דג גדול ברשת? (פוסט מתעדכן)

דווחים בלתי רשמיים לפיהם ורוניקה קמפבל בראון, פעמיים אלופה אולימפית ב - 200מ', נכשלה בבדיקת סמים. ובינתיים, מנכ"ל לשעבר של ה - USATF קורא "להחזיר את החיילים הביתה" ולהפסיק את הלחימה בשימוש בחומרים משפרי ביצועים. שבוע עצוב.

vcb

בין כל פרשות הסמים, הידיעה הזו בהחלט מרעישה.

בשבוע שבו אוסיאן בולט חזר להרשים עם 19.79 שנ' ונצחון ב – 200מ' באוסלו (רוח גב 1.7 מ'/ש') נחתה מכה חזקה על האתלטיקה הג'מייקנית.

העיתון הג'מייקני The Gleaner מדווח שהאלופה האולימפית מ – 2004 (200מ' ו – 4 * 100) ו – 2008 (200מ') ויקטוריה קמפבל בראון, נכשלה בבדיקת סמים שנערכה בתחרות בג'מייקה בחודש מאי.

לפי הדיווח, נמצא בבדיקה חומר אסור מסוג משתן (diuretic) שעשוי לשמש לצורך הסוואת שימוש בחומרים אחרים (masking agent).

קמפבל בראון היא אחת הנציגות המובהקות של הדומיננטיות הג'מייקינית במקצועות הספרינט בשנים האחרונות.

היא בעלת שיאים אישיים של 10.76 שנ' ל – 100מ' (שמינית בכל הזמנים)  ו – 21.74 שנ' ל – 200 (תשיעית בכל הזמנים).

ב – 2004 באתונה הדהימה את העולם עם נצחון ב – 200מ', מדליית ארד ב – 100 ומדליית זהב נוספת במקצה השליחים.

ב – 2008 בבייג'ין הגנה על תארה ב – 200מ'.

ב – 2012 בלונדון הסתפקה במקום השלישי ב – 100מ' ובמקום השני במקצה השליחים.

ב – 2007 היתה אלופת העולם ל – 100מ', וב – 2011 אלופת עולם ל- 200מ'.

בקיצור, מדובר באחת הספרינטריות המעולות של העשור האחרון.

הידיעה מתפרסמת באותו שבוע שבו הוחלט על השעייתה ל – 6 שנים של אצנית ג'מייקנית נוספת, דומיניק בלייק, המתמחה בריצת ה – 400מ'.  בלייק הורשעה בשימוש בחומר משפר ביצועים מסוג Methylhexanamine.

בשלב זה מדובר בידיעה שיהיה מעניין לעקוב אחריה, ומוקדם להסיק מה יהיו ההסברים למציאת החומר האמור (ששוב, הוא חומר משתן ולא חומר משפר ביצועים כשלעצמו) , אם תהיה הרשעה ומה תהיה הסנקציה שתנקט.

פרשת הסמים הקודמת שהסעירה את האתלטיקה הג'מייקנית היתה ב – 2009, כאשר יוהאן בלייק ושלושה אתלטים נוספים הושעו למשך שלושה חודשים.  אז דובר על שימוש בחומר שהשימוש בו לא נאסר רשמית (דאז)  – methylxanthine – אבל היה בעל מאפיינים דומים מאד לחומר שהשימוש בו כן נאסר.

מעניין יהיה לעקוב אחר התפחות הפרשה, אופן ההתייחסות של ההתאחדות הג'מייקנית והריקושטים שיהיו לפרשה.

אוסיף לפוסט הזה עדכונים מעת לעת לגבי ההתפתחויות.

***

באופן כמעט אירוני (ולדעתי שגוי ומסוכן) נשמעו השבוע הצהרות מאד מעניינות מאת Doug Logan, מי שהיה מנכ"ל התאחדות האתלטיקה הקלה האמריקאית USATF בין השנים 2008-2010 ונחשב למי שהוביל מדיניות נוקשה של לחימה בשימוש בחומרים אסורים.

אלו עיקרי הדברים שאמר לוגאן, בתרגום חופשי:  "למרבה הצער, המסקנה שלי היא שיש לוותר על המלחמה הזו ולהחזיר את החיילים הביתה.  יש להשאיר את נושא הפיקוח על סמים לממשלות ולרשויות האכיפה שלהן.  יש לפרק את מנגנוני השיטור, את ה – ah dahs של העולם הזה:  ה – USADA [הרשות האמריקאית נגד סימום בספורט], WADA [הסוכנות הבינלאומית] וכל השאר.  תאפשרו לכל החוקרים ועורכי הדין המוכשרים להפנות את תשומת לבם לגילוי טרוריסטים, פדופילים, משתמטי מס ומדליפים חשאיים.  אם אתלט עובר על החוק, אכפו את הדין ותקנסו אותו או שלחו אותו לכלא.  אם לא, אז תנו לכולם להתחרות לפי מיטב שיפוטם ביחס למה שטוב או לא טוב להם.  הפסיקו להתייחס אל אתלטים כמו אל ילדים או אפילו חיות.  הפסיקו לתבוע מהם להיות זמינים, יום או לילה, 24 שעות ושבעה ימים בשבוע, לעשות פיפי לתוך כוס או לתת דגימת דם.  חשוב יותר, הפסיקו לעשות דרמטיזציה מוסרית מכל העניין.  אנחנו חייבים להפסיק להניח שהצלחה אתלטית מלווה בסימום ושקרים ומרמה.  מנו את בארי בונדס ל"הול אוף פיים" על סמך ההישגים שלו על המגרש והשאירו את שפיטת ההתנהגות שלו כעניין שבינו לבין בוראו.  בואו נוציא את פיסת הדרמה הזו מחוץ לספורט ונתרכז בתוצאה הסופית, בגובה הרף, בסרט המדידה ובשעון העצר".

איזה מקבץ של דמגוגיה צרופה!  ומאכזבת.

אבל אין כמו החיבור בין הפרשה להתבטאות הזו (המצטרפת לתיזות סדורות ומנומקות) כדי להצית מחדש את הדיון.

נקודת השבר באמון שהגענו אליה היא מצערת מאד, מייאשת אפילו.  היא מעוררת שאלות קשות ביחס למקום שבו נמצא הספורט המקצועני בימינו (בכל הענפים, כן, גם באלו שבהם לא ממש בודקים ולא ממש מענישים ולא ממש שואלים).

"החזרת החיילים הביתה", אם תקרה, תהיה הויתור הסופי על אידיאל הספורט והתחרות האתלטית האנושית לטובת משהו אחר לגמרי.  אין ספק שהמשהו האחר הזה כבר כאן, הוא נוכח.  גם חציית נקודת הסף לצערי הולכת וקרבה.

אני מאד מקווה שלא אנחנו נהיה הדור שיתייאש, הדור שיהרוג באופן סופי את הספורט.

(את הגישה שלי אני משאיר בשלב הזה ככותרת.  בהזדמנות קרובה אפרט את הנימוקים להתנגדות הנחרצת שלי לגישתו של לוגאן ודומות לה).

 

 

 

 

סרט אמריקאי (עוד מעט ייגמר)
נוגעת בשמים - הכירו את מעין שחף

תגובות

  • איציק

    אני כמובן נגד סמים בספורט אבל יש לי שאלה יותר מינהלית.
    שחקן כדורגל שנתפס מושהה אבל הקבוצה לא מעבדת נקודות. אם רץ שליחים מקבל תשובה חיובית בבדיקה, האם הזהב (אם הקבוצה זכתה בזהב) נשלל קבוצתית ואם לא, מה גורל המדליה? כאשר זה מיקצוע אישי אז המדליה נשללת, אבל שליחים נראה לי יותר כמו קבוצת כדורגל או כדורסל.

    • נחשון שוחט

      עובדתית, בכל המקרים האלו נשללו מדליות אולימפיות מנבחרת שליחים בגלל פסילת אחד או שניים מהרצים/רצות: סידני 2000 - נשים 4* 100, 4*400 (בשתיהן היתה מריון ג'ונס). גברים 4*400 (אנטוניו פטיגרו וג'רום יאנג). 2004 - נשים 4* 400 (קריסטל קוקס). יש לציין שכשלון בבדיקת סמים ב - 2013 לא בהכרח יפסול את כל הזכיות הקודמות רטרואקטיבית.

      • נחשון שוחט

        טוב, אני מתקן את עצמי לאחר בדיקה נוספת: בכל המקרים הנוגעים לשנת 2000 הוחלט לשלול את המדליות, אבל בערעור נקבע שלא ניתן לשלול מהרצים הנוספים (בהתאם לכללים דאז). במקרה של ה - 4*400 גברים מייקל ג'ונסון הודיע שהוא מחזיר את מדליית הזהב מריצת השליחים. התוצאות הרשמיות בשתי ריצות הנשים לא שונו (ארה"ב שמרה על המדליות, קבוצתית), בגברים הזהב רשום ע"ש ניגריה, בעקבות החלטה של הועד האולימפי הבינלאומי משנת 2008.

        גם ביחס ל - 2004, היה ערעור. קריסטל קוקס לא רצה בגמר אלא רק במוקדמות. לבסוף הוחלט לא לפסול את הקבוצה כולה.

        בקיצור, השאלה שלך היא שאלה טובה, שעוד לא גמרו להתלבט לגביה. לדעתי האישית צריך להיות די ברור שאם רץ אחד השתמש (לא משנה אם השתתף במוקדמות או בגמר) יש לפסול את הקבוצה כולה.

        • נחשון שוחט

          ואחרי שקראתי עוד קצת, מתברר שהנושא סבוך עוד יותר. זו האינפורמציה הכי עדכנית שמצאתי (נכון לפברואר 2013):
          קודם כל, מבחינה פורמלית, התסבוכת נובעת מכך שבשנת 2000 לא היתה בחוקת ה - IAAF הוראה מפורשת שמאפשרת לשלול מדליה מכל הקבוצה בגלל שימוש בחומרים אסורים של אחד הרצים בלבד (בין אם רץ בפועל, רץ במוקדמות בלבד, או רץ גם בגמר). כך שגם אם רוצים לשלול, קיימת התדיינות משפטית אם ישנה סמכות לכך. עד 2004 אושרה הוראה כזו, שהיתה בתוקף בזמן המשחקים האולימפיים. לכן, המחלוקת המשפטית סביב הריצות מסידני יותר סבוכה.

          לגבי מקצה ה - 4*400 גברים מ - 2000 - הוחלט לפסול את האמריקאים. הזהב עבר לניגריה באופן רשמי. בשנת 2012 ננקט הצעד של נטילת המדליות מהזוכים (מייקל ג'ונסון החזיר את שלו ביוזמתו שנים קודם לכן). זו התוצאה היחידה שאין עליה מחלוקת.

          לגבי שני מקצי הנשים ב - 2000 (פסילת מריון ג'ונס) - ההחלטה הרשמית האחרונה היא כן לשלול את הזכיה. מריון ג'ונס החזירה את המדליה שלה. ערעור של שלוש הרצות הנוספות עדיין תלוי ועומד בפני ביהמ"ש לבוררויות בספורט. ההחלטה הסופית צפויה במהלך השנה הקרובה.

          לגבי מקצה ה - 4*400 מ - 2004 (קריסטל קוקס) - בפברואר השנה מונה פאנל של הועד האולימפי הבינלאומי שיחליט אם לפסול את האמריקאיות בעקבות ההודאה של קוקס בשימוש בסטרואידים והשעייתה (קוקס הושעתה ל - 4 שנים). כאן פשוט עוד לא ניתנה החלטה, ולפי הכללים הקיימים לא אמורה להיות בעיה לפסול את הקבוצה.

          אני מקוה שהפעם התשובה מדויקת. אם יש למישהו (יורם?) מה להעיר או לתקן - כמובן שאשמח.

    • מתן גילור

      "שחקן כדורגל שנתפס מושהה אבל הקבוצה לא מעבדת נקודות."
      איציק, פשוט משפט מכליל ושגוי.
      למכבי ת"א הופחתו 4 נקודות לאחר שהתגלה את כפיר אדרי תוסף מזון אסור (אם אינני טועה - אפדרין).
      הדיון לגבי ענישה קבוצתית ככלל בעייתי מאד וקשה להעביר את הגבול.
      האם במירוץ אופניים הזוכה יפסל אם מי מקבוצתו השתמש? מה לגבי פורמולה 1, בה יש קבוצות שיש לקבוצתיות משמעות וקבוצות בהן היריב לקבוצה יותר מפריע מאשר מסייע?
      גם בריצה "יחידנית" ישנה בעיה. היו מירוצים בהם גברהמרים שמר על בקלה. נניח שהיו מתגלים אצלו חומרים אסורים, אולי היה נופל מדבוקת המובילים 2 ק"מ יותר מוקדם ובקלה הי צריך להסתדר עם רוח ורגליים של יריבם בעצמו.

      • איציק

        מתן, אולי זה מקרה יחיד עם אדרי ואולי לא. לא ידעתי עליו. השאלה האם יש איזו תקינה. השאלות שאתה מעלה נכונות. אם תסתכל על הפוסט לגבי דווין וויד מאתמול, דורפן מגדיר שם מושג שאני לא מבין, ספורט קצה. לטענתו רק שם צריך פיקוח צמוד וענישה מחמירה. אני לא מסכים עם זה, אבל יש המון תחום אפור. אם היה נמצא עוד שחקן, היו מורידים 8 נקודות? האם יש הבדל בין העובדה שהמועדון ידע או לא והאם קיימת אחריות בכול מקרה?

      • איציק

        מתן,
        את התגובה הקודמת רשמתי מהסמארטפון, ועכשיו אשלים אותה. האם מה שקרה עם אדרי זה הכלל או היוצא מין הכלל. זה שמצאת דוגמא אחת, נראה לי כיוצא מין הכלל המעיד על הכלל. שון דניאל נמצא נוטל חומרים אסורים והורשע (מה שהוא סיפר לא רלוונטי לדיון), אומנם זה כדורסל ולא כדורגל, אבל מה קרה עם חולון? כלום. אפשר לומר שאיבדה שחקן חשוב אבל זו תופעת לואי לענישה של השחקן עצמו. גם בעולם לא שמעתי על ענישה של עקב תפיסת שחקנים בספורט קבוצתי.
        אני לא מבין למה בפורמולה 1 זה קשה יותר מכדוריד למשל, את עיניין ההפרעה על הקבוצות לפתור בתוך עצמן וזו לא בעייה של חוקים, הם צריכים להיות שווים לכול.
        גם לגבי הריצה הספקולציה לא עיניינית. הארנב הוא ארנב לכולם ואם בקלה מנצל אותו טוב יותר לא שייך לדיון, והענישה לא צריכה לקחת בחשבון מי נתפס כי אם מה קורה לרץ שנתפס. יכל להיות מצב שמשהו אחר היה בכושר טוב יותר מבקלה והוא היה נמשך על-ידי גברהמרים, אז... את מי הוא מושך לא שייך לדיון. בקן מחשבה זה ניתן להציע לפסול שיא עולם כי המושך השתמש בחומרים אסורים. אין סוף עד לאן ניתן להגיע. יותר גרוע, יתכן והוא התאמן עם בקלה ומשך אותו באימונים וכך בקלה השתפר ולמתחרים לא היה מסומם אימונים.

        • מתן גילור

          איציק, אתה טועה בעניין גברהמרים.
          מדובר על ריצה אולימפית. בריצה כזו אין מכתיב קצב. לא ארנב ולא ג'ירפה.
          העניין היה פשוט מאד. לאתיופיה יש פיבוריט. גברהמרים קיבל הוראה מפורשת (או החליט על דעת עצמו...) שהוא שומר עליו. לא משנה איפה בקלה היה ממוקם בדבוקה, גברהמרים מוקם בדיוק לפניו.
          גם נחשון יכול לספר לך שמדובר על ריצה בעלת מאפיינים קבוצתיים לכל דבר ועניין.
          זאת ועוד, אולמפיאדה לפניה, בקלה וסהאין האטו וחיכו לגברסלאסי בכדי למשוך אותו למדליה (מה שלא צלח בסופו של דבר). האם הם עשו זאת כי הם "ארנבים"? לא! הם עשו זאת כי הוא אתיופי והמנטור שלהם!
          שון דניאל ואדרי אלא מקרים שונים מאד. אדרי נטל תוסף מזון שהוא משפר ביצועים ללא ספק (שאל בחד"כ הסמוך למקום מגוריך). האם הוכח שרטאלין מסייע בכדורסל? למיטב ידיעתי לא. לכן, על אף שמדובר על חומר אסור, ענישת הקבוצה פה הינה בעייתי מאד ובטח הפחתת נקודות אינה מידתית.

          • איציק

            מתן,
            אתחיל מהקל אל הכבד. לגבי שון דניאל, זה ממש לא משנה האם רטלין משפר ביצועים או לא. הוא ברשימה של חומרים אסורים. אני מניח שריבת תות לא רשומה שם. גם היא כנראה לא משפרת ביצועים. אם רטלין וריבת תות לא משפרים ביצועים, למה רטלין אסור וריבת תות מותר. כנראה שיש הבדל ורטלין משפיע על משהו שאכן יכול לשפר ביצועים. אם שון עבר עברה שמצריכה הרחקה (בגלל משהו שלא משפר) אז לפי אותו ההגיון גם הקבוצה צריכה להענש (על משהו שלא משפר ביצועים). בכלל, צריך להעניש קבוצות על דברים שדופקים ביצועים (כלומר על טימטום), אבל זה סיפור אחר (מכבי בכדורסל נענשה על זה השנה ובצדק).
            הטענה שלי לגבי גברהמרים היא פשוטה, אתה לא יכול להתחיל לפלח את הריצה עד דק ולבנות עץ החלטות. אם הוא עזר לרץ מקבוצתו העונש X, אם לא עזר העונש Y, ואם קילקל, הקבוצה מקבלת פרס Z. אתה לא תצא מזה. ברגע שיש ספורט אישי, וקימות בריתות, אתה לא יכול להתחשב בהם. כל אחד צריך להענש כאינדוידואל. אחרת אתה נכנס לדרך ללא מוצא, וההתפלפלןיות המשפטיות ימשכו שנים ללא כל אפשרות לשפיטה הגיונית (גם אם לא לגמרי הוגנת). צריך היכן שהו להעביר את הגבול, ולדעתי הגבול, בענף אישי האיש צריך להאנש לבד, בקבוצתי (גם אם זו ריצת שדה שמחשבים סכום זמנים) הקבוצה צריכה להאנש גם כן. מידת האנישה של הפרט ושל הקבוצה צריך להיות בהתאם למקרה.

          • נחשון שוחט

            אני מסכים שיש מצבים ברורים של טקטיקה קבוצתית. דוג' מובהקת עוד יותר מגברמריאם היא זו של מרוקו. תמיד היה רץ נוסף שעלה לגמר רק כדי לשמש מושך לאל גארוז'. אחד מאלה, אדיל קאוצ', הושעה בדיעבד בגין שימוש בחומרים אסורים. כמובן שזה לא השפיע על הנצחונות של אל גארוז'. כך גם דומסטיקים של לאנס ארמסטרונג (הראס, לנדיס, המילטון ועוד). אני מסכים עם איציק שיש בעיה קשה לפסול הישגים אישיים בגלל פסילת חבר נבחרת מסייע. לכל הפחות היתה נדרשת הוכחה של המודעות של הרץ לכך שהסיוע שהוא קיבל מחבר לקבוצה היה בלתי חוקי. ואיך תוכיח? בספורט אינדיבידואלי הרץ בסופו של דבר נפרד מהישות הקבוצתית.

            במירוץ שליחים לדעתי לא צריכה להיות שום דילמה. הקבוצה קמה ונופלת על כל אחד מחלקיה. זה לא שונה ממצב שבו אחד הרצים רץ מחוץ למסלול שלו, והפסילה שלו פוסלת את כולם, או שהרץ לא היה כשיר להתחרות. אי אפשר להשאיר את הזכיה של 3 מתוך ה - 4 מתוך הנחה שגם בלעדי הרץ שנפסל הקבוצה היתה מנצחת/עולה לגמר. בעיניי זה מופרך. רץ אחד רימה - כל הקבוצה רימתה. אכזרי אמנם (במיוחד כשהרצה הפסולה היא רצה מחליפה שעשו לה ג'סטה ונתנו לה לרוץ במוקדמות) אבל בלתי נמנע.

            ביחס לספורט קבוצתי מובהק, זו רק שאלה של מדיניות ומידת הרצון להילחם בתופעה. אני לא רואה בעיה עקרונית או משפטית לעשות זאת (להבדיל משיקולי פופולריות). כמובן שזה חייב להקבע בחוק/תקנון מראש. בסיטואציות רבות כן מענישים קבוצה בגלל התנהגות של שחקן יחיד, בוודאי אם מדובר במירמה. הקבוצה היא גם "מונע הנזק היעיל" כי בידיה הכלים הכי טובים לפקח על השחקנים, להתנות חוזית וכו'. קשה לי לראות מדיניות כזו יוצאת לפועל. לא בגלל שאי אפשר אלא בגלל שלא רוצים ומפחדים מהמשמעויות של כלל כזה ומסיטואציות שיווצרו.

  • אופיר

    אכן דג שמן, אבל הכריש עדיין חופשי, יש לו ידיים, והוא עושה איתן צורה של ברק.

    • טימי

      ביום שיתפסו את כל הג'מייקנים + אמריקנים + נדאל ( זה מקצוע אחר אבל אותו שטנצ) נדע שאנחנו מתקרבים לכיוון הנכון

      • אדם

        לא נדאל, כל הספרדים. מה שקורה שם מטריד לפחות ברמה של מה שקורה בג'מייקה.
        מצד שני, הרבה יותר קל ואופטימי לצלול מתחת למים ולקוות שהסערה תחלוף בשקט.

  • באבא ימים

    אני כבר מחכה לדיון הזה...

  • יוסי

    אני חושב שזו הפעם הראשונה שבה אתה כותב באופן כל כך חד צדדי. אני מבין שאתה מתנגד מאוד למה שהיה לדאג לוגאן להגיד, אבל במובן מסויים ציפיתי ממך לתשובה קצת יותר מורכבת. אני מקווה שאתה תוכל להגיד לי מה הפתרונות שאתה מציע לבעיות שהוא מעלה ולשינוי הפרדיגמה שהוא מציע. קטונתי מלהגן על עמדתו, אבל נראה לי שהבעיה הספציפית של המרחק של העניין הציבורי ממצב החוק היום וכיצד מגשרים את הפער היא שאלה לגיטימית.
    שבת שלום

    • נחשון שוחט

      הפוסט הזה אינו מציג עמדה מנומקת. פוסט רציני בנושא יצטרך להשיב לטענות העיקריות של מצדדי הלגיטימציה לשימוש בחומרים משפרי ביצועים (לא רק של לוגאן, ישנן גירסאות מתוחכמות ורציניות הרבה יותר של העמדה). אם יש עניין בכך, אשמח להקדיש לכך פוסט נפרד בזמן הקרוב.

      לגבי הבלוג פוסט של לוגאן, אין מה לעשות, יש בו לא מעט דמגוגיה.
      1. ההשוואה להמלצת הסנאטור (ביחס לשקיעת הצבא האמריקאי במלחמת ויאטנאם) "להכריז שנצחנו ולהחזיר את החיילים הביתה").
      2. הטענה שאין מה לעשות לנוכח התחכום של מעבדות במזרח הרחוק ובקריביים. (סליחה, קריביים? המעבדה של באלקו לא היתה בארה"ב?).
      3. הטענה שהחוקרים ועוה"ד יעסקו בתפיסת פדופילים, טרוריסטים ומדליפים (מדליפים? קראתי נכון? איזה מן ספין הוא מנסה לעשות כאן?) - כאילו שיש טריידאוף בין האכיפה בתחומים השונים.
      4. הטענה שמדובר ב"דרמטיזיציה מיותרת", שההיבט המוסרי בסוגיה הוא מלאכותי... - דווקא לוגאן ממעיט מחשיבות העניין, ומציע לנוכח הקושי להתעלם מעצם קיומה של השאלה הערכית.

      ההתלבטות מה נכון לעשות היא בהחלט שאלה לגיטימית, ולכל אוהד ספורט יש בימינו דיסוננס לא פשוט, במיוחד בענפים שבהם השיח גלוי כל כך וקשה יותר פשוט "לעצום עין" (אתלטיקה, אפניים). צריך לזכור שיש הבדל משמעותי מאד בין הכרה בחוסר האפקטיביות היחסית של האכיפה לבין ההכשרה החוקית והמוסרית וביטולו המוחלט של התמריץ השלילי.

      המטרה של הפוסט הזה היתה יותר לדווח גם על VCB וגם על ההצהרה של לוגאן. וחשוב היה לי להביע הסתייגות ברורה מהציטוט שהבאתי. כדי להכנס לגופו של דיון יידרש פוסט נפרד ויותר מפורט.

      • יוסי

        אני חושב שיש לי מה להגיד בנדון, אבל אני אמתין בסבלנות לפוסט שיתעסק בזה. שבוע טוב

  • יורם אהרוני

    המאמר של לוגאן מאד מטריד. אולי המשפט הכי קשה: To those whom I excoriated for drug use while I was in a position of authority I can only say I did my duty to defend and protect the sport to the best of my ability. מה שאני קורא כאן בין השורות: "כאשר הייתי בתפקיד השתדלתי לעזור ככל יכולתי לאתלטי ארה"ב לעבור בשלום את הבדיקות. עשיתי כאילו אני נלחם בשימוש בסמים אבל בעצם מה שחשוב הוא לא להתפס."
    נראה שלוגאן אינו היחיד העומד בראש מערכת לאומית בענף ספורט היודע כי הדבר היחיד החשוב הוא הניצחון ולשם כך צריך להיעזר בחומרים משפרי הישג אך מבלי להתפס בבדיקות. כבר לפני 30 שנה קניתי באנגליה חוברת הדרכה לקורס מאמנים בה כתוב בין היתר (על סטרואידים אנאבוליים): "...המנה היומית לשימוש רפואי היא 10 - 20 מיליגרם למשך 4 שבועות, שאחריהם אפשר להפסיק לקחת את החומר למשך 4 שבועות...אמנם הם אסורים בשימוש אך קשה מאד לגלות אותם אם מפסיקים לקחת אותם כמה ימים לפני הבדיקה..." הם גם מונים את התועלת בשימוש: התאוששות מואצת ממאמץ, החלמה מהירה יותר מפציעות, שיפור ביצר התחרותי... נכון שהם מונים גם את הסכנות שבשימוש ומביעים תקווה שבעתיד אפשר יהיה לשפר את טכניקות הגילוי אבל בעצם הם נותנים הדרכה למשתמש.

    • נחשון שוחט

      excoriated - מי שהוא גינה, הוכיח, העניש. לדעתי הוא מנסה דווקא להצדיק את נקיטת הסנקציות בתקופת כהונתו לנוכח העמדה שהוא מביע כעת. בכלל, בקריאה נוספת, אני חושב שפחות משלוגאן מביע דעה מוסרית, הוא מביע איזה סוג של ייאוש פרקטי, תסכול. הוא כאילו אומר: "הייתי בקו הראשון במלחמה בחזית הזו, ואני אומר לכם שחבל על הזמן. זה קרב אבוד". את הרוב לא תופסים. כשכבר תופסים אז העונשים (בפוטבול ובבייסבול) מגוחכים. אז שיניתי את דעתי. שימו את בארי בונדס בהול אוף פיים וזהו. לא יודע, אולי יותר משהוא מביע עמדה מוסרית הוא פשוט אומר פאק איט. (אבל זו פרשנות לא מחייבת, שלי). לוגאן גם פוטר מהתפקיד שלו והגיש תביעה נגד ה - USATF.

      • austaldo

        אולי זו פשוט גישה מעשית: "אנחנו נילחמים בסמים ומה יוצא לנו מזה? אנחנו מפסידים באולימפיאדה ובאליפות העולם לאלו שלא נילחמים בסמים"

        • matipool

          המשפט הזה הוא ממש אגרוף לפנים .
          למה באמת להתאחדות א' להילחם בשימוש בסמים של האתלטים שלה ( כולל שלילת מדליות רטרואקטיבית ) ולהפסיד לאתלטים של התאחדויות ב' ו-ג' שלא עושות כלום בנדון ?

          • נחשון שוחט

            ישנם סטנדרטים רשמיים של WADA שאליהם מחויבות ההתאחדויות, כולל סנקציות. זה לא אומר שהבעיה שאתם מעלים לא קיימת. זה אומר שכן יש התייחסות וניסיון להתמודד איתה. ישנן גם בדיקות וביקורות שמתבצעות ביזמת WADA. הנושא לא פרוץ לרווחה כמו שהיה לפני 20-40 שנה. זה לא אומר שאין פרצות. וזה בטח לא אומר משהו משמעותי לגבי רמת ההצלחה. אני מאמין שבארה"ב, ה - USADA וה - USATF לא מבלפות ולא עושות cover up, מה שכן היה כנראה בעבר (כולל, כנראה, גם בקשר לבדיקות חיוביות של קארל לואיס, ושל רבים נוספים בשנות ה - 80).

    • shohat

      ולגבי החוברת - סיפור מדהים, ועצוב. יש להניח שהגישה הזו קיימת במקומות רבים.

  • חזי

    כמה עצוב לראות את התגובה של לוגאן. מצד אחד רדפו את לאנס ארמסטרונג והורידו אותו (בצדק!!) ואף לחצו על מריון ג'ונס והצליחו להוציא ממנה הודאה, מצד שני התחושה היא שהפיקוח על האתלטים האמריקאים קצת יותר רופפת, אולי בגלל איבוד ההגמוניה בספרינט :-) (לא שהפיקוח על הקניתים או הג'מאיקנים הוא כזה הדוק). בולט לוקח סמים. גם בלייק. העניין הוא שעד שלא יקחו מהם בדיקת דם לא יעלו על זה. פעם הייתי נפעם משיאי האתלטיקה. היום אני פחות. איך אף אחד מכל הביולוגים, חוקרי המעבדות, המתכנתים והסטארטפיסטים לא יושבים ועושים לסאגה הזו סוף?

    • matipool

      מה זאת אומרת "עד שלא יקחו מהם בדיקת דם לא יעלו על זה" ?
      לא לוקחים בדיקות דם מאתלטים ? בדיקות שתן ? אין בדיקות מדגמיות מייד לאחר תחרויות ?

      • נחשון שוחט

        1. יש בדיקות, גם מדגמיות וגם חובה (למנצחים) באליפויות ובתחרויות הגדולות. אבל כמו שאמר דיק פאונד, בעבר ראש WADA: "כשאתה נכשל בבדיקת סמים אתה נכשל בשתי בחינות. השניה היא מבחן איי קיו". הפרוטוקולים בנויים כך שהחומרים לא יהיו במערכת הדם/שתן בזמן הבדיקה.

        2. החשיבות הרבה יותר היא לבדיקות "חוץ-תחרותיות". כלומר - בדיקות פתע בשלב האימונים. שימוש בחומרים האלה לא מיועד (רק, או דווקא) לתת boost ליכולת ביום התחרות, אלא חשוב יותר: לאפשר התאוששות טובה ונשיאה בעומס אימונים הרבה יותר גבוה ובאופן עקבי. אין אחידות במידה ובתדירות שבה מתבצעות בדיקות כאלה. זה משתני בין ענפי ספורט ובין מדינות. אתלט שלא מגיע לבדיקת פתע נחשב גם הוא למפר הכללים (הפסד של שלוש בדיקות מוביל להשעיה). אבל גם על הבדיקות האלה אפשר להתגבר (קראו את הדו"ח לגבי לאנס ארמסטרונג והשיטות להתגבר גם על הבדיקות הללו).

        3. עובדתית, רוב הפרשות הגדולות של השנים האחרונות לא נבעו מתוצאות בדיקות, אלא מראיות שקשרו בין הספורטאים לבין צינור האספקה: המעבדות, הרופאים והרוקחים: פרשת בלאקו (בארי בונדס, מריון ג'ונס, טים מונטגומרי, ועוד), פרשת פואנטס (רוב רוכבי האפניים הגדולים), פרשת לאנס ארמסטרונג, לפני כן פרשת פסטינה (מצאו עירויי דם וחומרי סימום ברכב של הקבוצה). הישגי האכיפה הגדולים לא באו מהבדיקות אלא מהרחבת החקירה כלפי יעדים ספציפיים, וראיות מפלילות "רגילות" (לא מדעיות).

        4. יתכן שהחידוש בבדיקת "הפספורט הביולוגי" שישנה את המצב. הבדיקה הזו קובעת רף קביל של פרמטרים לצרכי תחרות, ומעקב אחר שינויים בפרופיל של כל אתלט, ולא עוסקת בחיפוש אחר החומר האסור עצמו. זו כנראה דרך יעילה יותר, שמבוססת על זיהוי השינויים החריגים ולא של הגורמים.

        למי שרוצה להבין יותר לעומק את נושא הבדיקות והמגבלות (הרבות) שלהן, מאד מומלץ לקרוא את מייקל אשנדן (נחשב לאחד המומחים המובילים בתחום), בעקבות פרשת אלברטו קונטאדור: http://nyvelocity.com/content/interviews/2012/behind-scenes-contador-cas-hearing-michael-ashenden

  • נר הלילה

    תודה כרגיל. המצב מייאש.
    בגלל שהמצב בקנטים, אני חושב כמוך שהסנקציות צריכות להיות חריפות כולל עונשים קבוצתיים. אין סיבה שאם השעו את מכבי חיפה בגלל פרשת הפקס, שברור שמקורה בטעות טכנית, לא ישעו קבוצה שלמה בשל רמאות חמורה כזאת. אני הייתי מציע סנקציות קולקטיביות להתאחדויות שספורטאים שלהם נתפסו ע"י גורם חיצוני עד כדי מניעת השתתפות באולימפיאדות ואליפויות עולם. ע"מ להעניש העלמת עין ואף לדרבן מלחמה פנימית.
    אפילו אם זה לא 'צודק' זה נראה לי פחות גרוע מהעוול שנגרם לספורטאים ההוגנים והנקיים. קשה לי שלא לחשוב על אסתר רוט ומקומה בהיסטוריית הספורט אם העולם היה נקי.

    אגב שאלה למומחים - מה מידת התרומה של חוסר השימוש בסמים לחוסר ההצלחה של ספורט הישראלי ? או שגם אצלנו משתמשים?

    • נחשון שוחט

      תודה על הדברים.

      לגבי השאלות -
      1. האם אתלטים ישראלים מרמים? היו שרימו (בודדים נתפסו), יש להניח שישנם גם מי שמרמים. אבל אין סיבה להכפיש ואני רוצה להאמין שהרוב הגדול נקיים. ככל הידוע לי זה גם באמת כך, ולא סתם סיסמה.
      2. האם מתבצעות בדיקות בישראל? בתדירות מאד נמוכה (זה גם עניין של מוטיבציה וגם עניין של תקציב), ולמיטב ידיעתי כמעט שבכלל לא מתבצעות בדיקות מחוץ לתחרות.
      3. מה מידת התרומה לפערים ביחס לעולם? בוא נגיד שישנם פערים מאד משמעותיים עוד לפני כן. במקצועות רבים האתלטיקה בישראל לא התקדמה ביחס לתוצאות שנקבעו כאן בשנות ה - 70 המוקדמות, לא באיכות לא בעומק. שיאי ישראל רחוקים עדיין משיאי עולם משנות ה - 60. והרמה באליפות ישראל נמוכה משמעותית (למעט מספר קטן של "עילויים" במושגים המקומיים) מהרמה באליפות תיכונים בארה"ב. הבעיה היא לא באתלטים הפעילים עצמם (שרובם הם מופת לעבודה קשה בתנאים שאינם תנאים) אלא בבסיס-הלא-קיים של הענף (החל מגילאי הנוער). הלוואי שהיינו במקום שאפשר להאשים את "הסמים".

  • קורא

    נחשון, יש לי שאלה לא קשורה בנוגע לריצה. אני תמיד מתלבט האם מה יותר טוב, לעצור לדקה לנוחלשתות באמצע הריצה, וכך שאחרי המנוחה תחזור כשאתה בקצב יותר מהיר, או להמשיך את הריצה עד הסוף ולדעת שבשליש האחרון הקצב שלך פחות טוב. השאלה היא מה עדיף מבחינת הכושר מבין שתי האופציות?

    • נחשון שוחט

      באיזו ריצה מדובר? איזה סוג אימון? מה מרחק הריצה ובאיזו תדירות את רץ אותה? ולאיזו מטרה אתה מתאמן?

      כתשובה כללית-
      א. אם אתה מתאמן בשביל הכושר הכללי/ הרגשה- אין שום בעיה לעשות הפסקה של דקה, ואם זה משפר לך את ההנאה ומאפשר לסיים חזק ובהרגשה טובה, זה בסדר גמור. זה לא צריך להדאיג אותך, וזה לא מה שיפגע בכושר.

      ב. ריצה רציפה בדרך כלל תתחיל בקצב מעט איטי יותר, אחרי שהגוף מתחמם תעבור לקצב השיוט הנוח, והסיום יהיה מעט מהיר יותר, באופן טבעי. מתי ההנחה הזו משתנה? 1) לרצים מתחילים שאין להם עדיין את הכושר לבצע את משך הריצה ברצף אחד, אחת ההמלצות היא לשלב ריצה-הליכה, ובהדרגה לצמצם את קטעי ההליכה עד שמגיעים לריצה רציפה. באופן הזה ניתן לבצע משך אימון של 30-40 דקות כשבתחילה אין את היכולת לבצע אותו כריצה רצופה, ואת היכולת הזו מפתחים בהדרגה, על פני מספר שבועות. 2) לרצים מתקדמים, שכדי לתרגל קצב ריצה מהיר יותר ולתמרץ התאמות פיסיולוגיות נדרשות, מבצעים אימונים שמבוססים על קטעים בקצב מהיר, עם הפוגות ביניהם (אימונים אלו אינם יומיומיים, וצריכים להיות מותאמים למטרה המוגדרת). אלו אימונים קשים הרבה יותר מריצה רצופה בקצב נוח.

      ג. יתכן שאתה פשוט רץ מהר מדי, ולכן כדאי לפתוח בקצב איטי יותר, כך שלא תהיה דעיכה בקצב בהמשך (גם ללא צורך בהפסקה).

      אם תפרט מעט יותר, אוכל לתת תשובה יותר רלוונטית לגביך.

      בהצלחה!

      • קורא

        היי נחשון, תודה על העזרה! אני רץ בערך כשנתיים-שלוש כבר, והאימון שלי הוא ריצות באורך של כ-6 קילומטר יום כן יום לא. לצערי אני לא רואה כמעט שיפור, אולי בגלל שחזרתי מפציעה, קצב הריצה שלי הוא בערך 5:30-5:40 לקילומטר.

  • yevgenis

    הוא אמר - "יש להשאיר את נושא הפיקוח על סמים לממשלות ולרשויות האכיפה שלהן"
    מסכים איתו-חומרים אסורים אינו סמים ומסכנים(אולי) רק המשתמשים בהם
    אתלטים אנשים בוגרים ויודעים מה הם הסכנות

  • מוטי

    אני סבור שמעבר לנושא הספורטיבי התחרותי, יש את הנושא הבריאותי.
    לא ניתן לתת לספורטאים לעשות ככל העולה על רוחם עם תרופות, כאשר יודעים שהדבר יביא לקיצור תוחלת החיים שלהם (אני זז מעט באי נוחות מול המקלדת, מאחר במשפט שכתבתי יש מידה מסוימת של צביעות או לכל הפחות העלמת עין, שכן יש לא מעט ענפי ספורט שעיסוק מקצועני בהם מקצר את תוחלת החיים או את איכות החיים של האדם)
    מבין השורות של דברי לוגאן עולה נימת ייאוש. אני לא מקבל את דבריו, אך יתכן ויש צורך בהאחדת משאבים לטיפול בתופעה.

    עד עתה האתלטיקה הג'מייקנית היתה כמעט בלתי נגיעה, ולא נתפסה משמעותית בנושאי סמים. יתכן ועתה התחלה של היווצרות סדקים ראשונים.

    • נחשון שוחט

      אני מסכים. גם שמדובר קודם כל בנושא של בריאות הציבור- וכאן חשוב להבין שהתרת השימוש בקרב ספורטאי עלית ("הגלדיאטורים") תחלחל בהכרח למטה אל גילאי הנוער ואל הספורט החובבני, וזו אחת הבעיות העיקריות.

      ואני מסכים גם שמדברי לוגאן עולה נימת ייאוש.

Comments are closed.