קופץ אל הדמיון – הכירו את יוחאי הלוי

קופץ הרוחק/משולשת יוחאי הלוי ינסה לקבוע את הקריטריון לאליפות העולם. עניין של היום הנכון.

"It's all about training and rythm, and getting it right on the day" (Jonathan Edwards)

נתחיל מהמספרים:

7.99מ'- שיאו הישראלי של יוחאי הלוי בקפיצה לרוחק (משנת 2010)

16.81מ' – שיאו האישי של יוחאי במקצוע העיקרי שלו, הקפיצה המשולשת (2012, ישראלי שלישי בכל הזמנים, אחרי רוגל נחום ואבי טיירי).

16.73מ' – התוצאה שקבע יוחאי באליפות אירופה לנבחרות (דרג שלישי) בשבוע שעבר (יוחאי ניצח בתחרות), שהיא תוצאתו הטובה ביותר השנה.

5  –שנים רצופות בהן קפץ יוחאי למרחקים שבין 16.66 ל – 16.81 (2009-2013, יציבות מרשימה ויוצאת דופן)

8  – מיקומו של יוחאי באליפות אירופה לשנת 2012 (בגמר כמובן)

17.20מ' – שיאו הישראלי המיתי של מאמנו של יוחאי, רוגל נחום, בקפיצה משולשת – מטרה שניצבת שם, לנגד עיניהם של שניהם.

12 – 12, 12, 12 ס"מ!  – קצרים כל כך וארוכים כל כך, חשובים כל כך, שחסרים ליוחאי כדי לקבוע 16.85מ' – התוצאה שתקנה לו את כרטיס הכניסה לאליפות העולם במוסקווה.

יוחאי בשיא כושרו.  הוא במגמת שיפור.  רמת הנחישות והבטחון העצמי שלו גבוהה.  אליפות ישראל שתיערך השבוע, עם העידוד ורוח הגב של הקהל, היא המקום שבו היה רוצה לעשות את זה, יותר מכל!

יוחאי הלוי הוא ללא ספק מנקודות האור של האתלטיקה הישראלית.  הוא הוכחה מהלכת לכך שהגישה המקצועית והשקטה, הליטוש של הכשרון הבסיסי משך שנים, הלימוד והשיפור, ההתמדה והאמונה בחלום-  יכולים להביא גם אתלטים ישראלים עד לרמה של אליפות העולם.  תזכורת והמחשה שאפשר לעשות את זה נכון.

בכמה משפטים קצרים, יוחאי הצליח לתמצת מסר רלוונטי כל כך בשדות האתלטיקה הישראלית, שבהם ישנן כל כך הרבה מגבלות וגורמים מעכבי הצלחה:

"אני חושב שכבני אדם וגם כספורטאים אנו נוטים להאשים גוף שלישי אם נתקענו במכשול בדרך להצלחה.  לדעתי  חשוב מאד להישמר מכך ולדעת איך לא ליפול למלכודת הזאת   אפשר לומר לעצמך: אני ממש מוכשר ומאד רוצה אבל אין לי את התנאים להצליח. אך עדיף לומר: אין לי את התנאים המתאימים ,אבל יש לי את הכשרון ואני מאד רוצה ולכן אצליח".

זו, אם תרצו, תמצית הקסם בסיפור ההצלחה של יוחאי.  גיבור אתלטיקה מקומי.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

יוחאי הלוי, כיום בן 31, נשוי לסמנתה ואב למיכאל.  הוא אתלט באגודת מכבי תל אביב.  מלבד העיסוק האינטנסיבי באתלטיקה, המחייב הקדשת זמן רב לאימונים ולפרקי ההתאוששות (כולל האקטיבית) ביניהם, יוחאי עובד לפרנסתו בתור תרפיסט-ספורט (עיסוי ספורטאים).  הלימודים והניסיון בתחום מקנים לו הבנה טובה של הגורמים המסייעים לתהליך ההתאוששות מאימונים קשים ומונעים פציעות, ובתחום הזה נעזרים בו ספורטאים רבים.

יוחאי גדל והתחנך בקיבוץ רמת השופט.  עד גיל 16 לא עסק באתלטיקה ולא היה מודע ליכולותיו (למרות שרגע, לא יכול להיות שברמת השופט לא שיחקו ב"שתי מקלות").  הוא גם לא התעניין באתלטיקה ולא הכיר יותר מדי את המקצועות השונים או את הכוכבים.  בגיל 16 הציע לו המורה לספורט להשתתף בכמה תחרויות.  יוחאי, מבלי שהתאמן קודם לכן, ניסה כמה מקצועות ועד מהרה גילה שהוא מנצח בתחרויות הקפיצה לרוחק.  את הכשרון והפוטנציאל ניתן היה לזהות.  בשלב זה התחיל יוחאי להתאמן באופן רציני יותר, עדיין בסטנדרטים בלתי-מלוטשים.  כשהתגייס לצה"ל, הישגיו הקנו לו מעמד של "ספורטאי מצטיין".  אז גם עבר לתל אביב (מעבר שאותו הוא מתאר כמשמעותי, ובהחלט לא פשוט) והחל להתאמן במרכז לאתלטיקה בהדר יוסף.  זה גם השלב שבו החל להתנסות, מלבד בקפיצה לרוחק, גם בקפיצה המשולשת.  בדיעבד, הוא אומר, "למדתי הרבה מהמעבר והוא היה הכרחי להמשך הלימוד וההתקדמות".

לא רק ההישגים והחתירה למצוינות מייחדים את יוחאי, אלא גם ההתנהלות המקצועית והצנועה שקל להתרשם ממנה, וה"קלאסה" שהוא מפגין.  ההזדמנות לשוחח איתו היא הזדמנות לשאול שאלות שתמיד סקרנו אותי.

?*********

קצת רקע:  למקצוע הקפיצה המשולשת היסטוריה ארוכה.  הוא היה (בגירסה מעט אחרת מבחינת סדר הצעדים) אחד המקצועות שנכללו במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים, באתונה  1896 (במקור נקרא:  Hop, step and jump).  יש תיעוד היסטורי לקיומו של מקצוע דומה גם במשחקים האולימפיים מהעת העתיקה, אם כי ישנה מחלוקת לגבי מידת הזהות בין הקפיצה המשולשת כפי שאנחנו מכירים אותה היום לבין הגירסה העתיקה (בכתבי התקופה מתועדות קפיצות של מעל 15מ' .  לשם השוואה, ג'יימס קונולי שהיה האלוף האולימפי הראשון לפני 117 שנים קפץ למרחק של 13.71מ', כך שחלק מהפרשנים טוענים שדובר בקומבינציה אחרת של קפיצות).  בכל העולם נקשרת הקפיצה המשולשת למשחקי ילדים כגון   Hopscotch ("קלאס")- וגם אנחנו למדנו אותה במשחק הרבה לפני שיעור ההתעמלות.

נשים אגב, לא התחרו בקפיצה משולשת במשחקים האולימפיים, עד לשנת 1996.

בכל אופן, להבדיל מכל מיני סוגים מוזרים של תחרויות קפיצה שלא שרדו לאורך השנים, הקפיצה המשולשת רק צברה פופולאריות.  דמויות כמו ווילי בנקס, ג'ונתן אדווארדס (שיאן העולם הבריטי, בעל תוצאה בלתי-נתפסת של 18.29מ') ריחפו כאיילות. האופי האסתטי של מקצוע המשלב בין יכולות אתלטיות של מהירות וכח מתפרץ לבין דיוק, טכניקה ואלגנטיות, וגם הדרמות שנוצרות בתחרות צמודה, כשבכל רגע יכולה להגיע פתאום הקפיצה הגדולה שתהפוך את הקערה על פיה – בזכות כל אלו הפך המקצוע לאחד היותר מעניינים לצפייה.

yochay1

(צילום:  אורן בוקשטיין, דובר איגוד האתלטיקה)

ובישראל?  בדומה למקצוע הקפיצה לגובה שלו הקדשתי פוסט קודם, גם במקצועות הקפיצה לרוחק ומשולשת, נוצר מעין "אי" של הצלחה יחסית.  חלק גדול מהקרדיט לכך יש לייחס לרוגל נחום – מגדולי הספורטאים הישראלים בכל הזמנים – שקפץ בשנות ה – 90 המוקדמות למרחקים של 17.20מ' (שיא רשמי) ו – 17.31מ' (באליפות ישראל 1991, בסיוע רוח גבית מעל המותר)  – והתברג אל הרמה העולמית הגבוהה.  המציאות מוכיחה שהצלחה כזו מייצרת השראה וחשוב מכך – אמונה ביכולת של כשרונות צעירים להצליח אם יתאמנו ויתמידו.  כשמסתכלים על רוגל ועל יוחאי, לא רואים נתונים פיסיים "מפחידים" או יוצאי דופן.  הכשרון שם, והוא הכרחי, ובכל זאת אנו רואים בחורים ישראלים לכל דבר, אנושיים לגמרי. הנה, אפשר, עובדה.  בעקבות רוגל, אבי טיירי ויוחאי, גדל היום גם דור המשך של קופצים מוכשרים.  רוגל חזר לפני כשנתיים לאתלטיקה, הפעם כדי ללמד ולהדריך.  הוא  סיים קורס מאמני אתלטיקה קלה ולפני כשנה, נוצר החיבור המתבקש בין אלוף העבר והמנטור לבין האלוף הנוכחי.    יחד הם עובדים קשה לקראת השיא.

יוחאי מקפיד להדגיש את החלק הגדול שהיה למאמנו הקודם אלכס מרמן בהצלחה שלו.  מרמן אימן את יוחאי משך עשר שנים ותחת הדרכתו הגיע לרמה שבה הוא נמצא.

ש':  יוחאי, קרוב קרוב שזה לא מילה מתי קריטריון? 

"בעקרון אני יודע שאני מסוגל לקבוע את הקריטריון והאימונים שלי מעידים על כך שזה אפשרי מבחינתי. צריך רק שהכל יתחבר יחד בתחרות ואז התוצאה תגיע. אני מקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר"

 ש':  ספר לנו קצת על שגרת האימון של אלוף קפיצה משולשת?  אילו סוגי אימונים אתה מבצע, ומה ביניהם?

"באופן כללי עונת האתלטיקה מחולקת לשלושה חלקים ובנויה על מחזוריות.  הבנייה היא הדרגתית מהבסיס ורכיבי כושר כלליים,  ועד לכושר שיא שצריך להיות מתוזמן לקראת התחרויות החשובות. החלק הראשון של העונה נמשך חודשיים בערך.  הוא מוקדש  לכושר כללי, בניית סיבולת לב ריאה (לקופצים, לא ברמה של רצים כמובן) חיזוק השרירים והמפרקים ושיפור הגמישות שלהם, והכנתם לקראת החלק המרכזי של האימונים. החלק השני נמשך כ- חמישה חודשים.  בחלק זה מתחילים לעבוד בהדרגה על המרכיבים החשובים לקופץ כגון כוח כללי, מהירות, כוח מתפרץ וטכניקה. השבוע כולל אימוני משקולות בחדר כושר, אימוני ספרינט והרבה מאד אימוני טכניקה של הקפיצה.  בשלב הזה של העונה מתאמנים סביב תשעה אימונים בשבוע והגוף נמצא כל הזמן בעומס פיזי ומנטאלי. מאד חשוב להקפיד על התאוששות בין האימונים הכוללת עיסוי לשרירים, תזונה נכונה ושינה מספקת (מה שבלתי אפשרי אם יש לך תינוק בבית…). השלב האחרון בעונה הוא כמובן עונת התחרויות שהיא גם הכי כייפית כי העומס יורד וכעת עליך להוציא את כל מה שעבדת עליו במשך השנה.  בשלב הזה עומס האימונים יורד ומתאמנים כשישה אימונים בשבוע ומאפשרים לגוף להתאושש מתקופת האימונים והבאתו למצב  האידאלי לקראת לתחרויות.

המרכיב העיקרי אותו למדתי עם השנים הוא לא למהר בתהליכי הבנייה של העונה ולדעת כי המאמן והגוף יביאו אותך לאן שצריך ברגע הנכון. כל שלב יש לו את המשמעות  והחשיבות שלו וצריך לעבור אותו גם אם לפעמים הוא  כולל אימונים ארוכים ומשעממים. אם לא אעשה חיזוקים כמו שצריך הגוף עלול לבגוד בי במהלך העונה ואם לא התרכזתי מספיק באימוני הטכניקה אגיע לעונת התחרויות ולא אראה שיפור. לכן חשוב להיות קשוב למאמן ולבצע מה שהוא דורש".

ש':  מהי לדעתך התכונה האחת החשובה ביותר כדי להצליח כאתלט ברמות האלו? 

"אחת התכונות החשובות הן אמונה בעצמך ובהשגת היעדים אותם הצבת. אם תאמין שאתה מסוגל תגיע גם הדבקות במטרה ,נחישות והתמדה. ועם זה כל אחד יכול להגיע רחוק".

 ש':  בשנה שעברה עברת להתאמן אצל רוגל נחום, שהוא אחד הספורטאים הישראלים המצליחים בכל הזמנים, יש כאן מצב מיוחד, מזכיר את ג'רמי וורינר שמייקל ג'ונסון היה הסוכן שלו.  אתה בעצם רודף אחרי השיאים של רוגל.  את שיא הקפיצה לרוחק כבר שיפרת.  אל ה- 17.20מ' במשולשת אתה עדיין מכוון.  איך עובדת הדינמיקה הזו, כשמצד אחד יש לך את המורה המעולה, מצד שני לשניכם ברור שאתה מנסה לקחת את השיא שלו? 

"בשנה האחרונה עברתי להתאמן עם רוגל. אמנם אנחנו יודעים שאני רודף אחריי השיא שלו , אבל זה מסוג הדברים שאתלטים לא מדברים עליהם אני שמח שהוא הסכים לאמן אותי ולדאוג לכך שאממש את הפוטנציאל שלי כמה שיותר כי הצלחה שלי היא גם הצלחה שלו בסופו של דבר".

ש':  דבר אחד שחשוב לומר שהעקביות שלך מאד מרשימה.  מאז 2009, בכל שנה הצלחת לקבוע תוצאות של 16.66 עד 16.81.  שזה דבר לא אפייני כל כך במקצוע שיש בו לא מעט פציעות ותקלות.  קבעת תוצאות ברמה דומה גם בישראל וגם בתחרויות גדולות בחו"ל.  מה המפתח בהצלחה הזו להגיע בכל עונה מחדש קרוב לשיא?  שאלה נוספת, האם באופן כללי אתה מעדיף תחרויות גדולות, אולי עם יותר לחץ, או את התחרויות הביתיות בהדר יוסף?

"אני שמח שאני עקבי ואני חושב שזה דבר חשוב לאתלט. דרך אגב לא תמיד אתה יודע להסביר למה ואיך זה קורה. מבחינתי זה בעיקר מעיד על כך שעוד לא מימשתי את כל מה שאני יכול מבחינת הקפיצה ושיש לי עוד הרבה מה לתת ולהוסיף לשיא האישי. אני חושב שברגע שאתלט התאמן נכון והגיע לכושר בשיא העונה הוא יכול לעשות זאת גם בתחרויות הגדולות. כמובן ששם יש מרכיב משמעותי מאד של לחץ והנסיון עוזר".

"אני בהחלט אוהב להתחרות בתחרויות גרנד-פרי בחול שיוצרות מתח ואדרנלין שלא תמיד מקבלים בתחרויות בארץ , יחד עם זאת אני מאד אוהב את אליפות ישראל ,זו תחרות מיוחדת ומרגשת עבורי ונותנת הזדמנות נדירה בנוף האתלטיקה להתחרות מול קהל גדול ואוהד".

ש':  מה היה הרגע המרגש ביותר בקריירה שלך עד היום?

"ישנם שני רגעים מרגשים במיוחד עד כה בקריירה שלי . אחד זה העלייה לגמר באליפות אירופה ב2010 . זו היתה הפעם הראשונה בה השתתפתי בתחרות כה גדולה והצלחתי לעשות את מינימום העלייה האוטומטי לגמר שהיה גם השיא שלי אני זוכר שפשוט הייתי בשוק ברגע שאחריי הקפיצה ולא האמנתי שעשיתי זאת. הפעם השנייה היתה כאשר שברתי את שיא ישראל בקפיצה לרוחק אחריי כל כך הרבה שנים שרדפתי אחריו וכבר חשבתי שלא אזכה לעשות זאת".

ש':  מהם החלומות "החלום הגדול" ו"חלום קטן"?

"החלום שלי הוא שבסוף הקריירה שלי אדע שעשיתי את הכל כדי לממש את הפוטנציאל שלי".

yochay2

ש':  יש ספורטאי/ת נערצ/ת, מודל לחיקוי או השראה, או שהשפיע עלייך במיוחד?

"אני מעריך מאד את האתלטים הישראלים שהצליחו להגיע לרמה הבין לאומית הגבוהה מכיוון שאני יודע כמה השקעה ומסירות צריך בשביל להגיע לשם . אחד המודלים שלי הוא הקופץ האיטלקי "פאבריציו דונאטו". קופץ משולשת שזה במדלייה אולימפית ראשונה בגיל 36 אחריי קריירה ארוכה מאד של עליות ומורדות"

ש':  מיהם הקופצים שהכי התרגשת להתחרות מולם?

"פיליפ אדואו" אלוף עולם ואירופה עם שיא של 17.82 וכמובן "טדי טאמגו" שתמיד נותן אווירה טובה בתחרות עם שיא של .17.98  [טאמגו הצרפתי מדורג שלישי בכל הזמנים, אחרי ג'ונתן אדוארדס וקני האריסון.  הוא גם בעל התוצאה הטובה אי פעם באולם – 17.92מ'].

ש':  תאר לנו קצת את הצד הטקטי של תחרות קפיצה משולשת.  יש לך שש קפיצות.  בגמר גדול שלוש קפיצות כדי לקבוע תוצאה, שאחריהן מתבצע צמצום של השדה בהתאם לתוצאות עד לאותו שלב.  יש את כל נושא הטיימינג המדויק והניצול המירבי של הקרש, כשאם ההרצה לא מדויקת אתה יכול להפסיד סנטימטרים וגם עשרות סנטימטרים יקרים.  והכל צריך להתחבר באופן מושלם.  יש לך אסטרטגיה קבועה? יש איזו חלוקת מאמץ או "הדרגה" או שפשוט כל קפיצה נותנים את הכל?

"בתחרות כמובן רוצים ומשתדלים להכניס קפיצה ראשונה טובה שתוריד את הלחץ הראשוני של התחרות ותבטיח את המקום בין 8 המקומות הראשונים שימשיכו  ל6 קפיצות אבל בסה"כ המטרה היא ללכת בכל הקפיצות במקסימום עוצמה ואז לא צריך טקטיקה".

ש':  איך מתבצע כל התהליך המנטאלי שמתעל את כל ההכנות והאימונים לאותו ביצוע שיא שנדרש?  יש לך איזו שיטה קבועה?  כמה הניסיון חשוב כאן?

"לצד המנטאלי ישנה חשיבות רבה .עם הזמן למדתי דברים שעוזרים לי להרגע  ובו בזמן להשאר דרוך ומפוקס לתחרות. אני בעיקר מתרכז בעצמי וביכולות שלי ולא מסתכל על המתחרים האחרים כך שזה מנטרל את אלמנט הפחד משדה הקופצים. דבר נוסף שאני אוהב לעשות לפניי תחרות זה לשבת באיזור החימום ופשוט להודות על ההזדמנות שניתנה לי להיות פה ולעשות את מה שאני אוהב כל כך לעשות . בגילי אני כבר מבין שזה לא יימשך לנצח וצריך להשתדל ולהינות מכל רגע.

ש':  מה הדבר הקשה ביותר בלהיות אתלט בישראל?  מה לדעתך נדרש כדי שיהיה שיפור משמעותי ברמת האתלטיקה?

"הדבר הקשה בלהיות אתלט בעיניי זה תחושת הבדידות ושבעצם רוב הזמן אתה עובד מאד קשה והתמורה שאתה מקבל מבחינת המוסדות היא יחסית מועטה . כאתלט אתה חייב להגיע לרמה עולמית יחסית גבוהה כדי שתוכל להתקיים מכך מבחינה כלכלית וגם לקבל חשיפה תקשורתית שנותנת ביטוי לתוצאות אליהן הגעת. יחד עם זאת אני מחזיק בדעה שאם אתלט רוצה להגשים את עצמו ולפתח קריירה ארוכה הוא חייב להבין כי הדרך היא קשה מאד ולא יהיו הנחות בדרך.

אני רוצה לומר לאתלטים יותר צעירים כי לא צריך להוריד את הראש אם לא הולך ,שהדרך ארוכה וחשוב להסתכל על הבעיות בצורה אובייקטיבית ולנסות למצוא את הפתרונות . צריך לדעת כי חוסר התנאים באתלטיקה קיים בכל העולם וישנם אתלטים טובים מאד שמקבלים מעט מאד. איני פוטר את המוסדות מכך שצריך לקדם את האתלטיקה ולכך צריך להיות שיתוף פעולה בין  המוסדות הממשלתיים בארץ יחד עם ניהול מקצועי ביותר, ולצערי כרגע אנחנו רחוקים מאד מכך".

תודה גדולה ליוחאי על הראיון ועל השיתוף במחשבות ובידע.  נחזיק לו אצבעות לקראת קביעת הקריטריון!

ולקינוח, קצת השראה מהקופצים הגדולים בהיסטוריה:


איש המאה מטר - הכירו את אסף מלכה
"רגע גל מקל"

תגובות

  • בני נוה

    מה שמדהים אצל יוחאי זה שהוא כמעט אף פעם לא פוסל. זה נדיר ביחוד על רקע העובדה שרבים מהטובים בקופצי המשולשת בעולם פוסלים לא פעם 3 פעמים ויותר בתחרות. כל שנה, מחודש מאי, יוחאי מתייצב ברמה של 7.40 ומעלה ובאף תחרות לא יורד מזה. יתר על כן, לא פעם, כמו באליפות ישראל בשנה שעברה הוא נותן באותה תחרות מקבץ מדהים של קפיצות ברמה של 7.50 ומעלה.

    מה ששכחת לציין זו העובדה שעד גיל 26 הוא בכלל התרכז בקפיצה לרוחק ורק אז עשה את המעבר למשולשת .

    יוחאי הוא דוגמא ומופת לכל האתלטים ואני מקווה שיהיו עוד אתלטים שילמדו ממנו את המקצוענות, ההתמדה והסבלנות ולא יתייאשו בגיל 22-23.

  • חלושעס

    תודה על הראיון המרתק.
    זכורה לי הקפיצה של יוחאי ל-7.99 ואת דודיק אייגר קופץ שם. אם אינני טועה הוא (דודיק) התבאס שלא היו שם אמצעי מדידה ידניים שהיו אולי מאשרים שיוחאי היה לישראלי הראשון ששבר את מחסום שמונת המטרים.

    • בני נוה

      אכן זה מה שקרה. לכל הנוכחים וגם ליוחאי הייתה תחושת פספוס על הגבול הסמלי שלא נשבר.

  • matipool

    שאלה ליוחאי - בשנים האחרונות התוצאות ברמה העולמית ברוחק "חלשות" יחסית לעומת התקופה של פאוואל / לואיס . קפיצות של 8.30 מ' / 8.40 מ' יכולות להשיג במקרים מסויימים מדליות באליפויות עולם / אולימפיאדות .
    לאור ההישג הנהדר שלך ברוחק על גבול ה-8 מ' , לא שווה להתמקצע וללכת יותר חזק דווקא על הרוחק ? האם באופן יחסי אתה לא יותר קרוב לצמרת העולמית ברוחק לעומת משולשת ?

  • יורם אהרוני

    במשחקים האולימפיים העתיקים הייתה נהוגה רק קפיצה לרוחק וההשערה הרווחת כיום היא שמדובר היה בתחרות של 5 קפיצות רצופות (ליוונים הייתה חולשה למספר 5, ראו למשל קרב-5 שהיה גם כן מקצוע במשחקים ההם). את ההשיערה הזו שמעתי מפי ההיסטוריון פרופ' אורי זמרי והיא מופיעה גם בספרון של טום מקנאב הבריטי "קפיצה משולשת". מקנאב מספר על הישגים של מעל 15 מטר במאה ה-19, כנראה בשלוש קפיצות רצופות ברגל החזקה.שיא העולם הרשמי הראשון נקבע בשנת 1911 על-ידי דניאל אהירן, אמרקיאי יליד אירלנד - 15.52. אהירן לא היה יכול לייצג את ארה"ב במשחקי 1912 ועשה זאת רק במשחקי 1920. הוא אחיו הצעיר של טים אהירן, המנצח האולימפי ב-1908 במדי בריטניה (אירלנד לא הוכרה אז עדיין כמדינה עצמאית).

  • עמרי

    מרתק. תודה על כל הכתבות האלו. כיף גדול לקרוא.

    "שתי מקלות"? איפה שאני גדלתי, בקריות, זה היה "ארבע מקלות" ועכשיו אני גר בניר אליהו ופה זה "שלוש מקלות". על שתי מקלות עוד לא שמעתי.

    • עמרי

      וכמובן, חשוב להדגיש, שבכל וריאציה ה"מקלות" חייב תמיד להיות במילעיל.

      • ערד

        במקום שיוחאי גדל בו זה נקרא "שלוש מקלות", דווקא במלרע.
        כל הנסיונות לתקן את זה ל"שלושה מקלות" כשלו.
        האם המורה לספורט המדובר הוא דרור לדרר האגדי?

    • נחשון שוחט

      הזכרון שלי הוא מכפר סבא:
      "שלוש מקלות" - ריצה, צעד בין כל אחד מהמקלות כל פעם ברגל אחרת. אחרי האחרון מרחיקים את מקלות 2 ו -3 ומתחילים סיבוב נוסף.
      "שתי מקלות" - ביצוע של שלושה צעדים - ימין, ימין, שמאל - בין שני המקלות ונחיתה על שתי רגליים, בשאיפה מעבר למקל השני.

      משום מה חשבתי שכך היה בכל הארץ. "ארבע מקלות" לא הכרתי.

      • שמעון כסאח

        ידידי, מישהו סחב לך את המקל הרביעי, מה זה השטויות האלו "שלש מקלות".

        תמיד כשאני רואה את יוחאי נדמה לי שגובהו קצת פוגע בו, האם עם כמה סנטימטרים נוספים לגובה ורגליים יותר ארוכות היה קופץ קבוע של 17+?

        • נחשון שוחט

          לא בטוח...
          טדי טאמגו 1.87מ'
          יוחאי הלוי 1.84מ'
          ג'ונתן אדווארדס 1.83מ'
          רוגל נחום 1.81מ'
          קני האריסון (השיאן האולימפי) 1.78מ'

  • יורם אהרוני

    אם יוחאי קורא את מה שנכתב כאן כדאי שירחיב אולי על רמת השופט. הזכרון העקרי שלי מהמקום ההוא הוא ממשחק כדורסל בעונת 1972/3 בו שמרתי אישית לוחצת על חנן קרן כל המחצית השנייה והחזקתי אותו על 4 נקודות למחצית. אמרו לי אחרי המשחק כי במשחק הזה הוא שבר בגדול את שיא האסיסטים שלו כי פשוט לא נתתי לו לזוז... אני הייתי מאד לא זריז אבל לחנן לא הייתה חדירה לסל, רק קליעה, ולכן היה קל לשמור לשמור עליו כי הסבולת שלי הייתה טובה בהרבה משלו. זו הייתה העונה האחרונה בה לא היו עבירות קבוצתיות כך שממש השתלם לעשות עבירות, כל זמן שהקבוצה שלך הייתה ביתרון. רק בשלוש הדקות האחרונות זרקו לסל אחרי כל עבירה, כולל עבירת תוקף. באחד מפסקי הזמן ניגש אלי חנן ואמר: ילד, אני יודע שאמרו לך להרביץ לי, אבל יש גבול... כאשר הבחין בכך שחקנה הוותיק של קבוצתי, ניר-דוד/בית אלפא, משה הכהן, הוא אמר לי: תרביץ לו יותר חזק! דרור לדרר היה אתי בקורס מאמני אתלטיקה אצל סטפן קובלסקי ב-1974/5

  • רמי מורנל

    יוחאי היה חברי הטוב ביותר מכיתה א׳ ולאורך כל בי״ס יסודי ויותר( לעולם נזכור איך זינק לי על הגב ב93 אחרי השלשה של פקסון) . כשרונו בלט מהפעם הראשונה שקפצנו רוחק בשיעור ספורט בכיתה ג׳- הוא פשוט קפץ מטר יותר רחוק . מעולם בשום שיעור ספורט או תחרות בין בתי-ספר לא ראיתי אותו מפסיד בריצה , בין עם 60 מטר או 2-3 ק״מ . לדעתי , אילו היה נשלח בגיל צעיר להתאמן באופן מקצועי היה כבר שובר את השיאים של רוגל . הוא התחיל להתאמן מסודר לדעתי רק בכיתה י״א אחרי שנשלח ע״י המורה לספורט לאליפות ישראל לנוער , וזכה בה ב׳טעות׳. בזכות כישוריו הגופניים וכן אופיו היה לדעתי יכול להצליח מאוד גם בתור כדורגלן . בחור מקסים , ונדיר באופיו הטוב והצנוע .עדיין כואב לי לחשוב איך השנתון הכ״כ מוכשר שלנו הפסיד שניי גמרים באליפות האזור בכדורגל , ואחד בכדורסל .

    • נחשון שוחט

      תודה על התוספת והזווית האישית.

    • אחד שיודע

      מר מורנל היקר, כמומחה מספר אחת בחצי הכדור המערבי לענייני NBA - איך אתה מעריך את סיכוייהם של גל מקל ושל דרק שארפ להשתלב בסצינה, וכמה סיכוי את נותן לדריק רוז להיות ה- MVP בעונה הקרובה?

  • רמי מורנל

    תודה על המחמאה ! מקל- יוסיף לנו עניין בתור ישראלים פרובינציאליים אבל קשה לי לראות אותו בתור שחקן רוטציה קבוע . עשר דקות למשחק יהיו הישג(שלדעתי לא יקרה) . שארפ אם יצטרף לפארקר יהיה עוד אחד בין מאות שחקנים לשעבר עם משרות ללא שום השפעה ממשית על הליגה . די-רוז :50%. יש לי תחושה מצוינת של סיפור מהאגדות .אבל כמובן שאני לא אובייקטיבי.

  • בכל זאת אתלטיקה, בכל זאת כאן | למרחקים ארוכים

    [...] יוחאי הלוי ניצח את תחרות הקפיצה המשולשת (בין הישראלים) בתוצאה בינונית ומאכזבת מבחינתו, של 16.45מ', וימשיך לנסות לקבוע את הקריטריון למוסקווה, כשחלון ההזדמנויות מתקרב לקיצו.  נחזיק אצבעות.  ביום חמישי יוחאי הוכתר גם כאלוף הקפיצה לרוחק בתוצאה של 7.60מ'. [...]

Comments are closed.