החזרה של קנניסה בקלה- האם היתה זו שאגה?

בעקבות ריצת ה - 10,000מ' ב- Prefontaine Classic (ספוילר - תוצאות הריצה בפנים)

 

27:12.08 דק'.  נצחון שהושג במאה המטרים האחרונים בבריחה מאימנה מרגה האתיופי.  תוצאה בהחלט לא מזהירה ברמות האלה, וביחס להבטחה.  ובכל זאת נצחון שלא הוטל בספק.  מה זה אומר?

שאגה?  או יותר כמו התמתחות שלאחר יקיצה משינה ארוכה.  ואולי השאלה שצריך לשים אליה לב ושנותנת את האינדיקציה החשובה מכל היא:  האם בקלה מבחינתו מרוצה?

איך התפתחה הריצה?

קילומטר ראשון אופטימי על 2:39 (קצב ל – 26:40 או מעט מהר יותר)  סימן ש – The game is on.

אבל הקילומטר השני היה כבר 2:43 ושם בערך נשאר הקצב עד לחמישה ק"מ _2:43 – 2:44, 65-66 שניות לסיבוב).

13:33 לחצי המרחק, איטי באופן משמעותי מה – 13:18 שדובר עליו ממחנה בקלה לקראת הריצה, במהלך השבוע האחרון.

בקלה רץ עד לשלב הזה מייד בעקבות מכתיבי הקצב, נראה לא מאומץ, כששאר הרצים בטור (single file) אחריו.

אחרי חמישה ק"מ מובילי הקצב פרשו ובקלה נשאר לבד בהובלה.  ואז הוא עבר ל – Plan B.

כלומר, בקלה באופן ברור החליט שהוא לא מתכוון למשוך את הקצב עבור האחרים ואפשר היה לראות שהוא פשוט הוריד הילוך באופן מכוון וחיכה שיעברו אותו (2:46 לק"מ השישי).

הריצה מכאן הפכה לריצה טקטית.  הקצב המשיך לדעוך (עד 2:49 לק"מ השמיני).  משחק חדש.

ארבעה סיבובים לסיום הגיע נסיון של באדן קארוקי הקנייתי להזריק קצב (62 לסיבוב), בקלה סגר את הפער מהר ובקלות, ואיתו מספר רצים נוספים  (האח הקטן טריקו, אגב, נשר לאחור וסיים ב – 27:38 בלבד, הרחק מאחור).

לפני הפעמון של ההקפה האחרונה בקלה עבר שוב להוביל.  את ההקפה האחרונה הוא רץ מלפנים, שולט בקצב, מעיף מבטים קצרים לאחור, מוודא שאף אחד לא מפתיע אותו.

הקיק דאון הגיע רק 200מ' לסיום, עם לחיצה נוספת ב – 80-100 האחרונים שהבטיחה באופן סופי את הנצחון, כשמרגה היחיד שהיה שם כדי לנסות לתת פייט.

אז קיבלנו את תמונת הנצחון שהתגעגענו אליה, אבל גם הופעה שלא היה בה שום דבר היסטורי או מלהיב במיוחד , ושמספקת תשובות מאד חלקיות לשאלות, בשלב הזה.

 

bekele - merga

(בקלה מסיים לפני מרגה.  התמונה באדיבות:  Letsrun.com)

לכאורה, אכזבה:

1.  27:12 זו תוצאה מאד פושרת, חלשה אפילו בסטנדרטים האלה, רחוקה מאד מהצפיות שבקלה עורר לפני (חובבי תיאוריות הקונספירציה יאמרו שבקשת הקצב היתה בסך הכל מהלך של מלחמה פסיכולוגית שהצליחה להבהיל את מו פארח ולסדר לבקלה טסט נוח ללא יריבים לשלב הפיניש.  הרי בקלה לא ניסה להאיץ במכתיבי הקצב באותם ארבעה קילומטרים כשבהם הקצב דעך).

בכל אופן, זו בוודאי לא תוצאה שפארח, ראפ או אברהם ג'יילן ייבהלו ממנה (תזכורת:  אברהם ג'יילן הוא אלוף העולם מ – 2011, גם הוא מאתיופיה).  יותר סביר שהם אומרים לעצמם:  "זה הכל?  חבל שלא היינו במירוץ הזה.  Bring him on".  ורבים בטח יגידו:  זה לא אותו בקלה, וזה לא יהיה מספיק.  בקלה בעצמו, כמו שתראו, אמר לאחר המירוץ "זו לא תוצאה מהירה, ואולי אצטרך לרוץ 10,000מ' נוסף רק כדי להיבחר לנבחרת האתיופית לאליפות העולם".

2.  גם הסיבוב האחרון היה על 56 שניות בלבד.  אם בעבר ראינו בקלה שלוחץ על הגז 400מ' מהסיום ותוך 50-60 מטר משיג הפרדה ומנצח את המירוץ – הפעם זה לא קרה (והוא לא ניסה – וגם כאן השאלה היא למה).  56 להקפה אחרונה זה בוודאי לא מספיק כדי לנצח את פארח- ראפ וג'יילן (וגם כמה רצים קניינתים), בוודאי בקצב סולידי של 27:10.  כדי לנצח במוסקבה, בקלה יצטרך סיבוב אחרון על 52 שניות.

ובכל זאת, ישנם סימנים מעודדים:

1.  אז נכון שפארח, ראפ וג'יילן לא היו שם.  אבל חוץ מהם היה שדה מתחרים ברמה עולמית, כולל הרצים בעלי התוצאות המהירות ביותר ל – 2012 (עמנואל בט, צ'פרופ, אימנה מרגה, ועוד). ובקלה לא רק ניצח, אלא בבטחון וללא תנאי.

2.  השליטה של בקלה לאורך הריצה כולה, וגם בהקפה האחרונה, היתה מוחלטת.  בשום שלב הוא לא נראה במצוקה או מתאמץ במיוחד.  למעשה, נראה שמרגע שהחליט לוותר על ההובלה והריצה הפכה טקטית, הוא נראה כמי שמנסה להוציא מינימום מאמץ ורק להבטיח את הנצחון.

3.  כך גם בהקפה האחרונה, בקלה בבירור לא ניסה ספרינט מ – 400מ' כפי שנהג פעמים רבות בעבר, אלא גם בשלב הזה פשוט ניסה לשלוט מלפנים ולדחות את הפיניש לשלב מאוחר ככל הניתן.  ספק אם נגד פארח וראפ הוא היה מפגין כזה בטחון, אבל כנראה שהוא הבין היטב מהי היכולת של שדה המתחרים שמולו וידע שהעדיפות שלו בתרחיש כזה תהיה ברורה.  הנצחון שלו לא עמד בסיכון בשום שלב, ונראה כמעט חסר מאמץ.

4.  בכל זאת 200מ' אחרונים על 26 שניות ו – 100 אחרונים על 12 משהו…  מהירות עוד יש לו.  בראיון שלאחר המירוץ בקלה נשאל לגבי ה – 56 לסיבוב האחרון ואמר:  "כן, אבל התחלנו את הספרינט מאוחר, רק מ – 200מ'".

5.  עניין של פרספקטיבה.  מירוץ טוב כמירוץ פתיחת עונה, הסרת חלודה.  שלמעשה הפך ללא יותר מאימון חזק או טסט שבדרך.

התגובה של בקלה:

מעניין לא פחות לנסות לפרש את ההתייחסות של בקלה, ולא רק את העובדות והנתונים.

באופן אישי, מצפייה בשפת הגוף ובטון הדיבור של בקלה, אני לא כל כך בטוח.  בקלה נראה מעט לחוץ לפני הריצה, לא ראינו את החיוך הרחב שמאפיין אותו על קו הזינוק.

בראיון שלאחר הריצה הוא בפירוש נראה לא מרוצה, אפילו קצר סבלנות ומעט לחוץ.  הוא לא נראה כמו מישהו שרץ כרגע בדיוק כפי שתכנן, אלא יותר כמי שצריך לחזור ל – drawing board ולבחון מה השתבש.

האינדיקציה הזו חשובה, כי 27:12 עם 56 לסיבוב אחרון יכול לסמן באותה מידה שהרץ נמצא בדיוק איפה שהוא מצפה להיות מבחינת השלב בהכנה ורמת המאמץ, ומצד שני יכולה לסמן חוסר הצלחה מבחינת מה שהרץ והמאמן קיוו וציפו להשיג.

צפו בראיון:

שורה תחתונה:

כיף לראות את בקלה חוזר אל הדבוקה, וגם מוביל אותה.  אבל הריצה הזו תותיר את השאלות פתוחות, ונצטרך לחכות לתשובות בהמשך העונה.

ההרגשה שלי היא שבקלה יחזור למסלול האימונים לכמה שבועות לפני שנראה אותו מתחרה שוב.

אני מקווה שכרגע האמת יגיע – באוגוסט באליפות העולם – הכל יחזור להתחבר לו באופן מושלם.

 

שני עניינים נוספים:

1.  היה כיף לראות את מו פארח וגיילן ראפ מצטרפים לעמדת השידור כשהראיון איתם ליווה את חמשת הקילומטרים הראשונים.  שניהם דיברו יפה ובצניעות.  המסר, אגב, מעניין מאד:  תוצאות לא חשובות עכשיו.  מה שחשוב הוא היכולת לסיים ב- 52 שניות כדי לנצח.  שניהם יתחרו הערב (לפי שעון ישראל) ב – 5,000מ' וירצו בוודאי לתת הצהרה כקונטרה לריצה של בקלה.  גם ברנארד לגאט יהיה בריצה הזו.

2.  המשך האכזבה מאלן ווב, שיאן ארה"ב בריצת המייל ומי שהיה "התקוה הלבנה הגדולה", שרץ 3:45 בלבד במקצה ה – 1,500מ' (תוצאה שספק אם היתה מקנה לו פודיום באליפות ישראל).  הקריירה המדהימה של ווב החלה על המסלול הזה ביוג'ין כאשר כתלמיד תיכון הוא שבר את שיא המייל לתיכונים של ג'ים ראיין האגדי עם 3:53.43 (ובדרך גם את שיא ה – 1,500 עם 3:38) מעט אחרי הישאם אל גארוז' האגדי.  זה היה ב – 2001.  כואב, פשוט כואב, לראות את המשבר הבלתי נגמר של ווב בשנים האחרונות.  בריצת המייל הבינלאומית שהתקיימה אתמול סיים תיכוניסט בשם ברני מונטויה ב – 4:01.71 דק' (נדיר מאד שתיכוניסט אמריקאי שובר את מחסום ה – 4 דקות, ויוג'ין היא בדרך כלל המקום לנסות).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אוהדי אכזבות
דילמת לברון וסדרת הגמר

4 Comments

אופיר אשכנזי 1 ביוני 2013

נחשון…
גם במילואים דיברת הרבה…
אלוף!

נחשון שוחט 1 ביוני 2013

אהלן אופיר, טוב לראות אותך כאן!

חלושעס 1 ביוני 2013

אופיר, גם בואדי הוא מדבר הרבה…
למזלו הוא גם עושה הרבה.

מעניין הניתוח שלך, אבל בשורה התחתונה קשה להסיק מסקנות מריצה טקטית.
יש שני אינדיקטורים שיכולים לתת איזה מושג:
1. העובדה שבקלה לא התאמץ לשבת על המובילים.
2. העובדה שאין לו סיבוב על 52-3. מצד שני יש לו 200 על 26…

בקיצור, נחיה ונראה.

Comments closed