למה לא איסטנבול?

בחירה באיסטנבול לאירוח המשחקים האולימפיים, בעיתוי הנוכחי, היתה שקולה להנפת דגל לבן ולזניחה סופית של אידיאל התחרות הספורטיבית הנקייה. מזל טוב לטוקיו, ושיישארו ראויים.

 

tokyo

(photo by:  François Péladeau)

ישנן סיבות רבות מדוע טוקיו נבחרה לארח את המשחקים האולימפיים של שנת 2020 והועדפה על פני איסטנבול (ומדריד).  אין לי כוונה לנתח כאן את הסיבות האלה, אלא רק להצביע על סיבה אחת סמלית, חשובה מאין כמותה – סיבה שבגללה חובבי הספורט צריכים לברך על הבחירה.  התשובה שלי לשאלה "למה לא איסטנבול" לא קשורה לפוליטיקה, למלחמות, לכלכלה, לארדואן או למרמרה, אלא לנקודה הרגישה ביותר של הספורט האולימפי (והספורט בכלל) בימינו, לדיסוננס ומנגנון ההכחשה העצמית שבו הוא נתון, ולאתגר המשמעותי (וההיסטורי) שבפניו הוא עומד.  בחירה באיסטנבול לאירוח המשחקים האולימפיים, בעיתוי הנוכחי, היתה שקולה להנפת דגל לבן ולזניחה סופית של אידיאל התחרות הספורטיבית הנקייה.
.
את זה הוועד האולימפי לא יכול להרשות לעצמו.  ואת זה אסור היה לנו לקבל.

היפנים ידעו לזהות היטב את הנקודה הזו, והקמפיין שלהם התכנס בישורת הסופית לספין מושלם שכיוון ישר אליה.  וכך יוקי אוטה, בעל שתי מדליות כסף אולימפיות בסייף, התייצב מול המיקרופונים ושחרר את המשפט  שהפך לכותרת בכל כלי תקשורת שסקר את ההתמודדות על אירוח המשחקים:

"I'm proud that no Japanese athlete has ever failed a doping test in the Olympics or Paralympic Games"

(שימו לב לכך שהמשפט נוסח בקפידה ומתייחס לבדיקות סמים במשחקים האולימפיים בלבד ולא באופן כללי).

המסר עבד, וגם בלי להיתלות בהכרח לאשליות ביחס לטוהר ההישגים היפניים לאורך השנים (הרקורד שלהם הוא אכן יחסית מהנקיים, אף אם איננו מושלם), הרי שהספורט הטורקי, בחודשים האחרונים, נחשף במלוא קלונו, ומייצג את ההיפך הגמור. – את הסימום הסיסטמטי.  את המודל הארכיטיפי הזכור לרעה מימי הדומיננטיות המזרח אירופאית של שנות ה – 70.  אם תרצו – את אבדן הבושה.

הקיץ האחרון של הספורט הטורקי החל עם ההחלטה על השעייתם של תשעה אתלטים.  ימים ספורים לאחר מכן הורחבה הרשימה ללא פחות מ –  31 אתלטים מצטיינים, 20 מהם בגיל 23 ומטה ושמונה מהם בגילאי 16-20.  האשמות על שימוש בחומרים אסורים הגיעו גם אל קאקיר אלפטקין, האלופה האולימפית ב – 1,500מ' (שטרם התקבלה הכרעה סופית בעניינה), אל סגניתה וכן לרצה שסיימה חמישית בגמר האולימפי ל – 100מ' משוכות.  התפיסות, שרובן נקשרו לבדיקות שבוצעו מטעם איגוד האתלטיקה העולמי בתחרות משחקי הים התיכון (Mediterranean Games), עוררו חשד למשהו שהוא חמור ומשמעותי יותר ממירמה על-ידי ספורטאים אינדיבידואלים.  כאשר מדובר בכמויות כאלו, בפרק זמן קצר כל כך, ובגילאים הצעירים שבהם מדובר – מתעורר חשד לכך שהשימוש בחומרים משפרי ביצועים מתבצע באופן סיסטמטי ושיש מאחוריו יד מכוונת (או לכל הפחות עין שרואה ומתעלמת).

בניסיון להחליש את אבדן המומנטום של המועמדות של איסטנבול, ומתוך מודעות לחומרת הבעיה, יצא ארדואן בעצמו בהצהרות על הכוונה של מדינתו לקבוע בחוק ששימוש בחומרים אסורים בספורט ייחשב לעבירה פלילית.  כמובן שההצהרה, בנסיבות האלה, רק העידה על המצוקה.  Too little, too late.  וגם בנקודה הזו אוטה תקף:

I do not believe that education about doping can be achieved by one law alone. Long ago, Japan took action."

Game.  Set.  Match.

מכאן, כדי להיות הוגנים, נשאלת השאלה מה לגבי יפן?  ניסיתי לבדוק, כמובן שבדיקה לא ממצה.  אין בידיי נתונים מוחלטים, אבל אלו מספר ממצאים בולטים:

ראשית, לא ידוע על ניסיון לקרוא תיגר על הקמפיין היפני.  מן הסתם אם היו בידי מישהו נתונים המאירים באור שלילי את הקייס של יפן ל"ספורט נקי" אז הם היו נשלפים בשבוע האחרון.  שנית, ברשימה של וויקיפדיה של ספורטאים שהושעו בגין שימוש בחומרים אסורים (יש להניח שאינה לחלוטין מעודכנת) מופיעים שמות של שישה ספורטאים יפניים בלבד (רוכב אופנועים, ג'ודוקא, מתאבק, מתאבק סומו, שחקן בייסבול וקרטיסט שעישן קנאביס).  שלישית, ברשימה שפרסם איגוד האתלטיקה העולמי של אתלטים המרצים עונשי פסילה בגין שימוש בחומרים אסורים נכון ל – 31.5.2012, לא נכלל אף אתלט יפני (באותה רשימה מופיעים ארבעה אתלטים ספרדים ושניים מטורקיה, אבל שנת 2013 היתה כאמור השנה שבה נחשף הסקנדאל).   רביעית, בדצמבר האחרון נתפסה רצת המרתון קאורי יושידה (שיא אישי 2:29) בגין שימוש באריתרופואיתין, וזאת בבדיקות שנערכו במרתון הונולולו.  הוטל עליה עונש הרחקה לשנתיים.  אינני מכיר מקרים נוספים של פסילת אתלטים יפנים (יתכן שישנם).  מכל מקום, הרקורד שהציגה יפן בתחום הזה ללא ספק בלט כנקי ביחס לתעודת העניות לספורט הטורקי, וזאת בעיקר בהיבט הממסדי.   היפנים שיחקו את הקלף הזה נכון, ובצדק.

אני לא משלה את עצמי.  ההחלטה בעניין אירוח המשחקים האולימפיים נגועה בפוליטיקה, בשיקולים זרים, באינטריגות, ויתכן שמעורבים בה גם אלמנטים גרועים מאלו.  אבל אם מחפשים נקודת אור מוסרית – בין אם התכוונו לה או שלא – הרי שהיא מצויה בתוצאה.  החלטה אחרת – להעניק את זכות אירוח המשחקים האולימפיים למדינה חודשיים בלבד לאחר חשיפת פרשת סמים שיטתית וחמורה ממש לאור השמש – היתה תוצאה בלתי נסבלת במונחי המחויבות לערכי התחרות ההוגנת בספורט (גם, ובמיוחד, כשהמאבק בתופעה כל כך קשה).

ולסיכום בארבע מלים:  עד כאן!  לא מהמקפצה.

מזל טוב ובהצלחה לטוקיו, ושיישארו ראויים.

 

 

 

 

 

הקאמבק - קווים לדמותו
גברסלאסי נ' בקלה נ' פארה (הצדיק את ההייפ!)

תגובות

  • קירון בטון

    אני די בטוח שאריק זאבי או יעל ארד יכולים לספר כמה סיפורים מעניינים על הספורטאים היפנים...

    • shohat

      האמת שלא אופתע. אין בפוסט הזה כוונה לערוב לניקיון הכפיים של הספורטאים היפניים, אלא רק להסביר מדוע היה זה בלתי מתקבל על הדעת לתת את הפרס הזה לטורקיה, בעיתוי הנוכחי.

  • עידו

    תודה על זווית ראיה חדשה שלא היתה ידועה לי!

  • D! בארץ הקודש

    המשפט שהפך לכותרת בכל כלי תקשורת שסקר את ההתמודדות על אירוח המשחקים

    - מכאן שבישראל כלל לא טרחו לסקר את ההתמודדות.

  • אורי מאור

    נחשון, מעניין מאוד ובהחלט פן שונה של התבוננות על ההחלטה לתת ליפן את האירוח.
    ויחד עם זאת אני חושב שגם ההתנהלות הטורקית בשאר מישורי החיים תרמו להחלטה (לאו דווקא בנושא הצר שלנו הישראלים).

  • יואב דובינסקי

    מאוד מעניין

  • יורם אהרוני

    טוקיו אכן הבחירה הראויה. מסכים לחלוטין שאיסטנבול לא הייתה צריכה להבחר בשל שערוריית הסמים. הטורקים עשו מאמץ עצום לשפר הישגים בספורט ולא בחלו בשום אמצעים. רבים שמו לב כבר לפני כמה שנים לזינוק המדהים של הטורקים בהישגים באתלטיקה, בעיקר בגילאים הצעירים בהם יש אליפויות בין לאומיות (עד גיל 17, 19, 23). ברור שההתקדמות העצומה שלהם היא לא רק בגלל סימום, אבל הם היו קצת קצרי סבלנות ורצו לקטוף את הפירות מוקדם מדי. ליפאן יש כיום שניים מ-20 הנערים הטובים ב-100 מ' (Yoshihide KIRYU מוביל את הרשימה עם 10.01 שניות, Kazuma OSETO במקום ה-16) רץ נוסף מוביל את רשימת 2013 ב-200 מ' (Akiyuki HASHIMOTO), רץ במקום ה-17 ב-400 מ', נער במקום השמיני ב-10,000 (הוא והטורקי שבמקום העשירי היחידם בין 20 הראשונים שאינם ממזרח אפריקה...), רץ במקום ה-13 במכשולים, רצה במקום ה-20 בין הנערות ב-1500 מ', שלוש רצות בין 20 הנערות הטובות ב-5000 מ', 6 מ-8 הנערות הטובות ב-10,000 מ'!, שלושה רצי 400 משוכות בין 20 הטובים לנוער, שתי רצות 100 משוכות ברשימת הנערות. ברשימת 20 הטובים לנוער לשנת 2013 יש ליפאן גם: קופץ לגובה, קופץ במוט, קופץ לרוחק, מטיל כידון, מטילת כידוןוגם כמה הלכים.
    אני כבר שנים מחכה לפריצה של יפאן בריצת 10,000 מ' על מסלול. אולי היא לא מתרחשת בשל כך שהיפאנים רק עובדים קשה ולא חותכים פינות?

  • אור שחולם להיות אלבס

    מעניין!

  • עגטיחל

    עגטיחל

  • רינוס מיכלס

    נחטכדרע

Comments are closed.