"הכל שבור" – סוף המסע של טייסון גיי

נפילתו של טייסון גיי היא לא נפילה של עוד ספרינטר. היא שוברת את החלום. היא שוברת את הלב. יום עצוב מאד לספורט. (מייד בהמשך לכך, זורמים הדווחים על אספה פאוול, שרון סימפסון ונסטה קרטר הג'מייקנים. כולם סיפורים "גדולים", שמתגמדים, מבחינתי, ליד המשמעות של תפיסתו של טייסון גיי).

"Broken idols, broken heads
People sleeping in broken beds
Ain't no use jiving
Ain't no use joking
Everything is broken"

(Bob Dylan)

הציטוט/התגובה הראשונית:

הסיפור כולו, באופן סמלי, מצוי בתגובה הראשונית שצוטטה מפיו של טייסון גיי באתרי החדשות השונים, בשיחת טלפון מרחוק:

  "I don't have a sabotage story. I don't have any lies. I don't have anything to say to make this seem like it was a mistake or it was on USADA's hands, someone playing games….I basically put my trust in someone and I was let down."

"אין לי סיפור על קנוניה/חבלה.  אין לי שקרים… פשוט נתתי אמון במישהו, והוא אכזב אותי".  איזה פער בין שני החלקים של התגובה.  החלק הראשון גורם לך להאמין שבפניך באמת מישהו אחר ושונה, עם קלאסה, שמציב סטנדרט גבוה יותר, שמשחק לפי כללים אחרים (לא מספר סיפור על סבוטאז', לא מחכה לבדיקת דגימת ה – B שבלעדיה לא ניתן להפליל אותו, לא מחכה להודעה על השעיה אלא מודיע על כך שלא ישתתף בתחרות הגולדן ליג ובאליפות העולם ביזמתו, הנה הוא מתמודד עם זה באופן ישיר, לדבריו:  "כמו גבר").  החלק השני מתנפץ לך בפרצוף:  הנה גם כאן יש כבר תירוץ/קו הגנה מן המוכן.  יש "אליבי".  "נתתי אמון".  "זה לא אני".

זה הסיפור על טייסון גיי.  מכולם, הוא היה האחד שגרם לנו (כלומר לרבים מאיתנו, או לפחות לי) להאמין (או לפחות להתאמץ להאמין) שישנם מי שמשחקים לפי כללים אחרים.

מתברר שלא.

והגילוי איננו נעים.  הוא מכה ישר לפנים.

"הרי זה טבעו של אדם, לנסות להתגבר על מגבלותיו, להוכיח את חירותו. לא האתגר העומד בפנינו הוא שמגדיר מי אנחנו ולְמה אנו נעשים, אלא הדרך שבה אנו מתמודדים עם אותו אתגר"  (ר. באך, "אין דבר מקרי")

 

הגילוי הנאות:  מי מביניכם שעוקבים אחרי הבלוג הזה יודעים, שקידמתי בפוסטים קודמים את "המסע לאליפות של טייסון גיי" לקראת אליפות העולם שתיערך בחודש הבא במוסקבה.  למרות שלפי התוצאות הוא הרץ המהיר ביותר השנה, מלכתחילה הסיכוי היה קלוש.  אבל טייסון גיי היה ה – Good guy.  טייסון גיי היה ה"אנדרדוג".  טייסון גיי היה (מאז שנת 2008) "השני הכי טוב" (גם זאת רק כשהיה במיטבו וכשלא סבל ממזל רע ומפציעות- מה שקרה לא מעט).  ופתאום ב – 2013, אחרי ניתוח במותן וכמה שנים קשות, הוא חזר לשיאו, מהיר, חזק ובטוח מתמיד.  Too good to be true, ובכל זאת רומנטי.

קידמתי את הרומנטיקה, כך באמת חשבתי.  אוי לרומנטיקה שכזו.  הלב נשבר.

 tysongay

(טייסון גיי, גם הבלוג, ידעו ימים מאושרים יותר).

העובדות:

הפרטים המלאים עדיין לא פורסמו.  כנראה שנדע הרבה יותר בימים הקרובים.  גיי בעצמו פרסם את ההודעה.  סוג החומר שנמצא בדמו טרם פורסם.  מבחנת B טרם נבדקה.  בסיפור הזה עוד יהיו טוויסטים ויהיו ספינים ויהיו שאלות של מי ידע ומה ידע, וכמה ולמה, ומה מידת העונש הראויה.

זה כבר לא משנה.  השבר נשבר.  משפטית עוד יתווכחו על הפרטים הטכניים והתוצאה שהם גוררים.

אבל מבחינתנו הסיפור נגמר.  הכל נשבר.  אנחנו לעולם כבר לא נוכל להאמין.

 

הצפיות, הספורטאי ומה שהוא סימל:

השמועה הראשונה פורסמה 24 שעות לפני הפרסום הרשמי, בפורום של האתר "לטסראן"   Major US sprinter positive – news coming very soon

החדשות פורסמו ללא שם, צוין רק "ספרינטר אמריקאי בכיר".  שתי התגובות הנפוצות ביותר היו:  1)  רק שזה לא יהיה טייסון.  2)  הלוואי שזה גאטלין.  מן הסתם העובדה שגאטלין כבר נתפס בעבר וריצה השעיה היא חלק מן ההסבר, אבל בוודאי לא כולו.  ההסבר המלא הוא שרבים מאוהדי האתלטיקה באמת אהבו את טייסון גיי;  באמת חשבו שהוא "משהו אחר".  אולי בגלל הדרך השקטה והצנועה, הלא צעקנית, שבה הוא התנהל – שונה כל כך מרוב אלופי הספרינט הגדולים.  אולי בגלל שתמיד נראה היה שהדברים לא באים לו בקלות, שהוא עובד קשה הרבה יותר.  אולי בגלל מימדי הגוף הפחות נפוחים (יחסית) ששיוו לו מעמד של אנדרדוג נצחי שאפשרה כל פעם מחדש להתפעל מהיכולת הבלתי-צפויה שלו.  אולי בגלל התחושה ש"מגיע לו", אי שם מן המקום השני, הכל כך מהיר ועדיין מחוץ לפריים של המצלמה שהתמקדה בחגיגות ובריצות הלא-אנושיות של בולט.

ואולי, אולי פשוט בגלל שבעידן שבו הכל נראה כאחיזת עיניים, כשקשה כל כך להמשיך להאמין, טייסון גיי היה מי שסיפק לרבים מאיתנו את הדמות להאמין בה.  אולי בגלל שהיינו זקוקים כל כך לאשליה, ובטייסון גיי היה לרבים מאיתנו קל יותר למצוא אותה.

עוד תגובה נפוצה בלטסראן:  "אם טייסון גיי נתפס, אז לא נשאר במי להאמין".  הערב, זו התחושה שלי בדיוק.

הרעיון ושברו:

הרעיון של האתלטיקה הקלה הוא רעיון מאד אופטימי בבסיסו:  המגבלות שאנחנו חושבים שיש לנו, שאנחנו חושבים שאנחנו רואים, הן מגבלות מדומות. אם רק נרצה, נוכל להתגבר עליהן.  ישנו ערך אינטרינזי בחתירה אחר השלמות.  אם נקדיש את עצמנו לתהליך – באמת וללא פשרות –  נוכל להגיע אל החופש, אל האסתטיקה, אל השלמות, אל סוג של "אמת".  אל המיטב שבתוכנו, רחוק מעבר ל"סביר" ול"הגיוני".  נוכל להפוך את הדמיוני לממשי.

הרעיון הזה מבוסס כולו על האמת.  בעולם של אחיזת עיניים, לא נותר ממנו דבר.  הוא נחשף כהבל וריק.  וזה דוקר.

"כל אחד מאיתנו הינו למעשה רעיון השחף הגדול, הוא רעיון החופש הבלתי מוגבל" היה ג'ונתן אומר בערב על החוף, "והטיסה המדוייקת מהווה שלב בהתקדמותכם לקראת ביטוי טבעכם האמיתי. עלינו להרחיק מעלינו את כל המגביל אותנו. לכך מכוונים אימוני יתר המהירות, המהירות האיטית, תרגילי האווירובטיקה…"  (ר. באך, ג'ונתן לויוינגסטון השחף)

טייסון גיי, שברת את לבי.

 

hearseespeak

(מדגמנים את מצבם הבסיסי של אוהדי הספורט במאה ה – 21:  אריאל שוחט, מאיה בן ברוך ודורון שוחט).

המפץ הבא  מג'מייקה – אספה פאוול, שרון סימפסון ונסטה קארטר:

העתון הג'מייקני The Gleaner מדווח הערב שבבדיקות שבוצעו באליפות ג'מייקה נמצאו חומרים אסורים אצל חמישה אתלטים ג'מייקנים – שלושה רצים ושני מתחרים במקצועות שדה.  שני הרצים הם בעלי מדליות זהב.

לא לקח זמן רב ואלברטו סטרטי היה הראשון לפרסם בבלוג שלו את שמות שלושת הספרינטרים, והם שמות גדולים:  אספה פאוול, נסטה קארטר ושרון סימפסון (לגבי פאוול וסימפסון יצאו כבר דווחים נוספים).

 

 "הכל שבור"

 

 

 

 

 

 

בכל זאת אתלטיקה, בכל זאת כאן
היא עשתה את זה!

תגובות

  • דורון

    יום עצוב.

    מתי תצא ההודעה על בולט?

    • טימי

      ביום של ההודעה על נדאל ופרום..

    • אורי

      תחכה עוד זמן רב (מספר המשתוקקים רב) . מעניין, מאיפה נובע הצורך הבלתי נלאה לראות שפוסלים דווקא את בולט. רק אז "נראה דם"?

      אגב, לנחשון או מי שעוד מרגיש כך: למה תפיסת יותר ספורטאים היא יום עצוב? לדעתי זה יום טוב לאתלטיקה, הענף שהחל ראשון והתקדם יותר מהאחרים בבדיקות שימוש בחומרים שהחוקה אוסרת. ולא מכבר הוסיפו גם "פספורט" ביולוגי שירתיע עוד יותר מפני השימוש.

  • משה פרץ

    כמה פעמים עוד נתבדה? נתסכל למציאות בפנים? נבנה לנו גיבור חדש, "נקי". אני חושב שבתור אוהבי אתלטיקה וספורטאים שיודעים להעריך עבודה קשה זה חלק מהעניין, "להתאהב", לבנות גיבור ולצערנו גם לחוות את ניפוץ החלום.
    לא אכנס לדיון האם לאפשר סמים כאלו ואחרים אך לדעתי הפרטית צריך להשעות לכל החיים ספורטאים שחוטאים. צריך שהעונש יהיה מרתיע (השעייה לכל החיים עבור ספורטאים כאלו זה באמת עונש אכזרי), כזה שיוריד מסדר היום את האפשרות הזו.
    בינתיים נמשיך לקרוא את כתביך נחשון.

  • אלון

    כולם לוקחים חוץ מאמסטרונג/לואיס/בולט...

  • itaish

    איזו באסה! זה מתיישב יפה עם מה שקורה בימים אלה בטור. כריס פרום נתן כבר 3 קטעים מדהימים, ובאופן טבעי עיקר הדיון לא נסוב סביב הגדולה שלו, אלא סביב השאלה אם הביצועים האלה אפשריים בלי סימום. מעבר לאכזבה שלאנס גרם לאנשים שהעריצו אותו, זה נראה שהוא הצליח לשלול מאיתנו את ההנאה של להתלהב בתמימות מרוכב שנותן הופעה מטורפת, כמו שפרום עשה על ההר היום.

    • נחשון שוחט

      מדויק מאד!
      המחשבות שלי על פרשת ארמסטרונג בדיוק.

      http://www.bc-running.com/wp/?p=2810
      (ברשימה הזו שנכתבה בעקבות הראיון של לאנס אצל אופרה, פירטתי גם את הדעה שלי בדיון על התרת השימוש בחומרים משפרי ביצועים לספורטאי עלית לנוכח ההנחה ש"כולם משתמשים ממילא", למי שמעוניין... הדעה שלי כמובן נרחצת נגד הרעיון)

    • אדם

      וזה בדיוק מה שיקרה עכשיו עם האתלטיקה. איך עכשיו אנחנו אמורים להתרגש מריצה של בולט? או של כל אחד אחר שהוא לא, נניח, אולגה לנסקי.

      כמה עצוב.

  • austaldo

    האמת, אני כבר לא כל כך מופתע. כתבתי קודם בבלוג של אריאל שאני לא מאמין שמישהו היום יכול לרדת מ 9.80 בלי סמים.
    ועדיין, זה כואב. מאוד.

    • נחשון שוחט

      המשפט הזה מופיע לגבי 9.90, 10.00, ואפשר להמשיך. זו בדיוק הבעיה, שלגבי השאלה - "מהו גבול האפשר", כבר לעולם לא נדע.

  • זיק

    כל כך נאיבי...
    במשפט אתה חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתך, באתלטיקה אתה לוקח סמים כל עוד לא הוכחה חפותך.
    לא צריך לקרוא יותר מדיי על הנושא, בשביל להבין שההבדל בתוצאות של אתלטי העל שנתפסים על סמים ובין אלו שלא, מזערי כל כך ככה שמאבדים את הספק ולו הקטן ביותר.
    צריך פשוט ללמוד להתעלם מזה בזמן הצפייה בהם, כי גם כספורטאים שמשתמשים בסמים הם הכי נעלים שיש.

  • אלעד

    הלב נשבר, דווקא סימפטתי אותו. גם הפגיעה באמון היא קשה. כבר אי אפשר לראות ספורט בצורה נקייה.

    ובנימה קצת ותר קלילה...
    בבקשה תעשה יומן אליפות ל: מכבי ת"א (סל+רגל), מיאמי היט, ניו-אינגלנד פטריוטס,
    תודה מראש

    • נחשון שוחט

      :)

  • יורם אהרוני

    מכל מאות השירים של דילן שתרגמתי כנראה שדווקא על השיר הזה פסחתי, אולי שלא במקרה. אז כמחווה מיוחדת, לא בדיוק תרגום אלא עיבוד חופשי בהתאם למצב:

    כולם נשברו

    נשבר הקו, נשברו הביצים
    נשבר הקוד, נשברו הקפיצים
    נשבר הקרח, נשברו הראשים
    נשברו המיטות בהן ישנים אנשים
    אין סיבה בריקודים לפזז
    אין כבר מאיות לקזז
    כולם נשברו

    נשברה הצלחת, נשברו בקבוקים
    נשברה הכוס, נשברו החוקים
    נשבר השרב, נשברו חרבות
    נשברה אהבה, נשברו לבבות
    נשברו מילים, טוב אם לא נאמרו
    כולם נשברו

    כל הצצה בצג מוליכה לעווית
    עוד בדיקה יצאה חיובית

    נשבר הרצף, נשברו הרצים
    נשבר הרציף, נשברו העצים
    נשבר הקרסול, נשברו אמונות
    נשבר הטלפון, נשברו רצונות
    קח נשימה עמוקה במעט הכוחות שנשארו
    כולם נשברו

    כל אחד שאתה מתפלל שיצא נקי
    נתפס ואתה רוצה להקיא

    נשברה היד, נשברו עצמות
    נשבר החוזה, נשברו החומות
    נשבר הצינור, נשברו הכלים
    נשבר הכינור, נשברו הכללים
    הציפורים זימרו, הצפרדעים ניתרו
    כולם נשברו

    • shohat

      עצוב, אבל נהדר! אהבתי מאד.

    • מני

      יפה מאוד. תודה על העיבוד המיוחד.

    • אלעד אחד

      יפה מאוד

    • פאקו

      נפלא יורם. עצוב ונפלא כאחד.

  • מכביסט ותיק

    נו באמת. כל הספורט מלא בסמים ממריצים מחזקים בונים משייפים מאתלטיקה ועד אופניים ממרימי משקולות ועד חותרי קיאקים. האדם הגיע לקצה גבול היכולת הספורטיבית כבר לפני 10 שנים מאז זה רק נעליים ומסלולים ואופנים טובים יותר.
    מה שמפתיע אותי שלא תפסו עדיין שחקן כדורגל או כדורסלן בכיר.

    • אחת

      דוקא את כפיר אדרי כן תפסו...

    • דון נאפולי

      ממש לא בטוח שהאדם הגיע לקצה גבול היכולת.
      היום בנוסף לכשרון יש אימונים הרבה יותר מתקדמים.

      • מכביסט ותיק

        הממוצע של היכולות כמובן שיש לו מקום להשתפר אבל את השיאים כבר אי אפשר לשבור ללא "תוספות".

    • גורביץ'

      מראדונה ב-94, כאילו דאאא...

    • אלעד

      מה הנבואה הבאה שלך? שהשמש תזרח במזרח?

      • בני תבורי

        למה ככה אלעד? עידו הוא לא האיש הרע בסיפור.

        • אלעד

          זה היה הומור קליל. כנראה זה לא עבר ככה בכתב...

  • איציק

    זו היתה קונספירציה לסדר לבולט את הזהב...
    הקונספירציה הגדולה יותר, בולט נתפס אחרי ריצת הגמר במוסקבה...
    הדבר העצוב, גם אם לא יתפס, כבר לא מאמינים...

  • חזי

    נחשון, אתה בעל ידע נרחב ומעמיק באתלטיקה (ולא רק) ואתה כותב פשוט נ פ ל א. מהכותבים המוכשרים ביותר. לחשוב שטייסון גיי לא לוקח סמים זה פשוט לא מתאים לך. להערכתי כל מי שרץ מתחת ל 9.80 ישר נמצא ברשימה של לוקח סמים ולא עולים עליו (קרל לואיס עשה 9.79 אבל לא בזינוק ולכן מבחינתי הוא נחשב להכי מהיר בעולם שלא נטל סמים).

    • אופיר

      בדיוק מה שרציתי לכתוב!
      נחשון, באמת חשבת שה- 9:69 של גיי היא תוצאה לגיטימית?

      על אסופת בנות היענה שחושבות שה- 9:58 של בולט (בלי לדבר בכלל על ה- 200 מטר) היא תוצאה לגיטימית אני לא רוצה לבזבז מילים.

    • יורם אהרוני

      המספר הזה שאתה מציין לגבי לואיס - 9.79 "אבל לא בזינוק" לא מובן לי. כאשר אצן בכיר רץ 100 מ' אחרי הרצה של כ-20 מ' (כמו שליחים) הוא רץ מהר הרבה יותר. אם נקח לדוגמה את בולט בשיאו העולמי בריצת 200 מ', הוא רץ את הקטע שבין 50 ל-150 מ' ב-8.84 ש'. את ה-100 האחרונים בשליחים בלונדון הוא עבר ב-8.70. המסיימת של נבחרת ארה"ב בשליחים, המכונה "פרמליטה" ג'טר (למרות שעדיין לא נתפסה...) עברה את ה-100 האחרונים בשליחים בלונדון ב-8.70 ש'.

    • shohat

      תודה! וכמובן, מדובר ב- wishful thinking. יותר תקוה ורצון להאמין (כפי שכתבתי: רצון להיאחז באשליה) מאשר "דעה". נכון שזו יותר אכזבה מאשר "הפתעה". תודה על התגובות ואני לגמרי מבין ומצדיק את הסקפטיות של רוב המגיבים.

    • תוהה בדרכים

      קרל לואיס לא לקח סמים?

  • בני תבורי

    כיום, אחרי פרשת ארמסטרונג שאני הייתי מאחרוני הפתיים להאמין בחפותו, אבד לי התענוג שבצפייה בטור דה פראנס. זה הולך לקרות לי גם באתלטיקה? הגילויים הכמעט יומיים על פרשות חדשות וההפנמה של העובדה שככל הנראה ככה שם בספורט התחרותי מעידים על מות התמימות, אבל מה אעשה בלעדיה, אתחיל לראות את שמו מכין עוגיות? חדשות? הפח הגדול?

    • Amir A

      לא הפסקנו לראות טניס כשעברו ממחבטי עץ למחבטים מחומרים מתקדמים. לא הפסקנו לראות כדורסל כשהוסיפו את קשת השלוש. אני משוכנע שבמרבית ענפי הספורט נערכו עם השנים שינויים שנראו כאילו הם פוגעים במהות האמיתית של הספורט. כנראה שככה צריך גם להתייחס לכל משפרי הביצועים הללו.

  • כסיפוביץ

    אני ממש לא מבין על מה המהומה.
    נאיביות לחשוב שעולם הספורט בכלל והאטלתיקה בפרט נקיים מסמים.

    ההפך הוא הנכון לדעתי.
    כולם משתמשים. כל השאר זה קונספירציות.

  • shadow

    החיים האלה מנוהלים על ידיי בעליי אינטרסים.

    אם פעם האינטרס היה של מדינות להתעלות על מדינות אחרות דרך הספורט היום זה אינטרס כלכלי של בעלי ממון.

    בעליי הממון שולטים היום מאחורי הקלעים בכל הנעשה בעולם הזה.
    אנחנו חיילים בלוח המשחק הזה אם בידיעתנו ואם בלעדיה.

    ספורט אינו יוצא מן הכלל בסיפור הזה.

    זה עצוב מאוד וגם מדכא מאוד.
    הלוואי והייתי יכול לחזור להיות ילד עם התמימות הנלווית למעמד.

    (IGNORANCE IS BLISS" (Cypher,Matrix"

  • מאור

    אני רק אשים את זה כאן.
    http://www.reddit.com/r/sports/comments/1ia00m/tyson_gay_reportedly_caught_doping_pulls_out_of/cb2jh0q

    קיצור:
    1. הפיקוח על סמים לא נובע מהצורך להכחיד את התופעה אלא מהצורך להסתיר אותה.

  • דון נאפולי

    יש לי מן תחושה כזו שלבולט כל כך הרבה בטחון עצמי שזה לא נראה לי הגיוני שהוא משתמש בסמים.

    • סוס זקן

      בניגוד לארמסטרונג, למשל...

      • דון נאפולי

        בולט נראה לי בחור עם ביצים.

        • איציק

          בניגוד לארמסטרונג, למשל…

  • אבי

    לכל המאוכזבים שחושבים שהם לא יכולים לצפות יותר באתלטיקה יש לי שאלה אחת:
    האם אתם באמת חושבים שבענפי הכדור הכ"כ יותר עשירים, הכ"כ יותר פופלריים עם כ"כ מעט תפיסות של סמים הכל בסדר? (כדורגל, פוטבול, כדורסל וכן הלאה והלאה והלאה...)

    • סתם אחד

      יש הבדל בין ספורט קבוצתי לאישי. בכדורגל למשל, הסמים מקסימום ישפרו את הפיזיות שלך אבל לא יהפכו את פפה למסי.
      בספורט אישי שבנוי בעיקר על פיזיות הסמים הורסים כל טעם לתחרות.

      • דון נאפולי

        +1

      • shohat

        בענפי הספורט הפופולריים - כדור/קבוצתי- פשוט קל יותר להתכחש, ואין מדיניות נוקשה של בדיקה ואכיפה.
        גם החומרים משפרי הביצועים לא יהפכו רץ של 10.20 לטייסון גיי או רוכב בינוני ללאנס ארמסטרונג. הם מספקים יתרונות שמאד רלוונטיים גם לענפים האחרין:
        קודם כל, יכולת להתאמן בעומס גבוה הרבה יותר.
        מניעת פציעות או שיקום מהיר מהם.
        תרומה ישירה נטענת גם לביצועים שדורשים דיוק וחדות ראייה - ר' הכתבה המצןינת של SI על בארי בונדס
        הם מייצרים תנאי משחק ותחרות שונים לחלוטין.
        ממליץ לקרוא גם את מה שביל סימונס כתב לגבי החזרה המופלאה של אדריין פיטרסון מפציעה לעונה של תשעה יארדס חסרים לשיא הראשינג לעונה בכל הזמנים.
        נכון שבאתלטיקה ורכיבה על אפנים, הקשר הסיבתי ישיר וחד-משמעי באופן שמקשה מאד להדחיק אותו, אבל אין הבדל מהותי בין אתלט שמשתמש בחומרים משפרי ביצועים לבין שחקן בענף ספורט אחר שעושה זאת. ההבדל היחיד הוא שבגדול, כפי שעולה מחלק מהתגובות, בענפי הספורט הפופולריים הרוב הגדול לא מעוניין שיפריעו לו עם הסיפורים האלה.

        • אבי

          1+

        • סתם אחד

          אני לא משלה את עצמי, ברור שגם בספורט קבוצתי יש חומרים אסורים.
          אבל שוב פעם, הסמים משפרים את האספקט הפיזי וכולם יכולים לקחת אותם
          ולהתאמן בעומס גבוה - אבל זה עדיין לא יהפוך את ארבלואה לרונאלדו.

        • דייגו

          מה לגביי השפעת קוקאין על גמדים שמנים?? והשפעת סמים על גמדים ארגנטינאים בכללי?
          יהיה מצחיק לטעון שהאפדרין עשה את דייגו כל כך טוב...
          אם צ'אבי ייקח סמים הוא יהיה יותר טוב?
          בארי בונדס? אם כדורגל היה תחרות בעיטות חופשיות אולי היה בסיס לטיעון הזה.

        • D! בארץ הקודש

          +2

  • גיל

    מה שאני לא מבין זה כמה אנשים יכולים להיות תמימים כדי לחוות את האכזבות הללו שוב ושוב? כל פעם יש מישהו חדש שמפיח תקוות שהוא נקי וכל פעם מתגלה שהוא לא ואז אנשים מרגישים שיברון לב. למה אתם עושים את זה לעצמכם? אני צופה אמנם באתלטיקה אבל לא מתלהב ממנה כמו בעבר. את הטור זנחתי לפני 5 שנים. ברוב ענפי הכדור גם יש סמים אבל שם לפחות היתרון לא מוחלט והכישרון משחק תפקיד חשוב בהצלחה. סטיב נאש וטים דאנקן לא זקוקים לסמים בשביל להצליח ודווייט הווארד יכול להיות מפוצץ מסמים ועדיין שחקן כדורסל טיפש.

  • נטע

    זה עצוב, אותי זה היכה עם לאנס אמסטרונג כאילו לוקחים את החלום את התקווה . מאידך זה משקף את העולם , רוצים עוד ועוד ולא שבעים אז יש גבול למה שהגוף או המוח מסוגל לבד בלי עזרה. הספורט בבואה של העולם שלנו...כל שנותר לקוות שהדואר הצעיר יתאפס ויפסיק את המירוץ למושלם... כרגיל נחשון- הכתיבה המושלמת עם רעיון טוב ,אל תשתנה !!

  • טל בן יהודה

    עצוב בשבילך... (כי הסיפורים האלה לא כל כך מעציבים אותי באופן אישי).

    מה שכן, אשמח לשמוע מה הדעה שלך ושל קהילת לטסראן על בולט. נדמה שיש יותר מסתם אי-אזכור שמו בכל הטור. מעין משהו שכולם חושבים עליו אבל אף אחד לא אומר. אני טועה?

    דבר נוסף, שאני יודע שאני מביע דעהעמדה קצת חריגה.
    אני חושב שכל עוד מדובר בבן אנוש שרץ, מה שהוא לוקח לתוך גופו לא כל כך משנה. מתי שהוא (כנראה במאה ה-20), אנחנו החלטנו בשבילנו שאנחנו נתחרה ביננו בלי תוספות או חומרים.

    אבל האם אנחנו לא משפרים את יכולתנו לרוץ אם ניצמד לדיאטה מסוימת, או נפעל לפי משטר אימונים מסוים? אז מתי שהוא אמרנו, דיאטה כן, חומרים לא.

    למרות שאותי כבן אנוש באמת מסקרן לאן אנחנו נוכל להגיע גם עם חומרים אסורים. האם לא מסקרן אתכם לראות אצן שרץ 100 מטר ב-9.00 שניות...? מה אכפת לי איזה סם הוא לקח. בסופו של דבר, הצלחנו להביא בן אנוש לרוץ 100 מטר ב-9 שניות.

    בעבר הרחוק (מאד), האדם רץ כדי לצוד, או כדי לברוח מלהפוך לניצוד בעצמו. לא כל כך עניין את הצ'יטה שרץ אחריו אם הוא לקח סם כזה או אחר... אותי זה עדיין לא מעניין.

    מבלי לחשוב על זה יותר מדי, אני חושב שהאטלטיקה צריכה להפוך למשהו שדומה למירוץ מכוניות... במירוצי מכוניות, יש לך את היכולות של הנהג + מנוע + יכולות של הצוות שמטפל לך באוטו לפני ובמהלך המירוץ.

    למה לא להתחרות בצורה כזו שתהיה לך את האצן + את הכימאי + את הצוות שדואג שזה הכל יתקתק...?

    • shohat

      לגבי בולט אני ספקן, אבל אין לי שום יסוד לכתוב על זה משהו בעל ערך. ככל שיותר מתחרים שהוא הביס וחבריו לקבוצה נתפסים זה מחזק את התהייה לגביו אבל בהיעדר אינדיקציה ספציפית אין לי זכות להאשים (כלפי לאנס לא חשתי כך כי היו לא מעט אינדיקציות לאורך השנים).
      לגבי הטענה השניה שלך, אני חולק לחלטין. ישנם יותר ויותר טיעונים בכיוון הזה - טיעונים של כניעה למציאות ורציונליזציה. הציטוטים בתוך הפוסט הנוכחי אמורים להבהיר עד כמה אני מתנגד. ניסיתי לכתוב טיעון סדור יותר בעבר, כולל בפוסט על ארמסטרונג. הלינק כאן למעלה בתגובות. אולי זה זמן טוב לפרסם פוסט מסודר כאן בנושא.
      יש הבדל מאד משמועתי, גם עקרוני וגם מעשי, בין הכרה בקיומה של תופעה מסוכנת ולא רצויה ובקושי להילחם בה לבין מעבר להיתר גורף, שבהכרח יחלחל למטה ויתפשט. יש הבדל בין הכרה בכך שמשהו פסול מתקיים לבין מתן לגיטימציה שהיא למעשה תמריץ. זו התמצית.

    • מתן גילור

      אני אומר לך מה הבעיה בתזה שלך - מי שרוצה להימנע מלהכניס לגופו חומרים שקיים סיכוי יותר מסביר שיהרגו אותו עד גיל 50 פשוט לא יוכל להגיע להישגים.
      אם החומריפ יהיו מותרים, אני מניח שספורטאי הצמרת יראו רק לעיתים נדירות גם את גיל 40.
      קיימים לא מעט אנשים שמוכנים להקרבה הזו (עובדה שיש אנשים גם היום שמכניסים לגוף חומרים שפוגעים בהם עשור לאחר מכן וזאת בעבור הרבה פחות ממדליה אולימפית או ממון רב), אבל קיימת בעייתיות רבה להדיר את מי שאינו מוכן לכך.

      בנוסף, ספורט הוא מודל גם לדור הבא. שאיפה למצויינות ולאורח חיים בריא, ולא שאיפה לאיתור הכימאי הקרוב למקום מגורייך.

      • ויינר

        אבל ספורט מקצועני מעצם טבעו הוא לא בריא. האם זה בריא לטפס על המון ונטו בפחות משעה וחצי? האם זה בריא לשחק כדורסל? כדורגל? כדורעף? טניס? כל ספורט מקצועני שוחק את הגוף, וגורם להמון פציעות. לכן רוב הסיכויים שמי שבוחר בקריירה ספורטיבית מתישה (בייחוד בענפים אישיים), גם לא יהסס להכניס חומרים אסורים לגופו.

        • מתן גילור

          לדעתי, כאבי ברכיים בגיל 65 ודום לב בגיל 35 אינם עומדים באותה סקאלה.

      • טל בן יהודה

        אני לגמרי מסכים עם הדברים שלך, אבל המציאות היא שגם מבלי להכניס דברים לגוף שלך, ישנם ענפי ספורט שאנשים צריכים להקריב מהעתיד שלהם ללא חומרים אסורים (או שאולי הביטוי הנכון הוא "גם" בגלל חומרים אסורים).

        אגרוף ופוטבול הם ענפים שאם אתה בוחר לעסוק בהם באופן מקצועני, אתה יודע כיום שאם בכלל תגיע לגיל מבוגר, איכות החיים שלך תיפגע באופן משמעותי. בדרני WWE גם כן נכללים בקטגוריה הזו. אני לא רואה למה אתלטיקה קלה צריכה להיות שונה מהם.

        כלומר, אני מבין לגמרי מדוע זה אמור להיות ככה, ומדוע אנשים כמו נחשון או כמוך חושבים ככה. אני רק מציג עמדה אחרת...

  • ויינר

    נחשון, מקווה שתקבל את זה כמחמאה - אבל איך אדם כל כך אינטליגנט יכול להיות כל כך נאיבי (כפי שמצטייר מהטור שלך)?
    אני בגיל צעיר מאוד איבדתי את התום ויצאתי מנקודת הנחה שכולם משתמשים, וזה רק הגדיל את ההנאה שלי. הצלחתי להדחיק ובאמת לא מזיז לי מי משתמש ומי לא (כאמור, כנראה כולם). הם עדיין מפלצות אתלטיות וכנראה שבולט גם בלי סמים יכול לרדת מ-10, מספיק טוב בשבילי.

    • רועי

      ווינר, מה שכתבת תופס אולי ל-wwf..

  • רועי

    פשוט מאכזב. הוא גם הפייבוריט שלי כבר שנים.
    האנטיתזה לבולט.
    נראה שההתפחתחות הטכנולוגית לא פוסחת על ענפי הספורט האישיים ואי אפשר לעצור את זה

  • דני

    איזה מזל שאוסיין כל כך טוב שהוא הצליח לנצח אותו למרות הממריצים שהוא לקח...לפחות לא נעשה עוול מלא לעולם האתלטיקה והאצן הטוב בהסטוריה לא נתן לאף אחד ושום סם לקחת ממנו את מה שמגיע לו(לפחות עד שנגלה שגם הוא משתמש).
    תדמיינו שהנצלן/שקרן/רמאי הזה היה זוכה באולימפיאדה במקום אוסיין.ואל תשכחו שבזמן שאוסיין ניצח אותו הבנאדם רץ את הריצה ה-3 בטיבה בהסטוריה(שלישית רק ל-2 ריצות של בולט כמובן)

  • Rאפא

    זה כבר לא משנה? הלב נשבר?
    אין את כל התוצאות, האשם עדיין לא אשם באופן מלא, וגם הוא חצי אשם מבחינת ראייה אחת בלבד, מבחנה אחת בלבד, ולא מבחינת מערכת הסיבות שגרמו לכך שהחומר הזה נמצא בגופו.
    אתה בעצמך כותב שהסיפור לא גמור ושיהיו עוד טוויסטים, אבל לך (שאתה אומר שנתת בו את אמונך) קל להישבר מזה בלבד.
    חורה לי שהאתלטים העצומים האלה כל פעם מחדש מופלים על-ידי אחרים, לעיתים על-ידי עצמם. אבל קשה לי להאמין שכל כך הרבה מהם משתמשים ביודעין בחומרים האסורים. קשה לי להאמין שהם עושים את זה בתקווה שהם לא ייתפסו כשיש אחרים שנתפסים. לא יכול להיות.
    יש כאן בעייתיות אחרת, והיא לא באתלטים עצמם, היא או במי שמטפל בהם מאחורי הקלעים, או בחוסר התאמה בין מה שמותר ומה שאסור ומה מכיל מה.
    אבל התשקורת מיד תפיל אותם.

  • רועי ויינברג

    אני כמעט בטוח שבולט התאמן באותו מועדון של פאוול וקרטר, MVP, ויכול להיות שהוא גם לקח. בלייק גם התאמן לא מעט עם בולט, אז לא אהיה מופתע במידה והם ייתפסו.

  • תום

    כולם צריכים לצאת מהסרט. ספורטאים, כל ספורטאים, ברמות הגבוהות ביותר בענף שלהם משתמשים בסוג כלשהו של חומרים אסורים. זה כבר עשרות שנים ככה וזה לא הולך להשתנות.

    הקטע הכי מעצבן מבחינתי זה התקשורת וה-"אוהדים" רודפים אחרי ספורטאים במקצועות עם שיאים אובייקטיבים, אבל כמעט כליל מתעלמים מענפי הספורט האחרים.

  • נחשון שוחט

    אישרתי עכשיו כמה תגובות שסוננו על-ידי המערכת. מתנצל על העיכוב. לא הייתי היום מול מחשב (רק הטלפון).

  • אבנר

    שתי נקודות קטנות -

    האחת לגבי ספורט קבוצתי - למיטב זכרוני בהסכם הקיבוצי של השחקנים מול הליגה יש מגבלות על בדיקות הסמים שמותר לליגה לעשות (הם מאוד קפדנים על מריחואנה, סטרואידים פחות מזיזים להם). תסתכלו על המבנה של הלסת של לברון ג'יימס בגיל 18 כשהגיע לליגה והיום, תסתכלו על 9 עונות באינטנסיביות שהוא משחק ותגידו לי שאתם באמת חושבים שאפשר לעשות את זה בלי תמיכה.

    נקודה שניה - מה זה בכלל 'חומרים אסורים' - אנחנו מנהלים פה דיון פילוסופי אבל אתם שוכחים שבשורה התחתונה זה ביוכימיה. מי קבע שלקחת קריאטין אחרי אימון זה מותר אבל עירוי דם אסור? ושייק חלבון זה בסדר? או איזוטוני במירוץ? בכל מקרה מדובר בהגברה/המרצה של תהליכים ביוכימיים בגוף. מישהו קבע מחקרית שאחד מהם עוזר יותר מהשני או עוזר 'יותר מדי'? עד שלא יקבעו את הנורמות האלו בצורה ברורה ומושכלת עם נימוקים הגיוניים למדוע חומר אחד מותר והשני אסור - הכל פרוץ וימשיך להיות פרוץ. מה שישתכלל הם לא החומרים 'האסורים' אלא הדרכים להסוותם.

  • צור שפי

    אולי צריך להחליט שמפסיקים להתעסק עם כל הפיקוח עם הסמים, שכל אחד יעשה מה שבראש שלו, שהיכולת לבחור מדענים טובים יותר תהיה חלק מהתחרות (כמו איכות המאמנים) ואז נפסיק להתאכזב.

  • YG

    אני כאן בדעה של אריאל- כולם לוקחים. לכן זה ממש לא מזיז לי כשתופסים אחד דוגמת גיי, או פאוול.

    לדעתי- הסיבה היחידה שעדיים לא תפסו את בולט, זה כי זה עלול להרוס את הספורט מבחינת הרייטינג. ביום שירצו לתפוס אותו, אין שום סיבה שזה לא יקרה.

    • דייגו

      העניין הוא שענפים כמו ריצה, ואופניים כנראה לא מערבים מספיק "כישרון" או יכולת קבוצתית, ומתמקדים בעיקר ביכולת גופנית בתחרות. ניתן לראות זאת בריצה- בחלוקה לאיזורי מחייה למשל, בריצות ארוכות- אפריקאים, ובריצות קצרות- אפרו אמריקאים. אין שום צ'אנס
      שיבוא אנגלי, ספרדי או יפני וייקח את אחת הריצות האלו כ"אנדרדוג".
      לכן, שיפור היכולת הפיזית הוא המשמעותי ביותר בתחרות. זה אפילו די משעמם כשחושבים על זה. "ספורט טיפש". ניתן לייחס זאת גם לשחייה ולהשפעת בגדי הים על התוצאות. ולהשוואה, אף אחד לא יטען שלנעליים של רונאלדו, טוני פארקר או אנדי מארי יש אותה השפעה על יכולתם.
      מעבר לספורט הקבוצתי שמשלב המון אספקטים נוספים עם כישרון ויכולות פיזיות, ישנו גם ספורט אינדיבידואלי שמשלב המון כישרון ויכולת פסיכולוגית כמו טניס. ככה שהיתרון היחסי של הסמים, אם לוקחים אותם, קטן וכמעט ואינו פקטור בתחרות.
      ריצות, אנשי ברזל שלוקחים משככי כאבים לאורך 100 קילומטר ורוכבי אופניים מעניינים כמו טיפוס על האוורסט או תוכניות הישרדות- בבחינת מקסום היכולת האנושית תחת סבל פיזי, ולא כתחרות ספורט. ראוי שתחרויות שכאלה ישודרו בדיסקברי ולא בערוץ הספורט.

      • נחשון שוחט

        תודה על התגובה. בחרת להיות פרובוקטיבי (אין בעיה- זה אחלה), אז תרשה לי גם להגיב:

        1. קיים הבדל ברור בין תחרויות של "יכולת קצה" מבחינה פיסית (תמיד חשבתי שזה הספורט בהתגלמותו, אבל זכותך לחשוב אחרת) לבין ענפי כדור. יחד עם זאת, המסקנה ש"היתרון היחסי של הסמים קטן וכמעט אינו פקטור בתחרות" (בענפי כדור) היא שגויה לחלוטין. חומרים משפרי ביצועים לא ישפרו את יכולת הכדרור או "הכשרון הטכני" (אני מוכן להניח שכך), אבל בוודאי יאפשרו לשחקנים לעשות את אותן פעולות שהם "מוכשרים" לעשות בקצב אחר, מבלי להתעייף, בעומס אימונים גבוה יותר, בתדירות גבוהה ואינטנסיבית יותר. הכושר הפיסי העדיף מאפשר לקבל החלטות לא כשאתה מתנשף ועל סף תשישות אלא כשאתה בשליטה גבוהה יותר על הפעולות שלך גם בריצה מהירה. הוא מאפשר עמידות בפני עייפות. הוא מאפשר התאוששות מהירה יותר ממיאוצים (תחשוב ספרינטים חוזרים בכדורגל, שוב ושוב ושוב- יכולת אנאירובית ומהירות, תחשוב על אספקט התנועה ללא כדור (שחשובה כל כך בכדורגל המודרני), תחשוב על ראנינג-בק שחוטף חבטות מהרי-אדם שהם פי שניים מהמשקל שלו (והרוב שריר) וכל פעם קם מחדש כאילו כלום, מוכן לדאון הבא, תחשוב על מספר החבטות של שחקן טניס או על ההתרוצצות על הקו האחורי משך ארבע וחצי שעות בשלושים ושלוש מעלות חום, תחשוב על שתי סדרות רצופות של שבעה משחקים, שבהם היכולת לשחזר מאמץ פיסי ואינטנסיבי (על הגנה וריבאונד כבר דיברנו, או שגם זה "לטפשים"?) ערב אחרי ערב, ועוד ועוד. אף אחד מענפי הספורט, גם המתוחכמים, לא מבוסס על "כישורי טיפול בכדור" או "הבנת משחק בלבד" (למרות שישנם שחקנים שזהו היתרון היחסי שלהם). די בכך שתסתכל על משחק כדורגל או כדורסל או טניס משנות ה - 60 לעומת היום כדי להבין כמה משמעות יש לגורמים פיסיים של הקצב, הכוח, האינטנסיביות במשחק, הכושר הגופני, ההתאוששות ממאמצים, העמידות בפני פגיעה/פציעות/מאמץ.

        2. לכל מי שמבקש להעלות טיעון על ההשפעה של חומרים משפרי ביצועים בענפי ספורט, אני ממליץ לקרוא קודם בעיון את הכתבה של SI "האמת על בארי בונדס וסטרואידים" http://sportsillustrated.cnn.com/vault/article/magazine/MAG1116081/4/index.htm
        מתוארת שם ההשפעה והשיפור ביכולת באופן כרונולוגי, מההתאוששות המהירה ממכות קטנות ועייפות, דרך יצירת גוף שכולו מסת שריר ושיפור הכח, השיפור המפתיע בראייה ובדיוק בגיל 35 בהשפעת הטיפול, ביצוע אימוני הרמת משקולות תוך כדי העונה (אחרי משחקים, שמשוחקים כמעט מדי יום) והשיפור ביכולת המשחק, בכל הפרמטרים. בונדס, שהיה שחקן מעולה ומוכשר מלכתחילה - אחד הטובים בדורו - הפך בגיל מבוגר למשהו אחר לגמרי, חזק ודומיננטי פי כמה. וזה בספורט שאתה דווקא מרשה, אם הבנתי נכון, שישדרו בערוץ הספורט.

        3. תעשה גוגל: "אימונים פליאומטריים, שיפור כח מתפרץ, כדוגל/כדורסל". תגיד לי שזה לא משפיע על המשחק (לדוגמא).

        4. לגבי ההגדרה של "ספורט טיפש", או שתחרויות ריצה ואפניים אינן "תחרות ספורט" אני גוזר על עצמי להמנע מן הויכוח. זכותך כמובן לחשוב כך.

        5. הרבה מספורטאי העל שאתה רואה בארה"ב, השתתפו משך שנים באימונים ותחרויות באתלטיקה קלה, לפני שהפכו למקצוענים. התפיסה לפיה ההצטיינות בענפי כדור מבוססת על "הכשרון/ הניצוץ" בלבד היא פשטנית, לא מקצועית, וגורם מעכב. ולתת מספר מצומצם של שחקנים בעלי כשרון יוצא דופן (סוג של "גאונות") ומתוך כך לייצר הכללה לגבי התנאים להצלחה בענף - גם זו לדעתי תפיסה שגויה.

  • דייגו

    מסכים איתך שלהכליל לגביי שאר ענפי הספורט- שבכולם תהיה השפעה נמוכה של סמים על היכולת זה פשטני מדי. לדעתי, ניתן גם לומר שאין השפעה דומה על שחקנים באותה קבוצה- שוער מול חלוץ או QB מול רצים או שחקני הגנה.
    לעיתים שוער (אוי דוידוביץ'...), יכול לדפוק משחק או טורניר, גם אם שאר הקבוצה תתפקד ביכולות גבוהות ומשופרות. בנוסף, ישנה השפעה להחלטות שיפוט כאלה ואחרות ועוד ועוד. הנקודה היא שלקיחת סמים בריצה אינה משתווה ללקיחת סמים בכדורגל מבחינת מבחן התוצאה, ואינה המדד היחיד להצלחה. לא ניתן להבטיח הצלחה ולשפר את היכולת בכללותה ע"י סמים כפי שזו מתבטאת אצל לארנס ארמסטרונג או טייסון גיי. זהו ספורט חכם.

    - מכאן נובעת הנקודה הבאה אותה רק חיזקת מבחינתי- אכן, ביוון העתיקה "תמצית הספורט" הייתה מקסום היכולת הפיזית. כיום, לדעתי, ובעיקר לאור ההתפתחויות אותן סיקרת אנו מחפשים ערך נוסף.
    נכון, הסמים יכולים לשפר את שחקני הקבוצות השונות ברמות הביניים, אך אנו מחפשים את "הגאון", "הקוסם/מג'יק", ה"ארכיטקט", את התיאום הקבוצתי הנדיר בין שחקנים שמשלימים אחד את השני, או היכולת להילחם במומנטום של הצד השני גם כשהכל אבוד (טניס, ליברפול), את האנדרדוג, סינדרלה. אותם שחקנים או קבוצות בעלי "כישרון יוצא דופן או סוג של גאונות" או הם אלו שכתבו את ההיסטוריה של המשחקים.
    יוסיין בולט אינו גאון ריצה יותר ממני, הוא פשוט רץ יותר מהר, אפילו הסגנון שלו לא משהו, לפי ד"ר גלעד ויינגרטיין.

    • חזי

      ד"ר גלעד ויינגרטן שאתה כל כך מחזיק ממנו ראה את ריצת ה- 100 מטרים של בן ג'ונסון ומה הוא אמר באותם רגעים? "תראו איזה זינוק...תראו איזו מסת שרירים"...הוא בכלל לא דיבר על סמים. ולעניין הדיון המעניין שהתפתח פה ושנחשון הגיב כאן בצורה מאופקת אז הרשה לי לומר לך: באתלטיקה אמנם רבים לוקחים סמים ולא תופסים אותם אבל יש משהו אסתטי, טהור ונפלא בלצפות בתחרות ריצה. המקום האחרון שהייתי חושב עליו זה בערוץ דיסקברי. ראה, כמו שאתה מכיר את הרקע של פול סקולס, או מג'יק ג'ונסון או של מנינג או של כל ספורטאי אחר, בין אם הוא מתחום משחקי הכדור ובין אם הוא אתלט, הרקע שלו, הסיפור שלו הסיפור של הקבוצה שלו זה מה שיוצר בך עניין הרבה יותר גדול לצפות בו. מאחר ומשחק הכדורגל הוא המשחק הפופולרי על כדור הארץ העניין בו הוא אינו רק בגלל מכלול הגורמים שאין לנו שליטה בהם (שיפוט לדוגמא) אלא בעיקר הסיפור. מי הוא השחקן, במה הוא טוב ובמה הוא לא טוב ומה הרקע שלו. ככל שאנחנו יודעים יותר פרטים על הסיפור האישי של הספורטאי כך אנחנו יותר מתחברים אליו. אז בדיוק כמו בכדורגל, כדורסל, בייסבול, פוטובל או כל משחק כדור כלשהו (ובלבד שהוא תחת מסגרת תחרותית) כך גם באתלטיקה. מאחר ומשחקי הכדור יותר פופולרים הם יותר מסוקרים ולכן יותר בני אדם מתעניינים בהם. זה לא סותר את החשיבות של העברת שידור אתלטיקה בערוץ הספורט. זה חשוב כי יש בזה לא רק חייתיות (אנחנו חיה מאוד מתוחכמת) אלא גם אומץ ותעוזה, הססנות ופחד, רגיעה ודריכות כאחד, שיקול לא נכון והריצה ניראת אחרת לגמרי. מעבר לסטרואידים צריך הרבה משמעת עצמית, ריכוז ועמידה בלחץ ותהליך אימוני בונה לאורך זמן. את זה בנוסף לסיפור אישי אסור לשדר בערוץ דיסקברי כי אז אין משמעות לחלק האנושי שבנו. ואגב, הבסיס של ספורטאי משחקי הכדור הוא שהם קודם כל אתלטים. הבסיס שלהם הוא ריצה. אירובית ואנארובית, קפיצות, ניתורים, משקולות, מתיחות ועוד ועוד. אילו רק היית יודע מה הסיפור של האתלטים הללו היית מתרגש מריצת 800 מטרים שמסתיימת בפחות משתי דקות בדיוק כמו שאתה מתרגש מליברפול שכובשת 3 שערים בתוך 7 דקות אחרי שהיא יורדת למחצית עם 3:0 על הראש שלה ממילאן האימתנית.

Comments are closed.