגוד האתלטיקה בישראל)

טסמה מוגס שיפר אתמול בערב בהדר יוסף את השיא הישראלי לריצת 10,000מ'  בפעם השלישית והעמידו על 28:12.58.

פרטים נוספים על הנצחון של מוגס באליפות ישראל, ועל הנצחון של אזוואנט טקה בריצה המקבילה בקרב הנשים, תוכלו לקרוא ברשימתו של ידידי אורן בוקשטיין, דובר איגוד האתלטיקה.

שבירת שיא ישראלי באתלטיקה קלה היא שיעור בפרופורציה.  היא מעוררת הרהור. והיא מחייבת מתן קרדיט בלתי-שיגרתי לאתלט המצליח לעשות זאת.

כי התקדמות של אתלט ישראלי לרמה מקצועית מכובדת היא נצחון אישי כנגד כל הסיכויים.  היא נצחון על מציאות כמעט בלתי אפשרית, שמספקת את כל הסיבות שלא להצליח, ויותר מכך – שלא לנסות.

מצד אחד, אפשר לראות בנצחון כזה הנשמה מלאכותית רגעית של ענף שנדמה שהוא איננו באמת חפץ חיים.

אבל אפשר לראות נצחון כזה גם כשאלה המופנית אל אוהבי הספורט בישראל:  זהו המצב.  זוהי הסצינה של אחרון גיבורי הפעולה.  אלו תנאי ה- renegade שבהם הוא פועל. טסמה מוגס הוא פרש בודד בערבות הצחיחות של האתלטיקה הקלה.  כמו כל אתלט, הוא  מונע מכח חלום שבראשו, אבל המשימה שלו משמעותית הרבה יותר. מוגס הוא בין הבודדים הנושאים על כתפיים צנומות את שאריות התקווה של האתלטיקה בישראל.  וגסיסתו המתמשכת של ענף האתלטיקה הקלה היא גסיסתה של תרבות הספורט בכללותה.

לכן, אם אתם אוהבי ספורט אמיתיים (ואם עוד נשארו כאלה – אז דה-באזר הוא מקום טוב לחפש אותם), שאו היום את טסמה מוגס על כפיים.  חזקו אותו.  הפיצו את בשורת ההישג שלו.

אמצו ליום אחד גיבור ספורט שלא נולד עם כדור לרגליו ועם כפית מפנקת של כסף בפה, שלא מוכתר כמו עשרות ספורטאים בינוניים אחרים כאן, בדרך כלל מהר מדי, כ"כוכב" ושאפילו לרגע אחד אין לו את הלוקסוס להתייחס אל המעמד שלו כמובן מאליו.

בעולם של טסמה מוגס, כמה שהוא יהיה טוב, זה אף פעם לא יהיה מספיק.  ובכל זאת הוא רוכב.  לבד.

אמצו לכם גיבור צנוע, מרוחק מהזרקורים, שהכשרון הייחודי שלו אינו מספק חוזה שמן וכותרות מהללות בעיתונים, אלא חיים קשים במדינת עולם שלישי שבה הוא מתאמן פעמיים ביום עם הטובים שבטובים, מותח את היכולות הפיסיולוגיות שלו אל גבולות חדשים.

תשכחו לכמה שעות מלברון ואנטוני הרחוקים, הניחו מעט לדיונים על מחליפו של פרגוסון, השקיטו את ברבורי עונת המלפפונים של ליגת הכדורגל המקומית.  לכל אלה לא יהיה חסר הרי זמן.

יש כאן ספורטאי אמיתי.  ישראלי.  נושק לקריטריון לאליפות העולם.  שהדרך שלו מציגה את הספורט כפי שהוא אמור להיראות.

תנו לו את היום שלו.  תנו לו לדעת שגם לספורטאים כאלה יש עדיין בישראל הערכה.

********************

ועוד כמה הערות ביחס לריצה של מוגס, בשביל ההקשר:

1.  בשנת 1984 העמיד אריה גמליאל את השיא הישראלי לריצת 10,000מ'  על 28:42.9.  מאז ועד היום, שני רצים בלבד- גזצ'או יוסף ומוגס- רצו מהר מכך.  בעולם גבול ה – 28 דקות נפרץ לראשונה על-ידי רון קלארק האוסטרלי בשנת 1965.  אלו הפרופורציות.  אלו הפערים, בניגוד לענפים אחרים, בספורט הזה אין מקום לאשליות.

2.  למעט עבור מוגס, תוצאה מהירה מ – 29 דקות היא חיזיון נדיר במיוחד בישראל.  גם תוצאות מהירות  – 30 דקות הן ממש לא נפוצות במיוחד.  הפער האיכותי שפתח טסמה ביחס לרמה המקומית הוא עצום.  והדבר הזה מדבר לזכותו, אבל באותו זמן מבהיר גם את המצוקה של הענף.

3.  כדי להיות תחרותי, מעביר  מוגס את רוב חודשי השנה באתיופיה, שם הוא מתאמן עם רצים ברמתו ועם רצים טובים יותר.  זהו שיעור ברמת הקרבה של ספורטאי.

4.  התרגלנו שמדי שנה חוזר על עצמו המעמד יוצא הדופן.  מוגס הפרש הבודד מגיע שוב לאליפות ישראל.  שוב כל העיניים נתלות בו.  שוב מתרכזים באיצטדיון בהדר יוסף כמה עשרות אתלטים, רובם חובבים, שרוצים כל כך לעודד ולדחוף אותו קדימה אל ההצלחה.  (צופים שאינם ספורטאים או מאמנים פעילים בענף?  הצחקתם אותי. אין דבר כזה בישראל).  שוב ברור שאין רצים ישראלים אחרים היכולים לקצב של מוגס.  שוב מוזמן רץ קנייתי (כפי שהיא אתמול) או אתיופי כדי להתחרות בו וגם לסייע לו בשמירת הקצב.  שוב מסתמנת ההבטחה.  שוב מכתיב הקצב עושה עבודה בינונית ומתחיל לדעוך.  שוב נותר מוגס לבדו.  ארבעה קילומטרים, שהם 10 סיבובים, כשכל הלחץ על כתפיו, כשתאורת האיצטדיון מסנוורת, כשחומצת החלב מתפשטת לאיטה וכל סיבוב קשה מקודמו, וכששולי הטעות – ההבדל בין הצלחה לכשלון – כל כך צרים.  שוב מוגס שועט קדימה, מרוכז.  שוב נראה המאמץ בבירור על פניו.  שוב הספרות שעל השעון רצות.    ומוגס, הפרש הבודד, רץ נגדן.

5.  28:12.58 הוא שיפור של שיא ישראל, אבל גם אכזבה מבחינתו של מוגס.  המטרה שלו היתה לרוץ מהר מ – 28:05 ולקבוע קריטריון לאליפות העולם במוסקוה.  מוגס קרוב קרוב, ומכאן זה עניין של כניסה לתחרות מתאימה באירופה, בתזמון נכון ועם שדה מתחרים נכון.  יש לו יכולת לעשות את זה, וגם להפוך לרץ הישראלי הראשון היורד מגבול ה – 28 דקות.

נחזיק לו אצבעות, ובינתיים נגיד לו גם תודה.

 

 

ה-GOD של הפועל
ניצני פלייאוף!

23 Comments

אסף לב 10 במאי 2013

כרגיל, נחשון מעולה.

כייף לקרוא גם שהתוכן ומושא הכתבה ממשיך בהצטיינות זו.

אחלה שבת ואנרגיה טובה,

אסף

ג'וני 10 במאי 2013

זה לא סוד שהאתלטיקה הוא ענף הספורט הכי גדול חשוב ופופולרי בעולם.

אצלנו אין תרבות של עיתונות ספורט ולכן ענפי ספורט אולימפים כמו אתלטיקה שחייה והתעמלות שהם ענפי היסוד נשארים מאחור מקופחים שלא בצדק ואחרי זה אנשי תקשורת הצבועים פתאום נזכרים בהם אחת ל4שנים ושואלים בשיא החוצפה איפה המדליות באולימפיאדה. תכלס רוב אנשי התקשורת לא מבינים בשום ספורט אחר בארץ חוץ מכדוררסל וכדורגל ולכן הם לא יודעים לשאול את הספורטאים האולימפים שאלות מקצועיות ורציניות מלבד לשאול מה עם המדליות שאת זה יכול לשאול כל עובר אורח ברחוב .

אין שום הצדקה שכדורגלן בארץ יקבל יותר כסף וחשיפה מאתלט בכיר.

עד שלא נראה שינוי במדיניות של התקשורת העלובה והאינטרסנטית לא תהיה הרגשה שיש עיתונות ספורט בארץ.

פורד פרפקט 10 במאי 2013

לפחות תגיד את האמת, רובם הגדול כותב על כדורסל וכדורגל מבלי להבין בהם דבר וחצי דבר…

ג'וני 10 במאי 2013

אפשר להגיד שאתה צודק
במיוחד כתבי הרכילות שמסקרים הכדורגל למרות שהם להם מושג

ישנם עדיין כמה כתבי ופרשני הכדורסל שהם בסדר יחסית .

MOBY 10 במאי 2013

תודות

חזי 10 במאי 2013

כמה קשה לרדת מ- 28 דקות? נסו לדמיין ריצה שבה כל קילומטר צריך לרוץ פחות מ- 2.48 דקות. או 25 סיבובים / הקפות של 400 מטר שכל אחד מהם בפחות מ- 67.2 שניות. עכשיו תבינו כמה מהר מוגס רץ. 28.12 זה 2.49 דק' לכל קילומטר. ונחשון, בהזדמנות כדאי שתכתוב איזו תוצאה מדהימה אריה גמליאל עשה ב- 1984 כששיא העולם היה 27.13

אמנון ג. 10 במאי 2013

ההישג של גמליאל נהדר אבל השיא של יובל וישניצר ב 5000 מ 1974 (מתחת ל 13:40) הוא האיכותי ביותר יחסית לזמנו לענף הריצה הישראלי.

דותן 10 במאי 2013

נחשון – כרגיל יופי של כתבה … מוגס בחור כל כך נחמד וכל כך צנוע – וכל כך מוכשר… הריצה אתמול היתה פשוט מדהימה… האיגוד אירגן פייסר שאמור היה למשוך את מוגס ל28:00 אבל נשרף די מהר – והוביל את החלק הראשון של הריצה בקצב לא מספק – בשלב די מוקדם מוגס לקח את ההובלה וסימן לפייסר עם היד לך קדימה …. לא קרה…

אני די מאמין שעם פייסר איכותי שהיה יורד מ 28:00 גם מוגס היה עושה את זה…

קו 10 במאי 2013

בערך 9 סיבובים לסיום הפייסר שבק . קטונתי , אבל אני באמת לא מבין איך מישהו שעושה 27:20 יכול לפשל ככה . תוצאת החצי ד.א הייתה בערך 14:00 ,אני לא בטוח אבל נראה לי שכבר בנקודה הזאת הזמן היה צריך להיות יותר מהיר .

נקודה למחשבה ; ב2013 אי אפשר להציג זמני ביניים על המסך הענק באיצטדיון ?! זה טיפה מגוכך שצריך לחשב כל סיבוב במחשבון בפלאפון .בעיני זה רוב המהות בריצה מסוג זה .מה גם שזה יכול לעזור לרצים .

נ.ב
הקריינות היתה :מעצבנת, פיצצה את הרמקולים(ואת האוזניים) בדיסטורשן, ונראה שהקשר שלה למציאות היה מקרי בהחלט -כל הזמן נטען שמוגס בתוך התחום של הקריטריון כשלמעשה הוא היה בפיגור(מקווה שזה לא הטעה אותו), על כך נאמר שעדיף לשתוק ושכולם יחשבו שאתה טיפש מאשר לפתוח את הפה ולהסיר כל ספק , במיוחד כפי שצוין כשהקהל מורכב ברובו מאנשים מהתחום.

elgev 10 במאי 2013

כתבה חשובה מאין כמוה ועל כך תודות. כמו כן לאור הביקורת על הפייסר ראוי לציין כי לפני שנה הפייסר אכן עשה עבודתו אך למרבה הצער זה לא היה היום של מוגס והוא לא התליח להחזיק עימו. מעבר לכך אם היה לאיגוד תקציב והיו באים נאמר שני פייסרים או רחמנא ליצן שלושה – השיא והקריטריון היו כבר מושגים.

elgev 10 במאי 2013

הפייסר שנה שעברה היה רץ אחר כמובן אם זה לא ברור מהכתוב

דורון 10 במאי 2013

הריעו לטסמה מוגס!

שי 10 במאי 2013

אוהב מעריך ומעריץ את מוגס אם זאת לדעתי הוא מבזבז את זמנו בריצת ה10 קמ הוא לא מהיר דיו ופוטנציאל השיפור שלו בריצה זו מאוד מוגבל. ולכן הייתי ממליץ כן כן כבר מגיל כזה לעשות הסבה למרתון ולהבטיח את הכרטיס לריו. קחו את מנצח מרתון טבריה, אם נתוני פתיחה כשל טסמה 1:03 בחצי ו 28:14 ב10 קמ הצליח לעשות 2:08 במרתון.אם מוגס יבטיח את מקומו בריו יוכל לקבל סיוע כספורטאי אולימפי ובכך ירד ממנו הלחץ של קריטריון .יבואו כאילו מביני עניין ויגידו לי שהוא עוד צעיר צריך לצבור ניסיון אז לידיעתכם רוב רצי המרתון המובילים בעולם צעירים, אם יוסף גיזאצ׳ו לא היה מחכה עד גיל 37 כדי לעשות מרתון ראשון מזמן הוא היה ספורטאי אולימפי.

אופיר 10 במאי 2013

מסכים, ואני חושב שגם מוגס וזוהר זימרו מודעים לזה, אבל חושבים שהמיקוד ב- 10,000 יהפוך אותו בסופו של דבר למרתוניסט טוב יותר (זו ספקולציה שלי).

שמוליק 12 במאי 2013

שי אני חושב שאתה צודק.
גיזאצ'ו במרתון השני שלו עשה 2:15:19 וזה בגיל 37.
לפני כן כמו מוגס היה אלוף ושיאן ישראל ב- 5,000 ו- 10,000
טוב יעשה אם יעבור לרוץ מרתון שם יכול בקלות לקבוע קריטריון שהוא יחסית לענפים האחרים באתלטיקה מקל (ועומדת סיבה הגיונית מאחורי הקלה זאת), ריצת מרתון היא ריצה שאמורה לכלול כמות גדולה יותר של רצים ביחס לריצות אחרות, יש הגבלה של כמות רצים ממדינה הן באליפות העולם והן באולימפיאדה ולכן הקריטריון שם ביחס לריצות האחרות הוא מקל.
בכל מקרה אם יקבע קריטריון יהיה לו שקט באופן יחסי ואז הוא יוכל להתרכז באיך הוא משתפר..

שי 11 במאי 2013

טוב נתחיל מזה שלדעתי זה לא יהפוך אותו לרץ מרתון טוב יותר, רץ מרתון טוב יותר הוא זה שצובר ניסיון במרתון ולא ב10.ראה את כמות הרצים בעולם שיורדים מ 2:06 ואחת הסיבות היא התמקדות במרתון ולא מעבר מ10 למרתון.המטרה של ספורטאי בישראל היא להשתתף באולימפיאדה ,מוגס אני מניח אם אימונים נכונים יוכל להשיג קריטריון ואף תוצאות איכותיות במרתון כמובן ביחס לישראלי.

אופיר 11 במאי 2013

שי, אני חושב שטרגט וגברסילאסי (ועכשיו קיפצ'וגה) כבר הוכיחו מעבר לספק סביר שרצי 10 מעולים מסוגלים להפוך למרתוניסטים מעולים בתוך פרק זמן לא ארוך. אני מתאר לעצמי שגם כיום מוגס רץ מעל 200 ק"מ בשבוע, כך שההסבה ממש לא אמורה להיות דרמטית.

ברור שאם הוא יחכה לשנות ה-30 שלו כדי לעשות את המעבר הוא יפסיד יותר מאשר ירוויח.

שי 11 במאי 2013

לא נדע אף פעם אם גבריאסלסי היה רץ מרתון מגיל צעיר מה היו התוצאות שלו ,חוץ מזה כמה עושה מוגס 1500 וכמה עשה גבריאסלסי ?אל תשכח שלשני רצי העל שהזכרת היה מה למכור בריצת 10000 ברמה העולמית ,כאן מוגס חורק שיניים בשביל קריטריון לאליפות אירופה ובלי כל קשר היתרונות והיכולות הגבהות של מוגס הם בסיבולת ויפה שעה אחת קודם.

נחשון שוחט 12 במאי 2013

שלוש הערות לגבי שאלת המעבר למרתון:
1. אני לא חושב שאפשר לדבר על כלל ברור בשאלת העיתוי הנכון לעבור למרתון, מבחינה מקצועית. ישנה האסכולה הקלאסית של שיפור היכולת במרחקים הקצרים יותר קודם, וישנה האסכולה החדשה יחסית (במספרים גדולים) של "כמה שיותר מוקדם, אין סיבה לחכות". התשובה גם לא בהכרח זהה עבור כל הרצים, ומעבר לפיסיולוגיה ישנה כמובן שאלה של התמריצים.
2. דווקא גברסלאסי וטרגאט מהווים דוגמא לגישה הקלאסית יותר, של מעבר למרתון לאחר מיצוי (פחות או יותר) של קריירה ארוכת-שנים על המסלול, ולגבי שניהם זה עבד (שניהם קבעו שיאי עולם במרתון בגילאים מאוחרים יחסית). כמובן שלא ניתן לדעת אם היו רצים מהר עוד יותר לו היו עושים את המעבר מוקדם יותר, זה לגמרי היפותטי. הדוגמה להתמקדות במרתון משלב מוקדם נפוצה יותר בשנים האחרונות, והסמן המשמעותי הראשון שלה היה סמי וונג'ירו ז"ל. בגלל שהכסף הגדול נמצא היום במירוצי הכביש אז העדפת המרתון בקרב רצים צעירים היא מחזה מאד נפוץ (וניכרת ירידה יחסית ברמה של ריצות ה – 5 וה – 10 ביחס לתקופת בקלה-סיהין). גם כאן, לא ניתן לדעת באופן קונקלוסיבי אם הדילוג על שלב ההתמקדות בריצות הקצרות יותר הוא בהכרח יתרון. כן אפשר לראות אצל חלק מהרצים הללו הצלחות אדירות.
3. עבור רץ ישראלי המעבר למרתון, בשלב זה או אחר, הוא כמעט מתבקש, והסיבה לכך היא טריוויאלית: הקריטריונים הבינלאומיים במרתון הם הרבה יותר קלים להשגה מבחינה אובייקטיבית (אין שום יחס בין 27:45 – קריטריון A אולימפי ב – 10,000מ' לבין 2:15 – קריטריון A למרתון, ולאליפות עולם הסטנדרט במרתון הוא קל עוד יותר, 2:17). מהבחינה הזו, דווקא מאד מרשים בעיניי שישנם רצים המתמודדים על קביעת קריטריון בריצות המסלול – עד לאחרונה מגידי ב – 3,000מ' מכשולים, והיום טסמה מוגס. צריך לומר בכנות שזהו רף, ולכן גם הישג, הרבה יותר איכותי. יהיה יפה לראות את מוגס מצליח בכך, ומשם ממשיך לקביעת הישגים גם במרתון.

נטע 11 במאי 2013

מסכימה שנאמץ ונכבד אותו לפחות ליום אחד. אוהבת שאתה מסכם עבורינו את הסיפור מאחורי האיש והתוצאה , כהרגלך כתבת ברור ומעניין

YG 11 במאי 2013

חגוס. חגוס גבריווט. ילד בן 18. 53.93 לסיבוב האחרון, 1:53 ל-800 האחרונים. לא רע לשלב הזה של העונה

נחשון שוחט 12 במאי 2013

יהיה מאד מעניין לעקוב אחרי הבחור הזה. 7:30 דק' ל – 3,000מ'. תוצאות דומות קבעו בגיל הזה בקלה (7:30) ואוגוסטין צ'וגה הקנייתי (7:28, שיא עולם עד גיל 19). גברוויט כבר ניצח השנה את גיילן ראפ, וניצח במקצה הנוער באליפות העולם במירוצי שדה, בריצה איכותית לא פחות ממנצח מירוץ הבוגרים (שגם הוא מאד צעיר). כדי לנצח בגמר ה – 5,000מ' באליפות העולם, יידרש גברוויט לסיבוב אחרון מהיר מ – 53 שניות (אולי גם מ – 52) או לדאוג שהקצב יהיה מהיר עוד לפני כן – בדיוק מה שהאתיופים לא עשו בגמר האולימפי.

גלסמן 12 במאי 2013

נחשון,
אתה כל כך צודק…. פשוט עצוב כמה שאתה צודק.
פגשתי לראשונה את מוגס בכניסה לחדר אוכל של ארוחת הפסטה – מרתון טבריה. בבורותי לא ידעתי שעומד לצידי אלוף, אדם מוכשר וכל כך צנוע ועניו. אני שמחשיב עצמי חובב ריצה וכו פשוט התביישתי בעצמי שלא הכרתי את האישיות וחברה בלי להצטנע מדובר במישהו מאוד מיוחד ותעזבו רגע את הקצבים הזמנים והמספרים. ראבאק הלחץ שהוא נמצא בו, המציאות היום יומית הלא פשוטה….
אלוף…כמו שרן שילון מאינדיור לקח את איילה סאטאין ונתן לו את המעמד הבמה והכבוד הראוי לאדם שכמותו כך גם אנו צריכים להוקיר ולרומם את מוגס.
שוחט- אין על הכתבות שלך. איכותי, ממוקד ולעניין.

Comments closed