זכות השאגה האחרונה

נבחרת אתיופיה לאליפות העולם פורסמה, וקנניסה בקלה בחוץ (מחליף בלבד בריצת ה - 10,000מ'). מדוע ההחלטה הזו אומללה ומדוע מגיעה לבקלה זכות השאגה האחרונה.

 

bekele1

(Photo by Richard Milnes)

לא, לא ככה זה אמור לקרות.

קנניסה בקלה, השליט המוחלט של ריצות המסלול והשדה הארוכות בין השנים 2003-2009, הורד לספסל.  כפי שזה נראה, לא יתאפשר לו להתחרות פעם נוספת על תואר אלוף העולם ב – 10,000מ' (בו זכה ארבע פעמים רצופות).

לא ככה זה אמור לקרות כי קנניסה, ה – anbessa ("אריה"), הרוויח את הזכות להישאר מנהיג הלהקה ולהוביל אותה פעם אחת נוספת.  מגיעה לו הזכות לשאגה האחרונה.  מגיעה לו ההזדמנות לנסות לקחת בחזרה את מה שהיה שייך שלו.  מגיע לו הכבוד הזה.

הטור הזה זועק את עלבונו.

אלברטו סטרטי פרסם היום בבלוג שלו את הידיעה על הרכב הנבחרת האתיופית לאליפות העולם במוסקבה, והחשש התממש:  קנניסה בקלה לא יתחרה בוודאות בריצת ה – 5,000מ'.  בריצת ה – 10,000 הועדפו על פניו שלושה רצים על בסיס תוצאה שהם קבעו השנה, ואברהים ג'יילאן שהוא wild card – בתור אלוף העולם מ – 2011 המגן על תארו.  בקלה רשום כ"מחליף" בריצת ה – 10,000מ' בלבד.

הרצים שנבחרו:  ב – 10,000 הם אברהים ג'יילן (אלוף העולם מדאגו), דג'ן גברמסקל (מדליסט הכסף האולימפי ב – 5,000מ' ובעל תוצאת השנה בעולם – 26:51.02 שנ'), אברה קומה (26:52.85, התוצאה השניה בעולם השנה), אימנה מרגה (26:57.33 – נכון, התוצאה השלישית בעולם השנה) – כל שלוש התוצאות נקבעו באותו מירוץ בסולנטונה, שוודיה, ביוני. זהו המירוץ היחיד שבו נקבעו תוצאות מהירות מ – 27 דקות השנה).

ב – 5,000מ' – ינאו אלמירו (12:54.95 העונה), האגוס גבריווט (12:55.73 העונה, ש.א. 12:47.53, את גבריווט הצגתי בפניכם כבר, מדובר ברץ מאד כשרוני), ומוקטר אדריס (13:03.69).

ישנן שתי סיבות שבגללן לדעתי ההחלטה הזו אומללה – גם לא חכמה וגם לא הוגנת – ואני מתייחס למקצה ה – 10,000מ' בלבד.  אבל לפני שנדבר על הסיבות, בואו נזכיר מיהו קנניסה בקלה.

 ב- 22 לדצמבר 2002 פורסם השירשור האחד המוצלח ביותר בתולדות הפורום של letsrun  – הפורום של עכברי הריצה מכל העולם.  בקלה, אמנם קבע באוגוסט 2001, קצת לפני גיל 18 את שיא העולם לנוער בריצת 3,000מ' (ששופר מאז ע"י אוגוסטין צ'וגה) – 7:30.67, ואמנם היה לרץ הראשון שניצח גם את המקצה הארוך וגם את המקצה הקצר באליפות העולם במירוצי שדה ב – 2002, אבל מעטים ידעו לזהות את מה שהיה לנגד עינינו.  בחור בשם VIPAM העז וכתב:

Kenenisa Bekele: how soon will he totally annihilate the distance WR's?

התגובות היו ספקטיות…

תעיפו רגע מבט על השירשור שהפך להיסטורי (ושנמשך עד היום).

בקלה לא חיכה הרבה.  תוך זמן קצר, הוא הפך לאחד האתלטים הדומיננטיים בתולדות הספורט.  הוא הפגין את סט היכולות והאופי של הרץ המושלם.

נזכיר כמה היילייטס:

  • באביב 2003, בלוזאן, בקלה זכה שוב בדאבל מירוצי השדה.  סדרת הזכיות הכפולות נמשכה 5 שנים רצופות.  ב – 2008 ניצח פעם נוספת במקצה הארוך.  רק ג'ון נגוג'י הקנייתי זכה 5 פעמים באליפות העולם במירוצי שדה (אז, כמו היום, התקיים מקצה אחד בלבד).
  • בהמשך אותה עונה ראינו שתי ריצות היסטוריות על המסלול.  בראשונה, בהנגלו, החלה ריצת 10,000מ' טקטית רגילה, במתכונת המאבק הקבוצתי הרגיל בין הקנייתים לבין האתיופים.  אבל זו לא היתה ריצה רגילה.  אחרי כארבעה ק"מ פרצו שלושה אתיופים קדימה – בקלה, גברסלאסי וסיהין – וסימנו את מה שעתיד להתרחש לאורך העשור כולו:  דומיננטיות אתיופית כמעט מוחלטת.  הריצה גם סימנה את העברת המקל מגברסלאסי אל בקלה.
  • באליפות העולם בפריס באותה השנה חזרו בקלה, סיהין וגברסלאסי על התרגיל, ובאופן מסחרר.  אחרי חצי ראשון איטי על 13:52 דק', בקלה וגברסלאסי רצו את 5,000 המטרים האחרונים ב – 12:57 דק' – הפעם הראשונה (ולמיטב ידיעתי היחידה) שבה נרשם ספליט של פחות מ – 13 דקות ל – 5,000 בתוך ריצת 10,000.  בשביל הפרופורציה – החצי השני של הריצה היה מהר משיא אליפות העולם (באותו זמן) לריצת ה – 5,000מ'.
    • בשנת 2004 חזר בקלה להנגלו ושבר את שיא העולם של גברסאלסי ב – 5,000מ' – 12:37.35. ובאוסטרבה שבר גם את השיא ב – 10,000מ' – 26:20.31.
  • באותה שנה צפינו בריצה הבלתי-נשכחת בגמר האולימפי באתונה, שבה שוב פרצו בקלה, סיהין וגברסלאסי קדימה, אבל ככל שהתקדמה הריצה גברסלאסי החל לגלות סימני קושי.  שני הרצים הצעירים יותר הסתובבו לאחור, חיכו לו, והוא סימן להם להמשיך על הנצחון, כשהוא דועך את המקום החמישי.  הריצה הזו הפכה את בקלה ל – anbessa בשירו של טדי אפרו Tarik tesera  ("עשה היסטוריה") ולגיבור לאומי

בשנת 2005, אחרי משבר אישי קשה שחווה – ארוסתו אלם טקאלה בת ה –  18 (שהיתה אלופת עולם לנוער ב – 1,500מ') התמוטטה אל מותה במהלך ריצה ומספר הפסדים בתקופה שלאחר מכן – חזר בקלה חזק מתמיד.  שוב תואר כפול במירוצי השדה, ובקיץ שבר שוב את שיא העולם ב – 10,000מ' והעמיד אותו על 26:17.59 (כחמש שניות מהר יותר משיאו של גברסלאסי)

  • ב – 2008, בבייג'ין, הצטרף בקלה אל מירוטס ייפטר, לאסה וירן, ולדימיר קוטס, אמיל זאטופק והאנס קולמיינן בזכייה בדאבל אולימפי של 5,000 ו – 10,000מ' (בלונדון הצטרף לרשימה גם מו פארח).  בפעם הזו ריצת ה – 5,000מ', בתנאי לא קלים (חום, לחות וזיהום אוויר) היתה בלתי-נשכחת.  בקלה פתח מבערים ב – 2,000מ' האחרונים, אותם רץ ב – 4:56 דק'.  בלתי נתפס.
  • בסך הכל, לבקלה 3 מדליות זהב אולימפיות, ועוד אחת מכסף (ההפסד בדו-קרב הקלאסי מול אל גארוז' ב – 5,000מ' באתונה).  חמש מדליות זהב ומדליית ארד נוספת באליפויות עולם (4 פעמים רצופות אלוף עולם ב – 10,000מ' – גם זה הישג חסר תקדים), ו – 11 מדליות זהב, ועוד אחת מכסף, באליפויות עולם במירוצי שדה.
  • בקלה הפגין את הדומיננטיות שלו בכל דרך אפשרית.  הוא ידע לרוץ קצב מהיר מאד לבד, כשצריך (בשיאי העולם שלו הפייסרים נשרו והותירו אותו לבד עוד לפני חצי הדרך), הוא אהב לבצע ריצה מתפתחת שבה הקצב הלך וגבר ככל שהתקרב לסיום.  והיתה לו גם יכולת סיום אדירה.  כן, את זה הוא אהב במיוחד. להראות להם בסיבוב האחרון  – a clean pair of heels.
 אז למה בקלה בחוץ?

זה לא סוד שבקלה התקשה בשנים האחרונות.  הוא סבל מחוסר מזל ופציעות.  ב – 2011, אחרי אליפות העולם, הוא הפגין שוב את היכולת שלו כשקבע תוצאת השנה – 26:41 – זמן שאף רץ בעולם לא שחזר מאז.  אבל גם באליפות העולם הקודמת וגם במשחקים האולימפיים בלונדון, בקלה היה צל של עצמו- עקב הפציעות –  ולא הצליח להיות תחרותי (הוא סיים רביעי בגמר ה – 10,000מ' בלונדון, אחרי אחיו הצעיר טריקו).

העונה בקלה ניסה לחזור.  האתיופים הכריזו תחילה על מקצה ה – 10,000מ' ביוג'ין, אורגון כמבחנים לקביעת הנבחרת למוסקבה.  בקלה ניצח באותה ריצה, שהפכה טקטית, באמצעות פיניש חזק ב – 200מ' האחרונים ובלי בעיה.  27:12.08.  בקלה ניבא כבר אז, מייד לאחר סיום הריצה שתוצאה כזו, שהיא אמנם הרביעית בעולם השנה, לא תספיק כדי להיבחר לנבחרת האתיופית.  יחד עם זאת, צריך לזכור שהוא ניצח באותה ריצה בקלות גם את קומה וגם את מרגה, ובקלות…  בקלה המשיך לנסות את מזלו בריצת ה – 5,000מ' ולא הצליח במיוחד.  אחרי הריצה של גברמסקל, קומה ומרגה הוא מייד נכנס לתחרות שולית שבה ניסה לקבוע תוצאה מהירה, לבד וברוח, אבל נטש את הנסיון בשלב מוקדם וסיים בתוצאה איטית ולא רלוונטית (27:46.56). וכך, בעצם, זה נגמר.  האריה נשאר בחוץ.

שתי סיבות מדוע ראשי הנבחרת האתיופית טועים:

  1.  כי קביעת זמן מהיר במירוץ אחד, ביום אחד ובתנאים אופטימליים, לא מנבאת הצלחה במירוץ הגדול.  רואים את זה כל פעם מחדש.  האתיופים טעו טעות דומה בבחירת נבחרת המרתון שלהם למשחקים האולימפיים בלונדון, כשהשאירו את צגאיי כבדה – המניה הבטוחה ביותר שיש – בחוץ לטובת שלושה רצים שקבעו תוצאות מהירות במיוחד בדובאי, ולא היו בכלל פקטור במרתון האולימפי.  האיכות והניסיון באליפויות גדולות רלוונטיות לא פחות מתוצאה מהירה.

במקצה ה – 5,000מ' הבחירה סבירה, כי נבחרו שלושה רצים שהיו לאורך העונה הקרובים ביותר לאיים על מו פארח (במיוחד אלמירו) והפגינו יציבות (במיוחד גבריווט).

במקצה ה – 10,000מ' מקומו של ג'יילן מובטח והבחירה בגברמסקל מתבקשת, אבל ריצה אחת מהירה של קומה ומרגה לא מצדיקה העדפתם על פני בקלה, במונחים של מיקסום הסיכויים להצלחה באליפות העולם.

כך שלדעתי הבחירה קודם כל שגויה מבחינה מקצועית.

  1. הבחירה בעיקר מתסכלת.  כי כשאתה אלוף בסדר הגודל של בקלה, אחרי שהבאת לאתיופיה את כל מה שהבאת,

הרווחת את הזכות ל – last grand stand.

הרווחת את הזכות לסיים במאבק אחרון (גם את הזכות להפסיד).

הרווחת את הזכות לטור אחרון של כבוד על הבמה הגדולה.

הרווחת את הזכות לתת שוב את המיטב שבך ולא להיזרק לאחר שימוש.

הרווחת את הזכות להתמודד שוב כאביר ולא לדעוך אל חוסר משמעות.

הרווחת את זכות השאגה האחרונה.

הרווחת את הזכות של יוליסיס בשירו של טניסון

One equal temper of heroic hearts,

Made weak by time and fate, but strong in will

To strive, to seek, to find, and not to yield.

אוי אתיופיה.  איזו טעות!

 

אופטימיות בבלומפילד
פוטבול? פוטבול! או - למה הפטריוטס יחזרו לסופרבול השנה

30 Comments

איתי 24 ביולי 2013

ג׳יילאן הוא האלוף מדאגו (טגו?) כמובן, ולא מאוסקה כפי שנכתב בטעות

shohat 24 ביולי 2013

תודה איתי. אתקן.

austaldo 25 ביולי 2013

עצוב. אולי יש מקום לזה ש IAAF יקצה יותר מקומות בתחרויות הגדולות למדינות עם הרבה אתלטים מהרמה הגבוהה – בסך הכל אנחנו רוצים לראות את הטובים ביותר.
בריצה ההיא באתונה כשהוא הסתכל אחורה שוב ושוב וגברהסלאסי סימן לו עם היד עמדו לי דמעות בעיניים.

ואם כבר מדברים על אתלטים גדולים בסוף הקריירה – אלנה איסינבייבה הודיעה שהיא פורשת אחרי אליפות העולם. היא שלטה בקפיצה במוט בערך כמו קנניסה בקלה ב 10000, וכמוהו גם היא ידעה גם לנצח וגם לרגש.

Oded 25 ביולי 2013

לדעתי 4 רצים ממדינה אחת זה מספיק לחלוטין, החלטה אומללה של אתיופיה.
מה שכן אולי כדאי ל- IAAF לשקול שריון למחזיקי תארים (בדומה לגולף), לדוגמא אם זכית באליפות עולם יש לך כניסה אוטומטית לשתי הבאות.
לחליופין יכול להיות רעיון טוב לתת וילד קארד למארגנים שיוכלו להזמין 1-2 רצים לפי בחירתם.

austaldo 25 ביולי 2013

זה רעיון מצויין – שהמארגנים יוכלו לתת מיספר מסויים של ויילד קארדס.

בשורה התחתונה האתיופים קבעו קריטריון ושלחו את מי שעמד בו. האמריקאים למשל עושים תחרויות מיבחן וקרה לא פעם שאלוף עולם או שיאן עולם נישאר בחוץ רק בגלל שביום של תחרויות המיבחן הוא היה פצוע או חטף קלקול קיבה או איזשהו עיניין מטופש אחר. שיטה אכזרית, אבל במיקרה של האמריקאים לפחות זה מביא תוצאות… אפילו בישראל שלא משופעת ביותר מדי ספורטאים ברמה עולמית קורים דברים כאלה – ללונדון שלחו את שחר צוברי למרות שבתנאים של אתר התחרות האולימפית בווימות' היה עדיף לשלוח את נימרוד משיח. קבעו קריטריון ושלחו את מי שעמד בו (זה שהקריטריון שניקבע היה אידיוטי זה עיניין אחר)

גיל 25 ביולי 2013

אני דווקא לא כל כך מסכים. מקום בנבחרת צריך להרוויח ולא לקבל בגלל איזו זכות עליונה. הוא צריך להתמודד כמו כולם ואם יש טובים ממנו, זה חלק ממחזור החיים של ספורטאי.

איציק 25 ביולי 2013

אהבתי,
מצד שני, יש צעירים שעושים הכל כדי לזכות בכרטיס לאליפות וזכו בצדק. פתאום יבואו ויספרו להם שהם בחוץ בגלל שהגודול מכולם לשעבר צריך עוד שאגה. למה הם עבדו, למה התאמצו. יש קריטריון, ידוע לכולם, וזה הספורט. לפעמים אכזרי אבל גם בקלה מכיר את חוקי הג'ונגל. אולי האיגוד העולמי צריך לתת את הכבוד לספורטאים הגדולים עם מקום נוסף, אך זה לא תפקיד איגוד האתלטיקה האתיופי לותר על הסיכוי הטוב ביותר לטובת כבוד אחרון, ולא משנה עד כמה הוא גדול וראוי לכבוד האחרון.

נחשון שוחט 25 ביולי 2013

תודה איציק! הטיעון כפי שאתה מציג אותו הוא בוודאי נכון. כלומר "זכות השאגה" בלבד לא גוברת על קביעת קריטריון.
העניין הוא שבמקרה האתיופי, אין שיטת בחירה מסורתית וקבועה, אלא קביעת הקריטריון בעצם נתונה לשיקול דעת ההתאחדות, והיא נוטה להשתנות תו"כ תנועה – תחילה הכריזו על מירוץ אחד ביוג'ין כ"מבחן", לפני שהוזנק חזרו בהם.
לאמריקאים יש שיטה קבועה שהם לא זזים ממנה. תחרות מבחן (אליפות ארה"ב) ושלושת הראשונים נוסעים. מצידם שהאלוף הגדול ביותר ובעל הסיכויים הטובים ביותר יישאר בחוץ (וזה קרה לא פעם). אפשר לבקר את השיטה, היא אכזרית ולאו דווקא היעילה ביותר, אבל יש בה את ה – fair play האמריקאי הבלתי-מתפשר: המנצח לוקח הכל.
ההתאחדות האתיופית עשתה פליק-פלאק ולדעתי בחרה את שיטת קביעת הנבחרת הכי פחות חכמה: הזמן המהיר יותר (לא באותה תחרות) כקריטריון יחידי. מצד אחד, היא לא אפשרה לבקלה להתחרות מול הרצים שנבחרו על המקום שלו (ביוג'ין הוא ניצח כמה מהם באופן משכנע מאד). מצד שני, הזמן המהיר יותר ביום נתון לא בהכרח מעיד על פער איכותי או על הפוטנציאל שלהם להיות תחרותיים באליפות העולם. בנוסף, הם היו עושים בשכל, לדעתי, אילו השאירו לעצמם בכל מקצוע wild card אחד לפי שיקול-דעת ענייני (הערכת הסיכויים של הרץ להתחרות).
מחלוקת דומה היתה אגב בשנת 1988 לקראת המשחקים האולימפיים בסיאול, לגבי סבסטיאן קו. קו זכה בזהב (1,500) וכסף (800) גם ב – 1980 וגם ב – 84. ב – 88 חזר מפציעה ולא הצליח לעלות לגמר אליפות בריטניה. היו כל מיני ניסיונות לשנות עבורו את הכללים אבל בסוף הוא לא השתתף. קו הצליח לחזור לכושר טוב לעונה נוספת 1989, אחריה פרש.
כמובן שהדעה שבקלה הפסיד fair and square או שהוא לא טוב מספיק היא מאד לגיטימית. לי באופן אישי הוא יהיה מאוד חסר במוסקבה.

איציק 25 ביולי 2013

דרך אגב, גם בישראל (לצערנו לא באתלטיקה כיוון שאין לנו עומק) השיטה היא לפי הזמן הטוב ביותר. למשל בשחייה, בגב היתה לנו את הבעייה כשהיו שלושה שחייני גב על שני מקומות (אם אני לא טועה זה היה גב). לא היתה תחרות ראש בראש בין השלושה כי אם לפי התוצאה הטובה ביותר עד תאריך ידוע מראש. אני לא יודע האם יש השפעה לבריכה/מזג אויר/ועוד פרמטרים כמו בריצה, אך גם שחיינים טוענים שיש ברכה מהירה ויש פחות מהירה (אגב יש גם שחיינים מהירים ופחות מהירים :-)). אני לא בא לטעון שאם כך עושים בארץ, כנראה זה נכון, אני רק אומר שיש הגיון פנימי גם בשיטה זו. בקלה, אם היה רוצה היה כנראה יכול להתחרות בשודיה גם.
בקלה הוא אחד הרצים שאני אוהב יותר, אבל זו לא סיבה מספקת לבחירתו. לפי מה שכתבת, מה שהכי מפריע בבחירת האיגוד האתיופית זו השקיפות ולא עצם בחירת הרצים, שהם כנראה כל אחד לכשעצמו, "לא כל-כך חלשים."

נחשון שוחט 25 ביולי 2013

אין שיטה מושלמת, ובסוף אין ברירה לבחור שיטה. לדעתי בריצה למרחקים ארוכים (וברמות האלה, כשהפערים בין התוצאות לא כל כך משמעותיים) הסתמכות על הזמן המהיר ביותר לעונה בלבד לא מוכיחה את עצמה, כי יש הבדל מאד משמעותי בין "טיים טריאל" לבין ריצה טקטית.

הדוגמה של המרתון במשחקים האולימפיים בלונדון היא קלאסית. בחרו ארבעה רצים שקבעו תוצאות מהירות בדובאי וברוטרדם. השאירו בבית את צגאיי קבדה, רץ קונסיסטנטי שפעם אחר פעם מסיים בשלישיה הראשונה. אף אחד מארבעת הרצים האתיופים לא סיים את המרתון האולימפי. קבדה ניצח בשנה את מרתון לונדון, שהיה תחרותי פי כמה.

אפשר לפתח את הדיון עוד יותר: קיימת אפשרות שהאתיופים מתבססים על טקטיקה קבוצתית, ובהתאם לכך גם הבחירה. כלומר – יתכן שהם ינסו לעשות בדיוק מה שעשו בשוודיה. מרגה וקומה (אולי גם ג'יילאן, למרות שהוא קיקר) ישמשו מכתיבי קצב לגברמסקל כדי לנסות להוציא את הקיק מפארח, ראפ וכו'. לבד הוא לא יוכל לעשות את זה. אני לא אופתע אם זה מה שנראה בסוף (זה יהפוך את הריצה למרתקת). קומה ומרגה לדעתי לא יחזרו עם מדליות.

itaish 25 ביולי 2013

אגב קבדה, הוא מתחרה הפעם אם אני לא טועה, ואם כן הוא יהיה לדעתי ה"שם" הכי גדול במרתון הזה לא?
ולגבי בקלה, יכול להיות שנראה אותו כבר באביב בהופעת בכורה במרתון (הוא דיבר על מעבר בכל מקרה)? זה יהיה חתיכת אירוע

נחשון שוחט 25 ביולי 2013

קבדה אכן יתחרה הפעם.
לקראת המרתון עוד אכתוב פוסט נפרד. ישנם רצים אתיופים חזקים נוספים, במיוחד דסיסה ולליסה (לא אותו רץ – שניהם רצים של 2:04. הראשון ניצח השנה בדובאי ובבוסטון. השני סיים שני בשיקגו).
הקנייתים לעומת זאת בחרו (או נאלצו לבחור) נבחרת ע"ב רצים פחות מוכרים, אבל אצל הקנייתים אי אפשר לדעת מי יעשה את הקפיצה הגדולה הבאה ומתי.
כתבה לגבי הנבחרת הקנייתית –
http://uk.eurosport.yahoo.com/news/athletics-kenya-coach-backs-marathon-runners-fend-kebede-170927698.html

itaish 25 ביולי 2013

יהיה מעניין. אני הולך עם קבדה בכל זאת. באליפות גבוהה ותנאים לא אופטימליים, הניסיון ישחק תפקיד מרכזי לדעתי.

itaish 25 ביולי 2013

אליפות גדולה התכוונתי כמובן

YG 25 ביולי 2013

אין ספק שהת'רד ההוא מלטסראן הוא גדול הת'רדים אי פעם.
אם יש עוד אחד שאני מאוד מאוד אוהב- זה זה:
http://www.letsrun.com/forum/flat_read.php?thread=1134264&page=0

איתי 28 ביולי 2013

אכן שרשור גדול. אגב, אמש, אותו הרץ (שלא אגלה את שמו כדי לא להרוס למי שלא מכיר..) קבע את תוצאת השנה שלו במייל בדיימונד ליג לונדון, רק 0.73ש׳ משיאו האישי.

YG 28 ביולי 2013

נכון. ראיתי בלייב, ואני תמיד שם עליו עין בתקווה שיעשה איזה שיא אישי, קריטריון לאליפות עולם/אולימפיאדה בשביל לחזור ללטסראן ולראות מי יקפיץ את הת'רד..

shohat 28 ביולי 2013

הכרתי את השירשור ואת הוידיאו של ריצת הדאון-היל (נהדר). לא הכרתי את ההמשך ואת החשיפה במי מדובר. ענק!

חזי 25 ביולי 2013

זה העתק להדחה שחווה גבריסלאסי שתוצאה של 27:20.39 לא הספיקה לו להשתתפות באולימפיאדת לונדון. ממש דז'ה וו. ההתחאחדות האתיופית חושבת באופן עקום ממש כמו ההתאחדות האמריקאית…ודווקא בריצת 10,000 שתמיד באליפות עולם או אולימפיאדה היא ריצה טקטית שיש משמעות אדירה לניסיון, דווקא בריצה כזו לא לתת כרטיס אוטומטי לגבריסלאסי בזמנו ולבקלה עכשיו זו פשוט איוולת. כמה חבל.

itaish 25 ביולי 2013

דווקא השיטה האמריקאית מקדשת פחות את התוצאה ויותר את היכולת הישירה לגבור על המתחרים שלך, גם אם ביום נתון. הריצות במבחנים האמריקאים טקטיות מאוד לרוב. אם אני לא טועה ריצת ה 5000 במבחנים האחרונים הסתיימה לא רחוק מ 15!! דקות. זה יוצר בלאגן הפוך אצלם, כאשר רצים שמנצחים במבחנים עשויים להישאר בחוץ כי לא הצליחו במהלך העונה להשיג את המינימום הנדרש של איגוד האתלטיקה העולמי. זה מה שקרה להם עכשיו בריצה ל 10000 נשים.

יורם אהרוני 25 ביולי 2013

הבעייה היא לא של האתיופים. זו בעיה של IAAF . בוימבלדון אין מכסה לספרדים. כל מי שמדורג ממקום כלשהו ומעלה, מעפיל אוטומטית להגרלה הראשית ולאלה המדורגים קצת יותר נמוך יש תחרויות מוקדמות. למה לא לשנות את השיטה גם באתלטיקה כך שיוזמנו בכל מקצוע 8 בעלי הישגים הטובים בעונה וכל השאר ישתתפו בתחרויות מוקדמות? במקום שירוצו בהנגלו, יוג'ין, או סטוקהולם, בלי מעמד רשמי של תחרות מוקדמת, יכולה IAAF להכריז על תחרויות מוקדמות רשמיות מהן ניתן להעפיל לאליפות העולם. אפשר כמובן בכל תחרות כזו לעשות "מוקדמות" ביותר ממקצוע אחד. אין שום סיבה להגביל מדינה לשלושה ספורטאים למקצוע באליפות העולם. המשחקים האולימפיים סובלים מבעייה של ריבוי ענפים וספורטאים ושם אולי יש איזה הגיון להגבלה, אך לדעתי גם שם, צריך לגלות יותר גמישות. לכל מדינה אפשר להקצות במשחקים האולימפיים מספר כלשהו של מקומות בענפים האישיים, על פי ההישגים במחזור האולימפי בן 4 שנים. ישראל רוצה שני משתתפים בגלשני מפרש? שתשלח פחות נציגים בג'ודו! אגב, סבסטיאן קו נשלח לרוץ 1500 מ' בלוס-אנג'לס 1984 רק אחרי החלטת ועדה שהעדיפה אותו על פני פיטר אליוט שגבר עליו באליפות אנגליה. שני כרטיסים כבר הובטחו לסטיב קראם וסטיב אובט ועל המקום הרביעי התחרו אליוט וקו. למרות שקו נוצח, ולמרות שמקומו בריצת 800 כבר היה מובטח, הוחלט "להמר" עליו גם ב-1500 מ'.

איציק 25 ביולי 2013

זה ההבדל בין תחרות רגילה לאליפות עולם/אירופה/אפריקה שהן תחרויות בין מדינות והיצוג על פי מדינה וגם התחרות, חלקית, על בסיס מדינות (סופרים מדליות פר מדינה). בליגת היהלום אין מיכסה למדינה וזה האקויולנט לתחרויות טניס. אם היתה אליפות עולם בטניס, גם בה, סביר להניח, היתה מכסה פר מדינה (במקום זה בטניס יש גביע דויס/פדרציה).

נחשון שוחט 25 ביולי 2013

1+

Yinon 25 ביולי 2013

The problem is easy to solve, at least with the sailing competition: If you're part of the top 10 in your field, you get a ticket to the olympics, even if someone else from the same country is ranked higher than you

פאןפאן 26 ביולי 2013

בקלה הוא רץ אדיר וזה לא חדש.
יש לו את היכולת להרים את האצטדיון על הרגליים ולשאוג.
יכולת הסיום שלו היא מופע ראוותנות של החיה הכי מהירה בטבע ואין דברים כאלו
ולמרות כל אלו – קריטריון זה קריטריון גם אם הוא משתנה כל יומיים
אני יודע שבקלה הוא אייקון על במולדתו ולא מדובר פה באקט פוליטי אישי כנגדו..
זה מה שיפה במעצמת רצים הזו – אין ואקום ועל כל עמדה יש עילויים מחכים לתורם לשכתב את ההיסטוריה
שבת שלום

יורם אהרוני 27 ביולי 2013

ההריון של אליפות העולם באתלטיקה היה בשנות השבעים. עד אז שימשו המשחקים האולימפיים כאליפות עולם. עוד לפני אליפות העולם הראשונה ב-1983 התקיימו אליפויות עולם במקצועות שלא נכללו אז במשחקים האולימפיים. ב-1976 הוציאו את ההליכה ל-50 ק"מ מהמשחקים האולימפיים ואורגנה אליפות עולם במקצוע, ב-1980 לא נכללו במשחקים האולימפיים הריצות לנשים ל-3000 מ' ו-400 מ' משוכות ולכן אורגנה אליפות עולם בשני מקצועות אלה (נכנסו לתכנית האולימפית ב-1984). היו כמה רעיונות לגבי המהות של אליפות העולם. היו הצעות שרק הטובים בעולם יוזמנו, היו הצעות לכלול באליפות גם מקצועות כמו 4X800 ו-4X1500. בסופו של דבר הלכו כמעט על אותה שיטה כמו במשחקים האולימפיים, כאשר גם הקריטריונים די דומים. בהמשך השנים עשו קצת שינויים כמו כרטיס חופשי לא על חשבון מכסה למדינה לאלופים המכהנים והחל מהפעם גם כרטיס חופשי למנצח המקצוע בליגת היהלום בעונה הקודמת (אבל לא יותר מארבעה למדינה). כמו כן ניתן כיום לשתף אתלט עם קריטריון B אפילו אם יש מישהו במדינה שיש לו קריטריון A והוא משתתף. אני חושב שלא נכון לשלול מספורטאי את הזכות להשתתף אם יש שלושה טובים ממנו באותה המדינה. אני ממש לא משתגע מליגת היהלום, אבל חלק מהמקצועות בה היו מעין מוקדמות לאליפות העולם זה היה הרבה יותר מעניין. כיום הקונספקט הוא תחרות קומפקטית שמצטלמת טוב ולכן אין מקום לריצת 10,000 – המקצוע האולימפי היחיד שהוא לא בליגת היהלום וגם אין לו מסגרת רשמית אחרת כמו "סבב אתגר" (פטיש, קרב-רב, הליכה) או המייג'ורס במרתון.

מכביסט טירון 29 ביולי 2013

נראה שהפנטזיה שלך התגשמה:
http://www.nrg.co.il/online/3/ART2/494/610.html?snopcmdt=1

נחשון שוחט 31 ביולי 2013

לא נראה לי שזה יתממש, למרות שיכול היה להיות מעניין.
יש בימים האחרונים סוג של באזז שמבוסס על גימיקים, לקראת אליפות העולם.
ב"סאן" הבריטי (לא עיתון רציני במיוחד) פורסם ראיון עם פארח שבו הוא דיבר על כך שהוא חושב על שבירת שיא העולם ב- 1,500, ושהוא ביקש להתחרות באליפות העולם ב"טריפל" – 10,000, 5,000, ו – 1,500מ' אבל ראשי הנבחרת הבריטית מנעו זאת ממנו. הוא גם אמר שלא דיבר על כך עם המאמן שלו סלאזאר. כמובן שלא הגיוני שפארח יעלה אפשרות כזו בלי לבדוק את לוח הזמנים של התחרויות, שהופך את זה לבלתי אפשרי לחלוטין, ובלי להתייעץ עם המאמן שלו. אז זה נראה בעיקר כמו עוד נסיון לייצר כותרת.

אני מאוד מסופק אם בולט ופארח יתחרו ביניהם אחרי אליפות העולם.
לדעתי 600 מטר הוא סטרצ' ארוך מדי עבור בולט. בשביל פארח סאב 1:20 שניות ל – 600 זה סיום של אימון שגרתי (כמעט סיום של מירוץ), וסיכוי טוב שהוא יכול לרוץ 1:15 או מהר יותר. לא רואה את בולט כספרינטר טהור מותח את עצמו ל – 600. עד 500 היתרון הוא חד-משמעית של בולט.

בינתיים יותר מעניינת השאלה מה התכנית של הקנייתים והאתיופים להוציא את פארח מאיזור הנוחות שלו באליפות העולם. אני צופה ריצת 10,000מ' דרמטית.

Comments closed