פול סיימון וסטיב נאש ביום שלישי

הירהורים אסוציאטיביים בתקופת משבר. ועדיין נשאר. פוסט (מאד) אישי של חיפוש השראה.

"Well I'm accustomed to a smooth ride

or maybe I'm a dog that's lost its bite"

***

הגאונות של פול סיימון, בעיניי, מצויה ביכולת לחבר צירופים אניגמטיים ומטאפורות עמומות ליצירת משמעות חדה, מובנת וברורה.

כל כך רלוונטית (רק שהפרשנות על אחריותך).

בימים האחרונים אני שומע הרבה מאד פול סיימון, וככה זה מרגיש:

שהתשובות מונחות לפניך, ממש בהישג יד

אבל אין לך מושג מהן.

Why deny the obvious child?  למה אתה מתכחש?

ולך תסביר: זה ברור, זה ברור.

אבל אולי תגלו לי בכל זאת?

paulsimonrhythm-1

בשבועות האחרונים (בינתים) הפסקתי לרוץ.  זהו.  כלומר אני רץ, כמובן, לא יכול שלא, אבל זו לא הריצה שאני רגיל, זו ריצה של השלמה, לעת עתה.  זו לא ריצה נכונה.

ניסיתי וניסיתי ולא נשאר לנסות יותר, כרגע.  לא ככה זה אמור להרגיש (ואיך זה אמור להרגיש אני יודע).

הפענוח של ה – CT הגיע והוא מבשר על "בקע דיסק אחורי וימני הלוחץ על השורש הימני במידה ניכרת"

באופן אירוני, גם גזר הדין החמור ביותר מביא איתו הקלה.

אלא שבמקרה הזה אין ממש גזר דין.  כל מי שבדקו אומרים שזה לא רציני, הכל יסתדר.  מנציחים את תנועת המטוטלת בין האופטימיות לבין הייאוש.  יסתדר מתי?  למה?  איך?  מה השורה התחתונה?  זהו, שאין…  ישנה עדיין האפשרות לכתוב אותה, לייצר.

אז התחלתי פיזיותרפיה, כפיפות לגב – לפחות 100 ליום, אתמול בערב התחלתי גם לשחות (שינוי שגרה מרענן).

נראה.  זמן הרי יש.

ההרגשה? איך ירגיש נשר השמים כשהוא מקורקע?

***

"Then I fall to my knees

I grow weak, I go slack

As if she captured the breath of my

voice in a bottle

And I can't catch it back"

הריצה היא הקול שלי.   אין לי קול בלעדיה. כבר הרבה זמן שאני לא אני.  אני מותש ומוגבל.  התפוקה על עשרים אחוז (ביום טוב).

כשזה שם זה כל כך נפלא:  These songs are true, these days are ours, these tears are free

וכל כך קשה לאבד את הקול.  זה הבטחון, זה הריכוז, זה הריחוף, ה – smooth ride, הידיעה שתוכל לאתגר.

ואז לאבד את הקול, לאבד את המוג'ו, לאבד את היכולת, את היכולות.

And I can't catch it back.

אז הבנתי שאין ברירה.  כדי למצוא מחדש את הקול שלי אצטרך לעבוד בסדר הפוך –

אם אפתור את כל מה שצריך לפתור, אמצא מחדש את הכוחות והיכולות, אז, אולי, גם הריצה תחזור.

Why deny the obvious child?

***

"It's a turn-around jump shot

It's everybody jump start

It's every generation throws a hero up the pop charts

Medicine is magic and magical is art

Think of the boy in the bubble

And the baby with the baboon heart"

התחלתי לחפש ב – letsrun (איזה מאגר נפלא ואינסופי זה)  מה אפשר ללמוד על בקע בדיסק וריצה תחרותית.

מצאתי פוסט של השיאן הקנדי נייט בראנן, שחזר (לאחר ניתוח) תוך כמה חודשים ל – 1:47 800 ו – 3:37 1,500 (בהמשך גם לאולימפיאדה) .

מצאתי גם ראיון עם נייט ג'נקינס שמתאר לכאורה סימפטומים מאד דומים לשלי שמהם הצליח לחזור (גם הוא אחרי ניתוח).

אז מה?  זה קצת כמו לחלות במחלה נוראית ולספר לעצמך שאתה לאנס ארמסטרונג שעומד לנצח שבעה טורים ברציפות (להבדיל, כמובן, להבדיל).  כה מתוקה האשליה.

"These are the days of miracle and wonder and don't cry baby don't cry"

(אגב, ה – boy in the bubble וה – baby with the baboon heart שניהם נפטרו, שנתיים לפני שיצא התקליט של "גרייסלנד".  אז מה המסר בשיר?  אופטימיות?  אירוניה?  גם וגם?)

***

לפני כמה שבועות עלה סרטון דוקומונטרי מצוין של Grantland על ההתמודדות של סטיב נאש הנפלא, בגיל 40, עם אבדן היכולת ועם הפציעה (שלושה חלקים ב – youtube.  תודה רבה ליעקב הרשקוביץ על ההפניה).

ככה נאש אמר בראיון:

"Every athlete, when they lose their skill, they lose a big part of themselves, the part that they built their life around, and it's been a huge part of their purpose, self esteem, identity.  So when the skill or ability goes, it's like there's been a death.  So on the one hand, I"m lucky I've gotten the better part of 18 years of it.  On the other hand, it will never be the same again".

גם נאש אומר את הדברים, מפוכח.  ועדיין, בשום אופן לא מוותר (מת על השחקן הזה, מת עליו).

שם הדוקומונטרי הוא "The Finish Line".  דווקא ברגעים שאנחנו צריכים כל כך קו זינוק, וחוששים כל כך מהסיום, עושים הכל כדי להתכחש, רעיונית ומעשית, לעצם קיומו.

***

בשיר של פול סיימון ישנה שורה אחת חוזרת, סתומה מכולן, מסקרנת, הנתונה לפרשנות – "The cross is in the ballpark"

מה לטקס הנוצרי ולאיצטדיון בייסבול?  מה הוא רוצה להגיד?

מעולם לא הבנתי את השורה הזו בהקשר הדתי, וגם פול סיימון בעצמו הסביר.

הצלב הוא המשא האישי שכולנו סוחבים – the cross that we bear, our burden

והוא ב"ballpark" –

It's doable.

התשובות והפתרונות זמינים.  הם תלויים בנו.

נגלה אותן כמו Sonny בשיר, מחוץ לאיזור הנוחות

כשנבין שישנם "חדרים שהם כמו כלובים".

כשנעז "לשוטט מעבר לקירותינו הפנימיים".

רק אז.  רק שם.

Why deny the obvious child?

זה מה שאומר לי פול סיימון.

ואולי פעם אלמד להקשיב.

***

"בקרחת היער ניצב מתאגרף ולוחם לפי משלח ידו

והוא נושא עמו מזכרות מכל כפפה שהפילה אותו או חתכה אותו

עד שזעק בכעס ובושה 'אני עוזב, אני עוזב'

אך הלוחם הרי נשאר, עדיין נשאר".

 

שירים המצוטטים (חלקית) בפוסט:

The Obvious Child  ו – She Moves On (מהאלבום Rythm of the Saints),

Boy in the Bubble (מהאלבום Graceland),

The Boxer (מהאלבום Bridge Over Troubled Water של Simon and Garfunkel).

מרתון בכורה נהדר לבקלה
טירונש דיבבה, ברוכה הבאה למרתון!

תגובות

  • קובי צבילה

    אח וחבר יקר,רק אתה יודע עד כמה אתה חזק, דווקא בנקודות האלה, הערכה שלי שהנפש תתנקה ותתקן את הפגיעה,מעבר לכך, אולי זה נראה תלוש מהמציאות, אני מעריך שתגיע עוד רחוק מהיכן שהגעת עד הלום, ימים יגידו, אנ שמח שזה נכתב, שתהיה לי את ההוכחה…

    • shohat

      תודה רבה קובי היקר.

  • יעקב

    לי אין ספק נחשון, אתה לא תחזור כי אתה אף פעם לא הלכת. סך הכל שדים ורעש רקע. גם זה יעבור.

  • איציק

    נחשון,
    מאחל לך החלמה מלאה ומהירה. בכול אופן, אני מקווה שלפחות חלקית תמצא בשחייה את מה שאבד לך בריצה. למי שמצליח להתחבר לשחייה זה משהו נפלא, אתה עם עצמך, עם מחשבותיך, זמן איכות אולטימטיבי.

  • חלושעס

    מכיוון שחלפס בחו"ל -

    "The problem is all inside your head", she said to me
    The answer is easy if you take it logically

    :-)

    • נחשון שוחט

      :)

  • אלכס דוקורסקי

    נחשון, החלמה מהירה.

  • גיסר

    וואו!
    זה הכל חוץ מאשר לפירסום.
    זה להדפסה ולשמור בארנק לטיסה בספטמבר לברלין בעוד שנה וחצי.
    אז אתה יושב בכסא 32c משועמם מפשפש בארנק ״לעשות סדר״ מוצא ומחייך חיוך פנימה. מסתכל ימינה ומוצא את איתי ואותי מימינך קוראים בלייזר ומבסוטים.
    הוואדי סבלני וממתין לשובך.
    גם אנחנו

    • נחשון שוחט

      אתה יודע הרי, הפוסט הזה כתוב כבר הרבה זמן, ובמוקדם או במאוחר ברור היה שישתחרר ברגע של קלות דעת. להשתחרר ממנו זה צעד חשוב בפני עצמו. חוץ מזה - קצת פול סיימון, קצת סטיב נאש. מה רע?

  • צח

    נחשון,
    מקווה תחזור מהר לרעות בשדות הריצה.

  • שחר ד.

    החלמה מהירה נחשון! אין קשה מלשבת פצוע ביציע בלי יכולת לעשות את מה שאתה אוהב...

  • itaish

    החלמה מהירה! שהגאות תחזור בקרוב.

  • מתן גילור

    נחשון, החלמה מהירה. ברשותך, אשתף את הסיפור האישי שלי.
    לפני כמה שנים התייצבתי על 3 ריצות בשבוע:
    1. 2 ק"מ - 6:40.
    2. 4 ק"מ - 15:00.
    3. 21-30 ק"מ (כ-1:41 ל-21 ק"מ ו-2:05 ל-25 ק"מ).
    (קצבים בינוניים, אבל אני הייתי מאד מרוצה).
    ואז נפצעתי והרשתי בערך את מה שאתה מתאר. יותר משנה הייתי מושבת. לא עזרו גלי אולטא-סאונד קצרים וארוכים, מכות חשמל ופיזיוטרפיה.

    ועכשיו? עכשיו אני רץ פעם ב-3 ימים, כ-5 ק"מ בקצב סביב 13-14 קמ"ש. שמע, החיים יפים. אני מרגיש בריא יותר, עייף פחות, לא כואב לי כלום מלבד הפציעה (אחרי 30 ק"מ כאבו לי כל מיני מקומות שהשתיקה יפה להם והייתי עייף כמה שעות טובות), יש לי הרבה יותר זמן למשפחה, לכתוב ובעיקר הריצה כבר לא מכתיבה לי את סדר היום. היא פשוט שם, פעם ב-3 ימים, כמו מקלחת פעם ביום או צחצוח שיניים פעמיים ביום.

    אני כמובן מאחל לך שתוכל לשוב במהרה לנפח הריצה בעבר, אבל דע לך שזה ממש לא הכל או כלום. אפשר לחיות נפלא גם במתכונת אחרת של ריצה.

    • shohat

      תודה מתן על התגובה. אני עדיין לא בשלב "ההשלמה". רוצה, כמו שאמרו REM
      Another trip around the sun.

  • סימנטוב

    נפלא! פול סיימון הוא ענק שכולם יודעים שהוא מהגדולים ביותר שיש אך עדיין הוא לא מקבל את ריספקט המגיע לו.
    מתחבר פציעה קלה משביתה את העיסוק החובבני שלי בשחייה. 'נאלץ' לשמור על כושר אוזניים בהקשבה רבה למוזיקה.
    סיימון וגרפינקל מסמלים לי ילדות על גבול הנעורים לכן בוחר מילים מאחד האלבומים האהובים עלי ביותר שלהם.
    Time it was
    And what a time it was, it was
    A time of innocence
    A time of confidences

    Long ago it must be
    I have a photograph
    Preserve your memories
    They're all that's left yo

    • shohat

      תודה לך על התגובה היפה.

  • avri

    Beautiful. Absolutely fantastic

  • ido moria

    תתקדם נחשון... WHY DENY...

    פול סיימון מעולה. התקליט החביב עליי זה HEART AND BONES . שיר הנושא הוא פואמה מלאת השראה. בטח תתחבר עלייה עכשיו בתקופת המעבר שלך.

  • פז

    כתוב מרגש וגם מדאיג. מלחיץ להבין שגם הווייתי נסובה סביב אותם אימונים, תחרויות, עיסוק מתמיד בעניין וכמה זה יכול להיות כואב ושברירי אם זה נלקח ממך. והרי אנו יודעים שפציעות קורות. באות, הולכות ולפעמים נשארות יותר מדי זמן.
    מזדהה עם כאבך הפיזי ועם התסכול שגובר עליו. כדי לקבל אנרגיות חיוביות אני בדרך כלל קורא סיכומי מרתונים שלך. אולי גם לך זה יעזור :).

  • צביקה

    לפחות יצא משהו חיובי מהפציעה - הצליחו להכניס רץ עם אוריינטציה ירושלמית למים ועוד לגרום לו לשחות רחמא ליצלן...
    אני בטוח שתחלים ותמשיך להוות השראה לאלפי רצים.
    רק בריאות ממני וגם מאורית

  • נעם

    נחשון, החלמה מהירה! מחכים לראותך בקרוב על המסלול.

  • ליאור

    השחייה נהדרת לגב וזה בכלל cross training נפלא אחרי ריצה.

    ליאור

  • ליאור

    וכמובן שכחתי הכי חשוב החלמה מהירה נחשון!

  • סתם אחד שקורא אותך

    החלמה מהירה, ולא פחות חשוב איכותית!

  • א ח

    קצין וג'נטלמן..
    הריצה היא רק אחד(!!!) מהקולות שלך..
    יש לך כל כך הרבה קולות, כמו נער מקהלה מתבגר .. ואצלך , החוסר של דבר אחד יתמלא במשהו אחר.. מקווה שזה ימלא אותך , עונג אותך...
    אתה השראה הרי.. יש בך כל כך הרבה , ואין מילות נחמה על זה שאתה רץ בכאילו... רק שאני נרגש לגלות מה יבוא בזמן שהתפנה...

Comments are closed.