מבט נוסף על השיא של קיפסאנג

ווילסון קיפסאנג מתחרה בעידן שהינו איכותי ותחרותי באופן חסר תקדים, בריצת המרתון. אתמול הוא העלה את הרף גבוה עוד יותר.

כשווילסון קיפסאנג בן ה – 31 גדל כילד במחוז Keiyo בעמק הריפט שבקניה, הוא חלם להיות רץ מקצועי, כפי שילד אמריקאי חולם לשחק ב – NBA או ב -NFL.  בראיון ברגע התהילה שלו אתמול, חשוב היה לו לספר כיצד לפני עשר שנים צפה בפול טרגט בן ארצו שובר את שיא העולם על אותו המסלול בברלין וחלם שיום אחד הוא יגיע למעמד הזה בעצמו, כנציג התורן של מסורת המרתון הקנייתית המפוארת.  לפני שנתיים, במרתון פרנקפורט, קיפסאנג היה קרוב קרוב, כשלאחר 42,195 מטרים של ריצה בקצב מעט מהיר מ – 2:56 דק' לקילומטר, 4 שניות חמקמקות בלבד  הפרידו בינו לבין שיאו הטרי של בן ארצו פטריק מקאו.    במרתון לונדון 2012, כשניצח שדה אולטימטיבי (כמעט) של טובי הרצים בעולם, שוב חסרות היו לו 4 שניות בלבד, הפעם לשיא המסלול היוקרתי.  לכל אורך הדרך, ווילסון קיפסאנג לא היסס להצהיר ששיא העולם במרתון הוא המטרה שלו, ושהוא מתכוון להגיע אליה.  ואתמול בברלין דבר כבר לא היה חסר.  ווילסון קיפסאנג הגיע.  סגר מעגל.  והוא עשה את זה בסטייל!

באתר דה-באזר אנחנו קוראים באופן שיגרתי, בהתייחס לענפים הפופולאריים, על יריבויות ספורטיביות ועל מה שמזין אותן, על הישגים או יכולות שמייחדות את האלופים הגדולים, על המקום היחסי של הספורטאים במסגרת ההיסטוריה של הענף שלהם.  בפוסט הזה, המטרה שלי תהיה לעשות דבר דומה גם ביחס לנצחון הגדול של קיפסאנג אתמול.  כלומר, אנסה לספק את ההקשר המקצועי וההיסטורי וגם להציע מבט נוסף על הנתונים של הריצה הזו ומה שניתן ללמוד מהם.

kipsang berlin

(Photo courtesy of:  avda-foto)

ההקשר ההיסטורי – תקופה של איכות תחרותית חסרת תקדים במרתון:

ווילסון קיפסאנג מתחרה בעידן שהינו איכותי ותחרותי באופן חסר תקדים, בריצת המרתון.  ניתן להמחיש את קפיצת האיכות ואת הרמה המאפיינת את ריצת המרתון כיום באמצעות התיאור ההתקדמות על ציר הזמן:

בין 1985 (2:07:12 של קרלוס לופז הפורטוגזי במרתון רוטרדאם) ל – 2002 (2:05:38 לחאלד חאנוצ'י האמריקאי, במקור ממרוקו) שופר שיא העולם במרתון ב – 1:34 דק' במהלך 17 שנה.  מאז הגיעו שתי קפיצות מדרגה בולטות.  בשנת 2003 קבע פול טרגט 2:04:55 במרתון ברלין והיה הסמן הראשון לפתיחת העידן חדש.  ובין 2007 (כשגברסלאסי שיפר את שיאו של טרגט ל – 2:04:26) ועד לשיא החדש של קיפסאנג מאתמול, ראינו תוך 6 שנים (7 מירוצים, כולם בברלין) 4 שיאי עולם ושיפור של השיא בסך הכל ב- 1:32 דקות נוספות ביחס לשיאו של טרגט, ושיפור עצום של 2:15 דקות ביחס לשיאו של חאנוצ'י מ – 2002.  מדובר בקפיצה לטריטוריה חדשה.

מדוע זה קרה?  אני חושב שניתן לדבר על שתי "מהפכות" שבעצם שינו את פני המקצוע.  הראשונה היא "מהפכת טרגט-גברסלאסי".  אם בעבר רצי המרתון היו ברובם הגדול רצים שונים, ואיטיים ביחס לרצי המסלול המצטיינים (למרחקים של 5,000מ' ו – 10,000מ') הנה הוכח שטובי הרצים על המסלול, לאחר אימון והתאמה, הם גם בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר להצלחה במרתון (טענה שפרופ' טים נוקס העלה כבר בשנות ה – 80, בניגוד למחשבה המקובלת דאז, שהתבססה על אבחנה ע"פ אחוז סיבי השריר האיטיים/אדומים).  דובר פשוט ברצים איכותיים ומהירים יותר שעברו להתחרות במרתון.  המהפכה השניה, בעקבות זאת, היתה "מהפכת סמי וונג'ירו ז"ל" – הרץ הקנייתי המוכשר שכבר בגיל 18 קבע תוצאה מדהימה של 26:41דק' ל – 10,000מ' והחליט מייד לעבור להיות world beater בחצי מרתון (החזיק בשיא העולם) ובמרתון (אלוף אולימפי בייג'ין 2008, באחת מריצות המרתון המדהימות שנראו).  "מהפכת וונג'ירו" – יחד עם הכסף הגדול שנכנס למירוצי הכביש בהיקפים גדולים יותר (ריבוי של מירוצים גדולים עם תקציבי ענק) – גרמו לכך שיותר ויותר רצים צעירים יחסית, בשיאם ולא בשלהי הקריירה, הקדישו את עצמם למרתון.

וכך, במהלך העשור האחרון ראינו סגירה דרמטית של פערי האיכות בין ריצת המרתון לבין ריצות המסלול הארוכות, כאשר כיום האיכות ורמת התחרות במרתון נמצאת בשיאה, לעומת בלימה ברורה של ההתקדמות, ואפילו נסיגה, בריצת ה- 10,000מ'.

המגמה ניכרת לא רק בשיפור אבסולוטי של השיא, אלא בעומק האיכותי חסר התקדים שיש במקצוע.  להמחשה, ב- 2012, 16 רצים שונים(!) רצו מהר משיא העולם של טרגט.  ושיאו העולמי של חאנוצ'י משנת 2002?  קשה להאמין אבל התוצאה הזו כבר לא נמצאת בין 60 המהירות בכל הזמנים!  (אגב, מעניין שמגמה דומה לא ניכרה עדיין אצל הנשים, כשמנצחת מרתון ברלין אתמול רצה כמעט שש דקות לאט יותר משיאה העולמי של פולה ראדליף מלונדון 2003).

אחרי שנת 2011 המדהימה שבה נשברו שיא העולם ושיאי המסלול בכל המרתונים בסדרת המייג'ורס, הסתמנה חבורת חוד של רצים, שכל אחד מהם יכול היה לבסס טיעון מוצק מדוע בתקופה הכל כך איכותית הזו, הוא ראוי לתואר רץ המרתון הטוב בעולם.  ביניהם אפשר לציין את שיאן העולם הקודם פטריק מקאו, על שלל הישגיו;  את ג'פרי מוטאי עם ריצות מדהימות בקנה מידה היסטורי ושיאי מסלול בבוסטון וניו יורק ב – 2011 וגם תוצאת השנה ל – 2012 כשניצח בברלין בשנה שעברה;  צגאיי קבדה האתיופי בזכות העקביות ורצף הנצחונות, ועוד:  מוזס מוסופ, אבל קירוי, עמנואל מוטאי.  זו ה – short list, כשרצים נוספים מהירים מ – 2:05 בכל רגע יכולים לקרוא בעצמם תיגר על השיא.

אם בטניס אנחנו מדברים על תקופת פדרר- נדאל – דג'וקוביץ' ועל הייחוד האיכותי שלה, בריצת המרתון אנחנו רואים בשלוש השנים האחרונות תופעה לא פחות מעניינת של מספר רצים בעלי איכויות חסרות תקדים שמתחרים זה מול זה, והרף  -גם סיכוני ההימור – כל הזמן רק עולים.

זהו ההקשר שמתוכו זינק אתמול ווילסון קיפסאנג בברלין, מלא נחישות ובטחון לזכות בתהילה הנחשבת לגדולה מכולם בארצו:  שיא העולם במרתון.

והספרות החדשות שנדע לדקלם הן 2:03:23.  עד לפעם הבאה…

 

בתוך ההקשר ההיסטורי – שלושת ההישגים של קיפסאנג:

בתוך ההקשר ההיסטורי המתואר, זכה אתמול קיפסאנג לשלושה הישגים ייחודיים ומשמעותיים.

1)      שיפור מרשים של 15 שניות לשיא העולם, שהוא ה – holy grail של רצי המרתון, זו היתה כמובן המטרה החשובה ביותר עבורו.

2)      קיפסאנג הוא הרץ היחיד שירד מגבול ה – 2:04 פעמיים, ומחזיק כעת בתוצאות (הרשמיות) הראשונה והשלישית בכל הזמנים.  לקיפסאנג יש גם תוצאה של 2:04:44 מלונדון, איטית ב – 4 שניות בלבד משיא המסלול שם, וגם 2:04:57 במרתון פרנקפורט 2010 (שיא מסלול דאז, שאותו שיפר בעצמו שנה לאחר מכן).   זהו מקבץ שקשה להתווכח מולו.

3)      קיפסאנג מפגין רצף של ארבע שנים עם הישגים של טופ עולמי, ובמיוחד בשלוש השנים האחרונות:  ה – 2:03:42 בפרנקפורט ב – 2011;  2012 שכללה נצחון מרשים על שדה המתחרים האיכותי במיוחד במרתון לונדון, מדליית ארד אולימפית (אי-הצלחה מבחינתו, עקב פריצה מוקדמת וטעות טקטית) ונצחון במרתון הונולולו (בעקבות ביטול מרתון ניו יורק);  וכעת (אחרי ההפסד במרתון לונדון) שיא העולם המחזיר ומסמן אותו כרץ הטוב בעולם.

ההישגים האלו מעידים על גיוון ועל עקביות.  בשיקלול הפרמטרים האלה, נראה שהרץ היחיד שנותר כרגע ב"דיון" מול קיפסאנג הוא (אולי) ג'פרי מוטאי, וזה בכפוף ליכולת שלו להדהים שוב במרתון ניו יורק ולהתקרב לשיא המסלול שאותו קבע לפני שנתיים (בניו יורק אין סיכוי להתקרב לשיא העולם).

כמה הערות על הריצה:

איך התפתחה הריצה?  הריצה בברלין התנהלה באופן מעט עצבני, כאשר זמני הביניים לכל חמישה ק"מ די הגיוניים, אבל בתוכם היו קילומטרים בודדים מהירים מאד לעומת קילומטרים של הרגעה והאטה.  לא פשוט לרוץ כך, כשלכל הגברת קצב מיותרת ישנה עלות אנרגטית.  עבודת הכתבת הקצב בהחלט לא היתה מושלמת.  זה התחיל מייד עם הירייה וקילומטר ראשון ב- 2:43 (קצב לא הגיוני לחלוטין).  הקצב התייצב על 2:55 – 2:56 לק"מ עד לחצי הדרך (14:35 עד 14:42 לכל 5 ק"מ).  את חצי הדרך עברה הדבוקה המובילה ב – 61:32, 13 שניות מהר יותר מהתכנית.  בדבוקה היו באותו שלב מלבד הפייסרים 9 רצים.  לאחר הקצב המהיר בין ה- 10 ל – 20 הקצב הואט באופן ברור בין ה – 20 ל – 30 (מעיין לציין שדווקא המקטע הזה היה המהיר ביותר של מקאו כששבר את השיא לפני שנתיים).  בשלב הזה גם נשרו רוב המתחרים מהדבוקה והותירו את שלושת המועמדים להתחרות זה מול זה:  שני הקיפסאנגים ואליהוד קיפצ'וגה.  בדיעבד ברור שההאטה לא נבעה ממצוקה אלא ככל הנראה מצעד מפוכח של הורדת הרגל מהדוושה כדי לשמור כוחות.

לאחר נקודת ה – 30 ק"מ החל בעצם המירוץ, ובק"מ ה – 34 קיפסאנג לחץ קילומטר על 2:52 דק'.  ב – 35 הוא כבר ברח קדימה לשני המתחרים שלו.  ג'פרי קיפסאנג (שעוד נכונו לו הישגים ונצחונות) דעך ל – 2:06:26 ומקום שלישי, ועל קיפצ'וגה, שניסה ככל יכולתו "לשמור קשר" עם קיפסאנג, מייד נדבר.

המהלך המנצח של קיפסאנג היה פשוט מדהים.  עד נקודת ה – 40 ק"מ הוא חזר לקצב שיא עולם, עם "פור" של 3 שניות על זמן הביניים של מקאו, ואז, כששבירת השיא נראתה ממש גבולית, הוא פתח צעד והמשיך בקצב מדהים של 2:49 דק' לק"מ.  סיום פשוט יוצא מן הכלל המלמד כמה אנרגיה נשארה לו.

מה ניתן ללמוד מניתוח הקצב?  ניהול הקצב לא היה אופטימלי מצד אחד.  הפרשים בין 14:29 ל – 14:54 על מסלול זה הם בהחלט משמעותיים וההבדלים הקטנים האלה אינם מבוטלים כשמדובר בריצת מרתון על קצה גבול היכולת.  מצד שני, לא ראינו ניסיונות נמהרים להגביר דרמטית את הקצב (14:20 ומטה) אלא ריצה שהתנהלה בסך הכל בטווח הנוחות של קיפסאנג.  הניהול הלא אופטימלי של הקצבים והיכולת להגביר את הקצב בסיום מלמדת שקיפסאנג לא היה "על הקצה".  זה לא אומר כמובן שיהיה לו קל לשחזר את הריצה הזו.  זה כן מלמד שהבטחון שלו ביכולת היה מוצדק.  הוא שבר את השיא, בסופו של דבר, באופן מאד משכנע  במיוחד.

בצילו של השיאן המנצח, מצטרף רץ-על חדש לחבורת החוד – אם דיברנו על "מהפכת טרגט-גברסלאסי" ועם כל ה"הייפ" סביב המעבר המתוכנן של פארה ואולי גם בקלה למרתון, הנה רץ אחד שכבר כאן:  אליהוד קיפצ'וגה, בן 29, שכבר לפני עשר שנים זכה באליפות העולם ב – 5,000מ' עם נצחון על אל גארוז' ובקלה.  רץ יציב מאד, בעל שיא אישי של 12:46 ל – 5,000מ' ושתי מדליות אולימפיות, שבשנה שעברה רץ מרתון בכורה ב – 2:05:30 בהמבורג (נצחון ושיא מסלול).  היתה לי הרגשה טובה לגבי קיפצ'וגה לפני הריצה, והתוצאה מבחינתו פשוט פנטסטית:  2:04:05 – המדרגת אותו רביעי בכל הזמנים, ורק שש שניות משיא העולם של גברסלאסי.  יוצא מן הכלל.

9 רצים(!) לא כולל הפייסרים עברו את החצי ב – 61:32 – רובם רצים של 2:06-2:07 ביום טוב, מה לכל הרוחות הם חשבו לעצמם?  הרף הגבוה מטריף את כולם.  לא יודע, אם נחזור לעולם הדימויים של הטניס, זה כמו ששחקנים של רבע גמר יתעקשו לשחק בסיבוב הראשון מול נדאל (כלומר, במקום להתמקד בהישג ההגעה לרבע הגמר, הם ישחקו משחק שסיכוייהם לנצח בו כמעט אפסיים).  ברמה של המרתון היום, מי שיאבד את הסבלנות – ואת הקשר למציאות –  לא יוכל להצליח.

הזכיר לי את הסרטון הזה (הפואנטה בסוף) –

מירוץ הנשים:

במירוץ הנשים ניצחה כצפוי פלורנס קיפלגאט הקנייתית, שהיתה בחצי הדרך בקצב לשיא אישי של 2:19 נמוך אבל דעכה בהמשך ל – 2:21:13 – תוצאה יפה אבל לא יוצאת דופן.  שניה סיימה שרון צ'פרופ.  ב – 2:22:28, ושלישית הגרמניה אירינה מיקיטנקו, עם ריצה מרשימה מאד ושיא אישי לגילאי 40+ של 2:24:54.  חזרתה למירוצים של דזירה דבילה האמריקאית הסתיימה כצעד ראשון וזהיר אל תוך המים – 2:29:15, רחוק מאד מיכולתה בעבר ובכל זאת טוב לראות אותה חוזרת.

תוצאות ישאלים:

עבור בכיר הרצים הישראלים שהתחרו אתמול, הריצה לא הסתיימה בהצלחה המיוחלת.  אסרט ממו פתח בקצב מתון ומחושב (71:20 בחצי הדרך) והגביר בהמשך, אך נחלש בקילומטרים האחרונים וסיים בתוצאה של 2:24:46.

ראשונת הישראליות היתה דקלה דרורי, שסיימה עם שיא אישי של 3:08:29, והיתה הראשונה בין חמש רצות ששיפרו את שיאיהן באופן משמעותי לכיוון ה – 3 שעות, ונקווה שזו תחילתה של מגמה מאד מעודדת:  אילנית חזן, אפרת לב, יעל דנק ומורן שבתאי.  כל הכבוד!

אילן זיסר ריכז באתרו, "מבט למירוץ" את תוצאות כל הישראלים, שרבים מהם קבעו שיאים אישיים בהחלט יפים.  http://raceview.net/#racedetails.php?&raceid=11338

מבט לעתיד:

אז מה צפוי לנו בהמשך?  לדעתי, עוד מאותו הדבר.  יותר ויותר תוצאות של 2:04 – 2:05 במרתונים הגדולים עם ניסיונות נועזים, מדי פעם, לתקוף את השיא החדש. ממש כפי שהיה עד כה, יהיה קשה מאד להשיג את השיא, אבל הוא איננו "מחוץ לטווח".  יש לי הרגשה שהספרות 2:03:23 יישארו איתנו עוד זמן מה.  והן יסמנו את המטרה הבאה לדור המוכשר כל כך.  הרף, האתגר והדמיון ימשיכו לעלות.  ואנחנו נמשיך ליהנות.

יומן השביזות של הג'איינטס
איטליה 99' - 00' - דור בלוך

25 Comments

אריאל גרייזס 30 בספטמבר 2013

אחלה סקירה, נחשון. שאלה: לאור העובדה שכל השיאים האחרונים נשברו בברלין וגם זה בשניות בודדות, אתה רואה סיבה שבגללה בכלל מישהו ינסה לשבור את השיא במקום אחר? האם זה לא יומרני לנסות בכלל, כמו שראינו בלונדון, שהם שילמו ביוקר?

נחשון שוחט 30 בספטמבר 2013

שאלה טובה אריאל. לונדון קשה, מכמה סיבות. ישנם מספר מסלולים, ביניהם דובאי, רוטרדאם, פרנקפורט, אולי שיקגו, פוקואוקה ועוד – שבהם אין לי ספק שימשיכו לנסות, ואם לא ממש לשבור אז להתקרב ככל הניתן. כבר בעוד שבועיים, בשיקגו, יתחרו שלושה רצים עם ימרה לשיא עולם: קימטו, מוסופ ואבשרו. מעניין יהיה לראות לאיזה זמן הם יכוונו.

חלפס 30 בספטמבר 2013

מעולה ותודה רבה. אתה מכין סקירה לטבריה?

נחשון שוחט 30 בספטמבר 2013

what the heck… נפתח ביחד 61:30.

מימון 30 בספטמבר 2013

חשוב להבטיח, עד כמה שניתן כמובן, שהמרתון לא יתברר כאימון החלש ביותר שהיה לך בטייפר וגם קצת לפניו

מיכאל ספיבק 30 בספטמבר 2013

כרגיל – סקירה נהדרת.

האם יש איזשהו מידע לגבי החוצפן שחצה את קו הסיום לפני קיפסנג ?
לא שממש מעניין אותי מי הוא, אבל יהיה נחמד לדעת שמשלמים איזשהו עונש על התנהגות שכזאת…

אריאל גרייזס 30 בספטמבר 2013

איזה חתיכת אידיוט, ראו על קיפסנג שהוא ממש מתבאס מזה. מקווה שפירקו לו את הצורה

אסף פורת 30 בספטמבר 2013

נחשון היי,

מתי לאחרונה נתפס רץ בקנה מידה עולמי על סמים / חומרים אסורים?
מה איכות הבדיקות באירועים כאלה?

תודה.

נחשון שוחט 30 בספטמבר 2013

אסף זו שאלה שהסאבטקסט שלה יכול לפתוח דיון אינסופי, אז אני אתמקד בעובדות. בקרב רצי עלית קנייתים היו בשנים האחרונות שתי פרשות מפורסמות: של מתיו קיסוריו (סאב 59 בחצי מרתון) ו – Wilson Loyanae Erupe, רץ של 2:05. בנוסף, תחקיר וכתבה של Hajo Seppelt החוקר/עיתוני הגרמני העלה טענות לפיהן ניתן להשיג חומרים משפרי ביצועים בקלות וממש over the counter בקניה. זה היה מספיק כדי לשבור את הסטיגמה לפיה "לא יכול להיות שרצים אפריקאיים משתמשים בחומרים משפרי ביצועים" והדיון הזה כמובן נמשך מאז ומתמשך, בטונים גבוהים. בדיקות כמובן מבוצעות (גם כחלק מפרוטוקול נצחון במייג'ורס – יותר מכך, המייג'ורס הודיעו לאחרונה שמי שייתספ ביום מן הימים יידרש להחזיר כל פרס כספי שבו יזכה). המציאות העצובה היום היא שהחשד דבק בכולם ואין דרך לדעת אם ועד כמה מעורבים חומרים משפרי ביצועים בשיפור, גם לא ניתן להסתמך על כך שלא נכשלים בבדיקה (להכשל בבדיקת סמים זה בעצם להכשל גם בבדיקת איי.קיו). אני גם לא חושב שיש ערך גבוה ל"דעה" שלי או של מישהו אחר ללא ידע מוחשי בנושא. זו התשובה הכנה, שאני מקוה שהשיאים האלה הושגו באופן כשר, אבל אני לא יודע ולא חושב שיש דרך לדעת. באמת עצוב שהגענו למצב הזה, שבו הספקנות והחשד נצמדים לכל הישג.

אסף פורת 30 בספטמבר 2013

תודה.

איציק 30 בספטמבר 2013

יש סיכוי גדול יותר לתפוס משתמש בחומרים אסורים באמצעות מכונת אמת מאשר בפוליגרף. הבעייה עם בדיקה זו בכך שגם הסיכוי לתפוס משהו שלא השתמש גבוהה יותר, ולכן יש סיכוי להפלי זכאי.

איציק 30 בספטמבר 2013

אני לא בא לבאס וכל הכבוד אבל קצת פרספקטיבה, גם אם ההשוואה לא מדויקת.
1. יש הבדל מהותי בביצועים בין ריצת 100 מטר לבין מרתון. נראה ש-100 נמצא קרוב לגבול היכות יחסית למרתון שהוא היכן שהו באמצע הדקך.
2. שיפור של 0.01 שנייה ב-100 מטר שקול (ךפי מתיחה לינארית ולאו דוקא ריאלית) לשיפור של ג-4.2 שניות במרתון.
3. בולט שיפר 11 מאיות לשיא של גרין, שקול לשיפור של יותר מ-46.2 במרתון.
אז אולי אפשר להגיד שההישג של בולט יוצא מגדר הרגיל, ואולי אפשר לומר ששיפור של 15 שניות במרתון (בין 3 ל-4 מאיות שיפור ב-100) הוא לא משהוא בילתי צפוי או לא הגיוני. אפשר גם לומר ששניהם נכונים, גם בולט מדהים וגם השיא במרתון יפה מאוד אך לא חריג.
כל זה לא בא להמעיט מערכו של ההישג בברלין.
כמה נחמד לכתוב זאת מגובה 1700 מטר בהרים של שוויץ :-)

פידיפידס 30 בספטמבר 2013

שאפו!

מעמיק, תמציתי, מעניין.

תודה בשם חובבי האתלטיקה.

YG 1 באוקטובר 2013

15 ישראלים נכנסו בברלין לרשימה של אנטוניו.

קיפצ'וגה, עם הכנה נכונה, תוך שנתיים מוריד 40 שניות מהזמן שלו בברלין (כן, אני יודע מה המשמעות של הורדת 40 שניות מהזמן הזה..) זה ברור שיש לו את המהירות, עכשיו נשאר רק לצבור יותר נסיון בריצות הללו.

ותודה על הסקירות גם פה וגם תוך כדי הריצה בפורום המועדון, כיף לקרוא אותך!

נחשון שוחט 1 באוקטובר 2013

המאמן האיטלקי רנאטו קאנובה, המכיר מקרוב את אימוניהם של רצי העלית הקנייתים וייעץ בעבר גם לקיפסאנג, העלה פוסט פרשנות משלו. בפוסט המעניין הוא מתייחס לכמה מן השאלות שעלו בדיון כאן, כולל מה הצפי להמשך שיפור השיא, הערכת היכולת של קיפצוגה, השאלה אם ישנם מסלולים חוץ מברלין המתאימים לקביעת שיא העולם, והמעניין ביותר לדעתי – קצת על האימונים של ווילסון קיפסאנג. מומלץ.

http://www.albertostretti.org/2013/09/wilson-kipsang-and-berlinmarathonanalys.html

ליאור 2 באוקטובר 2013

הציטוט הכי חשוב לטעמי מהאתר של רנאטו:
וילסון הוא אחד הרצים המקצועיים ביותר בקניה.
לדעתי, יש רק עוד רץ נוסף היורד לפרטים והוא אלהוד קיפצ'וגה.

אני לא אומר שג'פרי מוטאי, מוזס, מוסופ , קירואי ושאר רצי המרתון הגדולים האחרים הם לא רציניים באימונים שלהם, אבל אימונים הם לא רק מה שאתה מפעיל בזמן הריצה, זה איך אתה מתנהל בשאר הזמן, איך אתה אוכל, מתאושש ומהם הפוקוס והדרייב בחיים הרגילים שלך.ועל בסיס נקודת מבט זו, וילסון הוא חריג בתחום של הרצים הקנייתים.

נחשון שוחט 2 באוקטובר 2013

זה מאד מעניין ויש בפוסט הרבה "מידע מבפנים".
השאלה מה מעניין/מלמד (ובוודאי מפתיע) יותר – שווילסון קיפסאנג מאד מקפיד על הנושאים האלה (היינו מצפים שזה מובן מאליו), או שרצים בעלי יכולת בלתי-נתפסת כמו ג'פרי מוטאי (2:03:02 בבוסטון ו2:05:05 בניו יורק), מקאו (שיאן העולם עד לפני שלושה ימים), קירוי ורוב האחרים לא מקפידים. אם קאנובה ניסה להעביר מסר של עד כמה הנושאים הנלווים חיוניים, אולי באותה מידה יצא לו מסר הפוך (או לא קונקלוסיבי).

חזי 2 באוקטובר 2013

כתבתי כאן והכל נמחק…אז בקצרה:
1. פתיחה של 2.43 היא לא קצב הגיוני כשלוקחים את הריצה ומחלקים אותה ק"מ ק"מ, אבל היא משהו שהרצים הללו לוקחים בחשבון (כל רצי העילית בריצה של Live or Die נופלים לכאורה למלכודת הזו). כפי שציינת, אף אחד לא החליט להתאבד עם ריצה מתחת ל- 14.20
2. בעבר היו שיאני 5K 10K שעברו למרתון. ההבדל הוא שהם עמדו על 27.30 או 28 נמוך. לכן אני לא חושב שבאמת קיימת "מהפכת טרגט-גברסלאסי".
3. הסיבה העיקרית לשטף השיאים היא סמים (מעבר לשתי המהפכות שתיארת). אני מודה שלא היה לי הסבר משכנע לנושא עד שקראתי את המאמר של Hajo Seppelt ואת התגובות על אי השקיפות של מערכת האימונים של הקניתים. אז הבנתי, לצערי, שהסמים הגיעו לרצי הארוכות. יחד עם זאת, אני כולי נפעם מצפיה מהקצב המסחרר והמטורף של החבר'ה הללו. זה מותח, זה יפיפה, זה מדהים!!
4. נחשון, יופי של סקירה ושל תובנות. תענוג. תודה!

Drazick 2 באוקטובר 2013

נחשון,
אם תוכל במסגרת סבב המאמרים על אימונים של אצני הצמרת, אשמח אם תספק גם מידע על אימונים של אצני 100 מ'.

ואפילו שאלה, נאמר שאני רץ חובב, אבל דווקא רוצה להשתפר ב- 60 מ' ו- 100 מ'. איך עליי להתאמן?

שאלה "סקרנית" מה דופק המנוחה של האנשים הללו?

נחשון שוחט 3 באוקטובר 2013

היי Drazick –
1) עלו מספר בקשות שאכתוב על שגרת האימונים של רצי עלית קנייתים. תנו לי קצת זמן לעבוד על זה, אני מניח שאעשה את זה ביותר מפוסט אחד, גם בגלל שלפני שמנסים לבחון מה מיוחד או "חדש" באימונים של הקנייתים (בהכללה כמובן) – יש להבין את ההקשר הרחב יותר, של עקרונות האימון המסורתיים וההגיון שלהם; וגם בגלל שנדרש שילוב בין התיאוריה לבין ההיכרות המעשית. אני מגלגל בראש כמה רעיונות.

2) לאימוני 60-100מ' לא אתייחס ברמה שמעבר לרמה המאד כללית. ראשית, משום שזה לא התחום שלי, בוודאי מבחינת הידע המעשי. שנית, משום שאני לא חושב שאימונים ב – 60-100מ' ניתנים לביצוע באופן יעיל באופן "עממי", בשיטת "עשה זאת בבית". אלו אימונים שחלק גדול מהם מבוססים על overload. הם כוללים שילוב בין אימוני מהירות לסוגיהם, אימונים המבוססים על גירוי עצבי (כגון עליות קצרות), אימונים פליאומטריים לשיפור כח מתפרץ, אימוני כח, אימוני טכניקה ועוד. כדי לבצע זאת באופן רציני ולהקטין את סיכוני הפציעה, לדעתי צריך גם ציוד מתאים וגם הדרכה נכונה ביחס לאופן הביצוע הטכני, המינונים וההדרגה. אני בכל אופן לא רואה את עצמי כשיר לייעץ בנושא הזה. יתכן שאוכל לארח כאן מאמן מומחה בתחום, שיכתוב קצת על שיטות האימון, אבל לצורך ידע כללי ולא כטקסט "מדריך". רשמתי את הרעיון/בקשה, ומקוה שזה ייצא לפועל.

3. המאמן הניו זילנדי האגדי ארתור לידיארד (אימון 4 מדליסטים אולימפיים בין 1960-1964 כולם מניו זילנד, ובעיניי מי שהשפיע יותר מכל על תורת האימונים של רצים למרחקים בינוניים וארוכים) נשאל באחת ההרצאות שלו לגבי דופק מנוחה ומה שניתן ללמוד ממנו. הוא השיג שדופק המנוחה שאתה מודד בבוקר תלוי בעיקר בשאלה עם מי ישנת בלילה. אז זו כמובן הקצנה, ויש שימושים בדופק המנוחה. כאשר אדם מתאמן בריצה למרחקים ארוכים, יש שיפור משמעותי (אם כי מוגבל גנטית) ב – stroke volume ("נפח פעימה" – במלים אחרות – כמות הדם והחמצן שהלב מסוגל להזרים אל השרירים בכל פעימה) ולכן, כשרץ בכושר הלב יספק כמות גדולה יותר של חמצן בכל פעימה ויורגש שיפור בדופק המנוחה. מקובל לראות מדדים של 30-40 פעימות לדקה אצל רצי עלית (ולא רק אצל רצי עלית), אבל בפני עצמו זהו לא מדד לרמת הכושר או היכולת היחסית. היום המחקרים כבר מאד מסוייגים לגבי מדדים משמעותיים יותר, כמו צריכת החמצן המירבית, שנחשבה פעם לבכירה מבין המדדים הפיסיולוגיים. הנתונים האלו מעניינים לצרכי מחקר השוואתי, ורלונטיים לצורך בחינת השינויים על פני תקופות זמן אצל אתלט ספציפי, אבל בסוף אלו לא נתונים שמקנים bragging rights והם אינם מאפשרים בפני עצמם להסביר הבדלי יכולת (בתוך קבוצת ההתייחסות הרלווונטית). מקווה שעניתי לשאלה…

Drazick 4 באוקטובר 2013

היי נחשון.
תודה על ההתייחסות.

אשמח אם באמת תוכל להביא מישהו שייתן מבט על האימון שניתן לעשות ברמת הפרט לריצות קצרות.
אין פה מימד תחרותי, רק אתגר אישי ולכן ניתן לעשות רדוקציה, אני מקווה.

בכל אופן, התייחסות מזווית אחרת שמעניין אותי מה תהיה דעתך:
http://allendowney.blogspot.co.il/2013/10/one-step-closer-to-two-hour-marathon.html

shohat 4 באוקטובר 2013

ניתוח מאד מעניין וסוג של שעשוע אינטלקטואלי. קראתי נוספים מסוגו. התחזית הסופית כנראה די סבירה ומשמעותה (אם נניח שבירת גבול השעתיים ב2043 על ידי רץ בגילו של קיפסאנג) היא שהרץ העתידי שיעשה את זה הוא היום בן שנה. ואני נוטה לחשוב שהוא טרם נולד. בכל מקרה גם הכותב מדגיש שזו תוצאה שאיננה בהישג ידם של דור הרצים הנוכחי.

Comments closed