אליפות העולם באתלטיקה קלה – הפרסים האלטנרטיביים

רשימת פרסים אלטרנטיביים, אסוציאטיביים, לסיכום אליפות העולם.

"When I race, my mind is full of doubts –  who will finish second, who will finish third?"  Noureddine Mourceli

כאשר מכנסים במקום אחד את האתלטים הטובים בעולם ודוחסים לשמונה ימים לו"ז תחרויות צפוף, תחת הכותרת "אליפות העולם", אז הצפיות הן בהתאם.  משך חודשים נבנה ה – hype לקראת אירוע השיא האולטימטיבי.  ואלו החומרים מהם עשויות אליפויות עולם:  אתלטים הנדרשים להתעלות על עצמם ולייצר שיאים חדשים כדי לנצח;  תחרויות מותחות וצמודות;  פה ושם גם הפתעות;  פריצות של הכשרונות החדשים שאחריהם נמשיך לעקוב;  גם דרמות אנושיות של הצלחה או הפסד. מכל אלו, אליפות העולם ה – 14 באתלטיקה קלה שננעלה אמש במוסקבה, סיפקה מעט מאד.  היא סיפקה הרבה מהסחורה המוכרת, שלא לומר ממוחזרת:  תרחישים צפויים מדי, פערים איכותיים גדולים מדי, נצחונות שברובם דרשו ביצוע טכני-טקטי אפקטיבי ולא השראה או התעלות;  נצחונות שברובם הגדול לא עמדו בשום שלב בסיכון, מצד אחד, ומצד שני לא דרשו מהמנצחים מאמץ שמעבר לסטנדרטי (בחלק מהמקרים פחות מכך).  אולי בגלל שזו שנה פוסט-אולימפית, אולי בגלל פרשות הסמים שברקע, אולי גם בגלל היעדר עומק בחלק מהמקצועות, או בגלל פציעות של אתלטים במקצועות מפתח (רודישה, בלייק).  העובדה היא שבמעט מאד מקצועות זכינו לראות "הופעות קצה", כאלו שגרמו לנו לקפוץ מהספה, או שנספר תמיד איך ראינו אותן קורות.

אחרי שהזמינו אתמול את פולה ראדקליף והישאם אל גארוז' לחלק מדליות, פוסט הסיכום שלי לאליפות ימשיך את הקו בהצעה לפרסים אסוציאטיביים.

13th IAAF World Indoor Athletics Championships - Sunday

(photo by:  European Athletics)

פרס ה"ידברו על זה בעוד שנים" ע"ש בוב בימון –

טדי טמגו הצרפתי, שבקפיצה השישית והאחרונה קפץ (משולשת) למרחק של 18.04מ', שיא אישי המדרג אותו שלישי בכל הזמנים ובעיקר – מעל 18! התעלות פנטסטית, בדיוק ברגע הנכון, וכמה זה היה יפה.    See, now that's what I'm talking about.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ובוגדן בונדרנקו האוקראייני, עם 2.41מ' בקפיצה לגובה והעלאת הרף אל 2.46 בניסיון לשבור את שיא העולם של סוטומאיור.

אולי זה לא מקרי שבשתי התחרויות האלו היתה גם תחרות מאד איכותית – בארשים הקטארי בקפיצה לגובה, ופיצ'ארדו הקובני הצעיר בקפיצה המשולשת.

לאיזכור של כבוד, ובכל זאת בקטגוריית ה"וואו" הייתי מוסיף את שתי ריצות ה – 400מ'.  הפיניש המדהים (שוב) של אוהרוגו בקרב הנשים, והשיא האישי של לשון מריט בקרב הגברים (נו, מי באמת צפה את זה?).

פרס "אל תשוו אותי למייקל" ע"ש לברון ג'יימס –

כבר שלוש שנים ריצות ה – 5,000 וה – 10,000 נמצאות בעידן ה"מו פארה".  אליפות העולם הזו שמה על כך את החותמת הסופית.  רצף הנצחונות של פארה מסמן אותו כאחד מגדולי האלופים.  מרשימים לא פחות הם הסטייל, תחושת חוסר המאמץ, והדומיננטיות המוחלטת שהוא מפגין.  כמעט נון שלאנט.  היות שפארה לא נדרש בשלוש השנים האלו להתמודד מול בקלה (וגם סיהין) בשיאם אז התחושה היא שהוא אף פעם לא יוכל לעשות מספיק כדי לרצות את אוהדי האתלטיקה הביקורתיים.  בשלב הזה, פארה לדעתי עובר לשלב אחר בקריירה, לשלב שבו הוא לא מתחרה להיות הטוב בזמנו, אלא מול ההיסטוריה.    כדי לעשות זאת, לא תהיה לו ברירה והוא יצטרך לעבור לחשוב על זמנים ולא רק על מדליות.  אני מאמין שזה יקרה ושפארה גם מסוגל.  לא שיאי עולם, אבל בהחלט ריצות באיזור ה – 26:30, 12:40.  אני מעריך שפארה ינסה לנצל את כושרו הנוכחי המעולה ושינסה להכנס לתחרות מהירה כבר בשבועות הקרובים.

פרס "האומץ להוביל" ע"ש רון קלארק –

רון קלארק האוסטרלי היה הרץ הטוב בדורו, שקבע לא פחות מ – 17 שיאי עולם אך לא הצליח לזכות אלא במדליית ארד אולימפית יחידה.  אחד הציטוטים המוכרים מפיו:  "I loved testing myself more than I feared being beaten, and front running is the ultimate test. You need a total, irrevocable commitment to see the race through to the end or it cannot justify your effort.".

וגם:  "No one knows the fear in a front runner's mind more than me"

כשרוב הריצות למרחקים בינוניים וארוכים באליפות הזו התאפיינו בחוסר אומץ וחוסר אסרטיביות מצדם של רוב המתחרים, שלמעשה באו ללא תכנית ולא עשו שום דבר כדי לשבש את התסריט הצפוי מראש של נצחון המסיימים המהירים, בלטו שלושה רצים שהגיעו נחושים לרוץ את הריצה שלהם.  אחת מהן, ולריה סטrנאו האיטלקיה שהובילו באומץ לאורך רובה של ריצת המרתון בתנאי לחות וחום, תוגמלה במדליית כסף ובתהילת עולם.  השניים הנוספים – אליסה ג'ונסון מונטאנו ודוויין סולומון האמריקאיים – נדחקו אל מחוץ למדליות (מונטנו הפסידה את הארד לבת ארצה מרטינז ממש על קו הסיום).  אבל שניהם דאגו להפוך את הריצה לתחרותית ושניהם – גם אם מאוכזבים – יוכלו להיות שלמים עם עצמם ולומר שהם נתנו את המאמץ המירבי שלהם, והכתיבו את אופי הריצה הרצויה מבחינתם, נתנו מאבק אמיתי ולא ויתרו מראש.

פרס "תכנסי כבר לאוטו ונסע" ע"ש מאיר אריאל –

הפרס הזה הולך במשותף לכל המתחרים ב – 1,500 – 5,000 – 10,000 גברים (חוץ מצ'פסיבה הקנייתי) שהפכו את הריצות האלו לשעמומון, לתחרות ספרינט של 200-400מ' האחרונים ולמשהו שונה כל כך ממה שהתכוונו מי שחשבו על קיום הריצות האלו.  מהריצות בעלות הפוטנציאל הכי מרתק הן הפכו למקצועות הכי מתסכלים לצפייה.  לו זה היה תלוי בי, הייתי "משעה" את ריצות ה – 1,500 וה – 5,000 (שבהן התסריט כל פעם חוזר על עצמו) ל – 3-4 שנים מאליפויות עולם _ אולימפיאדות, לאות מחאה.  היה כבר מי שכתב:  כמו שרצים את הריצות האלו היום, זו פשוט הונאה.  ואני מוסיף – זה גם עלבון לשושלת המיילרים הקלאסיים – מבאניסטר ולנדי, דרך אליוט, ראין, סנל, ווקר ובאיי, ועד לקו, אובט, אל גארוז' ולגאט.  רוצים לרוץ 3:36 ולזכות בזהב?  תירשמו למכביה.

פרס "שלי, שלי, שלי" ע"ש קארל לואיס –

אוסיאן בולט ושלי אן פרייזר פרייס – כל אחד מהם עם "טריפל קראון" משלו/ה – 100מ', 200מ', 4 * 100מ'.  זה שהמתחרים שלהם לא מספיק טובים ובמקרה של בולט – זה שהוא העלה את רף הצפיות ממנו (ואת סף הריגוש) למקומות לא הגיוניים – זה לא אשמתם.  אי אפשר לבוא בטענות כלפי מפגן דומיננטיות כל כך מושלם.  לא נשאר כבר מה לכתוב על כך, חוץ מקלישאות.

פרס ה – veni, vidi, vici (באתי, ראיתי, כבשתי) ע"ש סטפנו באלדיני –

עוד אחד לולריה סטרנאו.  האתלטית היחידה באליפות שאתגרה את הפרשנים, שלא הכרנו אותה לפני כן (למרות ההתקדמות המרשימה שעשתה בשנתיים האחרונות ומקום שמיני במרתון האולימפי).  סיפור יוצא דופן על רצה שהצטיינה ברמה חובבנית אך התברר שסבלה מאנמיה כרונית.  הפריצה שלה הגיעה בגיל 35, אחרי שעברה ניתוח להוצאת הטחול.  עדיין, סטרנאו, עם שיא אישי של 2:23:44, רחוקה מרמתן של הרצות המובילות בעולם היורדות באופן עקבי מגבול ה – 2:20.  את תנאי החום היא ניצלה לטובתה והכתיבה קצב שבשילוב עם התנאים שבר את כל הרצות למעט אלופת העולם עדנה קיפלגאט.  זה השם וזהו הסיפור שנזכור מהאליפות הזו.

straneo

(Photo by:  Qsimple)

 פרס ה – "not a one hit wonder" ע"ש ה – Dexy's Midnight Runners

סטפן קיפרוטיץ' האוגנדי.  במרתון האולימפי בשנה שעברה הוא עשה את זה לשניים מהרצים הקנייתים הטובים בעולם, אבל קירוי ווילסון קיפסאנג:  "חברה' הכל בסדר?  כולם כאן?  יאללה ביי".  והם לא ידעו מאיפה זה בא להם.  קיפרוטיץ' זכה ברגע שלו בשמש, שלא לדבר על מדליית הזהב האולימפית היוקרתית מכל.  והשנה?  הוא חזר על אותו התרגיל מול שלישיה חזקה במיוחד של רצים אתיופיים (דסיסה, טולה וקבדה – כולם רצים מהירים בהרבה ממנו, על הנייר) ושוב הוא גרם לזה להיראות קל.  אז קיפרוטיץ' הוא ממש לא זמר של להיט אחד.  הוא מזכיר את גזגנה אברה האתיופי שניצח במרתון האולימפי של 2000 ושנה לאחר מכן גם באליפות העולם, מבלי שזכה במרתונים הגדולים בסבב ומבלי שרשם זמנים מהירים במיוחד.  קיפרוטיץ' עדיין ירצה להוכיח שהוא מסוגל גם לרוץ מרתון מהיר מאד ושהוא לא one trick pony.

פרס חלוקת השלל מראש/הקרטל ע"ש סטיב אובט וסבסטיאן קו –

הפרס הזה הולך להתאחדות האתיופית, על כך שמנעה משתיים מהרצות הטובות אי פעם להתחרות זו נגד זו – טירונש דיבבה נשלחה לטיול קל ב – 10,000מ' ומסרט דפאר נשלחה לטיול קל משלה ב – 5,000מ'.  אל כל אחת מהן הוצמדה ליתר בטחון גם "מלווה" שסיפקה עזרה טקטית וסיימה שלישית (בשני המקרים צ'רונו הקנייתית – בפעם הראשונה גלדיס ובפעם השניה מרסי –  נותרו לבדן לתת פייט, וכל אחת מהן סיימה עם מדליית כסף, והן בהחלט יכולות להיות גאות).  וכך, במקום שתי ריצות מרתקות קיבלנו שני נצחונות קלים וידועים מראש.  במקום קלאסיקה היסטורית קיבלנו סטטוס קוו משמים.  שתיהן הוסיפו מדליות זהב לאוסף המפואר שלהן, אבל פספסו הזדמנות להוסיף פרק משמעותי  ומיוחד למורשת.  תארו לכם שפדרר ונדאל קובעים מראש שאחד מהם יתחרה בווימבלדון והשני ברולאן גארוס…

מדוע הפרס ע"ש קו ואובט?  כי שניהם ספגו לא פעם ביקורת על כך שנמנעו מלהתחרות אחד נגד השני לאורך העונה, והתרכזו בניסיונות לקבוע שיאים.  מצד שני, בגלל הדרמה הבלתי-נשכחת של המשחקים האולימפיים ב – 1980.  אובט הדהים את קו בריצת ה – 800 "הביתית" שלו.  קו הישיר מבט ואמר:  Tomorrow is another day, and another battle וחזר לנצח את אובט, באופן מפתיע ב – 1,500.  אלו בדיוק סוגי הסיפורים שחסרו כל כך באליפות הנוכחית.

פרס ה – finger wagging ע"ש ה – fab five

אזקייל קמבוי.  דיברו במהלך העונה על ספקות.  אין ספקות.  קמבוי, עם נצחון משכנע נוסף ב – 3,000מ' מכשולים, הוכיח שוב שהוא כוכב אמיתי.  ציפינו שזו תהיה אחת הריצות המהנות לפצייה באליפות, וכך היה.

פרס ה"מתי כבר תלמדו שההכנה היא הכל" ע"ש ד"ר גלעד ויינגרטן –

לרביעיות ה- 4*100 של ארה"ב.

Hand Passing Baton, Motion Blur

לסיום:

תודה לכל מי שעקבו אחרי הסיקור של האליפות כאן ולמי שהגיבו, ניחשו והעירו.

תוצאות משחק הניחושים יפורסמו בהמשך השבוע.

אליפות העולם - שישי-שבת
תוצאות משחק הניחושים

תגובות

  • ariG

    שיחקת אותה בגדול. אליפות הרבה יותר כיפית למעקב עם הפוסטים שלך, הרבה סאב-טקסט, וכו'. יישר כוח

    • יעל

      לא יכולתי לומר את זה טוב יותר!

    • D! בארץ הקודש

      מצטרף.
      במקרה הסתכלתי אתמול על הסיקור של יום האליפות באחד העיתונים והבנתי בדיוק למה אין פה התעמלות ותרבות של ספורט. אם לפוסטים ברמה ובסגנון של מה שהצגת פה, לפני ותוך כדי האליפות, אין מקום בעיתונות המרכזית אז חבל לנו על הזמן.
      וזה הכל עניין של חשיפה לאיכות.

      • נחשון שוחט

        תודה רבה!

  • חלפס

    מעולה. לא היה לי השנה זמן לראות את האליפות. הסקירות והפרשנויות גרמו לי להצטער על כך.

  • איציק

    נחשון,
    תודה על כל האליפות, היה מהנה, היה מעניין, ומקווה שגם הקמפינג עם הילדים בצפון היה מוצלח :-)
    כמה הערות/תהיות/מחשבות:
    1. לדעתי גם הקופץ הרוסי לרוחק זכאי לתפיחה קלה על הכטף.
    2. שלי אן פרייזר פרייס מזכירה לי, לא בסיגנון הריצה, כי אם בשמחת הריצה שלה את אוולין אשפורד.
    3. אין לי מושג למה רצים כמו שרצים 5000. יתכן ואתה צודק, ופראח מסוגל לרוץ ריצה מהירה בהרבה. העובדה שבקו הזינוק עמדו שורה של רצים עם תוצאות טובות משמעותית ואף אחד לא ניסה לאתגר את פראח. אף אחד לא אמר, בו נראה אותך עושה את הזמן שלי, הצלחת לקחת. כולם כמו כבשים לבית המטבחים. הפסד ידוע מראש.
    4. לא מובן לי למה הרביעיה 4X100 של ארה"ב לא נפסלה בריצת הגמר. היתה שם כניסה שהפריע מאוד לבולט (אם משהו יכול להפריע לבולט) בהחלפה האחרונה.
    5. לא מובן לי הבדלי הרמות של מספר מטרים לרעה בין המוקדמות לגמר במקצועות השדה. למשל בהטלת כידון נשים, הרוסיה מהמקום השלישי, אם היתה משחזרת את תוצאת המוקדמות, היתה זוכה, אבל היתה רחוקה מאוד.
    6. סאלי פירסון ב-100 משוכות נשים, לא יודע אם המקום השני זה השיג או אכזבה. מצד אחד, חזרה מפציעה, מצד שני, מקום שני וזמן בינוני, למרות הרוח של 0.7- שכנראה הפריעה.
    7. איך רוסיה עברה את ארה"ב במדליות זהב וזה עוד אחרי שד"ר לס ליגלג על כל העולם ואחותו בהשוואה של העולם ואחותו לארה"ב (לג'מיקה יש אותה כמות זהב כמו לארה"ב וזה באמצעות שני אתלטים בלבד). נכול שארה"ב לקחה הרבה ארד, אבל זה מישני.
    8. לבסוף, למה שחיין יכול לשחות 4 משחים ביום (במשך מספר ימי אליפות) וזה בסדר, וכשאתלט עושה 5 מקצועות ביום, רק למשך יומים, קוראים לא סופר אתלט (הכוונה לקרב 10)?

    • נחשון שוחט

      היי איציק. תודה רבה, גם על התגובות לכל אורך האליפות.
      מקריאת הפוסט שלך נזכרתי ששכחתי לתת "שאפו" לרביעיה הרוסית (נשים) ב - 4*400 - אחת הריצות היפות והדרמטיות.

      לגבי פסילת הרביעיה האמריקאית אני מניח שאם היה מוגש ערעור היה בסיס לפסילה. אני לא בקי עד כמה יש שיקול דעת בשאלה אם לפסול לנוכח חריגה מהמסלול. אני מקוה שיורם יעזור לנו להבהיר את זה.

      לגבי השאלה האחרונה, אין שום מקום להשוואה בין שחיה לבין מקצועות הריצה. תמיד מדהים אותי כיצד פלפס או פרנקלין יכולים להתחרות במקצה ל - 200מ' (מקבילה של 800מ' ריצה), לנוח 20 דקות ואז לחזור למקצה גמר נוסף. אני חושב שההבדל נובע מכך שבשחייה אין את אותו impact על השרירים והשלד, כך שיכולת ההתאוששות מהירה יותר. לרץ 800מ' יהיה קשה מאד להתאושש ממאמץ שיא גם לאחר 48 שעות (יחווה תופעה הנקראת DOMS - delayed onset muscle soreness הנובעת מהריסה של תאי שריר). בריצות ה - 800 וה - 1,500 ישנם רצים המושפעים מאד לרעה מהצורך לרוץ 3 מקצים תוך כמה ימים. דוגמה (שציין חברי יגאל לב) היא דוויין סולומון ב -800. בתור front runner שקרוב יותר לרץ 400-800 מאשר לרץ 800-1500, הוא גם מתאמץ יותר בשלבי המוקדמות וגם מתאושש לאט יותר מן המקצים המוקדמים. הריצה שלו בגמר (הטקטיקה היחידה מבחינתו) לא היתה ריצת שיא מבחינתו. אילו היה רץ "טרי" בהחלט יתכן שהיה מחזיק מעמד למדליה.

      הייתי שמח לשמוע דעה של מומחה לשחייה על ההבדל הזה בין ריצה לבין שחייה, בהיבט של מהירות ההתאוששות ממאמץ תחרותי. מה שברור לי זה שהדוגמאות שאנחנו רואים בשחייה פשוט בלתי אפשריות בתחרויות ריצה ברמות האלו.

      • איציק

        גם אני חשבתי על 4X400 של הרוסיות, אבל לבסוף לא ידעתי להחליט האם זו ריצה מאוד טובה או פאשלה של האמריקאיות בהחלפות. כיוון שאצלי זה התנדנד ואתה ציינת, אלך איתך.

    • מתן גילור

      נחשון, מצוין.
      איציק - 2 אתלטים לג'מייקה? אני לא מהנדס, אבל ספרתי 8 (וזה אם אתה לא מחשיב את אלה שהעפילו מהמוקדמות ובהחלט הם חלק מהמדליות).

      • איציק

        דיברתי על 2 אתלטים בלבד שזכו בזהב ולא סך כל האתלטים הג'מיקניים. שני אתלטים (אתלט ואתלטית) התחלקו 3-3 :-)

        • מתן גילור

          איך בדיוק הזהב בשליחים שייך לבולט יותר מאשר לקרטר?

          • איציק

            ראית את הריצה :-)
            אם לא בולט, קרטר היה במקרה הטוב עם הכסף, אבל כן, יש משהו בדבריך, אבל לפי ספירה זו לג'מיקה יש 12 זהב ;)

    • MOBY

      לגבי נקודה 8.
      לפחות לגבי 3 שחיינים (בעידן שלאחר פלפס) יש תמימות דעים לגבי סופר האתלטיות שלהם.
      הסיני סון יאנג והשליטה שלו במקצועות החתירה 200(שליחים),400,800,1500
      האמריקאיות פרנקלין (על המגוון) ולדקי (ראה סון יאנג)
      גם לוכטה שאיבד קצת מהברק שלו אבל הורסטיליות שלו הופכת אותו כיום לדג האנושי המוביל (למרות שהוא "פישל" קצת באליפות העולם השנה)נמצא שם.

      • איציק

        גם לאסלו צ'ה שייך לגדולים, אומנם לא במדרגה של פלפס. אבל אם להסתכל על העבר, היו ספיץ', ביונדי ואחרים/אחרות שזכו למדליות במשחים רבים (לא הכל זהב).

    • אני זה אני

      גאטלין לא נפסל מכיוון שהוא נכנס למסלול הרחוק ולא למסלול הקרוב. אם היה סוטה לתוך המסלול הקרוב היה בעצם מקנה לעצמו יתרון ונפסל אוטומטית.

  • אודי

    נחשון - תודה רבה על הסקירות המקצועיות והרהוטות.
    הפכת את האליפות להרבה יותר מעניינת לצפייה.
    חבל שהאתלטים עצמם לא עשו אותו דבר :)

  • אייל הצפון

    פרס ה"למה אני צריך את השטות הזאת" - על שם הליגה האדריאטית, למי שהחליט לקיים אליפות עולם באתלטיקה שנה אחרי האולימפיאדה, באוגוסט ועוד במוסקווה.
    הרבה מזוכי המדליות מלונדון לא הגיעו בכלל. הפאדיחה של רצי/ות המרתון שחלקם חוייבו להגיע ועקב כך פרשו אחרי 5 ק"מ.
    בינינו, לא היה עדיף בשנה שאחרי האולימפיאדה גולדן/ריימונד ליג מורחב?

  • חובב אתלטיקה

    תודה רבה על הסקירות המעולות. היה תענוג לקרוא בזמן האליפות.

    לצערנו לא נראה שפארה מתכוון ללכת על זמנים בתקופה הקרובה. השנה הוא כבר לא יתחרה על המסלול ושנה הבאה הוא מתכונן למרתון לונדון באפריל, כך שלפי אלברטו סלאזר לא יהיה לו זמן גם לעבוד על ריצות מסלול.

    ה1500 באמת ריצה מאוד מאכזבת בשנים האחרונות, אבל דווקה במוסקבה היא הייתה בסדר גמור עם שני אלופים ראויים. לצד מונטניו, סולומון וצ'פסבה שהובילו את הריצות שלהם, אפשר לציין גם את סימפסון שהובילה את כל הריצה עד ל300 האחרונים ונכנעה רק לארגאווי. בכלל, האמריקאים מבססים את מעמדם כמעצמה רצינית במרחקים הבינוניים.

    לצד התוצאות של טמגו ובונדרנקו נראה שראוי להוסיף גם את ה10.71 של SAFP. אחת התוצאות המהירות אי פעם, במיוחד אם מורידים את הזמנים של פלוג'ו וג'ונס.

    רק תיקון קטן: גלדיס צ'רונו לקחה כסף ב10, מרסי צ'רונו כסף ב5.

    • נחשון שוחט

      תודה על ההערות וההארות לכל אורך האליפות. מסכים למה שכתבת. בעניין צ'רונו - פאשלה שלי, אני מתקן.

      • חובב אתלטיקה

        תודה.
        אתה כותב על אתלטיקה גם שאין אליפות גדולה, ואם כן אז היכן?

        • נחשון שוחט

          משתדל. כותב כאן, ובאתר של "מועדון ארוחת הבוקר" (הדגש שם הוא על כתיבה מקצועית/חוויתית על העיסוק בריצה למרחקים.

  • עמית

    לנחשון:
    ראשית - תודה.תמיד כייף לקרוא. חילוקי דעות מינוריים לגבי הקפיצה של טמגו "בדיוק ברגע הנכון". למעשה הוא קפץ 18.04 כשהתחרות כבר היתה שלו. לו היה משיג מרחק זה בקפיצת ה"מהפך" אז הייתי מסכים להגדרה.
    לאיציק:
    אמנם קטונתי, אני בינתים רק שופט מקומי, אבל ללא ספק הייתי פוסל את הרביעיה האמריקאית על ההפרעה בחילוף האחרון, תוך כדי כניסה משביל 4 לשביל 5.

    בברכת המשך צפיה מוצלחת במפגשי הדיאמונד ליג הקרובים
    עמית

    • איציק

      עמית,
      הצרפתי היה צריך קפיצה טובה, כי אחריו קפץ הקובני הצעיר שיכל לזכות בזהב כם שיפור של ס"מ אחד.

    • נחשון שוחט

      תודה רבה עמית! שמח מאד על ההערות שלך.
      עניין של ניואנס: הנצחון של טמגו טרם הובטח. גם לו וגם לפיצ'רדו היתה תוצאה של 17.68. טמגו הוביל בזכות קפיצה נוספת של 17.65 לעומת 17.52 ולפיצ'רדו נותר נסיון נוסף (אמנם סיכוי לא גבוה ובכל זאת קיים), כידוע לך. גם המקבץ של טמגו בהחלט מרשים - 18.05, 17.68, 17.65.
      אתה צודק שזו לא היתה "קפיצת מהפך" ובכל זאת זו היתה קפיצת הכרעה. בוא נפרגן לו.

  • יוני (המקורי, מפעם)

    כל הכבוד נחשון על הסקירה. הצלחת לבנות פה קהילונת של אנשים שאין להם נגיעה לאתלטיקה בשגרה, ועדיין נהנינו.

    אחרי התגובות מעלי, לא נותר מה להוסיף.

  • Aliti

    תודה לנחשון על היוזמה לסקר באינטנסיביות, ולא פחות מכך תודה למגיבים שמשלימים את המידע ומביאים הנאה ודעת לקוראים.

    לגבי הריצות הארוכות שמאכזבות כבר שנים באירועים גדולים יש לי רעיון. (כמה טוב שאפשר להתפרע עם רעיונות באתר קטן..)

    הרי המתחרים מגיעים לאליפותאולימפיאדה ע"פ קריטריוני תוצאה אישית. לכן לא מוגזם לדרוש מהם להיות בסביבת התוצאה גם בריצת גמר. ייקבע שכל רץ שלא עומד תוך כדי המירוץ בזמני סף (נניח כל ק"מ) יופרש מהריצה מיידית. אם כל הדבוקה המובילה לא עומדת בסף, תינתן אזהרה ובסף הבא, אם עדיין לא עומדים בו יופסק המירוץ לאלתר.

    קשה ליישם את זה ב-1,500 אך ניתן בהחלט ב-5,000 וב-10,000 מ'.

    • חובב אתלטיקה

      ומה קורה אם מיישמים את זה במקצועות אחרים?
      נניח רץ 100 לוקח מקום שלישלי אבל בזמן חלש משמעותית משיאו העונתי. מה צריך לעשות? לפסול אותו?

      באליפויות הגדולות צריך לתת לכולם לרוץ את הריצה שלהם ולהשתמש ביכולת קבלת ההחלטות שלהם. צריך פשוט לקוות שהרצים ממזרח אפריקה לא יכולים להיות כל כך לא חכמים כל הזמן.

      • Aliti

        תודה על התייחסותך. יחד עם זאת הדוגמא שאתה מביא מהמיאוצים הקצרים לא בטווח ההצעה שלי. הדבר נוגע לריצות שבהן יש פוטנציאל לריצה טקטית בתוספת הנסיון לצמצם שימוש בכילים הטקטיים על מנת לשפר את מה שיש כבר מעל 20 שנה ברציפות.

        ההצעה שלך להשאיר את המצב כפי שהוא ללא שינוי מבטיחה לאור ההיסטוריה, שרצים בעלי תוצאות מעולות ימשיכו להופיע באופן חיוור בתחרויות הראשיות.

        • חובב אתלטיקה

          אבל טקטיקה היא חלק בלתי נפרד מהריצות הבינוניות והארוכות. בשום אופן אי אפשר לבטל אותה. מדובר בריצות אינטראקטיביות שתוצאותיהן תלויות באופן בו הרצים מגיבים אחד לשני. לא צריך להפוך אותן לTIME-TRIAL שבו כל מתחרה רץ הכי מהר שהוא מסוגל ובסוף רואים מי מנצח.

          התוצאות המעולות של הרצים למרחקים תמיד נקבעים בתחרויות הסבב השונות (למע ריצות עם רודישה) כי פשוט שם יש מכתיב קצב בדיוק כדי להגדיל את הסיכוי לזמנים מהירים. באליפויות גדולות המטרה היא לא הזמנים אלא המיקום. בריצות הבינוניות והארוכת אי אפשר סתם לרוץ מהר, אלא צריך לדעת לנצח כל מיני ריצות שונות שמתפתחות באופן שונה. זה המהות של הריצות האלה. אם ניקח לדוגמה את ה5000 או 10000 לגברים, יש לא מעט אצנים עם שיא אישי מהיר משל פארה. הם יכולים לחשוב שאם יקבעו קצב מהיר מאוד הם מסוגלים לנצח אותו. מצד שני, גם מאוד קשה לקבוע קצב לבד לאורך המרחק הזה, וגם עשויים לגרור איתם הרבה רצים מעולים שלא היו צריכים להוביל את כל הריצה.

          באופן כלליהאצנים למרחקים עם הזמנים הטובים ביותר הם גם הרצים שלוקחים את מרבית המדליות. המצב עם פארה קצת שונה כי הוא פשוט לא מרבה להתחרות בגולדן ליג עם מכתיבי קצב. אם היה למשל הולך לפריז שנה שעברה לריצת ה5000 שבה נקבעו כל השיאים האישיים של הרצים, קרוב לוודאי שגם פארה היה עם שיא אישי טוב בהרבה.
          אם אתה מסתכל על התוצאות ב5000, פרט לפארה לקחו מדליות גברהווט, שהוא עם השיא האישי הטוב ביותר מבין המתמודדים, וקואץ', שהוא עם השיא האישי השלישי מבין המתמודדים. ב10000 פארה היה עם השיא האישי הטוב ביותר במרוץ, וטנוי היה עם הזמן השני הטוב ביותר (סיים שלישי). ב1500 גברים לקח קיפרופ, ב1500 נשים ארגאווי, ב800 גברים אמאן, ב10000 נשים דיבבה, ב5000 נשים דפאר. למעשה, פרט להפתעה ב800 נשים, כל המנצחים הם גם בעלי השיאים האישיים הטובים ביותר (אפשר להוסיף את ריצות המכשולים).

  • MOBY

    תודה,
    היה תענוג גם ללא חובב אתלטיקה (הסקפטיות גברה עלי).
    לראות חלק מהאירועים לאחר התובנות שלך.

  • מתי

    היה באמת די צפוי, איפה איזו יאנה פינטוסביץ' שתפתיע את הפייבוריטית. מגיע צל"ש למנקוב מהקפיצה לרוחק שהעלה קצת את הרמה. זה יהיה מוגזם להגיד שואלרי אדאמס היא האתלטית הכי דומיננטית בכל הענף היום?

  • אריאל רוזנפלד

    נחשון.

    כפי שכתבו קודמיי, תודה רבה על הסקירות.

    ללא ספק הבאת ערך מוסף משמעותי לאליפות הזאת להרבה צופים !

    בעניין מו פארה, לדעתי הוא ייכנס לקטגורית הגדולים בכל הזמנים כש/אם יעשה את המעבר למרתון.

    אריאל

  • אסף רביץ

    תודה על הסיקורים הנהדרים.
    נראה לי שמגיע פרס אלטרנטיבי כלשהו גם לדפני סחיפרס ההולנדית מקרב 7, ששיפרה את השיא האישי שלה ב-800 מ' ב-7 שניות (ואת השיא העונתי ב-11 שניות) כדי לשמור על המקום השלישי ולקחת מדליית ארד בפער של 15 נקודות מהרביעית. בסוף הריצה הזאת אפשר היה לראות איך נראית מישהי שבאמת מתחה הרגע את קצה גבול היכולת שלה למקומות שגם היא לא ידעה שהיא מסוגלת.

  • יניר

    תודה נחשון,
    רעננת לנו את החלק הקשה של הקיץ

  • ערן

    נחשון,
    באמת תודה מקרב לב. הכנו את עצמנו היטב לצפייה מדי יום בזכות הפוסטים שלך - חן חן.
    שני דברים (הפוכים) לגבי אי-הפסילה של הרביעייה האמריקנית:

    1. מייקל ג'ונסון הסביר ב-בי.בי.סי. שלמזלו של גאטלין הוא חרג למסלול החיצוני, ולו היה חורג למסלול הפנימי זו היתה פסילה אוטומטית.
    אנחנו בבית העלנו את ההשערה שאולי חריגה למסלול הפנימי מקצרת את הריצה בעוד שרץ שחורג למסלול החיצוני (אם אינו מפריע לרץ אחר) רק מאריך לעצמו את הריצה).

    2. מאידך, מישהו בבי.בי.סי (אולי היה זה ג'ונסון) העיר שבכל מקרה אסור ששתי הרגליים תהיינה מחוץ למסלול, ובהילוך חוזר ניתן לראות בבירור שגטאלין יוצא להרף רגע לגמרי מהמסלול שלו.

    נחשון,
    אנא המשך לעדכן במהלך העונה הסדירה.

  • ערן

    אם כבר הגבתי בדה-באזר לראשונה, למה לא בשנייה ובשלישית...
    אח שלי הסב את תשומת לבי שמלנקוב, עם ה-8.56 שלו, היה יכול לנצח את פדרוסו בסידני, את לואיס בלוס אנג'לס ולהשוות את הזהב עם לואיס בברצלונה.
    במקצוע שהתוצאות לא מתקדמות כבר כמה עשורים, נראה לי שאלו אנלוגיות רלוונטיות, ולפיכך אני מציע את פרס "התוצאה הזו שווה הרבה יותר ממה שנדמה במבט ראשון" על שם רוגל נחום.

    • נחשון שוחט

      יפה! ולו בשביל האזכור והכבוד לרוגל נחום.

  • XXX

    שאלה: מה לדעתך יכול להיות הפוטנציאל של רצי ה 100 הבולטים בעולם כיום בקפיצה לרוחק?
    קרל לואיס היה האצן המוביל ב 100 שלקח את המהירות שלו גם לבור הקפיצה. אם מי מהאצנים המובילים היום היה מנסה קפיצה לרוחק, האם יש סיכוי שהשיא העולמי היה בסכנה?

    • נחשון שוחט

      קיימים דיונים תיאורטיים (חלקם מעניינים ומשתמשים בנוסחאות פיזיקליות לחיזוי) בשאלת הקשר בין מהירות ריצה לבין היכולת בקפיצה לרוחק (יש לקחת בחשבון מהירות מקסימלית ב - 40מ' ולא את המהירות המקסימלית של בולט בריצת 100מ', ועדיין יש לו יתרון משמעותי מאד על רוב הקופצים לרוחק).
      אפשר לתמצת את המסקנות בשתיים:
      1. בהחלט קיים קשר חיובי בין מהירות הריצה לבין פוטנציאל ההצלחה בקפיצה לרוחק. לפחות במובן שזהו רכיב בעל השפעה שלא ניתן לחלוק אליה (ככל שהמהירות שממנה מתחילה הקפיצה גבוהה יותר - האנרגיה ההתחלתית גבוהה יותר).
      2. זהו רכיב אחד ולא יחיד, כך שמהירות גבוהה יותר לא בהכרח מבטיחה קפיצה רחוקה יותר. נדרש שילוב של יכולת טכנית (שתלויה גם בקואורדינציה ובנתונים גופניים) כדי לנצל באופן מקסימלי את האנרגיה הקינטית ולהפיק ממנה קפיצה למרחק רב יותר. במלים אחרות, השאלה היא גם כמה מהאנרגיה ההתחלתית הקופץ "מאבד" במהלך הקפיצה, או "מבזבז" (בניצול לא אופטימלי).

      לכן, ניתן להשיב שתיאורטית אין סיבה להניח שבולט לא היה יכול להצטיין בקפיצה לרוחק. מצד שני, ההצלחה הזו איננה מובטחת ובוודאי איננה מיידית, אלא היתה דורשת אימונים למשך כמה שנים לשיפור הטכניקה.
      לכך ניתן להוסיף שתי הערות, ביחס לתמריץ: 1. אימוני קפיצה מייצרים עומס גבוה במיוחד וסכנת פציעה. 2. האימונים הללו היו עלולים לפגוע בהכנה שלו לריצות ה - 100 וה - 200.
      בולט בעצמו, שהשתעשע עם הרעיון, סיפר לאחרונה שהוא ויתר עליו לנוכח חשש להיפצע.

      • XXX

        תודה.

      • קירון בטון

        אני תוהה דווקא לגבי הפוטנציאל של בולט ב400...

  • יורם אהרוני

    מצטער לומר שהחוקה לגבי חריגה לשביל חיצוני בשליחים מאד לא ברורה. לדעתי, אם הרץ המקבל חורג לשביל חיצוני הוא מקבל מכך יתרון בכך שהוא מרחיב את השטח בו ניתן לקבל את המקל. שבילים נועדו לרצים בודדים ורוחבם 1.22 מ'. בעת ההעברה צריכים המוסר והמקבל להסתדר ברוחב הזה. מה שעושים הוא שהרץ הראשון אוחז תמיד את המקל ביד ימין ורץ צמוד ככל האפשר לקו הפנימי של השביל בלי לדרוך עליו (דריכה על קו פנימי של שביל מובילה מידים לפסילה), הרץ השני מקבל תמיד את המקל ביד שמאל ורץ צמוד לקו החיצוני של השביל, השלישי מקבל ביד ימין ורץ צמוד לקו הפנימי והרביע מקבל ביד שמאל ורץ צמוד לקו החיצוני. אחרי שהוא מקבל לפעמים הוא מעביר את המקל לימין כי יש סופרסטארים שכנראה לו בא להם לרוץ עם המקל ביד שמאל...
    החוקים הרלוונטיים:
    חוק 163 סעיפים 3 ו-4 וחוק השליחים, חוק מספר 170. חריגה לשביל חיצוני אינה מחייבת פסילה אם לא הייתה הפרעה, או נרכש מכך יתרון. השופט צריך להכריע אם אכן מולאו שני תנאים אלה. כפי שנאמר כאן, אם היה מוגש ערעור, יתכן שהייתה סיבה לפסול את ארה"ב.

  • יורם אהרוני

    חוקי החריגה משבילים שונו מספר פעמים . עד 1984 היה כתוב כי אסור לחרוג אל שביל פנימי יותר אך לשופט הייתה סמכות לקבוע אם החריגה העניקה יתרון ואם הוא לא סבר כך, אפשר היה גם לא לפסול על חריגה לשביל פנימי. בחצי הגמר של ריצת 4X400 במשחקים האולימפיים לוס אנג'לס 1984 שובצה ארה"ב לשביל מספר 2. הרץ השני של ארה"ב , ולטר מק'קוי קיבל את המקל מידיו של סנדר ניקס ושכח שהוא צריך לרוץ את הקשת הראשונה בשביל וחתך מיד לשביל הפנימי. הוא נזכר בטעות רק אחרי 5 צעדים ואז חזר לשביל שלו. מערב גרמניה ובריטניה ערערו אך ערעורן נדחה מאחר שהחריגה לא הייתה מכוונת ולדעת השופטים מק'קוי לא קיצר את הדרך. בחוקת 1985 שונה החוק ונכתב כי כל חריגה משביל תחייב פסילה (חוץ מבמקרים של דחיפה או אילוץ). בגביע העולם 1985 הוגרל נציג ארה"ב בריצת 200 מ', קירק בפטיסט לשביל מספר 1 ואחרי שניצח בריצה הוגש ערעור בטענה שהוא דרך על הקו החיצוני של השביל. בדיקת הוידאו הראתה אותו אכן עושה כחמישה צעדים על הקו החיצוני של השביל מיד אחרי הכניסה ליישורת בלי להפריע לרץ בשביל 2, אך בהתאם לחוקה אז התקבל הערועור ונדחה הערעור הנגדי של ארה"ב. מייד אחר כך שונה שוב החוק ונכתב כי כל כל חריגה לשביל פנימי בקשת תחייב פסילה ( לא כולל דחיפה ואילוץ) אך חריגה לשביל חיצוני בקשת או חריגה ביישורת לא מחייבת פסילה אם אין הפרעה או יתרון. באליפות העולם 2001 בכל זאת לא נפסלה ארה"ב במוקדמות 4X100 אחרי דריכה על קו פנימי בקשת של הרץ הפותח ג'ון דראמונד, וזאת מאחר שהדריכה בוצעה כתוצאה מעוית בשריר. במקרה זה החלטת ועדת הערעורים הייתה ברוח החוק ולא בהתאם לחוק.

  • itair

    תודה על הסקירות המעולות.
    הדבר הכמעט יחיד שריגש באליפות הזאת זה מרתון נשים בזכות סטרנאו, בשביל רגעים כאלה יושבים לראות ספורט.

  • מיכל

    היי נחשון, אחלה פוסט.

    רק אם יורשה לי-

    רון קלארק זכה במדליה אולימפית. מדליית ארד, בריצת עשרת אלפים, בטוקיו 1964.

    מאוד נהנתי לקרוא את הפוסט!

    מיכל

    • נחשון שוחט

      תודה מיכל. התיקון חשוב ונחוץ. אתקן.

  • AMan

    יופי של פוסט ותודה על הסקירות לאורך כל האליפות.
    מצטרף לתומכי הרוסיות ב-4X400.
    בכלל, הרוסים היו טובים יותר בתחרויות מאשר באירגון (יציעים ריקים, מרתון במסלול חד-גוני).

    • איציק

      אולי זה לא האירגון לא טוב כי אם זהו הקהל המקסימאלי האפשרי אפילו באומה אוהבת ספורט כמו רוסיה. באליפות זו שהיא פוסט אולימפית, ולכן פחות מרגשת מאשר פרא-אולימפית, נוכחו ב-7000 צופים יותר מאשר באליפות קודמת. להעביר את האליפות לאיצטדיון קטן יותר... לא נראה לי. אפשר כמובן לחלק כטיסים חינם לילדים, נשים וחיילים במדים.

  • קירון בטון

    טור משובח.

    ואפשר להוסיף את הפרס ע"ש האופרה לה מרמור, לערוץ 1 כמובן, שבעיצומו של גמר הקפיצה לגובה המשובח, עברו לשידור מבט.

    ואני מחבב את מירב מילר, באמת.

    ברוך בורא האינטרנט.

  • יוסי האדום

    היה מעניין, תודה!

  • דן

    בקשר לפרס "תכנסי לאוטו וניסע" מי אנחנו שנגיד לאצנים לרוץ יותר מהר? דווקא הסיומות של הריצות האלה ממש מעניינות, 200-400 מטר של טירוף. להרחיק מתחרויות? לפי שיטתך, בוא נשעה נרחיק כל נבחרת שמסיימת משחק בתיקו 0-0... למה לא מנסה לכבוש?

    • נחשון שוחט

      תודה על התגובה.
      ההצעה "להשעות מתחרות" היא כמובן סרקסטית/מוקצנת, ולא צריך לקחת אותה ברצינות. נכון גם שאפשר למצוא עניין בריצות מהסוג הזה. הבעיה היא שאותו התסריט חוזר על עצמו שוב ושוב.
      אם נמשיך את הדוגמה שלך אז תחשוב על מצב שבו מונדיאל 1990 חוזר על עצמו כל 4 שנים. לא היית שואל "הלו, מה קורה פה?".
      העניין הנוסף הוא שרצים שהטקטיקה הזו בפירוש לא משרתת אותם לא מעזים לנסות לשבור אותה ובכך מחסלים את הסיכוי שלהם מראש.

    • יעל

      כשראיתי את הכותרת של "תיכנסי כבר לאוטו וניסע" חשבתי דווקא על איסינבייבה. חגיגות הפרישה הנמתחות שלה, עם ה"כן תנסה לשבור את השיא, לא, הנה היא שוב לובשת את הטריינינג, רגע, היא מורידה אותו, אה, היא נשכבת למנוחה על הרצפה, בעצם..." - וכל הזמן הזה כל הרצים עומדים ומחכים וצופי טלוויזיה למודי תלאות וחסויות יושבים ומתייבשים למוות. מייגע. וזה עוד לפני שהיא פתחה את הפה.

      ובהזדמנות זו, תודה גם ממני על הפוסטים. רק התחלתי לאחרונה להתעניין באתלטיקה (מעין מתאדון למכורים לשידורי האולימפיאדה האחרונה, אולי?), והיה כיף ומחכים ללוות את הצפייה בקריאה כאן.

  • עמרי רז

    לא מגיב פה כמעט, אבל לפרגן תמיד כיף. נהניתי מכל מילה, למדתי הרבה, בעיקר מהי אהבה אמיתית לספורט. הכתיבה, כמו תמיד, מרתקת.

    פרס "למה מגיע לי כל הטוב הזה?", ע"ש קרן מור, מוענק לך, נחשון.

    תודה.
    עמרי

  • יורם אהרוני

    מה עם פרס על השם הצדקת מנוחתה עדן קמילה סקולימובסקה? אני לא מתכוון לפרס על מוות בגיל צעיר בנסיבות לא ברורות. פרס זה יעניק אולי השטן על שם הצדקת בירגיט דרסל שנפחה נשמתה ב-1987 בגיל 27 והתברר בחקירה אחרי המוות שהשתמשה בלמעלה מ-100 חמרי שונים משפרי הישג (חוקיים וגם כאלה שאנים כאלה) והזוכות בו הן בין היתר פלו-ג'ו וסקולימובסקה עצמה. אני מתכוון לפרס לאתלטים מצטיינים, אלופים אולימפיים ,אלופי עולם וכיוצא באלה שלא הצליחו לעלות לגמר או לסיים את המקצוע שלהם. סקולימובסקה הדהימה עם ניצחון בפטיש בסידני 2000 ומיד אחר כך לא הצליחה להעפיל לגמר אליפות העולם לנוער! מועמדים: אלוף הכידון מלונדון Keshorn WALCOTT, שיאנית העולם בפטיש בטי היידלר, האלופה האולימפית במרתון טיקי גלנה, אלוף 2011 בקרב-10 TREY HARDEE, אלוף לונדון בקפיצה לרוחק GREG RUTHERFORD. תשקל גם מועמדותה של אליסון פיליקס למרות שהעפילה לגמר ב-200 מ' אך העדרותה מריצות השליחים יתכן שעלתה לנבחרתה בשתי מדליות זהב.

    • נחשון שוחט

      רעיון יפה! האם לדעתך הכמות באליפות הזו היתה חריגה, או שסטטיסטית הפציעות ושינויי הנסיבות עושות את שלהן?
      אצל הרדי ופליקס מדובר הרי בפציעות (שניהם הוכיחו עקביות מרשימה בעבר).
      במרתון כשלונות של אלופים קודמים הם לא דבר חריג.
      הקטגוריה בהחלט מעניינת.

      • יורם אהרוני

        לא בדקתי ואני לא יודע אם אפשר בכלל לבדוק את זה כי יש כאלה הפורשים מראש כאשר הם מבינים שאינם בכושר. סבסטיאן קו פרש מאליפות העולם הראשונה, הלסינקי 1983 אחרי שהבין שעקב בעייה בריאותית לא יוכל להגיע לשיאו וכמוהו נהג אלוף לונדון 2012 ב-1500, תאופיק מח'לופי. ברנדן פוסטר התייצב לגמר ריצת 10,000 מ' במוסקבה 1980 (היו שם גם מוקדמות) כשהוא חולה וסיים 40 שניות אחרי המנצח. רץ אחר היה בוחר אולי שלא להתייצב כלל. גם ג'סיקה אניס לא התייצבה למוסקבה 2013 למרות שהחלה להראות שיפור בכושרה כי כנראה הבינה שלא תוכל להשיג תוצאות סבירות בכל אחד משבעת מקצועות הקרב.

        • נחשון שוחט

          מסכים.
          גם רודישה בקטגורית הנפקדים. וגם ארייס מריט שאמנם הגיע לגמר וסיים הוא צל של האתלט שהיה בשנה שעברה (לדעתי יחד עם רודישה ואיטון המצטיין של 2012).

Comments are closed.