לקראת אליפות העולם במירוצי שדה

זה היה לפני עשר שנים בסנט אטיין, צרפת. קנניסה בקלה, שבשנת 2004 שבר את שיאי העולם ל- 5,000 ו- 10,000מ' […]

זה היה לפני עשר שנים בסנט אטיין, צרפת.

קנניסה בקלה, שבשנת 2004 שבר את שיאי העולם ל- 5,000 ו- 10,000מ' וזכה במדליית הזהב האולימפית המיוחלת, התייצב כדי להגן על תוארו הכפול באליפות מירוצי השדה.

בקלה עוד לא היה אז אגדה, אלא אגדה בהתהוות.  הוא עמד בפני רגע משבר, רגע מגדיר.

בינואר נפטרה ארוסתו בת ה – 18 אלם טקאלה בעקבות התקף לב במהלך ריצה.  המשבר של בקלה היה צפוי – איך לא –  וניכר ביכולת ובבטחון העצמי שאבד.

באליפות העולם במירוצי שדה, הזירה בה הפגין את מלוא הדומיננטיות שלו, ארבו לו טובי הרצים בעולם. ביניהם היו זרסנאיי טדסה, אליהוד קיפצ'וגה, סאיף שהין (שיאן העולם ל – 3,000מ' מכשולים) – במקצה "הארוך" – ואברהם צ'ביי, אייזק סונגוק, סאיף שהין (שוב) וגברה גברמריאם במקצה "הקצר".  שתי הרשימות (מאד) חלקיות.

בקלה הוכיח שוב עליונות חסרת תקדים וזכה שוב בתואר הכפול (בפעם השלישית ברצף של חמישה נצחונות כפולים.  ב – 2008 הוסיף נצחון שישי).

ביום היסטורי עבור הנבחרת האתיופית, זכתה גם טירונש דיבבה הנפלאה בדאבל, בקרב הנשים, כשניצחה מתחרות שביניהן וורקנש קידנה ומסלש מלקאמו.

זה היה אחד מרגעי השיא של הדומיננטיות האתיופית של אותן שנים – האתיופים ניצחו בחמש משש הקטגוריות הקבוצתיות).

זו היתה הפעם היחידה שבה נרשם "דאבל" גם אצל הגברים וגם אצל הנשים.

במקצי הנוער ניצחו אוגוסטין צ'וגה וגלטה בורקה, שהיו לימים לרצים מצטיינים.

למה אני כותב את כל זה?

כי ענף מירוצי שדה היה מאז ומתמיד, אם לגנוב את המינוח בסקירה שהתפרסמה באתר Letsrun לקראת המירוץ, "הלב והנשמה" של הריצה למרחקים.  בעיני הציבור הכללי הוא לא לווה בתהילה דומה לזו של נצחון במשחקים האולימפיים או במרתונים הגדולים,

אך בקרב הרצים עצמם הוא היווה תמצית מזוקקת של האידיאל.  הוא בטא גם את המסורת של הריצה למרחקים במיטבה הטהור.

לא זמנים מחושבים. לא מסלולים נוחים.  לא תנאים נשלטים.  פניות חדות וסיבובים.  צפיפות והחלקות.  בוץ ומסמרים.  צפיפות.  טקטיקות משתנות – אישיות וקבוצתיות.

ושדה משתתפים הטרוגני, איכותי.

כדי לנצח כאן, דווקא כאן, הרץ נדרש לארגז הכלים השלם, למלוא הטווח של הסגולות – פיזיות וטקטיות.

רשימת המתחרים במירוצי השדה היתה רשימת ה"מי ומי" של רצי ההווה והעתיד.  פול טרגט, בעצמו אגדת מירוצי שדה שהיה אלוף עולם חמש פעמים ברציפות, אמר פעם שזהו המירוץ הקשה ביותר, בגלל שמתייצבים אליו הרצים הטובים ביותר למרחקים שבין 1,500מ' עד 10,000מ'.  וכך, הוא הסביר, אתה מתחרה מול תשעה מדליסטים אולימפיים ולא מול שלושה בלבד.

ההיסטוריה של אליפות העולם במירוצי השדה היא רשימה מפוארת של אלופי הריצה הגדולים.  ואם השם "היילה גברסלאסי" חסר ממנה, זה לא בגלל שהוא לא ניסה…

אליפות העולם במירוצי שדה, מבחינתי, היתה תמיד אחד מאירועי השיא של השנה, בכל תחומי הספורט.

bekele1

***

בואו נחזור להווה.

מחר תתקיים ב – Guiang שבסין אליפות העולם ה – 41 במירוצי שדה.

האליפות שינתה מתכונת.  מאז 2011 היא נערכת מדי שנתיים ולא מדי שנה.  למה?  ככה.  חבל.

האליפות חזרה למתכונת של מקצה אחד בלבד לבוגרים/בוגרות – למרחקים של 12 ק"מ ו – 8 ק"מ, בהתאמה.  למה?  ככה.  חבל.

בעיקר – אם כסיבה ואם כמסובב –  ניכרת בשנים האחרונות ירידה ביוקרה של האליפות.

לא נמצא בה הפעם את השמות הגדולים באמת של הענף.  לא את בקלה (טוב, כבר מותר לו), לא את מו פארה, לא את רוב רצי המרתון וחצי המרתון המובילים.  כמעט שלא נמצא מדליסטים ממשחקים אולימפיים או אליפויות עולם (אם בדקתי נכון, ירוץ מחר מדליסט אחד כזה בלבד).

למה?  יש לי השערות, אבל נסתפק ב"חבל".

מדהים לא פחות:  אף אחת מארצות יבשת אירופה לא העמידה נבחרת שלמה (6 רצים/רצות בכל אחד מארבעת המקצים לבוגרים ונוער).  ספרד היא הארץ האירופית היחידה ששולחת 6 רצים למקצה הבוגרים.

למה?  העובדה שמאז 1981 הנצחון הקבוצתי הלך בכל המקרים לקניה או אתיופיה היא אחת הסיבות, אך גם זו לא סיבה מספיק טובה.

גם מנצחי שתי האליפויות הקודמות – ג'אפת קוריר מקניה ואימנה מרגה מאתיופיה (שסיים גם שני ב – 2013) לא ישתתפו.

אליפות הקרוס קאנטרי – אולי היפה שבריצות – נמצאת במגמה לא טובה.  אני מקוה, אך ממש לא בטוח, שזו מגמה זמנית.

ולמה אני כותב את כל זה?  כי אחד מאירועי השיא של הריצה מבחינתי, מבחינת העניין והסקרנות, נראה פתאום משני ודהוי.

***

אין ואקום.  במה (יחסית) פנויה היא הזדמנות.

אולי הגיע הזמן, פשוט, לגיבורי קרוס קאנטרי חדשים.

בקאדר הכשרונות הבלתי-נגמר, הבלתי-נתפס, מועמדים אחרי הכל לא חסרים.  וגם אם עוד לא הכרנו את (רוב) השמות.

ולכן, בכל זאת יש כמה סיבות/נקודות עניין כדי ליהנות מתחרות ריצה איכותית, דרמטית, אולי מפתיעה, בגירסתה ה(כמעט) גולמית.

***

הנבחרת הקנייתית תכלול בין השאר את הרצים הבאים (סה"כ יתחרו שישה).

ג'פרי קמוורור (קיפסאנג) – הוא אחד משני השמות הגדולים בתחרות.  אלוף העולם המכהן לחצי מרתון, בעל שיא אישי של 58:54.  בשנת 2011 היה אלוף העולם לנוער במירוצי שדה.  בשנה שעברה סיים רביעי במרתון ברלין.  תוצאת השיא שלו למרתון היא 2:06:12.  קיפסאנג נמצא כל הזמן על סף הכניסה לחבורת רצי העל.  הנצחון באליפות העולם לחצי מרתון  הוא איתות אך לא יוקרתי מספיק.  נצחון שלו מחר יהיה עוד יותר משמעותי.  ההתמקדות שלו במרתון ובחצי המרתון עשויה להיות דווקא חסרון מול רצים מהירים יותר, המתמחים ב – 5,000מ' במאפיינים של ריצת שדה.  אז למרות ההישגים המוכחים, קשה לי לראות אותו מסיים בשלישיה הראשונה.

באדן קארוקי – הוא בעל התוצאה הטובה ביותר ל – 10,000מ' – 26:52.  הוא האלוף הקנייתי במירוצי שדה בשנתיים האחרונות, בעקבות נצחון ב – 11 שניות על קיפסאנג בפברואר. זו תהיה לו התנסות ראשונה באליפות העולם במירוצי שדה.  אני חושב שהוא המועמד החזק ביותר מבין הקנייתים.  קארוקי הוא בן הכפר של אחד מגדולי רצי הקרוס קאנטרי בכל הזמנים – ג'ון נגוג'י (וגם סמי וונג'ירו).

לאונרד בארסוטון – ראוי לאיזכור בגלל שסיים שני במקצה הנוער באליפות הקודמת, ב – 2013.

בנבחרת הקנייתית אין אף רץ של סאב 13 דקות ל – 5,000מ' וקארוקי הוא הרץ היחיד של סאב 27 ל – 10,000מ'.  נצחון של אחד משלושת הרצים האחרים בנבחרת הקנייתית יהיה בבחינת סנסציה.

***

הנבחרת האתיופית תכלול בין השאר את הרצים הבאים, כלומר שלושת החזקים ביותר, על הנייר:

האגוס גבריווט – בעל שיאים אישיים של 12:47 ל – 5,000מ' (המהיר ביותר) ו – 3,000מ' (7:30).  מדליסט כסף מאליפות העולם ל – 5,000מ' 2013 ואלוף העולם לנוער (מ – 2013) במירוצי שדה.  למרות שאין לו את יכולת הסיום הדפיניטיבית של בקלה או פארה (לו הפסיד באליפות העולם) הוא צריך להיות הפייבוריט העיקרי לנצחון מחר.  נצחון כזה, אולי, יאפשר לו לעלות דרגה ולצבור בטחון לקראת אליפות העולם באתלטיקה שתיערך בקיץ.

מוכתר אדריס – רץ צעיר נוסף, בעל התוצאה המהירה לשנת 2014 ל – 5,000מ' – 12:54 ואלוף עולם לנוער ב – 5,000מ'.  לאדריס יכולת סיום מאד חזקה.  נצחון שלו, בוודאי התברגות בשלישיה הראשונה, לא צריכים להפתיע.

אטסדו צגאיי – מדורג מס' 4 בכל הזמנים לחצי מרתון, עם שיא אישי של 58:47 דק' – תוצאה שקבע ב – 2012, בגיל 20 בלבד.  בשנה שעברה הוא רץ 63 דקות בלבד, והשאלה לאור זאת באיזה כושר הוא נמצא.  האם מדובר ב – World beater נוסף מבית הייצור האתיופי שהגיע זמנו להבשיל, או שמדובר בפוטנציאל אדיר שנשרף בעקבות העומס והלחץ להצליח בגיל מאוד צעיר.

תהפכו את זה לכל כיוון שתרצו.  בסוף באליפות העולם במירוצי שדה יש שאלה אחת לפני הכל, שאלה של מסורת ויוקרה:  קניה נגד אתיופיה.  והדרמה הזו, גם כשהיא לבדה, מצדיקה צפייה.

שאר העולם:

טקלמריאם מדהין (אריתריאה) – עם מדליית כסף (2013) וארד (2009) בעבר, מדהין הוא המנוסה והמעוטר ביותר בקרב הרצים במירוצי השדה.  הוא יוביל את הנבחרת האריתראיתי במטרה להבטיח קודם כל את המקום השלישי הקבוצתי, ואולי להדהים מעבר לכך.  את הנצחון הגדול של זרסנאיי טדסה ב – 2007, שהיה הרץ שהכריע את בקלה, ספק אם יוכל לשחזר.  למדהין שיא אישי של 13:04 ל- 5,000מ'.

מוזס קיפסורוי (אוגנדה) – סליחה, קיפסורוי מעוטר לא פחות ממדהין, עם סיום במקומות 2, 3 ו – 4 בעבר (סה"כ התחרה 7 פעמים, בהצלחה עקבית).  צפו ממנו לסיים טופ 10 (בסבירות גבוהה), אולי טופ 5, עם סיכוי קטן להפתיע (שוב) מעבר לכך.

כריס דרק (ארה"ב) – באליפות הקודמת לפני שנתיים הנבחרת האמריקאית דורגה שניה.  חובבי הריצה בארה"ב כינו את ההצלחה הנדירה הזו ה – miracle on dirt (על משקל ה – Miracle on ice…).  ואם לא שמעתם על זה עד היום, לא נורא.  גם 99.9 אחוז מהאמריקאים לא שמעו על כך (ואני לארג').  הרץ המוכשר ביותר בין האמריקאים הוא כריס דריק, בעל שיא אישי של 13:08 ל – 5,000מ'.  תקוה מקומית גדולה.  אבל פרופורציה:  אם יצליח לשחזר את ההישג מלפני שנתיים (מקום 10) זה יהיה שוב הישג אדיר.  אם יפתיע מעבר לכך – זה יהיה הזמן להתלהב.  הסיכוי לכך לדעתי די קלוש.

מירוץ הנשים:

במירוץ הנשים השאלה המעניינת תהיה היכולת של אמילי צ'בט, הקנייתית.  צ'בט היא אלופת העולם מ- 2010 ו- 2013.  היא הפגינה כושר נהדר על המסלול לפני מספר חודשים, אך במבחנים הקנייתים סיימה במקום ה – 14 בלבד.  היא מגיעה לאליפות בזכות היותה אלופת העולם המכהנת, עם סימני שאלה רבים לגבי כושרה הנוכחי. באליפות הקודמת הקנייתיות גברו בדירוג הקבוצתי על האתיופיות בקלות, למרות שרצות אתיופיות סיימו במקומות 2-3 (ביילאנש אולג'ירה, שסיימה שלישית, תתחרה גם מחר).

***

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בעקבות שיא העולם של פלורנס קיפלגאט
האם נמצא המתחרה למו פארה?

תגובות

  • דורפן

    עבורי הוא אולי ספורטאי המאה הזו. הדומיננטיות הזו של שדה ומסלול מקבילה אולי למצב בו פדרר היה שולט גם בחימר או נדאל גם בקשים. ויש את הסיפור האנושי. ויש את הרגע האולימפי המפעים בו הוא מחכה לגברהסילאסי. הדבר היחיד שמפריד בינו למפורסמים יותר הוא כסף. אבל כסף לא פקטור בעיני

  • פורד פרפקט

    אם הבנתי נכון והריצות הללו הן לא חלק מהריצות האולימפיות אז זה הפיספוס הגדול. הרצים לא מתפתחים בכיוונים שונים. מתחילים ממרתון או ריצות מסלול למיניהן ואז עוברים לשטח או להיפך ולומדים את עצמם ועצמן ןככה היוקרה נעלמת ואיתה מצוקד ההתעניינות וחבל. בדיוק כמו שאמרת. פספוס של כולנו. שבת שלום

  • shohat

    תוצאות: גברים 12 ק"מ: 1. ג'פרי קיפסאנג (קניה) קאמוורור 2. באדן קרוקי (קניה) 3. מוכתר אדריס (אתיופיה) 4. האגוס גבריווט (אתיופיה). בניקוד הקבוצתי שוויון 20. הנצחון לאתיופיה בזכות מיקום גבוה יותר של הרץ הרביעי (7). נשים 8 ק"מ: 1. טירופ (קניה) 2. טפרי (אתיופיה) 3. גודטה (אתיופיה). בקבוצתי 17-19 לטובת אתיופיה.

  • יורם אהרוני

    מאמר מצוין נחשון! אני זוכר שהיה מעניין להסתכל על תוצאות האליפות ולמצוא רצים מעולים במקומות גבוהים. לפני 30 שנה נערכה האליפות בליסבון וגם אז תפסו אתיופיה וקניה את שני המקומות הראשונים בתחרות הקבוצתית לגברים, אבל היו 33 מדינות משתתפות לעומת 17 היום. במירוץ האישי ניצח האלוף האולימפי במרתון, קרלוס לופש מפורטוגל. האלוף האולימפי הבא, ג'לינדו בורדין סיים במקום ה-27 וה"שיאן" דאז במרתון, נציג וולש, סטיב ג'ונס, במקום ה-37. מרתוניסט גדול נוסף סטיב מונגטי מאוסטרליה סיים במקום ה-101 רוב דה-קסטלה, שבדיעבד נעשה "שיאן" במרתון סיים 20, פרנצ'סקו פאנטה ששנתיים אחר כך יזכה בשתי מדליות באליפות העולם - 36. נציג ישראל, תומר רון ז"ל סיים 223 מתוך 292 (היום סיימו רק 108). בין הנשים ניצחה זולה באד ואינגריד קריסטיאנסן הייתה שלישית. מדינות אפריקה עדיין לא שלחו נציגות. היו 131 מסיימות ו-23 נבחרות מלאות. היום היו 80 מסיימות ו-12 נבחרות. בנוער ניצח קיפקמבוי קימלי המנוח ששלוש שנים אחר כך היה למדליסט אולימפי ב-10,000 ובמקום העשירי בראהים בוטייב ממרוקו שהיה לאלוף ב-10,000 בסיאול 1988. נציג ישראל, אלי תמר, סיים 112 מתוך 139.

  • סימנטוב

    תמיד כיף לקרוא. תודה!

Comments are closed.