יישאר שם הפטיש (סיכום מרתון פרנקפורט)

הוא יישאר שם, בפנקפורט, למרגלות בניין ה - Messertum - פסל הענק של ג'ונתן בורופסקי, "האיש עם הפטיש"/ הוא יעמוד גבוה, עם מלוא הסמליות שלו. הוא יישאר שם לסמל את מאבק האיש העובד, הצווארון הכחול. גם את המאבק בניאו-נאציזם, באלימות ובשנאת הזרים. הוא יישאר שם גם כאחד הסמלים של מרתון פרנקפורט, וכל אחד, על בסיס החוויה האישית שלו, יבין מזה את מה שיבין. לפעמים אנחנו מורידים את הפטיש, לפעמים אנחנו קורסים תחתיו ומוכרעים. זוהי המחזוריות של המרתון. זו גם המחזוריות של החיים.

hammering man

(Cover photo by:  srevilo)

הוא יישאר שם, בפרנקפורט, למרגלות בניין ה – Messeturm –  פסל הענק של ג'ונתן בורופסקי, "האיש עם הפטיש".  הוא יעמוד גבוה, עם מלוא הסמליות שלו. הוא יישאר שם לסמל את מאבק האיש העובד, הצווארון הכחול.  גם את המאבק בניאו-נאציזם, באלימות ובשנאת הזרים.  הוא יישאר שם גם כאחד הסמלים של מרתון פרנקפורט, וכל אחד, על בסיס החוויה האישית שלו, יבין מזה את מה שיבין.  לפעמים אנחנו מורידים את הפטיש, לפעמים אנחנו קורסים תחתיו ומוכרעים.  זוהי המחזוריות של המרתון.  זו גם המחזוריות של החיים.  (ללא פרשנות)

 

****

יום סגרירי, מעט גשום, ובעיקר – יום בו נשבו רוחות במהירות של כ – 30 קמ"ש (לפרקים חזקות יותר) סיכל את האפשרות לקביעת תוצאות מהירות במיוחד במרתון פרנקפורט.  כשסף הצפיות והריגוש מוצב גבוה כל כך, נראות במבט ראשון תוצאות של 2:06:15 ו – 2:06:16 (תוצאות שני הרצים הראשונים) בלתי-מרשימות.  ואז אנחנו צריכים לצבוט את עצמנו ולהיזכר, למשל, שכאשר היילה גברסלאסי רץ בשנת 2002 את מרתון הבכורה שלו בלונדון,  הוא סיים שלישי אחרי חאלד חאנוצ'י ופול טרגאט בתוצאה של  2:06:35ש'.    לכן ה"אכזבה" מריצת מרתון ב – 2:06:15, בתנאים רחוקים מאופטימליים (בהחלט אפשר להניח שתנאי מזג האוויר האטו את הרצים בדקה לפחות) –זה לוקסוס במקרה הטוב, אבדן פרופורציה במקרה הפחות טוב.  ואולי מעורר תהיות גם מעבר לכך.

וינסנט קיפרוטו הקנייתי, היחיד מבין הפייבוריטים שהצליח להתעלות ביום ראשון, הוסיף לשרשרת ההישגים שלו (בין השאר סגן אלוף עולם, מנצח מרתון פריס ועוד) גם את הנצחון במרתון פרנקפורט 2013.  קיפרוטו הקדים בשניה אחת בלבד את בן ארצו מרק קיפטו (מצפייה בריצה המשותפת שלהם, אני מניח שגם חברו הטוב).  קיפטו נראה פשוט מעולה במרתון הראשון שלו, בגיל 37 (עוד על קיפטו, ועל התהיות שמעוררת הריצה המרשימה שלו, בהמשך).  גם במקומות השלישי והרביעי סיימו רצים קנייתים בלתי-מוכרים:  אלייז'ה קמבוי (2:07:34) וג'ייקוב צ'סארי (2:07:46).

דבוקה של 14 רצים עברו את חצי המרחק ב – 1:03:06ש', איטי מהמתוכנן.  למעשה, כבר אחרי 5 ק"מ ניכרה האטה ברורה של הקצב, בריצה מול רוח פנים.  בחצי הדרך לקחו קיפרוטו וקיפטו פיקוד (הפייסרים כולם נשרו, למעשה נכשלו).  צמד הקנייתים הגבירו באופן משמעותי את הקצב (14:34 למקטע שבין 20 ל – 25).  עד לנקודת השלושים נותרו שישה רצים בדבוקה המובילה אך משם החלה הנשירה.  קיפרוטו וקיפטו המשיכו ללחוץ קדימה ועד לנקודת ה – 35 ק"מ הפך המרתון למירוץ בין שניים.  בשבעת הקילומטרים האחרונים הקצב הואט באופן משמעותי (כנראה ששוב בהשפעת הרוח) וגם לא היה ניסיון ממשי של מי מבין שני הרצים לברוח מחברו (יותר מכך, זה נראה בנקודות מסוימות כמו אימון משותף, ופעמיים קיפרוטו אפילו חיכה לקיפטו שהתעכב בתחנת מים).  ב – 100 המטרים האחרונים ראינו ניסיון "פיניש" מאולץ וקיפרוטו הקדים את קיפטו בשניה אחת בלבד.  שניהם נראו מסופקים ומאושרים.

קרוליין קילל, חזרה לנצח בפרנקפורט (נצחונה הקודם היה ב – 2010).  קילל עבדה קשה מאד בשביל הנצחון, כהרגלה.  חמש רצות הגיעו לנקודת ה – 35 ק"מ ביחד, ואז קילל לקחה יזמה והצליחה לברוח מעט קדימה ולפזר את הדבוקה.  התמונה של המרתון הזה מבחינתי, יותר מכל, היא של הבעת פניה של קילל  – הבעה של סבל ומאמץ לאורך הקילומטרים האחרונים שהתחלפה ברגע אחד לחיוך ענק כשהיא נכנסה אל ה – Festhalle ולסיום על השטיח האדום, והבינה שהנה היא עושה את זה.  קילל הוכיחה שוב (כמו בבוסטון 2011) שהיא מתחרה קשוחה במיוחד.

גם בקרב הנשים, לרוב הפייבוריטיות לא היתה ריצה מוצלחת.  שלוש הרצות הראשונות קבעו שיאים אישיים:  קילל (2:2:34),  פלומנה צ'פצ'ירצ'יר (2:23:00) ובירהנה דיבבה (2:23:01).

כמה הערות  ותהיות:

1.       קיפסאנג (ולהבדיל, דורון פייביש) קצת "עבדו" עלינו – הריצות הנהדרות שלהם בפרנקפורט שמו את המרתון הזה "על המפה".  תיארנו אותו ברגע של אבדן פרופורציה וחוצפה, אפילו, כאלטרנטיבה אפשרית לברלין.  אני חוזר בי.  הצפייה במרתון של יום ראשון מאד מיתנה את ההתלהבות.  חיפשתי את האדרנלין המיוחד של מרתון עירוני גדול, והוא פשוט לא היה שם.  ואז קיבלתי SMS קולע מיוחאי:  "בצהרי יום ראשון ממוצע בגני תקוה רואים יותר אנשים ברחובות".  לסיכום, נראה לי די מבאס לטוס למרתון בחו"ל ובסוף להרגיש כאילו שאתה רץ ביהוד.  בגשם.

מצד שני, אין אפס.  מרתון צווארון כחול.

2.      מי זה הקיפטו הזה?  תכלס, נפלתי בשידור.  מרק קיפטו בכלל לא הופיע ברשימת רצי העלית שסופקה על-ידי המארגנים (הופיע שם קיפטו אחר).  לקח זמן עד שהבנתי במי מדובר.  והסיפור מוזר.  רץ בן 37, שההישג המשמעותי היחידי בקריירת הריצה שלו עד כה הוא נצחון (אמנם מרשים כשלעצמו) בתחרות הגולדן-ליג של דוחא ב – 5,000מ' (12:53.46דק' , באוגוסט 2010), מגיע ובמרתון ראשון נראה חסר מאמץ כל הדרך ל – 2:06:16, בתנאים ממש לא קלים.

הבלוגר ג'ון מולקין עשה קצת מחקר בנושא תוצאות במרתונים ראשונים.  מרתון הבכורה של היילה גברסאלאסי (מבלי להחשיב מרתון שאותו הוא רץ בגיל צעיר מאד, לפני הקריירה המקצוענית), בזמנו תוצאת ה – debut המהירה אי פעם, היה כאמור 2:06:35.  תוצאה זו של גדול רצי הארוכות אי פעם אינה נכללת כיום ברשימת 20 תוצאות ה – debut המהירות  ביותר (גם לא מרתון הבכורה של סמי וונג'ירו, אגב).  19 מ – 20 התוצאות המהירות למרתון בכורה נקבעו בארבע השנים האחרונות.  אם צריכים אינדיקציה נוספת לטירוף של מה שקורה בריצת המרתון…  תחשבו על זה ככה –  מגיע מרק קיפטו, כשרוני אבל יחסית nobody, מן הסתם רחוק שנות אור מהסגולות שבולטות כל כך אצל גברסלאסי, ובתנאי ריצה גרועים רץ 2:06:16 במרתון הראשון שלו, בנון שאלנטיות.  אני לא יכול להתאפק מלומר:  מצטער, משהו לא מסתדר לי כאן.

3.      לתשומת לבם של הקוראים מו פארה, קנניסה בקלה וטירונש דיבבה:  כתבתי כאן לא מעט על מגמת המעבר של רצי מסלול מהירים אל המרתון (גם קיפטו, בגיל מאוחר, הוא דוגמא לכך).  אבל שימו לב לכשלון הצורב (בפעם השניה כבר) של מוזס מסאי רץ ה – 10,000מ' המצטיין.  וגם המעבר המסקרן של גלטה בורקה הסתיים ב – 2:30:40 כואב, מחוץ לעשיריה הראשונה.  תרגום ההצלחה על המסלול להצלחה במרתון, עדיין, רחוק מלהיות מובן מאליו.  המרתון הוא עדיין דיציפלינה אחרת, אופרה אחת.  (זהו גם טיפ לתקשורת הבריטית, שממהרת להכתיר את מו פארה כשיאן עולם בפוטנציאל).

4.      על אתיקה של פייסינג – בשנים האחרונות התעורר ויכוח סביב ההכרה בשיאי העולם לנשים – האם ראוי להכיר בשיא העולם של 2:15:25 של פולה רדקליף, שנקבע בסיוע מכתיבי קצב גברים (כלומר ב"מירוץ משותף"), או בתוצאתה משיקגו 2:17:42, שנקבעה ללא סיוע (מירוץ "לנשים בלבד").  ה – IAAF החליטו לבסוף על הכרה מקבילה בשיאים.  הכל טוב ויפה כשמדובר בפייסינג לצורך קביעת תוצאה.  אבל הפריע לי מאד מה שראינו בפרנקפורט בקילומטרים האחרונים.  הבדל של 9 שניות בלבד בין המובילה קילל לבין צ'פצ'ירצ'יר הדולקת אחריה, כלומר מירוץ של ממש.  הקצב היה רחוק משיא עולם וגם משיא המסלול.  בסיטואציה הזו, בלתי-מתקבל על הדעת שלמובילה (וגם לדיבבה השלישית אגב, שהלכה וצמצצמה את הפער לצ'פצ'ירצ'יר עד לשניה אחת בלבד בסיום) יהיה סיוע של פייסר.  בשלב הזה מכתיבי הקצב הפכו מגורם מסייע למובילות לגורם המקנה יתרון ומשבש את התחרות ההוגנת.  מתבקש היה שהפייסרים יסיימו את מלאכתם ויתנו לרצות להתחרות זו בזו fair and square.

5.      אביחי גודמן יקירי, לצערי, חווה ביום ראשון את הצד האפל של המרתון.  אין מה לעשות, זה חלק מהטריטוריה וזה קורה גם לגדולים מכולם.  במרתון לבעיות קטנות יש נטייה להפוך לבעיות גדולות מהר מאד.  וכך, כאב בבטן שהטריד את אביחי החל מן הקילומטרים הראשונים (ככל הנראה שאריות של וירוס) הפך אקוטי אחרי נקודת השלושים, שעד אליה אביחי נלחם.  בפעם הזו אביחי הוכרעתירוץ לערב של סטייקים ובירה (כבר קבענו) ותוספת מוטיבציה לפעם הבאה.  Keep the hammer down!

6.      מברוק גדול לשי רדושיצקי ויוסי שווימר.  3:08:48 לשי – חצי דקה בלבד משיאו האישי – ושיפור של כחמש דקות לשיא האישי של יוסי – 3:13:48.  מה שבנו לאורך הקיץ הישראלי יכל גם לאתגר מזג האוויר הסגרירי הגרמני.  מרשים מאד.  כל הכבוד!

shvimer

(חגיגות השיא האישי של יוסי)

rado

(שי על השטיח האדום)

7.      הוא יישאר שם, פסל הענק של ג'ונתן בורופסקי, האיש עם הפטיש.  וכל אחד יבין מזה את שיבין.

 

ביום ראשון הבא סיום ה"קרשנדו" של עונת המרתונים הנפלאה של הסתיו – מרתון ניו יורק, עם ההכרעה  של סדרת המייג'ורס ועם שובו של ג'פרי מוטאי הגדול.  סקירה בהמשך השבוע.

הסיבות למשבר בצהוב
מאיר בעל הנס (ציונה)

12 Comments

פז 29 באוקטובר 2013

נחשון,
תודה. אתה מלהטט בעט (ובמקלדת) ומזרים לנו אנדרופינים בעודנו יושבים על הכסא במשרד ומשתוקקים כבר לצאת שוב אל האימון הבא.

אמיר 29 באוקטובר 2013

אנקדוטה על "מי זה הקיפטו הזה"

אני קורא עכשיו ספר נהדר שנקרא לרוץ עם הקנייתים של איזה בריטי שחי חצי שנה בקניה ופשוט רץ עם החברה בעיירה בשם איטן שם וילסון קיפסאנג אחראי על ריצות משותפות בבוקר

אחד החברה נותן לבריטי את הטלפון של קיפסאנג, אבל בטעות נותן לו טלפון של קיפסאנג אחר
שיחת הטלפון ביניהם נשמעת כך

"שלום, האם אני מדבר עם קיפסאנג"
"כן"
"מדבר הזר הבריטי שכותב ספר"
"מי? …."
"נו, נפגשנו שלשום בריצה המשותפת"
"מה? …."
"רגע, האם אני מדבר עם וילסון קיפסאנג, רץ המרתון של 2:04?"
"לא, אתה מדבר עם ויליאם קיפסאנג. אני רץ 2:05"

הפואנטה, כל אתלט קנייתי יודע לרוץ :)

נחשון שוחט 29 באוקטובר 2013

יפה. יצא לו טוב. כי ישנו גם ג'פרי קיפסאנג עם 2:06.

מתן גילור 29 באוקטובר 2013

מעולה, אני משתף בפייסבוק!

עידוקוליס ליפשיץ 29 באוקטובר 2013

א. מהסיקורים שלך בעיקר נדמה שהשיפור בשנים האחרונות כל כך דרסטי שהוא כנראה תוצאה של סמים. כמה כבר טכנולוגיה בתחום הלבשה, הנעלה ותזונה יכולה להשפיע?!

ב. אתה יכול להסביר איך פייסר יכול לעזור לרצה המובילה מבלי לעזור לבחורה שרצה 9 שניות מאחוריה?

shohat 29 באוקטובר 2013

א. מעולם לא כתבתי שהשיפור נובע משינויים בהלבשה, ההנעלה או תזונה. הוא לא. בפוסטים קודמים הסברתי את ההשערה שלי לפיה הגורם העיקרי לשיפור המשמעותי ברמת התוצאות במרתון קשורה למעבר של רצים מהירים יותר (בעחי יכולת של סאב 27 דקות ל10000) להתמקד במרתון, בשלב מוקדם יותר לקריירה ובמספרים גדולים. המגמה הזו מסבירה היטב את השיפור ברמת הקצה – שיא המרתון "סגר" את פער האיכות ביחס לשיאי המסלול (שמזמן לא שופרו ושלמעשה לא מתקרבים אליהם). את המספר הגדול של רצים של 2:05 ומהר יותר קשה יותר להסביר. כשאני כותב "מעורר תמיהות" כל אחד רשאי להבין זאת כפי שיבין. אני לא כותב על שימוש בחומרים אסורים של ספורטאי ללא אינדיקציה קונקרטית, לפחות לכאורית. יחד עם זאת, החשד הכללי נוגע לכל הישגי הספורט ברמת הקצה העולמית כיום, ורצים מזרח אפריקים אינם חסינים ממנו.

ב. מבלי לנסות להסביר כאן בדיוק כיצד ומדוע, כל מי שמתחרה יוכל להעיד שכאשר רץ נמצא במאמץ קצה מבחינתו ונדרש לשמור על קצב רצוף למשך מרחק של כמה קילומטרים, ההבדל בין ריצה עם פייסר לריצה ללא פייסר הוא מאד משמעותי. זה מובהק דווקא בסיטואציה המתוארת, כשלרצה המובילה יתרון לא גדול והנוכחות של הפייסר יכולה להיות ההבדל בין ריכוז לפנים ושמירת הקצב (אפילו הגדלתו) לבין מבטים לאחור, slight slackening of the pace והפסד של 3-4 שניות קריטיות לקילומטר. לרצה שנמצאת 9 שניות מאחור הוא לא יכול לעזור, לעומת זאת, יותר מאש הנוכחות של המובילה עצמה . (כל זה מבלי לדבר על רוח הפנים שהרצות התמודדו איתה. נשים את זה בצד לצורך הדיון). מקוה שעניתי על השאלה, ואתה מוזמן להתארח אצלנו ב"גבעת המוג'ו" כדי להתרשם בעצמך (ריצה שנתית במסלול האתלטיקה בגבעת רם שבו חברי הקבוצה מתגייסים כמכתיבי קצב לרצים הנמצאים בכושר ומעוניינים לשפר את שיאם.

She benches 29 באוקטובר 2013

שי עשה אותי גאה

דודיק 29 באוקטובר 2013

נחשון, ג'ייקוב צ'סארי (הרביעי בפרנקפורט) אינו בדיוק בלתי מוכר, ואפילו… מחזיק בשיא הישראלי הבין-לאומי ב-10,000 מ' (27:59.05) אותו קבע במאי אשתקד כאשר הגיע כדי לנסות ולמשוך את טסמה מוגס למינימום האולימפי

נחשון שוחט 29 באוקטובר 2013

תודה על התוספת המעניינת דודיק. לא ידעתי את זה.
"בלתי-מוכר" הוא כמובן מונח יחסי ויתכן שהיה עליי להשתמש במילה אחרת. בכל אופן, שיאו של צ'סארי במרתון לפני יום ראשון- 2:09:43 במרתון מומבאי השנה – דירג אותו 17 בקרב הרצים שזינקו. יש לו תוצאות יפות כולל 12:59 ל – 5,000מ'.
http://www.iaaf.org/athletes/kenya/jacob-korir-cheshari-247671

סער 30 באוקטובר 2013

פסל זהה נמצא גם במרכז סיאול

נחשון שוחט 30 באוקטובר 2013

זו סדרת פסלים של האמן. שלושת המפורסמים הם בפרנקפורט, סיאול (הגדול ביותר) וסיאטל. ישנן גירסאות של הפסל גם בניו יורק, לוס אנג'לס, באזל וערים נוספות.

Comments closed