דגלים?

"היום אני יודע - איני מתאים לנס מתנוסס על תרן, דגלי עלי אהבה". ספר שירים שלישי נפלא לאיליה בר זאב.

 

מכתב של אם מירושלים לבנה שבקיבוץ גינוסר, 28.10.1944:

"… הפעם, כמו תמיד ילדי, חיכיתי שבועיים למכתב ממך… אני מצטערת שלא ידעתי כי היית בתל-אביב בתהלוכה של הנוער העובד.  לו ידעתי הייתי באה לראות אותך עם הדגל… בעוד ימים אחדים אסע אליך ונשוחח בינינו על הכל.  היה שלום אילינקא והרבה נשיקות".

ותשובה רטרוספקטיבית מהורהרת של הבן, בחלוף שבעה עשורים – מתגעגע וגם למוד לקחי עשיה, ניווטים, הליכה בשבילי החיים:

"דגלים?

איש על דגלו בדרך כל הארץ,

צועדים,

חורטים מחאות באויר.

היום אני יודע –

איני מתאים לנס מתנוסס על תרן,

דגלי עלי אהבה.

אני נזכר בלילות ומסתורים,

סיסמאות אדומות

בקירות האבן,

צעדות שוא ברחובות ירושלים –

באולם קולנוע עדן

קריאות שבח למנהיגים רוצחים.

 

קולקטיביות רעיונית –

שברי זכרון.

 

אני צועד בשבילי ישראל –

תרמיל גב, מים, מקל, דפק לב מואץ.

 

על מה נשוחח בדיוק?"

***

השיר מצוטט מספר שיריו השלישי והמיוחד של איליה בר זאב – מורה ומחנך, מאמן מעצב תודעה ודרך ויקיר האתלטיקה הקלה בישראל – איש מקצוע, איש אדמה,  איש שיחה, מוסיקה והמילה הכתובה.  הספר "מכתבים מאוחרים" הוא בעצם התכתבות בין-תקופתית.  הוא מלקט מכתבים של הורים רחוקים (האב בבריגדה היהודית והאם בירושלים) אל ילדם שבקיבוץ שעל שפת הכנרת, ותשובות אסוציאטיביות של המשורר לאותם המכתבים בריחוק השנים.  ואפשר שאיליה מתכתב בראש וראשונה עם עצמו, עם חייו וחוויותיו, עם דמותו ועם נוף ילדותו.  זהו ספר עמוק ומרגש של מחשבות ושל געגועים.

"אני הולך וגדל,

רץ.

לשמוע אותך מרחוק.

מכתב –

כמה שנים בינינו?

כמה מתרחקים אנו עכשו?"

***

איליה היקר,

ברכות חמות!

***

שיחה בין ברוך אסקרוב לבין איליה, על הספר החדש ובכלל, בראיון לקול ישראל

ilyabook

 

איש הנצח
אליפות העולם בחצי מרתון (עדכון תוצאות)

תגובות

  • חזי

    זכור לי במיוחד אימון ריצה שאליה העביר לנו. זה היה לפני 26-27 שנים בערך. לאחר חימום קצר, יצאנו לריצת 15 ק"מ באחד היערות באזור השפלה הדרומית, דוגמת יער חרובית. הקצב הלך והתגבר. ב-5 האחרונים גמליאל ברח לנו ועבר ל- 3.05 - 3.10 אנחנו דולקים אחריו עם 3.20 -3.15. המסלול ביער היה יפיפה. אליה נסע ברכבו הפרטי. סוג של טרנזיט דוגמת פורד ארוסטאר. רכב גדול. הוא נסע בשבילים לא שבילים. לעתים עלה על ענפי עץ גדולים שנותרו באמצע אחד השבילים. פנה ימינה ושמאלה עלה וירד, שביל צר ושביל רחב. באיזה שלב הרגשתי שהרכב ממש נצמד אלינו. הוא ישב לנו על הגב. היתה תחושה שאם אנחנו מפסיקים לרוץ הרכב של אליה דורס אותנו. זה לא היה באמת ככה אבל זו היתה התחושה. הקצב היה מסחרר ואליה לא הרפה. זהו. האימון הסתיים ואצל אליה זה היה נראה דבר שבשיגרה. מאמן טוטאלי. מאמן נפלא.

  • אופיר

    נחשון, בכל פעם שאני קורא משהו ממה שאתה מעלה לכאן באדיבותך, אני מרגיש שהצלתי איי-קיו נוסף.

    • אלכס דוקורסקי

      מצטרף לדברים. עוד שנים רבות של יצירה, והרבה בריאות לאיליה.

  • קורא

    תענוג לקרוא אותך נחשון, תמיד.

    רציתי לשאול משהו קצת מחוץ לנושא הפוסט הזה, למרות שבפוסט הספציפי הזה זה בכלל לא מתאים. מה דעתך על ריצה יחפה? אולי תתן איזה פוסט בנושא? בדיוק סיימתי את נולדנו לרוץ וממש אהבתי.

    • shohat

      תודה רבה.
      מאד נהניתי מהספר "נולדנו לרוץ" של מקדוגל. מקדוגל הצליח היכן שספרים רבים על ריצה נכשלים – להעביר אהבה אותנטית לריצה ולהדביק את הקוראים בפרספקטיבה הפשוטה שלו: אהבת הגילוי העצמי, הפשטות והמרחבים; האישיות האקצנטרית של הרצים והחברות ביניהם; . הוא גם מביא סיפור הרפתקאות טוב, עם מידה מספקת של נאמנות ביוגרפית בפיתוח הדמויות (אן טרייסון, סקוט יורק ועוד) יוצא מזה ספר שפשוט כיף וכדאי לקרוא.

      עכשיו, לקרוא את הספר הזה ולהחליט להיות Caballo Blanco זה כמו לראות את מלחמת הכוכבים ולהחליט להיות אובי וואן קנובי (ואת השני ניסיתי, זה לא עובד).

      הגישה שלי כלפי טרנד הריצה היחפה, כשאלה מקצועית, היא של ספקנות בריאה ובעיקר של מידה. כתבתי על זה מעט כאן:
      http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=6&messageid=148801984

      • קורא

        תודה על התגובה נחשון. האמת שזו היתה הגישה שלי בערך, לנסות מעט ובזהירות עד עכשיו, אבל ניסיתי על אספלט. לתחושתי זה דווקא משפר את המצב של הברך הפגועה שלי מאוד, לפחות בינתיים, אבל הדבר המרכזי שהספר הזה תרם לי הוא שינוי הגישה לריצה, במקום סבל ותחרותיות ורק לגמוע עוד ועוד קילומטרים כמה שיותר מהר, להאט את הקצב ופשוט להנות מהריצה עצמה. אולי דווקא השינוי הזה הוא מה שמשפר את המצב הפיזיולוגי שלי ולא ה-300-400 מטר היחפים שאני עושה בסוף.

  • הדרך למרתון בשעתיים – הדרך (1) | למרחקים ארוכים

    […] איליה פרסם שלושה ספרי שירה בשנים האחרונות.  טעימה קטנה מספרו האחרון כאן. […]

Comments are closed.