לונדון/רוטרדם – הסיכומים

עשר הערות בעקבות המרתונים של לונדון ורוטרדם.

 

 

קודם כל, התוצאות, בשביל ההקשר (והסדר) עבור מי מכם שעדיין לא מעודכנים:

מרתון לונדון, גברים:

1. וילסון קיפסאנג (קניה) – 2:04:29 (שיא מסלול.  השיא הקודם:  2:04:40)

2. סטנלי ביווט (קניה) 2:04:55 (שיא אישי)

3. צגאיי קבדה (אתיופיה) 2:06:30

4. איילה אבשרו (אתיופיה) 2:06:31

5. אספה צגאיי מקונן (אתיופיה, בן 18) 2:08:06

6. ג'פרי מוטאי (קניה) 2:08:18

7.  עמנואל מוטאי (קניה) 2:08:19

8. מו פארה (בריטניה) 2:08:21

9. פייסה לילסה (אתיופיה) 2:08:26

10. ראיין וייל (ארה"ב) 2:10:57 (שיא אישי)

האלוף האולימפי ואלוף העולם סטפן קיפרוטיץ' סיים במקום ה – 12 בלבד בתוצאה של – 2:11:37.  סגן אלוף העולם ל – 10,000מ' אברהם ג'יילאן לא סיים את הריצה.

kipsanglondon

(Photo courtesy of:  NH53 @ flickr)

מרתון לונדון, נשים:

1. עדנה קיפלגאט (קניה, אלופת העולם) 2:20:21

2. פלורנס קיפלגאט (קניה) 2:20:24

3. טירונש דיבבה (אתיופיה, מרתון בכורה) 2:20:35

4. פייסה טדסה (אתיופיה) 2:21:42

5. אברו קבדה (אתיופיה) 2:23:21

האלופה האולימפית טיקי גלנה סיימה תשיעית בלבד ב – 2:26:58.  המועמדת שלי לנצחון פרישקה ג'פטו פרשה אחרי 30 ק"מ בדבוקה המובילה עקב התכווצות שריר התאומים.

מרתון רוטרדם:

1. אליהוד קיפצ'וגה (קניה) – 2:05:00 (חצי ראשון 62:40)

2. ברנארד קואץ' (קניה) – 2:06:08

3. ברנארד קיפייגו (קניה) 2:07:58

4. דריבה רובי (אתיופיה) 2:08:02

שלושת הראשונים הם שותפים לאותה קבוצת אימון.

ומכאן להערות שלי:

1.  תוצאות 1 ו – 3 בכל הזמנים במרתון לונדון התחרותי והגדול מכולם.  תוצאות 1 ו – 2 בכל הזמנים במרתון פרנקפורט.  התוצאה המהירה אי פעם במרתון ברלין (שיא העולם).  כולם נצחונות.  כולם סאב 2:05, פעמיים סאב 2:04.  ממוצע למקבץ:  2:04:15ש'.  קוראים לו וילסון קיפסאנג.  יש שאלות?

2.  כל שנה מחדש, וגם הפעם, ה – hype ההיסטרי סביב מרתון לונדון (המוצדק מאד, בהתחשב באיכות ובעומק של שדה המתחרים) לא מתבטא בתוצאות.  מותיר תחושת אכזבה מסוימת.  לא באמת קרוב לשיא העולם.  אחרי הרץ השני, רוב הרצים מסיימים בתוצאות רחוקות משיאם.  יש מי שיאמר "ההר הוליד עכבר".  אך מי שאומר את זה פשוט מפספס את ההבדל המשמעותי והחשוב בין מרתון כ – time trial (שבו כל התנאים מוזמנים ונשלטים) לבין מרתון תחרותי (שבו אי-הוודאות גדולה, התנאים דינמיים, שולי הטעות אינם מתרחבים וקורים, כדרכו של המרתון, הרבה יותר שיבושים).  אם מבינים את זה, אז מבינים שמה שראינו אתמול מוילסון קיפסאנג הוא מפגן עצום של יכולת במונחי ריצת המרתון.  אי אפשר להמעיט לרגע מהאיכות של הרצים שרצו שם.  אלו הרצים שיודעים לרוץ 2:03 – 2:04.  בהגעה לקילומטר ה – 30, כשהחל בעצם המירוץ האמיתי, ולמרות פייסינג לא מוצלח (תיכף אסביר) קיפסאנג, ללא מכתיב קצב, נתן 10 קילומטרים על 29:11.  וב – 2.195 הק"מ האחרונים הוא הגביר עוד יותר (6:17דק') ופתח כמעט חצי דקה על סטנלי ביווט.  הקצב מנקודת ה – 30 קילומטר ועד לסיום היה קצב ממוצע ל – 2:02:43ש'.  אז אל תטעו בהערכת חסר של ההופעה הזו.  זו היתה הופעה שראויה לאלוף, וראויה לכל ה – hype.

3.  הסיבה שלא רואים תוצאות של 2:03 בלונדון היא לא שהמסלול איטי (שיאי עולם – ע"י חאנוצ'י ופולה ראדקליף, הרי נקבעו כאן).  הסיבה היא עצבנות, טקטיקה, ופייסינג שאיננו אופטימלי.  והפעם, הוא היה גרוע.  בפשטות, כדי לרוץ ריצת שיא הקצב לאורך הריצה צריך להיות אחיד ככל הניתן.  תראו מה היה אתמול בלונדון (ספליטס לכל 5 ק"מ, כאשר קצב שיא עולם הוא 14:38-14:39):  14:21 (מהר מדי…), 14:50 (תיקון), 14:55 (נבהלים ומתחילים להיזהר), 15:09 (כאן בעצם ויתרו ביודעין על ניסיון ל – 2:03, וזה חוזר לפתיחה המהירה מדי.  כאן גברסלאסי גם נשר), חצי הדרך ב – 62:30 (45 שניות לאט מהתכנון), 14:43 (חזרה לקצב טוב), 15:03 (ללא פייסרים, הרצים אוגרים כוח לקראת ה – 30, כלומר – כאן שיחקה מן הסתם הטקטיקה של "לפני הדחיפה הגדולה"), 14:33 (הפריצה המדהימה-המכריעה של קיפסאנג וביווט), 14:38.  הפייסינג מספר את כל הסיפור.  מבלי להיכנס להסבר הפיסיולוגי, על שינויי קצב משמעותיים (14:21, ו – 14:33 לעומת 15:09 ו – 15:03) – משלמים מחיר אנרגטי, שהתרגום שלו הוא תשלום בזמן הכולל. ושוב זה נותן פרספקטיבה לגבי איכות הריצה של קיפסאנג.

4.  היילה גברסלאסי היה פייסר פשוט איום:  פתיחה של 14:21 (4:36 למייל הראשון, אמנם במגמת ירידה) וסיום יום העבודה אחרי קצת יותר מ – 15 ק"מ.  הוא הפריע יותר משעזר.  אני מאד אוהב את היילה, אתם יודעים, אבל Hey man , don't quit your day job.

5.  שאפו לסטנלי ביווט שמיצב את עצמו רשמית כחבר בחבורת העלית של רצי המרתון (שיא אישי, ותראו את רשימת הקרקפות).  שאפו לצגאיי קבדה שממשיך להיות המניה הכי בטוחה במרתון, לא תמיד לנצחון אבל להופעה חזקה וטופ 3 – זו כבר הפעם ה – 14.  לאיש הזה יש ימים טובים וימים מעולים.  אין אצלו (כמעט) "יום רע". שאפו לאבשרו ומקונן.  נכון, התוצאות הן לא מה שהם קיוו, אך הם בעיניי צברו "לגיטימיות" בריצה הזו.  אכזבה לא פשוטה לצמד המוטאים, שראו עצמם בנעליו של וילסון קיפסאנג ופשוט נכשלו.  אך שמחתי לראות אותם מסיימים, וגם עם יצר תחרותיות (עמנואל מוטאי צייץ:  כשמו (פארה) עבר אותי אמרתי לעצמי there's no way I'm losing to him.  גם זה לקח לא מובן מאליו – להילחם עד הסוף גם ביום קשה, כשהתסריט לא מתממש.

6.  זה הציטוט ממו פארה:

“100% (I’ll do another one). I’m not going to finish it. I’m not going to finish it (the marathon) like this,”.

אני רוצה להגיד שלושה דברים לגבי פארה:  1.  מגיע לו קרדיט על הבחירה בלונדון, לפחות מבחינת האומץ וכיבוד הצפיות של האוהדים שלו (נכון, הוא גם קיבל עבור זה המון כסף).  מקצועית נטו זה לא היה הצעד האידיאלי.  אך מצד שני, הוא לא השתפן, קפץ למים העמוקים, ידע שזה עשוי להיגמר כך.  2.  בהתעלם מה"הייפ" הבלתי-פרופורציוני סביבו, הריצה תואמת את הצפיות המקצועיות האמיתיות (כתבתי מראש שהוא ירוץ 2:08, הוא עשה את זה בספליטס סבירים של 63, 65, בלי להתפרק).  גם לא בושה לסיים עם שני המוטאי-ים.  בכל אופן, 2:08 במרתון לרץ של 3:28 ל – 1,500מ' זו הצלחה – איך שלא תסובבו את זה.  לדעתי פארה לעולם לא יהיה world beater במרתון, אך את הריספקט שלי הוא קנה.  3. אני אוהב את זה שפארה מראה הומור ופרופורציה, מחייך, מכבד, מתלוצץ.  לוקח את מה שהוא יכול לקחת, ומשדר תמיד משהו מאד חיובי.  הנוכחות שלו כ – character טובה לאתלטיקה.

7.  עדנה קיפלגאט, פעמיים אלופת עולם, זכתה סוף סוף במרתון לונדון החמקמק (אחרי שבשלוש השנים הקודמות סיימה שלישית, ופעמיים שניה).  היא ניצחה בספרינט לסיום את פלורנס קיפלגאט, כשהשתיים מקדימות את טירונש דיבבה.  ציפיתי לריצה הרבה יותר מהירה אצל הנשים (2:18 ואפילו מהר יותר).  הן עברו חצי ראשון ב – 69:16 ופשוט לא החזיקו את הקצב והאטו בהדרגה משם.  המועמדות הטבעיות לריצה מהירה יותר – ג'פטו שפרשה עקב פציעה ופלורנס קיפלגאט השיאנית הטריה לחצי מרתון – כנראה פשוט לא היו בשיאן היום.  טיקי גלנה – רחוקה מאד מכושרה.

8.  טירונש דיבבה צריכה להרגיש טוב עם עצמה.  מה טוב, מצוין.  נכון, יש הדיון אם הטעות שלה (לחץ של מתחילים) בכך שעצרה להרים בקבוק שתיה שנפל לה עלתה לה במירוץ (התשובה:  כנראה שלא).  אבל עזבו את זה בצד.  מרתון בכורה על 2:20 (בדיוק התוצאה שאיחלתי לה), צמודה לשתי המנצחות בשדה האיכותי ביותר שניתן לדמיין.  טירונש רק מתחילה, ויש הרבה סיבות לאהוב את הסיכויים שלה.

9.  בינתיים, ברוטרדאם, אליהוד קיפצ'וגה.  רץ שהוא ההגדרה לקלאסה.  ברוטרדם הרוח הפריעה מעט לריצה מאד מהירה.  הכתבת הקצב היתה מעט איטית (62:40 לחצי הדרך).  קיפצ'וגה נראה רגוע ובשליטה כל הדרך, הגביר משמעותית בקילומטר ה – 30 וסיים עם חיוך גדול על הפנים.  2:05:00, ואמרתי לעצמי (האמת, גם בשידור) – "אחח, אם בקלה היה עכשיו לצידו – איזו תחרות היינו מקבלים".  ועוד נקבל!

10.  איפשהו יושב לו שם קנניסה בקלה ואומר לעצמו:  "היי, נראה לי שאני יכול".  אולי, אולי לא.  יהיה מרתק להמשיך לעקוב ולראות.

בשבוע הבא (יום שני):  מרתון בוסטון הגדול!  סקירה תועלה לקראת סוף השבוע.

חג שמח לכל קוראי דה באזר.

 

 

 

 

 

 

:23:21
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ עַל אֶרֶץ רַבָּה
ביקום מקביל, גוסטאס קלע זריקת עונשין

43 Comments

שלמה 14 באפריל 2014

נחשון, תודה רבה על הסקירה המקיפה !

נפלה טעות סופר קטנה : "כאשר קצב שיא עולם הוא 4:38-4:39"
צ.ל. 14 כמובן.

למרות מה שכתבת בקשר לפייסינג,האם ידוע למה גברסילאסי פרש ? הוא אמור היה להמשיך עד ל:30ק"מ !

חג שמח !

נחשון שוחט 14 באפריל 2014

תודה, תיקנתי.

אני לא ראיתי עדיין הסבר של גברסלאסי. אפשר לעקוב כאן – http://www.letsrun.com/forum/flat_read.php?thread=5738787

שלמה 14 באפריל 2014

תודה !

אופיר 14 באפריל 2014

אחלה סקירה, מסכים עם כל מה שכתבת על מו, ואף אוסיף: מו (כאוהד ארסנל מושבע) הוא הדבר הכי קרוב לווינריות בסביבת ארסנל.

אופיר 14 באפריל 2014

וחג שמח לכולם!

אביב קולין 14 באפריל 2014

נחשון היקר

ראשית חג שמח. שנית,מעבר לסיכום המעולה,הנהירוהרבה קורטוב אישי שלך, נראה שגם ניחנת ביכולות נבואיות ממש, המעידות על מקצועיות ושליטה ברזי המקצוע כמו גם ברצים עצמם.
כנראה שלעולם מרתון רוטרדם יהיה גם הוא "חמקמק" בכל הקשור להישגים שמקורם ברוח נבזית מהים הצפוני, מה שהרס לפני שנתיים לחברנו גיזאצ'ו (גם אני חוויתי את הקור והרוח הזאת באותה שנה ממש), הרס גם השנה לרצים בכירים שלנו כמו יותם ורדי וריקי סלם שהתחרו שם השנה, במונחי רוטרדם השטוח והמהיר 2:05,זה משהו שעליו היה אומר צדי צרפתי "זה ליד".

shohat 14 באפריל 2014

היי אביב היקר. תודה!
בעניין היכולות הנבואיות, בוא נגיד ש"פגעתי בול" בכל הניחושים שלי, חוץ מאלה שלגביהם פספסתי לחלוטין (ג'פרי מוטאי ופרישקה ג'פטו לנצחון, קיפסאנג מחוץ לטופ 3, ועוד). אני חושב שבפרשנות הניחוש הנכון הוא לא החלק החשוב, במיוחד כשאנו גם לא יודעים מספיק פרטים לגבי האימונים וההכנה של הרצים. אני משתדל להסביר את הגורמים המשפיעים ואת התרחישים האפשריים.

בנוגע לריקי, יותם, וגם גדי ירקוני – אשוחח איתם כשיחזרו לארץ כדי לשמוע מהם. ביחס למוכנות ולכושר ששלושתם היו בו, ולמטרות – ברור שהשתבש משהו מעבר להשפעת הרוח. אין דבר. זה המרתון, אין הבטחות. ואני משוכנע ששלושתם עוד ירוצו מהר יותר באופן משמעותי בהמשך.

גיא זהר 14 באפריל 2014

תודה על סקירה מאלפת. למה לדעתך פראח לא יכול להיות באמת בצמרת רצי המרתון? בין השורות אני מבין שאתה חושב שבקלה כן. מה ההבדל ביניהם?

shohat 14 באפריל 2014

תודה גיא! השאלה במקום, ואני לא חושב שמישהו יכול לספק תשובה מוחלטת. אני חושב שההשוואה בין בקלה לבין פארה לא מתמצית בעובדה ששניהם היו אלופים למרחקים של 5,000 ו – 10,000מ', אלא שיש משמעות גם לאופן שבו הם נהגו לרוץ וליתרונות היחסיים שלהם כרצים. לבקלה, וגם לגברסלאסי לפניו, וגם לקיפצ'וגה, היתה אמנם יכולת סיום נהדרת, אך הם גם היו רצי 5-10 יותר "קלאסיים" שנהגו לא פעם להכתיב קצב מהיר. בקלה, אם נבדוק, גם בשיאו היה פגיע (פה ושם) למירוצים שהתנהלו בקצב איטי יותר (כגון בהפסד לאל גארוז' באתונה 2004) והעדיף ריצות מהירות לכל אורכן. פארה, לעומת זאת, הוא בעל יכולות נהדרות כרץ 1,500 – 3,000, שיודע לנצל אותן באופן נפלא כדי לנצח ב – 5-10. הוא אוהב לשבת מאחור, קצב שאיננו מהיר מדי, ולקחת את השליטה על הריצה ב1,600 האחרונים, בעיקר עם שני סיבובים אחרונים מתגברים ומאד מהירים. זו יכולת שפחות רלוונטית להצלחה בחצאי מרתון ומרתון, ובניסיונות של פארה על הכבישים אפשר לראות שהוא נמצא מעט מחוץ לאיזור הנוחות שלו. שוב, 2:08, כמו 60 דקות לחצי מרתון זה מאד מרשים, אך השאלה אם הוא יתקדם לסאב 59 ו – 2:05.

עפר שלח, שגם הוא התרשם לטובה דווקא מהריצה של פארה, אמר לי הבוקר שפארה נראה כל הדרך כאילו שהוא רק מחכה ל"600 מטר לסיום" ושיתנו לו לברוח כבר. זה תיאור די קולע.

כמובן שזה לא זלזול בפארה. זו רק דעה שספק אם ריצת המרתון מאפשרת ביטוי מקסימלי ליתרונות שלו. ואולי אני טועה. נראה.

גיא זהר 14 באפריל 2014

תודה. חג שמח.

אורי 14 באפריל 2014

חברים יקרים בערב פסלח הבעל"ט. מאחל לכולנו התנערות אחת בריאה מהעיסוק הקוואזי-היסטרי והבלתי נגמר בענין מוחמד פארח. אני מניח שאני בין היחידים הכותבים כאן, שראה אותו בארבע הריצות בלונדון 2012 ומוסקבה 2013. אולי זה "לא משנה כי גם כך רואים בטלוויזיה את התקריב". ואולי זה כן משנה. כי חלק מהריצות הללו התקבלו (כמובן בייחוד במוסקבה) לא טוב על ידי חלק מהקהל שאינו סתם עשרות אלפי טמבלים ויש שם די אנשים שמבינים כי במקום ריצת 5000 מטרים רואים אימון משותף של 4400- 4600 עם תחרות ל-400-600 מטרים. גם אם קצת הגזמתי, זה מקסם שווא והונאה למחצה- ייכתב מה שייכתב על "טקטיקה אדירה" ועל זמן המנצח ב-333 וחצי המטרים האחרונים.

כשהאיש נשאל על אפשרות שיא עולמי (הה! זה באמת לא שודר בטלוויזיה, זה היה במסיבת העיתונאים) הוא פשוט התנער חזור והתנער מהשאלה. אז אולי נזכור שהחברים גברסילאסי ובקלה זכו בתארים ולא רק בסיום איזו מיזחלת עם ספרינט בסוף, אלא מאבקים בקצב. רצו שם מול פול טרגאט כזה, בין השאר. והעיקר: שברו שיאי עולם ועוד איזה שיאים.
אחד הדברים המעצבנים (וכאן, נחשון, תיקנת יפה) זה מישכון ריצה נהדרת – שוב – של המרתוניסט הנהדר קיפסאנג לשאלה הרת הגורל, מה יהיה או מה לא יתרחש במרתון הראשון של מו פאחר אחרי שידענו מה קרה בחצי מרתון השני שלו.

נו, רק אוסיף שהאתלטיקה העולמית אף פעם לא היתה "רק פאבו נורמי" או "רק אמיל זטופק", עם כל היות השניים גיבורי תרבות, וגם לא רק לאסה וירן, אעפ"י שניצח פעם אחר פעם אולימפית, מרחק אחר מרחק. אתלטיקה אדירה זה גם וקודם כל ג'סי אוונס, רלף בוסטון, ואלרי ברומל, אל אורטר, קרל לואיס, ויקטור סאנייאייב, יאן זלזני, איוולין אשפורד, אירנה שווינסקה (נא לא לקפוץ עם "סמים", כי שווינסקה קבעה כמעט הכל לפני) ודומיהם. פיתוח אתלטיקה בישראל לא יבוא אף פעם רק דרך המרתון. מי יודע, אולי אמצא תומכים אחדים.

shohat 14 באפריל 2014

אורי היקר,
כרגיל אני שמח שאתה כותב כאן. זה מכבד את האכסניה ומוסיף תמיד זווית מעניינת ופרספקטיבה של אדם בעל הבנה עמוקה מאד באתלטיקה – לרבות בהקשר ההיסטורי הרחב יותר. אני שמח על תגובות והערות שלך תמיד.

בעניין מו פארה אני מסכים אתך חלקית ואני באמת משתדל להציג את הישגיו ויכולותיו בצורה מאוזנת (מבלי להאדיר למימדי גברסלאסי-בקלה אך גם מבלי לבטל). כמובן שלא על חשבון המתחרים האחרים.

בנוגע להערה ש"פיתוח אתלטיקה בישראל לא יבוא אף פעם רק דרך המרתון" – זה בוודאי נכון. פיתוח האתלטיקה מחייב תשתית רחבה בגילאי הנוער (לדעתי – קודם כל דרך בתי הספר) עם דגש על מיומנויות אתלטיות בסיסיות (הכל חוץ ממרתון!). מצב האתלטיקה הקלה בארץ, לצערי הרב, הוא מצב של ענף ספורט שלעתים נדמה שהוא איננו חפץ חיים. שינוי משמעותי אפשרי רק מהבסיס.

ככל שההערה הופנתה כביקורת על תוכן הכתבות, הרי אני כותב כאן לא רק על המרתון/ריצות ארוכות, מבלי להכחיש או להתנצל על כך שהזיקה שלי היא קודם כל לתחום הריצות הארוכות והבינוניות. אך גם מקצועות אתלטיקה נוספים מקבלים כאן במה יחסית רחבה. אני משתדל.

מאד אשמח אם תמשיך להשתתף כאן בדיונים ולהוסיף מידע ופרשנות שחומקים ממני.

חג שמח!

היסטוריון של ספורט 14 באפריל 2014

מעולה תודה רבה:
אני אשמח מאד לדירוגים של עשרת הראשונים.
הייתי שמח לדעת למשל על צגאיי מספר 5 בן ה 18.
זה דבר לא תדיר בכלל והייתי שמח לדעת יותר.
כולל תובנות שלך .
אני שמח שיש יותר ויותר מאמרים בענייני מרתונים.
שמחתי והחכמתי מהסבריך.

shohat 14 באפריל 2014

תודה!
למה אתה מתכוון ב"דירוגים"? אנסה לעזור.
צגאיי מקונן הוא תגלית חדשה בעולם המרתונים. בינואר הדהים עם נצחון במרתון דובאי ב – 2:04:32, בגיל 18! (25 שניות מהר יותר משיאו של גברסלאסי על אותו המסלול, שאמנם עבר שינויים מסוימים, ומייצר ריצות מאד מהירות). ההצלחה להתמודד באופן מכובד במרתון לונדון שלושה חודשים מאוחר יותר, אני חייב להודות, מפתיעה גם היא מבחינתי. זהו רץ שלא ידוע עליו הרבה. הוא סיים חמישי באליפות העולם לנוער ב – 5,000מ'. היתה לו תוצאת חצי מרתון של 62:53 לחצי מרתון ב – 2013, ופתאום- בום! השיא הקודם לגיל 18, של אריק נדיימה הקנייתי, היה 2:06. בדובאי הוא בעצם שיפר פעמיים את שיאו הקודם לחצי מרתון. לא תדיר? אתה צודק לחלוטין. נותר להמתין לראות אם הכשרון הכשרון ימשיך להתפתח ולפרוח.

roei034 15 באפריל 2014

למה לא מיצרים כבר מכל העלייה האתיופית מרתוניסט??? למה לא משקיעים בזה? איך אנחנו מבזבזים כזה חומר גלם לריצות ארוכות???

היסטוריון של ספורט 16 באפריל 2014

תודה רבה:
התכוונתי שזה שאתה מדווח על עשרת המנצחים במרתונים זה לא לחינם ואני אודה לך אם תמשיך במסורת זו.
תודה רבה על צגאיי נותר רק לעקוב אחריו מכאן ואילך …

היסטוריון של ספורט 14 באפריל 2014

וכמובן חג שמח נחשון לך ולכולם.

איציק 14 באפריל 2014

תודה רבה וחג שמח

אלכס דוקורסקי 14 באפריל 2014

נהניתי לקרוא!
חג שמח, נחשון ולכל כותבי וקוראי דה באזר.

MoBot 14 באפריל 2014

אז למה בעצם לונדון לא מאמצת את המודל הברלינאי? המארגנים לא רוצים שיאי עולם?

נחשון שוחט 17 באפריל 2014

אני מתנצל בפניך על כך שהמערכת עשתה "ספאם" אוטומטי לתגובה שלך, ורק כעת הבחנתי בכך.

בתשובה לשאלה שלך, המארגנים של לונדון בוודאי לא יצטער על שיא עולם, אך אסטרטגיית המיתוג שלהם מבוססת על נדבכים אחרים, לא פחות חשובים: 1. מרתון לונדון כמרתון האיכותי והתחרותי ביותר (שהנצחון בו הוא היוקרתי ביותר) 2. השנה היה דגש משמעותי על הצגת מו פארה, כאטרקציה מרכזית.

ר' הציטוט של מנהל המירוץ שנלווה לפרסום הראשון של שדה המתחרים (מתוך אתר המרתון):
London Marathon race director Hugh Brasher said: “We are delighted to announce another superb elite men’s field for the 2014 Virgin Money London Marathon, a line-up containing the usual array of record breakers, global champions and worldwide marathon winners.

“Of course, much attention in Britain will focus on the performance of Mo Farah and we are very pleased that he has chosen London to make his marathon debut. But it will be an extremely tough challenge for Mo with the quality of the elite field as high as ever.

“The London Marathon is rightly known one of the hardest races in the world to win, and the line-up of world-class talent we are announcing today shows that 2014 will be no exception.”

במונחי יוקרה אני חושב שהמודל של לונדון ככלל > מהמודל של ברלין.

בני נוה 14 באפריל 2014

להיסטוריון הספורט: כאן תוכל ללמוד על התוצאות של רצי המרתון: http://www.iaaf.org/records/toplists/road-running/marathon/outdoor/men/senior
תוכל לראות בה את התוצאות הטובות ביותר בכל הזמנים של אלה שירדו מ- 2:08. נכון להיום היא כוללת 273 רצים. תוכל כמובן לעשות חיתוכים שונים וללמוד על תוצאות הרצים המצטיינים. לחיצה על שמו של כל רץ נותנת לך את כל הפרטים עליו.

היסטוריון של ספורט 16 באפריל 2014

תודה רבה

itaish 14 באפריל 2014

נהניתי מאוד לקרוא.
אני חושב שאם יש משהו טוב בפייסניג המזעזע של היילה, זה שהוא יצר תחרות מעניינת יותר, מעבר לנושא הזמנים. בעייני, כאשר אוספים כזה שדה של מתחרים, יכול להיות שעדיף לוותר על הפייסרים all together. ייתכן שזה יוביל לזמנים מעט יותר איטיים, אבל התחרות תהיה מרתקת, ונראה גם רצים כמו קיפרוטיץ' או פארח כחלק מתמונת המירוץ, לפחות בהתחלה. במרתון, בניגוד ל5000-10000, לא ישאירו את ההכרעה ל 300 מ' האחרונים.. נקווה שנקבל משהו כזה מקימטו ולליסה דסיסה (ואולי מב והול.. או שלא) בשבוע הבא בבוסטון.

יעל 15 באפריל 2014

תודה על הסקירות הנהדרות של לפני ואחרי, שמשדרגות עבור צופה חדשה בתחום את חוויית הצפייה. תענוג.

אודי 15 באפריל 2014

שאלה – כשהפייסינג כל כך רע למה אף רץ, שברור שמבינים את זה מייד, לא אומר fuck off הם בחיים לא מחזיקים קצב כזה ועוזב את הדבוקה לרוץ את הריצה שלו?
להבנתי אחרי התיקון שלך קילומטרים 5-15 הוא היה בתוך הדבוקה בחזרה.

shohat 15 באפריל 2014

נושא של קבלת החלטות תו"כ הריצה, במיוחד בתוך דבוקה, הוא מורכב. ככלל רצים יעדיפו לרוץ בדבוקה מאשר לבד. במקרה הזה פעלו כמה אלמנטים – פתיחה של 14:21 היא 15-20 שניות מהירה מדי, אפשר להניח כמה שניות בגלל הירידה במייל הראשון. ומיד לאחר מכן הם תפסו את עצמם ובאמת האטו (14:50). אילו זה היה מסתכם בכך, לא היה נזק גדול כל כך וניתן היה לצפות לזמן מאד מהיר. הסטייה הבאה מהקצב הרצוי באה בין 15 ל- 20, וזו סטיה משמעותית (הפעם האטה). זו יכולה להיות תגובה של חשש בעקבות הפתיחה המהירה מדי, או שוב פשוט טעות של מכתיבי הקצב, לכיון ההפוך (אינני יודע מהם נתוני הרוח, שגם הם עשויים להיות חלק מההסבר). ואז בין 25-30, כשהמתחרים נותרו ללא פייסרים, שוב היתה האטה שנבעה להערכתי מכך שבשלב הזה כל רץ הכין את עצמו לכך שמהשלושים יתחילו לבוא פריצות ומהלכים, ואף אחד בשלב הזה לא רצה לדחוף את הקצב. זה אפייני ואפילו צפוי. זה מלמד שהרצים חשבו קודם כל על הנצחון, בקדימות על פייסינג לתוצאה אופטימלית.

הניתוח ברזולוציות האלו, כאן מהמחשב, הוא טיפה יומרני ולא בהכרח מדויק. אך השורה התחתונה של פייסינג בלתי-אחיד בתנאי מירוץ כאלו וההשפעה שלו על התוצאה היא רלוונטית גם אם הסיבות שונות מעט ממה שאני מעריך.

בני נוה 15 באפריל 2014

נחשון, ברשותך ארחיב קצת את ההיבט הסטטיסטי של ההשוואה בין הגדולים ביותר. כפי שציינת לקיפסאנג יש 5 תוצאות מתחת ל- 2:05, מהן 2 מתחת ל- 2:04 והוא מחזיק בשיא העולמי ובתוצאה השלישית בטיבה בעולם. התוצאות האלה נקבעו בשנים 2011-14.

לקיסר היו רק 3 תוצאות מתחת ל- 2:05 שנקבעו בשנים 2007-8 , אבל צריך לזכור שהן היו 3 התוצאות הטובות בעולם בתקופתו, כולל 2 שיאי עולם.
לעניות דעתי, קיפסאנג אולי גדול ממנו מבחינת האיכות , אבל מבחינת המעמד, נראה לי שהוא צריך לקבוע עוד שיא עולם אחד על מנת להיות ללא ספק הגדול מכולם במרתון. כמובן שהוא לא יאיים על מעמדו הכולל של הקיסר שזכה בו בצדק בגלל שליטתו המדהימה בטווח רחב של מרחקים.

ל- 5 רצים רשומות 2 תוצאות של 2:05 ומטה : ג'פרי מוטאי (2010, 2012) עמנואל מוטאי (2011,2013) מקאו (2010,2011) קיפצ'וגה (2013,2014) וקימטו (2012,2013, בשני המרתונים היחידים שרץ). כרגע נראה שרק 2 האחרונים יכולים להוות תחרות לקיפסאנג.

בשיטוטי בטבלת התוצאות הטובות בעולם גיליתי דבר מעניין לגבי מרתון לונדון. בשנת 2008, היו התוצאות ה- 5-7 בכל הזמנים בעולם שייכות לרצי לונדון באותה שנה (לל, ואנגירו וגומרי המרוקאי). רק ואנג'ירו הצליח לשפר אח"כ את שיאו האישי, גם בלונדון (ואולי הוא ממשיך לעשות זאת בעולמות אחרים…). מאחר ואז לא היה לנו את הטור הנפלא שלך חסר (לי לפחות) מידע על אותו מרתון ב- 2008. אולי תוכל להרחיב ולהסביר איך התנהל אז המרתון שהביא לתוצאות כה איכותיות?

ועוד שאלה אחת שכבר נשאלה והיא בנושא הבלבול בשמות. שם המשפחה הרשמי של קיפסאנג על פי ה- IAAF הוא קיפרוטיץ'. יש עוד 2 רצים שהשם האמצעי שלהם הוא קיפסאנג (קוואמבי ורופ). מדוע דווקא הוא מכונה קיפסאנג?

shohat 15 באפריל 2014

היי בני.
1. שאלת "הגדול מכולם במרתון" היא מאד חמקמקה וזה דיון שצריך לכלול רצים מתקופות קודמות. אני מסכים לגמרי שהמעמד המיוחד של גברסלאסי נובע מהרב-גוניות – קריירה מאד ארוכה עם טווח מדהים. בפירוש לא בזכות המרתון לבד – תחום שהיו לו בו מתחרים גם כאשר החזיק בשיא העולם.

2. לגבי ג'פרי מוטאי הבדיקה הסטטיסטית שלך מחריגה תוצאה של 2:05:05 בניו יורק – אולי ריצת המרתון האיכותית אי פעם, בהתחשב באופי המסלול.

3. לגבי 2008 – מעניין. אני אצטרך לרענן את הזכרון…

4. אני לא מומחה לשמות קנייתים, אבל א. ישנו גם ויליאם רופ קיפסאנג (2:05:49 ש.א.). ב. אם גם בטלויזיה הקנייתית קוראים לו "וילסון קיפסאנג" (ולא קיפרוטיץ') – אז אנחנו כנראה בסדר – https://www.youtube.com/watch?v=iUDW28tIwfg

shohat 15 באפריל 2014

ותודה על ההערות המעניינות.

בני נוה 15 באפריל 2014

אם נוסיף לג'פרי מוטאי גם את ה- 2:05:10 שלו מברלין 2010 נקבל מקבץ של 4 תוצאות איכותיות שלאף אחד חוץ מקיפסאנג אין כמוהו.

itaish 15 באפריל 2014

בני שכחת לקימטו את הניצחון בטוקיו בתחילת 2013 עם 2:06+

שחר ד. 15 באפריל 2014

תודה רבה על הסקירה, השידור בטלוויזיה ועל הסיכום המצוין הזה (וכמובן על ההתייחסות בתגובות).

יש לי רק שאלה קטנה, איך אתה רואה את השנים הבאות בעונת המרתון? האם בדומה לשנה הזו יהיו מקבצים גדולים יותר במרתון אחד או שנחזור לחלוקה שהיתה בשנים הקודמות בין המרתונים (באירופה בעיקר)?

וכמובן שיהיה חג שמח!

shohat 16 באפריל 2014

היי שחר. תודה!
אני מבין שהשאלה מתייחסת לפיזור של הרצים בין המרתונים השונים. המצב הקיים, כבר לא מעט שנים, צפוי להימשך.
הכסף הגדול של המייג'ורס ימשוך את הרצים המפורסמים ביותר, בחלוקה לשתי תקופות עיקריות – אפריל, וספטמבר עד נובמבר. אלו לונדון, בוסטון (תראה שם מקבץ מאד מרשים של רצים בשבוע הבא), ברלין (שבדרך כלל מתמקדים בשני רצים ובניסיון לשיא עולם), שיקגו, ניו יורק, וגם טוקיו המעט פחות יוקרתי. לונדון מזה הרבה שנים הוא המירוץ האיכותי ביותר מחבחינת העומק, ואני לא רואה את זה משתנה.
אחרי המייג'ורס ישנם מספר מרתונים פופולריים בדרג הבא: רוטרדם, פריס, דובאי, פרנקפורט (יחסית חדש מבחינה זו), פוקואוקה, אמסטרדם, ועוד כמה שמתדפקים על הדלת. גם באלו מתחרים בדרך כלל רצים ברמה הגבוהה ביותר או על סף כניסה לקבוצה הזו. כל מרתון והייחוד שלו.
באופן כללי קיים פיזור בין המירוצים השונים, וקיים גם תמריץ לפיזור מבחינת צבירת ניקוד לדירוג המייג'ורס (בכל שנה מחולק פרס של חצי מיליון דולר לצובר וצוברת הניקוד הגבוה ביותר ע"ב דירוג במייג'ורס בשנתיים הקודמות, וכן קיים התמריץ לנצחון במרתון עצמו פלוס כספי הזכיה).
ב- 2015 אליפות העולם באתלטיקה, וב – 2016 משחקים אולימפיים, ישפיעו מן הסתם על קביעת המטרות ומבנה העונה של הרצים, אך בסופו של דבר ישתתפו בהם רק 3-4 רצים מקניה ואתיופיה, כך שהמרתונים הגדולים לא בהכרח ייפגעו.

סימנטוב 15 באפריל 2014

מאלף! תודה

yg 16 באפריל 2014

תודה נחשון. כיף גדול לקרוא אותך.

פז 16 באפריל 2014

אני מבין את העיסוק הרב בנושא תוצאות המרתון והשאיפה להתקרב לשיא העולם. אבל לפחות בשבילי אין צורך שכל מרתון איכותי יתקרב לשיא עולם כדי להכריז עליו כמרתון מוצלח או מהנה.
דווקא נחמד ששיא העולם לא נשבר בכל עונה.
הנאה גדולה היתה לצפות בלונדון ולראות את קיפסאנג מוריד את הפטיש ודוהר באצילות גם אם השעונים נעצרו על 02:04:29. כנ"ל לגבי בקלה בפריז.

תום 16 באפריל 2014

נחשון שלום
אני מתמצא מעט יותר בעולם מירוצי האופניים, ושם עניין הרכיבה בדבוקה מאוד משמעותי כהגנה מפני הרוח (ביצוע נכון של הדראפט יכול לחסוך באזור ה-40% מהאנרגיה!).
רשמת כי ככל הרצים מעדיפים גם הם להתנהל בדבוקה- האם זה מהסיבות לעיל, או משהו אחר?
תודה!

shohat 16 באפריל 2014

אפקט הדראפטינג הפיסי הממשי בריצה קטן באופן משמעותי בהשוואה לרכיבה, בעיקר בגלל ההבדל בקצבים שבהם מדובר ובאנרגיה הדרושה להתגבר על "התנגדות האוויר".
1. תחת הנחה של 0 רוח, מחקרים (בפרט המחקר של Davies המצוטט בספרו של נוקס) מלמדים על קיום אפקט/יתרון ממשי לדראפטינג בריצה החל ממהירות של 18 קמ"ש (במרתון לונדון הרצים רצו מהר מ- 10 קמ"ש).
2. לדראפטינג אפקט בחסימת הרוח, שיורגש בכל מהירות.
3. מעבר לאפקט הפיסי, מבחינה מנטלית לרוב קל יותר לרוץ בתוך דבוקה, ואף מאחורי רץ אחר המכתיב את הקצב. קשה להסביר זאת, אך ישנו הבדל בתחושת המאמץ Percieved effort וצריך לחוות זאת כדי להבין.

להקת האווזים של מקאו וגברסלאסי בברלין 2011: http://d.yimg.com/i/ng/sp/ap_photo/20110925/all/l5473912.jpg

yg 17 באפריל 2014

במרתון לונדון הרצים רצו מהר יותר מ-20 קמ"ש

נחשון שוחט 17 באפריל 2014

כמובן, ה – 10 זה טייפו.

תום 16 באפריל 2014

ככל=ככלל

רינוס מיכלס 24 באפריל 2016

יי

Comments closed