מילת השבוע: Bandwagon

איך זה שברצלונה הפסידו ככה? אז דבר ראשון, אתם יכולים להאשים אותי. ודבר שני, למה בעצם כל כך התחברנו לברצלונה?

 

אפקט ה – Bandwagon הוא תופעה של groupthink ("חשיבת יחד") – הטייה חשיבתית מוכרת ומתועדת בתחום של מדעי ההתנהגות.  היישומים שלה רבים ומגוונים– בין השאר בחקר הפוליטיקה והכלכלה.  אבל כמו שאנחנו יודעים, הנוכחות שלה בולטת במיוחד בקרב אוהדי הספורט, ובעיקר בקרב אוהדי הספורט שאין להם סיבות רבות או טובות במיוחד להתגאות בקבוצה הביתית או לטפח אהדה על סמך זיקה רגשית אחרת (אוהדי הפועל קטמון כיוצא מן הכלל המעיד על הכלל).

אפשרי גם להגדיר באמצעות שאלה:  תכלס, כמה אוהדים של המיאמי היט הכרתם לפני שלוש שנים (כולל במיאמי)?  מבינים את הפרינציפ?

ביסוד תופעת ה – Bandwagon עומדת ההנחה כי ההסתברות לכך שאדם יאמץ דרך התנהגות או אמונה מסוימת עולה ביחס ישיר לשיעור בני האדם שכבר אימצו את אותן האמונות.  במלים פשוטות, ככל שיותר אנשים מסביבך משוכנעים ש"מסי הוא שחקן הכדורגל הגדול בכל הזמנים" ובכלל הבן של אלוהים, כך יהיה לך קל יותר לאמץ בעצמך את העמדה הזו, ללא קשר הכרחי לעצמת הראיות או הטיעונים שביסודה, ובמקרי הקצה הקשים – עד כדי "הכחשת מראדונה" של ממש.  מדובר בעצם בנטייה פסיכולוגית טבעית לקונפורמיזם, שהולכת ומזינה את עצמה ומייצרת מכפלות לא הגיוניות של אוהדים.  הקטע עם bias חשיבתי הוא שהאדם אינו מודע לקיומו בזמן אמת, ובכלל.  מבחינתו, הוא באמת משוכנע שאיי.סי. גרין היה אחד הפאוור-פורוורדס הטובים בכל הזמנים.  אובייקטיבית כן?  (ההטייה הספציפית הזו – "הטיית האיי.סי גרין" היא קטלנית במיוחד.  היא משלבת "חשיבת יחד" עם הטיית "הילד-בכיתה-ה'-שצופה-בשידורים- חוזרים-של-NBA-בדירה-של-השכן-עם-הזקן-מלמעלה-באיחור- של-שבועיים-בערוץ-המזרח התיכון".  ובאמת הגיע הזמן שמישהו יכתוב על הדבר הזה מאמר…).

לפי וויקיפדיה, המקור של הביטוי Bandwagon מגיע מארה"ב של אמצע המאה ה – 19.  Bandwagon במקור, כשמה כן היא:  עגלה שנוסעת במצעד כשעליה נגני תזמורת, ליצנים ובדרנים נוספים.  בשנת 1848 החליט ליצן פופולארי בשם דן רייס להיכנס לפוליטיקה (כל קישור לישראל של 2013 הוא לחלוטין באחריותכם).  כדי למשוך תשומת לב הוא היה מגיע אל ההופעות הפוליטיות שלו בעגלת הנגנים/ליצנים של הקרקס.  ככל שהקמפיין שלו הצליח וצבר תאוצה, יותר ויותר פוליטיקאים ביקשו להצטרף ולקבל מושב על העגלה וכך לרכוב על גל הפופולריות.  עד לשנת 1900, השימוש ב – Bandwagons במהלך קמפיינים של בחירות בארה"ב הפך מקובל ושיגרתי.

בהמשך לכך נולד הביטוי "Bandwagon fan". "אוהד Bandwagon", כמו שאתם מבינים, הוא אוהד שמתחיל לאהוד את הקבוצה בשיא תקופת ההצלחה שלה, ללא שום קשר קודם ואחר אליה, ובלי סיבה היסטורית, גיאוגרפית, רגשית או הגיונית אחרת.  הגדרה מוצלחת יותר מופיעה באתר Urban Dictionary:  "אוהד של הניו יורק יאנקיז".

אז העובדה שהחלטתי לכתוב את הפוסט הזה דווקא היום היא לא מקרית כמובן, ואתם כבר מבינים לבד הרי לאן הפוסט הזה מוביל, אז בואו נעשה את זה קצר ולעניין (כי לחלק מכם זה עלול להיות כואב).

דבר ראשון, אתם יכולים להאשים אותי  –

bandwagon

אני לא ממש חי את הכדורגל.  כלומר, אני זוכר בעל-פה את כל ההרכבים מהמונדיאל של 1986, אבל שם בערך זה נעצר.  באופן כללי, אני ב – delay של כמה שנים.  אז יש מצב שההתלהבות שלי מהמשחק של מסי נגד מילאן (כשנפגשנו שאלתי את תבורי:  "תגיד מי זה המספר 10 הזה?  פשש, שחקן טוב") היא בעצם כל הסיפור.  ברגע שהתעורר אצלי רגש מינימלי של חיבה לברצלונה, הסוף היה ידוע מראש.  זו היתה רק שאלה של זמן.  (היסטורית, אני אחראי להתרסקויות של כמה קבוצות גדולות, לעשרות החטאות של זריקות עונשין קריטיות בדקות האחרונות, וב – 2009 פול פירס יזם הצעת חוק שאוסרת עליי להיכנס למדינת מסצ'וסטס.  וגם לקונטיקט, ליתר בטחון).

דבר שני, לכל Bandwagon יש תחנה אחרונה.  מצד אחד זה עצוב.  מצד שני, לאו דווקא.  אלא אם המגמה תתהפך, יהיה כיף גדול לצפות בנטישה ההמונית של "העגלה" בשנה הקרובה.  פתאום נגלה שהקשרים הרגשיים בין הצברים לקטלוניה לא חזקים כפי שהיה נדמה. שסך כל הישראלים שחוו את הנשיקה הראשונה שלהם ברמבלאס הוא לא יותר מ – 2.3.  שפארק גוול זה אחלה, אבל לא באמת נסענו לחו"ל בשביל גאודי.  ושקרם דה קטלנה לא טעים מי יודע כמה.  נגלה גם שמחירי הטיסות יירדו בלי שום קשר ל"שמיים פתוחים".  רק מה נעשה עכשיו עם כל החולצות?

Schadenfreude – עוד מילה שכדאי להכיר (מילה שהאנגלית שאלה מהגרמנית).  "שמחה לאיד".

seo_bandwagon

דווח מודיעיני לא רשמי בעליל של חטמ"ר חברון משנת 2012 העריך שהשיעור הגבוה ביותר בעולם של אוהדי ברסה ביחס לגודל האוכלוסיה הוא בקרב הישראלים… והפלשתינאים.  לא יודע אם זה טוב או רע, אבל זה בוודאי מעיד על גנים משותפים (פרובינציאליות, וכמיהה להצלחה מהסוג האסקפיסטי).  צריך לקוות שתחליף הולם יימצא במהירות.  ואולי על בסיס האכזבה המשותפת (וחוסר היכולת לברוח) אפשר יהיה לקדם בכל זאת איזה מהלך של פיוס?

ועכשיו נותרה כמובן הדילמה הגדולה – מה עושים?

dortmund

 

ואולי, אולי, בכל זאת, נותרה עוד תקופת חסד לצ'אבי…  "Nobody's driving me underground.  Not yet anyway".

ככה זה בחיים:  כולם משלמים כדי לשחק.

 

 

 

 

 

חוגגים 40 להיילה, גדול הרצים
יומן האליפות של טייסון גיי

תגובות

  • אריאל גרייזס

    יפה מאוד. עגלת האייסי גרין זה אחד הטובים.
    אתמול הייתי עם הילד ביומולדת, חצי מהילדים עם חולצות של בארסה, ריאל או מנצ'סטר יונייטד. איפה הימים שהיו הולכים עם חולצה של מכבי תל אביב, איפה?

    • נחשון שוחט

      אריאל - חייב לתת לך קרדיט. לא היתה לי שום כוונה לכתוב, אבל קראתי את הפוסט היפה שלך בבוקר - ניסוח מדויק של הצד השני של הפופולריות הזולה והזלזול בדיעבד - ומייד קפץ הרעיון והתחשק לי לכתוב. אז... תודה.

      • אריאל גרייזס

        בכיף, לכבוד הוא לי. לאור העובדה שאני חייב לך די הרבה דברים אחרים, שאתה אפילו לא מודע להם..

  • חלפס

    מעולה.
    הכל נכון חוץ מאוהדי ארסנל, שהתאהבו בקבוצה אחרי איזה 1-1 מרתק(נכון עד לתקופת וונגר כמובן).

  • אלעד

    וולקאם טו דה קלאב. אני יושב על רצף של כ-20 שנה שכל קבוצה שהחלטתי שאני בעדה (גמר אנ.בי.איי, סופרבול, גמר מונדיאל...) הפסידה.

  • חוטב עצים

    אחלה פוסט. מהנה ביותר. ותודה על האינפורמציה בקשר למקור הBandwagon

  • לימונצלו

    A.C Green היה ונותר אחד התימנים הכי מוכשרים שקמו פה

  • יוסי

    יש איזשהו קונצנזוס שהאוהדים הכי אותנטיים הם אוהדים של קבוצות לוזריות (בכלל או בהווה). שהאנרגיה הרגשית הדרושה לאהדה של קבוצה שלא מצליחה כרגע, או בכלל, היא גדולה יותר ומעידה על עומק ומחוייבות – שתי תכונות חיוביות בכמעט כל קונסטלציה. מהבחינה הזאת, האוהדים ה"אמיתיים" של קבוצה מרגישים עליונות ואפילו בוז לקופצים על העגלה. שלא לדבר על תוחלת החיים הקצרה של אהדה להצלחה.
    למרות (ואולי בגלל) שאני מסכים עם הפוסט, אני רוצה להציג דווקא את הצד השני של המשוואה. בתור התחלה אני נהניתי מאוד מהמשחקים של ברסה וצפיתי בהם באופן אדוק. סגנון המשחק, המחוייבות לשיטה, פיתוח הצעירים מבין השחקנים (ומבין המאמנים), חדוות המשחק ומה שנראה לעיתים כמו יושר מוסרי (לעומת ריאל, נגיד) ייצג בעיניי משהו טוב באופן כמעט אבסולוטי. אבל האמת העצובה היא שההצלחה שלהם הייתה חלק לא קטן מהסיבה להערכה שלי; לא רק בגלל שזה יותר משמח לראות את הקבוצה "שלך" מנצחת, אלא גם בגלל שהאמנתי שכל ניצחון הוא עוד עדות לזה שאם עושים את הדבר הנכון מוסרית, אז גם מרוויחים בסוף.כל נצחון של ברסה, כל מינוי של מאמן משורות המועדון וכל משחק בו שחקני הבית הכתיבו את הטון, היה נצחון מוסרי קטן גם בשבילי. ראיתי את ברסה כגילום של הטוב (וכעסתי על הצגות של אלבס ובוסקטס והאשמות נגד שופטים, מנגד) וניצחון שלהם היה הבטחה שבסוף הטוב מנצח.
    דא עקא, מחיר ההצלחה הוא טרמפיסטים. ועכשיו אני ואחרים צריכים מחדש לשכנע את עצמנו שאנחנו אוהדים באמת. וזאת, אולי, הסיבה שחלק מאיתנו רואים צד חיובי בהפסדים: אולי עכשיו המחנה שלנו יטהר את עצמו מאופורטוניסטים ורק אוהדים "אמיתיים" ישארו.
    ויש בזה משהו קצת עצוב, שאנחנו צריכים להוכיח לעצמנו ולאחרים שאנחנו אותנטיים. יש בזה גם חולשה. כי הלוואי ויכולנו להגיד שאנחנו בעד ברסה ושלא יהיה אכפת לנו איפה עומדים שאר האנשים. והלואי שנבין שלאהוד קבוצה כי היא מנצחת זה לא בהכרח נחות מלאהוד אותה בגלל איפה שנולדנו, או גדלנו, או בגלל אבא או אח גדול, בגלל היסטוריה מפוארת, או חוויה אחת מעצבת בעבר הפרטי שלנו.
    ג'רי סיינפלד אמר פעם שאנחנו לא אוהדים אנשים, או ערים אלא צבעים של חולצות. והלואי שיכולנו להתמודד עם ההאשמה הזאת ברצינות.

    • נחשון שוחט

      יוסי, תודה על התגובה המאד מעניינת. הפוסט לא בא ממקום שיפוטי, אלא ממקום של הומור (גם הומור עצמי). בעיניי לפחות, אין שום פסול מוסרי לא בהערכת אסתטיקה בספורט (ואין ספק שלברצלונה היה/יש את זה), לא בהזדהות עם סטנדרט של איכות ורחמנא ליצלן, עם מנצחים (לא צריך להתבייש בזה) וגם לא בתופעת ה - bandwagon (שככמעט כולם מתנסים בה, ושהיא בעייתית הרבה פחות מנטייה בסיסית להיות "אנטי" של כל דבר מצליח ופופולרי). בקיצור, גם על ה - bandwagon אפשר ליהנות. וזה אחלה.
      לגבי סוגיית ה"אוהדים הטהורים" - אני אוהב את הסצינה מההופעה של לאונרד כהן באיצטדיון רמת גן, כשארבעים אלף שיר שרו במלוא גרון "הללויה"...והשתתקו ברגע שהסתיים הפזמון. אין מה לעשות, ככה זה. ואין צורך להוכיח לאף אחד שאתה "אוהד אמיתי". מספיק שאתה יודע בעצמך.

  • א.ש. הצלחות

    אם חוסר מודעות ל - bias החשיבתי הוא מרכיב בהגדרת ה - bandwagon fan, האם זה שאני מודע לכך שאני אזרוק את הפיליס ברגע שהם יחזרו להיות גרועים (דהיינו שנה שעברה) ואזכר מחדש שדורטמונד הם גרמנים ברגע שהם יהיו גרועים, אומר שאני לא bandwagon fan?

    במילים אחרות - האם ההבדל בין bandwagon fan לסתם אוהד של הצלחות זה חוסר המודעות?

    • נחשון שוחט

      שאלה טובה.
      והתשובה? אני לא חושב. חוסר המודעות הוא לא תנאי.
      ואולי רלוונטי יותר למצב שאתה מציג קרוב המשפחה של ה - bandwagon fan, שהוא ה - fair weather fan - האוהד של "ימי מזג אוויר יפה".
      כשהקבוצה מצליחה - הוא לא רק נמצא שם, אלא גם מספר על ההיסטוריה ארוכת השנים של התמיכה בקבוצה. כשהקבוצה מפסידה, הוא מוריד פרופיל ועולה ל - bandwagon של קבוצות אחרות. עד שתהיה הזדמנות לחזור.

  • בני ציצווה

    עליתי על הבנדווגון של הפועל כפר אז"ר

    • עדי אבני

      למסור משהו לורדה?

    • טלקה

      תאכל ת'לב!

  • יודא

    ככל שיותר אנשים חושבים ששולחן הוא שולחן כך ייקל על הבאים אחריהם לחשוב ששולחן זה שולחן.
    מסקנה שולחן הוא לא באמת שולחן אלא ביטול החשיבה העצמית והיכנעות לדעתם של האחרים.
    כן, צודק לחלוטין. שולחן הוא לא שולחן

    • נחשון שוחט

      יפה.
      טיעון "איש קש" או "דחליל" straw man הוא טיעון שנוצר במכוון כדי להביס בקלות טיעון של יריב. טיעון כזה אינו משקף בצורה מדויקת והוגנת את הטיעון שאותו הוא תוקף אלא מעוות אותו כדי להעמיד אותו באור מגוחך.

      ועכשיו גם תשובה לגופו של הטיעון שלך:
      הטיית ה - bandwagon מתייחסת לשאלת הרציונאליות של בחירות. מדוע אנשים בוחרים לנהוג כפי שהם נוהגים, או לגבש את סולם העדיפויות שלהם. הטיעון הוא שהבחירות שלנו אינן לחלוטין רציונאליות. מדוע 9 מנדטים עפים למפלגה מסוימת בשבוע האחרון שלפני הבחירות? מדוע ככל שיותר אנשים מסתובבים עם "נייקי" (למשל) אז אצל רבים גוברת ההעדפה למוצרים שלהם, ואפילו רק לשלהם? שים לב הטיעון אינו מתייחס בכלל לשאלה אם המפלגה שאליה עברו המנדטים באמת הציגה עמדות מצוינות ומשכנעות, או אם המוצרים של נייקי הם באמת הטובים ביותר ("שולחן הוא שולחן"). אולי כן, ואולי לא. אפקט ה - bandwagon יכול להתקיים בכל מקרה. הטיעון הוא שישנו גורם סיבתי משמעותי של הצטרפות ל - bandwagon, שאינו קשור לשאלות האלה.

      • יודא

        עזוב אותי ממונחים:)
        הפוסט הזה בא להסביר מה? להבנתי, למרות שהקבוצה הזו (...) אינה הטובה וכו' וכו' עדיין העדריות גורמת לאנשים לחשוב שהיא הטובה וכו' וכו'.
        כשאתה כותב "הבחירות שלנו אינן לחלוטין רציונליות" אני נרגע.
        ואם כבר פוליטיקה הבחירה במפלגה כזו או אחרת מבוססת על 'אימון' כלומר אני עוצם עיניים ונותן למבט חטוף או לא חטוף על העבר ועל הבטחות עתיד אימון מלא. אין לי באמת כלים לוודא שמשהו יקויים. בכדורגל אתה חיי כל רגע, אתה מביע את דעתך על כל תיקול, אתה יכול למשוך את ידך מקבוצה ברגע אחד.

        • נחשון שוחט

          אכתוב את זה בצורה הכי ברורה שאפשר: אין בפוסט הזה שום טענה לפיה ברצלונה לא היתה בשנים האחרונות קבוצת הכדורגל הטובה ביותר בעולם. דוג': אם סט הקבוצות האהודות עליך כולל את ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד, מילאן של ואן בסטן, שיקגו של ג'ורדן ונוסטלגיה לברזיל של זיקו אז כנראה שאתה נוסע מתמיד ב - bandwagon, ולא משנה שאתה צודק. על ה - bandwagon קל להיות צודק.

          • יודא

            הובן! אל תצעק.
            ועדיין פוסט זה לא בא להסביר את הליך החיבור. אלא לערער על טיבה של ברצלונה. ואני מתנצל שאני טוען שאני מבין את התת מודע שלך טוב יותר מאשר אתה.

          • דן

            אתלטיקו מדריד, אברטון, פורטלנד של דרקסלר קרסי פורטר דאקוורת, ניגריה עם סאנדיי אוליסה ופינידי ג'ורג' ואין לי ממש נוסטלגיה....

            זה נחשב אנטי bandwagon??

    • אריאל גרייזס

      השאלה היא לא אם שולחן הוא שולחן - ההגדרה של שולחן היא משהו שנתון בתוך השפה. אם השפה היתה קוראת לו משה זוכמיר, אז זה היה משה זוכמיר.
      השאלה היא אם יותר אנשים יישבו ליד השולחן, אם גם אתה תרצה יותר לשבת לידו (והתשובה היא, כמובן, כן)

      • יודא

        ואם אני אבוא ואטען ששולחן הוא מוישה זוכרמיר לא תשב סביב המוישה זוכמיר?
        כלומר תשב אפילו כשאתה לא נצרך למוישה זוכמיר אלא כי כולם טוענים שמוישה זוכמיר הוא בעצם שולחן, ואז יוצא ששולחן הוא לא באמת שולחן אלא מוישה זוכמיר הוא שולחן וא"כ ברצלונה לא משחקת את הכדורגל הטוב שאנו מדמיינים שהיא משחקת כי בעצם הדימיון שלנו הוא זה שגרם לנו לחשוב כי היא משחקת את הכדורגל היפה ביותר ולא העובדה שהיא משחקת את הכדורגל היפה.
        ואז א"כ למרות שברצלונה משחקת את הכדורגל היפה ביותר, היא בעצם במקביל לא משחקת את הכדורגל היפה.
        כלומר - לופט גישעפט.

  • גל דגון

    אין, קנית אותי סופית עם קנופפלר.

  • איירלש קרים

    אי. סי. גרין הוא לא תימני! הוא אירלי אסלי

  • גל

    האם יש קשר ה Bandwagon ל gangbang?

  • Bondi R(G)unner

    אז ה Bandwagon fan שונה מה glory hunter fan בצורה מהותית?....

    • נחשון שוחט

      האמת שלא הכרתי את המושג. זה אותו ז'אנר. נשמע לי כמו המקבילה הבריטית. אם נרד לניואנסים, נראה לי שהביטוי glory hunter מייחס שטחיות גם מבחינת סוג האהדה והעניין בקבוצה: אוהד שלא באמת מכיר את הקבוצה, ההיסטוריה, המסורת, שירי האוהדים וכו', אלא פשוט נהנה לקשור עצמו אליה בתקופת ההצלחה. בקיצור, לא באמת אוהד אלא מצטלם בקמפ נואו וקונה את הצעיף. (נשמע לי כמו ביטוי שבא מפי האוהדים הותיקים, מהגרעין הקשה). אולי אני טועה.
      ב- bandwagon זה לא בהכרח כך. מי שעולה על ה - bandwagon יכול להפוך טוטאלי ופנאטי לחלוטין.
      בגדול, זו אותה משפחה.

  • wazza

    להבנתי אוהדי הצלחות הם כמו ערסים, יש המון כאלו אבל אף אחד לא יודה שהוא כזה (ובמקרה של בארסה ישנה התאמה מסוימת בין שני החתכים)

Comments are closed.