אל תשכחו את רוטרדם!

אליהוד קיפצ'וגה רגיל שתשומת הלב אינה מופנית אליו, ש"לא סופרים אותו". לא רק שהוא רגיל לכך, הוא מעדיף שהדברים יהיו בדיוק כך. ביום ראשון, במרתון רוטרדם, הוא ישתדל לגנוב את ההצגה ממרתון לונדון.

 

 

“I knew that everybody is watching Chebii, Bekele and Hicham, so I took the prize”.

***

אליהוד קיפצ'וגה רגיל שתשומת הלב אינה מופנית אליו, ש"לא סופרים אותו".  לא רק שהוא רגיל לכך, הוא מעדיף שהדברים יהיו בדיוק כך.

ביום ראשון ה -31 לאוגוסט 2003, בשעה 6:40 בערב, בפריס, נערכה אחת מריצות הגמר המסקרנות והאיכותיות ביותר בתולדות אליפות העולם באתלטיקה.  ה-  hype לקראת הריצה היה מטורף.  והוא דיבר על דו-קרב היסטורי.  בפינה אחת, קנניסה בקלה, השליט החדש, שכמה ימים קודם לכן ירש/הדיח את היילה גברסלאסי כאלוף החדש של ריצת ה – 10,000מ'.  הוא עשה זאת בריצה מהירה במיוחד – שיא אליפות של 26:49.57דק'.   בפינה השניה, גדול רצי ה – 1,500מ' הישאם אל גארוז', שהגן על תארו העולמי באופן משכנע.  גמר ה – 5,000מ', בערב המסיים את האליפות, היה הקרב על הזהב הכפול בין שני הרצים הטובים ביותר בעולם.  הקליימקס של האליפות כולה.  זו היתה ריצת הפנטזיה.

בזמן שכולם היו משוכנעים שהנצחון חייב ללכת לאל גארוז' או לבקלה, הפרשנים הזהירים ציינו שאסור לזלזל בקנייתים.  אלוף העולם ריצ'ארד לימו, אברהם צ'בי שהצליח בתחרות קודמת "לעקוץ" את בקלה בזכות יכולת סיום נהדרת, וג'ון קיבוון, פעמיים אלוף עולם במירוצי שדה ששלושתם סומנו כפוטנציאל הפתעה, בהסתברות נמוכה.

אף אחד, אבל אף אחד, לא ספר את הרץ הצעיר, בן ה – 18, שסיים שלישי במבחנים הקנייתים.  הילד, אליהוד קיפצ'וגה.

ריצת הגמר התנהלה בקצב מאד מהיר, עם החלפות תדירות בהובלת הקצב.  התוצאה המנצחת תהיה 12:52.79 – זמן נדיר באיכותו לריצת גמר עולמית (למעשה שיא האליפות, עד היום).

שתי הקפות לסיום התרחיש הצפוי התממש.  הישאם אל גארוז' עבר להוביל והגביר משמעותית את הקצב, בקלה מייד נצמד אליו.  הנה זה בא…

לתמונת הסיום קשה היה להאמין – לחצו!  נכון, אליהוד קיפצ'וגה, בזריקת חזה, לפני שני האלופים הגדולים.

וידיאו של אותה הריצה (מומלץ לצפות מ – 10:25 – הקילומטר האחרון).

***

מאז, היתה לאליהוד קיפצ'וגה קריירה מפוארת על המסלול.  נקודות הציון העיקריות בה כוללות מדליית כסף אולימפית בריצת 5,000מ' (שני לבקלה בריצת הגמר האולימפית המהירה אי פעם, בבייג'ין 2008), מדליית ארד אולימפית נוספת (2004), ומדליית כסף נוספת באליפות העולם (2007).  שיאו של קיפצ'וגה (12:46.53דק') מדרג אותו רביעי בכל הזמנים לריצת ה – 5,00מ' (אחרי בקלה, גברסלאסי ודניאל קומן).   הוא הצטיין בכל המרחקים שבין 1,500מ' (3:33:20דק') ל – 10,000מ' (26:49.02דק').

ואיכשהו, כל הקריירה הזו עברה בשקט יחסי, בצניעות, תחת צילם של קנניסה בקלה וחבריו האתיופים.

תחשבו על זה:  כמה מכם שמעתם בכלל את השם "קיפצ'וגה"?

***

בשנת 2013 כבר היה עיסוק אינטנסיבי בשאלת המעבר הצפוי של קנניסה בקלה ושל מו פארה למרתון.  למען האמת, ריצה מתוכננת של פארה עד חצי המרחק עם דבוקת המובילים במרתון לונדון, זכתה ליותר סיקור תקשורתי ופרשנות (מראש ובדיעבד) מאשר רובם של המרתונים שהתקיימו באותו החודש.

שוב, בגיל 28, עשר שנים אחרי רגע התהילה בפריס, לאליהוד קיפצ'וגה היה נוח שאף אחד לא מדבר עליו.  ששוב הוא יכול לעבור מתחת לרדאר.

(עד כדי כך שגם אני, למרות מעקב צמוד אחר העדכונים וכל הסקירות שכתבתי כאן בשנה שעברה – לא ידעתי בכלל על הכוונה של קיפצ'וגה לעבור למרתון).

התוצאה:  מרתון בכורה מרשים במיוחד של 2:05:30ש' לשיא מסלול במרתון המבורג.  וההמשך:  מקום שני במרתון ברלין (אחרי וילסון קיפסאנג שקבע שיא עולם), בתוצאה של 2:04:05ש'!

וכך, בשנה שעברה, הפך אליהוד קיפצ'וגה, ללא הייפ וללא תהילה – ובעצם מייד –  מרץ מסלול מוכשר במיוחד ומגוון ביכולותיו, לרץ מרתון מוכח (6 שניות בלבד משיאו של גברסלאסי).  כן, לרץ שיכול בהחלט, ביום טוב, לשפר את שיא העולם.

kipchoge

(Photo courtesy of Michiel Jelijs)

***

ושוב העיניים ללונדון.  לקרב הענקים.  שוב רף הצפיות אדיר, וכולם מצפים לריצה היסטורית, לשיא.  בלונדון.

אך חצי שעה בדיוק לפני זינוק מקצה הגברים במרתון לונדון, יזנק אליהוד קיפצ'וגה לניסיון השלישי שלו, ברוטרדם.

קיפצ'וגה מוכן, מלא בטחון, וכך בדיוק הוא רוצה ואוהב:  שתשומת הלב והלחץ מופנים כלפי האחרים.

אך אל תטעו:  ביום ראשון אליהוד קיפצ'וגה עשוי לגנוב את ההצגה, את התהילה כולה.

***

יהיו לו היתרון של התנאים והמסלול.  מרתון רוטרדם הוא מהיר במיוחד.  אמנם הפעם האחרונה שנקבע בו שיא עולם היתה ב – 1988 (ביילנה דינסאמו האתיופי), אך כמעט מדי שנה הוא מאפשר תוצאות מהירות במיוחד, לא פעם מפתיעות, גם ללא קאדר הרצים של מרתון לונדון ושאר המייג'ורס.  אינדיקציה טובה למהירות של המסלול היא בחישוב ממוצע 10 התוצאות המהירות ביותר שנקבעו לאורך השנים בכל המרתונים הגדולים.   לפי החישוב הזה, רוטרדם מדורג כמרתון השלישי המהיר ביותר, אחרי ברלין ודובאי.  נקודה מעניינת היא שבפעמיים בעשור האחרון שבהן אותו רץ ניצח באותה השנה גם ברוטרדם וגם בברלין – התוצאה ברוטרדם היתה המהירה יותר.

נזכור גם שפריצת הדרך הגדולה של אלוף ישראל במרתון, זוהר זימרו, היתה ברוטרדם, שם קבע את שיאו האישי – 2:14:28.

ובקיצור – לרוטרדם באים בשביל "הזמן", כדי לרוץ מהר.

קיפצ'וגה הקפיד להצהיר שהמטרה שלו איננה שיא עולם, אלא "שיא אישי" בלבד.  ההבדל הוא לא כל כך גדול, זו אסטרטגיה של "להחליט בדרך".  ושיא אישי יהיה כמובן גם שיפור לשיא המסלול של 2:04:27ש' (דנקן קיבט, 2009).

***

"מתחרים" – מבחינת תמונת המתחרים, המצב ברוטרדם בהחלט מעניין, ומיוחד.  שני מתחריו העיקריים של קיפצ'וגה הם בעצם חבריו לקבוצת האימון (תחת פטריק סאנג) – ברנרד קואץ' וברנרד קיפייגו.  במלים אחרות, מדובר בשלושה רצים שמתאמנים ביחד באופן קבוע, ושמתכננים לעבוד ביחד גם במהלך המירוץ, ולהותיר את הנצחון לחזק מביניהם בחמשת הקילומטרים האחרונים.  ברנרד קואץ' רץ את מרתון הבכורה שלו בדובאי בשנה שעברה וקבע את שיאו עד היום – 2:04:53ש'.   באוקטובר הוא ניסה לתקוף שוב את שיאו האישי אך דעך לסיום ב – 2:06:29, קורבן לפתיחה שהתבררה כמהירה מדי.  ברנרד קיפייגו הוא רץ מנוסה, שעשרה מרתונים מאחוריו, בעל שיא אישי של 2:06:29ש'.  מצד אחד, קשה לצפות קפיצת יכולת משמעותית אחרי שנים של אימונים ועשרה מרתונים.  מצד שני, לקיפייגו שיא אישי של 59:10דק' לחצי מרתון – המצביע על פוטנציאל גבוה הרבה יותר – והוא מייחס את התוצאה האיטית יחסית במרתון לכך שבעבר לא רץ קילומטרז' גבוה מספיק.

קשה לי לראות את קואץ' או קיפייגו מאיימים על הנצחון של קיפצ'וגה (כלומר, זה תלוי רק בו.  הם ינצחו רק אם הוא לא יהיה במיטבו), אך זה בדיוק העניין:  הם יספקו לו ליווי עד לשלבים המתקדמים של המירוץ.  וזה סיוע מאד נחוץ.

יתחרו שלושה רצים נוספים עם שיאים אישיים מהירים מ – 2:06:  אלברט מטאבור הותיק (2:05:25), ג'אפרד קיפצ'ומבה (2:05:48), והנציג האתיופי – בירהאנו ג'ברו (2:05:49, לפני שלושה חודשים בדובאי).

בסבירות גבוהה צפוי נצחון לקנייתים, אחרי נצחונות אתיופיים בשנתיים האחרונות, שקטעו רצף של 13 נצחונות קנייתים.

הסיפור וההזדמנות, כמו שאתם מבינים, הם סביב קיפצ'וגה.

***

שתי נקודות עניין ישראליות בולטות במירוץ:

ריקי סלם – שניצחה במרתון טבריה/אליפות ישראל בריצת הבכורה שלה בינואר 2013, תתחרה ברוטרדם לאחר תקופת הכנה ארוכה, מצוינת, בצפייה לשיא אישי ולהתקדמות נוספת.

גדי ירקוני – הרץ העוור שייצג את ישראל במשחקים האולימפיים בלונדון 2012 (שיא אישי 2:55:07).  גדי, שאיבד את מאור עיניו בפציעה בפעילות מבצעית בלבנון במהלך השירות בסיירת צנחנים, מגיע גם הוא לרוטרדם בכושר גבוה וכחלק מההכנה הרב-שנתית לקראת המשחקים האולימפיים בריו.  גדי מאומן על-ידי יוסף גזצ'או  (מגדולי הרצים שהיו כאן, שהחזיק בשיאי ישראל במרחקים שבין 1,500מ' ל – 10,000מ' ופספס בשמונה שניות אכזריות את הקריטריון האולימפי במרתון – 2:15:00).  הרץ המלווה את גדי הוא חי פרחי.

נחזיק אצבעות להצלחתם!

***

שידור ישיר בערוץ הספורט 5 לייב (58)  – מולי אפשטיין ואני נלווה בפרשנות את השידור הישיר של מרתון רוטרדם, ביום ראשון, החל מהשעה 11:30.   נשמח כמובן אם תצפו!

 

ואם?
ילדה רעה

16 Comments

דקלה דרורי 12 באפריל 2014

ריקי המלכה, מחזיקים אצבעות. כל-כך מגיע לה!!

אופיר 12 באפריל 2014

אחחח, איזו ריצה מ-2003! למה אנחנו כבר לא מקבלים ריצות ראלה באליפויות הגדולות?

נחשון, אני חייב לשאול אותך שתי שאלות בהקשר הזה:

ראשית כל, לא בטוח בכלל שמו פארח יכול לרוץ 26:45 ב-10,000. לעומת זאת, יש מספר רצים שלגביהם אין ספק. למה, אם כך, כולם מתעקשים לשחק לידיים של מו ולהגרר לריצת הזדחלות מכוערת שבסיומה כולם יודעים שמו ינצח את כולם בספרינט של 400 מ'?

בנוסף, שמענו השבוע את ג'ון טרי מספר אחרי הנצחון של צ'לסי על פריז סן ז'רמן, שמוריניו הכין אותם באימונים לכל תרחיש במשחק: איך לשחק במצב של 0:0, 1:0, 2:0, 1:1 וכו'.
האם אתה חושב שמו פארח (למשל) יוצא לריצה, הוא יוצא עם תכנית דומה לכל תרחיש – מה יקרה אם בקלה יחליט ללכת על ריצה מהירה למשל, וכו'? אני תחת הרושם שיש לו תכנית ריצה אחת, ומשום מה אף אחד מהם לא מעז להוציא אותו מאיזור הנוחות שלו.

נחשון שוחט 12 באפריל 2014

אופיר, קודם כל – השאלות מצוינות, וזה נושא שאני מתייחס אליו (בתקופת אליפות העולם/משחקים אולימפיים) – לא מעט. בתמצית:

1. שיאו של מו פארה ל – 10,000מ' הוא 26:46.57 (2011) זאת אומרת שמאז שנת 2007, היו רק שני רצים שרצו מהר ממנו – קנניסה בקלה (לאחרונה ב – 2011) ולוקאס רוטיץ' (גם ב- 2011). שני הרצים האלה לא היו רלוונטיים (מבחינת הכושר, או ההשתתפות) בגמרים של 2011, 2012, 2013. אז מבחינת פרופורציה, פארה היה גם הרץ בעל התוצאה האבסולוטית המהירה ביותר בין המתחרים הממשיים על הנצחון. מפתיע, לא? אבל זו עובדה.

2. אני מעריך שלפארה ישנה יכולת לרוץ מהר יותר (לכיוון ה – 26:30, לא חושב שמהר יותר). העניין שזה לא מעניין אותו ואת מאמנו סלאזאר. פארה לא משתתף כמעט בריצות עם מכתיבי קצב שהמטרה שלהן לייצר זמנים מאד מהירים.

3. צריך להבין שפארה הוא master tactician. זו לא רק יכולת הסיום, אלא טקטיקה הרבה יותר מורכבת, שבעצם מכתיבה תסריט ידוע מראש. הוא (בדרך כלל יחד עם ראפ) ייקח פיקוד על הקצב 4 סיבובים לסיום. ישלוט בו מלפנים (לפעמים מגביר, לפעמים עובד קדימה ומאט). הגברת הקצב המשמעותית מגיעה בדרך כלל שתי הקפות לפני הסיום – סיבוב על 60 שניות בערך- ואחר כך ה- 400 האחרונים מאד מהר.

4. כל ההבהרות האלה חשובות, אך הן לא משנות את העובדה שאתה צודק. עבור רצים איכותיים כמו גברמסקל וגברוויט (האתיופים) הסיכוי לנצח את פארה על המסלול הוא בהכתבת קצב מהירה מההתחלה. זה קשה, והם לא עושים זאת א. כי סיכוני ההפסד גדולים מאד, והם מפחדים (אולי גם לא מאמינים שיש להם יתרון איכותי אבסולוטי). ב. כי יש להם בכל זאת יכולת סיום והם מאמינים כנראה ביכולת להפתיע ג. אולי כי הם מוכנים להתחרות גם על מקום שני. עבור רץ כמו ג'יילאן – שהוא קיקר – הטקטיקה של פארה משחקת כמו כפפה ליד.

5. כן, זה מרגיז. מאד. כשרואים ריצות כמו הגמרים (גם ב – 10,000) מ – 2003, זה פשוט ללקק את האצבעות.

6. במרתון פארה לא יוכל, פשוט לא יוכל, להסתמך על השיטה הזו. הוא יהיה חייב לרוץ קצב "חם" (על הקצה עבורו) מההתחלה כדי להיות תחרותי.

אופיר 12 באפריל 2014

אחלה תשובות, נחשון, תודה. משום מה זכרתי שהשיא האישי של מו הוא 26:56. האם לדעתך היה לו סיכוי לנצח בריצות מהסוג שטדסה הכתיב?

shohat 12 באפריל 2014

קשה להגיד. כשרץ 26:46 הוא ניצח שדה מתחרים מאד חזק ביוג'ין (אורגון) כך שעמד במבחן אחד כזה. נגד טדסה בריצת הגמר האולימפית ההיא אני מאמין, או רוצה לחשוב, שהוא היה מפסיד.

איציק 12 באפריל 2014

נחשון,
שאלה שאינה ספציפית לפוסט זה, אבל מהם תנאי מזג האויר שנחשבים לטובים למרתון (טמפרטורה, לחות, רוח)? אני מניח שכיוון שהריצה היא של שעתיים פלוס אז יש שינוים פה ושם, אך עדיין כנראה שיש טווחים רצוים. למי משני המרתונים יש תנאים טובים יותר?

shohat 12 באפריל 2014

8-14 מעלות זה אידיאלי. רוח כמובן כמה שפחות (במיוחד ברוטרדם שמתחיל ומסתיים באותו מקום פחות או יותר), עננות (ללא שמש). איפה יותר טוב זה עניין של מזל. עניין של מזל. כרגע התחזית גם ללונדון וגם לרוטרדם נוחה מבחינת טמפרטורה, רוח טיפה יותר משהיינו רוצים אך את זה צריך להרגיש בשטח. הבעיות הגדולות ביותר לריצה מהירה, של מרתון, הן חום ורוח חזקה.

שחר ד. 12 באפריל 2014

אז רגע, זה אומר שלא תראה את מרתון לונדון? :)

ומכיוון שלא הספקתי בפוסטים הקודמים (הרבים והטובים), אני רוצה להודות לך על הסקירות לקראת מחר.

גיא זהר 12 באפריל 2014

אופ טופיק ואפרופו שאלת המשחק לידיים של פראח, עד היום קשה לי להבין את הטקטיקה של בקלה בריצת ה5000 באתונה 2004. מדוע הוא לא הכתיב קצב גבוה יותר מול אל גרוז שללא ספק הסיומת שלו טובה משלו. הוא הסביר את זה אי פעם?

shohat 13 באפריל 2014

היי. אני לא זוכר אם הוא הסביר. גם לי היתה תחושה כזו. אך אל גארוז היה אתגר רציני בכל טקטיקה. בוידיאו למעלה רואים אותו מנצח את בקלה על 12:51. קשה מאד להוביל קצב כזה לבד ובסוף לנצח, גם אם אתה בקלה. בגמר ה5000 ב2008 בקלה נתן תצוגת תכלית – 4:56 ל2000 האחרונים. כנראה גם כלקח מהריצה הזו.

אלכס דוקורסקי 12 באפריל 2014

אחלה סקירה. בהצלחה לגדי ולריקי!

אופיר 13 באפריל 2014

נחשון, דרג את ה- All time favorites שלך בריצות ה-5,000 וה-10,000. אתה נראה לי טיפוס של גברסילאסי.

נחשון שוחט 13 באפריל 2014

בהחלט. היסטורית, הסיפור שאני מאד מתחבר אליו הוא הסיפור של הרץ האוסטרלי הגדול רון קלארק, ה – Frontrunner האולטימטיבי (והרץ הראשון שירד מגבול ה – 28 דקות).

פוסט שקולע בדיוק לשאלות שלך –
http://www.bc-running.com/wp/?p=1893

אופיר 13 באפריל 2014

ווילסון קיפסאנג מכונה. זה סוגר סופית את נושא ההיררכיה בינו לבין ג' ו-ע' מוטאי. נותר רק לראות אותו ואת קימטו ראש בראש.

עוד ריצה אדירה של קיפצ'וגה. יאללה, הוא ובקלה צריכים להתחיל להתחרות במייג'ורס בקביעות.

איציק 13 באפריל 2014

נחשון,
מה עם איזה פוסט סיכום של לונדום קוטרדם עם קריצה לפריז…
בבקשה… נכון שביקשתי יפה ;)

אלכס דוקורסקי 13 באפריל 2014

חושב שריצתו של פארח היתה מוצלחת למדי. אמנם ירד מעט בקצב (כשתי דקות) במהלך החצי השני של הריצה, וריצתו הנפלאה של בקלה לפני שבוע מאפילה עליו – אבל לפני פחות משנה עדיין רץ 1500 מטר ב-3:28:81, וייתכן שהוא פשוט מתאים יותר לריצות המסלול. מי יודע, אולי דווקא ההשתתפות במרתונים, על האימונים הנדרשים לשם כך, תסייע לו לשפר את שיאו האישי ב-10000.

Comments closed