מו פארה – יותר מיוחד ממה שחשבתי

3:28.81 ל - 1,500 מחייב הערכה מחודשת של האיכויות של מו פארח: למחוק את הכוכבית.

כן, אני מודה.  עד היום לא התרגשתי ממו פארח.  נכון, דאבל אולימפי, אבל איפה הוא ואיפה בקלה?  דאבל אולימפי, אבל תמיד התחושה ששיחקו לרגליו של המאסטר של הטקטיקה, יותר משהיה הרץ האיכותי ביותר.  דאבל אולימפי, אבל שאלה לגבי היכולת האבסולוטית שלו והאם באמת יש לו איכויות של רץ היסטורי.

הגיע הזמן לעדכן מחדש את ההנחות.

***

mobot

(DancesWithLight's photos via Getty Images)

עד היום ההנחה של רבים היתה שמו פארח, דאבליסט ה – 5,000 וה – 10,000מ' מלונדון- הוא "קיקר".  כלומר, שהמומחיות שלו היא סיום מאד חזק ב – 400 (ולעתים 800) מטרים האחרונים.  ההנחה היתה שהוא מומחה בניצול קצב טקטי ואיטי יחסית ושבמירוץ שמגיע להקפה האחרונה ספק אם למישהו מהרצים היום יש סיכוי מולו  (אלא אם הוא בעצמו מבצע טעות).  מצד שני, היה ספק לגבי היכולת שלו להפגין דומיננטיות בקצב מהיר מאד.  לא ראינו ממנו תוצאות ברמת בקלה או גברסלאסי מבחינת הזמנים.  לכן שאלנו כל פעם בתסכול למה לא מנסים לנטרל את הסיום שלו באמצעות קצב מהיר מאד, מתוך הנחה שזו הדרך האפשרית לנצח אותו.  שירשורים כאלו – "מהי הדרך הטקטית לנצח את פארח" רצים ב – letsrun בתדירות של אחת לשבוע.  האחרון מביניהם נפתח אתמול  (התשובה האהובה עליי בסוף הפוסט).

פארח נשאל פעם אחר פעם לגבי ניסיונות לשבור את שיא העולם.  וכל פעם הוא חייך והסביר שלא מעניינים אותו הזמנים, אלא הנצחון.  גם את התשובות האלו נהגנו לפרש כהבנה של פארח את היתרון היחסי שלו ולעומתו את החסרון.

אחרי הריצה בדיאמונד ליג של מונאקו אתמול, צריך לחשוב מחדש על ההנחות האלה, וכנראה להסיק שמו פארח מסתמן כרץ הרבה יותר איכותי ועם יכולות הרבה יותר מגוונות ביחס לקרדיט שקיבל עד כה.  ספק גדול אם בכושרו הנוכחי יש מישהו שיהיה מסוגל לנצח אותו במקצועות החזקים שלו, ה – 5,000מ' וה- 10,000מ'.

נתחיל מן התוצאות של הריצה המאד מרשימה והנדירה באיכותה שהיתה אתמול בערב במונאקו.  אסבל קיפרופ הקנייתי, אלוף העולם מדאגו (2011) והאלוף האולימפי מבייג'ין (2008), שלעתים מפסיד עקב טעויות טקטיות בתחרויות הגדולות, הוא בבירור רץ ה – 1,500מ' המהיר והעקבי ביותר בשנים האחרונות (בעידן פוסט אל גארוז' ולגאט כשהיו בשיאם למרחק הזה).  אחרי פתיחה מהירה של (52.95 למכתיב הקצב ו – 53.5 בערך לקיפרופ) הקצב הואט (57 שניות לסיבוב השני).  בסיבוב השלישי קיפרופ תפס פיקוד, חלף על פני הפייסר והגביר מחדש את הקצב (קצב של 55.3 בממוצע ל – 700 האחרונים).  קיפרופ סיים בתוצאה של 3:27.72 דק'- והיה בכך לאדם הרביעי בכל הזמנים למרחק הזה (אחרי אל גארוז' – שיאן העולם 3:26.00, לגאט ונורדין מורסלי;  לפני נח ניין).

רגע, הפוסט הזה הוא לא על פארח?  ועוד איך.  פארח, שהוא אלוף אולימפי ב – 10,000(!) סיים שני ב – 3:28.81.  הוא שיפר את השיא האירופאי ואת השיא הבריטי בן ה – 28 שנים של סטיב קראם.  התוצאה מדרגת אותו שישי בכל הזמנים למרחק 1,500מ'.

עכשיו בואו נדבר על התוצאה הזו, בשביל הפרופורציה:

  • באופן ברור, הריצה הזו מראה שאילו רצה, יכול היה פארח להתמודד על מדליה גם ב – 1,500מ'.  אבל זה לא מה שמעניין אותו.  המירוץ הזה היה חלק מהכנה, מ"חידוד" לקראת אליפות העולם, והוא שימש גם כהצהרת כוונות.  מעניינת האינדיקציה שהריצה של פארח מסמנת לגבי היכולת החזויה שלו לרוץ 5,000מ' מהיר למשל.  התגובה של אסבל קיפרופ, לאחר הסיום,  היתה שפארח בכושר הנוכחי מסוגל לשפר את שיא העולם ב – 5,000מ'.  נכון, זה בשום אופן לא וודאי, יש הבדל ברור, ואולי בכלל זה הייחוד של פארח, שהוא רץ 1,500מ' במסווה של רץ 5,000- 10,000 ולכן מנצל את היתרון הזה באופן מושלם כל כך?  אבל זו בהחלט המוסיקה.  לשם השוואה:  שיאו האישי של קנניסה בקלה ב – 1,500מ' הוא 3:32.35).  נכון, בקלה כמעט שלא התחרה במרחק הזה וצריך להניח שהוא יכול היה לרוץ סאב 3:30, ובכל זאת יש כאן אינדיקציה.  גם פארח לא התחרה כמעט במרחק הזה עד היום.
  • ה"טווח" שפארח מפגין מזכיר את גברסלאסי.  גברסלאסי אמנם לא ירד מעולם מ – 3:30, אבל הוא בעל התוצאה השניה בכל הזמנים ל – 1,500מ' באולם – 3:31.76דק'.
  • שנת 2004 היתה השנה האחרונה שבה נראו תוצאות של 3:27 (לגאט ואל גארוז'), עד הריצה של קיפרופ אתמול.  מאז, לעתים רחוקות יחסית נקבעו תוצאות של סאב 3:30, ורק פעם אחת נקבעה תוצאה מהירה מ – 3:29 (2012, קיפרופ 3:28.88).  במלים אחרות, פארח קבע אתמול את התוצאה השניה בעולם ל – 1,500מ' מאז 2004.
  • לפי הסקירה של letsrun.com, הרץ היחיד שירד מ – 3:30 אחרי גיל 30 היה ברנרד לגאט.  פארח הוא הרץ המבוגר ביותר שירד מ- 3:30דק' בפעם הראשונה עבורו.
  • שיאיו האישיים של פארח, נזכיר, הם 12:53.11 ו – 26:46.57 (שניהם מ – 2011).  לדעתי, שניהם לא ממש רלוונטיים, אם פארח רק ירצה (ותתארגן התחרות הנכונה, עם הובלת קצב).
  • בהפוך על הפוך – עם 3:28 דווקא נשאלת השאלה מה פתאום לעבור למרתון, כי נראה שלא לשם הנטייה האיכותית הטבעית של פארח.

עכשיו השאלה היא מה המתחרים של פארח במוסקבה אמורים לעשות.  מצד אחד פארח הראה השנה יכולת לסגור 400מ' אחרונים על פחות מ – 51 שניות (!) בריצה טקטית איטית.  מצד שני, הוא הראה יכולת לסיים חזק גם אחרי הגברה דרמטית מאד למייל האחרון (פחות מארבע דקות).  אתמול הוא כאילו אותת:  "חושבים שתוכלו לשבור אותי בקצב מהיר?  בבקשה, תנסו".

אני, כמו רבים אחרים, התייחסתי עד היום אל ההצלחה של פארח בהסתייגות, כאלוף עם כוכבית.  "בקלה לא היה שם", "שיחקו לרגליים שלו", "טקטיקן משובח אבל לאו דווקא הרץ האיכותי ביותר".   אם פארח ינצח שוב את הדאבל בחודש הבא במוסקבה – וכרגע נראה שזה תלוי רק בו –  אפשר יהיה למחוק באופן סופי את הכוכבית.

איך בכל זאת מנצחים אותו?  ההומור של הגולשים בלטסראן, שנמאס להם קצת מהדיון הזה, לא מאכזב:  "The way to beat him is for someone to Tonya Harding his a5s"

הפרישה של רודישה:

זכייה של אמריקאי במדליה באליפות עולם או משחקים אולימפיים בריצה למרחקים בינוניים או ארוכים נחשבת לסנסציה.  אז אני זורק את זה כבר עכשיו, כדי שלא תופתעו:  הפרישה של רודישה מה – 800 סוללת את הדרך לאמריקאים.  דווין סולומון נראה העונה נפלא, וניצח אתמול במונאקו עם 1:43.72 (בסגנון הקבוע שלו, הובלה כל הדרך).  ניק סימונדס, שסיכוייו טובים לא פחות, קבע אתמול שיא אישי ב- 1,500מ' – 3:34.55.  סגנון הריצה של סימונדס עם הסיומת החזקה, מתאים לפורמט של אליפות גדולה (כולל מעבר של המוקדמות וחצי הגמר).

לאמריקאים סיכויים למדליות גם ב – 1,500מ' (מאט סנטרוביץ מדליסט הארד מלפני שנתיים, שרץ אתמול 3:33.58) וליאו מנזאנו (שהיתה לו אתמול ריצה איומה).  הנשים האמריקאיות סיימו במקומות 1, 3, 4 ו – 5 ב – 1,500 (נצחון שג'ני סימפסון, שהיא אלופת העולם, למרות שלאלופת ארה"ב טרנייר מוזר היתה ריצה גרועה והיא סיימה אחרונה).

גיילן ראפ?  לא נראה משהו, וסיים שישי בלבד ב – 5,000מ' ב – 13:05.17 דק'.  ראפ לא היה פקטור בכלל בריצה שבה ניצח אדווין סוי הקנייתי בתוצאת השנה בעולם 12:51.34 דק'.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הפסד בקרב. אבל יש עוד מלחמה
לחשוב בקטן - דרור פרידמן

25 Comments

MOBY 20 ביולי 2013

מעולה, אתה מרגיל אותנו לקצפת בסוף נשמין.

אריאל גרייזס 20 ביולי 2013

מעניין מאוד. נראה לי שאם יש על מישהו כוכבית על המדליה מהריצה ההיא באולימפיאדה זה דווקא ראפ, שפשוט נהנה מהקצב המאוד איטי שלה

D! בארץ הקודש 20 ביולי 2013

אני מצטרף למובי,
ובתור אחד שמבין מעט מאד באתלטיקה אני מקבל פה כלים להתבונן ולהעריך יותר. משהו כמו להכנס למוזיאון בפעם הראשונה עם מישהו שמבין ויודע להסביר.
מצד שני, אני לא מבין למה אתה שם כוכבית על מישהו שמנצל את היכולת שלו דרך הטקטיקה המתאימה. זה בטח עדיף על רץ עם איכויות מדהימות שמטפח אותן דרך חומרים ממריצים. וזה גם נשמע לי נהדר. זה אומר שעם הבנה והכרה ביכולות שלך +עבודה קשה כל אחד יכול להגיע להישגים יפים ויפים ביותר, לא?

shohat 20 ביולי 2013

תודה רבה!
הכוכבית נובעת מכך שהצפייה היא שרץ שמנצח במשחקים האולימפיים, בטח בדאבל, יהיה גם אבסולוטית הרץ הטוב ביותר. גברסלאסי ובקלה היו כאלה. יש מרחקים כמו ה800 וה1500 שבהם זה לאו דווקא המצב. במקרה של פארח, התחושה היתה שרצים עם סאב 12:50 אפשרו לו לנצח בקלות מקצב של 13:20 ולאט יותר. כלומר שלא ניצח רץ ה5000 הטוב ביותר אלא הרץ בעל יכולת הסיום החזקה יותר. יש מי שיגידו שזה דווקא יותר יפה ודרמטי אבל השאלה תמיד תשאל. פארח חיזק את התחושה שהוא כנראה גם אבסולוטית הרץ הטוב ביותר כיום.

D! בארץ הקודש 20 ביולי 2013

אני מניח שזו בעיה שלהם.
אם ברצלונה או מנצ'סטר נותנות לקבוצה קטנה להכתיב את אופי המשחק ומפסידות, הריספקט כולו הולך לקבוצה הקטנה. אבל זו אולי אלגוריה לא מתאימה מעולם אחר.
בכל מקרה, תודה על התשובה וההסבר.

shohat 20 ביולי 2013

זאת בדיוק הדוגמה. ההישג הוא הישג. והבעיה היא של הקבוצה היותר טובה,
אבל פארח שואף להיות/ רואה את עצמו כ"ברצלונה"

אריאל גרייזס 20 ביולי 2013

בוא נגיד ככה – כשאינטר ניצחו בזמנו את ברצלונה עם בונקר היסטרי, היו מעטים שנתנו קרדיט לאינטר שהם באמת קבוצה יותר טובה מבארסה. זאת היתה הקונספציה לגבי פארח אצל הרבה אנשים עד עכשיו

ויכסלפיש 20 ביולי 2013

לדעתי אתה מתכוון להפסד 1:0 בעשרה שחקנים בקאמפ נוא. בסאן סירו אינטר ניצחה 1:3 וכלל לא שיחקה בונקר

אריאל גרייזס 20 ביולי 2013

בלנצח, הכוונה שהיא עברה את בארסה בסיכום שני המשחקים, כשבמשחק האחרון היא היתה בבונקר. אנחנו מתכוונים לאותו דבר

D! בארץ הקודש 20 ביולי 2013

טוב, אבל אני כן נתתי.

יורם אהרוני 20 ביולי 2013

קיפרופ, עם ההישג ה-14 בכל הזמנים מתייצב בדיוק מקום אחד ארחי ההישג הגדול ביותר בכל הזמנים – זה של אל גרוז' מאליפות העולם 1999. מצטער, אני לא מתלהב ממו פארח ואתלטים אחרים הנולדים מחדש בגיל 26-27 נוסח לינפורד כריסטי. הנה ההתקדמות של פארח:
מו פארח נולד ב-23.3.1983
התקדמות:
1500: גיל 20 – 3:43.17; 22 – 3:38.62; 23 – 3:38.03; 26 – 3:33.98; 30 – 3:28.81
5000: 20 – 13:38.41; 22 – 13:30.53; 23 – 13:09.40; 24 – 13:07.00; 27 – 12:57.94; 28 – 12:53.11.
10,000: 25 – 27:44.54; 27 – 27:28.86; 28 – 26:46.57

חלושעס 20 ביולי 2013

יורם, אני מסכים איתך.
מאחד שמתחרה בגזצ'או בגמר אליפות אירופה ב-3000 אולמות, הוא הופך לאיזה אול-ראונדר א-לה גברהסילאסי. תוסיף לזה את הסימום החוקי שהאתלטים של סאלאזאר עוברים ותקבל את התשובה.

תמיר 20 ביולי 2013

לא יודע. קצת קשה לי להבין את התרגשות והעניין באתלטים האלו אחרי הפרשות האחרונות.

יוני (המקורי, מפעם) 20 ביולי 2013

נהניתי לקרוא, אבל התגובות של יורם ותמיר מעליי נותנות פרופורציה אחרת.

shohat 20 ביולי 2013

מצד אחד זה נכון. מצד שני זה ממש לא חדש (החשד רלוונטי לכל הישג שיא בעשרים וחמש השנים האחרונות לפחות), ונכון לגבי כל פוסט שתקראו על ספורט מקצועני. אז או שממשיכים או שמפסיקים (לכתוב, לקרוא, לצפות, לנתח). בחודש הבא אליפות העולם. ה"פרופורציה" הזו היא משהו שירחף שם ונצטרך לחיות איתו. לא שאני לא חושב על זה, אבל אין לי תשובות.

חלושעס 20 ביולי 2013

אם פארח ייקח מדליה במוסקבה זה רק ידכא אותי יותר. מקווה שקאנובה נותן לחבר'ה שלו חומר יותר טוב מזה של סאלאזאר.

יוני (המקורי, מפעם) 20 ביולי 2013

אני לא מצפה לתשובות… החשדות ידועים אבל אחרי השבועות האחרונים זה מרגיש אחרת. אם זה היה נוראי, הייתי מנסה להתנתק ובטח שלא הייתי קורא ומגיב לך. סתם הערת אגב. ולמה זה או ש או ש? אפשר להוריד פרופיל, לצמצם התעניינות, ועוד. לא הכל בינארי.

shohat 20 ביולי 2013

זה נכון.
בפרספקטיבה רחבה יותר, יש שתי דרכים להסתכל על רצף של "תפיסות" משמעותיות. ותפיסות שלל גיי, פאוול, קמפבל בראון ושרון סימפסון הן אוסף מאד משמעותי ודרמטי. דרך אחת היא שהכל נגוע ואי אפשר להאמין לכלום. דרך שניה היא שהנה עושים המון כדי להלחם בזה, לא חסים על כוכבים גדולים למרוצ הפגיעה בתדמית הענף ואולי (כנראה, ויש על זה שמועות יותר קונקרטיות) המוסדות הבודקים הצליחו לצמצם פערים, להפתיע ןלעורר חשש/ הרתעה. שימו לב להודעות פרישה מפתיעות – לאו דווקא של בלייק ורודישה אבל למשל של טאפיק מכלופי האלוף האוימפי ב1500 שהודיע על מחלה ויראלית, ויש שמועות גם על קאקי רץ ה800 הסודאני. כלומר, נראה שיש כאם מגמה (זמנית) של הצלחה שצפויה לשנות את מציאות. שתי נקודות המבט האלה לא מוציאות זו את זו. אפשר לשלב בין שתיהן, ובכל זאת לקוות.

אני לעת עתה ממשיך בסיקור, ואם אני מסקר אז באופן "נקי" ואובייקטיבי, כל זמן שאין נתונים קונקרטיים לבסס חשד . לא שולל את ההגיון של המפקפקים, וכל אחד מן הסתם (גם אני, למרות שרק לעתים נדירות אכתוב על זה) יגבש לעצמו דעה (או תחושה) לגבי הישגים חשודים יותר או פחות. במצב הקיים, אני לא מתווכח עם אף תחושה כזו.

בפוסט על טייסון גיי כתבתי על הדיסוננס של חובב אתלטיקה, בוודאי של מי שמסקר. גם סימונס כתב על זה בקשר לענפים אחרים. זה קיים. אין מה לעשות.

ש. בן ד. 20 ביולי 2013

אצל מו פארח יש את הדבר הנוסף הזה שמפריד אותו מהאחרים – הוא מרגש, ולא משנה באיזו תוצאה הוא מסיים (ובהתייחס לתגובה של יורם – אני רק מקווה שזלא נתבדה גם לגביו).
ובלי קשר, אין ספק שהשיא של אתמול היה מרשים.

תודה כרגיל נחשון.

נחשון שוחט 20 ביולי 2013

אפשר לצפות בוידיאו של הריצה כאן – https://www.vidproxy.com/permalink.php?url=xIQ0pQ5KYfPxWSu2MueIUEqG6h4V1AQY88f71wGygrUB0lCQYsKQUcFXHxSRfUrivVWNoQTwfDVh4dbmSYt4sg%3D%3D

(תודה ליגאל לב)

יורם אהרוני 21 ביולי 2013

נקודות דמיון ושוני בין ה-3:29.67 של סטיב קראם ב-1985 לבין ה-3:28.81 של פארח.
1) בשני המקרים היו שני רצים מושכים.
2) פארח עבר את ה-400 הראשונים כשהוא במקום השביעי ב- 55 שניות. קראם היה שלישי בשלב זה (אחרי שני המושכים) ב-55.5. פארח פיגר כבר בנקודה זו ביותר משנייה אחרי קיפרופ ולא היה בשום שלב יותר מאוחר בהפרש של פחות משנייה ממנו.
3) ב-800 היה פארח רביעי (1:51 גבוה). קראם בשלב זה היה שני (אחרי מושך אחד שנשאר) עם 1:53.9.
4) פארח הגיע ל"פעמון" ב-2:33.7 כאשר הוא נאבק רק על המקום השני. קראם הגיע לפעמון ב-2:36.3, עדיין אחרי רץ מושך (עומר חליפה, רץ ששיאו האישי היה אז של 3:34.11) ועבר לראש רק כ-25 מ' בתוך ההקפה האחרונה.
5) קראם נאבק עד המטרים האחרונים על הניצחון בסעיד אויטה שסיים 4 מאיות אחריו. פארח נאבק רק על המקום השני ( מול כאלב נדיקו) ועבר אותו רק בתחילת היישורת האחרונה.
6) הזמן של קראם היה שיא עולם חדש. פארח לא היה בשום שלב בתמונת שיא עולם או ניצחון בתחרות.
ההתקדמות של סטיב קראם (נולד ב-14.10.1960)
17 – 3:47.7
18 – 3:40.09
20 – 3:34.74
22 – 3:33.66
23 – 3:31.66
25 – 3:29.67

חזי 21 ביולי 2013

אהרוני – תודה! פתאום נזכרתי בניסים קיוויתי ששידר את "קו, אבסקאל, גונזאלס ומארי"…קראם אינו רץ 10,000. קראם הוא לגמרי רץ בינוניות קלאסי שנאבק בזמנו במורשת שהותירו סטיב אובט וסבסטיאן קו ולכן אפשר להבין את נחשון שהוא מופתע מכך שפארח שנתפס כרץ ארוכות פתאום רץ 1500 בפחות מ-3:30
והשאלה היא, האם זה הגיוני? זה נראה לא טוב (לא חושב שיש צורך להשוות לכריסטי שהוא ספרינטר). ונחשון, תודה על הפרטים ועל ההשקעה. אני תופס את התוצאה הזו כלא הגיונית (הוא מסומם) ולמרות זאת מתלהב מריצה מתחת ל-3:30 כמו ילד בחנות ממתקים.

נחשון שוחט 21 ביולי 2013

סטיב קראם בעצמו שידר את הריצה עבור ה – BBC. כך הוא אמר בשידור:
"And Mo Farah, as I stand and commentate, may well have just broken my British record for 1500 meters"
וציטוט נוסף:
"I am shocked in a great way," said Cram, who was commentating on the race for BBC Sport.
"Mo jokingly said he was after the British record and I laughed but hats off to him. For a 5,000m runner to run like that is unbelievable."
http://www.bbc.co.uk/sport/0/athletics/23385989

הבהרה נוספת: פארח שבר גם את השיא הבריטי של קראם וגם את השיא האירופאי של פרמין קאצ'ו הספרדי 3:28.95.

בשביל הפרספקטיבה, בדקתי שיאים אישיים של רצים גדולים מה – 800 עד ה – 10,000מ'. שימו לב שישנם רצים שהחוזק שלהם הוא המהירות (800) ונחלשים במעבר ל – 5,000מ' (קראם וקו היו כאלה), לעומת רצים עם יתרון מובהק ב – 5-10 (בקלה). ורצים שהצליחו בטווח כולו (בדרך כלל טיפסו למרחק הארוך יותר, בשלב מאוחר יותר לקריירה).
סבסטיאן קו: 1:41/73 (שיא עולם, 81), 3:29.77 (86), 14:06 (1980, כמעט שלא התחרה, ספק אם זו תוצאה רלוונטית)
סטיב קראם: 1:42.88 (ניצח את קרוז), 3:29.67, 13:28.58 (4 שנים מאוחר יותר), במרתון (כעבור 10 שנים נוספות, בגיל 38) אפילו אני כבר השגתי אותו :) (2:35, מן הסתם רץ בשביל הכיף ולא כרץ תחרותי)
סעיד אוויטה )שהיה בעל טווח פנומנלי, ותחרותי בכל המרחקים): 1:43.86, 3:29.46, 12:58.39, 27:26.11 (שימו לב לנפילה ב – 10,000מ')
הישאם אל גארוז': 1:47.18 (מיעט להתחרות), 3:26:00, 12:50.24 (שיאן עולמי ב – 1,500, מייל, 2,000, זכה בזהב אולימפי ב – 1,500 וה – 5,000).
קנניסה בקלה: (אין 800 רשמי), 3:32.35, 12:37.35, 26:17.53
ברנארד לגאט (אלוף עולם ב – 1,500מ' ו – 5,000מ') – (אין 800 רשמי), 3:26.34 (שני בכל הזמנים ושיא קנייתי), 12:53.60 (שיא ארה"ב), אין 10,000.
היילה גברסלאסי – 3:31/76 (באולם, שזווה לסאב 3:30), 12:39.36, 26:22.75, 2:03:59 למרתון. קבע 27 שיאים עולמיים במרחקים שבין 2,000מ' (באולם) ועד למרתון.
מו פארח: 1:48.69 (ממש לא אקטואלי), 3:28.88, 12:53.11, 26:46.57, 60:00:23 (חצי מרתון).

מסקנות:
1. הריצה של פארח לא הופכת אותו למשמעותי יותר מקראם ב – 1,500מ' (כפי שיורם הראה בהשוואה שלו) אבל מראה טווח שהוא מאד נדיר.
2. מעולם לא היה רץ של סאב 27 דקות ל – 10,000 שירד מ – 3:30. אפשר להגיד די בבטחון שגברסלאסי היה מסוגל לכך (אני לא שולל שגם בקלה). לגבי לגאט, יתכן (ממש לא בטוח, אבל אי אפשר לשלול) שלאל גארוז ולגאט היתה יכולת לרוץ סאב 27. אבל זו רשימה מאד מצומצמת, וקראם וקו כרצי בינוניות קלאסית בפירוש לא נמצאים בה.

נקי או לא נקי זו שאלה אחרת.

ויכסלפיש 21 ביולי 2013

פוסט מצוין, וגם דיון מעניין בתגובות

סופרפלי 21 ביולי 2013

+1

Comments closed