מה קורה כאן? (מרתון דובאי)

מרתון דובאי המהיר והיקר (200,000 דולר למנצח) נערך הבוקר. וזהו הסיכום הקצר: בספטמבר 2007 היילה גברסלאסי קבע שיא עולם של 2:04:26 לאחר שנים של צפייה, ונחשב למאסטר של כל הזמנים. הבוקר נער בן 18 רץ 2:04:32 במרתון הבכורה שלו... אי אפשר שלא לשאול: מה קורה פה?

 

מרתון דובאי המהיר ועתיר הפרסים (200,000 דולר למנצח) נערך הבוקר.  וזהו הסיכום הקצר:   בספטמבר 2007 היילה גברסלאסי קבע שיא עולם של 2:04:26, לאחר שנים של צפייה, ונחשב  (בצדק) למאסטר של כל הזמנים.  הבוקר נער בן 18, אנונימי כמעט לחלוטין, רץ 2:04:32 במרתון הראשון שלו.  

זה רק אני, או שמשהו לא מסתדר בתמונה הזו?

simpsons-trivia

מכאן לסיכום מעט מפורט יותר וגם כמה הערות לקראת הצפוי בהמשך העונה:

  • המנצח בדובאי הוא צגאיי מקונן (אספה), יליד יוני 1995 לפי הרישומים.  הרקורד המוקדם שלו כלל מקום חמישי באליפות העולם לנוער ב – 5,000מ' ותוצאות של 28:36דק' לעשרה ק"מ ו – 62:53 לחצי מרתון.  עשרת הקילומטרים הראשונים הבוקר עברו בזמן של 29:04דק' (מהיר משמעותית מקצב שיא העולם) וחצי המרתון ב – 61:39 (כש – 15 רצים בדבוקה המובילה).  שום קורלציה בין הזמנים.  Out of the Blue.
  • זה מתחיל להיות תסריט קבוע בדובאי.  בשלוש השנים האחרונות הפגיזו no names (לפני המירוץ) מאתיופיה תוצאות של סאב 2:05 (המנצחים בשנתיים הקודמות היו איילה אבשרו ולליסה דסיסה, שזכה בהמשך השנה במדליית הכסף באליפות העולם).  באופן כללי נקבעות הרבה מאד תוצאות מאד מהירות בדובאי, כאשר חוץ מדסיסה רוב הרצים לא שחזרו יכולת דומה על מסלולים אחרים.  נכון, זהו מרתון ב"תנאי מעבדה" עם תמריץ משמעותי לרוץ מהר, ועדיין ישנה כאן תופעה החוזרת לעצמה שקשה לי להסביר.
  • תוצאתו של מקונן היא המהירה בכל הזמנים לרצים עד גיל 19, שיפור ל – 2:06:07 של אריק נדיימה הקנייתי מאמסטרדם 2011.  זו התוצאה הרביעית בכל הזמנים למרתון בכורה (מוזס מוסופ 2:03:06 בסיוע רוח, דניס קימטו 2:04:16 בברלין 2012, איילה אבשרו 2:04:23 דובאי 2012).
  • אחרי עונת מרתונים חזקה במיוחד בסתיו האחרון, שנת 2014 – ללא משחקים אולימפיים או אליפות עולם – תרכז שוב עניין רב במרתונים הגדולים ובמרדף, פעם אחר פעם, אחרי זמנים מהירים.  העומק האיכותי חסר-תקדים.  העונה הקרובה מתאפיינת גם כ"עונת הבכורות": קנניסה בקלה ירוץ את מרתון הבכורה שלו בפריס,  מו פארה וגם סגנו במשחקים האולימפיים אברהים ג'יילאן יתחרו בלונדון, שתי אלופות המסלול הנפלאות טירונש דיבבה (לונדון) ומסרט דפאר תתנסינה גם הן במרחק הארוך.  עוד נדבר על הבכורות האלו.  בדובאי הדבוטנט שגנב את ההצגה היה כמובן מקונן.  לעומת זאת השניים שעוררו את מירב העניין לפני המירוץ נכשלו.  אטסדו צגאיי, רץ חצי המרתון המהיר בעולם לשנת 2013 (ש.א. 58:47) רץ עם הדבוקה המובילה אך כשנפתח פער ממנו בקילומטר ה- 30, פרש.  אברו קומה בעל תוצאה של 26:52דק' ל – 10,000מ' (קומה סיים חמישי באליפות העולם האחרונה) היה בדבוקה המובילה לאחר הק"מ ה – 30 (שכללה בשלב זה חמישה רצים).  הוא פגש את ה"קיר" חזיתית ודעך למקום ה – 11 עם זמן סיום של 2:09:53.  אאוץ'!
  • שני אחרי מקונן סיים מרקוס גנטי, רץ בעל רקע משמעותי מהמסלול (הצטיין בעיקר בתחרויות באולמות), בתוצאה של 2:05:13 (איטי ב -19 שניות מן הזמן שקבע בדובאי לפני שנתיים).  מקונן אמר "שלום" בקילומטר ה – 36 בזכות קילומטר על 2:49 דקות (8:39 דק' בין ק"מ 35 ל – 38, פשוט מדהים).0
  • רצים אתיופים סיימו בחמשת המקומות הראשונים, ובתשעה מבין עשרת הראשונים.
  • השליטה האתיופית היתה מוחלטת גם במירוץ הנשים – עשרת המקומות הראשונים.  המנצחת המפתיעה היתה מולה סבוקה בת ה – 30, ב- 2:25:01 לפני הפייבוריטיות מסלש מלקאמו ומסרט היילו (מנצחת מרתון ניו יורק).
  • על הטירוף של המרתונים בתקופה הזו ניתן ללמוד מקצב הפתיחה של הריצה.  לפי הדיווחים חמשת הקילומטרים הראשונים עברו בפחות מ – 14 דקות, ועשרה כאמור, ב – 29:04 (הקצב הממוצע לשיא עולם הוא 14:37 לחמישה ק"מ).  כולם הלכו עם הקצב, לכן הדעיכה/הקריסה הבלתי-נמנעת של רובם.
  • השבוע פורסמו רשימות רצי העלית שיתחרו בלונדון ובבוסטון.  לונדון, כמדי שנה, מבטיח את שדה המשתתפים האיכותי והעמוק ביותר, כולל שיאן העולם וילסון קיפסאנג, שיאן בוסטון (2:03:02) וניו יורק ג'פרי מוטאי (לדעתי רץ המרתון המרשים מכולם בשלושת השנים האחרונות), אלוף סדרת המייג'ורס ל – 2012-2013 צגאיי קבדה, אלוף לונדון 2012 עמנואל מוטאי (שרץ 2:03:52 בשיקגו האחרון), האלוף האולימפי ואלוף העולם סטפן קיפרוטיץ', אבשרו ולילסה (שניהם עם תוצאות של 2:04), ואיתם מו פארה ואברהם ג'יילאן.  אם הריצות בלונדון בשנים האחרונות מהוות אינדיקציה ואם נוסיף את מה שראינו הבוקר בדובאי – אני לא מקנא במו פארה.  בסבירות גבוהה הרצים האלו יתישו אחד את השני בשלבים המוקדמים למירוץ.  פארה, שהוא קיקר מטבעו יידרש לסוג תחרות שהוא פחות מכיר ופחות אוהב – מירוץ של התשה בקצב מהיר -"red-lining" –  לאורך זמן.
  • בבוסטון יתחרו בין השאר דניס קימטו (2:03:45 בשיקגו), לליסה דסיסה, מוזס מוסופ (2:03:06 בבוסטון בסיוע רוח ב – 2011), גברמראים וגנטי.
  • ובקלה?  בקלה בחר לעשות את הופעת הבכורה בפריס דווקא.  בחירה טובה לדעתי, דווקא בגלל הפרופיל הנמוך יחסית (המסלול בפריס גם מעט פחות מהיר).  לפי הדיווחים האימונים שלו מתקדמים יפה, הוא בריא ורץ כ- 240 קילומטרים לשבוע.  מזה שנים שמרחפת השאלה אם המעבר של בקלה למרתון יצליח כמו המעבר של גברסלאסי קודמו.  כדאי לזכור שכאשר גברסאלאסי וטרגט עברו למרתון תוצאה של 2:06 היתה הסטנדרט לאיכות (שיא העולם עמד על 2:05:38).  בזכותם ובעקבותיהם, פער האיכות בין המרתון לבין שיאי המסלול צומצם באופן משמעותי, והסטנדרט עומד היום על 2:04 ומהר יותר.  בקלה כבר איננו אותו הרץ של 26:17דק' ל – 10,000מ'.  רציתי לכתוב שאם בקלה ירוץ 2:05 או 2:06 למקום ראשון או שני בפריס, זה יהיה בסדר גמור –  בדיוק מה שהוא צריך כשלב ראשון.
  • ואז מגיע הדיווח הזה מדובאי, על מקונן.  בן 18, חסר רקע וניסיון, מכה ראשונה.  2:04:32.  בום!  זה משחק אחר.  ואתה שואל את עצמך איך זה יכול להיות, אם עד כדי כך השתנו כל ההנחות…  אולי.

וצגאיי "Looks like I pulled a fast one" מקונן?  העולם שלו כבר לא יהיה אותו העולם.  נמתין בסקרנות לראות אם יהיה לסנסציה הזו גם המשך.

 

 

 

 

 

על מרתון טבריה
"המיילר הגדול הבא" (פרידה מאלן ווב)

תגובות

  • itaish

    מעניין מאוד. תודה.
    אתה חושב שאם גברסילאסי היה מתחיל את הקריירה ישר במרתון כמו הרבה מהרצים היום הוא היה מגיע להישגים טובים יותר? הרי בסופו של דבר את המעבר הוא עשה כשהיה מעבר לשיא על המסלול לא?
    לגבי בקלה- אני חושב שאחד ההבדלים הגדולים בינו לבין רצים כדוגמת המנצח מאתמול, זה שהוא פחות יכול להרשות לעצמו "להתאבד" על המרתון הראשון וללכת על הכל או כלום, יש לו הרבה יותר מה להפסיד. בגלל זה בענייני מרתון ראשון של 2:05-6 כן יחשב הצלחה בשבילו ויתן לו את השקט הנפשי לתקוף במרתונים הבאים

    • shohat

      היי איתי. השאלה לגבי עיתוי המעבר של גברסלאסי מאד מעניינת אך לעולם לא נדע. אני לא בטוח בכלל שהתשובה חד משמעית. הוא עדיין היה בכושר של סאב 13 ל5000 וסאב 27 ל10000 גם בזמן שהתמקד במרתון.

      • itaish

        בעצם אפשר גם לטעון את הטיעון ההפוך, שחלק מהחברה האלה שמדלגים ישר למרתון בתוצאות מדהימות היו יכולים בתיאוריה אולי לאיים על הזמנים של היילה ובקלה במסלול (גם אם לא בהכרח לשבור את השיא ממש).

        • נחשון שוחט

          זה נכון. בפוסטים קודמים הסברתי שאני מתייחס לשיפור המשמעותי בשיאים ובעומק התחרותי במרתון בעשור האחרון כשני שלבים. הראשון היה "מהפיכת טרגט וגברסלאסי". השלב הזה תיקף את הטענה שהפיסיולוג טים נוקס העלה שנים קודם לכן, לפיה הרצים הטובים ביותר ב - 5-10 על המסלול הם בעלי פוטנציאל ההצלחה גם במרתון (לא אכנס כאן שוב להסבר, המתייחס להיפותיזת סיווג הרצים בהתאם לחלוקה הגנטית בין סיבי שריר מהירים/לבנים לסיבי שריר איטיים/לבנים). ההצלחה של טרגט וגברסלאסי סימנה ששיאני המסלול אכן יכולים להיות world-beaters גם במרתון (אמנם לא כולם מצליחים, אך נשברה ההנחה כי המרתוניסטים הם רצים מזן אחר).
          השלב השני היה "מהפיכת וונג'ירו". סמי וונג'ירו ז"ל רץ תוצאה נפלאה של 26:41 ל - 10,000מ' על המסלול, בגיל 18. משם הוא עבר ישר לריצות הכביש, היה שיאן עולם בחצי מרתון ולפרק זמן רץ המרתון הטוב בעולם (ואלוף אולימפי, בזכות ריצה היסטורית ותוצאה פנטסטית בתנאים הבלתי-נסבלים בבייג'ין). אין ספק בכלל שוונג'ירו עשוי היה לאיים על שיאי המסלול של גברסלאסי ובקלה. אחרי וונג'ירו נפרצו הסכרים.
          מה שאנחנו רואים היום היא ירידה ברמה ובעניין בריצות המסלול הארוכות ובמקביל יותר רצים צעירים ומאד מוכשרים במירוצי הכביש, בעיקר במרתון. הרצים של ה - 2:03 הם רצים שיש להניח שהיו רצים זמנים קרובים לשיא העולם במרתון אילו התמקדו בכך. למעשה, ישנו "צמצום פערים".

          דבר נוסף שכדאי להבין הוא עקרון הספציפיות באימונים. ככלל רץ לא יוכל להיות באותו זמן בכושר השיא המוחלט שלו גם למרתון וגם ל - 10,000מ'. בחודשים שלפני מירוץ המטרה הוא חייב להתמקד באימונים המתאימים ולהדגיש מיקסום של רכיבים פיסיולוגיים מסוימים על פני אחרים.

          אם נחזור לגברסאלסי. "המרה" של זמן ה - 10,000מ' הטוב ביותר שלו (26:22 - 2:38 לקילומטר) לזמן השיא שלו במרתון (2:03:59 - 2:56 לקילומטר) היא בהחלט המרה סבירה, ואפילו טובה. כשהוא היה בכושר ל - 26:22 הוא לא היה בכושר שיא למרתון, וכשהוא היה בכושר ל - 2:04 ומהר יותר הוא לא היה בכושר שיא ל - 10,000מ', אך היחס הכללי בין התוצאות הוא טוב ולכן קשה ללמוד על "פער" של היעדר מיצוי במרתון. יתכן היה מצליח לרוץ מהר יותר במרתון בגיל צעיר יותר, אך א. זה לא בטוח. ב. אז ספק אם היה קובע את אותם השיאים ב - 5,000 וב - 10,000.

          • itaish

            יהיה מרתק לראות איך בקלה ופארח (וג'יליאן) ישתלבו במרתון, כסוג של קונטרה למגמה הזו. לגבי פארח, הייתי חושב שעדיף לו לרוץ מרתון ראשון במסלול כמו NY או בוסטון, שם התוצאות איטיות יותר לרוב, והקיק שלו יכול אולי לבוא לידי ביטוי. אבל ברור שהוא לא יכל תדמיתית (וגם כלכלית אני מניח) לוותר על המרתון הביתי בלונדון.

  • יואב בורוביץ'

    ברגע שמרתון הפך לריצה שאצנים של 10 ק"מ יכולים פתאום "להצטרף אליה" וחבורת נו ניימס זוכה בה- ברור שהיא אינה רצינית/מעניינת. אגב, היא אף פעם לא הייתה מעניינת במיוחד מבחינת האלופים שבה- שמעטים אם בכלל היו ידועים לקהל הרחב. בקיצור, לא מוצא סיבה להתעניין כלל ועיקר בריצות המרתון.

    • אדם

      אין בתגובה הזו ולו טיעון אחד הגיוני שיצדיק את המקום שהיא תופסת בשרת של דה-באזר.
      זו אפילו לא פרובוקציה, זה פשוט סתם. רק בריאות.

      • רפאל זר

        נאה אמרת אדם..

    • shohat

      היי יואב. לא הבנתי את הטיעון לגבי מעבר רצי ה-10 ה"מוריד עניין" (שלא היה לך הרי מלכתחילה) בריצת המרתון. דווקא אלו הרצים המוכרים יותר.
      בעיקר:
      א. לא חובה להתעניין/לעקוב.
      ב. גש בהזדמנות למסלול ריצה ונסה לרוץ 400 מטר ב70 שניות (בהצלחה עם זה). כשתבין מהי המהירות הנדרשת תחשוב על ריצה בקצב הזה למשך 42 קילומטר, ואם במונחים ספורטיביים זה מצדיק את הזלזול.

      שמח שאתה מגיב כאן.

      • פ איתמר

        ענית בסובלנות.
        האם המגיב "יואב בורוביץ" קיבל הנחת קולגה?
        האם אין לצפות דווקא מכותבי הפוסטים לשמור על רמה נאותה בכותבם כמגיבים?

        • נחשון שוחט

          הנחה ביחס למי/למה? לא אהבתי את התגובה אך זכותו להביע אותה.

          • פ איתמר

            התגובה שלו שייכת לסוגת "יציע עיתונות". הזכירה את הסצנה מתוך "ההיסטוריה המטורפת של העולם" על המבקר אומנות הראשון בעולם (ניאדרטלי שוכן מערות, המשתין על קיר מערה שעליו ציוריי קיר נדירים של חברו לשבט).
            על ג'וני יש עליהום בדה-באזר, אבל לזכותו יאמר שהוא מונע מאהבת כדורסל, אומנם תוך ביטול מקצועות אחרים וחבל אבל אי אפשר להימנע מהשאלה: מה מניע את "יואב בורוביץ"? למה הוא מגיב ככה?

      • יואב בורוביץ'

        נחשון- מדוע קיבלת רושם שאני מזלזל ברצי מתרון?
        אכן כתבתי שזו לא ריצה "רצינית" אך לא הייתה הכוונה לרמת המאמץ שהיא דורשת (כמובן), אלא לכך שהיא לא אירוע ספורטיבי מאז'ורי כיוון שהוא בחיים לא הצליח לייצר עניין אמיתי ורחב בקרב מספיק חובבי ספורט- ביניהם רבים שמאוד אוהבים אתלטיקה.
        המרתון אף פעם כמעט לא הצליח לייצר אלופים קונסיסטנטים מפורסמים. וכאשר בשנים האחרונות אצני 10 ק"מ ממחישים שהם יכולים "לעלות" למרתון ולעשות בו תוצאות מעולות- זה עוד יותר הפחית ביוקרתו (כיוון שאם היה ענף "רציני" דבר כזה לא היה מתאפשר. כפי שאצני 400 מ' לא הוכיפ פתאום לאצני 1,500 מהוללים).

        • אופיר

          אתה כנראה חי ביקום מקביל, או שאתה תצמד לסיפור שלך ותסרב לראות את המציאות נכוחה, גם אם היא תנגח לך בין העיניים.

          ריצת המרתון, מאז שטרגט וגברסילאסי עשו את הסיבוב שלהם שם, היא כיום האירוע ה כ י פופולארי באתלטיקה הקלה פרט לספרינט, עד כדי כך שהכסף הגדול נמצא במרוצי הכביש, והכשרונות הגדולים ביותר מעדיפים להתחרות בסדרת המייג'ורס על פני הקריירה הקונבנציונלית על המסלול.

          מוטאי, קבדה וקיפסאנג הם היום סלבס של ממש בקרב חובבי האתלטיקה, כשהפופולאריות שלהם נופלת רק מזו של בולט, רושידה ומו פארח.

        • נחשון שוחט

          כתבת "לא מוצא סיבה להתעניין כלל ועיקר בריצת המרתון". זהו לא רק זלזול אלא ביטול (על מקדש ה"רייטינג"), וביטוי לחוסר סקרנות ופתיחות. הפוך לרוח הכללית של אתר דה באזר (בעיניי).

          "עניין אישי" הוא דבר סובייקטיבי לחלוטין. "עניין בקרב הציבור", לעומת זאת, איננו בלתי-תלוי ואיננו סטטי. הוא תוצר של הרגל, של מה שמגישים לציבור (וגם איך שמגישים/מספרים) וגם של רמת הפתיחות לנסות, ללמוד ולגרות את הסקרנות. אני כותב כאן בגלל העניין האישי שלי ועבור קוראים שחסר להם סיקור של אתלטיקה קלה בתקשורת הספורט הרגילה או שיש בהם פתיחות להרחיב את העניין מעבר לשבלונה של הכיסוי התקשורתי המוכר (והשטחי לרוב). ומי שלא מתעניין? זה בסדר גמור. נתגבר.

          בכל זאת, כנגד המסר שלך - "לא מוצא סיבה להתעניין כלל ועיקר" - חושב לי להציג פרספקטיבה אחרת:

          1) ב- 2003 שיא העולם במרתון היה 2:05:37 (חאלד חאנוצ'י). בספטמבר של אותה השנה פול טרגט רץ ריצה היסטורית בכל קנה מידה כשסיים בברלין ב - 2:04:55. כדי להבין את מצב ריצת המרתון היום: מאז (ובעיקר בשלוש השנים האחרונות) לא פחות מ - 40(!) רצים קבעו תוצאות מהירות משיאו של חאנוצ'י, ו - 22(!) רצו מהר משיאו של טרגט. לא בדקתי אבל אני די בטוח שלא תמצא אף מקצוע אחר באתלטיקה שבו בפרק הזמן הזה שיפרו את השיא מ - 2003 יותר מחמישה אנשים. בריצות ה- 400 וה - 1,500 למשל, השיאים שורדים כבר 15 שנה ויותר.

          אבל בורוביץ' אומר ש"אין סיבה להתעניין כלל ועיקר".

          2) בטניס קיומו של המשולש פדרר-נדאל-דג'וקוביץ' והדיון הנצחי לגביו מסמן תקופה היסטורית בהתפתחותו של ענף ספורט עם מסורת ארוכה. מי שעוקב מגלה שבריצת המרתון הסיטואציה מיוחדת לא פחות: שיאן העולם קיפסאנג, ג'פרי מוטאי, צגאיי קבדה, דניס קימטו - כולם world beaters בקנה מידה היסטורי, ולכל אחד מהם claim לגיטימי לתואר רץ המרתון הטוב בעולם. וזה מבלי שספרתי את האלוף האולימפי ואלוף העולם קיפרוטיץ' ומספר רצים נוספים שיכולים לראות את עצמם משתייכים לרשימה הזו. ושוב, לא כי הסטנדרט ירד אלא בתוכה של מגמת שיפור בלתי-רגילה.

          אבל בורוביץ' אומר ש"אין סיבה להתעניין כלל ועיקר".

          3. עכשיו תוסיף את אפקט האנדרדוג (כפי שראינו בדובאי, ולא רק בדובאי), את אפקט הקאמבק (רצים מצטיינים שנדמה היה שנחלשו וחוזרים לנצח), את אפקט המעבר (הממש לא מובן מאליו, בניגוד למה שאתה כותב) של שיאני המסלול ושאלת "הטווח" של הצטיינות על פני מקצועות שונים בעלי דרישות פיסיולוגיות שונות והסקרנות העצומה שזה מעורר - ואתה מקבל ענף ספורט בשיא פריחתו גם מבחינת האיכות וגם מבחינת העומק. והכל פתוח.

          אבל בורוביץ' אומר ש"אין סיבה להתעניין כלל ועיקר"

          4. אין עוד מקצוע באתלטיקה היום (וספק אם בספורט בכלל) שנמצא בתקופה דרמטית כל כך של מתיחת גבולות היכולת, והדבר הבאמת מדהים הוא שלא מדובר באתלט אחד או שניים אלא בתחרות פתוחה על המקום בהיסטוריה. בכל מרתון גדול כיום ישנו שילוב בין עניין תחרותי (מספר מועמדים לנצחון), דרמה (מבחינת היכולת, שדורשת הבנה, לנתח את התפתחות המירוץ), יריבויות, ופוטנציאל לשיפור שיאים.

          אבל בורוביץ' אומר ש"אין סיבה להתעניין כלל ועיקר".

          5. כל מי שהתנסה בריצת מרתון יוכל לספר לך שזהו מקצוע שבו המימוש, כשאתה "בוחן את הקצה" קשה במיוחד. שולי הטעות צרים. אין הבטחות. גם הרץ הטוב ביותר יכול להתפרק. לרצים הטובים ביותר לא מספיק שהם הטובים ביותר כי הם נמצאים על גבול הקריסה. גם ההזדמנויות מוגבלות, חודשים הכנה ארוכים מתנקזים ליום גורלי אחד של "הכל או כלום". במאפיינים האלו היכולת להפגין דומיננטיות ועקביות לאורך זמן היא מרשימה במיוחד.

          אז לסיכום: למי ש"לא מוצא סיבה להתעניין כלל ועיקר", למרבה המזל, יש אספקה בלתי-פוסקת של כדורגל (טוב וגם גרוע), של רכילות והתלהמות ושל תכניות ריאליטי בערוצים הרגילים. אה כן, וגם "נצא לתשדיר שירות ונחזור לדבר האמיתי - אוסיין בולט". אפשר להתחמם שם בחיק "הרוב".

          אין סיבה להתעניין מעבר לכך כלל ועיקר.

          • נחשון שוחט

            כהשלמה לסעיף 1 - ב - 10,000מ' רק שני רצים רצו מהר מפול טרגט (גברסאלאסי ואחריו בקלה). עוד אינדיקציה לרמת האיכות שקיימת היום במרתון. התלונות של חובבי האתלטיקה הן בדיוק הפוכות - שהעניין בריצות המסלול הארוכות הוא שירד וסובל מכך (כפי שאופיר ציין בצדק).

          • יואב בורוביץ'

            סורי אחי, אבל קשה לי לקרוא תגובה כל כך ארוכה. בקיצור רק אומר שהמרתון אף פעם לדעתי לכל הפחות לא הצליח לייצר עניין משמעותי. זו ריצה שדי משעמם לצפות בה במלואה (למרות שיש לעתים קטעים אדירים); וגם- נדמה כי היא לא הצליחה לייצר מספיק שמות גדולים. וכפי שכבר כתבתי: העובדה שאצנים שהם לא מרתוניסטים טבעיים מצליחים להצטיין בה עד כדי כך די מפחיתה מיוקרתה אף יותר (למרות שהאצנים הללו הפכו למהוללים ב-10 ק"מ).
            חוץ מזה יש לי ריספקט עצום למרתוניסטים ואתה יודע מה- גם למי שמתעניין בזה. מותר להתעניין בהכל ובכל דבר אפשר למצוא עניין.

          • ערנג27

            בורוביץ׳, לזרוק סיסמאות וטיעונים גנריים זה אחלה- והכי אחלה לפטור את התגובות אליהם ב״קשה לי לקרוא תגובה כל כך ארוכה״. גם לי לא קל לקרוא one liners פופוליסטיים וחסרי ביסוס ובכל זאת אני מתמודד עם מה שאתה כותב.

            הייתי מתייחס עניינית למה שכתבת, אבל:

            א. נחשון ענה לך יופי טופי.
            ב. גם ככה זה יהיה ארוך מדי.

            בריאות.

            -ערן-

    • אופיר

      פרט לגסות הרוח שהפגנת כאן כלפי כתב אחר באתר, יש פה מפגן עגום של רפיסות שכלית.

  • uroy

    בתור ראסטפאריי וואנאבי, שם המשפחה מקונן גורם לי ישר לחשוב על
    Jah Rastafari, Emperor Haile Silassie I, King of Kings and Lord of Lords, Conquering Lion of The Tribe of Judah
    AKA Tafari Mekonnen
    ואם יש קשר משפחתי בין השניים, הרי שזה סביר ביותר שהילד, נצר לשושלת דוד, מבורך ואין זה פלא שהוא מגיע לשיאים בסדר גודל עולמי.

    :)

    • נחשון שוחט

      (משום מה התגובה בשם המשתמש המקורי שלך נשלחה לספאם. אוכל "להחיות אותה" אם כך תעדיף).

      גם בישראל ישנם מספר רצים מוכשרים ששם משפחתם מקונן, ביניהם אווקה מקונן (מקום 6 בין הישראלים במרתון טבריה האחרון) ועזרא מקונן שלמיטב זכרוני היה סגן אלוף ישראל ל - 1,500מ' לפני כמה שנים.

      • uroy

        i couldn't care much less

  • YG

    נחשון- אני לא מבין למה אתה כל כך פוליטיקלי קורקט, ולא שם את הדברים על השולחן.

    התוצאות של מרתון דובאי (הלא הגיוניות בלשון המעטה) הן אחד מהשניים:

    או שהמסלול קצר מדי (צריך לבדוק את חשבון הבנק של המודד הרשמי..)
    או שהרצים השתמשו במשפרי ביצועים.

    • shohat

      זה פשוט שכל זמן שאין לי שום ידיעה עובדתית, אני מעדיף אנדר-סטייטמנט.

    • אלכס דוקורסקי

      לפי תוצאות הנשים, עושה רושם שאורך המסלול תקני.

  • א.ב

    למה זה בלתי סבי שצעיר יגיע לתוצאה כזאת?
    היות והפרסים במרתונים גבוהים מספיק הם מושכים אתלטים שאחרת היו הולכים למקצועות אחרים 10,000 5000 וכיוצא בזה.
    ומתישהו תמיד יגיע ה רץ הצעיר החדש.
    מה גם שצריך להתחיל לבדוק את תוכנית הסימום האתיופית...

    • נחשון שוחט

      הצטיינות במרתון מבוססת על הסתגלויות אירוביות שנמשכות שנים. הניסיון ההיסטורי (וגם המחקרי) מלמד על שיפורים משמעותיים ככלל לאחר גיל 18 (גם כל מי שמאמן צופה ומצפה לגרף שיפור משמעותי בשנים שלאחר מכן, ובמרתון פעמים רבות גם אחרי גיל 30). ריצת המרתון מבוססת לא רק על "כשרון" - המסמן פוטנציאל חזוי - אלא במידה מאד משמעותית על אימונים רב-שנתיים המצמצמים את הפער בין יכולת השיא ההיפותטית לבין היכולת לממשה. ישנן הרבה מאד סיבות להתפלא על הישגים כאלו בגיל 18.
      בשנים האחרונות (מאז וונג'ירו) ראינו יותר רצים צעירים שנכנסו מייד לרמה הגבוהה ביותר. לא כולם הראו עקביות. (גם בריצות ה - 800 וה-1,500 ראינו יותר תופעות כאלו ביחס לעבר). יתכן שיש בכך כדי לסייג מעט את ההנחות. אני מניח שהמגמה הזו עוד תיחקר בצורה מעמיקה יותר.

      כשאתה לוקח בחשבון את התוצאות הקודמות של מקונן - 62:53 לחצי מרתון ו - 29 דקות ל - 10 קילומטר ב - 2013 (ושיא של 13:44 ל - 5,000מ')- התוצאה בדובאי היא בערך כמו ש - Rookie שלא היה מספיק טוב כדי להיבחר בדראפט ל - NBA ובכל זאת הוחתם יהיה בחמישיית העונה.

      לפני שנתיים ניצח בדובאי איילה אבשרו וכל העולם התפעל. הוא היה בן 21 בלבד. הוא רץ 2:04:23 (אלו תוצאות שגברסאלאסי לא הצליח לרוץ בדובאי, בכמה ניסיונות, יש לציין שבוצעו מספר שינויים במסלול). והוא סיים את המרתון עם 3 קילומטרים על 8:30 דק' (בלתי-נתפס). נראה היה שהוא הדבר הבא, כשרון כזה הרי טרם נראה. הרקורד שלו מאז: פרישה מהמרתון האולימפי. שלישי בלונדון עם 2:06:57 ו - 2:10 במרתון שיקגו האחרון.

      אין לי מספיק מידע כדי לנתח את ההופעות האלו, אך לכל מי שעוקב אחרי אתלטיקה קלה משך שנים - הישגים כאלו בגיל מאד צעיר הם מאד לא שגרתיים, ולכן מעוררים התפעלות או תמיהה (לעתים גם הרהורים על הדיוק בדיווח הגיל)

  • רפאל זר

    UROY : אגב היילה רסטאפארי היה דיקטטור מושחת. אם תדבר קצת עם אתיופים ולא עם ראסטאפארים, תגלה שהוא היה שנוא על העם...אף פעם לא הבנתי למה הראסטאפארה אימצו דווקא אותו ..

  • אלכס דוקורסקי

    נחשון, תודה על הסקירה המקיפה והמעניינת! יהיה מרתק לצפות במרתון הבכורה של בקלה, פארה ודיבאבה. חשבתי דווקא שלאור תוצאותיו המצויינות של פארה בשנה שעברה ב-1500 (3:28) ובמרחק הכפול (נדמה שמתחת ל-7:30 ובאולם...), אולי ינסה להתמודד עם שיאיו של בקלה על המסלול (אולי בכל זאת עוד ינסה). הניתוח שלך לגביו מאוד מדויק, לטעמי. יכולת הסיום הנהדרת שלו על המסלול עלולה להיות מעט פחות מהותית במרתון. שם אכן יידרש ממנו לרוץ בקצב מהיר לאורך כל הדרך. כמובן שיהיה נהדר לראות אותו זוכה בלונדון (מאז 1993 הבריטים לא זכו במרתון הגברים).

    קשה מאוד גם לצפות את תוצאותיהם של בקלה, דיבאבה ודפאר. על פניו, לאור הישגיהם על המסלול (בתוספת הדגש ששמו כנראה על העלאת הנפח, הגבוה, מן הסתם, ממילא), הם מסוגלים לרוץ מתחת ל-2:06 ול-2:20, בהתאמה. מצד שני, כשמדובר במרתון ראשון (ובעצם, במרתון בכלל), גם בקרב האתלטים המצטיינים הללו, לעתים המציאות אינה תואמת את ההערכות המוקדמות.

    הזכרת את המעבר המוצלח של גבריסלאסי למרתון, ואת השוני באיכות ההישגים של אותה התקופה לעומת זו של היום. יותר משבירת שיאי עולם או מסלו, הייתי שמח מאוד לראות את בקלה מייצג את ארצו במשחקים האולימפיים ובאליפת העולם (וכמובן גם זוכה), מה שגבריסלאסי לא עשה במרתון. ככל הידוע לי, להתאחדות האתיופית וגם זו הקנייתית אין איזשהו קריטריון ברור להשתתפות באליפויות העולם (במרחקים הבינוניים והארוכים, אולי מלבד הזכות שניתנת לאלוף להגן על תוארו. כך קורה שלעתים רצים מצטיינים, שעשויים היו להופיע היטב באליפות, נותרים בחוץ בגלל שיקול דעת מעט מוטעה של אנשי ההתאחדויות של המדינות הללו.

  • נחשון שוחט

    נמחקה תגובה (של אחד המגיבים שאני מאד מעריך). בואו נכבד את השני ונתייחס לגופם של הטיעונים. תודה!

  • רובי

    נחשון אם אתה זוכר לפני כמה שנים פורסמתי מאמר קצר בפורום של המועדון ההקשר של עד כמה חריגות תוצאות השיא של בולט במקצועות הספרינט. המאמר גם התייחס לגורמים כלכלייםדמוגרפיים שמניעים את הדינמיקה של שיאי עולם. בלי שום קשר למרתון של דובאי באופן ספציפי, אני חושב שתוכל למצוא תשובות באותו מאמר -
    בקיצור,
    התמריץ הכלכלי במרתון, שמתבטא בעשרות תחרויות בין לאומיות שבהן מיקום ראשון עד חמישי מקנה תגמול כספי שווה ערך למשכורת של 5-10 שנים בקניה או אתיופיה (לא לדבר על תגמול לשבירת שיא עולם או שיא תחרות), ביחד עם העובדה שרץ מרתון לא יכול לייצר יותר משתי ריצות מרתון איכותיות בשנה, גורם לכך שרוצות המסלול הארוכות נזנחות לטובת מרוצי הכביש הגדולים.
    תחשוב על רץ קנייתי איכותי בן 20 שמחזיק בשיא אישי של 27:10 דקות ב 10000, תוצאה שבחיים לא תספיק בשביל לייצג את קניה בתחרויות גדולות או בכדי לקבל הזמנה לגולדנליג . מצד שני, רץ כזה יכול בקלות למצוא מספר מרוצים לחצי מרתון או מרתון עם פרס כספי של 10000$ ומעלה שבהם הוא יוכל לקחת מקום ראשון או לפחות להבטיח פרס ניחומים בשלישיה הראשונה.
    זאת המציאות היום, וזה שונה מהמציאות של לפני 20 שנים שבה מספר התחרויות עם תמריץ כספי משמעותי עדיין היה קטן.
    כמו שהפוטבול הורג את ענף הספרינט בארה״ב , כך מירוצי הכביש הפתוחים לכל עם הפרסים הכספיים הנאים הורגים את ריצות המסלול הארוכות בקניה ואתיופיה.

    • אלכס דוקורסקי

      מסכים. כנראה שלא מעט רצים מצטיינים עוברים למירוצי הכביש עוד בטרם הגיעו לבשלות על המסלול. אבל העומק האיכותי והכמותי באתיופיה ובקניה מבטיח שנחזה בעוד שנים ארוכות של דומיננטיות שלהם גם על המסלולים, יחד עם חיזוק מדינות כמו אזרבייג'אן, תורכיה ואמירויות המפרץ.

  • פז

    התפלמסות מעניינת.
    כחובב מושבע של מרתונים ואתלטיקה יש בתוצאות המדהימות האלה ניגוד. מחד, מרגש שיש כל כך הרבה רצים שעושים תוצאות כאלה ומאתגרים אחד את השני ואת היכולת האנושית (אולי קל לי יותר להזדהות כי פעמים רבות אני רץ אינטרוולים של 400 בשאיפה ל-70 שניות). מאידך, יש משהו מרגש בתוצאות אלמותיות שנשברות פעם בכמה שנים לכל היותר (דמיינו איזה ריגוש אם מישהו יקפוץ רוחק ב-8.96)ולא שיאים שמחליפים ידיים כל שנה. שיאים שמחזיקים תקופה קצרה מקשים על שובר השיא להיוותר חקוק בזכרון הקולקטיבי.ואפילו אם זה לא שיא וסתם תוצאה מרשימה אז כבר קשה לזכור. אלא אם את הולך לעולמך (ע"ע וונג'ירו).

Comments are closed.