נוגעת בשמים – הכירו את מעין שחף

שיחה עם הקופצת לגובה מעין שחף, מן האתלטיות המצטיינות בישראל.

 

כמה אסתטיקה יש במקצוע הזה, וכמה דרמה.  חודשים, אפילו שנים של אימונים מתנקזים אל כמה שניות גורליות.  הרף מונח גבוה, הרבה מעל לגובה הראש.  גובה חדש.  הספרות ששוננו בחלומות, בימים ובלילות.  והנה הגיע הרגע לרחף. להמריא. לממש.  הרף נשען באופן רופף, בקצוות בלבד, על תושבות הפלסטיק הדקות.  נגיעה הכי קלה והוא נופל. אין שוליים לטעות.  הקופצת מתרכזת.  רגליה ארוכות. ארוכות עוד יותר כשהיא מתהלכת על קצות האצבעות, בנעלי הספייקס ומתמתחת, מלאת חן ובטחון.  את התנועות היא מכירה היטב.  הן אוטומטיות.  היא תרגלה אותן אלפי פעמים.  עכשיו היא מתרכזת.  היא מודדת.  ההצלחה תלויה בדיוק של חוט השערה.  היא תלויה בתזמון, בצעדי גישה ארוכים ונכונים, בנקודה ובזווית המדויקות של ההמראה.  הקופצת תנתר ותתרומם מתוך תנועה של אתלטיות מתפרצת, וגם של ריקוד.  שילוב מושלם של יופי ושל עוצמה.  הגב קמור. הגוף כולו מתגמש כדי לגלוש בעקבות הכתפיים שמובילות את הדרך. ובתנועת הדאיה החלומית הזו כל איבר בגוף צריך לעבור בדיוק בשבריר השניה הנכון, בדיוק בנקודה הנכונה במישור. עד שהרגליים עוברות, והשחרור, עוד באוויר, והנחיתה על המזרן.  יש!  כמה אסתטיקה יש במקצוע הזה. כמה שלמות. מדהים!

ישנן נקודות אור באתלטיקה הישראלית.  ואין ספק שמעין שחף (פורמן) היא אחת הבולטות והבהירות שבהן.  מעין בת ה – 26, מאגודת מכבי חיפה, מחזיקה (יחד עם דניאל פרנקל) בתוצאה הטובה ביותר לישראלית בקפיצה לגובה באצטדיון פתוח- 1.92מ'.  שיאה האישי באולם  – 1.90מ' – מדרג אותה שניה בין בישראליות, בכל הזמנים.  ארבע פעמים כבר זכתה באליפות ישראל. ביום ראשון שעבר, בתחרות ב"נעורים", היא עברה בקלות רבה ובניסיון הראשון גובה של 1.85מ' ואז הורם הרף ל – 1.92מ' – שהוא מספר המפתח, הקריטריון לאלופת העולם.  זה היה קרוב, קרוב מאד, קרוב ברמה שברור לכולם שיש לה את זה ברגליים.  מעין כבר עברה העונה, במאי, גובה של 1.90מ'.  עכשיו זו רק שאלה של היום הנכון עם ההרגשה הנכונה.  ומעין תהיה שם.  היא תרגיש שזה שם כבר בחימום (כפי שתיכף תקראו) והיא תהיה שם.  בטוח שהיא תהיה שם.  שם וגם במוסקווה, באוגוסט, באליפות העולם.

maayan

(התמונה באדיבות יח"צ איגוד האתלטיקה בישראל)

מבחינת הפוטנציאל, השמים הם הגבול.  כשאני שואל את מעין "מהו החלום הגדול" אין לה ברירה אלא לענות:  החלום הוא גמר אולימפי.  טוב, מה היא יכולה כבר לענות? כשאת ברמה הזו, אין תשובה קבילה אחרת.  לגמר האולימפי בשנה שעברה בלונדון, לצורך ההשוואה, קופצת אחת עלתה עם 1.96מ'.  אחת-עשרה האחרות הסתפקו ב – 1.93מ' בשלב המוקדמות.  כך שההגשמה של החלום הענק הזה תלויה בעיקר בהגעה לכושר השיא בזמן, ובטיפת מזל.  מבחינת היכולת, מעין כבר נוגעת בחלום.  שיפור נוסף והיא תצטרף אל חבורת החוד האקסקלוסיבית של הקופצות הטובות בעולם, אל ה- 2מ' ומעבר.  אין לי ספק שמעין מבחינתה תעשה את כל מה שהיא יכולה כדי להגיע לשם.

שבועיים לפני אליפות ישראל באתלטיקה קלה, שתיערך בימים 3-4 ליולי באצטדיון בהדר יוסף, בשיא העונה ממש, בקשתי ממעין שחף לספר קצת על עצמה, ולענות על כמה שאלות. לשמחתי, היא הסכימה ברצון.  תמיד רציתי לדעת:  איך החיים במהירויות האלה?  איך החיים בגבהים האלה?

למען קוראי דה באזר, ניגשתי ישר לשאלה החשובה:  נו, אז את מטביעה כדורסל?  מבוכה קלה, חיוך..  "האמת שזה מצחיק, אבל כן, מאד בקלות.  רוב הקופצות לגובה מטביעות די בקלות".  וכך הסרנו מן הדרך את סוגיית ההיררכיה בין ענפי הספורט.  (תתארו לכם שחקן של מטר תשעים ושניים.  מיקי ברקוביץ' נניח.  עכשיו תדמיינו שמעין שחף יכולה לרחף מעל לגובה הראש שלו).

בואו נדבר רגע על ההבדל שבין המספרים.  1.90 לעומת 1.92.  איזה הבדל כבר יש שם?  שני סנטימטרים שעליהם קמה ונופלת עונה שלמה.  סיפרתי למעין שלפני לא מעט שנים יצא לי לראות את קונסטנטין מטוסביץ' משפר את שיא ישראל בקפיצה לגובה דאז, בהדר יוסף.  הוא קבע באותו יום שיא אישי משמעותי, ואז העלו את הרף שוב.  את הגובה המדויק שהוא קפץ אני לא זוכר אבל אני זוכר שרוגל נחום (שיאן ישראל בקפיצה משולשת, למי שצריך תזכורת) היה שם ואמר כמה פעמים:  "זה אותו גובה קוסטה, אותו גובה", ומטוסביץ' קפץ ועבר (זה נראה היה כאילו באותו יום הוא יעבור גם 3מ', אם רק ישכנעו אותו שזה אותו הגובה). אז שאלתי את מעין:  הבדל של 2 ס"מ הוא מצד אחד כל כך קטן, כמעט לא משמעותי, לא נראה לעין,  והרבה פעמים אנחנו רואים שקופץ עובר את הגובה הקודם בקלות, הרבה מעל לרף, אבל נכשל בגובה הבא. מצד שני ברור שקיים גם גבול פיסי.  כשמעלים את הרף לגובה חדש, כמה את מרגישה פיסית את ההבדל לעומת הידיעה שהגובה גבוה יותר ממה שאי פעם קפצת?

תשובה:  "זה מצחיק אולי, אבל באמת קשה מאוד להתעלם מהגובה, מהמספר. אתה מנסה לחשוב שזה כלום עוד סנטימטר פחות סנטימטר אבל הראש יודע ושם ההתעלות המנטאלית משחקת תפקיד, תפקיד גדול.  זה לפעמים באמת כל ההבדל".

******************

מעין פורמן גדלה בחיפה.  עד גיל 16 היא התחרתה בהצלחה בהתעמלות אמנותית וגם זכתה באליפות ישראל בתרגיל החבל.  מעט לפני גיל 17, היא מספרת, היא פשוט הרגישה שמיצתה את עצמה.  "ישבתי בבית אולי שבועיים וכבר לא הייתי מסוגלת יותר וחשבתי איזה מקצוע אני יכולה לעשות וקפיצה לגובה תמיד היה נראה יפה, מקצוע שתמיד משך אותי, אני לא יכולה ממש להסביר את זה.  ואז ביררנו עם אמא שלנו על אגודות וככה הגעתי למכבי חיפה ולאלברט ומשם הכל התחיל".

אלברט.  כן.  בואו נדבר רגע על אלברט, שמעין מקפידה כל כך להדגיש את התרומה שלו להצלחה שלה.  אלברט הוא מאמן האתלטיקה אלברט פונגין.  את מעין הוא מאמן מגיל 17, מאז הגיעה בפעם הראשונה לאצטדיון האתלטיקה בנוה שאנן, כלומר מתחילת הדרך ממש.  חניך נוסף של פונגין, גם הוא אתלט מחונן מאגודת מכבי חיפה, הוא ניקי פאלי, שזכה בעבר במדליית הכסף באליפות העולם לנוער.  שיאו האישי של פאלי  –  2.30מ',  מדרג אותו במקום השני בכל הזמנים בין הישראלים, אחרי מטוסביץ'.  אחרי כמה שנים בהן סבל מפציעות חוזרות, גם ניקי פאלי נמצא בדרך חזרה לכושרו הטוב.

והנקודה הזו מביאה אותי לשאול:  מהו ההסבר להצלחה הישראלית דווקא בקפיצה לגובה?  קונסטנטין מטוסביץ' היה מטובי הקופצים בעולם. הוא קפץ לגובה של 2.36מ' וסיים חמישי בגמר האולימפי בסידני 2000- אחד ההישגים האיכותיים ביותר לספורטאי ישראלי אי פעם.  מעין שחף מתחרה בשנים האחרונות עם קופצת מעולה נוספת, דניאל פרנקל, המחזיקה בשיא הישראלי באולם  (1.94 מ', תוצאה שמיקמה אותה רביעית באליפות אירופה).  הנסיקה של שתיהן הגיעה פחות או יותר במקביל והן החליפו נצחונות ביניהן במהלך השנים האחרונות.  השנה גם שחף ברני הרשימה מאד בתחרויות בליגת המכללות בארה"ב, והצטרפה לחבורה האיכותית של קופצות למעל 1.80מ'.  דימה קרויטר קפץ 2.28מ –תוצאה איכותית מאד.

קודם כל, אני שואל את מעין – איך את מסבירה את הרמה הגבוהה דווקא במקצוע הזה?  ומעין לא מהססת בכלל:  "לפי דעתי זה בגלל המאמנים.  יש כאן מאמנים מעולים לקפיצות".

אני חושב שמעין מעט מצטנעת כאן, כי המאמנים הם חלק גדול מהסיפור, אבל לא הסיפור כולו.  המאמן המעולה, הידע המקצועי והאישיות שלו, הם לבנת היסוד. משם הכל מתחיל.  המאמן צריך גם הזדמנות לעבוד עם ספורטאים יוצאי דופן, גם מבחינת הכשרון וגם מבחינת הנחישות והנכונות להקריב את מה שנדרש כדי להתקדם ולהצטיין ולהגיע לרמות האלה.  רק לאחר מכן באה ההצלחה.  וההצלחה מייצרת כנראה את האמונה שאפשר, ולא פחות חשוב:  מודלים לחיקוי.  מודלים לחיקוי – כמו מעין וכמו דניאל.  וכמו קוסטה מטוסביץ' לפניהן, וניקי פאלי.  ואז מגיעים נערים ונערות ורוצים גם, ומחפשים אגודות, כמו שמעין חיפשה לפני 9 שנים, וכך למאמנים המעולים יש כשרונות חדשים לעבוד איתם.  וכך נוצרת המשכיות, ולימים מסורת.   דמויות כמו מעין, לכן, הן האוויר לנשימה שענף האתלטיקה כל כך זקוק לו.  היא מראה שהנה, בכל זאת אפשר.  היא מהווה מודל לחיקוי באחד המקצועות הקשים והמורכבים ביותר שקיימים בספורט.

ומה התרומה של התחרות מול דניאל פרנקל?  מהי הדינמיקה ביניכן?  האם התחרות דחפה את שתיכן לפריצת הדרך ולהישגים?

מעין:  "תראה, בזמן התחרות ולא משנה איפה ועם מי אין חברות אבל מחוץ למגרש אני ודניאל מסתדרות מעולה גם במחנות אימונים אנחנו בדרך כלל ביחד בחדר.  אישית אני תמיד אומרת שאני המתחרה הכי גדולה של עצמי אז בכל תחרות גם מול בנות שקופצות יותר טוב ממני אני תמיד מתרכזת רק בעצמי ואף פעם לא מסתכלת מי מולי".

איך נראית שגרת אימון ושגרת חיים של אלופת קפיצה לגובה?

אז זה הולך בערך ככה:  11 אימונים בשבוע, באצטדיון.  בוקר וערב, יום יום.  ביום שישי אימון אחד.  מבנה וסוג האימון תלויים בתקופה.  בתחילת העונה, בתקופת ההכנה הכללית העבודה מאד סיזיפית, עובדים על רכיבי הכושר השונים.  זו עבודת הבסיס שעליה הכל בנוי, פחות כיף, הרבה עבודה קשה.  בשלב המתקדם לעונה עוברים לתרגל קפיצות מכל מיני סוגים.  גם ב"מפורקים" שבהם מתרגלים שלבים שונים של תנועת הקפיצה בנפרד, וכמובן טכניקה.  כל שבוע שונה מהשבוע שלפניו.  מעבר לאימונים, ישנה חשיבות רבה מאד לתזונה.  חשוב מאד לקופצת לגובה לשמור על המשקל.  לצורך סיוע להתאוששות בין האימונים אני גם הולכת לסאונה.  בעצם, אומרת מעין, כל החיים סובבים סביב זה.  בעלה, מאור, סטונדנט בטכניון, שם כדי לתמוך ולעודד.

שאלתי את מעין מהו לדעתה המפתח החשוב ביותר להצלחה:  "לפי דעתי הכי חשוב זה תמיד להאמין בעצמך גם כשלא הולך לפי הציפיות וגם כשאנשים מסביב מזלזלים תמיד צריך להאמין שאתה יכול וזה אפשרי.  כשרון והתמדה זה הולך ביחד כי אי אפשר להצליח ממש אם אין לך את שניהם".

ובקשתי ממעין לחזור אל הרגע שתיארתי בתחילת הפוסט.  הרגע הדרמטי שבו הרף עולה לגובה הקובע ועיני כל האצטדיון נעוצות בה.  כשהכל מתרכז ל2-3 שניות שבהן צריך לתעל את כל האימונים והיכולות שפיתחת משך חודשים ושנים לביצוע אחד מושלם.  ביקשתי שתתאר לנו את הרגע הזה, את הלחץ- מה עובר בראש בשניות שלפני שמתחילה ההרצה?  האם יש לה שיטות מיוחדות להתמודד?  האם היא יודעת עוד לפני שהיא מתחילה את התנועה אם "יש לה את זה" באותו יום?

מעין הדגישה את החשיבות העצומה של האספקט המנטאלי, את היכולת לחסום את כל ההפרעות מסביב. אין שיטות מיוחדות, מעבר לריכוז ולביצוע המדויק של הפעולות המוכרות.  "אני אישית בדרך כלל מתעלמת מהכל ואני מרוכזת בתוך עצמי לא שומעת כלום מסביב מתרכזת במה שאני צריכה לעשות ולעשות את מה שאני יודעת.. האספקט המנטאלי זה משהו מאוד מאוד חזק אצל קופצים ואני אישית בדרך כלל יודעת מהחימום איך תהיה כל התחרות, לא יודעת הרגשה אישית שכזאת…"

השנה, מעין צריכה עדיין לנצח באליפות ישראל במקצוע העיקרי שלה, אבל היא כבר הוכתרה כאלופת ישראל בקרב 7, בפעם הראשונה והיחידה שהתחרתה במקצוע. שאלתי אותה מאיפה זה הגיע, אם זה היה חד-פעמי או שיש תכניות בכיוון?  בתחרות אחרת ראינו אותה מתחרה גם בקפיצה משולשת.

  מעין מבקשת להסיר דאגה. אין לה תכניות להחליף מקצוע:  "אליפות ישראל בקרב 7 היתה בשלב ההכנה ובתקופה של עומס אימונים גבוה.  השתתפתי יותר לצורך האימון, וזה באמת נתן אפקט מצוין.  אני גם מאוד תחרותית באופיי אז בתחרות אני תמיד משתדלת יותר ונותנת את כל מה שיש, וזו היתה המטרה. לא, ממש אין תוכנית לעבוד לקרב 7… זה בשביל הכיף לראות אם אני מסוגלת לעשות זה.  גם משולשת אני עושה בשביל הכיף, לא יותר מזה".

"בגדול, זה המוטו שלי לחיים:  תמיד לעשות הכי טוב שאתה יכול בכל זמן ובכל מקום!"

**************

בעוד שבועיים זה יקרה. חודשים, אפילו שנים של אימונים יתנקזו אל כמה שניות גורליות.  הרף יונח גבוה, הרבה מעל לגובה הראש.  1.92מ'., אולי אפילו יותר.  מה, לא תהיו שם כדי לעודד?  אין מקום אחר!

תודה רבה למעין, מבחינתי זו היתה הזדמנות ללמוד, וזה היה כבוד גדול. נחזיק למעין אצבעות בדרך לקביעת הקריטריון!

"קופצים כל הדרך למוסקווה" – ניקי פאלי ומעין שחף מגשימים חלום:

אם קראתם עד לכאן, כנסו בבקשה גם לאתר של מעין ושל ניקי, כדי לתמוך במסע שלהם ולעזור להם להגשים את החלום.

אני לא אוסיף פרשנות כי הסיטואציה מדברת בעד עצמה, רק אזכיר שוב שמדובר בשני אתלטים בעלי פוטנציאל מוכח לגמר אולימפי.  כמה כמותם כבר יש לנו בישראל?

 ***  פוסט זה הינו הראשון בסדרה של פוסטים על אתלטים ישראלים מצטיינים,  שיועלו במהלך השבועיים הקרובים לקראת אליפות ישראל שתתקים ב – 3-4 ליולי בהדר יוסף.

ששש... כאן הורסים את הכיף
חשמל זורם בכפות רגליך

32 Comments

פורד פרפקט 20 ביוני 2013

פוסט יפה, מבורך לקרוא דברים שהם לא פרשנות בעיקר אלא הדברים עצמם כמו שהם. בטח ובטח על דברים שלא שומעים כמעט עליהם בתקשורת המקומית הישראלית כי הם לא כדורסל או כדורגל. חשוב שיהיה קצת רענון וזה עושה את ההבדל. מה גם שנחמד לדעת על הספורטאים החדשים יחסית שיש לנו. יישר כוח ובהצלחה

ג'וני 21 ביוני 2013

לקחת לי את המילים מהפה
טוב לדעת שיש עוד אנשים כמוני שמבינים באמת את הבעיה המרכזית בספורט הישראלי
על הכדורסל שומעים מפני שהוא הספורט הפופולרי במדינה ולא רק בדיבורים אלא גם במעשים עם המון מסורת מפוארת בכדורסל הבינלאומי אבל הכדורגל הכושל והמשעמם בארץ לא שווה יותר מרבע עמוד בעיתון ובכל זאת ממשיך לקבל כותרות ראשיות כאילו שכל העולם עוקב יום יום 24 שעות אחרי הענף הקיקיוני של לוזון.

חוסר תרבות הספורט בישראל נובע אך ורק בגלל שאין תרבת של תקשורת ספורט בישראל ולכן שאין חשיפה אין גם מודעות.

אריאל רוזנפלד 20 ביוני 2013

תודה רבה נחשון.

ותודה למעיין שאיפשרה הצצה לעולם של ספורטאית ברמות הגבוהות ביותר.

בהצלחה באליפות ישראל. בהחלט אגיע לראות !!

אריאל

בני תבורי 20 ביוני 2013

נחשון,
תודה על ההיכרות עם מעין. ראיתי את הפנייה שלה ושל ניקי ואני לא מצליח להעלות על דעתי כדורגלן סוג ג' נזקק לפנייה כזאת כדי להמשיך בפעילות.

matipool 20 ביוני 2013

זה לא נורמלי .
אחר כך מתפלאים למה אין כאן אתלטיקה וספורט אמיתי .
אין כאן תרבות ספורט . למה אין תמיכה של איגוד האתלטיקה ? היחידה לספורט הישגי ? מישהו ?
מזכיר את הסיפור עם נבחרת החירשים של קרמר .

MOBY 20 ביוני 2013

מרתק תודה

אריאל גרייזס 20 ביוני 2013

נהדר. באמת יש הרגשה שקופצות לגובה הן סוג של מתבודדות, שמתרכזות בתוך עצמן (כמו זאת שמתחבאת מתחת לשמיכה לפני הקפיצות)

shohat 20 ביוני 2013

היי אריאל. הקופצת עם ההרגל הקבוע של ההתבודדות מתחת לשמיכה בין הקפיצות שלה היא ילנה איסינבאייבה הנהדרת, שיאנית העולם בקפיצה במוט.

matipool 20 ביוני 2013

נחשון – תודה לך ולמעין על הפוסט והשיתוף . לא יודע אם היא תיכנס לכאן לקרוא אז תעביר לה את המסר .
אני עוקב אחריה כבר כמה שנים ( עוד כשקראו לה מעין פורמן ) ומחזיק לה אצבעות שתגשים את החלום שלה . היה נראה בתקופה מסוימת שהיא בנסיגה וכבר לא תצליח לחזור לגבהים הללו ( התקופה שדניאל פרנקל השתלטה על הקפיצה לגובה ) ופתאום , היא חזרה לכושר מעולה וקופצת נפלא .
זה באמת מקצוע קשה ומורכב ( שני אולי רק לקפיצה במוט בהיבט הטכני ) .

יוני (המקורי, מפעם) 20 ביוני 2013

מעולה. לא נכנסתי לאתר של מעין וניקי, אבל שאלה אחת שעלתה לי היא כמה כסף צריך כדי לאמן ספורטאי אולימפי במשך שנה? כלומר, כל העלויות של שכרו, שכר מאמן, מחנות אימונים בחו"ל, ציוד וכו', פחות המימון הממשלתי ושל המרכזים.

אתה יודע, נחשון? כלומר, כמה כסף הם צריכים כדי להיות שקטים מבחינה פיננסית עד האולימפיאדה הבאה?

ניקי 21 ביוני 2013

להגיד את האמת מספיק לנו משכורת של 6-7 אלף בשביל להתאמן בראש שקט!

בני נוה 20 ביוני 2013

מעניין כמה אנשים קוראים את הכתבה הזו ויותר מכך , האם זה בכלל יעזור. בינתיים לא נתרמה אף תרומה מרגע פרסום הכתבה. ב-11 ימים הם אספו פחות מ- 6,000 ₪. עצוב שזה המצב, אבל השיטה מקובלת גם במדינות ספורט מפותחות. ההבדל הוא ששם יש מי שאוהב ספורט אמיתי ותורם לא מעט.

אז, אנא מכם תטרחו להיכנס לאתר ההתרמה, מי שיכול לתרום שיתרום (אפשר גם תרומה סמלית של 15 ₪)ובעיקר להפיץ הלאה. אולי בסוף הם יצליחו להגיע לבעלי ממון או חברה שתסכים להיעזר בהם למסע פרסום.

shohat 20 ביוני 2013

בני. אם הרבה אוהדי ספורט שלא הכירו את מעין, דניאל והאחרים המוזכרים בפוסט, ההישגים שלהם והמאמנים שלהם – זה החשוב. הנחת העבודה שלי היא שהיעדר העניין באתלטיקה נובע בעיקר מזה שכמעט שאין חשיפה בעיתוני הספורט והרוב פשוט לא מכירים. אז המטרה כאן היא לשתף, לספר ואני מקוה שלעורר התלהבות ועניין.

בני זר 20 ביוני 2013

כתבה מעניינת, עכשיו נשאר רק להגיע ולעודד.

רוני 20 ביוני 2013

נחשון,הגובה שקוסטה קפץ אז זה היה 2.36 תוצאת השנה בעולם (ככה זה כשמתאמנים איתו).

גיל שלי 20 ביוני 2013

נדמה לי שהיא בת 16 לא?

גיל שלי 20 ביוני 2013

כנראה טעות שלי

D! בארץ הקודש 20 ביוני 2013

נחשון תודה,
פסוט נהדר. פשוט חיובי ומרתק. הלוואי שיקחו כאלו אל העמודים הראשונים של עיתונות הספורט בימי חול.

ariG 20 ביוני 2013

כתיבה נהדרת כמו תמיד, וניסיון טוב, but sorry mate. הקפיצה היחידה* שתמשוך את האוהד הממוצע כאן היא אם יביאו לנוקיה את וינס קארטר לקפוץ מעל איזה פרדריק ווייס…
*אם מעין תגיע לגמר אז כולם יהפכו למומחים בספורט, ע"ע ויזורי, איפון ויתר הז'רגון הארבע-שנתי ששוטף את ארצנו.

חלושעס 20 ביוני 2013

כתבה במקום. בעיקר לאור העובדה שבישראל יש סצנה אמיתית ואיכותית של קופצים לגובה שראויה לחיזוק ולשימור.
ישר-כוח נחשון.

ויכסלפיש 20 ביוני 2013

שחף היא לא שיאנית ישראל באיצטדיון אלא פרנקל והיא השוותה את השיא 1.92, מאחר שבגובה גם אולם נחשב אז פרנקל שיאנית ישראל עם 1.94.
שאלתי את שחף אתמול לגבי פתיחת העונה ולמה קבעה 1.90 בהתחלה ואחר כך פחות אז הסביר שלא צריך להתרשם ש-1.85 הוא נסיגה כי היא העדיפה לדלג על 1.90 ולעבור ישר ל-1.92, וכמעט הצליחה. היא אמרה שעד אליפות העולם תהיינה לה 6-7 תחרויות מטרה, הראשונה בסופשבוע זה בקובנה והיא מאמינה שתעשה קריטריון. בינתיים יש לנו רק שני נציגים באליפות העולם, זימרו במרתון והמתאזרחת קנייבה-מיננקו במשולשת, לאור אישור חריג שקיבלה מההתאחדות האוקראינית. בניגוד לאברבוך או מטוסביץ שהיגרו לישראל ועלו לצמרת העולמית, לרקורד שלה אין שום קשר לישראל.

Drazick 21 ביוני 2013

כיף לקרוא ואני מאחל לה סיפוק הן בדרך והן בהגשמה האמיתית של החלום.

לגבי היכולת להטביע, היא מרחפת מעל 1.92 מ' כאשר הגוף שלה אופקי והיא משתמשת בחוק שמשמר את תנועת מרכז המסה.

להטבעה מה שחשוב זה היכולת של ניתוק ורטיקלי, בהיררכיה הזו, שחקני כדורסל העילית הם גבוה גבוה (יחד עם שחקני כדורעף).
שחקני אן. בי. איי. מהרמה הגבוהה הם בעלי ניתוק ורטקלי של 1.1 מ'.

מעניין מה הניתור של מעין ושל ניקי לצורך העניין.

יורם אהרוני 21 ביוני 2013

1) "…הרף נשען באופן רופף, בקצוות בלבד, על תושבות הפלסטיק הדקות. נגיעה הכי קלה והוא נופל…." בשום מקום בחוקה לא כתוב שהתמוכות, מה שאתה מכנה תושבות, עשויות פלסטיק. לא מוזכר בכלל חומר מהן הן צריכות להיות עשויות. כתוב רק: אין לצפות את התמוכה בגומי או בחומר אחר הגורם להגברת החיכוך. הרף לא נופל מכל נגיעה הכי קלה. ראית בודאי הרבה פעמים מקרים שהרף התנודד כהוגן אך לא נפל.
2) אתה בטוח שהיא באמת מטביעה לסל בגובה 3.05 מטר? אני רוצה לראות את זה… אני לא מתמצא בכדורסל נשים אבל דומני שזה די נדיר שנשים מטביעות. הסיבה שאני מפקפק בעובדה היא שלא כל הגברים שעוברים 2.00 מטר באמת יכולים גם לייצר הטבעה אמיתית של כדורסל. אולי הטבעה של כדור טניס אחרי ניתור ברגל אחת, אבל הטבעה אמיתית של כדורסל חוקי?
3) אין למעשה חיה כזו שיא בקפיצה לגובה באצטדיון פתוח. שיא בקפיצה לגובה (לפי החוקה הקיימת כיום) יכול להיות מושג באצטדיון או באולם. לעומת זאת יש שיא עולם בקפיצה לגובה באולם!
4) שחף היא אכן אלופת ישראל בקרב-7 לשנת 2013 אך עם תוצאה של 3762 נקודות בלבד. למותר לציין שאין כרגע בישראל אפילו אתלטית אחת העוסקת באופן פעיל בקרב-7 (להוציא טל בן ארצי הנמצאת השנה בעונת השבתה לקראת מעבר ללימודים ותחרויות במכללה בארה"ב.) ההישגים שלה בקרב היו די חלשים זולת הקפיצה לגובה והקפיצה לרוחק.
(18.15 – 1.82 – 8.66 – 5.31/28.25 – 17.76 – 3:02.67)

נחשון שוחט 21 ביוני 2013

קיבלתי מספר הערות בנושא השימוש במונח "שיאנית ישראל".

1. טעיתי לחשוב שישנה אבחנה רשמית בן שיא באיצטריון פתוח לבין שיא באולם.

2. שיאנית ישראל היא דניאל פרנקל, עם תוצאה של 1.94מ' באולם (הישג זה צוין בכתבה).

3. התוצאה הטובה ביותר לישראלית באיצטדיון פתוח – 1.92מ' נקבעה גם על-ידי דניאל וגם על-ידי מעין.

4. הטעות בשימוש במונח "שיאנית" הוא אך ורק שלי.

תודה למעירים.

Drazick 22 ביוני 2013

נחשון,
תוכל באמת להשיג ממנה מה באמת הניתור הורטיקלי שלה (מהמקום ובתנופה)?

איני יודע מה הגובה שלה, נניח 1.70, עם יד מונפת מעלה נניח משהו כמו 2.10, אז היא צריכה ניתור של 1.1 לערך כדי להטביע כדורסל (אני מניח 2 ידיים ו- 15 ס"מ עודף מעל הסל לכיפוף הידיים).

זה ניתור בסדר גודל של העילית באן בי איי, מכובד ביותר!

Drazick 22 ביוני 2013

יש לציין שאני יודע שמגדירים ניתור ורטיקלי באן בי איי ובאמת הטובים ביותר הם באזור ה- 1.1 מ', רק איני יודע האם מדובר בניתור מהמקום או תנופה.
1.1 מ' ניתור ורטיקלי הם האנשים שאנחנו רואים שהראש שלהם מעל לטבת בעת הניתור.

shohat 22 ביוני 2013

קודם כל, אני אנסה להשיג את הנתון ממעין. באמת מסקרן.
כמה הערות בינתים:
1. הגובה של מעין הוא 1.84מ'. לא 1.70מ'.
2. מדידת vertical leap כפי שאני מכיר, מתבצעת עם תנופה של צעד אחד. לא מעמידה סטטית במקום אבל גם לא ממש עם הרצה. זה הבדל די משמעותי.
3. הנתון הגבוה ביותר שאני מכיר הוא 48 אינצ' לג'ורדן ולדארל גריפית. שזה מעל 1.20מ'. רוב הדאנקרים המצטיינים באן בי איי מנתרים ל40-45 אינצ' כפי שציינת.
4. בקפיצה לגובה זכור לי במיוחד צארלס אוסטין האלוף האולימפי מ96 שקפץ מעל חצי מטר מעל לגובהו. פשוט מדהים. יש דוגמאות נוספות.
5. ישנם סופר דאנקרים מחוץ לאן בי איי, שהטבעות וינס קארטר נראות אצלם די בנאליות. שווה פוסט עתידי. לא שחקני כדורסל גדולים אבל מנתרים לעננים.
6. באתלטיקה הדאנקרים המצטיינים להערכתי הם קופצי הרוחק והמשולשת. על אלוף ישראל נספר כאן בהמשך השבוע.

Drazick 23 ביוני 2013

אם גובהה 1.84 אני מניח שהיא זקוקה לניתור של כ- 90-95 ס"מ כדי להטביע עם כדורסל (בהנחה שהיא לא אוחזת ביד אחת).

באמת פוסט שיוקדש לקפיצה ורטיקלית יהיה מעניין ביותר.
גם להבין היכן ממוקמים שחקני עילית הכדורסל בעולם האתלטים יכול להיות סופר מסקרן.

נחשון שוחט 23 ביוני 2013

1. ישנן דרכים שונות למדוד "קפיצה אנכית". מעמידה, או עם תנופה חלקית. ישנו גם הבדל מה מודדים – האם את הגובה שאליו מגיעות כפות הרגליים, או את הגובה המקסימלי שאליו מגיעים עם היד (מדידה ראשונה בעמידה עם יד מושטת למעלה, מדידה שניה סימון עם גיר בקפיצה) – ברור שיש הבדל. אני לא יודע איך בדיוק בוצעה המדידה של שחקני הכדורסל ועד כמה ישנה אחידות.

2. ההבדל המשמעותי ביותר לעניין הדיון ביכולת של מעין (או של כל אחד אחר) הוא התנופה בהרצה. לכן ההשוואה היא בין מדדים שונים.

3. תעיף מבט – 64 אינצ': לאתלט קרוס-פיט. מדהים: http://www.youtube.com/watch?v=CaTJTeTNPng

Drazick 23 ביוני 2013

הכוונה בניתור וורטיקלי הוא לגובה נטו, כלומר ההפרש בין שיא הגובה של היד בעמידה לעומת ניתור.

ברור שקפיצה לגובה חובה אלמנטים אחרים מלבד הניתור הורטיקלי, עניין אותי בגלל ההזכרה של יכולת ההטבעה של מעין.

הניתור של מתאמן הקרוספיט מדהים (במיוחד כשאני נאבק ב- 1.20).
אבל זה לא 64 אינטש ורטיקליים, אני מניח שהרבה יותר קרוב ל- 45.

Comments closed