על מרתון טבריה

כמה מלים שלי, וקישור לסיכום המרתון הכי טוב שקראתי.

 

לקח לי כמה ימים לשבת ולכתוב (הקישור בתחתית הפוסט הוא הסיבה העיקרית לכך)…

מרתון טבריה הוא הותיק, ועדיין החשוב מבין המרתונים בישראל.  מרתון טבריה הוא גם אליפות ישראל.  בענף הצומח ומתפתח כדי להכיל את ה"המונים" וחלומותיהם – את האתגר הספורטיבי של "האנשים הפשוטים"- מרתון טבריה מאפשר גם תמונת מצב לגבי הריצה התחרותית למרחק בישראל, מבחינת האיכות והעומק:  רצי ה"עלית" וה"סאב-עלית". 

בשנים האחרונות ישנו ניסיון למתג את מרתון טבריה כמרתון "מהיר" בסטנדרטים בינלאומיים, באמצעות העמדת פרס כספי נכבד (100 אלף דולר, לא פחות) לרץ שישפר את שיא המסלול ועל-ידי הזמנת רצים זרים, בעיקר מקניה ואתיופיה (המדיניות הניבה שיפור משמעותי של שיא המסלול בשנים האחרונות, עד ל – 2:07:30ש' של פטריק טוומבה הצרפתי, לפני שנתיים).  אך הייחוד והקסם של מרתון טבריה נובעים מן הביתיות והמסורת.  מזה שנים שהוא מקום המפגש הקבוע. הוא המרתון המקומי שבו ניתן לכוון גבוה, לשיאים אישיים.  יש לו את הכנרת ברקע.  ועל המסלול הזה נכתבו, אחרי הכל, כמה מן המיתולוגיות של הריצה למרחקים ארוכים בישראל, הוא נקשר לשמות המוכרים:  קרני, אברמסקי, בימרו, סטאין, וודג', קרמר, ועוד.  בכל זאת מורשת מקומית, וזה חשוב.  חלק משיאני העבר חוזרים מדי שנה, גם שנים רבות לאחר מכן כדי להיות שם, לתמוך ולעודד.  מרתון טבריה, עבור רבים, הוא גם מרתון של נוסטלגיה.  המקום שבו רצת את המרתון הראשון דומה במובן הזה לספסל שעליו התנשקת נשיקה ראשונה – מראית הדז'ה וו.  ועבור רבים אחרים – הוא שדה החלומות, בו תתרחש המטמורפוזה, יופקד שכר הלימוד, יירכש כרטיס הכניסה.

התמונות מוכרות ולא משתנות:  הריצה המסורתית הקבועה מהמלונות לחמי טבריה ובחזרה;  המינגלינג וה"כמה אתה מתכנן" והעצות המיותרות והמלחיצות (בשלב הזה) מכל המבינים בערב שלפני; "ארוחת הפסטה" המיוחלת, שהיא תמיד סוג של אנטי-קליימקס;  החיזוקים האחרונים מן המעגל הקרוב של השותפים והחברים; ואז, ההשכמה המוקדמת והמבט מלא המתח והצפייה אל האגם הגדול – "נו, יש גלים?" אל הדגלים – "נו, הם עומדים?" והרוח?  הרצים המנוסים יודעים שרק בפניה ממעגן לכיוון עין גב נגלה אם יצאנו בזול הפעם או שהשרקיה הידועה לשמצה תכה שוב;  נקודות הציון הקבועות לאורך המסלול;  ילדי הגנים של דגניה וחבורת הנשים המעודדות מדי שנה בסמוך לצמח (אלחנן, עצרנו לברך את דרורה בשמך.  היא מאד התרגשה).  הפניה של מעגן ("רק עוד 12 מכאן"), הכיכר של צמח, ה"עליה" לאוהלו, והכביש המתפתל (והארוך…) חזרה לטבריה, עם השיר המנגן בראש.

מרתון טבריה, שלנו, לטוב ולרע.  ישנם בוודאי טובים, מקצועיים ומרגשים ממנו.   אין עוד אחד כמוהו.

אז מה היה השנה?

1)       החבורה המובילה הגיעה אל חצי המרחק בזמן של 65:26ש'.  קצב שמרני עבורם.  הרץ היחיד שהצליח להתמיד בקצב, ולהגביר מעט, היה המנצח טריקו ג'ופר מאתיופיה, שסיים בתוצאה של 2:10:31ש' (שיאו האישי 2:06:51ש'), לפני בן ארצו קטמה בקלה, 2:11:17ש'.   בקרב הנשים ניצחה דיבינה ג'פקוגיי מקניה, שפספסה בשניות בודדות את שיא המסלול לנשים.  תוצאתה היתה 2:34:41ש'. קשה להתלהב.

2)      המנצח הגדול של מרתון טבריה 2014 הוא זוהר זימרו, שהחזיר לעצמו את תואר אלוף ישראל.  זוהר שוהה רוב חודשי השנה באתיופיה.  מטרתו העיקרית היא לרוץ מרתון מהיר באביב וחלומו הוא לשבור את שיאו הישראלי של סטאין (2:14:21, שיאו של זוהר הוא 2:14:28).  כמו לפני שנתיים, הריצה של זוהר בטבריה היתה מאד מרשימה.  ריצת בדד (במרתון זו תוספת קושי משמעותית), ללא מתחרים, לנצחון ב – 2:16:24ש'.  השבוע המוצלח של זוהר נמשך אתמול כשחניכו הצעיר, איימרו עלמיה קבע את הקריטריון לאליפות אירופה באתלטיקה קלה, בזכות שיא אישי נהדר של 28:27.02דק'.

3)      השראה מקומית נוספת סיפקו שתי הרצות הישראליות הראשונות, "יקירות המועדון" סבטלנה בחמנד ויערה זנגי-רדושיצקי.  שתיהן רצות מנוסות ועקביות.  שתיהן בעלות "סגולות מרתוניסטיות" – בעלות משמעת עצמית גבוהה ומאד "חזקות בראש".  סבטלנה פתחה פער משמעותי מיערה בשלבים המוקדמים אך הפער הלך והצטמצם ובסיום הפרידו בין השתיים 57 שניות:  2:52:56ש' מול 2:53:53ש'. כל הכבוד לשתיהן!

4)      דירוג הרצים הישראלים אחרי זוהר:  וובה בריהון 2:19:31, יוסף ימהרן 2:22:13 (שיא אישי אדיר אחרי התנסויות קודמות הרבה פחות מוצלחות עם המרחק), אסרט ממו (אלוף השנה שעברה) 2:22:18.

5)      הבשורה המרעננת מהמרתון הזה מגיעה בקטגוריית רצי ה"סאב-עלית".  ברוב השנים ישנו "בור" בין רצי קבוצת החוד לבין הרצים החובבים המהירים.  התרגלנו לראות מעט מאד רצים בארץ בטווח התוצאות שבין 2:25 ל – 2:40.  זה לא מקרי.  זהו טווח זמנים שכדי להגיע אליו צריך להתאמן ברמה מאד גבוהה, מבלי להכנס לקטגוריה התחרותית ממש.  זו מעין קטגוריית ביניים מיוחדת, קשה לסיווג:  לא רצי עלית אך בהחלט חוד החנית של הרצים החובבים.  לא מגיעים לשם ללא הכנה מאד משמעותית.  השנה, באופן מאד מעודד, ראינו כמות גדולה יחסית של רצים בקטגוריה הזו, וכיף גדול לפרגן:  אמיר רמון במרתון בכורה נפלא של 2:27:49, אווקה מקונן 2:28:38, דב קרמר 2:30:10 (אלוף ושיאן ישראל בעבר, בחודש הבא יהיה בן 49), גלעד רותם 2:30:11 (שיאן ישראל בטריאתלון איש ברזל), דרור מנור 2:31:18 (מרתון בכורה), אלכסיי מרצ'נקו 2:36:01 (מרתון בכורה), ניתאי שטיין 2:38:29 (ניתאי רץ 2:29 במרתון הבכורה שלו בברלין בשנה שעברה), ידג אלמה 2:40:03.  אפשר להניח שמכל הרצים האלו נראה ריצות מהירות עוד יותר בשנים הקרובות.  שאפו גם לטל סלע (2:42:41), שאול אייזנברג (2:43:15) ואלון ברכפלד (2:44:20) על ריצות מצוינות.  בקרב הנשים ראויות לציון מיוחד אור ממו כרמלי, אלכס סולאן ורותי זינדל אוכמן שסיימו במקומות 3-5 בין הישראליות.

6)      אני רוצה לפרגן כאן לאחד המגיבים (והמפרגנים) הקבועים בדה באזר, אלכס דוקורסקי, על תוצאה יפה מאד של 2:47:00ש'.  אם יש מגיע…

7)      מבחינתי האישית, ההנאה מהמרתון הפעם היתה בשותפות לשמחה ולהצלחה של חברים טובים, בקבוצה וגם מחוץ לה.  (ההתייחסות האישית יותר מופיעה באתר של מועדון ארוחת הבוקר – שם מקומה הטבעי).

הפוסט הזה, עד כאן, נועד לדווח, לתת קרדיט ולפרגן.  הוא לא יוכל לרגש או לרומם.  הוא אינו מבטא את עצמת האפקט החווייתי.  בשביל זה – ואני רחוק מלהיות אובייקטיבי – אני מפנה אתכם לסיכום המרתון הטוב ביותר שקראתי.  הסיכום של "שחרינו".   האפשרות הזו ששחר נתנה לי, להיות שותף לרגע שלה, הוא ההופך את מרתון 2014- המתסכל שבו לא השתתפתי, עם כל ה – L-5  וכל הבאסה – לאחד הבלתי-נשכחים והמאושרים עבורי.  שחר כתבה (בכשרון רב) ואני מתייחס אל הפוסט הזה ממש כאל פוסט אישי.  הוא מספר בדיוק את מה שהייתי רוצה לספר.  כנסו לקרוא!

מרתון טבריה – התוצאות המלאות

shahar

(צילום:  תני מאי)

משפט, שיר ותמונה
מה קורה כאן? (מרתון דובאי)

תגובות

  • מתן גילור

    נחשון, תודה.
    כצופה מהצד, לי נראה שמרתון טבריה הוא המקום אליו באים לרוץ בעוד בשאר המרתונים (ת"א, י-ם) חלק גדול בא לא פחות לראות ולהראות.
    שאפו גדול לאלכס - תוצאה אדירה.

    • נחשון שוחט

      היי מתן. אין שום ספק שהעומק התחרותי בטבריה בולט הרבה יותר ביחס לתל אביב וירושלים (בעיקר, בגלל קושי המסלול). תל אביב וירושלים מתחרים גם עם המרתונים של האביב באירופה (בעיקר פריס שמאד אהוב על הישראלים).

      אך בתור מי שרץ שני מרתונים חזקים בירושלים (אתגר מקצועי מאד לא פשוט, וחוויה אדירה) - אני אומר "לאו דווקא". בכלל, תחושת ה"לראות ולהיראות" נובע מההייפ התקשורתי הממוקד ב"מפורסמים" למיניהם שמגיעים לאירוע וקשה לי לקשר אותו לרצים במרתון המלא.

    • אלכס דוקורסקי

      נחשון ומתן, תודה רבה! הסיכום של שחר מרגש ונהדר (גרם לי לעור ברווז).

      באליפות אירופה הקרובה ירוצו, לראשונה כמדומני, שני רצים במקצה ל-10000 (שיאן ישראל, וחניך נוסף של זוהר, טסמה מוגס). הריצות באליפויות הללו הן ללא מושכים ומתנהלות לרוב בקצב טקטי, תחילה איטי יחסית ובהמשך הוא מאוד מואץ. כיצד לדעתך יתמודדו טסמה מוגס ועלמיה איימרו עם הריצה הזו. האם היותם ביחד תסייע להם להידבק לחבורה המובילה?

  • itaish

    השרקיה של טבריה.. בהלוך היא בפנים, ובחזור בדיוק מולך. או שאולי זה רק אני.
    היה אירוע יפה (וכואב). שווה לציין בעייני לגבי התוצאה של יוסף ימהרן, שהוא השיג אותה בנגטיב ספליט משמעותי, עם חצי שני מתחת ל 1:10 אם אינני טועה.
    והסיכום המצורף- בהחלט מרגש

  • תומר

    נחשון, עד כמה משמעותית העובדה שרצים למעשה בלי קהל (למעט בטבריה ואולי גם בצמח), זה משפיע?
    עד כמה זה מקובל במרתונים?

    • נחשון שוחט

      קהל זה בונוס שקיים בעיקר במרתונים העירוניים הגדולים בעולם. עבור רוב הרצים, בעיקר החובבים, יש בזה פקטור פסיכולוגי מסוים (זה בעיקר כיף). לא הייתי מתיימר לקבוע שיש השפעה הכרחית (או לנסות לשער כמה היא משמעותית). בקיצור - תורם לעצמה של החוויה, לא בהכרח לתוצאה. ועדיין - הלוואי עלינו.

  • אופיר

    לא לוקח כלום מהתוצאות היפות של החובבים, אבל התוצאות של המקצוענים (לא בטוח שהמנצחות בקטגוריית הנשים הישראליות, למשל, משתייכות לקטגורייה הזו) פשוט מדכאות. Throwback לעידן אחר, מעבר להרי החושך.

    • נחשון שוחט

      זה לא שאתה לא צודק, רק צריך לומר: המנצחות הן נשים עובדות, אמהות לילדים, ממש לא "מקצועניות" במובן המקובל, וגם לא תופסות את עצמן ככאלה. ועדיין, מהיכרות אישית, הן בהחלט מייצגות מודל לחיקוי. בכל הנוגע לרמת האתלטיקה הקלה, אני חושב שהביקורת צריכה להתמקד בגורמים הנכונים ולא במעט הספורטאים והספורטאיות שאיכשהו עוד מייצרים רמה מכובדת.

      במלים אחרות - בארץ כולם חובבים.

  • צח

    נחשון, כרגיל סיכום מעולה, אבל הפעם כמו שתיארת שחרינו פשוט עקפה אותך בסיבוב עם סיכום מרתון מרגש.
    היה מרתון מצוין, ארגון טוב, מזג אויר טוב, ואפילו יותר עידוד מהרגיל (לפחות לפי תחושתי).
    שוב ושוב מרתון טבריה ממצב את עצמו בתור המרתון שבאים אליו בכדי לעשות תוצאה.

  • גיל מזימבבואה

    בתור תושב העמק אני רוצה להגיד לכם שכל יום של מרתון היה (ועדיין) חג עבורנו. על אחת כמה וכמה עכשיו שסוגרים את הכבישים ואז יש לי פטור משליחויות משפחתיות. אפשר לשבת על המרפסת לשתות קפה ולצפות.
    סיפור - בצעירותי שהמרתון היה באחריות הפועל עמק הירדן היו רצים הפוך: מתחילים בעין גב נכנסים לטבריה (הטבריינים במקום אורז היו זורקים גרעינים) וחוזרים לעין גב. המרתון היה כולו ישראלים עד ששנה אחת הגיע אלוף מקולומביה וכמובן ניצח, עד שהתברר שהוא תפס 6 ק"מ טרמפ.

    • אלכס דוקורסקי

      נדמה לי שזה קרה במרתון הכנרת הראשון, ביומה האחרון של שנת 77.

    • אריאל גרייזס

      כיף לשמוע מישהו שמרוצה מזה שעושים לו מרתון, במקום כל התל אביבים הבכיינים שלא מתמודדים עם זה שפעם בשנה סוגרים להם את העיר.
      דרך אגב, לפני כמה שנים - שנתיים או שלוש - היה סיפור של ישראלית שניצחה את הקטגוריה שלה במרתון טבריה ואז הסתבר שהיא נתנה את הצ'יפ שלה למישהו שירוץ במקומה חלק מהדרך. איפה שיש תחרות, יהיו רמאים מסתבר

  • פראליה

    טבריה שלישי שלי והמיוחדות שלו גורמת לי אישית לסכם כל פעם פרק חיים חדש, כמה שעות איכות של תובנות שבאות לך לראש בדופק גבוה רק על הגדה של הכנרת.

    סיכום מרתון מדהים ומרגש מאד של שחר ובהקשר של החברים הטובים שהקיפו אותך כל הדרך הארוכה הזו, אני תוהה כמה אנשים היו צריכים להקיף את שאול אייזנברג, שהשיג תוצאה כזו.

    • כח הגברה

      שאול אייזנברג ממשמר העמק הוא רץ מעולה.
      לגבי שאול אייזנברג ההוא, אמממ...

  • אהד

    לא קשור לפוסט - יש למישהו קישורים לשידורים חינם של משחקי כדורגל?

Comments are closed.