איפה הן הקבוצות ההן? (אבנר מתן)

אבנר מתן מהרהר בהתעצמות הכלכלית של האן.בי.איי ותוהה האם זה טוב למשחק? לאוהדיו? כיצד משחק הכדורסל הפך למשחק מונופול.

אבנר מתן מהרהר בהתעצמות הכלכלית של האן.בי.איי ותוהה האם זה טוב למשחק?  האם זה טוב לאוהדיו? כיצד משחק הכדורסל הפך למשחק מונופול.  וכן, בהחלט יש בפוסט הזה גם נוסטלגיה.

***

אח! איפה, איפה הן הקבוצות ההן…

הספורט מהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות האמריקאית. כפועל יוצא מכך, בולטים בו במיוחד ערכים של כבוד למשחק, למסורת ולשחקני העבר. ליגת ה-NBA אינה יוצאת מהכלל בהקשר זה. גופיות של כוכבים שפורשים ממשחק פעיל מועלות אחר כבוד אל גג האולם, פוסטרים מבריקים של רגעים גדולים בתולדות הקבוצה מעטרים את חדרי ההלבשה, וכוכבי עבר מוזמנים לעתים קרובות למשחקים על מנת שהקהל יוכל לחלוק להם כבוד בפסקי זמן או בהפסקה בין הרבעים.

כשאני רואה את החבר'ה האלו משנות ה-70 וה-80, עם כרס, ברכיים דפוקות וסנטר כפול נעמדים במקומם לצד המגרש ומנופפים לקהל בעוד שסרטון מרגש על רגעי השיא שלהם בקבוצה מוקרן על מסכי הענק, אני לא יכול שלא לחשוב מה עובר להם בראש באותם רגעים. האם הם שמחים? עצובים? מחשבה אחת שאני משוכנע שעובר לא לאחד ולא לשניים בראש היא משהו כמו "קיבינמאט, נולדנו 20 שנה מוקדם מדי…". כי כשייגמר הסרטון המרגש והקבוצות יחזרו למגרש כוכבי העבר ישימו לב להבדל משמעותי מאוד בינם לבין הילדים שמתרוצצים על המגרש. אני לא מדבר על אורך המכנסיים, כמות הכישרון או גובה הגרביים. ההבדל המשמעותי ביותר הוא העובדה שהם (הילדים) מרוויחים הרבה-הרבה-הרבה יותר כסף… בלי להיכנס לשאלה האם השחקנים היו מוכשרים יותר אז או היום, באופן אבסולוטי עבור אותה תוצרת על המגרש מקבלים היום פי כמה וכמה יותר כסף.

בעונת 1995/6 קלע מייקל ג'ורדן 30.4 נקודות למשחק, הוריד 6.6 ריבאונדים, מסר 4.3 אסיסטים, זכה בתואר ה-MVP והוביל את הבולס למאזן של 72-10 (הכי טוב בכל הזמנים, כן?). הוא הרוויח 3.8 מיליון דולר לעונה. אני לא אכנס אפילו לדוגמאות הקלות של קנדריק פרקינס או אנדרה ברניאני וכמה הם מקבלים פר נקודה. בואו נסתכל על שחקן שמספק תוצרת דומה. קווין דוראנט קלע בשנה שעברה 29.9 נקודות למשחק, הוריד 6.9 ריבאונדים ומסר 5.1 אסיסטים, זכה בתואר ה-MVP והוביל את הת'אנדר למאזן של 59-23. הוא הרוויח כמעט 18 מיליון דולר. ב-1986 מייקל ג'ורדן חתם על עיסקת נעליים 'שערורייתית' עם נייקי על סך 10 מיליון דולר. קווין דוראנט יקבל עבור עסקה דומה 280 מיליון דולר. מצא את ההבדלים.

האמת שזה אפילו יותר בולט כשמסתכלים על כוכבי המשנה. תחשבו על ביירון סקוט לרגע. מר סקוט האומלל צריך להופיע לאימון כל יום ולראות את ניק יאנג (בעצם אפשר לסיים את המשפט כאן והוא עדיין יהיה הגיוני), שירוויח בערך 5 מיליון דולר השנה בשביל לקלוע 10 נקודות בממוצע למשחק בקבוצת לוטרי ולהופיע ב-Shaqtin-a-Fool אחת לשבועיים. סקוט אף פעם לא הרוויח יותר מ-1.65 מיליון דולר לעונה, והוא קלע יותר מ-15 נקודות בממוצע למשחק עבור קבוצה שהגיעה כל שנה לגמר וזכתה באליפות כל שנתיים. איך הוא לא מולק את ראשו של יאנג כשהוא רואה אותו? איך הוא לא משתגע? (אולי בעצם הוא כן, ובכך טמון הסבר לטקטיקת ה'לא נזרוק שלשות ונגיע לפלייאוף' שלו…)

הליגה השתנתה. הכסף לא מספיק לגדול על העצים וכבר קוטפים אותו. רווחי הליגה זינקו
מ-118 מיליון דולר בעונת 1982/3 עד ל-4.6 מיליארד בעונה שעברה. שווי כל קבוצות הליגה בעונת 1982/3 הוערך ב-400 מיליון דולר. כיום המספר מאמיר לכדי 19 מיליארד (ולא העלייה במספר הקבוצות היא שהובילה לגידול המשמעותי…). העלייה החדה במחזור הכספים של הליגה גרמה לשורה של תופעות חברתיות, כלכליות ותרבותיות מרתקות שקצרה היריעה מלתאר את כולן אפילו על כזה המזלג. אולם כחובבי ספורט, נראה שמה שצריך להטריד אותנו יותר מכל הן ההשפעות הספורטיביות של העניין. גם בתחום זה יש אינספור השפעות ישירות ועקיפות, החל מהרחבת מספר הקבוצות, דרך התנגדות נחרצת להפחתה בכמות המשחקים למרות ההוכחות הכואבות (תרתי משמע) שהדבר פוגע בבריאות השחקנים ולפיכך גם באיכות המוצר, וכלה בצמצום זמן השהייה של שחקנים בכדורסל המכללות למינימום הנדרש.  (לקריאה נוספת על הפרופורציות הכלכליות של האן.בי.איי של היום – ר' כתבה מרתקת במגזין Forbes).

אבקש להתמקד בפן אחר של ההשפעות הספורטיביות של הכסף על המשחק, והוא האופן שבו ראשי ליגת ה-NBA בחרו לנהל את הכסף הגדול הזה. בדומה לשאר הליגות הגדולות בארה"ב חוקקו שורה ארוכה של תקנות וחוקים הנוגעים לאופן שבו קבוצות הליגה יכולות לשלם לשחקנים שלהן עבור שירותיהם, כאשר הרעיון המארגן הוא לאפשר תחרות הוגנת בין קבוצות משווקים קטנים וגדולים, ולמנוע מצב שקבוצות (ובעלי קבוצות) עם כיסים עמוקים ירכזו בקבוצותיהן את כל השחקנים המוכשרים ביותר. תקרות שכר, תקנות מעבר שחקנים, חוזי רוקי, תקרה קשיחה, תקרה גמישה – זה כבר לא כדורסל, זה דוקטורט בכלכלה. זה גם מעורר מחשבה מעניינת – איך היו מתנהלות קבוצות העבר הגדולות תחת הסכם השכר הנוכחי? כמה מהקבוצות הגדולות הללו, שהפכו את הליגה למה שהיא היום, לא היו באות לעולם הכדורסל?

איך היו אמורים הסלטיקס להחזיק בקבוצה אחת את לארי בירד, קווין מקהייל ורוברט פאריש, כולם שחקנים של חוזה-מקסימום במונחים של היום? וזה עוד לפני שדיברנו על דני איינג', דניס ג'ונסון וביל שוולטון שלא משחקים בחינם… איך הלייקרס מוצאים את הגמישות להחתים את קארים עבדול ג'אבאר, מג'יק ג'ונסון וג'יימס וורת'י (או במילים אחרות – 20 מיליון דולר לעונה, 20 מיליון דולר לעונה ו-20 מיליון דולר לעונה) ועדיין מקוששים כמה לירות בשביל להחתים את ביירון סקוט, איי.סי גרין ומייקל קופר?

בואו ניקח כדוגמה את הלייקרס של 79/80. יש להם בקבוצה כבר את ג'אבאר (שהגיע בטרייד ממילווקי). אין ספק שג'אבר הוא שחקן של חוזה מקסימום בשלב זה של הקריירה שלו. בדראפט בסיום אותה עונה הם בחרו את מג'יק ג'ונסון בבחירה הראשונה, מה שאומר שבמציאות של יש להם את מג'יק על חוזה רוקי למשך שלוש שנים (כיום כ-5-6 מיליון דולר לעונה עבור הבחירה הראשונה). מן הסתם ב-82/3 הם גם היו מנצלים את אופציית הקבוצה ומאריכים את החוזה לשנה נוספת. באותה עונה, לגמרי במקרה, הם גם בוחרים את ג'יימס וורת'י בבחירה הראשונה (אותה קיבלו, אגב, בטרייד ב-1980 מקליבלנד בעד נזיד עדשים), ויש להם עוד סופרסטאר על חוזה רוקי עד 1985/6.

 

 

עד כאן הכל טוב ויפה וזוכה באליפויות. אבל פה זה מתחיל להסתבך. בואו נניח שהלייקרס של שנות ה-80 היו משחקים בליגה של היום (מה המילה באנגלית לעשר אליפויות ברצף?). מה הם היו אמורים לעשות? אין להם מספיק כסף להחזיק שלושה שחקנים על חוזה מקסימום. אז מה? מחתימים את מג'יק על חוזה מקסימום ודוחים את ההחלטה לגבי וורת'י להמשך? נותנים למג'יק לעזוב כשחקן חופשי (אההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) ומהמרים על וורת'י? ואיך בדיוק, עם כל חוזי המקסימום האלו, הם יצליחו לבנות קבוצה שתכלול עוד בחירה ראשונה בדרפאט (מייקל תומפסון, אליל BBALL1 ואביו של קליי ת'ומפסון מהווריירס), שוטינג גארד מהטופ 10 בליגה (סקוט), שחקן שהיה 3 AND D עוד לפני שמישהו חשב על זה בכלל (קופר) ופאוואר פורוורד שהיה יכול להיות בשקט אול-סטאר בכל מקום אחר (גרין)?

התשובה לשאלה הזו היא פשוטה – הם לא! ואם תשאלו אותי, זה פשוט חבל. הלייקרס, אגב, הצליחו משום שהם שילמו לוורת'י בערך חצי ממה ששילמו למג'יק וקארים, כלומר חצי משכר מקסימום, מקביל לכ-10 מיליון דולר היום. 10 מיליון דולר ל'BIG GAME JAMES', השחקן שהשיג טריפל דאבל במשחק 7 של סדרת הגמר נגד הפיסטונס, כן? 10,000,000 או במילים אחרות –  30% פחות מגורדון הייוורד!!!

אז רגע, יכול להיות שתקרת השכר והחוקים הנלווים אליה אינם מאפשרים יצירת קבוצות גדולות, ומונעים מאיתנו כדורסל נפלא? האם בשם העיקרון המקודש של השוויון קיבלנו בינוניות? והאם שוויון זה באמת כזה דבר טוב בספורט? בואו נחשוב רגע על הפעם האחרונה שהליגה הייתה כל כך שוויונית, נניח מיד אחרי הפרישה הראשונה של ג'ורדן. בערך כל קבוצה בליגה (חוץ מהקליפרס. זוכרים כשבדיחות קליפרס היו מצחיקות?) הייתה מועמדת לזכייה באליפות. הפאקינג ניקס הגיעו לגמר. כשאני חושב על השנים האלו, מה שאני באמת זוכר? כלום. נאדה. שום דבר מיוחד. ליגה שאין בה שום דבר מיוחד היא ליגה משעממת. עכשיו, בואו נחשוב על שנות ה-80 – הלייקרס! והסלטיקס! והפיסטונס! והסיקסרס! ו…. רגע…. זהו? כן. אבל איזה כדורסל מדהים!!!

מי אמר שכל הקבוצות צריכות להיות שוות? האם ה-NBA לא אמורה להיות ליגת הכדורסל הטובה ביותר בעולם? איך זה אמור לקרות אם הכישרון מפוזר לרוחב על פני יותר מדי קבוצות גרועות? מה שקורה זה שבמקום שיהיו 3-4 קבוצות מדהימות, 3-4 קבוצות מחורבנות ושאר הליגה איפשהו באמצע, אנחנו מקבלים את אותו פיזור על הגרף אבל רמת הכדורסל נמוכה יותר באופן גורף.

זה פשוט מוציא את כל הכיף. אם כל הקבוצות שוות, למי אכפת מי מנצח? אם הפיסטונס והלייקרס של 2004 הן באותה רמה, מה כל כך מלהיב בזה שדטרויט בועטים להם בתחת? אם המאבס וההיט זהות ביכולתן, האם זה באמת כל כך כיף לראות את ג'ייסון טרי תוקע עוד שלשה בפרצוף של לברון ומביא את התואר לטקסס?

ארצות הברית היא סמן ימני עבור התפיסה הקפיטליסטית. תמיד הייתה ולא נראה שתשתנה בעתיד הקרוב. אבל קפיטליזם עובד רק אם ההון המיוצר מושקע בהגברת הייצור. הגברת הייצור במונחים של הליגה אומר להפוך אותה לאטרקטיבית יותר. אך במקום זאת, הליגה משקיע את ההון שלה בניסיונות כושלים לייצר סטנדרטיזציה של כל הקבוצות. איך המוצר אמור להיות אטרקטיבי יותר אם יש לנו יותר ויותר קבוצות בינוניות ופחות ופחות קבוצות אדירות?

המזרח והמערב העונה הם דוגמה קלאסית. במערב יש 8-9 קבוצות מדהימות וכל השאר מחורבנות, בעוד שבמזרח יש ריכוז חסר תקדים של קבוצות בינוניות ללא שום ייחוד. אז יש שוויון. יופי. את מי זה מעניין? לקבוצות היום הרבה פעמים אין את היכולת לשים על המגרש קבוצת כדורסל טובה כי הן מוגבלות ביכולת התשלום שלהן לשחקנים איכותיים שצריכים לקבל שכר בהתאם ליכולתם.

אז לאנס סטיבנסון מקבל חוזה מקסימום בשארלוט במקום להישאר באינדיאנה ולאיים על התואר. צ'אנדלר פארסונס הולך לדאלאס במקום לחבור להארדן, בוש והאוורד ביוסטון. כרמלו אנת'וני נשאר בניו-יורק במקום לתת לשיקגו עוד כוח אש. במקום לבנות קבצות, כל הג'נרל מנג'רס היום עסוקים בלצבור נכסים. במקום לחשוב על יסודות כדורסל, אופי והתאמה לסגנון הכדורסל שהם רוצים לקדם הם עסוקים בגובה המשכורת, אורך החוזה וה-UPSIDE. רבותיי, זה לא כדורסל. זה מונופול. ובינינו, מי רוצה לקנות כרטיס כדי לראות משחק מונופול?

lakers

הנדון: סליחה, טעינו
ליגת שוקי ההון - מי אמר שהשוויצרים משעממים?

29 Comments

ariG 18 בינואר 2015

בחייאת תעביר סדנא לעיתונאים השונים. .. תענוג. תודה!

גל ד 18 בינואר 2015

לא רוצה לקנות כרטיס לראות משחק מונופול, אבל בכיף הולך לראות את ג"ס, או דאלאס, או אוקלהומה, או ס"א, או שיקאגו, או פורטלנד, או אפילו קבוצות כמו ממפיס או אטלנטה. ואני נורא מרוצה מכך שנוצר שוק שמעניש מנהלים גרועים. הניקס לדעתי הם אחת התופעות מחממות הלב בספורט העולמי.

אבנר 18 בינואר 2015

מסכים לגמרי שמנהלים גרועים צריכים להיענש, וניו יורק היא דוגמה מצוינת כי למרות חריגות חוזרות ונשנות מתקרת השכר (כמו הנטס, אגב) הם עדיין מסריחים את הפרקט. אני כן חושב שמנהל גרוע/מצטיין צריך להיות ביחס ליכולתו להעמיד קבוצת כדורסל מעולה על המגרש מבחינת היכולת של חבריה להשתלב מקצועית, ולא כלכלית אחד עם השני, ואת זה חוקי השכר הנוכחיים מונעים מאיתנו בכלל לבדוק…

גל ד 18 בינואר 2015

רגע, אתה באמת חושב שהיכולת ליצור תלכיד מקצועי לא משתקף בהצלחות היחסיות של מנהלים שונים בליגה כיום?

ובעבר כשקבוצה כמו הלייקרס היתה יכולה פשוט לשפוך כסף כדי להעביר אליה פיגורה כמו ווילט צ'מברליין אז זה כן שיקף יכולת ניהולית?

איבדתי אותך.

אבנר 18 בינואר 2015

כן, אבל הרבה פחות… גם אם יש לך מנהל מקצועי עם עין מקצועית טובה הרבה פעמים הוא לא יוכל להביא את השחקנים שהוא רוצה משיקולי תקרת שכר כאלו ואחרים

ירושלמי 18 בינואר 2015

אני לא מבין מה אתה מציע.
להוריד בצורה יחסית את שכר השחקנים?
להעלות את תקרת השכר?
לאפשר למספר מצומצם של קבוצות להחתים את כל השחקנים הטובים כדי להידמות ללייקרס ולבוסטון הישנות עם 3 כוכבים בשכר נמוך יחסית?

ביחס לעובדה שערכו של המוצר לא מפסיק לעלות והביקוש הגבוה נמשך והליגה ממשיכה להיות ארגון יציב בהרבה בחינות, אני לא מבין מה הבעיה.

אבנר 18 בינואר 2015

ראשית כל קטונתי מלהציע פתרונות להכל – ייתכן שאני בסך הכל מציף בעיה – אבל אני כן חושב שצמצום הרגולציה על חוזים (הן בהיבט גובה המשכורת והן בהיבט מספר השנים) והגמשה עד כדי ביטול של תקרת השכר תעשה בעיקר טוב לליגה. לא חסרים אנשים עשירים שיקנו קבוצות וישקיעו בהם כסף. הסיטואציה הנוכחית שבה קבוצות כבולות לתקרה מסוימת יוצרת מצב אבסורדי שבו התגמול ששחקן מקבל לא תלוי בהכרח ברמת הכישרון שלו אלא בזמינות קבוצות עם מקום תחת תקרת השכר בשנה שהוא שחקן חופשי. שוק חופשי תמיד ינצח שוק שמוגבל על ידי רגולציה, ככה זה עובד.

גיל שלי 18 בינואר 2015

אתה מתעלם לחלוטין מהמטרה של תקרת השכר. אם תגמיש אותה, אז הלייקרס יתמודדו מול הניקס על האליפות, פשוט כי להם יש הכי הרבה כסף, זה מה שאתה רוצה?

אלעד 18 בינואר 2015

מספיק היה אם היו משאירים את הליגה על 23 קבוצות.
אבל גם ככה, יש מספיק כמות כישרון, מה גם שבניגוד ל-נ.ב.א של לפני 30 שנה, הליגה היום מכילה את כל הכדורסלנים הטובים מכל העולם.

בסופו של דבר, יש כיום כ-10 קבוצות שללקק את האצבעות. וזה לא מעט.

אבנר 18 בינואר 2015

סתם מתוך עניין – חוץ מגולדן סטייט, ממי אתה מלקק את האצבעות?

אלעד 18 בינואר 2015

סן אנטוניו (טריוויאלי), פורטלנד, פיניקס, פילדלפיה (סתם… אוהד מתוסכל), שיקגו, אטלנטה (משחקת הכי "נכון" כרגע). דאלאס / אוקלהומה / יוסטון – לא משחקות כדורסל "נכון", אבל למה נראה לך שזה היה נראה אחרת באטמוספירה שונה? (אם הארדן היה נשאר למשל באוקלהומה, הם היו משחקים אותו סגנון כדורסל.) סגנון הכדורסל השתנה וזה לא קשור לכסף, אנחנו פשוט כבר לא בשנות ה-80. אז גם אותן כיף לי לראות.

אלעד 18 בינואר 2015

בוא נגיד ככה – אני מבין את הרומנטיזציה. גם אני גדלתי על הכדורסל של שנות ה-80 וגם אותי מעצבנים הסכומים שהשחקנים האלו מרוויחים. אבל אני לא מסכים למסקנה שעדיף מספר מצומצם של קבוצות על. את זה יש למשל בכדורגל באירופה, ואני ממזמן איבדתי שם עניין. ה-נ.ב.א השנה הולכת לעונה מדהימה כשהכל פתוח, והדבר היחידי שבאמת מעצבן זו החלוקה הלא צודקת לפי אזורים. אני מסכים שהיו תקופות שהכישרון היה מדולדל (שנות ה-90' המאוחרות המקוללות) ואז זה כאב בעיניים (ואז הקבוצה "הגדולה" – הבולס – ניצחו בהליכה וזה היה משעמם בטירוף), אבל זה לא מה שקורה היום – יש מבול של כישרון היום.

dmc 18 בינואר 2015

הפוך, העובדה שיש 8 קבוצות שיכולות לקחת את המערב היא אדירה. אטלנטה, קליבלנד, וושינגטון וטורונטו ישלטו במזרח עד שבוסטון וניו יורק יבנו קבוצות חדשות ויצטרפו. אי אפשר לדעת מה יקרה, פשוט תענוג.

יהודה 18 בינואר 2015

מסכים עם כל מילה אבל הפתרון צריך להיות באמת הורדת מספר הקבוצות העלאת תקרת השכר (כי הכסף מתחלק לפחות קבוצות) והורדת מספר המשחקים כל עונה ובנוסף – גביע

אודי 18 בינואר 2015

סטיבנסון לא קיבל חוזה מקסימום. הוא מרוויח 9 מליון לעונה, חוזה לשלוש שנים.

אבנר 18 בינואר 2015

צודק אודי – טעות שלי – כוונתי הייתה שהוא הלך למקום שיכל להציע לו יותר כסף ולא למקום שהוא יתאים בו יותר מקצועית.

אודי 18 בינואר 2015

הוא העדיף 0.2 מיליון יותר פר עונה סה"כ. אני חושב שהוא העדיף חוזה שמשחרר אותו בדיוק לפני שהחוזה טלויזיה החדש מתחיל. נראה לי גם זה שהוא חטף ביקורת (מוצדקת) פומבית מווגל ובירד בפלייאוף שנה שעברה גרמה לו לרצות לעזוב. עכשיו אף אחד לא רוצה לגעת בו.

אייל 18 בינואר 2015

מספיק שתראה מה שקורה בליגת האלופות בעשר שנים האחרונות כדי לערר את הטענה שלך.
את מי זה מעניין לראות כל שנה את אותם קבוצות מגיעות לשלבים המאוחרים. בתור מישהו שרואה ליגת האלופות כבר 12 שנה, בשנים האחרונות השלבים המוקדמים פשוט לא מעניינים ורק משלב רבע הגמר מתחיל העניין ומגיעים אליהם אותם 5-8 קבוצות קבועות(כמובן העשירות ביותר).
ומה נגיד אז? בוא נעשה ליגת-על לקבוצות עלית בNBA, כי המשחקים לא מעניינים? או כל פתרון אחר שהוצע פה בשנים האחרונות כדי להגביל את הכוח של הגדולות.

לא חושב שNBA יש מונופול, דווקא הליגה שיוונית נותנת לכולם הזדמנות שווה ובצורה כזאת הליגה פתוחה לקהלים הרבה יותר גדולים.
לעומת מה שקורה בכדורגל המצב בNBA עדיף.

אודי 18 בינואר 2015

מי שמנהל את הקבוצה שלו טוב, מצליח. זה עוזר להתגבר על גודל שוק ואטרקטיביות לפרי אייג'נטס

אהד 18 בינואר 2015

אם אתה מתכוון לכדורגל, הרי שזה פשוט לא נכון. תן שלוש דוגמאות לכך.

אודי 18 בינואר 2015

דיברתי על נ.ב.א האמת

אלון 18 בינואר 2015

נראה לי שאתה מעדיף את המודל של הליגה הספרדית בכדורגל. אני מעדיף את מה שקורה השנה במערב שכל קבוצה מהשמונה שיעלו יכולה לקחת אליפות.

אלכס 18 בינואר 2015

+1

גל ד 19 בינואר 2015

חשבתי על זה עוד קצת, ונזכרתי כמה מדהים היה הפלייאוף כבר בשנה שעברה.

היה פלייאוף קסום. קסום. כבר מהסיבוב הראשון. הסדרה בין ממפיס לאוקלהומה היתה אחת הטובות אי פעם. גם ס"א נגד דאלאס היתה מדהימה. כל שאר הסדרות היו מצויינות אפילו שלא הגיעו לגבהים האלה, עד גמר המערב שהיה עוד רמה של אקסטזה. במזרח כל הסדרות של אינדיאנה היו טובות, ומיאמי נראתה מדהים.

פלייאוף דבש. כרטיסים לראות מונופול בתחת שלי.

גיל 18 בינואר 2015

אתה טועה בראייה שלך את הדברים לדעתי. נכון שאין היום קבוצות על אבל העונה הזו היא אחת העונות המטורפות ביותר בנבא אי פעם כשיש אולי 10 קבוצות שיכולות להיות אלופות ואין פייבוריטית ברורה. אז אולי הרמה של הכי טובות קטנה ביחס לאלופות משנות ה80 וה90 אז מה? גולדן סטייט משחקים כדורסל מרהיב והתחרותיות גדולה והליגה כייפית לצפייה. גם היום כמו שאמרת אין שיוויוניות. יש 10 טובות, עוד 5 בינוניות והשאר גרועות. כלומר יש היררכייה כמו בעבר רק שבראש הפירמידה יש יותר קבוצות וכל משחק ביניהן הוא מלחמת עולם.

העניין הכספי הוא אחר ואני לא ממש חושב שיש מה להשוות מה שהרוויחו פעם להיום. הליגה מרוויחה הרבה יותר היום וכך גם השחקנים. אין מה לבכות ששחקנים היסטוריים הרוויחו פחות. זה נכון בכל תחום כמעט.

אלכס 18 בינואר 2015

השנקל שלי:
1. אינפלציה. אני עם המשכורת שלי היום הייתי חי כמו מלך לפני שלושים או ארבעים שנה.
2. שחקן היום בליגה השנייה באנגליה עולה בטכניקה, זמן תגובה, כושר, כח מתפרץ וסיבולת, דיוק, וכד' על כל שחקן ששיחק לפני עשרים וחמש שנה. האם יתכן שזה המצב גם בכדורסל? האם יתכן שאנחנו רואים משחק מהרמה הגבוה ביותר כמעט כל לילה ולא מצליחים להבין את זה כי אין מפלצת אחת דומיננטית?
3. כמו עם הרבה דברים, רמת ה- receptiveness שלי לדברים חדשים יורדת עם הזמן, למרות שיש לי אחלה הסברים לבחירות שלי. אני באמת מאמין שהאחיין שלי אוהב את לברון כמו שאני אהבתי את ג'ורדן כשהייתי בגיל שלו. מה הסיכוי שמה שהשתנה לך מול העיניים זה אתה, ומשם זה רק רציונאליזציות?

איציק 18 בינואר 2015

כמה הערות:
1. אני מתקופת הנוסטלגיה של ה-80 וה-90 ולכן קשה לי לקבל את השכר המטורף של היום, וויותר אפילו את עריצות השחקנים על פני המאמנים וה-GM-ים.
2. הליגה התרחבה אך גם שחקנים מעולים מגיעים משווקים חדשים כמו אירופה, אפריקה וקצת אסיה. ואחרי כל זאת, היתי מעדיף לצמצם את ההרחבה. בגלל אופן ההתנהלות של היום, ויכולת היציאה ל-NBA מוקדם ולהפוך ל"כל יכול" אנחנו רואים המון אתלטים עם יכולות אישיות גבוהות וחוסר הבנת משחק שמביאה לפעמים גועל נפש לראות את המשחקים. זה הופך לפעמים יותר ל-Street Ball ולר כדורסל חכם. כאשר מצליחים לאחד יכולת אישית ומשחק חכם, מקבלים GW, שזהתענוג גדול. כאשר מביאים המון יסודות והבנת משחק קבוצתי, מקבלים SA, שזה כייף גדול. רוב הקבוצות לעומתן די משעממות (השנה פחות, אך לפני שנה ושנתים, מאוד משעממות).
3. אם תבטל את הרגולציה תקבל משהו דומה למכבי תל-אביב כדורסל, ואז כל מיני הפועל תל-אביב (סליחה, דנבר) יתחילו לצעוק שמכבי (כלומר LA) הורסת את הליגה. הרי אתם לא מצפים שהניקס יעשו זאת, ללא קשר לכמות ההשקעה. חובה רגולציה, אולי פחות מעכשיו (ב-NBA, לא בישראל כמובן).

רן 19 בינואר 2015

קצת פשטני.. קודם כל סטיבנסון בכלל לא על חוזה מקסימום.. חוץ מזה, לפי דעתי הליגה השנה די מרהיבה, יש הפתעות ומשחקים טובים כמעט כל לילה, יש המון שחקנים טובים, במערב יש תחרות ואפילו המזרח טיפונת השתפר יחסית לשנה שעברה.. יש המון סיפורים טובים (אוקלהומה, קליבלנד וכ"ו).. הבעיה בקבוצות גדולות כמו בשנות השמונים הוא שהן קצת מבטלות את העונה הרגילה – העונה ההיא של ג'ורדן היתה חיסול ממוקד של הליגה.. ברור שזה גם היה מרשים אבל לא תמיד מדהים לראות קבוצה מאד דומיננטית (עע הלייקרס של קובי ושאק). וכדוגמה לפי דעתי אפשר להסתכל על הליגה הספרדית בכדורגל שאם סימאונה לא היה מגיע לעורר אותה, אני לא חושב שיש איזושהי סיבה למישהו לראות את החמישיות שישיות שברצלונה וריאל מדריד מחלקות ליריבות.. יותר מעניין לראות איך קבוצות יוצרות דברים שונים עם המגבלות של תקרת השכר

Comments closed