הנה הוא מגיע- מרתון ברלין!

יום ראשון הקרוב. מרתון ברלין ה - 40, המרתון הטוב בעולם. ווילסון קיפסאנג ינסה לשבור את שיא העולם. בינתיים אצלי הזכרונות צפים, החברים הטובים נוסעים בעקבות החלום, ולא, אני לא יכול להיות אובייקטיבי כשאני כותב על המרתון הזה. יאללה חברה' - תנו בראש!

 

ביום ראשון הקרוב, בשעה 8:45, יוזנק משדרת ה – 17 ביוני הצמודה לפארק הטיירגארטן, מרתון ברלין ה – 40. מירוץ הגברים ייצא לדרך עם תכנית מוצהרת של ווילסון קיפסאנג הקנייתי, המחזיק בתוצאה הרשמית השניה בכל הזמנים (2:03:42ש', ממרתון פרנקפורט 2011), להגשים חלום ולשבור את שיא העולם של בן ארצו פטריק מקאו. לתכנית הזו וליום הזה הוא מתכונן מאז אפריל.  אלוף ישראל (מרתון טבריה) אסרט ממו הירושלמי ינסה להגשים חלום משלו, לממש סוף סוף את  הכשרון הנפלא שלו ולקבוע תוצאה איכותית מהירה מ – 2:20ש' (לפחות).  למעלה מ- 200 ישראלים נוספים יהיו בין 40,000 רצים עם חלומות ועם שדים משל עצמם, וביניהם גם כמה חברים טובים, שמתכוננים לקראת הרגע הזה בבקרים מוקדמים וחשוכים כבר חודשים.  והנה הוא בא.

berlin-marathon

מרתון ברלין יהיה המרתון הגדול הראשון בסדרת המרתונים של הסתיו, שיכללו בחודשיים הבאים, לפי הסדר, גם את אמסטרדם, שיקגו, פרנקפורט וכמובן ניו יורק.  מרתון ברלין מבטיח קודם כל את ההזדמנות האידיאלית. בניסיון להגיע אל הקצה – "לגלות"-  זהו המקום הטוב בעולם לרוץ בו מרתון.  נקודה.
קודם כל צריך להגיד:  כשאני כותב על מרתון ברלין, אני לא יכול להיות אובייקטיבי.  הזכרונות צפים, ההתרגשות חוזרת.  שלוש פעמים רצתי בברלין ובכל אחת מהן חוויתי שיא מסוג אחר, והתרגשות מיוחדת.   ב – 2003 (כשפול טרגט וסמי קוריר הורידו את שיא העולם אל מתחת ל – 2:05), בגיל 29, חוותי את פריצת הדרך שלי כרץ בעוצמה ובאופוריה שהיו אז בלתי-צפויות לחלוטין. ב – 2005 קבעתי, בריצה משותפת עם חברי הטוב יוחאי בר שביט, את שיאי האישי (עד היום) כסיכום ומימוש של תקופת הכנה מיוחדת ובלתי-נשכחת. ב – 2010, בגשם הבלתי-פוסק, רצתי את ריצת הקאמבק אחרי שנתיים ללא מרתון תחרותי, וברלין שוב האירה אלי פנים.  אז בשבועות האחרונים אני עוקב מקרוב אחרי האימונים של חברים קרובים ושותפים לדרך, מתפעל מההבשלה והמוכנות שלהם, נותן פה ושם עצה (אם הם מבקשים, ולפעמים גם בלי שהם מבקשים), מזדהה ומבין, ובעיקר מקווה כל כך שגם הם יצליחו לממש ולחוות את הקסם של המרתון הנפלא הזה.  בתוכי – מעט, ואיך אפשר שלא – אני מקנא, רוצה כל כך לחזור איתם.  אני חושב עליהם שם, ביום ראשון בבוקר, טעונים במתח ובאדרנלין, מתייצבים כמה שורות מאחורי הקיפסאנגים והקיפלגאטיות – גיבורי-העל האתלטיים של העולם הזה – ומאחוריהם בשדרה שער ברנדנבורג ועשרות אלפי רצים, וצבעים ושפות מכל רחבי העולם. המוסיקה רועשת והשדים שבראש שואגים ורועשים עוד יותר. הספירה לאחור. נו שיבוא כבר, הנה עוד רגע, רשות הדיבור נתונה.  ברור לי לגמרי שב – 8:45 הג'ולט הזה שוב יעבור גם לי לאורך הגב. ואז הם ייצאו לדרך…  לדרך שאחרי שעברת אותה תרצה לעבור אותה שוב ושוב ושוב.
למה ברלין?
ארבעת שיאי העולם האחרונים במרתון נקבעו בברלין (2003 – פול טרגט 2:04:55, 2007- היילה גברסלאסי 2:04:26. 2008 – היילה גברסלאסי 2:03:59. 2011- פטריק מקאו 2:03:38).  בעשר השנים האחרונות, שש פעמים נקבעה תוצאת השנה בעולם בברלין. בשנה שעברה ניסה ג'פרי מוטאי, יחד עם חברו דניס קימטו, לתקוף שוב את שיא העולם, ודעיכה בשלושת הקילומטרים האחרונים השאירה אותם עם שתי התוצאות המהירות ביותר ל – 2012, כשקימטו קובע את הזמן המהיר ביותר ב"מרתון בכורה" (2:04:16, שניה אחרי מוטאי). תוצאת השנה ל – 2013, בינתיים, נקבעה על-ידי לליסה דסיסה האתיופי בדובאי (2:04:45) והסיכוי שהיא תשופר ביום ראשון הקרוב הוא גבוה.

למה ברלין? מה יש שם שמאפשר תוצאות מהירות במיוחד? הייתי מחלק את הסיבות לשתי קטגוריות. הראשונה היא התנאים האובייקטיביים – מסלול שטוח ומהיר מאד, ללא פניות חדות, מזג אוויר שכמעט באופן קבוע מושלם או קרוב לכך (10-15 מעלות, מעונן מעט, רוח זניחה), ואווירה מדהימה (עידוד כמעט בלתי פוסק לאורך הדרך). השניה היא החלטה אסטרטגית של המארגנים. בניגוד למרתונים יוקרתיים כמו לונדון שמרכזים פעם אחר פעם שדה מתחרים איכותי במיוחד, הנטייה בברלין היא לייצר תנאי מירוץ אופטימליים לריצה מהירה במיוחד, עבור מספר מועט יחסית של רצים (בתקופת השיא של גברסלאסי הושמעה לא פעם ביקורת על כך שבמקום להתחרות ברלין הפך ל – time trial אישי שלו, עד שמקאו ניצח אותו ואת השיא לפני שנתיים). במידה רבה הטקטיקה מנוטרלת, כאשר חבורה של מכתיבי קצב (במטאפורות זואולוגיות ששהפכו שגורות, אנחנו קוראים להם "זברות" בגלל גופיות השחור-לבן, או "להקת האווזים" בגלל מבנה הראש חץ המאפשר "דראפטינג" שהם מייצרים) מכתיבה קצב מתוכנן ומוזמן מראש לצורך תקיפת השיא.  וכן, יש כמובן הסתייגויות מהשיטה הזאת, לדעתי בצדק.
השנה הוחלט לאפשר לשני הרצים המהירים בכל הזמנים (רשמית): שיאן העולם פטריק מקאו ווילסון קיפסאנג, להתחרות יחדיו – או "ראש בראש" – על השיא, אותה המתכונת שהצליחה לפני שנתיים. אבל לפני כשבועיים הודיע מקאו שהוא לא ישתתף עקב פציעה. הפרישה של מקאו בלי ספק פוגעת בעניין התחרותי (שבכל זאת ישנו) אבל מבחינתו של קיפסאנג מדובר בהודעה מעודדת, שתוריד ממנו לחץ ותאפשר לו להתרכז בתכנית הריצה שלו. מקאו, יש לציין, נראה בשנה האחרונה רחוק משיאו, בעיקר במרתון לונדון האחרון, ואני לא אתפלא אם ההחלטה שלו קשורה לכך שהוא פשוט לא כשיר לריצה בקצבים האלו.

הקילומטר האחרון למרתון ברלין הוא על שדרת ה – Unter den linden – "תחת עצי התרזה".  שער ברנדנבורג נראה מרחוק והסיום, עם כל כוחות הגוף והנפש, מסמל את המאבק לחצות את ברלין מצידה המזרחי אל המערב ואל החופש, אל הגשמת החלום המיוחל.
מירוץ הגברים:
נתחיל עם השאלה המעניינת: יהיה או לא יהיה שיא עולם? דבר אחד בטוח, והוא שווילסון קיפסאנג לא ניגש אל הנושא בצניעות.  קיפסאנג לא מהסס להצהיר שחד-משמעית, זו המטרה וזו התכנית. בראיון מעניין שפורסם השבוע, הוא מספר על כך שנעזר בשירותיהם של כ – 40 רצים כשותפים מסייעים במהלך האימונים שלו, שכללו ריצות ארוכות חזקות שכוונו בדיוק למטרה של קצב שיא העולם (ריצות של 25 עד 45 קילומטרים). בלי להזכיר שמות, קיפסאנג התייחס גם לכך שישנם רצים בחבורת החוד העולמית שיש להם אינטרס ששיא העולם לא יישבר שגרמו לשיבוש תכנית הקצב במרתון לונדון באפריל (הגברה מאד משמעותית בין ק"מ 20 עד 25, שאחריה הרצים פשוט דעכו אחד אחרי השני (קבדה האתיופי שדעך הכי פחות הגיח מפיגור כדי לנצח). קיפסאנג מבחינתו מאד מוכוון מטרה ומדויק. כקודמיו פול טרגט ב – 2003 וג'פרי מוטאי בשנה שעברה, שהביאו איתם "פייסר אישי" (סמי קוריר ודניס קימטו בהתאמה, שבשני המקרים סיימו למעשה ממש יחד עם המנצח מבלי להילחם על הנצחון) כך גם קיפסאנג מביא איתו, בתיאום עם המארגנים, פייסר מהבית:  אדווין קיפטו.
בשנה שעברה ידענו לזהות מראש את הפוטנציאל של קימטו (ששבר באותה שנה את שיא העולם ב – 25 ק"מ בברלין) ואת האפשרות שהוא יחזיק מעמד עד הסוף, כדי לסיים יחד עם מוטאי.  קיפטו הוא רץ איכותי מאד בפני עצמו אבל עדיין לא אותת על יכולת כזו (לקיפטו ש.א. של 72:38 באותו מירוץ ל – 25 ק"מ, לעומת ה – 71:50 של קימטו) ואני לא מעריך שנראה תסריט דומה.  גם כך, קיפטו יבטיח שהקצב יהיה בדיוק לפי הצורך והרצון של קיפסאנג וירוץ איתו חלק נכבד מהדרך.  אחרי שיסיים את עבודתו, הוא בהחלט עשוי לסיים את הריצה בזמן ומקום מכובד.
קיפסאנג עצמו, שבעקבות הנצחון המרשים במרתון לונדון 2012 הסתמן כרץ המוביל בעולם, חווה אכזבות בשתי הריצות החשובות האחרונות שלו: מדליית ארד בלבד במרתון האולימפי, אחרי פריצה מוקדמת ונועזת מדי שעליה הוא שילם; ומקום חמישי בלבד בתוצאה מאכזבת של 2:07:47 בלונדון באפריל. מאז הוא שם לעצמו מטרה יחידה – והיא מתנקזת ליום ראשון הקרוב (לכן גם לא השתתף באליפות העולם).

kipsang
(ווילסון קיפסאנג קיפרוטיץ' במרתון האולימפי בשנה שעברה. הצילום באדיבות Lee)

אז האם נראה שיא עולם? אני דבק בהערכה שלי, שכתבתי כבר לפני שנתיים בעקבות ריצת השיא של מקאו: שיא העולם במרתון נמצא בהישג ידם התיאורטי אבל גם קרוב מאד לקצה היכולת של דבוקת הרצים הנוכחית, חסרת-התקדים באיכותה. שנת 2011 הנפלאה שבה שופרו כל שיאי המייג'ורס ושיא העולם, סימנה את סגירת הפער בין ריצת המרתון לבין שיאי הריצות למרחקים הקצרים יותר. מצד אחד, הדיבורים על שיפור משמעותי נוסף של השיא ועל המשך המגמה היו מוגזמים לחלוטין (בוודאי הדיבורים על מרתון בשעתיים). מצד שני, ישנם היום מספר רצים בעולם – וקיפסאנג בהחלט אחד הבולטים מביניהם – שיכולים לאיים על השיא. אבל אין להם "עודפים" או שולי בטחון רחבים. כדי שהשיא יישבר, כל הכוכבים צריכים להסתדר נכון: תנאי ריצה טובים (שכנראה יהיו ביום ראשון), תכנית חלוקת קצב נכונה (שיש להניח שתהיה) והכי חשוב: הרגשה וביצוע אופטימליים של הרץ ביום הנתון (וזו השאלה הגדולה והמאד חמקמקה, כי במרתון שולי הטעות הם מאד צרים). אם נראה שיפור, הוא יהיה שיפור קטן ולא קפיצת מדרגה (אני לא מאמין שנראה את הספרות 2:02). התחושה שלי היא שקיפסאנג, כמו מוטאי בשנה שעברה, ייתן ניסיון רציני שיהיה רלוונטי עד לקילומטרים האחרונים, אבל זה לא יספיק.
כדאי לשים לב לכך שמסלול מרתון ברלין הוא מסלול קלאסי ל"נגטיב ספליט" (חצי שני מהיר מהראשון). כך נקבעו שיאיהם של טרגט (נגטיב ספליט גדול) וגברסאלאסי. למקאו היה פוזיטיב ספליט קטן מאד (10 שניות), גם בגלל הגברה דרמטית בין הק"מ ה – 25 ל – 30 שם הוא הכריע את גברסלאסי, שחייבה אותו להאט בהמשך. כדי לשבור את השיא קיפסאנג יצטרך לרוץ בסבלנות ולהימנע מהנטייה המאפיינת אותו (עודף בטחון?) להוריד את הפטיש בשלבים מוקדמים יחסית.
ובכל זאת, מי המתחרים?  מלבד ווילסון קיפסאנג יהיו במירוץ עוד לפחות שלושה רצים מאד מעניינים, מקניה. שלושתם רצים שיכולים להיות "השם החם הבא".
המעניין מביניהם הוא אליהוד קיפצ'וגה. כמה אנשים כבר יכולים להתפאר באליפות עולם ב – 5,000מ' (בגיל 18!) ועוד עם נצחון על אחד הישאם אל גארוז' ועל אחד קנניסה בקלה? קיפצ'וגה, אחד מרצי המסלול היציבים ביותר בעשור האחרון, עשה בשנה שעברה את המעבר למרתון ב"פרופיל נמוך". הוא ניצח במרתון המבורג באפריל, תוך שיפור שיא המסלול ותוצאה מרשימה מאד למרתון בכורה של 2:05:30 (עם חצי שני מהיר). כשרוב חובבי הספורט מפנטזים על מעבר של רצים כמו בקלה ופארה למרתון, קיפצ'וגה בינתיים כבר שם ולא אתפלא אם בברלין נראה ממנו קפיצה נוספת וכניסה אל חבורת החוד ממש. אם קיפסאנג יתפתה לפתיחה מהירה מדי, קיפצ'וגה ישמח "לאסוף" אותו.
ג'פרי קיפסאנג הוא רץ צעיר ששימש כאחד ממכתיבי הקצב בשבירת השיא הקודמת (2011), והיה גם אלוף עולם לנוער במירוצי שדה. הוא גם הרץ המהיר בעולם השנה למרחק חצי מרתון (58:54). את מרתון הבכורה שלו הוא רץ בברלין בשנה שעברה וסיים ב – 2:06:12. המרתון השני שלו היה 2:09 מאכזב ברוטרדם, אבל זהו רץ שכל הנתונים מעידים על היותו פוטנציאל עצום והפריצה הגדולה שלו – אל עבר ה – 2:04 – היא רק עניין של עיתוי. בעצם, למה לא ביום ראשון?
אליהוד קיפטנוי הוא רץ מבטיח נוסף, שאמנם מתקשה לשחזר את השיא האישי שלו – 2:05:38 מפריס 2010 (סיים גם חמישי במרתון של אליפות העולם בדאגו 2011).
מירוץ הנשים:
בקרב הנשים המועמדת הברורה לנצחון היא המנצחת מ – 2011 פלורנס קיפלגאט שבאותה ריצה – המרתון הראשון שלה – קבעה תוצאה איכותית של 2:19:44. עם יכולת של 1:07 לחצי מרתון השנה, קיפלגאט היא הרצה האיכותית ביותר על הנייר. המתחרות הבולטות צפויות להיות אלופת מרתון בוסטון שרון צ'פרופ (ש.א. 2:22:39, בתנאים לא קלים), ג'ורג'ינה רונו (2:21:39) והלה קיפרופ במרתון בכורה.
אירינה מיקיטנקו הגרמניה (ש.א. 2:19:19) כבר מעבר לשיאה ותנסה לשפר את שיא העולם לבנות 40+ ותמשיך להיות מן הסתם גיבורת הקהל המקומי.
מעניין יהיה לצפות גם בחזרתה של דזירה דבילה האמריקאית, שמאז המאבק הפנטסטי והמפתיע שלה על הנצחון במרתון בוסטון 2011 סבלה בעיקר מפציעות ותסכולים. דבילה מנמיכה צפיות ותשמח לתוצאה שבין 2:26 ל – 2:30 – העיקר לחזור. אני בעדה!
אסרט ממו:
אסרט ממו ("הסוללים ירושלים"), חבר יקר, הוא מכשרונות הריצה הבולטים בישראל. "רץ נשמה" שמאפיינים אותו מוטיבציה גבוהה (אולי לפעמים גבוהה מדי) ואימונים מפרכים במיוחד. במרתון טבריה האחרון ניצח לראשונה באליפות ישראל, ועדיין אסרט מחכה לרגע הגדול שלו, לפריצה לכיוון התוצאות המהירות שהוא מסוגל לרוץ. אסרט המתאמן תחת הדרכתו של גיא בן אפרים,  יקווה שהכל יתחבר בברלין.  ואין לי הרבה מה לכתוב על זה, חוץ מ"קדימה אסרט!" זהו, הגיע הזמן שלך לעשות את זה.  כולנו איתך!
Shout out אישי:
תרשו לי לרגע לא להיות פוליטיקלי קורקט ולהגיד שאת ה"ריאליטי" של רצי המרתון החובבים, לפחות זו המוכרת לי, לא מראים ולא יראו לכם בטלויזיה.  וטוב שכך, זה לא המקום שלה.  לעומת זאת, תהיה לה נציגות נכבדה ביום ראשון הקרוב בברלין. רצים חובבים, אנשים עם קריירות, רובם בעלי משפחה, שמכינים את עצמם במשך שנים, בתוך מטחנת הקילומטרים הבלתי-נגמרת, ברצינות ובמקצועיות שרק חובבי ספורט אמיתיים יכולים להעריך, מותחים את גבולות המעטפה.  והחלום יגיע לשיאו ביום ראשון.
אז תרשו לי Shout out מכאן לכמה חברים טובים לקראת יום ראשון הגדול, בהערכה גדולה לדרך שעשו כדי להגיע לשם. בראש וראשונה קובי רוטר ויובל אסיף, מהקבוצה שלי "מועדון ארוחת הבוקר", אחרי תקופת אימון מופלאה ובכושר שיא. כשרץ מרתון "שם", באמת שם, רואים את זה לא רק בתוצאות ובזמנים של האימונים אלא בלחיים השקועות ובמבט המעט סהרורי בעיניים. מי שלא מכיר מעיר להם בדאגה, שואל מה קרה. ומי שמכיר מחייך בהבנה.  רק תנו להם לזנק כבר, וכמה שזה יהיה יפה;   אוהד איסר מקבוצת "הרוח השניה" ;  "חבורת האריות" הנצחית של רמת השרון ושל המאמנת זהבה שמואלי, שמובילים אותה שלומי לאון, אורן בועז, מושיקו ישרים, וגלעד שטיין ; קובי צבילה היקר והמקסים (אם יש "מגיע"…). יאללה אחי עשית את כל הדרך, רק תהנה מזה;  רצי הקבוצה הנהדרת של גיל לטם;  ודקלה דרורי, גם היא חניכה של גיא בן אפרים, שצפויה לסיים ראשונה בין הישראליות. ועוד רבים ואיכותיים.  הכל מוכן, זה התור שלכם, בהצלחה!
טוב, אם הגעתם עד לכאן, אז כבר הבנתם שמרתון ברלין הוא סוג של אירוע שיא עבורי. אז הפוסט הזה- אמנם כרגיל אבל הפעם באופן מפורש – גם פתוח לשאלות. על רצי העלית, על המסלול ואלמנטים של "אסטרטגיית ריצה" ותכנון הקצב, על ההערכות לגבי שיפור שיא העולם בזמן הקרוב, על החוויה ועל צורת האימון וההכנה של הרצים החובבים המובילים, בקיצור – הרגישו חופשי לשאול ואשתדל לענות.

בינתיים, קצת טעימה מהאווירה ומאיך שזה נראה:

 

מצלמות אי אפשר לשחד
בית דין של מטה

19 Comments

אלכס 26 בספטמבר 2013

תענוג לקרוא את הסקירה, נחשון.
בהצלחה לאסרט ממו ולכל הרצים הישראלים. אחד מהמאתיים הללו הוא חבר ללימודים ורץ מצוין, ארז אייזנברג. אם במקרה אתה קורא זאת, ארז, אז עלה והצלח!

אריאל גרייזס 26 בספטמבר 2013

עשית לי חשק. שנה עברה כמעט מאז אמסטרדם ולא היו כמעט רגעים שבאמת התחשק לי לחזור שוב על החוויה אבל עכשיו עם נסיגת הקיץ בשעה טובה והתגברות הקצב ותדירות הריצות, זה מתחיל לדגדג שוב

shohat 26 בספטמבר 2013

מעולה אריאל. The roads are open.

matipool 26 בספטמבר 2013

אכן תענוג לקרוא .

ניר 27 בספטמבר 2013

לי אישית כואב קצת לקרוא את זה. אני רץ כבר ארבע שנים ורצתי 10 קילומטר בכל מיני תחרויות אבל כל פעם שאני מעלה את קצב האימונים הרגליים שלי נשברות איפשהוא. פעם זו מתיחה בשריר הארבע ראשי ופעם זה כאבים בחלק הקדמי של השוקיים, ועכשיו זה כאבים בברך הימנית. למרות שהייתי מת לעשות מרתון, נראה שהגוף שלי מכריח אותי להישאר בטווח ה-10 קילומטר ואם הכוכבים יסתדרו נכון אז חצי מרתון. מתסכל.

נחשון שוחט 27 בספטמבר 2013

היי ניר, מצטער לשמוע. פעמים רבות הדברים האלה נובעים מעליה מהירה מדי בנפח האימונים ו/או עליה מקבילה גם בכמות/נפח האימונים וגם באיכות. ההסתגלות, בעיקר בשלבים הראשונים, היא מאד הדרגתית, זה לוקח זמן. לכן, אם החלום הזה קיים אצלך, אז המפתח הוא להתחיל ב – baby steps. גם קצב איטי מאד וגם התקדמות מאד מבוקרת, בלי קפיצות גדולות מדי. בכל שבוע מאריכים רק בכמה דקות נוספות. השינוי המשמעותי מגיע ומאד מורגש לאחר מספר חודשים שבהם מצליחים להתמיד. יש גם דברים נלווים שכדאי לעשות בתקופה הזו, כמו תרגילי חיזוק לאיזורים מועדים לפציעה (כדאי להיוועץ בפיסיותרפיסט), 15 דקות של קרח על השוקיים והברכיים לאחר הריצה, ועוד. מקווה מאד שתצליח, ותהנה בדרך!

יורם אהרוני 27 בספטמבר 2013

קודם כל, סקירה מעולה! הייתי דווקא מעוניין לשמוע את דעתך על סדרת הריאליטי "המרתון". אני התבטאתי בחריפות נגד כל המעורבים בה. לדעתי זה נושא ראוי לפוסט נפרד. אני לא מכיר אישית אף אחד מהאנשים המעורבים בה: הרצים, המאמן, הדיאטן והרופא. אני מניח שכל אנשי מקצוע קפצו על ההזדמנות להופיע בטלוויזיה, פרסום חינם עם חשיפה ענקית, וזו העבירה אותם על דעתם.

נחשון שוחט 27 בספטמבר 2013

היי יורם. תודה!
החלטתי שלא לכתוב פוסט בנוגע לתכנית הזו כדי להיזהר שלא לפגוע ברגשות של המשתתפים. אין לי דבר נגד המשתתפים בתכנית – כל אחד וחלומותיו, כל אחד ודרכו. הבעיה שלי היא עם כל ז'אנר הריאליטי, שתמונת המציאות שהוא מתאר/מייצר (וגם מעודד) היא חסרת פרופורציה, סנסציונית ובהקשרים רבים מעוותת. והמקרה הזה הוא בסך הכל דוגמה. לכן החלטתי גם שלא לצפות, בידיעה שרק אתרגז.
בספטמבר 2011 נציגת צוות ההפקה של התכנית כתבה בפורום "ריצה וטריאתלון" של תפוז, בחיפוש אחר מועמדים לתכנית. התפתח שם דיון שלם על ה"סכנה" ועל שאר נושאים הקשורים לגישה נכונה לריצת מרתון.
כתבתי שם את הדברים הבאים, תחת שם המשתמש "דייגו מרתונה", והיום אפשר לשפוט (כשהדברים נכתבו לא ניתן היה לדעת דבר על זהות המשתתפים/מעורבים):

"יאללה יאללה, תפסיקו עם סיפורי ההפחדה. באמת מטריד אתכם שזה "מסוכן"? לי זה לא נשמע טיעון ממש רציני או מטריד.
עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם משתתפים במרתונים אחרי הכנה של פחות מתשעה חודשים. ובכלל, יש מעט מושגים גמישים יותר בימינו מאשר "אימונים למרתון".

אז זה לא עניין של סכנה. יש פה שאלה לגמרי אחרת- שאלת האתיקה (לפחות האסתטיקה) של אג'נדת תכניות הריאליטי, שהשתלטה באופן מוחלט על התרבות שלנו (גם על המפיקים וגם עלינו הצופים, הג'אנקיז – כולם חושבים שרק נחליף את הנושא ונחזור על אותו השטאנץ ועשינו להיט מרגש היסטרי). בכל תחום – מכוכב נולד ועד לבשלנים (תגידו, הקטע הזה הורג אותי, איך אתם יודעים את מי לעודד בלי שנותנים לכם לטעום?) – תמיד יהיו האנינים שירגישו וידגישו שהתכניות האלה מייצרות זילות של תחום העיסוק, מקדשות תהליכי אינסטנט, קיצורי דרך וחוסר מקצועיות. והם צודקים אשכרה. אז מה? יש להם בכלל סיכוי בדיון הזה? מי שלא שם לב – הרכבת דוהרת על הפסים, והיא מזמן החליטה לוותר על האישור שלכם. באמת נראה לכם שהפקה של תכנית מרתון סופרת בכלל את רצי המרתון? למה מה?

אני אגיד את זה ככה. השאלה היא סוציולוגית ולא פיסיולוגית. התכנית הזו תעלה ותצליח (יותר או פחות, לא משנה). הציבור יקבל את מה שהוא רוצה, או את מה שהחליטו שהוא רוצה, שזה תמונה מהולה, מדוללת לגמרי ופופוליסטית של "המרתון", כולל מאמנים ומאמנות צחורי שיניים וחטובי גזרה עם טיפים בשקל תשעים ומסר של "אמונה", ממבו-ג'מבו בלתי פוסק על ביגוד היי-טק ותוספי תזונה (גם, אבל לא רק למען הספונסרים), טריקים מנטליים, וכמובן – אימוני אינטרוולים מופרכים למתחילים (עם עדויות קורעות לב של המשתתפים ועם הרבה יותר מדי חיבוקים). בקיצור, בדיוק השטאנץ שאתם מכירים.

ודייגו? דייגו פשוט לא נהנה שאונסים לו את בלוטת הדמעות.

“Reality shows are all the rage on TV at the moment …
but that's not reality, it's just another aesthetic form of fiction.”
– Steven Soderbergh

רוצים ריאליטי על המרתון? לא מסובך. שימו מצלמה בואדי".

השירשור המקורי: http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=6&messageid=155992297&r=1

יורם אהרוני 27 בספטמבר 2013

אין לי כמובן דבר נגד (או בעד) הרצים המתכוננים למרתון. יש לי הרבה נגד אלה החושבים שכל אחד יכול לסיים מרתון. בעיקרון זה נכון ואז נשאלת השאלה, האם המטרה הזו ראויה. בעיר בה אני גר, הוחלט לפני מספר שנים לקיים מירוץ שבמסגרתו יהיה גם מירוץ ל-2 ק"מ לתלמידי בתי ספר יסודיים. מחלקת הספורט של העיריה, הפצירה במורים לחינוך גופני (שאני אחד מהם) להביא כמה שיותר תלמידים למירוץ, בהתראה קצרה של כמה ימים. התייחסתי מאד ברצינות לבקשה, עשיתי מבחנים בבית הספר ונמצאו 6 תלמידים שרצו וגם הצליחו לרוץ ברציפות 2 ק"מ ואתם גם באתי למירוץ. לצערי, מורים אחרים הביאו עשרות ילדים שרובם לא מסוגלים לרוץ 2 ק"מ. מה שחשוב לעיריה הוא שבתמונה של ראש העיר המזניק את המירוץ יראו מאות ילדים.גם בשנים הבאות לא השתנה דבר. העיריות צריכות לבנות מסלולי ריצה, לפתוח חוגים לאתלטיקה, לבנות מסלולי אופניים, לארגן מדי שבוע ריצה עממית ל-5 ק"מ(ומרחקים קצרים יותר לילדים). רעיונות כאלה נשגבים כנראה מבינתם. זה לא מצטלם מספיק יפה. איש מקצוע המופיע בתכנית כמו "המרתון", מעיד על עצמו שקידום עסקיו חשוב לו יותר מאשר דעתו המקצועית (או שהוא מעיד על עצמו שרמתו המקצועית נמוכה…)

ניר 27 בספטמבר 2013

התיאור שלך על צחורי השיניים השריריים הזכיר לי איזה קומיקס ענק של אצן שמספר שהוא חלם על גוף עם ריבועים בבטן כשהוא התחיל את דרכו כשמן, ושמה שיצא בסוף זה בן אדם רזה עם כרס.

זו פחות או יורת המציאות של מרבית הרצים :).

הנה הלינק:

http://theoatmeal.com/comics/running4

itaish 27 בספטמבר 2013

יהיה מעניין. אני הולך עם קיפצ'וגה ב 2:04: ומשהו. יום מושלם לצאת בו למילואים לצערי

דורון ט 27 בספטמבר 2013

קולח ומעולה כרגיל, תודה.
לגבי ״המרתון״- זה בהחלט לא עבור כל מי שממילא מתאמן באופן קבוע (בריצות ארוכות, לרבות למרתון, טריאתלון וכיוב׳); לאלה ולחבריהם, יש את הרגעים הנפלאים, הקשים, הכואבים וההזויים (והייתי יכול להמשיך בשמות תואר לנצח כמעט) משל עצמם. אני למשל, מצאתי את עצמי ממרר בבכי (המשתווה רק לרמת הבכי בלידות ילדיי) של התרגשות מהולה בגאווה בסוף המסכמת לקראת מרתון טבריה האחרון (שהיה הראשון והיחיד שלי עד כה). פתאום כל השנים האחרונות (המנטור שלי לריצה אמר שאת המרתון יש לכבד ולכן אסור להתחיל להתאמן אליו לפני שאצבור אי אלו שנים של ריצה) וכל הזכרונות המרכיבים אותן התנקזו לרגע מזוקק (שמא מזוכך) אחד. המרתון עצמו לא היה משהו (בלשון המעטה, השנה תיקון, מה שלא גרע בכלום מהתהליך המרתק של ההכנה וכל מה שסובב אותה.
שוב תודה.

shohat 27 בספטמבר 2013

דורון, כתבת יפה מאד. תודה על התגובה.

Drazick 28 בספטמבר 2013

נחשון,
תוכל לפרט מה הרצים בעילית עושים כדי להשתפר בשניות בודדות.
לאחד כמוני, שרץ לכל היותר 20 ק"מ אי שם בתחילת הצבא לא ברור איך המגבלות עומדות של שניות בודדות.

מספיק היה ששתי נשימות לא מסתדרות וזה 20 שניות.

אז אני רוצה להבין איך נראה אימון של אלוף עולם ששנה שעברה רץ 2:04 ועכשיו רוצה לגלח 20 שניות?
יש בכלל משהו לעשות אחרת?

shohat 29 בספטמבר 2013

היי. זו שאלה מצוינת. מבטיח להתייחס מחר.

נחשון שוחט 29 בספטמבר 2013

התשובה בשני חלקים:
קודם כל, חשוב להבין שתהליך האימון והאופן בו האתלט מגיב אליו הם אינדיבידואלים. באימון ובניסיון להתקדם ולפרוץ קדימה מעורבים כל הזמן ניסוי וטעיה, ובחינת האופן שבו מגיב האתלט לתמריצים- קודמים ומוכרים ומדי פעם גם חדשים.

כדי להבין מהיכן נובע השיפור, כדאי להבין קודם כל מהם הפרמטרים, או הגורמים המגבילים. השיפור המשמעותי ביותר באימונים למרתון – כריצה שבה הסתגלויות המפתח הן יכולת אירובית (הפקת אנרגיה בנוכחות חמצן), יעילות/כלכליות הריצה, הסתגלות של סיבי שריר (תרומת סיבי שריר לבנים/מהירים למאמץ האירובי, יעילות ניצול שומנים להפקת אנרגיה (ובהתאמה חסכון בסוכרים), ואספקט כללי של עמידות/resilience המאפשר לאורך זמן לבצע אימונים בעומס גבוה יותר תוך התאוששות טובה ומהירה יותר. הסבר מפורט יותר לגבי חלק מההסתגלויות הללו, ומטרת "הריצות הארוכות" (רכיב אחד בלבד במשוואה) תוכל לקרוא כאן – http://www.bc-running.com/wp/?p=280 (ההסבר נכתב בהתייחס לאימונים של רצים חובבים מתקדמים). בקצה, אצל רצים מאד מתקדמים, נכנסים למשוואה באופן מאד דרמטי גם שיפורים אינקמנטליים (בהחלט מדובר בהבדלים מאד קטנים, וחמקמקים) מבחינת היכולת פשוט לרוץ מעט מהר יותר (פחות משניה לקילומטר…) באותה רמת מאמץ. מן הסתם, בשלב וברמה הזו – השיפורים הצפויים הם קטנים והרבה פחות מובנים מאליהם.

כעת, אין נוסחה אחידה של אופן השילוב בין רכיבי האימון הדרושים (רצים שונים ומאמנים שונים נוקטים בגישות שונות, לעתים גם בודקים תגובה לשינויים ו"חידושים") אבל בהחלט ישנם עקרונות כלליים, משותפים וברובם מוסכמים. כדי שרץ מרתון יגיע ליכולת שיא (אם יש דבר כזה, אבסולוטית, השיא הוא תיאורטי/היפותטי לחלוטין, ולא ידוע – ובמרתון בעיקר עוסקים כל העת בצמצום הפער בין היכולת בפועל לבין הפוטנציאל הסופי, שרק בודדים אם בכלל מצליחים להגיע אליו) דרושים שני תנאי יסוד: הראשון הוא התפתחות אירובית משמעותית מאד, שדורשת שנים של ריצה, הרבה מאד קילומטרים מצטברים לאורך שנים. ההתפתחות הזו לוקחת הרבה זמן. ובכל מחזור אימון, הרץ יוכל בדרך כלל לשאת רמת עומס מעט גבוהה יותר מהקודמת ולהעז יותר. (צריך לסייג שברמת העלית רואים מדי פעם רצים מאד צעירים שמצליחים במרתון, ולעתים גם רצים שמרתון הבכורה שלהם הוא גם המהיר ביותר. צריך לזכור שאלו רצים שרצים הרבה מאד מגיל צעיר, בתנאי גובה. וגם בקרבם מימוש השיא בשלב מאד מוקדם הוא נדיר יחסית, אמנם בשנים האחרונות פחות מבעבר). התנאי השני הוא הרכבה אופטמלית של רכיבי אימון ספצפיים ("איכות") על הבסיס האירובי שנבנה – וכאן כמעט שאין גבול למשתנים שנכנסים לתמונה ושיכולים להשפיע על שיפור מסוים. לכן, באופן כללי, כל זמן שהרץ לא מיצה את שיפור האלמנט הראשון, הוא יכול לצפות לקפיצות משמעותיות ביכולת (גם בהתאמת היכולות למרתון, שדגשי האימון לקראתו שונים מן הריצה על המסלול). ואז התשובה היא שגם אם ימשיך להתאמן אותו הדבר, הוא צפוי להמשיך להתקדם (זה כמעט תמיד המפתח אצל רצים חובבים, שממש לא צריכים לחפש "נוסחת קסם" אלא פשוט להתמיד יותר ולרוץ יותר קילומטרים לאורך זמן, והשיפור יבוא משם). ככל שהרץ קרוב למיצוי התהליך הזה – ואצל רץ של 2:04 זה בוודאי המצב – אז הוא ינסה שילובים שונים בהכנה הספציפית, יקווה לתקופת אימון טובה ללא פציעות ועיכובים, ולתגובה טובה יותר של הגוף לאימונים. במקום הזה מנסים לשלב בין רכיבים שונים – כולל אספקטים נלווים כגון אימונים בתנאי גובה (והעיתוי שלהם), משטחי הריצה, מבנה אימונים (יותר דגש על אימונים מהירים, לעומת ריצות ארוכות חזקות וכד') – כמעט שאין גבול למשחק עם הפרמטרים בניסיון לתמרץ שיפור נוסף ביכולת. וזו גם אמנות האימון.

נחשון שוחט 29 בספטמבר 2013

אימונים של רצי עלית – ניתן היום למצוא מידע זמין לגבי אימונים של לא מעט מרצי העלית. ישנו מאמן איטלקי ידוע בשם רנאטו קאנובה המאמן רבים מרצי המרתון הקנייתים המעולים, המפרסם בשנים האחרונות מידע מאד מפורט לגבי האימונים שלהם. לא אכנס לזה כעת, כי זה מורכב ואני לא בטוח שהבדלי ניואנס חשובים לצורך התשובה הכללית, ולמי שאינו בקי בגישות האימונים הקלאסיות יהיה קשה להבין היכן הדגשים החשובים. באופן כללי, רצי עלית מתאמנים לרוב שני אימונים ביום (בוקר ואחר הצהריים), ביניהם יש מי שרצים 200 קילומטר לשבוע ויותר, לעומת כאלו שמעדיפים לרוץ באיזור ה – 140-160 עם יותר דגש על איכות. אצל כולם יהיה שילוב בין ריצות קלות והרבה קילומטרים לבין אלמנטים של איכות – ריצות מהירות בקצב התחרות או בקצב מהיר יותר. כשלכל אימון מטרות פיסיולוגיות מעט שונות. האימון מתבצע לפי "עקרון המחזוריות" – בדרך כלל מחזורי אימון של 4-6 חודשים שבתחילה חוזרים לבנות בסיס כללי חזק יותר וככל שמתקרבים למירוץ המטרה הדגש עובר לרכיבי האיכות/קצב הספציפיים ולאימונים יותר מדידים.

כעת, יש לנו רץ של 2:04. מה הוא יכול לעשות כדי לשפר?
1) לא בטוח שהוא ישפר. ההיסטוריה מוכיחה שלרצים הטובים ביותר יש לכל היותר 2-3 מרתונים (בקריירה) שיהיו קרובים כדי דקה ומטה מהשיא האבסולוטי שהם מגיעים אליו. העקביים מביניהם יתמידו יותר שנים בטווח קרוב יחסית לשיאם (נניח 2:06). לרוב נראה פריחת שיא למשך לא יותר משנתיים-שלוש, שאחריהן תגיע דעיכה מסוימת.
2) כדי לרוץ מרתון אופטימלי (שוב, בהנחה תיאורטית שאפשר להגיע למימוש מוחלט, מה שבדרך כלל לא קורה) נדרש שילוב מאד נדיר בין מספר אלמנטים שרק באופן חלקי קשורים זה לזה:
א. הרץ נמצא בשיא ההתפתחות שלו ו"בשל" לשאת אימונים ברמה גבוהה במיוחד.
ב. הרץ מצליח לייצר תקופת אימון מצוינת, ללא פציעות, מחלות, תקלות, אובר-טריינינג וכו'. היות שכל הזמן מתהלכים "על קצה המצוק" ובוחנים את הגבולות, לעתים קרובות יש עיכובים, תקלות,
ג. תקופת אימונים אופטימלית היא לא בהכרח עומס או איכות שיא באימונים. לפעמים הטעות הפוכה – רץ לוחץ יותר מדי, מתיש את עצמו, מגיע למרתון עייף או כשהוא מעבר ל – peak.
ד. תנאי מירוץ אופטימליים.
ה. יכולת מימוש אופטימלית, מבחינת ההרגשה של הרץ באותו יום (מספיק שאכל משהו לא נכון ב – 48 השעות שלפני המירוץ).
ו. שולי הבטחון הם מאד צרים. הרבה דברים קטנים יכולים לשבש ולעשות הבדל (לפעמים קטן, לפעמים גדול) כך שצריך גם… מזל.

(ניתן להמשיך את הרשימה הזו).

כאשר אתה לוקח רץ כמו ווילסון קיפסאנג – ב – 2011 הוא רץ 2:03:42, שזה 4 שניות משיא העולם שמקאו קבע כמה שבועות לפניו. ההבדל הזה הוא ממש זניח, יכול לנבוע מעניין טריוואלי כמו כמות הפניות בשני הק"מ האחרונים למסלול. מאז קיפסאנג לא רץ תוצאה דומה, מכל מיני סיבות. בהנחה שהוא משמר או חוזר לרמה שבה היה בפרנקפורט לפני שנתיים, הוא בעצם צריך לנסות שוב, ולקוות שכל האלמנטים יתחברו נכון. זה יכול לקרות, וזה יכול שלא לקרות (באותה רמת כושר וצפייה הוא יוכל לרוץ 2:03:20 או 2:05:20, וגם לאט יותר אם ייקח סיכון שיתברר כטעות).

מקווה שההסבר הזה עושה קצת סדר, למרות שהוא (בהכרח) כללי מאד (ומכליל).

Drazick 2 באוקטובר 2013

תודה.

הייתי שמח אם פעם היית מנתח לעומק תכנית אימון של אצן עילית כזה.
אותי אישית גם מאוד מעניין ניתוח אימונים של רצים של 100 מ'.

קובי צבילה 6 באוקטובר 2013

כל התאורים שלך היו מדוייקים,ועוד לפני שהגעתי לברלין,כבר ידעתי בדיוק איך הכל נראה,המרתון שלי צלח הרבה בזכות העבודה הקשה שלי,אבל ללא ספק הפסיעה האחרונה ללא עזרתך ועוד כמה חברים טובים,היתה לוקה בחסר ואפילו יכלה ליצור נפילה חדה.
תודה רבה חבר יקר,על כל שיתופי החוויות שלך ומאמריך המקצועיים,מאחל לך את כל הטוב שבעולם והלוואי ואזכה להיות לידך בזינוק של המרתון הבא שלי….

Comments closed