הרוח, וילסון ומארי

סיכום מרתון ניו יורק 2014.

"If the wind will not serve, take to the oars" (Walt Whitman)

ובלטינית:  "Destitutus ventis, remos adhibe".  בפרשנות חופשית:  אם התנאים/הדרך אינם כפי שציפית, האמן ביכולתך ומצא פתרון אחר.

זהו השיעור של מרתון ניו יורק 2014.

***

1.  הרוח – הכוכב הראשי של המרתון הזה היה הרוח.  אתרי מזג האוויר דיווחו על רוחות של מעל 40 קמ"ש.  בדיווחים אחרים קראתי על מעל 30 קמ"ש.  גם אם הרצים הרגישו חצי מזה (ובין הבניינים, אל תטעו, הרוח לא נחלשת אלא יש Funnel effect שרק מגביר)- זה עדיין מאד משמעותי.  עכשיו תסתכלו על הגיאוגרפיה של המסלול ותחשבו שהרוח הגיעה מכיוון צפון-צפון-מערב (המפה מוצפנת).  והרצים?  "You don't need a weatherman to know which way the wind blows", כמו ששר דילן.

nyc-marathon-route-colored

זה אומר 33 קילומטר בערך מול הרוח, פחות או יותר, כשרק אחריהם – בשלב המכריע – היא הופכת לגורם מסייע.

במרתון, כמה דברים קורים כשיש רוח משמעותית.  הראשון והחשוב ביותר – התכנית הולכת לפח.  כל ההכנה המדויקת באימונים, לקצב המסוים ולתכנית המסוימת.  לפח.  כל הטיים טריאלס והטסטים והניתוח של היכולת והקצב הקריטי ואסטרטגיית ניהול הריצה.  לפח.  מי שלא מפנים – משלם.  קדימה למשוטים.  הדבר השני הוא שהמירוץ "מתקצר".  מדובר בשימור אנרגיה ושרידות, בהבנה שהקילומטרים האחרונים יכריעו.  לכן הדבוקות גדולות הרבה יותר מהרגיל עד מעבר לקילומטר השלושים (במירוץ הגברים נותרה דבוקה של עשרה רצים עד למייל ה – 21, ורק אז קיפסאנג ודסיסה פרצו קדימה).  זה גם סוג של צמצום פערים.  הדבר השלישי  הוא שרצים נדחקים אל מחוץ לאיזור הנוחות והבטחון שלהם.  רכיב אי-הוודאות גובר.  דרושה הסתגלות, דרושה גמישות, דרושה סבלנות.  לא כל הרצים מגיבים לכך באותה צורה.  הדבר הרביעי שקורה, בדרך כלל, הוא שמתפתחת ריצה דרמטית.  אתמול גם מירוץ הגברים וגם מירוץ הנשים הוכרעו בפיינל בסנטראל פארק – כששני רצים/רצות כתף אל כתף במייל האחרון.  כמובן שהשעון לא רלוונטי.

2.  וילסון קיפסאנג – קיפסאנג נראה חסר מאמץ בנצחון.  הוא ברח קדימה יחד עם לליסה דסיסה (ריצה מאד נחושה ויפה של דסיסה).  במייל האחרון בסנטראל פארק קיפסאנג שילב כמה "מתגברות" – surges – בנסיון לשבור את דסיסה.  הוא לא הצליח לשבור אותו אמנם – כל פעם דסיסה חזר – אבל הוא נטל את העוקץ מהפיניש האדיר שלו (פעמיים בעבר – בדובאי ובבוסטון 2013 דסיסה ניצח עם סיומת אדירה).  מאות מטרים לסיום דסיסה החל את הקיק שלו וגם נתן קטנה עם המרפק לקיפסאנג.  קיפסאנג סובב את הראש לעברו ונתן בו מן "מבט", כן "מבט", שאמר את הכל:  "תגיד, נראה לך?".  בקלילות וללא מאמץ הוא העביר הילוך ופתח 7 שניות.  נצחון ב – 2:10:59 לעומת 2:11:06.  קיפסאנג הוא פשוט רץ עם איכויות אחרות.

קיפסאנג השלים שנה חלומית, משיא העולם בברלין בספטמבר של השנה שעברה, נצחון ושיא מסלול במרתון לונדון (התחרותי ביותר) ואתמול שוב בניו יורק, הוא ניצח שדה מאד חזק של רצים, באופן מאד משכנע.  הוא השלים זכיה בסדרת המייג'ורס, כך שהפיניש הקטן מול דסיסה זיכה אותו בלא פחות מ –  600,000 דולר.  לא רע.  נשאר עכשיו לצפות למירוץ ראשון בינו לבין קימטו, ותסמכו על כך שהמארגנים של לונדון כבר עובדים על זה.  כרגע בשאלת רץ המרתון הטוב בעולם, ראוי לתת את האדג' לקיפסאנג.  וכמו שאריאל גולדשמיט סימס לי:  "מתי תלמד שאסור להמר נגדו?".

3. גב-גב ומב – כיף היה לראות את גברה גרמראים מסיים שלישי ואת מברוטאם קפלזיגי, בגיל 39, משלים שנה חלומית משלו.  מב עקף בשלושת הקילומטרים האחרונים את האלוף האולימפי קיפרוטיץ' וגם את חברו הטוב ג'פרי מוטאי, מנצח המירוץ בפעמיים הקודמות ושיאן המסלול (שכנראה איבד מעט מכושרו, איבד מספיק) כדי לסיים במקום הרביעי.  כל פעם מחדש להוריד את הכובע בפני הרץ הנהדר הזה, שמצליח להתעלות כך.  הישג נהדר נוסף עבורו.

4.  חזרתה של מארי קייטאני – מירוץ הנשים נותר צמוד עד למאה המטרים האחרונים והסתיים בהפרש של שתי שניות בלבד.  ג'מימה סומגונג נתנה פייט רציני מאד למארי קייטאני.  שתי הרצות נראו סובלות במייל האחרון, ודווקא סומגונג הובילה, כשקייטאני בחרה בטקטיקה הפוכה לזו של קיפסאנג – פשוט לחכות כמה שאפשר לפני התקיפה.  גם כאן, הרצה האיכותית יותר ניצחה.  (אני שמח שסומגונג לא ניצחה, יומיים לאחר הפרסומים לגבי בדיקת האי.פי.או של ריטה ג'פטו חברתה לקבוצה – נושא מאד מטריד שלא אכנס אליו כאן – ג'פטו היא הרצה המזרח אפריקאית הטובה ביותר שנתפסה עד היום, ככל שדגימת B לא תראה אחרת).  מרתון בכורה נהדר היה לשרה מוריירו הפורטוגזית שהובילה פרקים משמעותיים נגד הרוח וסיימה במקום השלישי.

5.  קוריוזים – הופתעתי לטובה מהתוצאה של קרוליין ווזניאקי – 3:26:33.  ווזניאקי התאמנה מאד קשה.  לויבמלדון ול – US Open.  שאפו על ריצת מרתון יפה על הדרך.  קצת לפניה סיים שיאן ארה"ב לשעבר ב – 5,000מ' בוב קנדי.  קצת אחריה הרץ הכי אוברייטד ומלא מעצמו בהיסטוריה – דין קרנאזס.  טיקי בארבר, ספורטאי עלית בעבר הלא רחוק, סיים את המרתון ב – 5:14ש'.  ספורטאי הסקי (הנורדי) האולימפי ביל דמונג, קבע 2:33:05ש'.

 

30 הערות - אחת לכל נקודה
קרחנה בארנה

13 Comments

YG 3 בנובמבר 2014

אני טוען כבר די הרבה זמן שקיפסאנג הוא רץ המרתון הכי איכותי בעולם.

בלי להמעיט מאיכותו של קימטו, אין לי בכלל ספק שאם הוא היה משתתף בברלין השנה, השיא היה רשום על שמו ולא על שמו של קימטו.

דורפן 3 בנובמבר 2014

טוב לראות לפעמים שריצות הן לא שיאים. תחרות בתנאים קשים מרגשת הרבה יותר

YG 3 בנובמבר 2014

נגעת בנקודה חשובה ונכונה- זה בדיוק למה מרתון ירושלים הרבה יותר מרגש משני המרתונים האחרים בארץ.

אריק האחר 3 בנובמבר 2014

פשוט תענוג לקרוא .
תודה

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2014

נהדר. זה רק אני שמתלהב ממש מהתוצאה של ווזניאקי? טניס הוא לא בדיוק ספורט אירובי (האמת שקשה לי לתייג אותו, זאת שאלה מעניינת) ובשביל אישה, בתנאים של ניו יורק ועוד במזג האוויר הזה זאת תוצאה מדהימה, לא? מעניין אם האימונים שלה למרתון הם חלק מהסיבה להצלחה היחסית שלה בזמן האחרון (ולא הפרידה ממקלרוי..)

נחשון שוחט 3 בנובמבר 2014

התוצאה שלה מאד יפה. גם בהתחשב בתנאים (הבדל של כמה דקות טובות), גם בהתחשב בהכנה מאד לא ספציפית – היא לא רצה מעל חצי המרחק באימונים, והכי משמעותי – האימונים היו בתקופה של תחרות אינטנסיבית כטניסאית בשיא הקריירה. המרתון היה "על הדרך".

היפותטית, אבל חד-משמעית, אילו היתה מתמקדת באימונים למרתון היתה יכולה תוך זמן קצר לרדת משלוש שעות ויתכן שגם הרבה מעבר לכך. גם בזכות תנאי הפתיחה וגם בזכות האופי התחרותי.

היא טוענת שהאימונים למרתון סייעו לה במשחקי טניס ממושכים. מעניין לשאול מומחים לטניס מה דעתם לגבי זה.

נתונים לפרספקטיבה. מאטס וילאנדר (אחרי שפרש) רץ מרתון ב – 4:19. אמילי מוראסמו רצה בפריס 2012 3:16:49 – התוצאה המהירה לטניסאית המוכרת לי.

itaish 3 בנובמבר 2014

בתוצאות הישראלים בניו יורק – הראל סרוגו עם 3:19, היה אלוף ישראל לנוער ושחקן קולג'ים מצויין. Take that Caroline..
למען הסר ספק, הוא כנראה מנצח אותה די בקלות גם בטניס.
כל הכבוד לה אבל, נתנה בראש.

תודה על הסקירות. היה אחלה מרתון. הפסקה מתבקשת מהמרדף אחרי השיאים לטובת קצת רייסינג

שחר ד. 3 בנובמבר 2014

סיום מצוין למייג'ורס – גם בגברים וגם בנשים.

גברים – קיפסאנג הוכיח שהוא (ביחד עם קימטו) רמה מעל כולם. אני שמח שהתייחסת לגברמרים ולקפלזגי באמת מגיע להם.

נשים – ראו בסיום שקייטאני רצתה את זה יותר. סומגונג פשוט נראתה כמישהי שרוצה שזה ייגמר ולא אחת שרוצה לנצח.

אפשר רק לקוות ששנה הבאה תתעלה על זאת שהיתה לנו.

ג'וש 3 בנובמבר 2014

מי זכתה במייג'ור נשים?

נחשון שוחט 3 בנובמבר 2014

מנצחת המייג'ורס בנשים היתה ריטה ג'פטו, שניצחה בכל ארבעת המרתונים בהם השתתפה: פעמיים בוסטון, פעמיים שיקגו.

הטקס אמור היה להתקיים בניו יורק, בסוף השבוע של המרתון.

ביום שישי פורסם שבבדיקה מחוץ לתחרות נמצאו סימנים לשימוש באי.פי.או. כרגע ממתינים להכרעה סופית, לא ברור אם ג'פטו ביקשה/תבקש תבדיקה של דגימה B לאישוש הממצא (יש לה זכות כזו). זו התפיסה הגדולה ביותר שהיתה בשנים האחרונות בריצות למרחקים ארוכים, וזו טלטלה רצינית.

אם ג'פטו אכן תיפסל, הזוכה תהיה עדנה קיפלגאט, שהיתה לה ריצה מאד לא מוצלחת אתמול (2:36, מקום 13).

יותם מ 4 בנובמבר 2014

כתבה יפה על בוב קנדי בניו יורק טיימס מלפני שבוע:

http://www.nytimes.com/2014/10/29/sports/new-york-marathon-2014-ex-distance-star-is-taking-it-slower.html?_r=0

יותם מ 4 בנובמבר 2014

אגב, לליסה עצר בשירותים בק״מ ה-15. זה די חריג לריצת עילית…
והוצאה של דמונג איכותית ממש.

אריאל - ש. 4 בנובמבר 2014

כתבה נחמדה על קארה גוצ'ר שרצה 2:37 במרתון זה.

http://www.runblogrun.com/2014/11/kara-goucher-takes-the-gamble-by-larry-eder.html

Comments closed